כפי אהרן על טור אורח חיים· רבי אהרן בן עזריאל
סימן ד · ג
שם הב"י האריך בדין מי שנעור כל הליל' אם צריך ליטול ידיו שחרית להתפלל וכו' ולי נר' דצריך ליטול ולברך וראיה מדברי הרא"ש דכ' שלא תקנו נט"י אלא לק"ש ולתפלה ואפי' ללמוד אין לברך אפי' קנח ושפשף וכו' וכמ"ש בתשו' כלל ד' סי' א' והשתא לכאורה דבריו הללו סותרים למ"ש הוא עצמו באותה תשו' דהמשכים ללמוד יברך ענט"י ואשר"י וכו' הרי מבואר דאפילו כדי ללמוד גרידא מצריך לברך ענט"י ובע"כ צריך לפרש דדעתו במ"ש דנט"י דשחרית אינה אלא מפני שא"א שלא נגע במקום מטונף אינו אלא לו' דתקנת חכמים שתקנו נט"י בשחרית אינה אלא מפני שא"א שלא יגע בבשר המטונף בלילה ומש"ה תקנו לברך ענ"י קודם שיתפלל ומשם למד דה"ה בתפלת המנחה וערבית אם עשה צרכיו ונוטל ידיו מברך אבל כל היום כשעושה צרכיו א"צ לברך כי אם אשר"י אפי' אם רוצה ללמוד דלא אשכחן דהקפידו לתקן ברכת ענט"י לצורך הלימוד כי אם לצורך ק"ש ותפילה אבל פשוט וברור דתקנת חכמים היא כוללת ובכל ענין צריך לברך שלא חלקו חכמים בתקנתם שהלא גם הנשים ועמי הארצות אעפ"י שאין קורין ק"ש ואין מתפללים מברכין ענט"י שחרית ואין מוחין על ידם ולהכי כ' דהמשכים ללמוד יברך ענט"י וכו' ואעפ"י שלא הגיע זמן ק"ש וה"ה אפי' אם אינו לומד רק שמשכים למלאכתו צריך לברך ענט"י וכו' דתקנת חכמים היא על כל אדם ותדע דאם לא היתה תקנת חכמים אלא היכא דנגע במקום מטונף א"כ למה תיקנו אותה בשחרית ולא בתפלת המנחה ובתפלת ערבית לפי דעת הרא"ש אלא בע"כ דדוקא בשחרית שא"א שלא יגע במקום מטונף תיקנו חכמי' לברך ענט"י ומשתקנו בשחרית לא פלוג רבנן בכל ענין אבל במנחה וערבית דאפשר שלא יעשה צרכיו ולא יגע במקום מטונף לא תקנוה אלא דס"ל להרא"ש דמ"מ היכא דאיכא האי טעמא כגון שעשה צרכיו וכו' חייב לברך ענט"י וכו' ולכן אף בניעור כל הלילה חייב לנטול ולברך הנלע"ד כתבתי עכ"ל:
והנה חזה הוית להרב כסא אליהו או"ד שהביא דברי הב"ח ז"ל הללו וכו' וז"ל והנה תכלית דבריו הוא דמ"ש הרא"ש דנט"י דשחרית הוא משום דא"א בלא נגיעה לא קאי אברכת ענט"י אלא על הנטילה עצמה וכיון שכן דן את הדין דאף מי שהוא נעור כל הלילה יכול לברך ענט"י משום דתקנת חכמים היא כוללת ובין אם ישן או לא ישן יכול לברך ולא תליא הברכה אם נגע במקום מטונף או לא זהו כונתו מבוארת. ואחר נשיקת הרצפה אנא דאמרי אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשו' ואחר המחי' הראויה לא דקדק יפה בדברי הרא"ש דנט"י דשחרית הוא משום דא"א בלא נגיעה במקומות המטונפים לא קאי על הברכה כי אם על הנטילה הרואה יראה דהרא"ש כ' בפי' וז"ל אין לברך ענט"י אלא במקום שמצינו שתקנוה חכמים כגון לאכול וגם תקנוה בבקר כשיקום ממטתו וידיו מטונפות וכו' ואני תמיה מאד על דבריו במה שרוצה להעמיד דברי הרא"ש שכתב דנט"י שחרית הוא משום דא"א וכו' היינו עיקר הנטילה א"כ איך פשט ספיקו דמי שהיה נעור כל הלילה יכול לברך ענט"י הא אף דמברך אותה בשחרית עיקר דינו של הרא"ש וטעמו הוא משום דא"א בלא נגיעה בלילה הא כיון שזה היה נעור כל הלילה ליכא נגיעה עכ"ל:
ולפק"ד אנא דאמרי כי אחרי נשיקת הרצפה ובגלגול מחילות לפום חורפיה לא דקדק יפה לא בדברי הרא"ש ולא בדברי הב"ח ז"ל כי הנה מ"ש הרז"ל כי תכלית דברי הב"ח הוא דמ"ש הרא"ש דנט"י דשחרית הוא משום דא"א בלא נטילה לא קאי אברכת ענט"י אלא על הנטילה עצמה וכיון שכן דן את הדין דאף מי שהוא נעור כל הליל' יכול לברך ענט"י דתקנת חכמים היא וכו' ולא תלי' הברכה הם נגע במקום מטונף או לא זהו כונתו מבוארת נ"ל דאין כונתו מבוארת כן דהן אמת דקאמר דכונת הרא"ש דנט"י שחרית הוא משום דא"א בלא נגיעה אבל לא קאמ' דלא תליא הברכה באם נגע במקום מטונף או לא אלא דקאמ' דגם הנטילה עצמה נתקנה משום דא"א בלא נגיעה הוא דקאמר הרא"ש ולא מכח זה דן את הדין דאף מי שהיה נעור כל הלילה דיכול לברך דודאי ק' כמו שהק' הרז"ל ואני תמיה דאיך פשט ספיקו וכו' הא עיקר דינו של הרא"ש וטעמו הוא משום דא"א בלא נגיעה וכו' אלא כונת הב"ח לפשוע ספיקו של הב"י ז"ל במה שדקדק תחי' בדברי הרא"ש ממ"ש בתחי' דבריו כללא דמילתא אין לברך ענט"י אלא במקום שמצינו שתיקנוה חכמים וכו' וגם תקנוה בבקר כשקם ממטתו וידיו מטונפות שממשמשות במקום הטינופות ויש לו להתפלל צריך ליטול כדכתיב ארחץ בנקיון כפי וגו' ותקנו ברכה דנמצא לפי דברים אלו דעיקר ברכת נט"י שחרית אינו אלא בבא להתפלל וכ' דבכל היום כשעושה צרכיו וכו' אם רוצה ללמוד אינו צריך לברך ענט"י א"כ איך כ' אח"ך והמשכים ללמוד יברך על נט"י וסתר לתחי' דבריו דמשמע דאינו אלא לתפי' וע"ז בא לכלל ישוב דע"כ צריך לפרש במ"ש דנט"י דשחרית אינה אלא מפני שא"א שלא נגע במקום מטונף אינו אלא לומר דתקנת חכמים שתקנו נט"י בשחרית אינה אלא מפני שא"א שלא יגע בבשר המטונף בלילה ומש"ה תקנו לברך ענט"י קודם שיתפלל וזה מבו' מעצמו בדברי הרא"ש שכ' וגם תקנוה בבקר כשקם ממטתו וידיו מטונפות שממשמשות במקום הטינופות ויש לו להתפלל צריך ליטול כדכתיב ארחץ בנקיון כפי ותקנו ברכה דנמצא דעיקר מה שתקנו ברכת ענט"י בבא להתפלל בשחר היינו משום דתקנו דצריך ליטול בבא להתפלל משום דכתיב ארחץ בנקיון כפי תקנו ג"כ דצריך לברך ענט"י וכן מבואר מתוך דברי הרא"ש בפסקיו סו"פ הרואה יעו"ש וסיים (אבל כל היום כשעושה צרכיו א"צ לברך וכו' אפי' אם רוצה ללמוד) ומשם למד דה"ה בתפלת המנחה וערבית אם עשה צרכיו דנוטל ידיו מברך אבל כל היום כשעושה צרכיו וכו' אפי' אם רוצה ללמוד א"צ לברך דלא אשכחן דהקפידו לתקן ברכת ענט"י לצורך הלימוד כי אם לצורך ק"ש ותפלה אבל פשוט וברור וכו' כונתו רצויה דבשלמא אם היינו אומרי' דעיקר ברכת נט"י דאינה אלא משום דא"א בלא נגיעה במקום הטינופת אם היתה עיקר התקנה בבא להתפלל א"כ היה מן הראוי שלא תאמר אלא למי שבא להתפלל ולקרות ק"ש ולהסמיכה לתפילה דבעבורה נתקנה אבל לפי מ"ש דעיקר תקנ' ברכת ענט"י אינה אלא משום דהבא להתפלל צריך ליטול ידיו משום דא"א בלא נגיעה וכו' ובקומו ממטתו צריך ליטול ידיו משום הטינופת ועליה תקנו ברכת ענט"י משום דא"א בלא נגיעה וכו' א"כ פשוט וברור דתקנת חכמים היא כוללת ובכל ענין צריך לברך שלא חילקו חכמים בתקנתם שהלא גם הנשים וכו' שאין קורין ק"ש ותפי' מברכין ענט"י שחרית מוכרח דאע"ג דלא הוזכרה תקנת הנטילה דעליה הברכה אלא בבא להתפלל אפי"ה התקנה היא כוללת וכיון שנטל ידיו משום הטינופת אף דאינו מתפלל מברך על הנטי' ולהכי כ' דהמשכים ללמוד יברך ענט"י וכו' ואעפ"י שלא הגיע זמן ק"ש ותפלה וה"ה אפי' אינו לומד רק שמשכים למלאכתו צריך לברך ענט"י וכו' וקאמר עוד ותדע כלו' ותדע דהכי הוא כמו דתריצנא דאע"ג דכ' הרא"ש דמברך ענט"י לק"ש ולתפלה אבל כל היום אפי' ללמוד ובמשכים ללמוד קאמר דמברך ענט"י דהיינו משום דס"ל להרא"ש דכל עיקר הנטיל' דעליה תקנו הברכה אינה אלא משום תקנה שתקנו נט"י בשחרית ומשו"ה תקנו הברכה לברך ענט"י דכיון דהויא תקנה לא פלוג ואפי' באינו בא להתפלל אלא ללמוד מברך ענט"י והיינו דקאמר הב"ח ותדע דאם לא היתה תקנת חכמים אלא היכא דנגע במקום מטונף כלו' דזה שאמרו חכמים כי משי ידיה דחייב אדם לנקות עצמו בשחר אם לא היתה תקנת חכמים אלא דהם אמרו משום דא"א דלא נגע במקום מטונף צריך לנטול ולברך א"כ למה תקנו אותה בשחרית ולא בתפלת המנחה ובתפל' ערבית דהכי הו"ל לרז"ל לו' כי בכל התפלות היכא דנגע במקום מטונף צריך לנטילה ולברכה לפי דעת הרא"ש דס"ל דאף בתפלת מנחה וערבית אם עשה צרכיו ובא להתפלל מברך ענט"י אלא בע"ב דדוקא בשחרית שא"א שלא יגע במקום מטונף תקנו חכמי' לברך ענט"י ומשתקנו בשחרית לא פלוג וחייב לברך בכל ענין דכיון דהיא תקנת חכמים לנטול ולברך בשחרית לא פלוג רבנן בין שחרית ובין המשכים ללמוד כיון דהיא תקנה אבל במנחה וערבית שאפשר שלא יעשה צרכיו ולא יגע במקום הטינופת לא תקנוה אלא דס"ל להרא"ש דמ"מ היכא דאיכא האי טעמא כגון שעשה צרכיו וכו' חייב לברך ענט"י כלומר דבמנחה וערבית שאף שלא יעשה צרכיו וכו' לא תקנוה אבל בשחר שא"א שלא יגע במקום מטונף תקנוה וכיון שתקנוה לא פלוג ולכן אף בניעור כל הלילה חייב לנטול ולברך מכיון שהיא תקנה. ומן הבא'ר תמצא כי מעולם לא עלה על דעת הב"ח לפרש בעד הרא"ש כי מאי דקאמר משום דא"א בלא נגיעה היינו על הנטילה עצמה ולא תליא הברכה אם נגע במקום מטונף הס כי לא להזכיר אלא דעיקר כונתו לו' דכל עצמו דהרא"ש דקאמר דהטעם הוי משום דא"א בלא נגיעה ומשו"ה בבא להתפלל תקנו לברך צריך שיוד' הרא"ש מדקאמ' גבי משכים ללמוד דמברך ענט"י דהיא תקנת חכמים ולאו דוקא בבא להתפלל ומדחזינן דלא אמרו גם במנחה וערבית אם עשה צרכיו וקנח ושפשף דיברך ענט"י מוכרח דהאי תקנת חכמים אלא דהרא"ש בא לתת טעם למה בשחרית תקנוה משום דא"א בלא נגיעה ומזה באו לתקנה ומ"מ כיון דתקנוה הו"ל תקנה ולא פלוג ואפי' בלא טינופת ולכן אף בניעור כל הלילה צריך לברך א"כ מעתה אזדא לה תמיהת הרז"ל דכ' דאיך פשיט ספיקו דמי שהיה ניעור יכול לברך ענט"י דעיקר דינו של הרא"ש וטעמו הוא משום דא"א בלא נגיעה דכונת הב"ח ז"ל לו' דגם הרא"ש יודה בזה ממאי דחזינן דלא אמרו דגם במנחה וערבית אי הוי טעם הנטילה והברכה דאמרו רז"ל משום דנגע במקום מטונף גם במנחה וערבית הול"ל הכי לפי דעת הרא"ש דס"ל דגם במנחה וערבית מברך ענט"י היכא דאיכא טינופת אלא מוכרח דגם מודה בזה:
ומ"ש עוד הרז"ל שו"ר למרן בב"י דקאי בס' של הרב"ח ז"ל במ"ש דמ"ש הרא"ש ז"ל דנט"י שחרית משום דא"א וכו' הכונה עיקר הנטילה ולא הברכה גם מרן כ"כ בדעת הרא"ש כנראה מתוך דבריו ואין צורך להעתיק כל דבריו והוא פלא בעיני דהרואה יראה בדברי הרא"ש ז"ל דאין זה כונתו וכונתו דהברכה שתקנוה הוא משום דא"א שלא ליגע במקום מטונף והוא תימה על מרן ושו"ר בסמוך למרן שכ' דס"ל להרא"ש דהנטילה אינו משום טינוף כי אם משום רוח רעה ולא תליא מילתא בטינוף ואיך שיהיה נמצינו למדין דכונת הרא"ש היא דעיקר הברכה היא משום ידיו מטונפות ולא הוי עיקר הנטילה וכמו שהוכחתי מדבר ז"ל ודלא כהב"ח עכ"ל ולפק"ד דבריו נפלאו ממני הפלא ופלא דהנה מ"ש כי מרן הב"י ס"ל בדעת הרא"ש דנט"י שחרית משום דא"א וכו' הכונה עיקר הנטיל' ולא הברכה וגם מה ששו"ר בסמוך למרן שכ' דס"ל להרא"ש דהנטילה אינה משום טינוף כי אם משום רו"ר ולא תליא מלתא בטינוף אחר המחי"ר לא דקדק יפה בדברי הרב"י וז"ל הרב"י ומשמע שאם היה ניעור כל הלילה אינו צריך ליטול ידיו כדי להתפלל וכו' שהרי כ' הרא"ש בסו' ברכות דאינו צריך ליטול ידיו שחרית אלא משום דידים עסקניות וא"א שלא נגע במקום מטונף בלילה וכיון דניעור הוא הרי אפשר שלא נגע וכו' וכן נר' ממ"ש בתשו' כלל ד' שלא תקנוה אלא בבקר כשידיו מטונפות דמשמע דוקא כשהיו ידיו מטונפות צריך נטילה הא אם אין ידיו מטונפות אפי' בבקר אינו צריך נטי' והיינו כגון שהיה ניעור כל הלילה ע"כ הרי בהדיא דלא כתב כדעת הרא"ש אלא דהנטילה אינו אלא מפני שא"א שלא יגע בבשר מטונף בלילה ומשו"ה פשט ספיקו דבניעור כל הלילה אינו צריך ליטול ידיו אבל לא קאמר דס"ל להרא"ש דהברכה דענ"י אינה משום דא"א דלא יגע בבשר מטונף כמו שהבין הרז"ל וכ' מרן הב"י ז"ל שם וז"ל ומיהו משום רו"ר השורה על הידים נר' דגם להרא"ש אפי' היה ניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו דרו"ר השורה על הידים בלילה משמע דלא תלי' בשינה כלל ע"כ וכונתו מבוארת דהיינו דלעיל מזה הביא דברי הרשב"א דס"ל דעיקר תקנת נט"י שחרית טעמ' הוי משום בריה חדשה א"כ בניעור כל הלילה דליכא האי ט' אינו צריך ליטול ידיו וב' ואפשר שאפי' היה נעור כל הליל' צריך ליטול ידיו שחרית לפי טעם זה דכיון דתקנו ליטול ידיו שחרית לא פלוג רבנן אבל להרא"ש שא"צ ליטול אלא מפני שנגע במקום מטונף היכא דלא נגע משמע דלא תקון וע"ז חזר וכ' ומיהו משום רו"ר השורה על הידים דהיינו שהביא לעיל לשון הזוהר דכ' דנט"י שחרית היינו משום רו"ר נר' דגם להרא"ש כלו' דס"ל דט' דנ"י שחרי' משום דא"א ואינו צריך ליטול אלא מפני שנגעו במקום מטונף דמשמע דהיכא דלא נגעו לא תקון להאי ט' דרו"ר דמשמע דלא תליא בשינה ואפי' היה ניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו דבזה יודה ג"כ הרא"ש לפי ט' דנקט אינו משום טינופת דאין לך טינופת יותר מזה דהרו"ר השורה על הידים ומעולם לא קאמר הב"י דס"ל להרא"ש דהנטי' אינה משום טינוף כי אם משום רו"ר ולא תליא מילתא בטינוף עד דכ' הרז"ל משמע דהדר ביה ממ"ש דהנטי' משום טינוף הם כי לא להזכיר כדברים האלה דנימא דט' דפירשה הרא"ש בהדיא דהדר ביה וס"ל דט' הוי משום רו"ר ולא הוזכרה בדברי הרא"ש כלל ועיקר:
ומ"ש הרז"ל ואיך שיהיה נמ"ל דכונת הרא"ש היא דעיקר הברכה היא משום ידיו מטונפות ולא הוי עיקר הנטי' וכמו שהוכחתי מדבריו ז"ל דברים אלו מבהילי' הרעיון דעל הברכה מה טעם אנו צריכים דהלא הוא אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים ואנו צריכין לדעת על מה ציונו על נטילת הידים א"כ מעתה מה שהוכיח מדברי הרא"ש דעיקר הברכה הוא משום ידיו מטונפות דקאמר לעיל דהרואה יר' בדברי הרא"ש דמדכ' דאין לברך ענט"י אלא במקום שתקנוה חכמים כגון לאכול וגם תקנוה בבקר כשיקום ממטתו וידיו מטונפות ודברים הללו מורים על הברכה מה הלשון אומרת אין לברך וכו' ותקנוה וכו' אחר המחי' לא דקדק יפה דהרי דברי הרא"ש ברור מללו וגם תקנוה בבקר כשקם ממטתו וידיו מטונפות וכו' צריך ליטול כדכתיב ארחץ בנקיון כפי וכו' ותקנו ברכה הרי בהדיא דמשום דידיו מטונפות דצריך ליטול ידיו תקנו לברך דנמצא דעיקר הנטילה היינו משום דידיו מטונפות ועליה תקנו ברכת ענט"י וכן מבואר מדברי הרא"ש בפסקיו סו"פ הרואה דבצרור ועפר מברך על נקיות ידים דחייב אדם לנקות ידיו בשעת תפילה כדאמר לעיל דכתיב ארחץ בנקיון כפי יעו"ש ועל הברכה עצמה מה שייך טעם אם לא דנאמר טעם לעיקר הנטילה עד דעליה יתקנו ברכה והיינו דמייתי הרב"י ראיה מדברי הרא"ש בהיכא דניעור כל הלילה דאינו צריך ליטול ידיו לפי טעם זה דא"א וכו' וכיון דאינו צריך ליטול ידיו ממילא ליכא ברכה דאיך יברך וצונו ענט"י ולא צונו. האמנם ק"ל על הרב"י במ"ש אבל להרא"ש שאינו צרי' ליטול אלא מפני שנגעו במקום מטונף היכא דלא נגעו משמע דלא תקון ע"כ דמשמע דס"ל בדעת הרא"ש דאינה תקנת חכמים אלא דהם אמרו דהיכא דנגע במקום מטונף בעי נטי' וברכה אמאי לא אמרו ג"כ במנחה וערבית דהיכא דעשה צרכיו וקנח ושפשף דיברך לפי דעת הרא"ש וגם דממ"ש במשכים ללמוד דיברך ענט"י ואיהו קאמר דאינו אלא בבא להתפלל אי ס"ל דאינה תקנת חכמים נמצא סתר דידיה אדידיה וכמו שהיק' כ"ז הב"ח להרא"ש והיותר תימה על הרב"י דמאי שנא דלט' הרשב"א דס"ל דהוי משו' בריה חדשה דקאמר דאפשר דכיון דתקנו ליטול ידיו שחרית לא פלוג ולא נימא ג"כ לט' הרא"ש דהוי משום טינופת דכיון דתקנו ליטול ידיו שחרית לא פלוג אלא דבעיקר תי' הרב ב"ח דתי' למאי דסתר הרא"ש בתשו' דידיה אדידיה דהיינו דס"ל דתקנת חכמים היא דיטול ידיו משום דא"א וכו' ולהכי כ' דגם במשכים ללמוד מברך ענט"י משום דכיון דתקנת חכמים היא לא פלוג קל"ט דהרי בהדיא כ' הרא"ש בפסקיו סו"פ הרואה וז"ל והאידנא נהגו לברך אלו הברכות על הסדר אחר שנטל ידיו דכ"ז שאין ידיו נקיות אין לברכן וכו' מיהו מלשון שסידר הגמרא משמע שיכול לברך כל אלו הברכות קודם נט"י וזהו סעד לדברי שלא תקנו נט"י אלא לק"ש ולתפלה ע"כ וכ"כ הרשב"א בסי' קכ"ג משם ר"י בר ברזילי ברצלוני יעו"ש ומביאם ב"י בסי' זה הרי בהדיא דס"ל להרא"ש דלא תקנו נט"י אלא לק"ש ולתפלה ויכול לברך כל אלו הברכות קודם נטילה כי לא תקנו הנטילה אלא לק"ש ולתפלה וא"כ איך נוכל לו' בעד הרא"ש דתקנת חכמים היא ולא פלוג ויכול לברך ענט"י גם במשכים ללמוד כיון דלא תקנוה אלא דוקא לק"ש ולתפלה הן אמת דקו' זו ק"ט על הרא"ש גופיה דסתר דידי' אדידי' דאילו הכא בפסקיו קאמר דס"ל שלא תקנו נט"י אלא לק"ש ולתפלה וכל ברכות השחר יכול לברכם קודם נטילה מדסתם הגמרא ברכת נט"י לבסוף וא"כ איך קאמר בתשובתו הרמתה דהמשכים ללמוד מברך ענט"י ואיהו קאמר דללמוד לא תקנו חכמים ברכת ענט"י ודחיקא מילתא טובא לומר דחזר בו אחרי שהביא סעד לדבריו וס"ל דאינו מברך ענט"י אלא על הסדר שסידרם בגמרא ולא קודם וכן נר' בקיצור פסקיו יעו"ש והיותר תימה על הטור ז"ל דסידרא נקיט ואזיל דבסי' ג' כ' וימהר לקום בזריזות וכו' ויבדוק נקביו וכו' וכאן בסי' ד' וירחץ בנקיון כפיו ויברך על נט"י ובסי' ו' ויברך ברכת אשר יצר ובסי' ח' ומיד אחר נטילת ידיו יתעטף בציצית וכלל. כל דיני ציצית ובסי' כ"ה ואחר שנתעטף בציצית יניח תפלין וכלל כל דיני תפלין ובסי' מ"ו ואחר שהניח תפלין יסדר הברכות שתקנו על ס' העולם והנהגתו וכו' כי מתער אינש לימא וכו' כי משי ידיה לימא על נטילת ידים ע"כ ולפי מ"ש הכא בסי' ד' וירחץ בנקיון כפיו ויברך על נטי' ידים נמצא דבבקר תכף בקומו כבר בירך ענט"י ואפי' אם נאמר דס"ל בדעת אביו הרא"ש דחזר בו וס"ל דמברך ענט"י אף קודם ברכות השחר וכמ"ש בתשו' דהמשכים ללמוד מברך ענ"י מ"מ הרי פי' שם הרא"ש בתשו' והשיב לשואלו דאם כבר בירך ענט"י אפי' אם השכיב עצמו לישן קודם היום ונטל ידיו לתפלה אין צריך לברך ענט"י אם לא עשה צרכיו הרי בהדיא דאין לברך פעם אחרת ענט"י אם לא בעשה צרכיו ואיך כ' הטור סדר ברכות השחר ובכללם כי משי ידיה לימא ענט"י דמשמע אפי' לא עשה צרכיו וכ"כ קשה על מרן הב"י בשלחנו דפסק כאן בסי' ד' דמברך בשחר על נט"י ובסי' מ"ו פסק ס' ברכות השחר וכ' דכי משי ידיה לימא ענט"י הא איהו ז"ל הביא בב"י ס' הרא"ש דבפסקיו וס' הרשב"א ז"ל דס"ל דיכול לברך ברכות השחר בלא נטי' דאינו מברך ענט"י קודם ברכות השחר כי לא תיקנו נטילה אלא ע"ס הברכות כסדר הגמרא דהיינו לק"ש ולתפל' וס"ל בעד הרא"ש דכיון דנתן טעם לנטי' משום טנופת ליכא למימר תקנת חכמים היא ולא פלוג והיינו שכ' בש"ע ס' י"ד המשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו יש להסתפק אם צריך ליטול פעם אחרת כשיאור היום וכו' וק' דמאי מספ"ל הלא כ' הרא"ש בהדיא דהמשכים ללמוד מברך ענט"י ואם השכיב לישן קודם היום ונטל ידיו להתפלל אין צריך לברך ענט"י ומביאו בב"י ומאי מספקא ליה אלא מוכרח דכיון דס"ל דלט' טינופת ל"ל תקנת חכמים היא ולא פלוג כדקאמר לט' הרשב"א א"כ משו"ה מספקא ליה אי צריך ליטול ידיו בבקר להעביר הרו"ר השורה על הידים כמ"ש בא"ח ומביאו ב"י דאי לא הוי מט' דרו"ר לא הוה מספקא ליה כלל דהלא כיון דס"ל דלא פלוג אין לו לברך אלא ע"ס הברכות ובמקום שתיקנוה א"כ איך פסק הכא בסי' ד' ירחוץ ידיו ויברך ענט"י ובסי' מ"ו פסק פי משי ידיה לימא ענ"י כלשון הטור אחרי דכבר בירך תחי' ענט"י הי"ל לחלק ולו' דדוקא אם עשה צרכיו וכעת צ"ע. תו הביא הרז"ל ז"ל ראית הב"ח ז"ל שהביא ממ"ש מרן ז"ל בסי' קכ"ב משם תשו' הרמב"ם דאף שיש בקיאים בבהכ"נ מותר לו לש"ץ לחזור התפלה כי עיקר התקנה להוציא מי שאינו בקי ולא נתנו חכמי' דבריהם לשיעורין ונדון דידן דכוותא ע"כ ודחה ראיתו וכתב וז"ל ואחר המחי' הראויה אין זו ראיה ואיכא בינייהו כמבי רובי עד עיקרא דטולבנקי דהא מ"ש הרמב"ם דיברך אח"ך כל הברכות אף דכולם אינם בקיאים היינו כדקיהיב ט' משום דא"א שיהיה שם מי שאינו בקי דאלת"ה צריך לחזור בכל יום בבה"כ לבקש אחר כל איש ואיש אם הם בקיאים או לא א"ד ז"ל. מעתה כאן אינו מסופק אם ישן או לא דברי לו שלא ישן ואיך יברך ענט"י ולא דמי לחזרת הש"ץ שיש ספק אם המצא ימצא מי שאינו בקי ואין צריך לחזור אחר כל הב"ה אם יש מי שאינו בקי ועוד דכפי דעתו מי שאין לו להדליק נר חנוכה כגון שהוא בדרך או אנוס אעפ"כ יברך להדליק נ"ח אף שלא הדליק וזה תימה ע"כ ולפק"ד אחר המחי"ר גם בזה לא צדק וז"ל תשו' הרמב"ם שהביאה בב"י סי' קכ"ב וז"ל וכ' הרד"א שנשאל הרמב"ם קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפלה אם ירד ש"ץ לפני התיבה ויחזור התפי' בקול רם והשיב הואיל ותקנו חכמים שירד ש"ץ לפני התיבה להוציא את מי שאינו בקי לא תהיה חזרת הש"ץ ברכה לבטלה כלל מפני עיקר התקנה ואעפ"י שלא יהיה בקהל מי שאינו בקי כמו שתקנו הקדושה והיה עיקר זה מפני האורחי' ונתחייבו לאומרו בכל בכ"נ ואעפ"י שאין שם אורחי' וכמו שתקנו ברכה א' מעין ז' בשביל המאחרים לבא בבה"כ ונתחייבו לאומרה תמיד ואעפ"י שהיו שם כל הקהל וכן כל דבר הנתקן בשביל דבר א' אין ענינו שלא נעשית התקנה ההיא עד שיהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו רק ענינו שנעשית התקנה עכ"פ גזירה שמא יהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו וכו' הרי להדיא דהשיב הרמב"ם כי מפני שהיא תקנת חכמים אעפ"י שלא יהיה בקהל מי שאינו בקי לא תהיה ברכת הש"ץ לבטלה ולאו משום ספק הוא אלא דהרמב"ם כ' על עיקר התקנה שנעשית היא גזירה שמא יהיה שם אותו הדבר שנתקנה בשבילו שאם לא כן דלא היתה תקנה כללית מעיקרא אלא דהם אמרו שצריך הש"ץ לחזור התפלה כדי להוציא את מי שאינו בקי היה צריך בכל יום לחפש אחר כל איש ואיש שבבה"כ אם הוא בקי או לא דאם הם בקיאים לא יחזרו התפלה ואם אינם בקיאים יחזרו אלא מוכרח דאין ענינו רק שנתקנה עכ"פ ואפי' אם לא ימצא מי שאינו בקי דאנו יודעים דכולם בקיאים אפי"ה תקנו שיחזרו התפלה וזה ברור. מעתה אזדא לה תמיהת הרז"ל דהתם היינו כדיהיב ט' משום דא"א כשהיה שם מי שאינו בקי מעתה כאן אינו מסופק אם ישן או לא דברי לו שלא ישן ואיך יברך דליתא דלא קאמר הרמב"ם זה אלא לעיקר התקנה שתקנוה לש"ץ שיחזור התפלה ולומר דעכ"פ תקנוה וזה שהשיב דאפי' שלא יהיה בקהל מי שאינו בקי לא תהיה חזרת הש"ץ ברכה לבטלה כלל וא"כ ה"ן דכוותא מייתי ראיה שפיר דהרי הוא הכריח דעיקר נטילת שחרית דעליה תקנו ברכת ענט"י היא תקנת חכמים אלא דהרא"ש פי' טעם התקנה בעבור דא"א שלא יגע וכו' וכיון דתקנה היא הנטי' ודאי לא פלוג דאפי' דליכא טינופת כגון דניעור כל הלילה נוטל ידיו ומברך מפני התקנה וליכא ברכה לבטלה ולא דמי לברכת להדליק נ"ח למי שאינו מדליק כגון שהיה בדרך וכו' דהכא כיון דהם תקנו הנטילה והוא נוטל ידיו מכח התקנה מברך נמי הברכה שתקנו עליה שצונו ענט"י וכן נמי ההיא תשו' גבי ש"ץ החוזר ברכות ח"י דהו"ל כמי שהם תקנו להתפלל שתי פעמים או לחזור ברכת מעין ז' דמה בכך אבל הכא שיברך להדליק נ"ח והוא אינו מדליק ודאי דהוי ברכה לבטלה אלא דהרז"ל ס"ל דעיקר הטעם דטינוף לא אמרו אלא על הברכה ולא על הנטילה וזה שתראה שאף הוא חזר להבין האמת בתשו' הרמב"ם שכתב והנר' מבואר מדברי הרמב"ם וכו' וכיון דהוי תקנת חכמי' לא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ועכ"ז כ' אמנם ברכת ענט"י דאינה תקנה ואדרבא חיוב הוא לברך ענט"י בכל יום בקומו מן המטה ואמרו רז"ל הטעם משום שישן זה כיון שלא ישן אינו יכול לברך דבהא תליא מילתא עכ"ד. וכ"ז הוא בעבור שלא הבין כונת הב"ח ז"ל דאיהו כל עצמו לא בא אלא לומר דעיקר נט"י דשחרית דעליה תקנו ברכת ענט"י אינה אלא תקנת חכמים ואיכא למימר דלא פלוג כמו חזרת ש"ץ וחזרת מעין ז' וקדושתא בבי כנישתא אלא דבקדושתא דבי כנישתא שדימה הרמב"ם וקאמר כמו שתקנו הקדושה בבה"כ והיה עיקר זה מפני האורחים ונתחייבו לאומרו בכל בתי כנסיות ואעפ"י שאין שם אורחים צ"ע דנר' דסתר דידיה אדידיה דמצאתי ראיתי בחי' הרמב"ם מכ"י שבתחי' ס' מעשה רוקח שכ' וז"ל וזה הקידוש שאומרי' בבהכ"נ על היין בשלא יהיה שם אורחים שאוכלים בליל שבת בב"ה ואין שום אדם אוכל בב"ה אז היא ברכה לבטלה עכ"ל ואין כאן מקומו. ומה שדחה הרז"ל ראית הב"ח הלזו גם ממ"ש הב"י אבל להרא"ש שא"צ ליטול אלא משום דנגעו במקום מטונף היכא דלא נגעו משמע דלא תקון הרי דאפי' נטילה אין צריך כ"ש ברכה ע"כ כבר כתבתי דאדרבא ק' לדעת הב"י כל קושיות הרב"ח לדעת הרא"ש א"כ אין לסתור דברי הב"ח מיניה. סו"ד כי כל דברי הרב ז"ל הם תמוהים בעיני לפי קוצר השגתי וק"ל: