כפי אהרן על זבחים· רבי אהרן בן עזריאל
דף ב.
במשנה. כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים כ' הר"ם ז"ל בפי' המשנה וז"ל וממ"ש שלא לשמן ראיה שאם שחט סתם כשר ועלו לבעלי' ע"כ ודבריו אלו לכאורה הם תמוהים שהוא היפך מסקנת הש"ס שאמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן וכו' טעמא דשלא לשמן הא סתמא עלו אלמא סתמא כלשמן דמי ורמינהי כל הגט שנכתב שלא לשום אשה פסול וסתמא פסול ומשני זבחים וכו' והדר פריך וזבחים בסתם כשרים מנלן אילימא מדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן ולא קתני שלא נזבחו לשמן גבי גט נמי הא קתני כל הגט שנכתב שלא לשם אשה פסול ולא קתני שלא נכתב לשום גט פסול וכו' אלא מהא דתנן לשם ששה דברים הזבח נזבח וכו' ר"י אומר אף מי שהיה בלבו לשם אחד מכל אלו כשר לפי שהוא תנאי ב"ד ואי ס"ד סתמא פסול קיימי ב"ד ומתנו מילתא דמפסיל ביה וכו' נמצא דהא דזבחים בסתם כשרים לאו מדנקט תנא שלא לשמן אלא מהך מתניתין דלשם ששה דברים ואיך כ' הר"ם דממ"ש שלא לשמן תבין שסתמן כשרים. ונ"ל לישב דעת הר"ם והוא עפ"י מה שראיתי להר"ם עצמו בפי' המשנה פ"ד דזבחים על הך מתני' דלשם ששה דברים וכו' ז"ל והתנא הזה הצריך שיהא כונת בעל הקרבן לאלה הו' דברים מוסף על השוחט ואמר ר"י שהוא תנאי ב"ד שאין הולכים אלא אחר מחשבת העובד בלבד אבל בעל הזבח לא ומה שיש לתמוה על דברי הר"ם אלו עיין חזו"ן מה שישב נמצא דעת הר"ם דפי' דה מתני' דאמר ר"י לאו לענין דסתמא כשר הוא אלא ד בעינן כונת בעל הזבח וא"כ הוא מאי פשיט בגמרא דידן דזבחים בסתם כשרים מהך מתני' וליכא למילף מינ' מידי ע"כ כ' הר"ם דממ"ש שנשחטו שלא לשמן כשרים משם תורה יוצאה דסתמא כשר ולא תיקשי לך דהא גבי גיטין נמי תני שנכתב שלא לשם אשה פסול וסתמא נמי פסול הא ל"ק דהרי בגמרא פריך וגבי גט דסתמא פסול מנלן ויליף לה מהך מתני' דגיטין ומעתה כיון דאשכחן בפי' שאמרו גבי גט דסתמא פסול תו לא דייקי' לישנא לומר מדנקט שנכתב שלא לשם אשה פסול ולא נקט שלא נכתב שלא לשם אשה פסול ש"מ סתמא כשר דהא בפי' איתמר דסתמא פסול אך במתני' דזבחים דלא אתפרש הדין אי סתמא פסול או כשר שפיר דייקי' לישנא דמתני' דקתני שנזבחו שלא לשמן ולא קתני שלא נזבחו לשמן ומינה שמעי' דסתמא כשר דמהך מתני' דלשם ששה דברים לדעת הר"ם ליכא שום ילפותא ומאי דמייתי הש"ס מינה היינו קודם דילפי' גבי גט דסתמא פסול ממתני' מפורשת אבל השתא דילפי' בפי' דגבי גט ס' פסול תו לא צריכנא למילף ממתני' דזבחים סתמן כשרים אלא מדוקיא דלישנא דנזבחו שלא לשמן ודוק היטב (אה"נ ס"ט וע' בכפ"א ח"א ד"ב ע"א):