כפי אהרן הערות על ספר חוקי חיים· רבי אהרן בן עזריאל
זבחים
דף ב.
כל הזבחים וכו' פי' הר"ם בפי' המשנה וכו' והיק' בס' חק נתן וכו' ולא הבינותי מנין משמע ליה מדברי הר"ם דאפי' בדיעבד פסול דהא דדייק מדברי הרמב"ם שכ' ר"ל וכו' אדרבא מסיום דברי הר"ם יש לדייק איפכא שכ' אעפ"י ששחט שלא לשמה וכו' מדברים אלו נר' דהי"ד שנודע לו אחר השחיטה שהוא עולה וכו' אבל אם היה הכל בהעלם אחד אה"ן דכשר וכו'. נ"ב לא ידענא מאי קאמר דאין שום דיוק מדברי הרמב"ם אלא כונתו מבוארת דמ"ש במתניתין כשרים היינו אם נגמרו כל העבודות לשמן אעפ"י ששחט שלא לשמן ואח"ך נודע שהיה עולה והיה לנו לומר דכיון שנשחט שלא לשמן יהיו פסולים ולזה קאמר דאפי"ה אז הוא מקבל הדם לשם עולה וישלים העבודות לשם עולה וכשירה אבל אה"ן דאם לא הודע אליו עד שגמר כל העבודות פסול וליכא דיוקא איפכא וזה ברור:
שם תוס' ד"ה כל הזבחים וכו' והנה הר"ם וכו' והלח"ם וכו' והמשל"ם וכו' ואהמ"ר דין זה אינו למי שיעיין היטב בדיני המחשבות בפי"ג ואילך ואנא עבדא וכו' וכו' באופן דדברי המ"ל לא באו בדקדוק בזה. נ"ב המדקדק בדברי המשל"ם יראה דכונתו מבוארת דהלח"ם רצה לדייק מדברי הר"ם דמעה"ק דשלא לשמן דאותם ד' דברים לא עלו לבעלים לשם חובה והיק' ע"ז דאמאי לא פי' בפי"ג מהלכות פסולי המוקדשין וע"ז כ' המשל"ם דהמעיין בפי"ג מהלכות פסולי המוקדשין יראה דבפי' כ' הר"ם דשלא לשמו בד' דברים עלו לבעלים וכמו שכן מתבאר בה' ד' וה' ע"ש וא"כ אן אפ"ל מדיוק הר"ם דס"ל דגם באותם ד' דברים לא ענו לבעלים מה שנר' מדבריו שם בהיפך ואה"ן דהדיוק שדייק הלח"מ בדברי הר"ם ק' וע"ז סיים המשל"ם וכתב וצ"ע ודו"ק:
שם תוס' ד"ה החטאת באה על חטא וכו' איכא חטאת ואשם שאין באין על חטא כגון חטאת יולדת ואשם מצורע וכ' הרב הון עשיר וכו' חטאת יולדת על השבו' ואשם מצורע זאת תורת המוציא ש"ר ואני תמה עליו ממ"ש הר"ן וכו' ועו"ק להרב הון עשיר דהרי בכריתו' ובשבועות היק' מצורע לישתרי וכו'. נ"ב לי נר' דודאי לא אשתמיט מהרב הון עשיר כ"ז אבל כונתו לומר דעכ"פ בענין קרבן יולדת יש בו חטאת שעל הרוב נשבעות גם באשם מצורע בעיקר המצורע יש בו חטא שהוא מוציא ש"ר אף שהקרבן אינו בא על חטא. גם מה שהיק' על הר"ן ורשב"א מסו' דשבועות וכריתות אינה קו' דאדרבא מ"ש הר"ן ורשב"א בא מפורש בסו' דכריתו' שאמרו כי מייתי קרבן לאישתרויי בקדשים הוא ולא לכפרה. וגם בסו' דשבועות כתבו התו' כדברי הר"ן ממש והיק' דאמאי לא תירצו בשבועו' כמו שתי' בכריתות ע"ש מה שתי' ועיין חיים שאל סי' ק"א בח"א שם כמ"ש:
דף ג.
גמר' קדשים דל חולין הו"ל סתמא וכשר הנה מהאי סו' מוכח דכשיר' ועלו לבעלי' לשם חובה דהא קאמר דל חולין הו"ל ס' ועלו כדלעיל דנפקא לן ממתני' וכו' ולכאורה ק"ט וכו' וצ"ע. נ"ב ולענ"ד לק"מ דמ"ש דל חולין הו"ל ס' וכשר היינו דכשר ולא עלו שהרי הדרגה אחת יש בין שאר קרבנות לחטאת דשלא לשמן בכל הקרבנות לא עלו אבל כשרים ובסתמא אף עלו ובחטאת שלא לשמן פסול וסתמא כשר ולא עלה וא"כ מ"ש בגמרא גבי חטאת דל חולין הו"ל סתמא וכשר היינו כשר ולא עלה ואתי שפיר כסוגיא דהתם ופשוט:
דף ה.
גמרא אם כשרים למה לה ירצו וכו' א"ל מצינו בבאים לאחר מיתה וכו' יש להקשות דלפי האי שינויא דהש"ס הרוצה לתלות שלא לשמו עם באין לאחר מיתה וכו' הרי פסח דפסול שלא לשמו ומצינו דבא לאחר מית' דתנן בפסחי' וכו' והדבר צא"ת. נ"ב ודבריו צ"ת שהרי הא דפסח וחטאת דפסולים שלא לשמו מקראי יליף לה הש"ס בד"ז ע"ב וא"כ מאי קו' כיון דגלי קרא ומאי דתלי הש"ס שלא לשמו עם באין לאחר מיתה היינו לאותם דלא גלי בהו קרא ואמטו"ל היק' שפיר לאשם וברור:
סוף הספר