כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יעקב חיים סופר
סימן קי
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] דבר חשוב אוסר במינו בכל שהוא. הא דנקט במינו לאו דוקא דה"ה שאם נתערב שלא במינו לא בטיל. ש"ך סק"א. פר"ח או' א', לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' א' חו"ד או' א' שפ"ד או' א' וכתב ודלא כמנ"כ דף צ"ז ע"ד. חכ"א כלל נ"ג או' ט"ו. בי"צ ח"א או' א' זב"צ או' א' ועיין לעיל סי' ק"א סוף סעי' ו' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן ב
ב) והא דדבר חשוב אינו בטל אינו אלא מדרבנן ולכן הולכין בספקו להקל כמ"ש לעיל סי' ק' או' א' יעו"ש. וכ"ה לקמן בהגה סוף סעי' זה. ועיין לקמן או' כ"ח.
סעיף קטן ג
ג) שם. דבר חשוב אוסר במינו בכל שהוא. כלומר אפי' בכמה אלפים לא בטיל. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' שפ"ד או' ב' חכ"א שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ג' זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ד
ד) וה"ה ודאי איסור דרבנן שדרכו לימנות אינו בטל אפי' באלף. כנה"ג בהגה"ט או' ה' שפ"ד שם ער"ה או' ה' ואף אם הוא איסור דרבנן ואינו איסור הנאה אלא איסור אכילה לחוד לא בטיל וכן הלכה דלא כפר"ת או' ג' שפ"ד שם. ער"ה שם. וכ"ה לעיל בהגה סי' ק"א סעי' א' גבי חהר"ל יעו"ש.
סעיף קטן ה
ה) ודברים החשובים האסורים בהנאה אם נתערבו אפי' באלף כולם אסורים בהנאה. ע"ז דף ע"ד ע"א וכן מוסכם מכל הפו' ש"ך שם. כנה"ג שם או' א' פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. חו"ד או' ב' שפ"ד שם.
סעיף קטן ו
ו) ומיהו מותר למכרן לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבהן אם הוא בענין שאין לחוש שהעכו"ם ימכרנו אח"כ לישראל. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי או' ב' חו"ד שם. שפ"ד שם.
סעיף קטן ז
ז) ומיהו תקנתא דימכור כולה לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו איתא בכל איסורין שבתורה ואף כשלא נתבטל האיסור מה"ת כל שאין לחוש שיחזור העכו"ם למכרו לישראל וכגון פת שנאפה בעצי אשירה וכיוצא בו יכול לפתתו ולמכרו כך לעכו"ם כיון שאין דרך הישראל לקנותו כך מהנכרי. פר"ח שם. לה"פ שם. שפ"ד שם וכתב דאפי' ליכא כ"א חד בחד דהא ארג בגד או אפה פת בעכו"ם מהני למכרו חוץ מדמי איסור שבו. זב"צ או' ו'.
סעיף קטן ח
ח) ודע דאם דבר האסור בהנאה נתן טעם בתבשיל פשיטא דמותר התבשיל בהנאה. שפ"ד שם. ועיין לעיל סי' פ"ז או' ו'.
סעיף קטן ט
ט) ודבר חשוב האוסר בהנאה דמוכר חוץ מדמי איסור שבו ודאי דבעינן למכור הכל ביחד אבל למכור חדא חדא ולהשליך האחרון או ישליך הראשונה אסור דשמא לוקח דמי איסור הנאה משא"כ כשמכרן ביחד ומוזיל לגבי העכו"ם אותו של איסור. שפ"ד שם. זב"צ או' ו'.
סעיף קטן י
י) ונראה אף שהעכו"ם יודע שמוזיל גבי שרי כיון שמה"ת חד בתרי בטל ומדרבנן הוא ומיהו אי לא בטיל חד בתרי (אלא חד בחד) דהוי איסור תורה יש לעיין ביה דשמא דוקא עכו"ם שאין מכירו מותר. שפ"ד שם.
סעיף קטן יא
יא) וכן אם העכו"ם אינו יודע השער רק מאמין לישראל שאומר לו כך השער ומוזיל גביה שרי. כרייתי או' ב'.
סעיף קטן יב
יב) וכל זה בשאר איסורים אבל חמץ בפסח מבואר באו"ח סי' תמ"ז ותס"ז דאפי' חטה בתרנגולת שורפין מפני חומרא דחמץ. שפ"ד שם. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תמ"ז או' י"ג.
סעיף קטן יג
יג) שם. אגוזי פרך ורמוני בדן. פירש"י (זבחים ע"ב ע"ב) פרך ובדן מקומות הן וכן פי' הריב"ש בתשו סי' קמ"ח. והברטנורה כתב (פ"ג דערלה) ואני שמעתי אגוזים שקליפתן רכה ונפרכים ביד וכן פי' התו' ביבמות ובזבחים שם. ובערוך כתב שני הפירושים. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' שו"ג או' ב' חו"ד או' ג' ונ"מ לענין דינא דלמ"ד דפרך שם מקום הוא א"כ אינו אסור אלא אגוזי של אותו מקום בלבד אבל למ"ד שקליפתן רכה א"כ אפי' בשאר מקומות נמי שקליפתן רכה אין להם ביטול. שו"ג שם. וא"כ כיון דלא ברירא לן איזה פירוש עיקר צריך להחמיר כב' הפירושים במקום פרך וגם במקומות שאגוזים שלהם נפרכים והוא שיהיו משונים משאר אגוזים מחמת חשיבותם ונמכרים במנין. ועיין לקמן או' כ"א.
סעיף קטן יד
יד) שם. וחביות סתומות. דוקא גדולות אבל קטנות אינם חשובים וחד בתרי בטיל כדלקמן סי' קל"ד סעי' ב' בהגה. ש"ך סק"ד. ומשמע דאף ביי"נ דינא הכי דהא זה כתוב לגבי יי"נ וכ"כ הכריתי או' ג' חו"ד או' ד' אבל הפר"ח או' ד' כתב דאפי' חביות קטנות ופתוחות דלא חשיבי כלל אפ"ה ביי"נ לא בטלי אפי' באלף. לה"פ או' ד' בל"י או' ד' שו"ג או' ג' ולכן כיון דאיכא פלוגתא בזה יש להחמיר ולמכור לעכו"ם ולהשליך דמי האיסור לים המלח וכמ"ש בש"ע שם סעי' ב' יעו"ש.
סעיף קטן טו
טו) שם. וחביות סתומות. ולא אזלינן בתר השתא אלא בעינן בשעת התערובת סתומות והשתא נמי סתומות ואם לא נודע לו עד שנסתמו לא בטיל דבתר השתא אזלינן. ער"ה או' ב' ועיין לעיל סי' ק"א או' ל"א.
סעיף קטן טז
טז) שם. וחלפות תרדין. פי' הרמב"ם בפי' המשנה (פ"ג דערלה) דר"ל מה שמחליפות וצומחות והרע"ב פירש (על המשנה שם) עלין מצלעות התרדין. שו"ג או' ד'.
סעיף קטן יז
טוב) שם. וקלחי כרוב. פי' הרמב"ם שם עיקר הכרוב ר"ל הגדל מהם. וכן פי' רש"י בזבחים ע"ב ע"ב. והרע"ב שם פירש קלחי כרוב שבא"י שהם גדולים וטובים. שו"ג או' ה'.
סעיף קטן יח
חי) שם. וככרות של בעה"ב. לאפוקי דנחתום (שהם קטנים) דלא חשיבי כן פשוט בש"ס ופו' וה"ד בזמנם אבל במקומות שגם של נחתום חשובים פשיטא דאינם בטלים. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגב"י או' ד' פר"ח או' ה' לה"פ או' ו' בל"י או' ה' שו"ג או' ו' שפ"ד או' ו' חכ"א כלל נ"ג או' ט"ו. בי"צ בעמ"ז או' יו"ד.
סעיף קטן יט
יט) שם. וככרות של בעה"ב. כגון של תרומה וכלאי הכרם. כריתי או' ה'.
סעיף קטן כ
ך) שם. וכן בעלי חיים וכו' אע"ג דלא אסירי מתחלת ברייתן כגון שור הנסקל ודרוסה וכה"ג לא בטילי מחמת חשיבותן. כן פשוט בש"ס ופו' ש"ך סק"ז. פר"ח או' ו' לה"פ או' ז' בל"י או' ו' כריתי או' ו' שפ"ד או' ז' בי"צ בעמ"ז או' י"א. ואף בע"ח קטנים כחושים בע"ח חשיבי ולא בטלי. שפ"ד שם.
סעיף קטן כא
כא) והא דדבר חשוב אינו בטל כגון אגוזי פרך ורמוני בדן וכו' ה"ד דנמכרים במנין אבל אם נמכרים באומד אף דבר חשוב בטל. הרמב"ם בפי' המשנה פ"ג דערלה ה"ז. וכ"כ הטור וב"י.
סעיף קטן כב
כב) שם. אבל שאר דברים אעפ"י שדרכו לימנות וכו' לעולם ואינן נמכרים כלל באומד עולים בשיעורן כיון שאינם חשובים. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ח' לה"פ או' ח' חו"ד או' ח'.
סעיף קטן כג
כג) שם הגה. וי"א דכל דבר שבמנין דהיינו שדרכו למנותו תמיד אינו בטל. משמע אבל לדעת הש"ע אפי' דבר שדרכו למנותו תמיד בטל כמ"ש באו' הקודם חוץ מז' דברים ובעלי חיים וכיוצא בהם שהם חשובים אינם בטילים ומשמע דה"ה ביצים שנמכרים במנין בטילים לדברי הש"ע כיון שאינם חשובים כמו אגוזי פרך וכו' אמנם האחרונים הקשו על דברי הש"ע מכאן לסי' פ"ו דשם כתב דביצה אסורה אפי' באלף לא בטיל ומשמע דס"ל דדבר שבמנין דהיינו שדרכו למנותו תמיד אינו בטל וכמ"ש בדברינו לשם או' כ"ט אמנם אפשר לפרש דבריו שבכאן כמו שם דביצה כיון שבזה"ז אין מוכרין אותה אלא במנין הוי כמו דברים החשובים שאין בטילים וכמ"ש אח"כ בסעי' זה כל דבר שהוא חשוב אצל בני מקום מהמקומות כגון אגוזי פרך וכו' הוא אוסר בכל שהוא לפי חשיבותו באותו מקום ובאותו זמן וכו' וכ"כ. הכנה"ג בהגב"י או' ו' לתרץ דברי הש"ע יעו"ש. וכ"כ הרב בני חיי ז"ל. וכ"כ קה"י בסי' זה וכתב והדבר ברור. והגם דהפר"ח או' ט' כתב דנקטינן כפסק המחבר דדבר שבמנין לא חשיב כלל ובטל ודלא כהמחבר לעיל בסי' פ"ו מ"מ כיון דאיכא מפרשים דגם דעת הש"ע כן דלא בטל כבסי' פ"ו ושם כתב להדיא דלא בטל יש להחמיר. וכ"כ רש"ל פג"ה דהאידנא שאין בנמצא כלל בגבולותינו למכור סל מלא בצים באומד בלי מנין פשיטא דביצה לא בטיל. וכן הסכים הב"ח. וכ"נ דעת הש"ך סק"י. הל"פ בסעי' א' כריתי או' ז' חו"ד או' ו' מש"ז או' א' חכ"א כלל נ"ג או' ט"ז. ואף בהפ"מ לא בטיל. מש"ז שם. וכן כתבנו לעיל סי' פ"ו או' כ"ט יעו"ש. ועוד עיין לקמן או' צ"ו.
סעיף קטן כד
כד) ואם הוא דבר שדרכו לפעמים נמכר במנין ופעמים באומד יש פלוגתא בזה כמבואר בב"י וב"ח ובש"ך שם וע"כ בהפ"מ י"ל דבטל. וכ"כ הל"פ שם. מש"ז שם.
סעיף קטן כה
כה) וכל זה דוקא כשהן שלימים אבל אם נשברו או נחתך קצת מהם בטל חשיבותייהו. חכ"א שם. ועיין לעיל סי' ק"א סעי' ו' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן כו
כו) כרכשתא אעפ"י שהאידנא אין מוכרין איתה אלא במנין בטילה כיון דאין אוכלין אותה אלא ע"י מילוי. רש"ל פג"ה סי' ן' ט"ז סוף סק"א. פר"ח או' ט' לה"פ או' ט' בל"י סי' פ"ו או' ד' הל"פ בסעי' א' כריתי או' ז' חו"ד או' ז' מש"ז סוף או' א' וכתב דגם לאחר שנתמלאה ג"כ בטילה. וכ"כ לעיל סו' ק"א או' מ"ה ואו' מ"ו יעו"ש.
סעיף קטן כז
כז) רגל של נבילה שנתערבה ברגל כשרה אפי' אם לא ניטלו טלפיה כולן אסורין ולא בטילין משום דהוי דבר שבמנין ואפי' באלף אלפים לא בטיל שדרך העולם למנות שנים או ג' רגלים ואנו נוהגין לבטלם. כנה"ג בהגה"ט או' ד' וכ"פ ב"י לעיל סי' ק"א בבד"ה דבטל יעו"ש. וכ"כ רש"ל פג"ה סי' נ"ג דרגלים שלא נחרכו מלהסיר שערן וכן רגלים של אווזא שלא הוחרכו לא חשיבי ובטלי אבל רגלים שהוסר שערן ועורן אפי' לא ניטלו טלפיהן לא בטלו ודוקא של בהמה גסה אבל של בהמה דקה אפי' ניטלו טלפיהם לא חשיבי ובטלי יעו"ש. והב"ד כנה"ג לעיל סי' ק"א בהגב"י או' כ"ב. ועיין לעיל סי' ק"א סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם או' ל"ו.
סעיף קטן כח
כח) שם בהגה. והא דדבר חשוב אינו בטיל אינו אלא מדרבנן ואזלינן בספיקו לקולא. כלומר אם יש בו ספק אם הוא דבר חשוב או לא אבל שאר ספיקות אזלינן לחומרא. ש"ך סק"י. כנה"ג בהגה"ט או' י"ב. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' יו"ד. בל"י או' ח' חו"ד או' ז' שפ"ד או' יו"ד. חכ"א כלל נ"ג או' י"ח. והיינו אם בודאי הוא חשוב אלא שספק לנו באיסורא כגון ביצי ספק טריפה וכה"ג שנתערבו זה לא נקרא ספק ואם הוא דאו' אפי' באלפי אלפים לא בטיל. או"ה כלל כ"ה או' ז' כנה"ג שם. חו"ד שם. וכ"כ לעיל סי' ק' או' ב'.
סעיף קטן כט
כט) ואפי' ספק אי הוי חשוב או לאו לא הוי חסרון ידיעה מכ"ש אם ספק אי הוי איסור חשוב או לאו שנתערב וכו' וה"ה אי ספק אי נפל כלל האיסור אזלינן לקולא אי איכא רוב. שפ"ד שם. ועיין לעיל סי' ק"א או' ט'.
סעיף קטן ל
ל) [סעיף ב'] בעלי חיים שנתערבו ונשחטו וכו' והוא שנשחטו בשוגג. ודוקא נשחטו אחר שנתערבו בעינן נשחטו בשוגג אבל נשחטו קודם שנתערבו אפי' במזיד בטלים. ש"ך ס"ק י"א. לה"פ או' י"א. חו"ד או' ח' שפ"ד או' י"א.
סעיף קטן לא
לא) שם. והוא שנשחטו בשוגג. אפי' אחר שנודע התערובת כמ"ש בסי' ק"א סעי' ו' ש"ך ס"ק י"ב ושאר האחרונים.
סעיף קטן לב
לב) שם הגה. ודוקא בעלי חיים קטנים וכו' והוא כיש חולקים שהביא הש"ע בסי' ק"א סעי' ג' יעו"ש ובדברינו לשם.
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ג'] ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן וכו' הרי זה אסור וכו' ואפי' בחתיכה שאינה ראויה להתכבד. ב"י בשם הרשב"א בתה"ב הארוך. לבוש.
סעיף קטן לד
לד) שם. ט' חניות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר צבילה וכו' וה"ה אם היו בעיר עשר חנויות מוחזקות לנו כולם בבשר שחוטה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזו היא ואח"כ נתברר לנו שא' מהחנויות אלו בשר נבילה דאסור. הרא"ה בס' בדק הבית דף י"ד סוף ע"א. ש"ך ס"ק י"ד. אמנם הר"ן והתו' ס"ל דאינו אסור אלא מכאן ואילך אבל למפרע אם לקח קודם שנודע האיסור שרי וכן הסכים הפר"ח סוף או' י"ג. לה"פ או' ט"ז. ולענין דינא כתב השפ"ד סוף או' י"ד דבהפ"מ יש להקל וכ"כ זב"צ או' י"ח. ועיין לקמן סעי' ה'.
סעיף קטן לה
לה) שם. שכל הקבוע כמחצה על מחצה דמי. הכי ילפינן בב"ק (דף מ"ד ע"ב) ובכתובות (דף ט"ו ע"ב) מקרא וארב לו וקם פרט לזורק אבן לחבורת אנשים שעמדו שם ט' ישראלים וחד עכו"ם דפטור משום ספק נפשות להקל דאע"ג דרוב ישראלים מ"מ הו"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי. ש"ך ס"ק ט"ו. לה"פ שם.
סעיף קטן לו
לו) ודע דהא דק"ל דכל קבוע כמחצה על מחצה הוא בין לקולא ובין לחומרא כגון ט' חנויות מוכרות בשר נבילה וא' בשר שחוטה ולקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח הוי כמחצה על מחצה ולא אסור אלא משום ספיקא ולא אמרינן דהוי כרובא הכי אמרינן בהדיא פ"ק דכתובות שם. ש"ך שם. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ח. פר"ח או' י"ד. מנ"י על התו"ח כלל מ"ג או' ט"ל. פר"ת או' ז' לה"פ שם. בל"י או' י"ב. חו"ד או' יו"ד. שפ"ד או' ט"ו. חכ"א כלל ס"ג או' א' ומ"מ כה"ג אם לקח מהם או נפל א' מהם ונתערב באחרים דאסור ואינו ניתר מטעם ס"ס כיון דכאן דמדינא אסור אבל ברוב חנויות דהיתר (הכתוב בסעי' שאח"ז) ולקח מאחת מהן ונתערב באחרות שרי מטעם דקבוע חידוש הוא (דהא איכא רוב היתר) ואין לך בו אלא חידושו. מנ"י שם. שפ"ד שם.
סעיף קטן לז
לז) ודע דט' נבילה וא' כשירה נהפוך הוא בלקח מקבוע הוי ספק ופירש הוי ודאי איסור ומילקא עליה וכן לקח קודם שנודע הוי ודאי איסור. שפ"ד שם. ומ"ש נהפוך הוא ר"ל מט' כשירה וא' נבילה דשם אם פירש מותר דין תורה והכא אסור וכן אם לקח קודם שנודע שם יש מתירין כמ"ש לעיל או' ל"ד והכא לכ"ע אסור.
סעיף קטן לח
לח) שם אבל בשר הנמצא בשוק, אפי' הוא חה"ל. ש"ך ס"ק ט"ז לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ג. חו"ד או' י"ג שפ"ד או' ט"ז.
סעיף קטן לט
טל) שם. אבל בשר הנמצא בשוק וכו' והא דאמרינן ובנמצא הלך אחר הרוב אפי' נמצא קרוב לנבילה דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. ב"י בבד"ה בשם רי"ו. כנה"ג בהגב"י או' מ"ב. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' י"ח. כריתי או' י"ד. חו"ד או' י"ב. מהריק"ש בהגהות על סעי' זה.
סעיף קטן מ
מ) שם. או ביד עכו"ם וכו' ואם לקחו קטן דינו כלקחו עכו"ם. רוקח סי' ת"ף. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ה. פר"ח או' ט"ז. מנ"י על התו"ח כלל מ"ג או' מ' לה"פ או' י"ט. בל"י או' ט"ו. חו"ד או' י"ג.
סעיף קטן מא
מא) ואם נמצא ביד קטן חריף כנמצא ביד ישראל גדול ואסור. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי או' י"ב. ובירורן של דברים כן הוא דאם נמצא ביד עכו"ם אין אנו מחוייבים לשאול לו וכן נמצא ביד קטן והיינו כ"ז שלא ראינו יוצא ממקולין ואמנם נמצא ביד גדול ישראל ולא ראינו פירש ממקולין כ"ז שהוא לפנינו מחוייבין לשאול לו דאיכא לברורי וה"ה קטן חריף. שפ"ד או' ח"י זב"צ או' כ"ג. והגם דסיים שם השפ"ד דעדיין צ"ע בכל זה כך דרכו לפעמים שאעפ"י שמסכים כן להלכה כותב כן משום ענוה.
סעיף קטן מב
מב) ואם לקח משש חניות ושבע ואינו יודע אם לקח מחנות שיש בה איסור נראה דאסור אם הם חה"ל ואם אינה חה"ל מותרים מטעם דלו יהיה שנאמר שלקח מן האיסור הרי הוא בטל ברוב כדק"ל יבש ביבש בטל ברוב. פר"ת סוף או' י"א. שפ"ד או' י"ד סוף ד"ה החקירה הא' זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן מג
מג) שם. דכל דפריש מרובא פריש. דכיון דנייד הלך אחר הרוב דהשתא לאו קבוע הוא. רש"י חולין צ"ה ע"א. ש"ך ס"ק י"ט. שו"ג סוף או' י"ב.
סעיף קטן מד
מד) שם. אבל חכמים אסרוהו וכו' משום בשר שנתעלם מן העין כדלעיל סי' ס"ג יעו"ש ובדברינו לשם באיזה אופן אסור ובאיזה אופן שרי יעו"ש.
סעיף קטן מה
מה) שם הגה. ועיין לעיל סי' ס"ג. ר"ל בהגה לסוף הסי' שכתב להקל יעו"ש ובדברינו לשם.
סעיף קטן מו
מו) שם בהגה. והא דאמרינן כל דפריש מרובא פריש היינו שלא פירש לפנינו אבל אם פירש לפנינו וכו' הוי כאלו לקחו משם בידו. משום דהספק נולד במקום הקביעות. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"ז. ובקבוע אפי' מין במינו הו"ל כמחצה על מחצה ובפירש אפי' שלא במינו מרובא פריש. ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם.
סעיף קטן מז
מז) שם בהגה. אבל אם פירש לפנינו וכו' ודעת הר"ן פג"ה שאעפ"י שראה אותו פורש מן הקבוע מדינא שרי דמדאו' לא מקרי קבוע אלא במקום קביעותו אלא שחכמים גזרו כשראוהו פורש מן הקבוע גזירה שמא יקח מן הקבוע אבל בסה"ת סי' נ"א כתב דאם פירש א' לפנינו אז אסור מה"ת כאלו לקחו משם בידים וכן דעת הרוקח סי' ת"פ וכ"נ דעת הרשב"א בתה"ב וכן דעת התו' פ"ק דפסחים גבי ט' צבורין והכי מוכח לשם מלשון הגמ' וכן עיקר. פר"ח שם. וכן דעת הש"ך ס"ק כ"ב. מנ"כ דף ק"ד ע"ג. מנ"י על התו"ח כלל מ"ג או' כ"א וכתב ודלא כהב"ח. פר"ת או' ט' כריתי או' ט"ו.
סעיף קטן מח
מח) ואם יש ט' חניות מוכרים בשר שחוטה וא' בשר נבילה דאמרינן דכל קבוע כמחצה וכו' וכל דפריש וכו' אפי' יש בחנות של נבילה בשר הרבה שהוא רוב נגד ט' חציות המוכרות בשר שחוטה אין נ"מ ברוב בשר וכל חנות וחנות נחשב כאלו כולם שוים. כנסת יחזקאל בתשו' חי"ד סי' כ"ד ד"ה וראיתי בהר"ן וכו' וכ"ה דעת ישועות יעקב בסעי' זה. וכ"ה דעת החו"ד בביאו' או' ג' אמנם דעת בינת אדם בשער הקבוע סי' ט"ז דאזלינן בתר רוב בשר אלא שסיים ועדיין הדבר צריך תלמוד יעו"ש. וכ"כ הנוב"י מה"ת חא"ח סי' ע"א דיש להחמיר ולחוש לרוב בשר. ולענין הלכה כתב זב"צ או' כ"ו דאזלינן בתר רוב בשר לחומרא ובתר רוב חניות לחומרא והיינו אם יש ט' חניות כשירה וא' נבילה ובחנות הנבילה יש בשר יותר מן הכשירות ונמצא בשר חוץ למקולין אזלינן בתר רוב בשר וחתיכה זו אסורה. ואם יש ט' חניות נבילה וא' כשירה ובכשירה יש בשר יותר מחניות הנבילה ונמצא חתיכה א' חוץ ממקולין אזלינן בתר רוב חניות לחומרא וזו החתיכה אסורה יעו"ש. וכ"ז לענין דין תורה או לדעת המתירין בשר שנתעלם מן העין כמ"ש לעיל סי' ס"ג אבל לסתם הש"ע שם דאוסר בלא"ה אסור משום בשר שנתעלם מן העין.
סעיף קטן מט
מט) והא דאמרינן בנמצא הלך אחר הרוב דכל דפריש מרובא פריש ומותר ה"ד בנמצא חוץ לחניות אבל תוך החנות אף דפריש מהחתיכות שבחנות ובאפי נפשיה קאי מ"מ אכתי בקביעותיה קיימא ואסור. וכן אם יש בחנות א' חתיכות ידועות דאיסורא והרוב דהתירא ופירש חד מינייהו בתוך החנות רחוק מהם קצת ואינו ידוע לנו מהי מינייהו היא אם דהתירא או דאיסורא אע"ג דהרוב הוא היתר אפ"ה זו החתיכה שפירשה אסורה דעדין מקרי קבוע משום שהיא בתוך החנות. קה"י בסי' זה דף ל"א ע"א ד"ה ודע. וכן במקולין אם פירש א' מהם בתוך המקולין ג"כ עדין הוא בקביעותו משום דכן. דרך לטלטל הבשר שבמקולין ע"י הלוקחים שמוציאין אותו ממקום למקום לראות השמינה היא אם רזה ומחזירין אותו לטבח ודרכו בכך לטלטל בכל המקולין אבל אם ראה חתיכה א' נופלת בקרקע לפני המקולין זה מקרי פירש ואזלינן בתר רובא. בינת אדם בשער הקבוע סי' ט' זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן נ
נ) חתיכה שפירשה מן החניות והותרה משום דכל דפריש וכו' אפי' אם חזרה אותה החתיכה והוקבעה במקומה הראשון אלא שעדיין אנחנו מכירים אותה שזו היא החתיכה שפירשה אפ"ה מותרת דכיון שהותרה אינה חוזרת לאיסורא כיון דניכרת. כ"מ מפר"ח לקמן או' כ"ח. קה"י שם. זב"צ או' כ"ח. וכבר כתבנו דזהו דין תורה או לדעת המתירין בשר שנתעלם מ"ה אבל לדעת האוסרים אסור משום שנתעלם מן העין.
סעיף קטן נא
נא) [סעיף ד'] רוב חניות מוכרות בשר שחוטה ומיעוט מוכרות בשר נבילה וכו' ונתערבה באחרות וכו' בטלה ברוב משום ס"ס. ספק בשעה שאוכל החתיכה שמא לא זו היא שבאה מהקבוע ואת"ל זו היא שמא של היתר היא ולפ"ז אסור לאכול כולן בבת אחת דליכא אלא חדא ספיקא. ש"ך ס"ק כ"ד. בל"י או' י"ט. חו"ד או' ט"ז. שפ"ד או' כ"ד. חכ"א כלל ס"ג או' ג' ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן נב
בנ) שם. בטלה ברוב משום ס"ס. הגה. ויש אוסרים בכה"ג משום דכל מקום דאיסור במקומו הוי כמחצה על מחצה וכו' הנה בדין זה הב"ח כתב להשיג על דברי הש"ע הנז' וכן הט"ז סק"ג והפר"ח או' ך' הוסיף להקשות על דברי הש"ע מדידיה אדידיה חדא דבסעי' ח' כתב דבעי ג' תערובות ולמה הכא התיר בב' תערובות ועוד דבסעי' ט' כתב דספק א' בגופו וספק בתערובת לא הוי ס"ס ואסור ואיך הכא התיר יעו"ש. אמנם הפר"ת סוף או' יו"ד כתב ליישב קושיות הפר"ח על הש"ע וכ"כ הש"ך סוף ס"ק כ"ב וס"ק כ"ג ליישב דברי הש"ע אלא שכתב והוא דוחק. וכן הברכ"י בשיו"ב או' ח' הביא משם מהר"י בנימין ליישב דברי הש"ע מסעי' ח' יעו"ש ולענין הלכה כתב זב"צ או' ל' דבהפסד מועט אין לפסוק כדברי הש"ע ואם הוא קבוע דאו' כגון דניכר האיסור במקומו ונטל מן הקבוע ונתערב באחרות אין להתיר אלא דוקא בג' תערובות דהיינו דנטל מן הקבוע ונתערב באחרים ואח"כ נפל א' מן התערובת ונתערבה באחרות מותר ואם הוא קבוע דרבנן כגון שנתערבו החניות ולא ידעינן הי חנות הטרפה וכ"ש אם נתערבו החתיכות בזה אמרינן אם לקח מן הקבוע ונתערב באחרות מותר ואם הוא הפ"מ או שעת הדחק יש להתיר אפי' בקבוע דאו' ב' תערובות כמו שפסק הש"ע רק דאין לאוכלם בבת א' עכ"ל והיינו שעשה פשרה לספרדים הנוהגין כהוראת הש"ע אבל לאשכנזים ההולכים על פסק מור"ם ז"ל אין להתיר בקבוע דאו' בב' תערובות אפי' בהפ"מ ושעת הדחק.
סעיף קטן נג
גנ) שם בהגה. והואיל וספק הראשון אסור מה"ת וכו' משמע אבל אם היה הקבוע אסור מדרבנן ע"ד הנז' באו' הקודם ולקח ואח"כ נתערב באחרים בטל ברוב וכ"כ הש"ך ס"ק כ"ז וחכ"א כלל ס"ג או' ג' והיינו יבש ביבש ע"ד שנת' לעיל ריש סי' ק"ט והיינו אפי' חה"ל דאם אינה ראויה להתכבד בלא"ה בטלה ברוב יבש ביבש ואפי' של נבילה כמבואר שם בסי' ק"ט יעו"ש.
סעיף קטן נד
דנ) שם בהגה. והואיל וספק הראשון אסור מה"ת וכו' ואעפ"י דפירש לפנינו או לקחו עכו"ם לפנינו מ"מ כיון דהאיסור במקומו עומד הוי כמחצה על מחצה ובנתערב אח"כ לא מקרי ס"ס מיהו בהא אפשר להתיר אם נתערב במקום הפ"מ וכה"ג כיון דרש"ל פג"ה סי' צ"ד פסק נמי כהרשב"א (ר"ל שהוא פסק הש"ע) וכ"ה דעת הר"ן ויש פו' דפירש לפנינו אינו אלא מדרבנן מיהו ה"ד בשאינו אוכלן כאחד דאי לא"ה ליכא ס"ס. ש"ך ס"ק כ"ו. חו"ד או' י"ז. שפ"ד או' כ"ו. חכ"א שם. וזהו דוקא כשנודע הספק אחר שפירש לפנינו קודם שנתערב בהיתר אחר דנאסר כבר התערובת אבל אם תיכף נפל בשעת פרישות לתערובת תולין שהיתר נפל. חו"ד שם. ועיין בביאו' שם סוף או' ד' שכתב דזהו לכ"ע שרי.
סעיף קטן נה
הנ) [סעיף ה'] מי שלקח בשר מהמקולין וכו' ולא נודעו חתיכות הטרפה וכו' היינו שנתערבו חתיכות הטרפה בין הכשרות במקולין א' ואינו יודע מאיזה חתיכה לקח אבל אם החתיכות עומדות בפני עצמם ואיכא ספיקא בחנות אסור. ש"ך ס"ק כ"ח. אבל הפר"ח או' כ"א כתב דבכל גוונא מיירי בין שנתערבו חתיכות הטרפה בין הכשרות במקולין אחד ואינו יודע מאיזה חתיכות לקח וכן כשידוע שיש טרפה בחנות א' ולא נודע באיזו מהן ולקח מאחד מהן אף שיודע מאיזה מהן לקח וכן ט' חניות מוכרות בשר שחוטה וא' מוכרת בשר נבילה ולקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח בהני גווני מה שלקח קודם שנודע שהיה שם טרפה שרי עכ"ל. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"ג. ומיהו מ"ש וכן ט' חניות וכו' עיין לעיל או"ד שכתבנו שיש לחוש בזה לדעת הרא"ה ואין להתיר רק בהפ"מ יעו"ש.
סעיף קטן נו
ונ) אבל אם החניות כולם היו בחזקת מוכרות בשר שחוטה אלא שנמצא אח"כ שרוב הבהמות היו טרפות באופן שרוב החניות היו מוכרות בשר נבילה למפרע ולא ידע מאיזה מהן לקח אף מה שלקח מקודם שנודעו הטרפות אסור דאע"ג דדין קבוע הוי בין לקולא ובין לחומרא מ"מ ליכא למימר הכא כל דפריש מרובא פריש והו"ל ספיקא דאו' ולחומרא. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. זב"צ או' ל"ב.
סעיף קטן נז
זנ) שם. אבל ליקח מכאן ואילך אסור ואפי' חתיכה שאינה ראויה להתכבד וכו' ואם עבר ולקח חתיכה שאינה ר"ל שרי ואפי' במזיד ולא מיבעיא בתערובת חתיכות אלא אפי' בספקא דחניות כגון שנמצא ריאה טרפה ולא נודע באיזה חנות פשיטא שאם עבר ולקח חתיכה שאינה ר"ל דשריא דכיון דאיכא רובא דהתירה בכה"ג לא מקרי קבוע ושריא אף מדרבנן. פר"ח או' כ"ב ודלא כהב"ח דאוסר בספיקא דחניות. לה"פ או' ל' בל"י או' כ"ה. ומיהו השפ"ד או' ל' כתב על דברי הפר"ח הנז' דבלקח בשוגג יש לצדד ולא במזיד ובתערובת חניות יש להחמיר מדרבנן עכ"פ אף שאינה ר"ל עכ"ל ואפשר דבלקח בשוגג בתערובת חניות ואיכא ג"כ הפ"מ דיש להקל.
סעיף קטן נח
חנ) מעשה שהיה שקצב א' שחט ג' בהמות והניח אותם בחנות שלו וקצב הב' שחט ג"כ ב' בהמות והניח אותם בחנות שלו למכרם והראשים של ה' בהמות הנז' נתערבו יחד וא' מהם נמצא בו מים ונאסר וא"כ הב' חניות אלו נאסרו ופסקנו שכל מי שקנה קודם שנתודע הספק מותר ואף אם יודע שהוא קנה מן קצב הב' וכעין זה הביא השפ"ד או' ל"ז בד"ה מעשה אירע יעו"ש. זב"צ או' ל"ד.
סעיף קטן נט
טנ) שם. אבל ליקח מכאן ואילך אסור וכו' ואם נמכר כל הבשר שבמקולין קודם שנודע האיסור מותר וגם אותם שקנו שני חתיכות שנשארו באחרונה קודם שנודע האיסור מותרים. שו"ת גאוני בתראי סי' י"ז בשם אפי רברבי והב"ח. כריתי או' י"ז ופליתי או' י"א וכתב ודלא כשו"ת דרכי נועם סי' ז' דאוסר שני חתיכות האחרונים. שפ"ד או' ל' וכתב וכן הלכה. בית מאיר על כללי ס"ס דפר"ח סי' י"ח וכתב וכ"מ מדברי הרשב"א והרא"ש והש"ע שכתבו מי שלקח בשר מן המקולין ואח"כ וכו' משמע דאף אם נלקח הכל ולא נשאר מאומה הכל שרי וכתב וכן עיקר יעו"ש והב"ד חכ"א בשער הקבוע סי' ז' והגם שסיים שבתשו' נוב"י חי"ד סי' ט"ז נראה להדיא שאוסר ב' האחרונים מ"מ בסי' י"ג שם מסכים לדעת המתירין.
סעיף קטן ס
ס) מיהו אם לא היה במקולין אלא דוקא ג' חתיכות ונמכרו ואח"כ נודע שיש חתיכת איסור בהם אם ב' חתיכות הראשונים לקח אותם אדם א' ה"ז אסור לאכלם כיון דהרוב הם גביה אבל אם ב' חתיכות הראשונים לקחו אותם ב' בני אדם שניהם מותרים שכל א' וא' יכול לומר איסורא גבך והתירא גביה דידי. כ"מ בבית מאיר שם. זב"צ או' ל"ו.
סעיף קטן סא
סא) שם. ואפי' חתיכה שאינה ר"ל שאין הכל בקיאין בזה וכו' והיינו טעמא כיון שהתערובות במקולין הוא שרבים קונים משם קרוב הדבר לטעות משא"כ בנתערב כך ליחיד בביתו דאין להחמיר אלא להורות בדין חתיכה שאינה ר"ל דבטנה ברוב. ב"ח. וכ"כ רש"ל פג"ה סי' כ"ד. ש"ך ס"ק ל"א. מנ"י על התו"ח כלל מ"ג או' מ"ד. לה"פ או' ל"ג. בל"י או' כ"ח. כריתי או' ך' שפ"ד או' לא. חכ"א כלל ס"ג או' ד' בי"צ ח"ג בעמ"ז או' ל' זב"צ או' ל"ז.
סעיף קטן סב
סב) ואם לא נשאר במקולין אלא דוקא חתיכות שאינם ר"ל מותר לקנות משם אחר שנודע האיסור אפי' לכתחלה ולא גזרינן משום פעם אחרת דיהיה שם חהר"ל ושאינה ר"ל ויטעו משום דהיא גופא חומרא בעלמא והבו דלא לוסיף עלה. שפ"ד שם. וכ"כ פנים מאירות ח"א בתשו' סי' ק"ה דף צ"ד ע"ב. פר"ח או' י"ג ד"ה ועכשיו בפי' הרא"ה. זב"צ או' ל"ח. ולפ"ז אם יש הפסד גדול לקצבים אפשר דיש להתיר אחר שנודע האיסור להסיר מהמקולים כל חהר"ל ולמכור השאר. ועיין לעיל סי' ק"א סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן סג
סג) ואם יש ספק בחתיכה זו שאינה ר"ל אם לקחה ממקולין או לא הולכין בספיקא להקל. כנה"ג בהגב"י או' ל"ח. ור"ל כיון שאין איסורו אלא מדרבנן שמא יטעו ספיקא דרבנן לקולא. ועיין לעיל או' נ"ז שכתבנו דגם אם לקח בשוגג מותר יעו"ש.
סעיף קטן סד
סד) מעשה (והיא בתשו' גאוני בתראי) בקצב א' ששחט ז' בהמות בביתו והיו כולם כשרים והוציא מביתו למקולין ב' בהמות ועוד הוציא מבהמה ג' החצי והחצי השני הניח בביתו עם הד' בהמות שנשארו בביתו ונתערבו הבני מעיים של כל הז' בהמות ונמצא בהם מחט בבית הכוסות שהיא ערפה ע"פ הדין ואינו יודע של איזה בהמה שהיא טרפה והנה ע"פ הדין הארבעה שהם בביתו הם טרפה ודאי והשנים שהוציא למקולין ודאי מותר משום דמרובא פריש אך הספק הוא על החצי שהוא במקולין ונתחבטו האחרונים בזה והב"ד הפר"ח בקו"א והסכים לענין הלכה שהחצי שמבחוץ כשר משום דמרובא פריש והחצי שמבפנים אסור יעו"ש. וכן הסכים הכריתי או' י"ט והפליתי או' י"ג. מנ"י בסולת למנחה שבסוף התו"ח כלל מ"ג דין א' מש"ז או' ה' שאלת יעב"ץ ססי' ס' הב"ד פ"ת או' ד' לב"ש בספרו נאות דשא סי' כ"ג. חק"ל הב"ד נד"ל חי"ד סי' ט' מהר"י אסא ושמן המשחה ומהר"י הלוי הב"ד נד"ל שם בסי' יו"ד. זב"צ או' מ'.
סעיף קטן סה
סה) ומי ששלח לחבירו ע"י עכו"ם בשר שצריך ב' חותמות וגבינה שדי בחותם א' תוך תיבה א' וחתומה בחותם א' ג"כ דינא הכי דהבשר אסור משום דבעי ב' חותמות והגבינה מותרת שדי בחותם א' והגם דהוי ב' הפכים בנושא א' לית לן בה והוי כדינא של הפר"ת בהא דמקולין הנז' באו' הקודם. נד"ל שם בשם מהר"י אסא ומהר"י הלוי אלא שכתב מהר"י הלוי שם דבנידון זה של הגבינה כ"ע מודו דשרי משום שהם (הבשר והגבינה) ב' גופים יעו"ש. זב"צ או' מ"א.
סעיף קטן סו
סו) ואם היו ג' בהמות וא' מהם טרפה ונתערבו וחלקו כל הג' בהמות לחצאין חלק האחורים לבד וחלק הפנים לבד ונפל א' מחלק הפנים לים יש להסתפק אם נאמר דהותרו ב' חלקי הפנים משום דאמרינן דאיסורא נפל כמ"ש בסעי' ז' או דילמא כיון שג' חלקי האחרונים כולם אסורים אין להתיר חלק הפנים ואף לסברת הפר"ח הנז' אפשר דבכאן יודה דאם אתה מתיר חלק הפנים יבואו להתיר גם חלק האחורים ונשאר הדבר בספק ויש לצדד בהפ"מ ועדיין צ"ע. מש"ז או' ה' בד"ה ויש לחקור. זב"צ או' מ"ב.
סעיף קטן סז
סז) וכן אם יש עשרה בהמות שנתערב בהם טרפה וכל בהמה ובהמה מונחת בפ"ע וכל הלשונות חתוכים מאלו הבהמות וכל א' לשונה בצדה ובא כלב ואכל לשון של א' מהם לא אמרינן ששאר הלשונות מותרים אלא הכל אסור מכח הספק. שו"ת פנים מאירות ח"א סי' ק"ה. מש"ז שם. מיהו אם נתערבו כל החלקים ולא ידעינן זה הלשון הנאכל מאיזה בהמה הוא יש להתיר כל הלשונות החתוכים אף באין הפ"מ. מש"ז שם. זב"צ או' מ"ג.
סעיף קטן סח
סח) [סעיף ו'] בעלי חיים ושאר דברים החשובים וכו' כגון חה"ל וכן דבר שבמנין ובריה וכה"ג. ש"ך ס"ק ל"ב. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ג. פר"ח או' כ"ד. לה"פ או' ל"ד. הל"פ בסעי' ה' שפ"ד או' ל"ב. חכ"א כלל ס"ג או' ה'. בי"צ ח"ב או' ג'.
סעיף קטן סט
סט) וכן דבר שיל"מ דינו כשאר דברים החשובים. כנה"ג שם. מיהו. דעת המנ"י על התו"ח כלל מ"ג או' א' לאסור בשיל"מ משום שמא יקח מן הקבוע אמנם מדברי הפו' הנ"ל באו' הקודם שכתבו וכה"ג משמע דה"ה בשיל"מ וכ"מ מדברי הש"ע לקמן סעי' ז'. והגם דהשפ"ד שם כתב דאפשר לחלק משם לכאן מ"מ פשטא דמילתא משמע דשוים הם וכן סיים השפ"ד שם בסוף או' ל"ב דלענין דינא דשיל"מ שוה לשאר איסורין והגם שסיים ועדיין צ"ע כן דרשו לפעמים דאעפ"י שמסכים כן לענין דינא כותב ועדיין צ"ע.
סעיף קטן ע
ע) שם. אחר שנודעה התערובת אסור. אבל אם פירש קודם שנודע התערובת מותר אפי' למ"ד פירש ממילא אסור. ש"ך ס"ק ל"ג. כנה"ג שם או' מ"ד. פר"ח או' כ"ה. לה"פ או' ל"ה. בל"י או' כ"ט. הל"פ שם. כריתי או' כ"א. חו"ד או' כ"א. חכ"א שם או' ו' בי"צ שם. וכן אם לקח ביד קודם שנודע התערובת מותר. שפ"ד או' ל"ג.
סעיף קטן עא
עא) שם. והוא שהפרישו במתכוין. דאז דוקא גזרינן שמא יקח מן הקבוע. ט"ז סק"ו. ועיין לקמן או' ע"ה.
סעיף קטן עב
עב) שם. אבל אם פירש ממילא שרי. דכל המיעוטים שפירשו לצד א' אנו אמרינן בהן דכל דפריש מרובא פריש וחיסורא בתוך רובא אישתאר אבל אם פירשו מחציתן בבת אחת אסורים. ש"ך ס"ק ל"ד. כנה"ג שם או' מ"ז. פר"ח או' כ"ז. לה"פ או' ל"ו. בל"י או' ל' חו"ד שם. ומיהו אם לא פירשו בבת א' אלא זה אחר זה הכל שרי לבד ב' האחרונים. שפ"ד או' ל"ד. וכ"מ בפר"ח שם.
סעיף קטן עג
עג) שם. אבל אם פירש ממילא שרי. שלא בפנינו או שנתפזרו כולן אפי' בפנינו מותר שכבר נתבטל הקביעות. ש"ך ס"ק ל"ה בשם הרשב"א. כנה"ג שם או' מ"ו. פר"ח סוף או' כ"ו. לה"פ או' ל"ז. בל"י או' ל"א. כריתי או' כ"ב. חו"ד או' כ"א. ועיין לקמן או' ע"ט.
סעיף קטן עד
עד) ואין חילוק בין התערובת שנודע לרבים ותערובת שלא נודע לרבים ודלא כרי"ו שכתב דאין לגזור אלא בתערובת שלא נודע לרבים. תו"ח ריש כלל מ"ג. פר"ח שם. זב"צ או' ן'.
סעיף קטן עה
עה) שם. אבל אם פירש ממילא שרי. זהו דעת הרשב"א אבל הטור בשם הרא"ש מסיק דאפי' פירש ממילא אסור מטעם שמא יקח מן הקבוע (ר"ל אף בפירש ממילא חיישינן שמא יקח וכו') ופסק רש"ל פג"ה סי' כ"ד כמותו וכן בתו"ח כלל מ"ג כתב וטוב להחמיר. ט"ז סק"ו. ש"ך ס"ק ל"ו. ומ"מ בהפ"מ וכה"ג נראה להקל. מנ"י על התו"ח שם או' ג' שפ"ד או' ל"ו. חכ"א כלל ס"ג סוף או' ה' אמנם הפר"ח או' כ"ו הסכים כדברי הש"ע דאם פירש ממילא שרי וכ"ה דעת מור"ם ז"ל כמ"ש המנ"י שם דהגם דשם בתו"ח כתב ויש להחמיר הכא בש"ע סתם להתיר כדברי הש"ע יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' מ"ט דהעיקר כדברי מרן ומור"ם ז"ל והמחמיר בזה בהפסד מועט קדוש יאמר לו. ולע"ד נראה כיון דדין זה לא נפיק מפלוגתא בהפסד מועט ודאי יש להחמיר לחוש לדעת האוסרין אבל בהפ"מ או בשעת הדחק וכדומה יש לסמוך אמתירין.
סעיף קטן עו
עו) שם הגה. והא דאסור אם הפרישו במתכוין וכו' דברי הגה זו נתקשו בהם האחרונים הב"ח והט"ז והש"ך והפר"ח והפר"ת ולענין דינא אם עשה מעשה בידים דהיינו כבשינהו דניידי ונתפזרו אפי' כולם כיון דפיזרן לכתחלה במתכוין אסור וכמ"ש הש"ך ס"ק ל"ז. וכ"כ הפר"ח או' כ"ח. פר"ת או' י"ג ד"ה דע. שפ"ד או' ל"ז. זב"צ או' נ"א. אבל אם הפרישן דיעבד אפי' הפרישן במתכוין דלא ידע דאיכא איסורא בדבר אע"ג דפירשו לפנינו שהרי הפרישן במתכוין מותר כיון דנתפזרו כולן חשוב כפירשו שלא בפנינו. ש"ך שם. שפ"ד שם.
סעיף קטן עז
עז) ובהיכא דלא עביד איהו מעשה בידים אלא פירשו מעצמם אם נדו כולהו אחת הנה ואחת הנה מותרים ואפי' פי' לפנינו אליבא דכ"ע בין לדעת הרא"ש ובין לדעת הרשב"א. פר"ת שם.
סעיף קטן עח
עח) ובהיכא דנדו מ' למקום אחד וגם הס' נדו למקום אחר המ' מותרים בלא תערובת והס' אסורים אפי' ע"י תערובת כיון שהאיסור הוי ודאי איסור. אבל היכא דנדו חמשים בין נדו ב' החמשים בין לא נדו אלא א' החמשים ע"י תערובת ב' שרי. פר"ת שם. ועיין לקמן או' פ"ג.
סעיף קטן עט
עט) והיכא דפירשו מקצתם בפנינו לכ"ע אסור. אלא דלהרשב"א אסור מדינא דהו"ל כלוקח מן הקבוע ולהרא"ש הוי משום גזירה שמא יקח מהקבוע. פר"ת שם. ועיין לעיל או' ע"ג.