אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יעקב חיים סופר

סימן קה

סימן קד

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] איסור שנשרה עם היתר מעל"ע בצונן מקרי כבוש והרי הוא כמבושל וכו' ולענין הכלים אי אמרינן כבוש כמבושל והיינו אם שרו דבר איסור בכלי של היתר שיעור כבישה דהיינו מעל"ע אם נאסר הכלי יש פלוגתא בזה דהאו"ה בכלל ל"ז סוף דין א' כתב דכבישה אינה אוסרת רק ס' נגד הקליפה ובכלל ל' דין ט' כתב דגם בכלים יש כבישה ואם שרו בו דבר איסור מעל"ע נאסר הכלי כולו וכ"כ התו"ח כלל פ"ה סוף דין א' וכתב ודלא כמ"ש האו"ה בכלל ל"ז דכבישה אינו אוסר בכלי רק כדי קליפה. כנה"ג בהגה"ט או' ו' לה"פ או' א' מש"ז או' א' ער"ה או' א' חכ"א כלל נ"ז או' י"א. ערוך השלחן או' י"ג. והא דאמרינן לקמן סי' קל"ה סעי' י"ג לגבי יי"נ אפי', במכניסו לקיום אינו בולע יותר מכדי קליפה דמשמע דאינו נאסר הכלי ע"י כבישה רק כדי קליפה כבר תירץ זה האו"ה שם וכתב דביי"נ הקלו יעו"ש. וכ"כ המש"ז שם ד"ה ואם בשם הש"ך דאין ללמוד מיי"נ יעו"ש. וכ"מ מדברי האחרונים הנז' דאין ללמוד מיי"נ דס"ל כאו"ה. ומיהו הט"ז סק"א כתב להשיג על דברי האו"ה הנז' וסיים דבדיעבד אין לאסור אותם ע"י שנשרה בהם איסור מעל"ע וכ"כ המש"ז שם סוף או' א' שנמצא כ"י להט"ז דאין כבוש מבליע בכלי אלא כ"ק ויש בתבשיל ס' נגד הקלי' עכ"ל ומשמע שלמד זה מדין יי"נ. וכ"נ דעת הש"ך סוף סק"ב שכתב וגם בלא"ה הא יש פו' דלא הוי כבוש אלא בג' ימים וכו' משמע דבהא לא ס"ל כאו"ה. וכ"כ הל"פ בסעי' א' לדעת הע"ז והש"ך אין לאסור בדיעבד. מיהו מדברי הש"ך לקמן סי' קל"ה ס"ק ל"ג וסי' קל"ז סק"ט משמע בהדיא דס"ל יש כבישה בכלים יעו"ש. וא"כ מ"ש הכא הוא לאו דוקא. נמצא דדין זה בפלוגתא שניא אם יש ללמוד מיי"נ וסגי בקלי' או לא. ועיין עוד להרב חק"ל חי"ד ח"א סי' ע"ז וע"ח מה שהאריך הרחיב בענין זה. והביא דעת האוסרים והמתירין יעו"ש וע"כ נראה דבהפ"מ דיש לסמוך על המתירין והיינו אם שרו איסור בכלי מעל"ע וקודם שיהיה לו מעל"ע בשלו בו תבשיל של היתר יש להקל בהפ"מ דוקא אבל לא בהפסד מועט כיון שרבו האוסרים.

סעיף קטן ב

ב) וה"ד בכלי עץ או בכלי חרס יש לאסור אבל בכלי מתכות אין לאסור אם נשרה בו איסור מעל"ע. או"ה שם. ומיהו המנ"י על התו"ח שם או' י"ב כתב דאין חילוק בין כלי עץ וחרס או מתכות לענין כבישה. וכ"כ הבל"י או' א' אבל הפליתי סוף או' א' הביא סמוכות לדברי האו"ה וכ"כ הער"ה שם דהעיקר כדברי האו"ה. ובכלי זכוכית המיקל בהפ"מ לא הפסיד. מש"ז שם סוף ד"ה ואם. והיינו לפי סברתו שאוסר בכבישת כלים בכל ענין אבל לפי מ"ש באו' הקודם דבהפ"מ יש להקל אין הפרש וכ"ש בכלי מתכות וכלי זכוכית דאיכא בהו פלוגתא.

סעיף קטן ג

ג) וה"ה כלי של איסור ב"י ששרו בו היתר מעל"ע שאסור הכל. או"ה כלל ל' דין ט' אבל הע"ז סק"א הקשה ע"ז דלמה יאסור ההיתר בכלי של איסור ב"י שהרי האיסור מחמת כבוש הוא והרי באותה שעה נעשה אינו ב"י ואין לו לכלי כח לאסור ההיתר ששרוי בתוכו יעו"ש וכן הקשה הש"ך סק"ב. וכתב הכלה"ג בהגה"ט או' ו' דלענין הלכה נקטינן כהט"ז והש"ך דהיתר שנשרה בכלי של איסור מעל"ע או חלב בכלי של בשר או איפכא דאין המאכל נאסר משום דהו"ל נט"ל ומותר בדיעבד. בל"י או' א' חו"ד או' ג' חק"ל שם. ומיהו הפר"ח או' א' הסכים כאו"ה. וכ"כ הלה"פ או' א' כריתי או' א' נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ אין להתיר בדיעבד רק בהפ"מ ומ"ש זב"צ או' ב' להתיר אפי' בהפסד מועט ועשה סמוכות שכן דעת הש"ע דאין כבישה לכלים מדפסק גבי יי"נ דאין כבישה לכלים כבר כתבנו לעיל או' א' דביי"נ כ"ע מודים אלא אי ילפינן מיי"נ או לא וא"כ מדברי הש"ע אין החלט לומר דס"ל דבכ"מ אין כבישה לכלים וא"כ חזרנו לדיננו דדבר זה בפלוגתא שניא ואין להתיר רק בהפ"מ ועיין לעיל סי' ס"ט או' ל"ג.

סעיף קטן ד

ד) גם בדבר מבושל יש בו דין כבוש ודלא כהר' פרי צדיק סי' י"ט. ער"ה או' ב' והיינו כגון שנפל דבר אסור מבושל לתוך תבשיל לח כגון שיש בו מרק ונשרה בתוכו מעל"ע נאסר התבשיל משום דכבוש כמבושל. ועיין לקמן סי' ק"ו או' טו"ב.

סעיף קטן ה

ה) גם למ"ד יש כבישה לכלים ונאסר הכלי ואם הוא כלי מתכות צריך הגעלה מ"מ אם הוא כלי חרס א"צ שבירה דהגם דכלי חרס אין יוצא מידי דופיו לעולם ה"ד היכא דבלע ע"י חמין אבל אם בלע ע"י כבישה דהוא בצונן מהני ליה עירוי במים ג"פ מעל"ע או מגעילו ג"פ ודיו. חק"ל שם סי' ע"ח. וכ"כ הער"ה לקמן סי' קל"ה או' יו"ד בשם כמה פו' דכלי חרס בשאר איסורים שבלעו ע"י צונן מהני להו מילוי ועירוי ודלא כהש"ך שם ס"ק ל"ג שכתב דלא מהני מילוי ועירוי אלא דוקא ביין או לענין חמץ בפסח ולא בשאר איסורין אלא א"כ אינו ב"י יעו"ש. ומ"מ לכתחלה אם אפשר יש לחוש לדברי הש"ך ודעמיה ואין לעשות עירוי לכלי חרס בשאר איסורין אלא לאחר מעל"ע.

סעיף קטן ו

ו) שם. איסור שנשרה עם היתר מעל"ע בצונן מקרי כבוש וכו' ואם הכבישה היתה בסירוגין כגון שנשרה האיסור עם ההיתר כ"ג שעות והוציאו ההיתר לחוץ ואחר איזה שעות חזרו והניחוהו לתוך האיסור שעה א' אי חשוב כבוש כה"ג שהיה הפסק בינתיים או לא עיין לעיל סי' ס"ע או' רמ"ב שהבאנו פלוגתא בזה וכתבנו שם דהסכמת רוב הפו' להתיר בדיעבד אם כבר נעשה ואף מי שירצה להחמיר מ"מ בהפ"מ מותר יעו"ש.

סעיף קטן ז

ז) ולא שייך כבישה אלא דבר גוש בדבר צלול מפליט ומבליע מזה לזה לא בשניהם לחים שזה מיד יתערבו ויאסרו זא"ז ולא בשניהם גושים אף שהם לחים קצת לא שייך גבייהו כבישה אפי' יעמדו ימים רבים כן. ואפי' שומן ואיסור מונח בתוכו כל שהוא קשה לא הוי כבוש רק אם הוא רך כדאיתא לעיל סי' ק"ד בהגה אך אם הוא רך שהאיסור המונח בתוכו מתנענע ממקום למקום כבוש מקרי. ואיסור או היתר הנכבש במים קרושים וכדומה המנ"י על התו"ח בשו"ת שבסוף הס' סי' י"ד התיר ואמר דבקרח לא שייך כבוש וכן מסתבר דאין מתנענע וכ"ש שנעשה כאבן היבש בתוכו ולא מפליט אלא שהבל"י בשו"ת שבסוף הס' בסי' כ"ט וכאן או' א' כתב בשם א"ז דהוי כבוש ולא הבנתי דכל שהוא קשה לא שייך כבישה וכ"נ להלכה בהפ"מ עכ"פ. ויבש ביבש שהן לחין קצת אפי' נעילה א"צ דיעבד ומ"מ לכתחלה יטול כעובי אצבע. מש"ז או' א' ד"ה ואשיב בי"צ ח"א או' א' ובעמ"ז שם או' ג' ואו' ד' ערוך השלחן או' ח' וכה"ג כתב החו"ד או' א' וחכ"א כלל נ"ח או' א'.

סעיף קטן ח

ח) שם הגה. וכל מקום דאמרינן כבוש כמבושל אפי' מה שחוץ לכבישה אסור וכו' ויש מקילין במה שבחוץ וכ"פ בתו"ח כלל כ"ב דין ו' ט"ז סק"ב. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' ד' פר"ח או' ב' פר"ת או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' חו"ד או' ד' שפ"ד או' א' חכ"א שם. ואפי' באיסור שמן דבמליחה נאסר מה שחוץ לציר בכבישה מותר. כנה"ג שם. מנ"י על התו"ח שם או ט"ז. בל"י שם. אבל הש"ך שם כתב היינו באיסור כחוש דאי הוה האיסור שמן אף מה שחוץ לציר אסור. וכ"כ הפר"ח שם דאם חתיכת האיסור שמן אף מה שחוץ לציר אסור לכ"ע לפי שהשומן מפעפע. כריתי או' ב' חכ"א שם. בי"צ שם או' ד' ומיהו ערוך השלחן סוף או' י"ד כתב דמסתימת לשון הרמ"א לא משמע כן אלא ודאי דבכבישה מעל"ע גם בשמן אינו מפעפע למעלה. והשפ"ד שם כתב דבאין הפ"מ יש לאסור בשמן כהש"ך בכבישה מעל"ע. וכ"נ לענין דינא דכיון דאיכא פלוגתא אין להקל רק בהפ"מ. והיינו אי ליכא בתוך הכבישה ס' בהיתר נגד האיסור ההיתר שהוא לחוץ שרי בהפ"מ אבל אי איכא ס' בהיתר בתוך הכבישה נגד האיסור בלא"ה הכל שרי אף מה שהוא בתוך הכבישה בלתי הפ"מ וכ"ש מה שהוא לחוץ.

סעיף קטן ט

ט) ואמנם מחתיכה לחתיכה שאצלה שמונח על גבה יראה שאף הש"ך יודה דבשמן חוץ לכבישה אין מפליט מזה לזה. שפ"ד שם סוף או' א' ור"ל אף להש"ך שאוסר בשמן מה שחוץ לכבישה אם יש חתיכה ע"ג אותה חתיכה שיוצא ממנה חוץ לכבישה אותה חתיכה מותרת והיינו אפי' בלא הפ"מ.

סעיף קטן י

י) ובכבישה בציר ובחומץ לא גריעה ממליחה דמחמרינן בכל גווני. ערוך השלחן שם. ור"ל אף לדעת המתירין בשמן מה שחוץ לכבישה אם היה כבוש בציר או בחומץ יש לאסור במה שחוץ לכבישה לפי שהם דבר חריף ומפעפע למעלה.

סעיף קטן יא

יא) וכל זה בכבוש שהוא צונן אבל במבושל כגון שנפלה חתיכה של איסור בתבשיל של היתר ומקצת החתיכה חוץ לרוטב בעינן ס' כנגד כל החתיכה אף מה שהוא חוץ לרועב דע"י הרוטב שהוא רותח מפליט ומבליע בכולה. או"ה כלל כ"ח סוף או' ג' חו"ד בביאו' או' ע' וכ"כ לעיל סי' צ"ד או' ב' יעו"ש.

סעיף קטן יב

יב) ואם הרוטב של איסור ונפל בתוכו חתיכה של היתר ומקצתה חוץ לרוטב בעינן ס' בחתיכה של היתר שבתוך הרוטב ואין אותו מקצת שחוץ לרוטב מצטרף לס' לבטל האיסור דאזלינן לחומרא וכמ"ש לעיל סי' צ"ב או' ה' יעו"ש.

סעיף קטן יג

יג) שם בהגה. וספק כבוש אסור. לפי דכבוש אסור מה"ת. או"ה כלל ל' סוף דין א' כנה"ג בהגה"ט או' ג' והשיג על הע"ז סק"ג שחולק וכן השיג עליו הש"ך בנה"כ. פר"ח או' ג' פר"ת או' ג' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' כריתי או' ג' מש"ז או' א' ד"ה וכבישה. ער"ה או' ד' חכ"א כלל נ"ח או' ד' בי"צ ח"א או' ב' ערוך השלחן או' ט"ו.

סעיף קטן יד

יד) שם בהגה. וספק כבוש אסור. פי' שאנו רואים שנכבש רק שיש ספק אם נכבש יום שלם או לא. ט"ז סק"ג. לה"פ שם. בל"י שה. מש"ז או' ג'.

סעיף קטן טו

טו) ואם יש לתלות דהוי תוך מעל"ע דשרי כגון שידענו שאחד מבני הבית הניח חלב בכלי א' וליתיה קמן דנשייליה ומצאנו חלב בכלי בשר יש לתלות שאותו חלב הוא שהניח אותו אדם ואם הוא תוך מעל"ע שרי ולא נאמר דלמא אחר הוא זה שנשרה מקודם לכן והו"ל מעל"ע וכמ"ש מרן בענין נקיבת הדקין אם יש במה לתלות תולין ושרי. פר"ת שם. זב"צ או' י"ג.

סעיף קטן טז

טז) שם בהגה. וספק כבוש אסור. ודוקא שעמד כל מעל"ע במקום אחד אבל טלטלוהו בתוך מעל"ע למקום אחר מותר דלא מחזקינן איסור ממקום למקום ודוקא בנפל בעצמו אבל ע"י אדם מחזקינן ואם נבדק המאכל באותו מקום קודם מעל"ע ואח"כ נמצא באותו מקום וקודם שנמצא השרץ נטלו ממנו מקצת מותר אותו מקצת שניטל משם והמאכל שנמצא בו אסור. חו"ד או' ה' מיהו המש"ז או' ג' כתב דאפי' אם טלטלו הכלי ממקום למקום ג"כ אמרינן ספק כבוש אסור דלא כהחו"ד אבל אם הוריקו אותו מכלי ראשון לכלי שני והכ"ר היה בדוק שלא היה בו איסור מקודם בזה אמרינן כאן נמצא וכאן היה בכלי שלי ולא עמד מעל"ע ומותר יעו"ש. זב"צ או' ט"ו.

סעיף קטן יז

טוב) שם בהגה. מלבד בבשר עם חלב וכו' וה"ד בשר מבושל כבר או שרוצה לאכול באומצא אבל אם רוצה לבשלו אח"כ אסור דספק שרייתו הוי ספיקא דאו' ואסור. בית מאיר ריש הסי' זב"צ או' י"ד.

סעיף קטן יח

חי) שם. ואם הוא כבוש בתוך ציר או בתוך חומץ אם שהה כדי שיתננו על האור וכו' רבים תמהו על דברי הש"ע דהכא פסק שיעור כבישה בחומץ כדי שיתננו על האור וכו' ולעיל סי' ק"ד סעי' א' גבי עכבר פסק שיעור כבישה בחומץ מעל"ע והבל"י לעיל סי' ק"ד או' ב' כתב דאין כאן קושיא כלל דבודאי לענין כבישה דינא כמ"ש בסי' ק"ה וכ"כ רוב הפו' ספק כבוש דשאר איסורין שהוא דאו' אסור וצריך להחמיר כדי שירתיח רק בעכבר דמספקא בגמ' אי פוגם ואי משביח אין ראוי להחמיר מצד הספק רק מעל"ע. וכ"כ הפליתי סוף או' ד' בי"צ ח"א בעמ"ז או' יו"ד וכן הסכים זב"צ או' ט"ז.

סעיף קטן יט

יט) ומיהו המ"א באו"ח סי' תמ"ז ס"ק כ"ח כתב לחלק בין חומץ חזק לאינו חזק ושם מיירי בסי' ק"ד בחומץ שאינו חזק והכא מיירי בחומץ חזק יעו"ש וכ"כ הפר"ת בסי' זה או' ד' חו"ד או' ז' שפ"ד או' ב' חכ"א סי' נ"ח או' ג' ומ"מ בהפ"מ איכא צד להקל כדעת מ"א כיון דהש"ך סק"ב העלה בפשיטות דבחומץ שיעור כבושה מעל"ע כמו בשאר משקין וכ"פ הפר"ח או' ד' ונהי דאנן פסקינן לחומרא עכ"פ בהפ"מ בחומץ שאינו חזק יש להקל כמ"א. בי"צ שם בעמ"ז או' י"א. ועיין באו"ח סי' ר"ד סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן כ

ך) וכן בספק כבוש בחומץ ודאי דאין להחמיר כיון דבודאי כבוש בחומץ רוב האחרונים הש"ך והפר"ח ודעמייהו מתירין והגם דאנן פסקינן כס' האוסרין מ"מ בספק כבוש ודאי דאין להחמיר. זב"צ או' י"ז. והיינו בספק אם שהה כדי שיתננו על האור וכו'.

סעיף קטן כא

כא) לא מקרי כבוש אלא במים או רוטב לח כמים אבל כאריש"ה שבאה בנאד עור מצד הבשר לא מקרי כבוש. הרה"ג מהר"ר אברהם סכנדרי בתשו' הועתקה בשו"ת בית דינו של שלמה יו"ד סי' י"ד יעוש"ב. ברכ"י בשיו"ב או' ד' זב"צ או' י"ח.

סעיף קטן כב

כב) כתבו פסקי תו' בפ' א"מ דשמן זית חריף ומפליט כמו רותחין והשבו"י ח"א סי' נ"ו תמה עליהם והסכים להקל בנשרה איסור בשמן ולא שהה מעל"ע בהפ"מ והר' באר יעקב סי' ק"ג בתשו' הוכיח דשמן לא הוי חריף והסכים בנשרה איסור בשמן או אם שהה השמן בכלי מעל"ע דאינו משביח ומותר בלי הפסד כלל יעו"ש. ער"ה או' ו'.

סעיף קטן כג

כג) שם. ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה. והציר צריך להיות אינו נאכל מחמת מלחו. כריתי או' ו'.

סעיף קטן כד

כד) שם. ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה. גם הרב מודה לזה דלא הוי כבישה בפחות משיעור זה וכדכתב נמי בד"מ מיהו עכ"פ מליח כרותח הוי מיד לאסור כולו כמ"ש בתו"ח כלל ו' דין ע' ובססי' ע' בהגה ונ"מ דהיכא דנשרה בציר של היתר איסור דרבנן והיתר כחושים ממש דבמליחה אף להרב אינו אוסר רק כדי קליפה ובנכבש כשיעור שיתננו על האש וירתיח אוסר כולו. ש"ך סק"ג. לה"פ או' ה' בל"י או' ה' ועיין באו' שאח"ז.

סעיף קטן כה

כה) וראוי שתדע דכבוש בטל בס' כמ"ש או"ה כלל ל' דין ד' ואפי' קליפה במקום שנגע א"צ. ומיהו זהו במעל"ע אבל ציר וחומץ דמיד נאסר כד"ק ודאי אף במעל"ע ס' בעי וקליפה. ומ"ש הש"ך דנ"מ לאיסור דרבנן והיתר כחושים ממש דמליחה כד"ק דוקא שניהם כחושים ממש הא היתר שמן מפטם לאיסור אף בדרבנן ואפי' כחוש ששייך דררא דשומן א"א בקיאין בענין ומפטם ודוקא כחושים ממש ואמנם במליחה בדרבנן ואיסור כחוש ממש אף שהיתר שמן לא מפטם ליה. שפ"ד או' ג'.

סעיף קטן כו

כו) שם הגה. ועיין לעיל סי' ע' מדין בשר שנפל לציר. בהגה לסוף סי' ע' ובדברינו לשם כמה דינים יעו"ש.

סעיף קטן כז

כז) [סעיף ב'] חום של כלי ראשון שהיד סולדת בו וכו' אבל אין היד סולדת בו אפי' הוא כלי ראשון שעומד על האש אינו אוסר כלל. ש"ך סק"ה. וכ"כ ב"י בסי' צ"ה ד"ה ומ"ש. ער"ה סוף או' ח'. וכ"כ לעיל סי' ס"ח או' מ' ואו' מ"ט. ומיהו שם בש"ך הביא דעת הסוברים דכלי ראשון העומד על האש והוא חם אעפ"י שאין היס"ב מבליע כדי קליפה וסיים וכן יש להחמיר. ומיהו בס' כנפי יונה ד"ה בדין כתב להשיג על זה וסיים ולכן נראה להקל. וכ"נ דעת הער"ה שם. ומ"מ הדחה מיהא בעי. זב"צ או' י"ט וכתב והוא פשוט. ועיין עוד בדברינו לאו"ח סי' שי"ח או' ק"ה.

סעיף קטן כח

כח) שם. חום של כלי ראשון שהיס"ב וכו' ואפי' העבירו מעל האש כ"ז שהיס"ב דיניה הכי. פר"ת או' ה' וכ"כ ב"י בשם התו' ד"מ או' ב' בשם הר"ן. לבוש. וכ"כ לעיל סי' ס"ח או' ט"ל.

סעיף קטן כט

כט) שם. אבל חום של כלי שני אינו מבשל. אפי' שהיס"ב. ב"י בשם התו' וכ"כ הלבוש. וכ"כ באו"ח סי' שי"ח או' ק"ד. וכן מ"ש אח"כ בש"ע וי"א דמ"מ הוא מפליט ומבליע וכו' היינו נמי כשהיס"ב כמבואר בב"י בשם הרשב"א. וכ"מ מדברי הלבוש. נמצא דלסתם הש"ע כלי שני אפי' כשהיס"ב אינו מבשל וגם י"א דאינו מפליט ומבליע ולדעת י"א אם היס"ב מפליט ומבליע כדי קליפה וחשש הש"ע לסברא זו רק לכתחלה ולענין דינא ית' לקמן או' ל"ח.

סעיף קטן ל

ל) ושיעור שהיס"ב כל שכריסו של תינוק נכוית ממנו. שבת מ' ע"ב. ב"י. וכ"כ בש"ע או"ח סי' שי"ח סעי' י"ד. וא"ת איך ידע האדם לשער כך בדעתו הנה נקיט האי כללא בידך כל היכא שזה החמין ראוי לשתיה או לאכילה שאין האדם נמנע ממנו מכח רבוי חמימותו ה"ז לא חשיב היס"ב אבל אם נמנע לשתותו או לאכלו מרוב חומו ה"ז נחשב בכלל היס"ב. בן א"ח פ' בא או' ה' והב"ד באו"ח שם סי' שי"ח או' קמ"ג.

סעיף קטן לא

לא) ולענין עירוי מכלי ראשון אינו אוסר רק כדי קליפה כמ"ש לעיל בש"ע סי' ס"ח סעי' יו"ד. וכ"כ הש"ך סק"ה וכתב דמבשל נמי כד"ק ונ"מ לשבת ובב"ח. וכתב עו"ש הש"ך דאפי' בעירוי שנפסק הקלוח ג"כ בעי קליפה. וכ"כ לה"פ בדיני עירוי. חכ"א כלל נ"ט או' ב'.

סעיף קטן לב

לב) והא דאוסר בעירוי אפי' בנפסק הקילוח כד"ק ה"ד בדבר מאכל אבל לא בכלי. ער"ה או' ז' בשם הר' באר יעקב. וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל נ"ה או' ט"ו. ולענין כלי חרס בעירוי שנפסק הקלוח המנ"י שם כתב דכלי חרס חשיב כמאכל משא"כ בכלי מתכות. אמנם הער"ה שם בסוף הדיבור כתב להוכיח מאו"ה דעירוי שפסק הקילוח אפי' על כלי חרס אינו אוסר יעו"ש. ועיין לעיל סי' צ"ב או' ק"ה.

סעיף קטן לג

לג) ובמקום שהבשר צריך קליפה אם לא קלפוהו ובשלו כך מותר בדיעבד. כ"כ בהגה סי' צ"א סעי' ד' ועיין בדברינו לשם או' כ"ט.

סעיף קטן לד

לד) והא דעירוי אינו מבשל אלא כד"ק אין חילוק בין עירה פעם א' לפעמים הרבה דאפי' עירה כמה פעמים ג"כ אינו אוסר אלא כד"ק כמ"ש לעיל סי' ס"ח או' מ"ד יעו"ש.

סעיף קטן לה

לה) ואם עירה תבשיל של איסור מכ"ר לכלי כשר אם דרכו של אותו כלי להשתמש בשפע תמיד מותר לבשל בו דמסתמא איכא ס' נגד הקליפה אבל אם לפעמים משתמשים בו בדבר מועט אסור משום גזרה כדלקמן בסוף סי' צ"ט. כס"א סי' ס"ח או' ב' ברכ"י שם בשיו"ב ג' ער"ה שם או' ח' וכתב דה"ד בשאר כלים אבל בקערה שרחבה ואינה גבוה מסתמא ליכא ס' ועיין לעיל סי' צ"ט סעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן לו

לו) ולענין עירוי מן הכף אם חשוב כמערה מכ"ר או כמערה מכלי שני עיין בער"ה סי' ק"ז או' ג' שהביא פלוגתא בזה וע"כ נראה דבהפ"מ יש להקל. ועיין עוד בדברינו לאו"ח סי' תנ"א או' פ"א.

סעיף קטן לז

לז) שם. וראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחלה וכו' פי' אפי' הוא דבר שדרכו להדיחו אח"כ דאז מותר להניחו ע"ג איסור צונן כדלעיל רסי' צ"א מ"מ הכא יש ליזהר לכתחלה בדבר זה. ש"ך סק"ה. לה"פ או' ו' כריתי או' ז' חו"ד או' ט'.

סעיף קטן לח

לח) שם. וראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחלה אבל בדיעבד מותר בלא קליפה וכו' והפר"ח או' ה' חולק וכתב דכל חום שהיס"ב מפליט ומבליע בין בכ"ר ובין בכ"ש. ומשמע דאוסר כולו והפר"ת או' ו' כתב דאסור כד"ק כל שהיס"ב ודלא כהמחבר. וכן הט"ז סק"ד האריך בזה וסיים דבמקום הפ"מ ודבר חשוב יש להקל בדיעבד בכ"ש דאינו מפליט ומבליע כלל אפי' היס"ב ואם אין היס"ב א"צ רק הדחה. וכ"כ הלה"פ בדיני עירוי. בל"י או' ו' חו"ד או' יו"ד ומשמט דר"ל דאם אין הפ"מ יש לאסור כולו. ובהפ"מ יש להתיר אפי' בלא קליפה רק בהדחה כדברי הש"ע וכ"כ המש"ז או' ד' לפרש דברי הט"ז יעו"ש. ולכן לענין דינא באין הפ"מ יש לחוש לדברי האוסרים ולאסור כולו או לפחות כד"ק כמ"ש הפר"ת ובהפ"מ סגי בהדחה כדברי הש"ע והט"ז ודעמיה.

סעיף קטן לט

טל) [סעיף ג'] נפל איסור חם לתוך היתר חם וכו' כל סעי' זה הוא כתוב לעיל בש"ע סי' צ"א סעי' ד' ועיין בדברינו לשם.

סעיף קטן מ

מ) שם. נפל איסור חם וכו' ואינו נאסר תיכף אם סילק מיד אלא א"כ שהה קצת כמ"ש לעיל סו' צ"ב סעי' ב' אם ניער וכיסה מיד מותר ומה לי ניער וכיסה או סילק האיסור. חמודי דניאל סי' א' פ"ת או' א' ונראה דהיינו דאין נאסר כולו אבל כדי נטילה מיהא בעי כמ"ש לקמן סעי' ד' גבי לא ניער ולא כיסה יעו"ש.

סעיף קטן מא

מא) שם. הכל אסור וכו' היינו בדבר של רוטב או בצלי שמן וכה"ג משא"כ בכחוש לדעת הטור וש"ע ולדידן בכל ענין אסור. ש"ך סק"ו. ור"ל לדעת הטור וש"ע בצלי כחוש אינו אוסר כולו רק כדי נטילה כמ"ש לקמן סעי' ה' ולדידן האשכנזים ההולכים ע"פ פסק מור"ם בהגה הכל אסור אפי' בכחוש וכמ"ש לקמן סעי' ה' בהגה יעו"ש.

סעיף קטן מב

מב) שם הגה. וכל זה לא מיירי אלא בחום כ"ר וכו' אבל אם כבר מונח בכ"ש ואח"כ מניח ההיתר אצלו או עליו אינו אוסר וכו' דוקא אם כבר מונח בכ"ש אבל אם הניח דבר איסור בקערה של היתר הקערה צריך קליפה וכן אם הניח דבר היתר בקערה של איסור ההיתר צריך קליפה דהוי כמו עירוי. כ"כ בד"מ וכ"מ מדבריו כאן בהגה. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ח' לה"פ או' יו"ד. זב"צ או' כ"ו.

סעיף קטן מג

מג) שם בהגה. ואם הניחם זה אצל זה אם שניהם חמים מחום כ"ר הכל אסור. ודעת רש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה סי' ע"א דבדבר גוש (ר"ל יבש) כגון חתיכת בשר או דג או אורז או דוחן דמערין חם מן הקדרה אם היס"ב דינו לעולם ככ"ר. והב"ד הש"ך סק"ח וסיים ומיהו ודאי באורז ודוחן אם הוא צלול ונשפך כעין רוטב דיש לסמוך אדברי הרב בהגה ואולי גם רש"ל לא קאמר אלא באורז ודוחן שאינם צלולים יעו"ש ולענין דינא כבר כתבנו לעיל סי' צ"ד או' ע"ב ואו' ע"ג קחנו משם.

סעיף קטן מד

מד) שם בהגה. ואם האחד צונן ההיתר צריך קליפה במקום שנגע. וה"ה בבשר וחלב הוי כן דהצונן צריך קליפה. ט"ז סק"ה. ור"ל וכ"ש החם דהא גם הוא היתר וההיתר צריך קליפה כנז' וכ"כ הש"ך סק"ט דבשר וגבינה שנגעו זה בזה וא' מהם צונן שניהם צריכין קליפה. וכ"כ הפר"ח או' י"א. לה"פ או' י"ג. הל"פ בסעי' זה. בי"צ ח"ב או' ה' וכ"ז לדברי מור"ם ז"ל ורש"ל חולק כמ"ש באו' שאח"ז.

סעיף קטן מה

מה) שם בהגה. ואם האחד צונן ההיתר צריך קליפה במקום שנגע. ורש"ל פכ"ה סי' ע' כתב דאם האיסור חם וההיתר קר ומונחים זה אצל זה דאוסר בכולו כמו במליחה ואם ההיתר חם והאיסור קר ומונחים זה אצל זה צריך קליפה. והש"ך שם הקשה עליו אבל הט"ז שם כתב דבמקום שאין הפ"מ יש להחמיר. וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל כ"ג או' ב' לה"פ שם. בל"י שם. הל"פ שם. ער"ה או' י"א. חו"ד או' י"ב. בי"צ שם.

סעיף קטן מו

מו) שם בהגה. איסור שהניחו בכלי היתר או להפך אמרינן ביה ג"כ דין תתאה גבר וכו' כן עיקר כדברי מור"ם ז"ל דגם בכלי אמרינן דין תתאה גבר ודלא כרש"ל שהחמיר לאסור בכולו. ש"ך סק"י. כנה"ג בהגה"ט או' י"ג. פר"ח או' י"ב. מנ"י על התו"ח כלל כ"ג או' י"ג. לה"פ או' י"ד. בל"י או' יו"ד. שפ"ד סוף או' יו"ד. חכ"א כלל נ"ז או' א' בי"צ ח"ב או' ו' ומ"ש הכרתי או' יו"ד דבכלי חרס יש להחמיר מסתמיות דברי הפו' הנ"ז משמע דאין חילוק בין כלי חרס לכלי מתכות.

סעיף קטן מז

מז) שם בהגה. איסור שהניחו בכלי היתר וכו' אמרינן ביה ג"כ דין תתאה גבר וכו' וכוונתו שאם הניחו היתר רותח בקערה של איסור והקערה צוננת אמרינן תתאה גבר וצריך ההיתר קליפה ודי בכך וכן אם הניחו איסור רותח בקערה של היתר צוננת צריך לקלוף הקערה. ואם הקערה רותחת והאיסור צונן לכאורה כיון דתתאה גבר נאסרה כל הקערה וכן אם הקערה היא של איסור והמאכל הוא היתר נאסר כל המאכל דכלי אוסרת המאכל אף בלא רוטב כמ"ש הרמ"א סוף סעי' ז' אמנם לאסור הקערה כולה א"א דהא אפי' בתחיבת כף אינו אוסר מקום שלא נתחב כמ"ש בסי' צ"ד ולכן נראה דהקערה בכל גווני א"צ אלא קליפה. ערוך השלחן או' כ"ח. והיינו אם לא נגע האיסור בכולה אבל אם נגע בכולה נאסרת כולה.

סעיף קטן מח

מח) ואם הכלי קר ונפל על חתיכה רותחת שיש בה רוטב קצת אם החתיכה של איסור אינה אוסרת כל הכלי אלא דוקא במקום שנגע וכן אם הכלי של איסור וחתיכה של היתר ולא נגע הכלי בכל החתיכה לא בעינן ס' כנגד כל הכלי אלא דוקא במקום שנגעה בכלי דלא אמרינן תתאה גבר לאסור כל הכלי או לאסור כל החתיכה אלא דוקא במקום שנגע. מש"ז סי' צ"ד או' א' ד"ה העולה מזה בסופו. וכן אם בחתיכה דליכא רוטב והיא רותחת והונח הכלי עליה א"צ כד"ק אלא דוקא במקום שנגע בין בכלי בין בחתיכה. חו"ד בביאו' או' ט' זב"צ או' ל"א.

סעיף קטן מט

מט) ואם הכלי רותח שהיס"ב מחמת שהוחמו בה חמין והורק ממנו החמין ונשאר הכלי ריקן ויס"ב דינו ככ"ש ואינו מבליע ומפליט ואם הושם בו חתיכה צוננת אינו אוסר כלום. כ"כ הט"ז ססי' צ"ב דכ"מ מתה"ד סי' קפ"ג. וכ"כ החו"ד שם. אמנם המש"ז שם בסי' צ"ב בסוף הסי' כתב להשיג על דברי הט"ז הנז' ונראה דעתו להחמיר וכן הר' יד יהודה שם בסי' צ"ב סוף או' נ"ז כתב לדחות דברי הט"ז הנז' יעו"ש וע"כ נראה דיש להחמיר. והיינו לאחר שהוסר מן האש דבעודו על האש ודאי בולע אה היס"ב. מש"ז שם.

סעיף קטן נ

נ) ואם הוחם הכלי ונתלבן באור (כגון שקלו בו דבר יבש) נראה דאפי' אם התתאה צונן אוסר דמה שנתלבן באור אינו מתקרר מתתאה הצונן ויכול אפי' לבשל תתאה צונן וגם החוש יעיד ע"ז שאם יניח אבן או ברזל או שאר דבר מלובן על חתיכת בשר שיצלה ולפעמים יהיה החום חזק כ"כ עד שישרף. חו"ד שם.

סעיף קטן נא

נא) ואם נתן קערה חולבת צוננת על בשר רותח לא נאסר מהקערה כד"ק וגם לא בעינן ס' בבשר רק כנגד קליפה. ואם הקערה רותחת ונתן עליו בשר אז אם הקערה היא רותחת מחמת שהיה בה חמין אז תיכף כשהורק ממנה החמין דין כלי שני יש לה ואה הוחם באור אז אפי' הכלי עילאה אוסר הבשר שתחתיו. חו"ד או' י"ג. ומיהו מ"ש כשהורק ממנה החמין. וכו' כבר כתבנו לעיל או' מ"ט דהאחרונים חולקים בזה ויש להחמיר.

סעיף קטן נב

בנ) שם בהגה. אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב וכו' משום דההבל עולה מהנר למעלה. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"א. חו"ד או' י"ד.

סעיף קטן נג

גנ) ומיהו במערה שומן איסור חם לתוך שומן היתר קר אסור אפי' בדיעבד ולא שייך להתיר משום דתתאה גבר לפי שע"י העירוי ניתך ונימס שומן ההיתר ונבלל הכל ונאסר. ד"מ סוף או' ה' ט"ז סק"ו. כנה"ג בהגה"ט סוף או' ט"ו. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. מש"ז או' ו' חו"ד או' י"ד. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ל"ד.

סעיף קטן נד

דנ) אם כפו כלי על נר דולק והזיע למעלה ויס"ב למעלה או כלי העליון חמה שיס"ב מכ"ר אוסר. מש"ז שם.

סעיף קטן נה

הנ) ושיעור קליפה כבר נת' לעיל סי' צ"א או' ל"ב וסי' צ"ו או' נ"ט יעו"ש.

סעיף קטן נו

ונ) [סעיף ד'] בד"א כשנפל לתוך התבשיל וכו' אבל איסור בין חם בין קר שנפל על הצלי שאצל האש אינו אוסר אלא כדי נטילה וכו' ואנן לא בקיאין בין כחוש לשמן כמ"ש לקמן בהגה סעי' ה' וע"כ אפי' בכחוש בעינן ס' וכדי נטילה והיינו אפי' לספרדים ההולכים על פסק הש"ע הכא אזלי לחומרא וכמ"ש לקמן או' ס"ח יעו"ש.

סעיף קטן נז

זנ) שם. שהוא כעובי רוחב אצבע. עיין לעיל סי' מ"ו או' נ"ד.

סעיף קטן נח

חנ) שם. לפיכך ירך שצלאו בגידו וכו' פי' דשמנו של גיד אוסר מדרבנן וכדלעיל סי' ס"ה סעי' ט' וסי' ק' סעי' ב' דאלו גופו של גיד אינו אלא כעץ בעלמא וכמ"ש שם. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ב. חו"ד או' ט"ו.

סעיף קטן נט

טנ) שם. לפיכך ירך שצלאו בגידו וכו' צריך להסיר כדי נטילה וכו' והיינו לעיקר דינא אבל לפי המנהג דעת הרב (לעיל סי' ס"ד סעי' ך' בהגה) דבמקום שאין הפסד קצת אף בכה"ג יש להצריך ס' אפי' במליחה וכ"ש בצלי. ש"ך שם. לה"פ או' י"ח. ועיין לקמן או' צ"ג.

סעיף קטן ס

ס) [סעיף ה'] בד"א שאין הצלי אוסר וכו' בירך עם גידו וכיוצא בו דבר כחוש וכו' פי' אפי' הבהמה שמנה מ"מ שמנו של גיד וקנוקנות שבו הקרומות כולם הם כחושים בטבעם ואינם מפעפעים. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' ך'.

סעיף קטן סא

סא) שם. אבל גדי שמן שצלאו בחלבו וכו' אסור לאכול אפי' מראש אזנו וכו' ואפי' הראש למעלה וצד החלב והכליות למטה ועומד בשפוד בתנור אסור לאכול אפי' מראש אזנו דחלב מפעפע אפי' כלפי מעלה. ב"י בשם התו' פר"ח או' י"ח. לה"פ או' כ"א. בל"י או' י"ג.

סעיף קטן סב

סב) שם. מפעפע בכולו. פירש"י מבצבץ והולך ומתפשט בכל הבשר. באה"ג. שו"ג או' ך'.

סעיף קטן סג

סג) שם. ואפי' חתיכת האיסור כחושה וחתיכת היתר שנצלית עמה שמינה האיסור מפעפע בכולה. והטעם כתב ב"י דאזיל היתר ומפטם לאיסור והדר אזיל האיסור ומפטם להיתר. ש"ך ס"ק י"ד.

סעיף קטן סד

סד) שם. וכל דבר שיש לו פעפוע וכו' אעפ"י שיש בחתיכה ס' לבטל האיסור צריך נטילת מקום. שבאותו מקום נחשב האיסור טפי כאלו הוא בעין. ט"ז ס"ק י"א. ודוקא לכתחלה כגון שלא נתבשל עדיין או נתבשל ויש ס' בחתיכה עצמה נגד החלב ונגד נטילת מקום אבל אי לא היה בה ס' אלא נגד חלב לבד ודאי לא אסרינן לה בדיעבד אפי' אותה חתיכה עצמה אם נתבשלה לבדה. או"ה כלל י"ד דין ג'.

סעיף קטן סה

סה) שם. וכל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע מהחתיכה וכו' הא אם לא נודע מקומו א"צ ליטול מן ההיתר כיון שבטל בס' מנ"ך בס' התערובות ח"ב סוף פ"ד דף פ"ט ע"א. פר"ח או' ך' לה"פ או' כ"ג. מש"ז או' י"א. ומיהו באיסור כחוש שאינו מפעפע ואינו מתבטל בס' שאוסר כדי קליפה או כדי נטילה אם לא נודע מקום נגיעת האיסור אז צריך ליטול כדי נטילה מכל החתיכה מספק. פר"ח שם. לה"פ שם. מש"ז שם.

סעיף קטן סו

סו) ואם ספק אם נגע בחלב או לאו ויש ס' בחתיכה ממ"נ מותר אף באינו מינו וא"צ נטילה. מש"ז שם.

סעיף קטן סז

סז) ואם נגע כחוש בהיתר והיה יודע באיזה מקום ואח"כ שכח ואינו יודע אם יש רוב בקליפת היתר נגד מעט הקליפה שנאסרה ובטל ברוב שרי ובתנאי שירבה אח"כ עד ס' מש"ז שם.

סעיף קטן סח

סח) שם בהגה. וי"א דאין אנו בקיאין איזה מיקרי כחוש או שמן ויש לאסור בכל ענין עד דאיכא ס' וכו' וכ"נ דעת הפר"ח או' כ"ב. וכ"כ זב"צ או' מ"ג דגם אנן לא בקיאינן בין כחוש לשמן דהאידנא אחסור דרי ואין אתנו יודע עד מה וע"כ יש לנהוג דגם בכחוש בעינן ס' ונטילת מקום. ור"ל אף לספרדים ההולכים ע"פ הש"ע בהא יש להחמיר כדברי מור"ם ז"ל משום דאין אנו בקיאין וכ"כ לעיל או' נ"ו. ועיין עוד לקמן או' חי"א.

סעיף קטן סט

סט) וכתב עו"ש זב"צ דאף בבשר (ר"ל שאין בו שומן כלל) לא בקיאינן בין כחוש לשמן ואסרינן מיהו היכא דאיכא הפ"מ או ע"ש והבשר בדוחק יש להתיר בבשר כחוש וכגון שרואה לפי ראות עיני המורה שהבשר כחוש הרבה ואין בו ספק כלל יש להתיר בנטילת מקום עכ"ד. ועיין עוד באו' שאח"ז ולקמן או' קי"ב.

סעיף קטן ע

ע) שם בהגה. או שאר איסור דשייך בו שמנונית. ונת' בכמה דוכתי דדם לא שייך בו שמנונית. מיהו בסעי' ט' ית' דנוהגים לשער במליחה בס' אפי' בכחוש לגמרי וא"כ ה"ה בצלי דצלייה ומליחה שוין בזה. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' כ"ה. בל"י או' י"ד. ועיין לקמן או' ע"ז.

סעיף קטן עא

עא) שם בהגה. אבל באיסור דלא שייך ביה שמנונית והוא בודאי כחוש אינו אוסר רק כדי נטילה. והיינו באיסור דרבנן כדלקמן סעי' ט' ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. ור"ל דבאיסור דרבנן וודאי כחוש אז די בכדי נטילה אבל באיסור דאו' אף בודאי כחוש בעינן ס' וגם כדי נטילה כמבואר כאן בהגה.

סעיף קטן עב

עב) [סעיף ו'] דבר שיש לו פעפוע. וכו' ר"ל שמן וכמ"ש בסעי' הקודם.

סעיף קטן עג

עג) שם. ואם נפל צונן על חם אם אין בהיתר ס' וכו' הכל אסור. וביש ס' נטילה בעי. שפ"ד או' ט"ז.

סעיף קטן עד

עד) [סעיף ז'] הא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה דוקא כשאיסורה מחמת עצמה כגון נבילה או בשר בחלב וכו' והיינו חתיכת בשר שנבלע בחלב שנחשב כל החתיכה גוף האיסור ואוסרת חברתה בנגיעה בלא רוטב. ש"ך ס"ק י"ז. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' ט"ו. פר"ת או' י"א. חו"ד או' ך' מ"ז או' י"ג. שפ"ד או' י"ז. והגם שהט"ז ס"ק י"ג כתב בשם רש"ל דאין איסור בלוע הולך בלא רוטב אפי' בב"ח וכ"כ הבל"י שם בשם כמה פו' מ"מ דעת האחרונים להחמיר כדברי הש"ך ומ"מ אין לאסור יותר מכדי נטילה. ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם. חו"ד שם. וה"ד כשהבשר כחוש דבדבר שאין אסור רק מחמת בלוע בקיאין בין כחוש לשמן אבל כשהבשר שמן אוסר הכל. חו"ד שם. שפ"ד שם ובסי' צ"ב או' ז'.

סעיף קטן עה

עה) שם. אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלע ממקום אחר אינה אוסרת אחרת הנוגעת בה אפי' אם נצלו יחד. והטעם בטור שאין האיסור הבלוע בחתיכה יוצא ממנו לבלוע באחרת בלא רוטב. ט"ז ס"ק י"ד. לה"פ או' כ"ז. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' י"ג.

סעיף קטן עו

עו) שם. אינה אוסרת אחרת הנוגעת בה אפי' אם נצלו יחד. פי' אינה אוסרת כלל ואפי' כדי קליפה לא בעי. רש"ל פג"ה סי' מ"ה. ט"ז שם. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ה. לה"פ שם. בל"י או' ט"ז. חו"ד או' כ"א. בי"צ ח"ג או' ג' מש"ז או' י"ד וכתב דקליפה לא בעי משמע הא הדחה בעי ואפשר לחומרא בעלמא עכ"ד.

סעיף קטן עז

עז) שם. אינה אוסרת אחרת הנוגעת בה וכו' ואפי' החתיכה של היתר שמינה ושומן שבה מפעפע לפי שאין השומן שבה מוליך עמו האיסור אלא למקום שהאיסור יכול לילך בטבעו. טור. ש"ך ס"ק י"ט וכתב דהוא מוסכם מכל הפו' והגם דהב"י הקשה ע"ז מדלעיל לא קשיא כמ"ש רש"ל ופרישה וב"ח דשאני הכא שאין החתיכה אסורה מחמת עצמה יעו"ש. לה"פ או' כ"ח. בל"י או' ט"ז. פר"ת סוף או' ט' חו"ד שם. שפ"ד או' י"ט.

סעיף קטן עח

עח) שם. אפי' נצלו יחד. ודם לא חשיב איסור מפעפע לענין זה ונהי דק"ל בכל דוכתי גם בדם לשער בס' מטעם דלא מחלקינן בין כחוש לשמן מ"מ היכא דהחתיכה בלועה מדם אינה אוסרת שאר החתיכות ע"י מליחה וצלייה וה"ד שנמלח והודא כדינו ואח"כ בלע דם בכה"ג הוא דאינו יוצא מחתיכה לחתיכה ע"י מליחה וצלייה אבל בשר שלא נמלח עדיין ויש בו דם של עצמו פשוט שאוסר במליחה וצלייה. ש"ך ס"ק י"ח. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ו. פר"ח או' כ"ד. חו"ד או' כ"א. מש"ז או' ט"ז.

סעיף קטן עט

עט) שם. בד"א שבלעה איסור ששאינו מפעפע אבל בלעה מן הדברים המפעפעים בטבען כגון שומן אוסרת חברתה וכו' ואוסרת כלה עד ס' כנגד האיסור הבלוע. או"ה כלל כ"ט דין ד' ש"ך ס"ק ך' פר"ח או' כ"ה. לה"פ או' כ"ט. בל"י או' י"ז.

סעיף קטן פ

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה