כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יעקב חיים סופר
סימן פד
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] שרצים הגדלים במים שבכלים וכו' וה"ה בשאר משקים שבכלים וכמ"ש בסעי' ג' ש"ך סק"א. פר"ח או' א' הל"פ בסעי' א' כריתי או' א' שפ"ד או' א' חכ"א כלל ל"ח או' ב' בי"צ ח"א בעמ"ז או' א' מק"מ או' א' ערוך השלחן או' י"ט זב"צ או' א' ועיין לקמן או' קס"א כמה מלקיות חייב על כל תולע יעו"ש.
סעיף קטן ב
ב) שם. ושבבורות שיחין ומערות וכו' בור עגול הוא. שיח ארוכה וצרה. מערה מרובעת ומכוסה בקרוי אלא שיש לה פה. חריצין רחבין ומרובעין כמערה ואינם מקורין אלא כל פיו פתוח. נעיצין קצרין מלמטה ורחבין מלמעלה. רש"י קמא ן' ע"ב והר"ן. ב"ח. ש"ך סק"ב. כנה"ג בהגה"ט או' ב' ועין לקמן סעי' ב'.
סעיף קטן ג
ג) שם. ושבבורות שיחין ומערות וכו'. וה"ה לבריכות גדולות של מים מכונסים דכיון שאין להם מוצא ובא מותרים. פר"ח או' ב' כריתי או' ב'.
סעיף קטן ד
ד) שם. אעפ"י שאין להם סנפיר וכו' דכתיב את זה תאכלו מכל אשר במים וכו' בימים ובנחלים הוא דכי אית ליה אכול דלית ליה לא תיכול הא בכלים אע"ג דלית ליה אכול. חולין ס"ו ע"ב. ב"י. לבוש. ט"ז סק"א. חכ"א שם.
סעיף קטן ה
ה) שם. לפיכך שוחה ושותה מהם ואינו חושש וכו' וליכא הכא משום בל תשקצו כיון שאינו בולע בעין אלא בתוך המים שהוא שותה. ב"ח בקו"א. ש"ך סק"ג. לה"פ או' א' חכ"א כלל ל"ח או ג' ודוקא שאין מאוסין עליו אבל אם מאוסין עליו אסור משום בל תשקצו. ט"ז סק"ב. והיינו אף דלכ"ע לא מאיס אי מאיס לדידיה אסור כמ"ש באו' שאח"ז.
סעיף קטן ו
ו) וכל דבר שדרך בני אדם נפשם קצה בהם עובר משום בל תשקצו. כנה"ג בהגה"ט סוף או' ד' פר"ח או' ג' לה"פ שם. בל"י או' א' ואי מאיס לדידיה אף דלכ"ע לא מאיס במכ"ש דאסור לדידיה וקרינן ביה שפיר בל תשקצו. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. ועיין לקמן סי' ק"ד או' ג' וסי' קי"ו סעי' ו'.
סעיף קטן ז
ז) ומיהו כל זה אינו אלא דרבנן דמאי דמסמכינן ליה אקרא דבל תשקצו לאו דקרא מיירי בהכי אלא אסמכתא בעלמא הוי ומאן דעבר עלייהו מכין אותו מכות מרדות כשאר איסורין דרבנן. פר"ח שם. לה"פ שם. מש"ז או' ב'.
סעיף קטן ח
ח) וכן אסור לשתות ממקום שיש חשש סכנה כגון עלוקה וכדומה. הרמב"ם פי"א מה' רוצח. ועיין לקמן רסי' קי"ו.
סעיף קטן ט
ט) שם הגה. אבל אסור לשאוב בכלי ולשתות מהם. דילמא פירש בדופני מנא. ב"י בשם הרא"ש. ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ד. ומבואר בדברי הרא"ש שם דאם שאב מן הבור אף דלא ידעינן בודאי שפירשו (בדופני מנא) אסורים משום דחיישינן שמא פירשו. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י סוף או' ד' מנ"י על התו"ח כלל נ"ג או' ג' וכתב ודלא כלבוש. פר"ת או' א' בל"י או' ב' שפ"ד או' ד' חכ"א כלל ל"ח או' ג' מק"מ או' ד' זב"צ או' ו'.
סעיף קטן י
י) ואפי' אם מילא הכלי מן הבור דרך צינור באופן שלא נגע בדופני הכלי מבחוץ אפ"ה אסור משום דלא הוי מקום רביתייהו. פר"ת שם. זב"צ או' ח'.
סעיף קטן יא
יא) וה"ה ליקח מן המים בידו ולשתות אסור. כלבו סי' ק"א. ש"ך סק"ה. כנה"ג שם. בל"י שם. הל"פ בסעיף א' שפ"ד אות ה' חכ"א שם. זב"צ אות ז'.
סעיף קטן יב
יב) שם הגה. אבל אסור לשאוב בכלי וכו' לא קאי אלא אבורות שיחין ומערות אבל מותר לשאוב בכלי קטן מכלי גדול דאף אם יפרשו אח"כ בכלי השני מותרים. ש"ך סק"ד. בל"י שם. הל"פ שם. שפ"ד או' ד' חכ"א שם. זב"צ או' ט' ודלא כפליתי שאסר ועיין לקמן סעי' ג' בסוף ההגה.
סעיף קטן יג
יג) שם. ואם פירשו ממקום רביתן כגון לאחורי הבור או על שפת הכלי מבחוץ. הלשון אינו מתוקן ובתה"ב לרשב"א כתוב מאחורי הכלי או על שפת הבור והוא מתוקן ומ"מ נראה דלפעמים נמצא כלי ששפתו רחב ואין לחוש שמא פירשו על שפתו. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגה"ט או' ה' פר"ח או' ה' שפ"ד או' ו'.
סעיף קטן יד
יד) שם. אבל אם לא פירשו אלא על דופן הכלי מבפנים מותרים. דהיינו רביתייהו. ב"י. לבוש. פרישה או' ה' ט"ז סק"ד. לה"פ או' ג' בל"י או' ג'.
סעיף קטן טו
טו) שם. אבל אם לא פירשו אלא על דופן הכלי מבפנים מותרים וה"ה לדופן הבור מבפנים מותרים. פרישה שם. ש"ך סק"ז. כנה"ג בהגה"ט או' ו' פר"ח או' ו' בל"י שם. שפ"ד או' ז' חכ"א כלל ל"ח או' ב' זב"צ או' י"א.
סעיף קטן טז
טז) ודע דהא דאמרינן דכשפירש לדופני הבור או הכלי דשרי משום דהיינו רביתיה לאו למימרא שמותר ליקח התולעת בידו ולאכלו ואף ששוחה עליו ואוכלו אסור וכן תולעים שבמים שבכלים ושבבורות לחודייהו לא משתרו אף ששוחה לאכלם אלא דוקא כשהם במים. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. פר"ת או' ג'. חכ"א שם או' ג'. זב"צ או' ה'.
סעיף קטן יז
טוב) [סעיף ב'] הגדלים במים שבחריצין וכו' יש אוסרים וכו' וכ"פ רש"ל פא"ט סי' קכ"ג כדעת האוסרים וכ"מ דעת האו"ה. ש"ך סק"ח. וכן הסכים כנה"ג בהגב"י או' א' כדעת האוסרים. מנ"י על התו"ח כלל נ"ד או' ב' פר"ת או' ד' בל"י או' ד' שפ"ד או' ח' מחב"ר או' ב' וכתב דהגם לפי המסורת שבידינו בדברי מרן דהיכא דמייתי ב' סברות בסגנון זה דעתו כס' האחרונה הכא האחרונים פסקו לחומרא וכן ראוי להחמיר דספקא דאו' לחומרא. וכן החק"ל חי"ד סי' ט"ל האריך בזה ומסיק לאסור יעו"ש. זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן יח
חי) [סעיף ג'] המסנן מים או שאר משקים וכו' אין לסננו בקסמין וקשין בלילה וכו' פי' אפי' אין יודע לו תולעים במשקה זה אלא כיון שמין משקה זה דרכו להיות בו תולעים חיישינן שמא יש בו ויפול לכוס ויסבור שבכלי הב' התליע ויבא לשתותו ולכן אם עבר וסיננו בקסמין בלילה יחזור ויסננו דרך בגד תכף ומיד. פר"ת או' ה' זב"צ או' י"ד.
סעיף קטן יט
יט) שם. שמא יחזרו ויפלו לתוך הכלי וכו' ר"ל שמא יפרשו התולעים ע"ג הקשים והו"ל כשרצו על הארץ הואיל ופירשו ממקום רביתן ואח"כ יחזרו לתוך הכלי ויבא לשתותן לבוש.
סעיף קטן כ
ך) שם הגה. אבל מותר לסננן דרך בגד או מסננת שהרי לא יוכלו ליפול וכו' ואם המסננת יש בה נקבים שאפשר שהרחש יחזור ויפול נגד נקבי המסננת אסור. ב"ח. כנה"ג בהגב"י או' ח' שפ"ד סוף או' ט' חכ"א כלל ל"ח או' ז' מק"מ או' ח' זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. וכן מותר לערות המשקים מכלי אל כלי וכו' וכלי שני דין כלי ראשון יש לו וכשפורשין על דפנו שבפנים שרו דכיון שלא פירשו שם אלא עם המשקה היינו רביתייהו. ב"י. ש"ך סק"י. מנ"י על התו"ח כלל נ"ד או' ח' הל"פ בסעי' ג' בל"י או' ה' פר"ת או' ו' חכ"א שם או' ג' ערוך השלחן או' כ"ב. זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. וכן מותר לערות המשקים מכלי אל כלי וכו' ומיהו מהריק"ש בהגהו' על הש"ע כתב דיש להחמיר מלערות המים מכלי אל כלי ולשתות מהם דכלי שני לא חשיב רביתייהו יעו"ש אמנם הכנה"ג בהגב"י או' י"ב הביא כמה פו' המתירים כב"י ומור"ם בהגה וכתב הגם דבדמש"א בדף קע"ט ע"א חולק על זה ואוסר לשאוב מכלי אל כלי אין דבריו עומדים בפני כל הנך רבוותא יעו"ש. וכן הסכים השו"ג או' י"ב להלכה כדברי בית יוסף וכתב להשיג על דברי החולקים יעו"ש. וכן הוא דעת המחב"ר או' ו' וכתב דאף שלא כתב ב"י סברא זה בש"ע אשכחן כמה דינים מדינים שונים דהשמיט בש"ע והם הלכה יעו"ש. וכ"פ בהל"פ שם. בי"צ ח"א סוף או' א' ערוך השלחן שם. זב"צ שם.
סעיף קטן כג
כג) ואותם יתושים בעלי כנפים אסור בלא סינון אפי' לבלעם כך ע"י שתיה דמסתמא פורחין באויר. דמש"א דף קע"ח ע"ד. כנה"ג בהגב"י סוף או' ג' שפ"ד או' יו"ד. חכ"א שם או' ד' זב"צ או' י"ז.
סעיף קטן כד
כד) חומץ שיש בו תולעים אם פירשו לאויר נקרא פירשו אבל מן החומץ לתבשיל לא הוי פירשו ומותרים. ב"י בבד"ה בשם רי"ו. ש"ך. סק"י. פר"ח או' ט' בל"י או' ה' זב"צ או' י"ח.
סעיף קטן כה
כה) והא דאמרינן דמחומץ לתבשיל מותר י"א דאין חשש כלל בחומץ שיש בו תולעים לבשלו עם בשר ודגים או לערבו במיני ירקות ולפתן אפי' חי דלמאי נחוש לה שמא יפרוש לאוכל או לדופני הכלי מבפנים לא מיבעיא כ"ז שהמשקה טופח דודאי מותר אלא אפי' אם יתייבש לגמרי המאכל כיון דאין איסורו אלא משום בל תשקצו מדרבנן זה לא שייך אלא כשרואה את התולע באוכל אבל אלו התולעים שבחומץ שלא נראה כלל אין כאן משום בל תשקצו. בינת אדם באו"ה סי' ל"ד סוף או' מ"ט. מיהו הפר"ח או ט' כתב דאם פירש מן המאכל לחוץ אף בדופני הכלי מבפנים אסור דלאו היינו רביתיה. כריתי או' ו' מחב"ר או' ח' ד"ה ועוד. והפר"ת או' ו' כתב דמ"ש רי"ו חומץ שהתליע ועירה ממנו לתוך התבשיל שרי דהיינו רביתיה מיירי בתבשיל לח כמשקה ולבי מקפיד להתיר גם בזה ומה גם לדעת האו"ה מסתברא דהוי שורץ ואסור ולהיות הדבר ספק דאו' אין להקל בכל זה עכ"ל.
סעיף קטן כו
כו) וחזינן לרבנן קדישי דבעה"ק ירושת"ו שהיו נוהגין לסנן החומץ בתחלה בבגד עב ואח"כ מבשלים ומסננין אותו פעם אחרת וטעמם דכיון דהסינון בתחלה בבגד עב יש מקום להסתפק שמא לא נשארו תולעים ואח"כ מבשלים שאם נשארו ימותו ובסינון ב' יצא החומץ נקי מתולעים. וכן נהגנו. מחב"ר שם. והגם דהכנה"ג בהגב"י או' ס"ז ובבע"ח חי"ד סי' קכ"ו פקפק בדבר משום דאין מבטלים איסור לכתחלה כבר החק"ל חי"ד סי' מ"ב והחס"ל חי"ד סי' ו' דחו דברי כנה"ג הנז' והביאו ראיה מהרשב"א והר"ן דלא אמרו אין מבטלין איסור אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו אבל כשאינו רוצה ליהנות מן האיסור אלא רוצה להפריד האיסור ולהשליכו לא מיקרי מבטל איסור יעו"ש והב"ד זב"צ או' ך' וכתב דכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א שמקודם מסננין את החומץ בבגד עב ואחר הסינון מרתיחין אותו באש וחוזרין ומסננין אותו אחר שהרתיחו אותו. וכתב דהגם דאם בשלו אותו בלא סינון ואח"כ מסננין אותו אחר הבשול זה יותר טוב ואין בזה פקפוק לכ"ע לא נהגו כך משני טעמים חדא משום דמאיס להו לבשל בלא סינון משום דידוע דיש בו תולעים ואיכא משום בל תשקצו ועוד טעם דמוכרח לסנן קודם הבישול משום דכל החומץ עושים מצמוקים או מתמרים וא"א לבשלו עם הצמוקים או עם התמרים יעו"ש ולפ"ז יין שהחמיץ שאין נראין בו התולעים וליכא משום בל תשקצו וגם ליכא בו צמוקים או תמרים א"צ לסננו קודם בשול אלא רק מרתיחו ואח"כ מסננו.
סעיף קטן כז
כז) כל חומץ יש בו תולעים דקים מאד שאין נראין אלא א"כ תתנהו בצנצנת נקיה (ר"ל של זכוכית) ותניחהו על החלון במקום שהשמש זורח ואז נראין התולעים לכך אין לו תקנה ע"י סינון לבד אלא יבשלו תחלה בישול שהיס"ב ואחר שירתיח יסננו ובימות החורף יבשל ויסנן בע"ש לצורך השבוע כולו ואם ישאר יותר משבוע יחזור ויתליע לכך בכל ע"ש יסנן אבל בקיץ שהאויר חם קרוב יותר להתליע לכך לא יבשל ויסנן אלא רק לצורך חצי שבוע דוקא. בן א"ח פ' נשא או' ה'.
סעיף קטן כח
כח) [סעיף ד'] תולעים הגדולים בפירות בתלוש מותרים וכו' פי' דדרכם להתליע בתלוש ולא במחובר אבל כל שלא הוחזקה בזה אסורים שמא במחובר השריצו וכדלקמן סעי' ז' ואצ"ל התאנים והענבים והפרישין שכולם הוחזקו אדרבא להתליע במחובר ואסור מסתמא. פר"ת או' ז' זב"צ או' כ"א ויש שם חסרון כמ"ש בהשמטות.
סעיף קטן כט
כט) שם. בד"א שלא פירשו מן הפרי אבל פירשו מן הפרי וכו' ותולעת זו שפירשה מן הפרי ונאסרה מקרי בריה ולא בטלה אפי' באלף. שפ"ד או' ל"א. מחב"ר או' יו"ד דלא כהר' ב"ד חי"ד סי' כ"ב. ער"ה או' ב' וכתב על הב"ד ופליתי סי' ק' או' ד' דלא ראו דברי הר"ן שכ"כ בהדיא פא"ט גבי תמרי דכדא יעו"ש. וכן הסכים הר' קול אליהו ח"א ססי' י"ח ומשחא דרבותא. שש"א או' ג' חק"ל חי"ד סי' ס"ג. זב"צ או' כ"ב.
סעיף קטן ל
ל) ובמהרי"ל בדיני או"ה שלו כתב שהסכין שחתך בו התולע צריך נעיצה עשר פעמים בקרקע קשה ולא ראיתי נוהגין כך אלא מקנחו היטב ודיו. תו"ח סוף כלל נ"א. כנה"ג בהגב"י או' כ"ט. פר"ח סי' צ"ו או' ך' שו"ג מחו' או' א' לה"פ סי' צ"ו או ל"ג. חכ"א כלל ל"ח או' כ"ז. זב"צ או' כ"ג. ועיין לקמן סי' צ"ו או' ס"ה.
סעיף קטן לא
לא) שם. ואפי' לא פירש כולו מהפרי אלא מקצתו וכו' משמע דאין חילוק אם פירש מקצתו לארץ או לאויר וכ"כ הפר"ח או' יו"ד מיהו דעת הפר"ת או' ח' להתיר אם לא פירש כולו לאויר אלא מקצתו אלא שכתב אם יסכימו עמו בעלי הוראה יעו"ש וכ"כ הכריתי או' ז' להתיר בזה כדברי הפר"ת וכ"פ בס' כנפ"י אלא שכתב ודאי דרובו ככולו. שש"א או' ד' אבל שאר האחרונים כתבו סתם כדברי הש"ע דמשמע דאין חילוק. הל"פ בסעי' זה חכ"א כלל ל"ח או' ט' בי"צ ח"ב או' א' ערוך השלחן או' מ' וע"כ נראה דלכתחלה יש להחמיר ובדיעבד כגון שנפל לתוך מאכל ואינו נראה יש להכשיר.
סעיף קטן לב
לב) שם. או שפירש מפרי לפרי. פי' שהם דבוקים יחד ונקבה ויצאה התולעת מזו לזו בלא ראיית אויר. פר"ח או' י"א. מק"מ או' י"ד. ערוך השלחן שם.
סעיף קטן לג
לג) שם. או שפירש מפרי לפרי אסור. כל אלו הם בעיות בש"ס וסלקו בתיקו וק"ל לחומרא. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"ב. ונ"מ אם יש עוד ספק הוי ס"ס. שפ"ד או' י"א. בי"צ ח"ח בעמ"ז או' ב' אמנם זהו למאן דס"ל דבעיא דלא אפשיטא בגמ' נכנס בגדר ס"ס אבל להחולקים בזה אין זה ס"ס. ערוך השלחן סוף או' ע"ל. ומיהו עיין בדברינו לקמן סי' ק"י בכללי ס"ס או' ח' דלא ק"ל כדעת החולקים יעו"ש.
סעיף קטן לד
לד) שם. ויש אוסרים אפי' מת בתוך הפרי ופירש אח"כ. וכן יש להחמיר כנה"ג בהגב"י סוף או' י"ו. פר"ח או' י"ג. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' י"ג וכתב כי כ"ה דעת הש"ע. פר"ת או' ט' שפ"ד או' י"ב. שו"ג או' ט"ו. שש"א או' ד' וכתב וכן הסכימו רוב האחרונים. זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן לה
לה) שם הגה. ויש אוסרים אם חורו נקוב לחוץ דחיישינן שמא פירשו וחזרו. ש"ך ס"ק י"ג.
סעיף קטן לו
לו) שם בהגה. ויש אוסרים אם חורו נקוב לחוץ וכן הסכים הפר"ח או' ט"ו. וכ"כ בן א"ח פ' נשא או' יו"ד דיש לחוש לדברי האוסרים וכתב וכן המנהג פשוט בעיר בגדאד יע"א לאסור בחורו נקוב לחוץ.
סעיף קטן לז
לז) [סעיף ה'] תולעים הנמצאים בקמח וכיוצא בו אסורים וכו' ואם הם תולעים קטנים שא"א לנפות הקמח הכל אסור. ט"ז סק"ח וכתב ודלא כהב"ח. ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' פ"ז. פר"ח או' ע"ז. לה"פ או' ה' בל"י או' ו' שו"ג סוף או' י"ז. מש"ז או' ח' בי"צ ח"ג בעמ"ז או' ד' מק"מ או י"ט. ערוך השלחן או' מ"ח. זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן לח
לח) אבל אם נמצאו בקמח או בשאר דברים תולעים גדולים בענין שאפשר לבררם בנפה ובכברה או בשאר דברים ודאי דהמאכל מותר. ש"ך שם. כנה"ג שם פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. שו"ג שם. שפ"ד או' י"ד. חכ"א כלל ל"ח או' י"א. בי"צ שם. מק"מ שם. ערוך השלחן שם. זב"צ או' כ"ח.
סעיף קטן לט
טל) שם. שמא פירשו ושרצו על הארץ וכו' לא דוקא דה"ה אם הקמח מונח בכלי דאסור דחיישינן שמא פירשו לדופני הכלי מבפנים דדוקא בדבר של משקה הוא דאמרינן שמותרים כשפירשו בדופני הכלי מבפנים שנתרבו מכל אשר במים משא"כ בדבר שאינו של משקה אסור. ט"ז סק"ז. ש"ך ס"ק ט"ו. כנה"ג שם או' פ"ד. פר"ת או' י"ב דלא כפר"ח. בל"י או' ז' כריתי או' ט' מש"ז או' ז' ובשפ"ד או' ט"ו. כנפ"י. ביאור הגר"א או' י"ד. חכ"א שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ה' מק"מ או' י"ח. ערוך השלחן או' מ"ז. זב"צ או' כ"ט.
סעיף קטן מ
מ) ואפי' אם לא שרצו רק בקמח גופיה יש להם דין פירש ואסורין כמו דין פירש מפרי אל פרי. בן א"ח פ' נשא או' י"ב.
סעיף קטן מא
מא) שם הגה. וה"ה במלח וכו' וכתב הש"ך ס"ק ט"ז דמלח אין דרכו להתליע כלל והכא מיירי שנמצאו תולעים במלח שבאו מעלמא. וכ"כ הפר"ח או' י"ח. וזה אינו דהא כתב הרא"ש דמאן יימר דלא פירשו ושרצו מבחוץ וחזרו ואי בתולעים דאתו מעלמא אע"ג דלא פירשו מן המלח אסור וכן מצאתי באורח מישור שכתב שראו שגדילים תולעים בתוכו כשהמלח עומד במקום לחלוחית ונמס המלח מעט למטה. בל"י או' ח' וגם מה שהביא הש"ך ראיה מסבי דאתונה (בכורות ח' ע"ב) אינו מוכרח דשם מיירי לענין מיסרח ולא לענין תולעים כיעו"ש.
סעיף קטן מב
מב) שם בהגה. או שאר דברים שאינו משקה. ר"ל כגון תבואה וכדומה. מק"מ או' כ"א.
סעיף קטן מג
מג) שם בהגה. ואסור למכרו לעכו"ם וכו' וה"ה במלח ושאר מיני קטניות יבשים שאין דרכם להתליע אם התליעו אסור למכור לעכו"ם דכיון דאין דרכם להתליע ולא בעו בדיקה לא בדקי להו אינשי וחיישינן שמא יקנהו ישראל מן העכו"ם ולא יראה התולעים. ט"ז סק"ט וכתב ודלא כהב"ח. פר"ח או' י"ח. זב"צ או' ל"ב ומיהו י"ל דלא שייך פלוגתא בזה דזהו לפי המקום והזמן דאם דרכם לבדוק הדבר ההוא מותר למכור לעכו"ם דהא אפי' אם ימכור אותם לישראל הישראל יבדוק אותם ולא יאכל בלתי הבדיקה ויראה התולעים אבל אם אין דרך לבדוק אותו דבר אסור למכור לעכו"ם דחיישינן שמא ימכרנו לישראל ויאכל בלתי בדיקה. וכ"כ הבל"י או' ט' דהכל משתנה לפי המקומות ולפי הזמן אבל במלח יש לנהוג כהט"ז לפי שבמלח אינו מצוי תולעים ובוודאי לא יבדוק הישראל הקונה יעו"ש. גם במלח יש לחוש שמא יתננו העכו"ם בפת או שאר דברים וימכרנו לישראל. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח שם. שפ"ד או' ט"ז. זב"צ שם.
סעיף קטן מד
מד) שם הגה. ואסור למכרו לעכו"ם וכו' פי' הכל ביחד אבל מותר למכרו מעט מעט בענין שלא ימכרנו העכו"ם אח"כ לישראל וכמ"ש הטור והמחבר באו"ח רסי' תס"ז גבי דגן שנטבע בנהר. ש"ך ס"ק י"ז. וכ"כ הט"ז שם. כנה"ג בהגב"י או' פ"ח. בל"י או' ז' הל"פ בסעי' זה. בי"צ ח"ג או' ג' ערוך השלחן או' מ"ח. מיהו דעת המ"א באו"ח סי' תס"ז סק"ב דאסור למכור אפי' מעט מעט. וכ"ה דעת הפר"ח או' י"ח. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' ל"ד וסיים דאין להקל אלא בהפ"מ. וכ"כ הזכ"ל חי"ד או' ת' דבהפ"מ מותר למכרו לעכו"ם מעט מעט. והמש"ז או' ח' כתב דהמנהג להתיר למכור מעט מעט לעכו"ם. וע"כ נראה היכא דאיכא מנהג למכור לעכו"ם מעט מעט אין למחות ובמקום דליכא מנהג יש להחמיר ואין למכור לעכו"ם מעט מעט אלא בהפ"מ.
סעיף קטן מה
מה) ועל כן קמח שהתליע אין לו תקנה לסברת האוסרים למכור לעכו"ם אפי' מעט מעט אלא לעשותו פת ולחתכו לשנים ואח"כ ימכרנו לעכו"ם כמ"ש לקמן סי' קי"ג סעי' י"א פר"ח או' י"ח לה"פ או' ט' וכ"כ בס' בית מאיר ריש הסימן זב"צ או' ל"ד.
סעיף קטן מו
מו) ומיהו נסתפק הרב בית מאיר שם ע"ז הקמח שהתליע ואופה אותו כדי למכרו לעכו"ם אם חייב בחלה או לא והעלה שיטול חלה בלא ברכה או שיגבל עיסה אחרת כשיעור ויטול ממנו על הכל או שילוש פחות מכשיעור ויזהר שלא יצרף. זב"צ או' ל"ה.
סעיף קטן מז
מז) ואם כבר אפו מקמח זה ולא נודע התולעת עד לאחר האפייה יש להקל בהפ"מ. נוב"י חי"ד סי' כ"ז. יא"פ. פ"ת או' ג' זב"צ או' ל"ו.
סעיף קטן מח
מח) ואפי' שהעכו"ם עושה ממנו פת לפני ישראל אסור למכרו לו מאחר שאין עתה נזהרין בפת של עכו"ם וחיישינן שמא יחזור וימכור הפת לישראל אבל אם העכו"ם עושה לפניו מאכל ממנו או כה"ג מותר. או"ה כלל מ"א או' ה' ודבר פשוט הוא דאם עושה מאכל שיכול ליקח ממנו ישראל אסור. כנה"ג בהגב"י או' פ"ט. זב"צ או' ל"ז ובמקום שאין קונין פת מעכו"ם שרי למכור לעכו"ם. שפ"ד או' י"ז.
סעיף קטן מט
מט) וכן מותר להאכילו לעבדו ולשפחתו בביתו אעפ"י שמזונותם עליו. או"ה שם או' ו' רק שלא ישהנו זמן מרובה שלא יבא לידי תקלה. רש"ל פא"ט סי' קכ"ה. ש"ך ס"ק י"ז. לה"פ או' ה' בל"י או' ז' מיהו דעת הט"ז סק"ז לאסור וכתב דאין לחלק בזה בין זמן מרובה למועט דגם במועט יש לחוש לתקלה דשמא יתערב פת זה עם פת ישראל כיון שהוא נאכל בתוך ביתו. כנה"ג בהגב"י או' ץ' והפר"ח או' י"ח כתב שישנה צורת הפת כי היכי דלא ליחלף בפת דידיה וכדלקמן סי' צ"ז סעי' א' יעו"ש. בל"י שם. מש"ז או' ז' שו"ג סוף או' ך'.
סעיף קטן נ
נ) ומותר להסתחר בפירות מתולעים לקנות ולמכור לגוי שאין מסתחרים בתולעים כ"א באוכל עצמו ואינו נמכר יותר ביוקר מפני התולעים ודלא כהר' ביה"ל. פר"ח בקו"א. סולת למנחה שבסוף התו"ח סוף כלל מ"ו. שו"ג מחו' או' ח' מחב"ר או' ל"א וכתב ודלא כהרב כרם שלמה חי"ד סי' ט"ו שאסר לעשות סחורה בזתים מתולעים וגם דלא כהרב בנו שם בהגה שכתב דיש לחוש לס' ביה"ל יעו"ש. זב"צ או' ט"ל.
סעיף קטן נא
נא) קמח שהתליע מותר להוציא ממנו מים שרופים שנקרא ערק"י ולאפוקי מט"ז שאסר. פר"ח או' י"ח. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' ל"ה. לה"פ או' ה' בל"י או' ז' וכתב וכן הוריתי הלכה למעשה. כריתי או' יו"ד. שו"ג מחו' או' ג' מש"ז או' ח' מחב"ר או' ט"ז. חכ"א כלל ל"ח סוף או' כ"ו. ערוך השלחן או' ן' וכתב וכן המנהג פשוט. וכן מותר לעשות מצמוקים שהתליעו יין שרופים. מחב"ר שם בשם כמה פו' זב"צ או' מ' וה"ה חרצנים וזגים שהתליעו מותר להוציא מהם מים שרופים. שו"ג שם וכתב ואפשר שגם הט"ז שאוסר בקמח יודה בזה.
סעיף קטן נב
בנ) ומי שנזהר בחדש אסור לשתות יי"ש הנעשה מתבואה חדשה ודלא כהל"פ שהתיר. מש"ז שם. ועיין לקמן סי' קצ"ג.
סעיף קטן נג
גנ) [סעיף ו'] תולעים הגדלים בפירות בעודם במחובר חשוב כשורץ על הארץ וכו' דין זה בפלוגתא שנייא כמ"ש בב"י וגם השו"ג או' כ"א הביא כמה ראשונים דמתירין ולא חשבי ליה כשורץ על הארץ וע"כ כתב דהיכא דאירע איזה ספק אחר שפיר יכול להתיר מכח ס"ס. וכ"כ זב"צ או' מ"ב.
סעיף קטן נד
דנ) שם. אבל תולעים הנמצאים בפולין ואפונים תחת הקליפה וכו' מותרים וכו' הנה מרן ז"ל פסק בזה כסברת המתירים שהם התו' והרא"ש ודעמייהו דס"ל דגם במחובר כל זמן שלא ריחש מותר אבל הרשב"א והר"ן ור' יחיאל ז"ל אוסרים וס"ל דבמחובר אע"ג שלא ריחש קרינן ביה ג"כ שורץ על הארץ וכמ"ש בב"י וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בהגה שכתב ופעמים נמצא בפרי כמין נקודה שחורה וכו' דאסור כמו התולעת עצמו. וכ"פ הט"ז סק"י. ש"ך ס"ק י"ט. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' ל"ג בשם כמה פו' לאסור. וכן הסכים הפר"ח או' י"ח. פר"ת או' י"ג. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' ו' בל"י או' יו"ד. כריתי או' י"ב. שו"ג או' כ"ג. מש"ז או' ט' מחב"ר או' י"א משם הרב כרם שלמה חי"ד סי' י"ד וס' הזכרונות. חכ"א כלל ל"ח או' י"ב. בי"צ ח"ב או' ב' ערוך השלחן או' נ"ה. זב"צ או' מ"ג וכתב וכן מנהג בגדאד יע"א כשיש בפולין נקודה שחורה אוסרין ומחטטין בעומק להסיר הנקודה השחורה.
סעיף קטן נה
הנ) והיינו דוקא כל זמן שלא נתבשל צריך ליטול התולע שהוא אסור אבל אם נתבשל בדיעבד עם התולע אין לאסור התבשיל. תו"ח שם דין ב' ש"ך ס"ק ך' כנה"ג שם. כריתי שם. מש"ז שם. חכ"א שם. וכ' דהיינו אם הוא בענין שאין לחוש שיאכל התולע עצמו בעין אלא שעכ"פ הוא נימוח מותר. אבל כל שיש חשש שבתוך התבשיל יאכל היתושין עצמן ודאי יש להחמיר ולאסור התבשיל. ט"ז שם. כנה"ג שם. מש"ז שם. חכ"א שם וכתב אעפ"י שיש ס' דבריה אינה בטילה. ועיין לקמן סי' ק'.
סעיף קטן נו
ונ) תבשיל שעשו מפולין לחין ובשר ואח"כ מצאו תולעים בקצת פולין שאכלו חיים אם היה בחול מסנן המרק ומדיח הבשר ואוכלה והפולין ישליכם לאבדון לחוש לדברי האוסרים ואם הוא בשבת שא"א לסנן ואיכא מניעת עונג שבת הכל מותר. כרם שלמה חי"ד סי' י"ד. שו"ג מחו' או' ו' זב"צ או' מ"ה. ומ"מ יש לראות ולבדוק בהם כל מה שאפשר ואם ימצא איזה פול מתולע יזרקנו.
סעיף קטן נז
זנ) שם הגה. תולעים הגדילים בכמיהין ופטריות דיני כמו בשאר פירות וכו' דמ"מ מחובר לקרקע מקרי ואית בהו משום השורץ על הארץ תו"ח כלל מ"ו סוף דין א'. ט"ז ס"ק י"א.
סעיף קטן נח
חנ) וגם הגדלים ומחוברים בכלים או עצים אסורים וקרינן בהו השרץ השורץ על הארץ וכמ"ש הרב אורח מישור ודלא כהמנ"י על התו"ח שם או' א' שנסתפק בזה. מחב"ר או' טו"ב. זב"צ או' מ"ז.
סעיף קטן נט
טנ) אין לאכול הכמהים היבשים כי הוחזקו בתולעים ואחר הבדיקה והברירה נמצא בתבשיל בשולי הקדירה כמה תולעים. רש"ל פא"ט סי' ק' ט"ז ס"ק י"ז. ובלא"ה אין לאכול פטריות דאיתא בתוספתא דתרומות פטריות אסורים משום סכנת נפשות כלומר דחיישינן להו לניקורי נחש. פר"ח או' י"ט בל"י או' י"א. מחב"ר שם. מיהו השו"ג או' כ"ה כתב בהיותו בעיר אינדירני ראה ליהודים אוכלים מהם ולא החזיקו אותם לא משום תולעת ולא משום סכנה עכ"ל ואפשר מפני שלא היו יבישים כ"כ וגם אין כל המקומות שוים וע"כ נהרא נהרא ופשטיה ורק שצריך להשגיח עליהם בטוב. ועיין לקמן או' פ"ו.
סעיף קטן ס
ס) [סעיף ז'] פרי שהתליע ואין ידוע אם במחובר אם בתלוש אסור. ואפי' לא ידיענן שדרכו להתליע במחובר כיון שהוא מותלע לפנינו ואיכא לספוקי דבמחובר התליע אסור. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' כ"א. פר"ת או' י"ד. כריתי או' י"ג. שפ"ד או' כ"א. זב"צ או' מ"ע.
סעיף קטן סא
סא) ומיהו לדעת הרב בהגה סוף סעי' ד' צ"ל דהיינו באין נקוב לחוץ דאי בנקוב לחוץ אפי' התליע בתלוש אסור. ש"ך שם. כנה"ג בהגה"ט או' י"ב. פר"ח שם. בל"י או' י"ב. שפ"ד שם. שו"ג או' כ"ז. זב"צ או' ן' ועיין לעיל או' ל"ה ואו' ל"ו.
סעיף קטן סב
סב) ומיהו הא בספק התליע במחובר דאסור דוקא שלא עבר יב"ח ובנמצא התולע חי ששה חדשים סגי דכל בריה שאין בה עצם אין חי ששה חדשים. שפ"ד שם. ור"ל דאם נמצא התולע חי אחר ששה חדשים ודאי בתלוש התליע דכל בריה שאין בה עצם וכו' ועיין לקמן או' ס"ט.
סעיף קטן סג
סג) [סעיף ח'] כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים לא יאכל עד שיבדוק וכו' משמע אבל באם אין דרך להתליע אלא בתלוש א"צ בדיקה וע"כ אין חיוב בדיקה בקמח או בפירות יבשים כגון רוזינ"י וכיוצא בהם אם יש שם מילבי"ן קטנים דאין שם איסור אלא אחר שפירשו ונמצא דהוי ס"ס ובס"ס מותר אפי' בשל תורה. ט"ז ס"ק י"ב כנה"ג בהגב"י או' מ"ז. לה"פ או' י"ג. שו"ג מחו' או' ב'. מש"ז או' י"א. זב"צ או' ל' ומ"ש דהוי ס"ס ר"ל ספק אם יש בו תולעים או אין בו ואת"ל יש שמא לא פירש וכמ"ש השו"ג והמש"ז שם. וא"כ היכא דודאי יש תולעים אעפ"י שהתליע בתלוש אסור לאכול בלא בדיקה וע"כ הקמח בעיר קודשנו ירושת"ו שעל הרוב נמצא בו תולעים גדולים וקטנים כנודע עבור ששוהה כמה ימים אחר הטחינה אסור לאכול עד שיבדוק וכן המנהג לנהל הקמח בנפה שנקביה דקים ואחר ההרקדה רואים בסובין הנשאר בנפה אם יש תולעים ואם הם קטנים שא"א לנפות יש לאסור כמ"ש לעיל או' ל"ז יעו"ש. וע"כ במקומות הללו וכדומה שיש תולעים בקמח אין לקנות פת מעכו"ם אפי' מפלטר מפני שאין זהירין בנקיות. וגם בפת ישראל הנמכר בשוק צריכים הב"ד או רב העיר להשגיח על מעשה האופים אם נזהרין לנהל הקמח בנפה שנקביה דקים באופן שלא יצא התולע עם הקמח ולסנן המים ולהפריש חלה כדין וכדומה.
סעיף קטן סד
סד) שם. כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהם מחוברים וכו' עדשים ופולין וזיתים הרחש מצוי בהם במחובר. ב"י בשם תשו' הרשב"א סי' רע"ד. אבל מיני קטניות כגון אורז וחימצי וכיוצא אין דרכם להתליע אלא בתלוש ומ"מ הכל משתנה לפי המקומות ולפי הזמן שיש שנים שמתליעים ויש שנים שאינם מתליעים ולפיכך בעל נפש יחוש לעצמו שלא יבא להכשל באיסור דאו' פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' י"ב. בל"י או' י"ג.
סעיף קטן סה
סה) בארצנו במערב כל מיני פירות דרכן להתליע במחובר גפן תאנה זית וגם הרמונים וכן הזרעונים מתליעים תיכף במחובר ואפי' האורז הוחזק בתולעים והגם שאינו מתליע אלא בתלוש תולעיו רוחשים בחוץ זולת אפונים שאינם מתליעים אלא בתלוש ולכן אין לאכול מהדברים הנז' אלא אחר בדיקה גדולה. פר"ח או' ט"ו.
סעיף קטן סו
סו) ובעיר קדשנו ירושת"ו האורז נמצא בו תולעים שחורים ולבנים גדולים וקטנים בקיץ ובחורף יהיה וע"כ נוהגין לבודקו על השלחן מעט מעט. וכן העדשים נוהגין לבדקן על השלחן מעט מעט בקיץ ובחורף.
סעיף קטן סז
סז) השעועית שקורין בערבי לוביא דרכם להתליע במחובר ודרכנו לבדוק אותם אחת אחת וכל שהיא נקובה זורקין אותה. ועוד כשיתחיל להתייבש מעט ימצא תולעים גדולים בין הקליפה לגרעינין וכן בכל הקטניות וצריך לבדוק בזה דהיינו להסיר הקליפה דהיינו השרביט שלמעלה מן הגרעינין ולבדוק הגרעינין עצמם וגם ביניהם שמא יש תולע שהיה בין השרביט לגרעינין ונתערב בהם.
סעיף קטן סח
סח) שם. לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכן וכו' ולפיכך תמרים שהרחש מצוי בעודם מחוברים לקרקע לא יאכל מהם בלא בדיקה. ב"י בשם הרשב"א. והיינו שיפתחם ויראה אצל הגרעין כי שם מצויים התולעים וכן בזיתים.
סעיף קטן סט
סט) שם. ואם שהה הפרי אחר שנעקר י"ב חודש וכו' ובשנה מעוברת עד שיעברו י"ג חודש דכיון דאו' הוא אזלינן לחומרא. כנה"ג בהגה"ט סוף או' י"ג. בל"י או' ע"ו. שפ"ד סוף או' כ"ד. מחב"ר או' י"ח. זב"צ או' נ"ז.
סעיף קטן ע
ע) שם. שכל בריה שאין בה עצם אינו מתקיים י"ב חודש. דאיתא במד"ר פ' שופטים דבריה שאין בה עצם אינה חיה אלא ששה חדשים וכן איתא בירו' רפ"ק דשבת ומעתה ע"כ הא דאיתא בש"ס דילן אינו מתקיים י"ב חודש היינו שחוזר לעפרא בעלמא ולפיכך אוכל בלא בדיקה דלמאי ניחוש לה דאי לתולעת שגדל במחובר הרי הוא עפרא ושרי ואי לתולעת שגדל אח"כ בתלוש כל זמן שלא פירש שרי. פר"ח או' כ"ג. לה"פ או' י"ד. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' ח' שפ"ד שם. זב"צ או' נ"ח. אלא שצריך ליזהר שלא יהיה חורו נקוב לחוץ כמ"ש לעיל סוף סעי' ד' בהגה. פר"ח שם. לה"פ שם. ועיין לעיל או' ל"ה ואו' ל"ו.
סעיף קטן עא
עא) ומי שירצה לאכול עדשים ושאר מיני קטנית בלי שום פקפוק וחשש תולעים ובלי בדיקה יקנה מתחלת השנה ויניחם במים רותחים וימתין מעת הרתיחה ששה חדשים שכל תולעת מת ע"י הרתיחה וכשעבר עליו ששה חדשים חזר לעפרא בעלמא ושרי באכילה. פר"ח או' כ"ו. מיהו הר' סולת למנחה בסוף התו"ח כלל מ"ו דין ז' כתב להשיג על דברי הפר"ח הנז' שהרי בדברים המתבשלים ג"כ מצוים בהם תולעים וכ"כ השפ"ד שם להשיג עליו וכתב דאין הדבר כן דאדרבא מתליעין ביותר. מחב"ר או' י"ט. זב"צ או' נ"ה.
סעיף קטן עב
עב) שם. ומ"מ צריך לבדקם להשליך התולעים הנמצאים ביניהם בחוץ וכו' פי' מאותם התולעים שגדלים בתלוש ויש לחוש שירחשו במים או בדופני הקדרה כשהם חיים ומיהו בפירות שאין דרכם להתליע א"צ בדיקה אפי' מבחוץ. פר"ח או' כ"ד לה"פ או' ט"ו.
סעיף קטן עג
עג) שם. הלכך הבא לבשל לאחר י"ב חודש וכו' אבל תוך י"ב חודש לא מהני בדיקה לפי שאז יש חשש שמא התליעו במחובר והם אין צפים למעלה אלא דוקא אותן שהתליעו בתלוש. ב"י בשם הר"ן. ט"ז ס"ק י"ג. ש"ך ס"ק כ"ה. פר"ח או' כ"ה. פר"ת או' ט"ז. לה"פ או' ט"ז. שפ"ד או' כ"ה. זב"צ או' נ"ו.
סעיף קטן עד
עד) ודוקא שיתן אותם במים צוננים תחלה ואח"כ במים רותחים אבל לא מהני ליתן רותחין תחלה ואח"כ צוננים. שפ"ד או' כ"ד. זב"צ או' ס'.
סעיף קטן עה
עה) ומיהו בתוך י"ב חודש הגם דלא מהני זאת הבדיקה מ"מ יש בדיקה יפה דהיינו לבדוק כל פרי בפני עצמו לראות אם אין בו רעותא מבחוץ. רש"ל פא"ט סי' ק' ט"ז ס"ק י"ד. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' ט"ו. זב"צ או' ס"א.
סעיף קטן עו
עו) שם. הלכך הבא לבשל לאחר י"ב חודש פירות שהתליעו וכו' ודוקא בחיטים ובפולין והדומה להם הוא דעבדינן ליה בדיקה זו אבל בפירות שיש בהם גרעינין אין מועיל זה דאפי' בתלוש חיישינן שמא פירש ע"ג הגרעינין א"כ לא מהני בדיקה בחוץ ואף ברותחין לא מהני. רש"ל שם סי' ק"ג ובאו"ש על שע"ד. כנה"ג בהגב"י או' ן' וכתב וכ"מ בדרשות מהרי"ל בה' א"ו בדין התולעים. בל"י או' ט"ז וכ"ה דעת השו"ג סוף או' ל' מיהו הש"ך ס"ק כ"ז כתב שאין דעת שאר הפו' כן אלא להתיר בבדיקה זו אף בפירות שיש בהם גרעינין. וכ"ה דעת הפר"ח או' כ"ז וכתב וכן עיקר. מנ"י על התו"ח שם או' כ"א. לה"פ או' י"ח שפ"ד או' כ"ז.
סעיף קטן עז
עז) בתשו' מהר"ם מלובלין סי' כ"ז נשאל על השכר שעושין והכשות שמניחין בו מותלע. והשיב להתיר משום הפ"מ וכו' יעו"ש והב"ד הפר"ח או' ל"ג. ומשמע שעשיית השכר של מהר"ם מלובלין ז"ל אינו כעשיית השכר שלנו שהשכר שלנו עושין כה"ג שנותנין החרצנים והזגין ביורה גדולה ונותנים שם ג"כ כשות וטחין בטיט כיסוי היורה ומשימין אש תחת היורה וע"י הרתיחה הזיעה עולה למעלה תחת כיסוי היורה ויורד דרך סנפון של נחושת לתוך הכלי ונעשה שכר בתוך הכלי וזהו השכר ובכה"ג אעפ"י שיש תולעת בכשות או בחרצנים מותר אפילו לכתחלה שהרי אין כאן ממשו אלא טעמו ומתבטל הוא בס' ועשיית השכר של מהר"ם מלובלין ז"ל נראה שהוא כה"ג שאחר שהוציא השכר דרך הסנפון נותנין בו כשות למתקו והכשות רותח בו בשכר ומגיסין בו ואח"כ מסננין אותו דרך הסל דאיכא למיחש לגוף התולעת ממש שישאר בשכר אבל בעשיית השכר שלנו ליכא למיחש למידי. שו"ג מחו' או' יו"ד. והרב זב"צ או' ס"ג כתב דבמדינתם מביאין עוד תבלין אחרים כמה מינים וקושרים אותם בתוך סמרטוט א' ומניחים את הסמרטוט הנז' עם השכר שבתוך כלי שני כדי ליתן טעם בשכר וא"כ אם יש בתוך הקשר הנז' תבלים מתולעים זהו מותר יען שהתולעים הנז' קשורים בתוך הסמרטוט ואינם באים לתוך השכר ואין נסחט מהם לתוך השכר אלא טעמם ומותר לכתחלה עכ"ד. ור"ל והטעם בטל בס' או ברוב כמ"ש לקמן או' ף'.
סעיף קטן עח
עח) שם הגה. ולא מהני בהם אם בדק הרוב וכו' דהוי מיעוט דשכיח. וכל שמצוי אין סומכין על בדיקת הרוב. ש"ך ס"ק כ"ה. פר"ח או' ל' לה"פ או' כ"א. והיינו באותן שדרכן להתליע במחובר אפי' בדק רובן ולא מצא דהוי מיעוט דשכיח כמו סרכות הריאה דבעי בדיקה מדרבנן עכ"פ. שפ"ד או' כ"ח.
סעיף קטן עט
עט) [סעיף ט'] עבר ובישל תוך י"ב חודש בלא בדיקה אם יכול לבדוק בודק ואם לאו מותר. והטעם משום דיש כאן שתי ספיקות ספק היה שם רחש או לא ואת"ל היה שמא נמוח ונתבטל. ודוקא בפירות שאינם מוחזקים בתולעים אבל פירות שמוחזקים בתולעים הוי ודאי ולא ספק ואסור. ש"ך ס"ק כ"ט. כנה"ג בהגה"ט או' י"ז. פר"ח או' ל"א. מנ"י על התו"ח כלל מ"ו או' י"ח. פר"ת או' י"ט. כריתי או' ט"ז. שפ"ד או' י"ט. בי"צ ח"ב או' ז' ובעמ"ז שם או' ל"ג. זב"צ או' ס"ד.