אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יעקב חיים סופר

סימן סט

סימן סח

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] צריך להדיח הבשר קודם מליחה. ולענין דם שמלחו או בשלו אי הוי איסורו מדאו' או מדרבנן איכא בזה פלוגתא דרבוותא דדעת רש"י בחולין דף ק"ט ע"א בסופו ד"ה הלב דדם שבשלו חייב עליו כרת וכ"ה בדף ק"ך ע"א ד"ה הקפה יעו"ש וכתב ב"י בסי' פ"ז ונראה שזהו דעת הרמב"ם. וכ"כ הפליתי סוף או' א' דדעת הרי"ף והרמב"ם כרש"י. וכ"כ המחב"ר או' א' דדעת הרמב"ם פ"ו דמ"א דין ו' כרש"י יעו"ש. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קצ"ט. אבל התו' שם בחולין דף ק"ט ע"א ד"ה הלב ובדף ק"ך ע"א ד"ה הקפה כתבו דדם שבשלו אינו עובר עליו. וכ"כ הפר"ח או' א' דדעת התוס' והרשב"א והר"ן והרא"ה בפשיטות דדם שמלחו לא אסיר אלא מדרבנן והב"ד המחב"ר שם וכתב דכ"ה דעת הריטב"א בחי' לחולין דף קי"א יעו"ש. וכ"נ דעת ב"י שכתב בסי' זה על דברי הסמ"ק שכתב נכרי המשמש בבית ישראל וכו' דאין הנכרי נאמן אלא בעדות אשה ה"ד באיסור דאו' אבל באיסור דרבנן נאמן במסל"ת והאי נמי איסורא דרבנן דכיון דמליח כרותח הוי דם שבשלו ואינו עובר עליו עכ"ל וכ"כ בסוף סי' זה על מה שתמה המ"מ על הרשב"א וכתב עליו ב"י ול"נ שאין כאן מקום תימה דכיון דדם שמלחו אינו עובר עליו לא חשו לגזור בו עכ"ל וכן הסכים הפר"ח סוף או' א' מיהו הער"ה או' א' כתב נראה עיקר להחמיר כדעת רש"י והרמב"ם דדם שמלחו או בשלו דאו' וכתב עוד דאף למ"ד דרבנן כתב הרשב"א במ"ה דף ע"ה דכיון דעיקר הדם דאו' החמירו בספקו כשל תורה יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא וע"כ נראה דאם יש עוד איזה צדדין להקל יש לסמוך אמאן דאמר דם שמלחו או בשלו דרבנן והולכין בספיקו להקל. ועיין עוד לקמן סי' פ"ז או' ן'.

סעיף קטן ב

ב) שם. צריך להדיח הבשר קודם מליחה. כדאיתא בפ' כל הבשר (חולין קי"ג ע"א) אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. רב הונא אמר מולח ומדיח במתניתא תנא מדיח ומולח ומדיח ולא פליגי הא דחלליה (רחצו) בי טבחא הא דלא חלליה בי טבחא ע"כ. וכתב הר"ן בשם הרא"ה הדחה ראשונה צריכה להעביר דם שע"פ הבשר שאין המלח מפליט בחומו אלא דם שבתוך הבשר שהוא לח אבל לא מה שנתייבש על פניו ולפיכך אם לא ידיחו אותו תחלה יש לחוש שמא לאחר שיניח הבשר מלפלוט דם וציר יהא ניתך הדם ויבליענו ע"כ. והוא ז"ל כתב טעם אחר דמה שמדיחו בתחלה היינו כדי שיתרכך הבשר ויצא דמו ע"י מליחה שאם יהא נקרש על פניו לא יהא כח במלח להוציא דמו. וטעמא דמדיח אחר מליחה כדי להדיח לחלוחית הדם שע"פ הבשר הבא שם מפליטתו ע"כ. והמרדכי כתב הדחה ראשונה להעביר לכלוך הדם שעל החתיכה שאל"כ המלח נתמלא ממנו ושוב לא יוציא המלח הדם שבחתיכה. ב"י. והב"ד הט"ז סק"א וכתב ונראה דבהא פליגי היש אוסרים ויש מתירין בסעי' ב' לענין מלח בלא הדחה תחלה כי היש מתירין שהוא הרא"ש ס"ל הטעם השני והיש אוסרים ס"ל טעם הראשון של הרא"ה יעו"ש וכ"כ הש"ך סק"א דלטעם הר"ן והמרדכי מהני אם יחזור וימלחנו אפי' לאחר זמן יעו"ש ולענין דינא ית' לקמן בסעי' ב' יעו"ש.

סעיף קטן ג

ג) שם. צריך להדיח הבשר וכו' בארצות הקרות ובזמן הקור הגדול ישימו המים באור עד שתפוג צינתן ואח"כ ידחו בהם הבשר. ב"י. פ"ת או' א' יא"פ. ועיין לקמן או' ל"ה.

סעיף קטן ד

ד) שם הגה. ואם הדיחו הטבח א"צ להדיחו בבית. ומה שנוהגים הטבחים לרחוץ הצלעות שלימות בהעברה בעלמא כדי לנאותן לא מקריא הדחה. או"ה כלל ד' או' א' תו"ח כלל ט"ו דין ד' ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' בל"י או' ב' כריתי או' ג' זב"צ או' ב'.

סעיף קטן ה

ה) מיהו אי ידעינן שהדיחו הטבח אמרינן מסתמא הדיחו יפה. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י או' נ"ט. פר"ח שם. בל"י שם. זב"צ או' ג' וכתב דבעיר בגדאד יע"א אין מנהגם להדיח הטבח כלל ועיקר דבימיהם היה הטבח הוא המנקר הבשר אבל אצלם הטבח אינו יודע לנקר ומשו"ה אין מדיחין הטבחים דקודם הניקור מה מועיל ההדחה יעו"ש. ובעיר קדשנו ירושת"ו הגם שמוכרים בשר מנוקר אין דרך הטבחים לרחוץ הבשר אלא הקונה אחר שמביאו לבית רוחצין אותו ומולחין אותו.

סעיף קטן ו

ו) דם בעין שנפל ע"ג בשר ונתייבש ונקרש אין די בהדחה ושטיפה לבד אלא צריך לשפשף היטב מפני הדם שנתייבש על פניו ויש להחמיר לשפשף היטב בשעת הדחה להעביר מה שנקרש על פניו ויש לנקותו ביד כיון שלפעמים אינו נשרק מעל הבשר ע"י הדחה בעלמא לגמרי ונשאר לחלוחית הדם בעין קיים על פניו גם לאחר הדחה וכן ילמד אדם בתוך ביתו ליזהר בזה. יא"פ. ובמדינתנו בימות הקיץ נשאר אצל הקצבים חתיכות בשר ובפרט חתיכות הצואר שמתייבש הדם עליהם ואינו יוצא בהדחה בעלמא אלא צריך להעביר הדם שהוא בעין בידים ומוליך ידו אנה ואנה על הבשר לשפשף היטב ויש ליזהר מאד בזה. זב"צ או' ד'.

סעיף קטן ז

ז) שם. ואם אחר שהדיח חתך וכו' צריך לחזור ולהדיחם. וה"ד שחתך בסכין הוא דצריך לחזור ולהדיח דאגב דוחקא דסכינא מפליט אבל קרע בידים א"צ. ש"ך סק"ג. מנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' ז' כריתי או' ד' חו"ד בחי' או' ג' פ"ת או' ג' וה"ה כל הדומה לסכין שפולט דם על ידו צריך להדיח. מנ"י שם. והפר"ח סוף או' ד' כתב דגם אם לא חתך בסכין אלא ביד יש לחוש וצריך לחזור ולהדיח. בל"י או' ג' זב"צ או' ה' וכתב וטוב ליזהר.

סעיף קטן ח

ח) אם אכל חתול קצת מהחתיכה נראה ג"כ דא"צ להדיח במקום האכילה וצ"ע. חו"ד שם. פ"ת שם. והא שנסתפק היינו לדברי הש"ך שכתבנו באו' הקודם שכתב דוקא בסכין אבל לדברי הפר"ח שכתבנו שם שכתב דגם בחתך ביד יש לחוש א"כ כ"ש באכילת חתול.

סעיף קטן ט

ט) שם הגה. או שהסיר טלפי הרגלים וכו' פי' מנעלים של בהמה. ט"ז סק"ג. ועיין לעיל סי' ס"ח או' כ"ד.

סעיף קטן י

י) שם הגה. או שהסיר טלפי הרגלים לאחר הדחה. אבל אם לא היה מסירם היה נחשב הכל כחתיכת בשר א' והיה די בהדחתן כך כמות שהן הואיל ואין כאן דם נראה לעינים. ש"ך סק"ד. שפ"ד או' ד' מק"מ או' ז' ולענין אם נמלחו כך בלא הסרת הטלפים אם נאסר מה שבתוך הטלפים עיין לעיל סי' ס"ח סעי' ח' ובדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן יא

יא) שם. צריך לחזור ולהדיחם. וא"צ שרייה דכבר נתרכך הבשר. מש"ז או' ג' חו"ד או' ד' בי"צ ח"א בעמ"ז או' יו"ד. גליון מהרש"א. זב"צ או' ז' ובהסיר הטלפים לאחר מליחה א"צ לחזור ולהדיח רק מקום הטלפים.

סעיף קטן יב

יב) שם הגה. ואם לא עשה כן הוי כלא הודח כלל. ואם חתך אחר הדחה לב' או חתיכה שלא הודחה כ"א מצד א' שרי בדיעבד בהפ"מ. שפ"ד או' ג' והוא ע"פ מ"ש בסעי' ד' חתיכה שלא נמלחה אלא מצד א' הש"ע מתיר ובהגה שם כתב ויש אוסרים וכתבו שם האחרונים דבהפ"מ יש להכשיר אם כבר נתבשל כיעו"ש ובדברינו לשם. וה"ה בהסיר טלפי הרגלים אחר ההדחה משערים אם יש למעלה מהטלפים כנגד מה שהיה בטלפים הו"ל כחתיכה שנמלחה מצד א'.

סעיף קטן יג

יג) ומיהו חתך רק קצת יש להתיר אף באין הפ"מ דיש ס' ואי משום דלא נמלח בכל מקום אין העולם מדקדקים בכך כמ"ש הש"ך סק"ך. שפ"ד שם. גליון מהרש"א. וה"ד בחתך קצת דהיינו דבר מועט אבל בחתך גדול הו"ל כחתך כל חתך לב' וכמו שמלח מצד א' דאין להתיר אלא בהפ"מ כמ"ש באו' הקודם ובזה נסתלק הצ"ע שכתב הפ"ת או' ד'.

סעיף קטן יד

יד) שם בהגה. הדחת הבשר לכתחלה יזהר לשרותו עד חצי שעה וכו' כטעם הר"ן דהדחה הוא כדי שיתרכך הבשר ויוציא דמו. ביאור הגר"א או' ד' ובאו"ה שער א' או' א' כתב יותר מחצי שעה וכ"ה בד"מ או' א' אלא משום דאינו אלא מנהג לא כתב לדקדק כאן בהגה לכתוב יותר מחצי שעה.

סעיף קטן טו

טו) שם בהגה. הדחת הבשר לכתחלה יזהר לשרותו עד שעה וכו' ואם פני החתיכה מצד א' לא נתכסה במי השרייה סגי גם לכתחלה להדיח אותו צד יפה כי ע"י השרייה של גוף החתיכה מרוכך כולו היטב. פר"מ בפתיחה. מק"מ או' יו"ד. פ"ת או' ה' זב"צ או' י"ב.

סעיף קטן טז

טז) שם בהגה. ולהדיחו היטב במי השרייה. והיינו שידיחו עד שיצאו המים לבנים בלא מראה דם כמ"ש הש"ך בסי' יו"ד סק"ך בשם הרשב"א והר"ן. וכ"כ החו"ד בסי' זה או' א' וכתב זב"צ או' ט' דבג' פעמים יתלבנו המים אלא שכתב דהעיקר הוא השפשוף היטב שאם לא ישפשף אפשר דגם בהדחה ג"פ לא יתלבנו המים. וכ"כ בן א"ח פ' טהרות או' יו"ד דמסתמא בג"פ יהיו המים נקיים.

סעיף קטן יז

טוב) וכתב זב"צ שם דבעיר בגדאד יע"א אין נוהגין לשרותו חצי שעה אלא מדיחין אותו ומשפשפין אותו היטב כסתם הש"ע בראש הסעי' שצריך להדיח הבשר קודם מליחה וכו' ולא כתב הא דחצי שעה. וכ"כ בן א"ח שם דיש מקומות שאין נוהגין לשרות הבשר כסתם הש"ע שלא זכר שרייה אלא הדחה בלבד וכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א יעו"ש אבל בעיר קדשנו ירושת"ו גם הספרדים נוהגים כדברי מור"ם ז"ל לשרות הבשר חצי שעה ואפשר דבכל המקומות נוהגין כן ואין לשנות.

סעיף קטן יח

חי) בשר ששרו אותו בכלי במי הים עלה ע"ד חכם א' לאסור ואין לו תקנה עוד למלחו דכיון דמי הים מלוחים הרבה הוי כמו שנמלח הבשר בכלי שאינו מנוקב והרב משאת משה ח"א חי"ד סי' ך' דחה דבריו והתיר מכמה טעמי תריצי יעו"ש. שש"א או' א' כס"א או' ח'.

סעיף קטן יט

יט) שם בהגה. אבל אם לא שראו רק הדיחו היטב סגי ליה. ולפ"ז נראה דלצורך אורחים או בע"ש כשהזמן קצר דהוי כדיעבד כדלקמן סעי' ו' בהגה סגי להדיח היטב בידיו בכל הצדדים ולמלוח. מק"מ או' י"ב. וכ"כ חכ"א כלל ל' או' ג' דלצורך גדול שאין לו פנאי לשרות חצי שעה ידיחנו היטיב היטיב במים וישפשף היטב ויחזור וידיח במים שניים עד שתשאר המים לבן. וכ"כ דר"ת או' כ"ב בשם כמה פו' ובפרט לפי מ"ש לעיל או' טו"ב דלדעת הש"ע א"צ שרייה א"כ כל דלעת הצורך ואין פנאי יש להקל רק שירחוץ וישפשף הבשר היטב עד שיהיו מי הרחיצה לבנים וגם לראות אם יש על הבשר טיפות דם קרושים שיסיר אותם בעת הרחיצה

סעיף קטן כ

כ) שם בהגה. אבל אם לא שראו רק הדיחו היטב סגי ליה. וא"צ לחזור ולטרוח ולשרותו אפי' לא נמלח עדיין אבל בהדחה מועטת לא סגי ליה וצריך לחזור להדיחו היטב. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ו' לה"פ או' ה' הל"פ בסעי' א' שפ"ד או' ה' חו"ד או' ה' מק"מ שם. בי"צ בעמ"ז או' ו' זב"צ או' יו"ד.

סעיף קטן כא

כא) אבל אם נמלח אף בהדחה מועטת סגי ליה בדיעבד. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. הל"פ שם. תו"ד שם. חכ"א כלל ל"ב או' א' בי"צ שם. ומ"ש הש"ך סגי ליה בדיעבד היינו אפי' אם עדיין לא נתבשל וכמ"ש הש"ך בעצמו ס"ק י"ד. מיהו המנ"י על התו"ח כלל ה' או' ג' וכלל ט"ו או' י"ב כתב להשיג על דברי הש"ך הנז' וכתב דהא דמותר בדיעבד בהדחה מועטת ה"ד לאחר בישול אבל אם לא בישלו רק נמלח כיון דאית ליה תקנה בהדחה ומליחה שנית לא מיקרי דיעבד יעו"ש. והיינו דפליגי במ"ש בהגה לקמן סעי' ב' דאם לא הודח רק מעט קודם שמלחו מותר בדיעבד אם הוא אפי' קודם בישול או לאתר בישול ושם באו' מ"ח ית' לענין דינא יעו"ש.

סעיף קטן כב

כב) שם בהגה. ואח"כ ימתין מעט שיטפטפו המים וכו' אבל לא ימתין עד שיתנגב הבשר לגמרי דאז לא ימס המלח כלל ולא יוציא דם אלא ימתין מעט ומולח. תו"ח כלל ט"ו דין ב' ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגב"י או' ס"ה. פר"ח או' ז' לה"פ או' ו' הל"פ שם. בל"י או' ה' כריתי או' ו' חו"ד או' ו' חכ"א כלל ל' או' ג' זב"צ או' י"ג.

סעיף קטן כג

כג) ומיהו בדיעבד אפי' אם נתייבש מאד אחר הדחה יש להתיר אפי' בלא הפ"מ. מש"ז או' ד' זב"צ או' י"ד. מיהו התו"ד או' ו' כתב כשהוא נגוב לגמרי אפשר דאסור לעולם בדיעבד. והב"ד הבי"צ ח"א בעמ"ז או' י"ב. וע"כ אם עדיין לא נתבשל יש לחזור להדיחו ולמלחו אבל אם כבר נתבשל יש לסמוך אמש"ז להתיר כיון דגם החו"ד לא כתב אלא בדרך אפשר וחיישינן לדבריו לכתחלה אבל לא לאסור.

סעיף קטן כד

כד) שם בהגה. ונהגו שלא להשתמש בדברים אחרים בכלי ששורין בו בשר. דחיישינן שמא לא הדיחו יפה מדמו ודוקא דבר לח בצונן או דבר יבש רותח מיהו בדיעבד שרי דהרי הכלי כשר. או"ה שער ב' דין ז' תו"ח שם דין ו' ד"מ או' ו' ב"ח. ט"ז סק"ה. ש"ך סק"ז. כנה"ג בהגב"ט או' ב' לה"פ או' ז' שם. בל"י או' ו' שפ"ד או' ז' חכ"א שם או' ו' חו"ד או' ז' זכ"ל חי"ד או' מ' זב"צ או' ט"ו.

סעיף קטן כה

כה) ומיהו ה"ד בכלי שהוא מיוחד לשרות בו בשר תמיד אבל כלי כשר שהוא עומד להשתמש בו תמיד ואפי' דבר רותח וטעו ושרו בו פעם ושתים בשר לא נאסר הכלי בכך אלא ידיחנו היטב במים צוננין מבית ומבחוץ בעניין שלא יהא נדבק בו שום דם ומותר לחזור ולהשתמש בו אפי' רותח. ב"ח. כנה"ג שם. מש"ז או' ה' זכ"ל שם. זב"צ או' ט"ז.

סעיף קטן כו

כו) ואותם המקילים לשרות בשר בכלי נחושת כשר שמבשלים בו דגים ראוין לגערה כי עוברים הם על דברי חכמים לשרות בשר לכתחלה בכלי שמשתמשים בו דבר כשר. ב"ח. והב"ד הפר"ח או' ח' וכתב ואעפ"י שכן ראוי לעשות מ"מ אינו ראוי לגערה מי שאינו כן וכן רביה מקילין בזה וטעמא דמילתא שכיון שהרגילו עצמם להדית הכלי אחר שריית הבשר וכן אחר הדחה האחרונה אין חשש. לה"פ או' ד' בל"י או' יו"ד. שו"ג או' ז'.

סעיף קטן כז

כז) ונראה דאם הוא דחוק לשרות באקראי בקדרה וכיוצא בו מותר להדיחו ולהשתמש בו כיון שאין מיחד הכלי לשרות בו ואפי' להשתמש רותח בכלי אחר שידיחנו יפה מותר בדיעבד. חכ"א כלל ל' או' ו'.

סעיף קטן כח

כח) ומותר לשרות בשר בכלי של גוי לצורך מליחה אפי' שלא בשעת הדחק. משאת בנימין סי' ל' כנה"ג בהגה"ט או' ב' לה"פ שם. בל"י שם. שו"ג או' ח' זב"צ או' ך'.

סעיף קטן כט

כט) שם בהגה. ואם נשתהה הבשר בשרייתו מעל"ע הבשר וגם הכלי אסורים. דכיון שנשרה בו מעל"ע הוי כבוש וכבוש הרי הוא כמבושל. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ט' לה"פ או' ט' שפ"ד או' ח' ומיהו מ"ש בהגה הבשר וגם הכלים אסורים הוא לפי מ"ש לקמן בהגה סעי' ט"ו דהבשר אסור אף לצלי אבל לפסק הש"ע שם הבשר מותר לצלי כיעו"ש.

סעיף קטן ל

ל) שם בהגה. וגם הכלי אסורים. היינו לשמש בו חמין. כריתי או' ז' בי"צ ח"א או' ד' והיינו ממ"ש אח"כ בהגה ואף במקום שנאסר הכלי מותר לחזור ולשרות בו. ועיין לקמן או' ל"ג.

סעיף קטן לא

לא) שם בהגה. וגם הכלי אסורים. אבל אם שהה בו מי הדחה לחוד אין איסור מאחר שהדם מעורב במים מיהו אם אין ס' כנגד הדם אין להתיר רק בהפ"מ. לה"פ או' ט' בל"י או' ח' זב"צ או' י"ח.

סעיף קטן לב

לב) שם בהגה. ועיין לקמן סי' זה. סעי' ט"ו דשם נת' דהבשר אסור אף לצלי ואם יש במים ס' כנגדו מותר אפי' לקדרה יעו"ש. ש"ך סק"ט. ולענין דינא ית' בדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן לג

לג) שם בהגה. ואף במקום שנאסר הכלי מותר לחזור ולשרות בו. דהא אין שורין בו בשר השני מעל"ע ובפחות משיעור זה אינו מפליט כלל. או"ה סוף שער ב' ד"מ או' א' ומשמע דאסור לשרות בו מעל"ע בשר שנמלח כבר והודח כהוגן מטעם שנכבש בכלי איסור מיהו בדיעבד שרי דהא לא נעשה כבוש עד אחר מעל"ע ואז הוי נותן טעם לפגם. ש"ך סק"י. כריתי או' ח' חו"ד או' ט' בי"צ ח"א בעמ"ז או' ט' מיהו הפר"ח רסי' ק"ה כתב לאסור אם נשרה בו בשר ההיתר מעל"ע כדמשמע מדברי האו"ה ודלא כהש"ך שהתיר בדיעבד והב"ד הלה"פ בסי' זה או' י"א. בל"י או' ט' וכתב השפ"ד או' יו"ד דגם לדעת הפר"ח היינו קודם שהוסר האיסור הניחו ההיתר הא נשתהה קצת תו הוי נותן טעם לפגם ור"ל אם שהה מעט אחר שהסירו האיסור ואח"כ הניחו ההיתר הוי נותן טעם לפגם ושרי דהא קודם שיהיה מעל"ע לבשר ההיתר יהיה יותר מעל"ע לבשר הראשון ויהיה טעם פגום. וית' עוד מזה לקמן סי' ק"ה סעי' א' בענין אם יש כבישה לכלים דהיינו אם שרו דבר איסור בכלי מעל"ע אם נאסר הכלי וצריך הגעלה דיש פלוגתא בזה וממילא ית' דין זה יעו"ש.

סעיף קטן לד

לד) שם בהגה. דין בשר שמלא קרח כיצד נוהגין עם שרייתו עיין לעיל סי' ס"ח סעי' י"א בהגה ובדברינו לשם או' ן'.

סעיף קטן לה

לה) בשר שנקרש אסור למלחו עד שירכך אותו כמו שהיה מתחלה ואם נמלח ואח"כ נקרש קודם ששהה שיעור מליחה אם נפשר אח"כ טוב למלחו פעם אחרת ולהשהותו שיעור מליחה ואם לא מלחו פעם אחרת ושהה שיעור מליחה אחר ההפשר ונתבשל מותר בדיעבד. רש"ל באו"ש על שע"ד ובספרו פכ"ה סי' צ"ג. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגב"י או' ס"ח. פר"ח או' י"ב. הל"פ בסעי' א' בל"י או' יו"ד. מנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' ד' חו"ד או' יו"ד. חכ"א כלל ל' או' ה' אבל אם הדיחו מיד אחר שהופשר ולא שהה שיעור מליחה אחר שהופשר נאסר דכיון שנקרש אז אינו פולט כלל והוי כבשר שלא שהה שיעור מליחה ואסור. רש"ל שם. כנה"ג שם. מנ"י שם. זב"צ או' כ"ג.

סעיף קטן לו

לו) ואם נשתהה זמן מה רפוי קודם התחלת הקרישה אעפ"י שלא שהה אחר ההפשר כשיעור מליחה כיון שנשתהה שיעור מליחה בהפשר ראשון ושני אעפ"י שנקרש בינתים מצטרפים לשיעור מליחה לפי שאין כח בקרישה לבטל קצת דם שנפלט קודם לכן. פר"ח שם. בל"י שם. מחה"ש על הש"ך ס"ק י"א. ומיהו השפ"ד או' י"א כתב דצירוף לא מהני כי כבר נתבטל רתיחה ראשונה וצריך לשהות אח"כ ביחד שיעור מליחה. וכ"כ החו"ד שם. בי"צ ח"א בתה"ב או' א' וכתב ודלא כהבל"י. וכ"כ זב"צ סוף או' כ"ד דיש להחמיר כהשפ"ד יען דכן מורה לשון רש"ל והש"ך. אבל דעת המק"מ או' י"ז כהפר"ח אלא שכתב דלכתחלה יש לחוש להשפ"ד וחו"ד ולהשהותו אחר ההפשר כשיעור מיל עכ"פ. וכ"פ חכ"א שם. וכ"כ ערוך השלחן או' י"ח ואו' י"ט דלמעשה יש לחוש לדברי השפ"ד והחו"ד אבל לדינא עיקר כדברי הפר"ח. וכ"כ במשמרת שלום בשפ"ד ס"ק י"א לדינא כהפר"ח.

סעיף קטן לז

לז) ואם היה ספק ואין ידוע אם נקרש או לאו ועד א' מעיד דלא נקרש נאמן. שו"ת משאת בנימין סי' ק"ח. כנה"ג בהגב"י או' ע' בל"י שם. שפ"ד שם. אבל אם הדבר ספק ואין עד מעיד שלא נקרש אזלינן לחומרא. מיהו אם כפי הזמן לא יכול ליקרש סמכינן להקל. כנה"ג שם. בל"י שם. שפ"ד שם. ואם עד א' אומר דלא היה נקרש אף אם לפי הזמן היה אפשר שיקרש נאמן. שפ"ד שם. זב"צ או' כ"ה.

סעיף קטן לח

לח) בשר שנמלח והודח ואח"ח נמצא באמצע הבשר קרח אין תקנה לחזור ולמלחו דכיון דבשר החיצון הסביב פלט כל דמו אין כח במלח להפליט דם הבשר שבפנים כמו שפסק רמ"א לקמן סי' ע"ה סעי' א' דאם מלח החלחולת מצד פנים ולא מצד חוץ הוי כאלו לא נמלח דאין המליחה בצד שאין בו דם מפליט הדם שבצד אחר וה"נ דכוותה ואין תקנה אלא לצלתו. ער"ה או' ה' וכ"כ פ"ת או' ו' בשם ס' לוית חן פ' אחרי. מיהו בשו"ת אמרי שפר הי"ד סי' ג' כתב לדחות דברי לוית חן הנז' יעו"ש וכן העלה בס' ערוגות הבושם או' ב' דבהפ"מ יש להקל גם בנקרש באמצעיתו ע"י הדחה ומליחה שנית יעו"ש וכ"כ בס' חמודי דניאל ה' מליחה או' ל"א דמהני מליחה אחר הקרישה ומשמע דאפי' אין הפ"מ יעו"ש ונראה דזה נלמד ממ"ש בהגה שם בסי' ע"ה גבי חלחולת דאם לא נתבשלה עדיין יחזור וימלחנה מבחוץ ומותרת יעו"ש וא"כ ה"ה הכא יחזור וימלחנה מבפנים ומותרת. אלא דבעיקר דינא דחלחולת שכתב בהגה שם דאם נתבשלה כך טרפה דעת האחרונים להכשיר בהפ"מ כמו שנכתוב שם וא"כ ה"ה לכאן. וית' עוד מדין קרח לקמן בסעי' י"ג יעו"ש.

סעיף קטן לט

טל) [סעיף ב'] אם מלח ולא הדיחו תחלה ידיחנו וימלחנו שנית ויש אוסרין. ולענין הלכה אעפ"י שסמ"ק אוסר אם הוא במקום שיש הפ"מ או שהוא בע"ש וא"א להכין אחר כדי הם הר"מ והרא"ש לסמוך עליהם. ב"י. והב"ד הש"ך ס"ק י"ב וכתב ונראה דעת הב"י לסמוך עליהם במקום הפ"מ אם הדיחו ומלחו שנית דוקא וכ"מ מדבריו כאן בש"ע וא"כ מ"ש הרב בהגה מיהו במקום הפ"מ יש להתירו נמי איירי בכה"ג. אבל אם לא הדיחו ומלחו שנית ובשלו כך אסור אפי' בהפ"מ. פר"ח או' י"ד. לה"פ או ט"ו. בל"י או' י"ב. כריתי או' יו"ד. שפ"ד או' י"ב. מחב"ר או' ז' זב"צ או' כ"ח. ומ"ש רש"ל באו"ש ופ' השוחט סי' י"ח דאין תקנה לאותו בשר בהדחה ומליחה שנית אף במקום הפ"מ כתב עליו הש"ך שם דאין זה עיקר יעו"ש. וכ"ה דעת הב"י ומור"ם בהגה ולבוש ושאר האחרונים להתיר בהפ"מ כנז' וכ"ה עיקר כהסכמת האחרונים ובפרט שכ"ה דעת מרן ומור"ם ז"ל שכל בית ישראל נשען עליהם. ועיין לקמן או' מ"ה.

סעיף קטן מ

מ) גם בהפ"מ מותר לצלי אף אם לא הדיח ומלח שנית דכל מקום דשרי בהדחה ומליחה כ"ש דשרי לצלי. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י או' פ"ו. פר"ח שם. הל"פ בסעי' ב' מחב"ר סי' ע"ו או' ג' ערוך השלחן או' כ"ב. זב"צ או' ל'. ועיין לקמן סי' ע"ו או' ך'.

סעיף קטן מא

מא) וכתב הב"ח דלא שרי ע"י הדחה ומליחה שנית אלא היכא דלא שהה במליחה ראשונה שיעור מליחה אבל בשהה אסור אפי' בהפ"מ. אבל הש"ך בספרו הארוך על הטור וכאן על הש"ע סוף ס"ק י"ג כתב לדחות דברי הב"ח הנז' והסכים לדברי הפו' שאחר הדחה ומליחה שנית שרי בהפ"מ אף אם שהה בתחלה שיעור מליחה יעו"ש. וכ"כ הלה"פ אות ט"ו. הל"פ שם. בל"י או' י"ב. בי"צ ח"א או' ז' מק"מ או' ך'.

סעיף קטן מב

מב) בשר שנמלח בלא הדחה ונתבשל אחר מליחתו והדחתו אחרונה כראוי כתב בי"ד חי"ד סי' י"ד דהיכא דאיכא בקדרה מרק ותבלין כשיעור מה שהיה הבשר אז ודאי הוא דהוי ס' נגד הדם שעליו ומותר אלא שחזר וכתב דה"ד לטעם האומרים דהדחה ראשונה הוא משום דם שעליו ומהני ליה ס' אבל לדעת האומרים דהדחה ראשונה הוא כדי שיתרכך הבשר ואם לא כן אינו מפליט הדם לא מהני ששים יעו"ש והב"ד זב"צ או' כ"ח וכתב דלפי מ"ש לקמן דמרן לא סמך אלא על טעם דרכוך הבשר ואנן קבלנו הוראת מרן ז"ל אפי' אי איכא בקדרה מרק ותבלין כנגד הבשר ג"כ יש להחמיר אלא שכתב שהסכימו חכמי הישיבה דבהפ"מ וע"ש ושעת הדחק יש להתיר כהוראת ב"ד יעו"ש וכ"ז לספרדים דלית להו חנ"נ אלא דוקא בבשר בחלב כמ"ש לקמן סי' צ"ב סעי' ד' אבל לאשכנזים דאית להו חנ"נ בכל האיסורים כמ"ש בהגה שם אין להתיר כ"א יש ס' נגד כל הבשר והחתיכה עצמה אסורה כמ"ש ב"ד שם.

סעיף קטן מג

מג) שם הגה אפי' לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי ואפי' לא שהה במלחו שיעור מליחה וכו' והכי נקטינן כמ"ש מור"ם ז"ל דאפי' לא נמלח רק כדרך שמולחין לצלי וגם אפי' לא שהה במלחו שיעור מליחה ג"כ אסור ואין להתיר אלא דוקא בהפ"מ. זב"צ או' ל"א.

סעיף קטן מד

מד) גם לצלי אפי' לא נמלח רק מעט ולא הדיח תחלה או לא שהה במלחו שיעור מליחה אין להתיר אלא דוקא בהפ"מ אבל בהפסד מועט גם לצלי אסור מספק מיהו אי איכא תרתי למעליותא דהיינו לא שהה במלחו שיעור מליחה וגם לא נמלח כ"א מעט כדרך מליחה לצלי יש להתיר לצלי גם בהפסד מועט. שפ"ד או' י"ד. זב"צ או' ל"ב.

סעיף קטן מה

מה) שם בהגה. מיהו במקום הפ"מ יש להתיר. והיינו אחר הדחה ומליחה שנית כמ"ש לעיל או' ט"ל וכ"ה דעת הב"י כמ"ש באו' הנז' והגם דמסתימת הש"ע משמע דע"י הדחה ומליחה שנית יש להתיר אף באין הפ"מ מ"מ הא כתב ויש אוסרים וכתבנו באו"ח סי' י"ג או' ז' דכל היכא דסותם הש"ע להתיר ואח"כ כותב ויש אוסרים דחושש לסברת האוסרים ג"כ יעו"ש וא"כ ה"נ שסתם כהמתירין ואח"כ כתב ויש אוסרין דחושש לסברא זו ג"כ ואין להתיר אלא דוקא בהפ"מ כמ"ש בב"י וכ"נ מדברי הש"ך שכתבנו לעיל או' ט"ל יעו"ש ועוד אף את"ל דכאן בש"ע חזר בו ממ"ש בב"י ודעתו להתיר ע"י הדחה ומליחה שנית אף באין הפ"מ מ"מ הא הסכמת האחרונים לאסור ואין להתיר אלא דוקא בהפ"מ כמ"ש באו' הנז' יעו"ש.

סעיף קטן מו

מו) שם בהגה. מיהו במקום הפ"מ יש להתיר. וכמה הפ"מ עיין בדברינו לעיל רסי' ל"א. בדיני הפ"מ יעו"ש.

סעיף קטן מז

מז) שם בהגה. ואם לא הודח רק מעט קודם שמלחו מותר בדיעבד. והיינו שלא שהה הבשר הרבה בכלי בהדחה קמייתא אלא שהדיחו פחות מהדחה בתרייתא ומלחה כך מותר בדיעבד. או"ה שער ד' דין ח' ומשמע דה"ד שלא הודח הרבה כמו הודחה בתרייתא אבל לעולם הלך הדם שעליו ע"י הדחה זו אבל אם לא הלך לכ"ע הוי כנמלח בלא הדחה ולא שרי אלא ע"י הדחה ומליחה שנית ובהפ"מ כנז'.

סעיף קטן מח

מח) שם בהגה. ואם לא הודח רק מעט וכו' הך היתרא וכן היתר שאח"כ דיש בחתיכה ס' נגד הדם הוויין דוקא למ"ד טעם הדחה קמייתא משום דם שעל הבשר אבל למ"ד לרכך הבשר אסורים הני תרתי אלא שאחרונים סמכו עצמם בדיעבד על טעם הראשון. ט"ז סק"י. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח או' ט"ו. כריתי או' י"א. ומשמע דכיון שנמלח אף שלא בישלו עדיין חשוב דיעבד וא"צ לחזור להדיחו ולמלחו. ש"ך שם. לה"פ או' י"ז. בל"י אות י"ג. חו"ד או' ט"ו. בי"צ ח"א בעמ"ז או' ל"ב. מיהו המנ"י על התו"ח כלל ה' או' ג' וכלל ט"ו או' י"ב כתב להשיג על דברי הש"ך הנז' וכתב הא דמותר בדיעבד בהדחה מועטת ה"ד לאחר בישול אבל אם עדיין לא בשלו רק נמלח כיון דאית ליה תקנה בהדחה ומליחה שנית לא מיקרי דיעבד יעו"ש והב"ד השש"א או' ה' ונראה שמסכים עמו וכ"נ דיש להחמיר כדברי המנ"י דכיון דהיתר זה אינו אליבא דכ"ע כנז' כל היכא דאפשר יש לתקן. ועיין לעיל או' כ"א.

סעיף קטן מט

מט) שם בהגה. וה"ה אם היה ס' בחתיכה נגד דם שעליו. זה קאי אדלעיל בשר שנמלח בלא הדחה ויש ס' בחתיכה נגד הדם שעליו כמבואר בד"מ או' ד' וכ"ה בהגהות ומכונות על שע"ד שער ג' או' א'.

סעיף קטן נ

נ) שם בהגה. וה"ה אם היה ס' בחתיכה נגד דם שעליו. ואע"ג דאין לך חתיכה שיש בה ס' נגד דם שעליו היינו בסתם אבל אי ידעינן דיש בה ס' ודאי מהני. תו"ח כלל ה' דין ג' ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' ח"י. בל"י או' י"ד. כריתי או' י"ב.

סעיף קטן נא

נא) שם בהגה. וה"ה אם היה ס' בחתיכה וכו' והיינו ע"י הדחה ומליחה שנית דוקא. מט"ז אי' יו"ד ובשפ"ד או' י"ד. חו"ד או' י"ד. מיהו הלב"ש בחי' דינים או' כ"ט כתב דלכתחלה ידיחנו וימלחנו שנית ובדיעבד אם נתבשל בלי מליחה שנית שרי. פ"ת או ח'.

סעיף קטן נב

בנ) שם בהגה. ואם נמלח חתיכה בלא הדחה עם שאר חתיכות מותרות והיא אסורה. דלגבי האחרות מיקרי דם פליטה וכבולעו כך פולטו. או"ה שער ד' דין ה' ש"ך ס"ק ט"ז. ור"ל דלגבי אחרות מיקרי דם פליטה כיון שנמס תחלה ואח"כ נפל על אחרות תו לא הוי דם בעין משא"כ אותה חתיכה מיד מבליע שעדיין גוש וטב. שפ"ד או' ט"ז. בי"צ ח"א בעמ"ז או' ל"א. זב"צ או' ל"ה.

סעיף קטן נג

גנ) שם בהגה. והיא אסורה. ובה"מ יש להתירה ע"י הדחה ומליחה שנית כמ"ש לעיל או' ט"ל.

סעיף קטן נד

דנ) חתיכה שנמלחה ולא הודחה הדחה קמייתא ונתערבה בחתיכות שהודחו ונמלחו והודחו כדינן ואינן מכירין אותה חתיכה שלא הודחה מן הדין היא בטלה ברוב כדין יבש ביבש ולמעשה טוב הוא לחזור ולמלחן שנית כהלכתן ושרו אי משום דכיון דאיכא הפ"מ יש לסמוך אדברי הרא"ש כדברי הב"י אי משום ס"ס המתהפך ספק אם חתיכה זו מתבטלת ברוב כדין יבש ביבש ואת"ל דלא בטיל שמא ק"ל כהרא"ש וסיעתו דשרו ע"י הדחה ומליחה שנית. מהר"י הלוי סי' ל"א. כנה"ג בהגב"י או' צ"ה. זכ"ל חי"ד או' מ' בסי' זה. זב"צ או' ל"ו. בן א"ח פ' טהרות או' ט"ו. והיינו שימלחו כל חתיכה לבדה כדי שלא יבלעו אותן שנמלחו כדינן מאותה חתיכה שנמלחה בלא הדחה. ועיין לקמן סעי' י"ד ובדברינו לשם.

סעיף קטן נה

הנ) ומטעם דין בשר שלא הודח ונמלח וכו' נהגו המדקדקים להזהר שלא לשום שום בשר שלא הודח מתחלה לא על שום דף ולא על שלחן שאינו מיוחד לכך שמא יש מלח על מקום הנחת הבשר ולאו אדעתיה והמלח מפליט הדם בבשר. תו"ח כלל ה' דין ו' רש"ל באו"ש על שע"ד שער הג' ט"ז ס"ק י"ב. כנה"ג בהגב"י או' צ"ו לה"פ או' כ"א. בל"י או' ט"ז. מש"ז או' י"ב. חכ"א כלל ל' או' ט"ו. חו"ד או' י"ז. ונראה דאם נתן בשר ונמצא קצת מלח אפי' בלא הפ"מ שרי דנגד קצת מלח שמבליע קצת דם בעין שעליו יש ס' בחתיכה. מש"ז שם. חו"ד שם. זב"צ או' ל"ז.

סעיף קטן נו

ונ) ומזה יש ללמוד שלא לתת מלח על מקום המיוחד לתת שם בשר כשמביאין אותו מבית הטבח. ט"ז שם. כנה"ג שם לה"פ שם. בל"י שם. מש"ז שם. חו"ד שם. זב"צ או' ל"ח.

סעיף קטן נז

זנ) גם אין להניח בשר בקופות שאין מיוחדין לכך אלא להניח בהם גם פירות וירקות וכיוצא מפני שהדם נסרך בקופות ואוכלים הפירות שמניחים שם אח"כ בלא הדחה. פר"ח או' כ"ד. לה"פ שם. בל"י שם. מש"ז שם. חכ"א שם. ואפי' בשר שנמלח אין להניח באותן קופות משום שהירקות לפעמים מבשלים עם חלב. מש"ז שם. זב"צ או' ט"ל. בן א"ח פ' טהרות או' ט'. ועיין לעיל סי' ס"ו או' מ"ד שכתבנו זה שם ג"כ יעו"ש.

סעיף קטן נח

חנ) [סעיף ג'] לא ימלח במלח דקה כקמח. מפני שהמלח הדק נבלע בבשר ואינו מפליט. טור בשם הרמב"ם. ב"י. ט"ז ס"ק י"ב. ש"ך ס"ק י"ז. לה"פ או' כ"א.

סעיף קטן נט

טנ) שם. ולא במלח גסה ביותר וכו' מיהו בדיעבד בכל מלח שמלח סגי. תו"ח כלל ט"ו דין יו"ד. ב"ח. ש"ך שם. פר"ח סוף או' י"ח. לה"פ שם. בל"י או' ט"ז. שו"ג סוף או' י"ג. חו"ד או' י"ז. ואם אין לו מלח אחר רק דק כקמח או גס ביותר וקשה כאבן ואינו יכול להדיקו מותר למלוח בו אפי' לכתחלה דזה חשוב דיעבד. כנה"ג בהגב"י או' צ"ט. שפ"ד או' י"ח. שו"ג או' ט"ו.

סעיף קטן ס

ס) ועדיף טפי למלוח במלח דק מבגס. תו"ח שם בשם האשר"י ורי"ו. והטעם לפי שהגס נושר כשהופך הבשר למלוח משני צדדין מנ"י על התו"ח שם או' י"ח.

סעיף קטן סא

סא) וכתב באו"ה כלל א' קבלתי מלח שאינו גס יותר ממלח שעושין ממי הים א"צ להדקו אלא מולח בו כמו שהוא אבל מלח שגס יותר צריך להדקו. תו"ח שם. ד"מ או' ה' ט"ז ס"ק י"ב. כנה"ג בהגב"י או' צ"ח פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' י"ז. שו"ג או' י"ד.

סעיף קטן סב

סב) שם הגה. ואם אין לו מלח אחר רק דק כקמח מותר למלוח בו. אבל אם אין לו רק מלח גס לא הוצרך להשמיענו דהרי יכול להדקו. ש"ך ס"ק י"ח. כנה"ג בהגב"י או' צ"ט. פר"ח שם. שו"ג או' ט"ו. זב"צ או' מ'.

סעיף קטן סג

סג) כשאין לו אלא מלח דקה אז אחר הדחה ראשונה צריך שיניח הבשר שעה קטנה קודם שימלח כדי שיטפטפו המים מהבשר דאל"כ כיון שהמלח דק יתמחה במי הדחה ראשונה ולא יהיה עוד כח למלח להפליט הדם שבבשר אבל כשרוצה למלוח במלח גס א"צ לטפטף מן הבשר המים של הדחה א' דודאי לא ימוחו מלח גס וחזק אותו לחלוחית שעל הבשר ממי הדחה א' דמש"א דשפ"ד ע"ג. כנה"ג שם או' ק' בל"י או' ט"ז. שו"ג או' ט"ז. זב"צ או' מ"א.

סעיף קטן סד

סד) גם כשמולח במלח דק נדבקת היא בבשר וצריכה שטיפה גדולה להעבירה מעל פניו. פר"ח או' י"ח. בל"י שם. זב"צ או' מ"ב.

סעיף קטן סה

סה) ואם יש לו מלח בינוני והוא מלח במלח דק א"צ לחזור ולמלחו שנית במלח בינוני שאין מטריחין אותו והוי כדיעבד. שפ"ד או' י"ז. זב"צ או' מ"ג.

סעיף קטן סו

סו) [סעיף ד'] יפזר עליו מלח וכו' וא"צ להרבות עליו מלח וכו' כלומר שא"צ לעשותו כבניין. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' ך' לה"פ או' כ"ג. ור"ל שא"צ לעשותו כבניין ולפזר מלח שיהא עב אלא שימלח שלא יהיה מקום פנוי מבלי מלח. שפ"ד או' י"ט. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ד' זב"צ או' מ"ד.

סעיף קטן סז

סז) ואף שהחתיכה עבה א"צ לחתכה לשנים דק"ל כהרשב"א שהביא ב"י ודלא כהמרדכי. וכ"כ רש"ל באו"ש על שע"ד שער ח' ובספרו יש"ש פ' כ"ה סי' פ"ג. ש"ך שם. פר"ח שם וכתב וכן עיקר והכי נהוג. לה"פ שם. הל"פ בסעי' ד' בל"י או' י"ח. בי"צ שם או' ה' זב"צ או' מ"ה.

סעיף קטן סח

סח) שם. ועופות צריך למלחם גם מבפנים. וה"ה כל דבר שהוא חלול וע"כ יש ליזהר בשעה שמתקנים ריאה ע"י מליחה צריך לפתוח קודם מליחה את הקנוקנות שבה. ט"ז ס"ק י"ג. הל"פ בביאור או' ג' בל"י או' י"ט. ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם לא פתח הריאה ומלחה כך מותר כמ"ש לקמן בש"ע סי' ע"ב סעי' ד' יעו"ש. בל"י שם. הל"פ שם. זב"צ או' מ"ו. ועיין עוד בדברינו לשם או' מ"ז.

סעיף קטן סט

סט) ותרנגולת שלא נמלחה אלא מצד א' לכ"ע אסורה שהרי החלל מפסיק. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"ב שו"ג או' י"ח. והיינו שמצד א' נמלח מבפנים ומחוץ ומצד השני לא נמלח כלל לא מבפנים ולא מחוץ מש"ז או' י"ג. חו"ד או' י"ח. זב"צ או' מ"ז. בן א"ח פ' אחרי או' ב'.

סעיף קטן ע

ע) יש קצת נשים שנוהגות לנפוח עור תרנגולים קטנים והעור נשאר נפרד מן הבשר ומולחין ע"ג העור אף בדיעבד אסור אם בישלום אח"כ במליחה זו. ביה"ל סי' ע"ז או' א' פר"ח בקו"א סי' ע"ז. לה"פ בסי' זה או' כ"ד. בל"י או' י"ט. הל"פ בביאור או' ג' מש"ז או' י"ג. חו"ד או' י"ח. בי"צ ח"ב בתה"ב או' א'. זב"צ או' מ"ח. ואף שמעבירין אח"כ את הנפוח עד שהעור דבוק ממש בבשר אעפ"י כן יש איסור בדבר לכתחלה ויש למחות בזה. ביה"ל שם. לה"פ שם בל"י שם. הל"פ שם. בי"צ שם.

סעיף קטן עא

עא) טוב ונכון לבקוע העופות לשנים ואח"כ מולח משום ריאה הנחבית בין הצלעות ויש בני אדם שאוכלים אותה ואם אין חותכין לשנים והמלח זורקין לפנים על הרוב אינו מגיע לריאה. בל"י או' ך' וכן הנהגתי אני חדא דלכתחלה א"א למלוח בפנים בכ"מ ועוד ריאה וטחול וכליות של עוף המונחים אף דיעבד אסורים אם לא נמלחו העופות רק מצד א' בחוץ דהם לא נמלחו כלל דהוי אבר אחר ול"ד לחתיכה עבה ואף בבקע העופות לשנים יש להוציא הריאה וכו' דלכתחלה בעינן מליחה מב' צדדין. מש"ז סוף או' ט"ו. ועיין לקמן סי' ע"ב או' מ"ח.

סעיף קטן עב

עב) ויש ליזהר שיקרע העופות מצד א' כולו או רובו ולא כמו שנוהגין קצת נשים לעשות רק נקב קטן להוציא הבני מעיים שאינם יכולין למלוח יפה מבפנים. חכ"א כלל ל' או' ח' זב"צ או' ן'.

סעיף קטן עג

עג) גם הראש צריך לחתכו לשנים ולמלחו ואם לא נבקע לשנים ומלחו מכל צד שפיר דמי דהוי כמו חתיכה עבה דא"צ לבקעה לב' כמ"ש לקמן סי' ע"א סעי' א' ט"ז סק"א. ואם מלח הראש או חתיכה עבה בתחלה מכל צד ואח"כ חתכה לב' תוך שיעור מליחה צריך לחזור ולמלוח מצד השני דדוקא כשהוא נמלח מכל צד הדם נגרר אחר המלח משא"כ כשהוא מגולה לאויר. מש"ז או' י"ג. זב"צ או' נ"א. והיינו דצריך להדיח ולמלוח מצד השני כמ"ש לקמן או' פ"ז.

סעיף קטן עד

עד) עוף שמלחו עם הזפק ובשלוהו כך צריך ס' נגד המאכל. מנ"י על התו"ח כלל ט' או' ט' בל"י או' י"ט. וי"א דא"צ ס' רק כנגד קליפת המאכל. חכ"א כלל ל"ד או' כ"א. וי"א דאפי' כנגד קליפת המאכל לא בעינן אלא משליך הזפק ודיו. כנסת יחזקאל סי' כ"ז. עיקרי הד"ט סי' ז' או' כ"ח. זכ"ל ח"ג או' קל"ח. וי"א דאין להתירו אלא במקום הפסד או לכבוד אורחים וכה"ג. לב"ש בחי' דינים ליו"ד או' ל"ו. זב"צ או' נ"ב. ואם עדיין לא נתבשל פשיטא דא"צ כלום אלא זורק הזפק ועומד במקום קליפה. חכ"א שם.

סעיף קטן עה

עה) וה"ה בקרקבן שנמלח עם הפרש שבתוכו ונתבשל כך צריך ס' כנגד הפרש. מנ"י שם. בל"י שם. וי"א שמותר דכיון שנבלע בפרש הוי נט"ל. וי"א דאין להתירו אלא במקום הפסד או לכבוד אורחים וכה"ג. לב"ש שם. זב"צ או' נ"ג.

סעיף קטן עו

עו) שם. ואם לא מלחם אלא מבפנים או מבחוץ וכן חתיכה שלא נמלחה אלא מצד א' מותר. הגה. ויש אוסרים אפי' בדיעבד אם לא לצורך. ובמקום הפ"מ או לכבוד שבת יש לסמוך על דברי המתירין בדיעבד. תו"ח כלל ט"ו דין ז' ד"מ או' ו' לבוש. ט"ז ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' קי"ב. מנ"י על התו"ח שם או' ט"ו. הל"פ בסעי' ד' שו"ג או' י"ט. חכ"א כלל ל' או' ח' בי"צ ח"ב או' ב' זב"צ או' נ"ה וכתב וכן עיקר. וכ"כ בן א"ח פ' אחרי או' ב' ועיין לקמן או' ף'.

סעיף קטן עז

עז) ומיהו אם נמלח מב' צדדין אלא שלא נתפשט המלח בכ"מ מותר בדיעבד אפי' בלא הפ"מ. ב"ח. ט"ז שם. ש"ך סק"ך וכתב וכן נוהגין העולה שאין מדקדקים בכך. כנה"ג שם. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"ב. הל"פ שם. מנ"י שם. מש"ז או' י"ד. חו"ד או' ך' בי"צ שם בעמ"ז או' ח' זב"צ או' נ"ו.

סעיף קטן עח

עח) בשר שנמלח מצד א' והצד שנמלח הניחו אותו למטה כל שעת מליחה יש מי שאוסר בזה אפי' בהפ"מ וטעות הוא דודאי המלח מוצץ הדם ומושכו אל המקום אשר הוא שם בין אם צד הנמלח למעלה או למטה ומותר בהפ"מ. שו"ת רב משולם סי' ו' פ"ת או' י"א. יא"פ. זב"צ או' נ"ז. בן א"ח שם.

סעיף קטן עט

עט) מעשה שמלחו בשר במלח מעורב בגרויפין שליש או רביע יש לאסור כיון שנוהגין בלא"ה שיש מקום פנוי ובהצטרף לזה מקום הגרויפין יהיה הרבה פנוי ובאותו מקום נאכל מחמת מלחו וזה מעכב דיעבד אליבא דכ"ע לכן אם לא שהה עדיין שיעור מליחה יש להדיחו ולחזור למלחו במלח יפה דאסור למלוח בעוד שהמלח ודם עליו ואם שהה שיעור מליחה ידיחנו מעט וימלחנו דאם ידיחו יפה יסתמו נקבי הפליטה ויבלע המקום שנמלח כהוגן מהמקום שלא נמלח גם ימלחנו על מקום נקי לא על אותו כלי שמלח בראשונה. חמודי דניאל ה' מליחה או' ל"ו. פ"ת או' יו"ד. זב"צ או' ס"ג ונראה דזהו לפי הראות דאם אנחנו רואים שנמלח בעניין שאין נאכל מחמת מלחו ה"ז מותר וא"צ עוד מליחה שנית.

סעיף קטן פ

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה