כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יעקב חיים סופר
סימן סא
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] חייב אדם ליתן לכהן הזרוע וכו' של שור ושה. וה"ה של כל בהמות טהורות לאפוקי חיה כדלקמן סעי' י"ז. ש"ך ס"ק א' פר"ח או' א' כריתי או' א' שפ"ד או' א' ביא"ב בשפ"ז או' א' בי"צ או' א' זב"צ או' א' בין זכר בין נקבה. כנה"ג בהגב"י או' ס"ו. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע. שו"ג או' ג'.
סעיף קטן ב
ב) ומיהו ליכא כ"א ג' מיני בהמות וז' מיני חיות המבואר בקרא. בכלל שה תרי הוו שה כשבים ושה עזים ושם הכולל צאן. ושור הבר מין בהמה. ועיזי דבאלא וכו' שהוא בריה בפ"ע להמחבר מתנות נוהגין בו מה"ת מריבויא. שפ"ד שם. ביא"ב שם. ועיין לקמן סעי' י"ז ולעיל סי' כ"ח סעי' ד' ובדברינו לשם או' כ"ב ואו' כ"ג.
סעיף קטן ג
ג) שם. חייב אדם ליתן לכהן הזרוע וכו' אין מברכין על מצוה זו משום דאין ישראל נותן משלו אלא כהנים משלחן גבוה קא זכו. הרשב"א בתשו' ח"א סי' י"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ב' פר"ח שם. פר"ת או' א' כריתי או' ב' שו"ג מחו' או' א' מש"ז או' ז' מחב"ר או' א' ביא"ב באד"ז או' א' בי"צ בעמ"ז או' ב' זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ד
ד) וגם הכהן אין מברך שהחיינו כשלוקח המתנות. הרשב"א בתשו' סי' של"ח. כנה"ג שם או' ג' פר"ת שם. שו"ג מחו' או' ב' זב"צ או' ג' ומיהו יש לברך בלא שם ומלכות. רו"ח או' ב' וכן יש לומר אחר הפרשה קודם שיתן לכהן לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מצות נתינת הזרוע והלחיים והקבה לכהן כמש"ה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה לתקן את שורש מצוה זו היא וכל מצות הכלולות בה במקום עליון ויהי נועם וכו'.
סעיף קטן ה
ה) ואם בעה"ב יברך שהחיינו בנתינה ראשונה כשמקיים המצוה עיין דר"ת או' א' שהביא פלוגתא בזה יעו"ש והמנהג שאין לברך משום דק"ל סב"ל ומ"מ יש לברך בלא שם ומלכות כנז'.
סעיף קטן ו
ו) [סעיף ב'] הזרוע דוקא של ימין וכו' ילפינן לה מדכתיב הזרוע בה"א משמע המיומן שבזרוע. חולין קל"ד ע"ב. ט"ז סק"א. שו"ג או' ה'.
סעיף קטן ז
ז) שם. והוא מפרק ארכובה הנמכרת עם הראש עד כף היד וכו' והם ביד ימין שני פרקים הזרוע כנגדו ברגל שוק ופרק השני המחובר לגוף ועד בכלל עם הרוחב צריך ליתן לכהן אבל רכובה גופא הנקרא טשי"ך אין לכהן כ"א ב' פרקים בלבד. מש"ז או' ב' ביא"ב בשפ"ז או' ג' זב"צ או' ד' דר"ת או' ח'.
סעיף קטן ח
ח) שם. והם שני פרקים. היינו פרק הב' והג' שהם מעורים זה בזה. פר"ח או' ג' דר"ת או' יו"ד.
סעיף קטן ט
ט) [סעיף ג'] הלחיים הם מפרק של לחי וכו' והלחיים זה לחי התחתון וקרי ליה קרא לחיים בלשון רבים מפני שיש בו ב' פרקים ימני ושמאלי. הכי איתא בפסיקתא ובספרי ודלא כתרגום יונתן בן עוזיאל שכתב שהוא לחי העליון והתחתון. פרישה או' א' פר"ח או' ד' מחב"ר או' ג' וכתב שזה התרגום אינו מיונתן בן עוזיאל. שש"א או' א' וכתב שכ"מ מגמ' זב"צ או' ה'.
סעיף קטן י
י) שם. עד פיק"א של גרגרת. היינו שפוד כובע ועד בכלל אבל טבעת הגדולה אינה בכלל. פר"ח או' ה' כריתי או' ג' זב"צ או' ו'.
סעיף קטן יא
יא) שם. עם הלשון שביניהם. והלשון שביניהם לכהן כמבואר בגמ' (חולין קל"ג ע"א) אמר רבא לשמעיה זכה לי מתנות דבעינן למיכל לישנא בחרדלא. פר"ח או' ו' מש"ז או' ד' ביאור הגר"א או' ד' ביא"ב בשפ"ז או' ה'.
סעיף קטן יב
יב) שם. וצריך ליתנו עם העור ועם הצמר שבראשי כבשים וכו' דזה מרבינן מה"א דהלחיים. חולין קל"ד ע"ב. ט"ז סק"ה. שו"ג או' ז'.
סעיף קטן יג
יג) שם. וצריך ליתנו עם העור ועם הצמר וכו' משמע אבל הזרוע א"צ ליתנו עם העור ועיין ב"ח שהביא פלוגתא בזה וסיים דמה שפסקו הטור והש"ע דא"צ ליתן העור עם הזרוע משום דספיקה דדינא המע"ה. והפר"ח או' ז' כתב דבמקום שנהגו למלוג העור צריך לתת העור עם הזרוע בלי הפשט זולתי במקום שלא נהגו למלוג הזרוע שאז יכול ליתן לו העור מופשט מהזרוע יעו"ש. אמנם השו"ג אד' ח' כתב להשיג על דברי הפר"ח הנז' והעלה דלענין מעשה כיון שדבר שבממון הוא יכול הישראל לומר קים לי כרש"י ודעמיה דאינו חייב ליתן העור של הזרוע הלכך במקום שלא נהגו למלוג עור הזרוע יתנם בלא העור אך אם תפס הכהן העור לא מפקינן מניה כיון שיכול לומר קים לי כמ"ד דגם בזרוע חייב ליתן העור בכל מקום. וכתב וכן עיקר וכן ראה נוהגין בירושת"ו כשמקיימים מצות מתנות כהונה שנותנים הזרוע בלא עורו וכן הוא נהג ותמה על הפר"ח שהוא היה רב בעה"ק ירושת"ו ופסק להיפך מהמנהג יעו"ש והב"ד דר"ת או' י"ז.
סעיף קטן יד
יד) ולכ"ע מוכח דאין החוב של המליגה או ההפשטה מוטל על הטבח או על הבעה"ב רק על הכהן. דמש"א דף תכ"א ע"ב. כנה"ג כהגב"י סוף או' א' דר"ת או' י"ח.
סעיף קטן טו
טו) שם. שאינו רשאי למלגם ולא להפשיט העור וכו' ר"ל אפי' רוצה למלוג וליתן לכהן הצמר בפ"ע או להפשיט העור וליתן לו העור בפ"ע אינו רשאי כיון שאינו יודע במה ניחא ליה לכהן דשמא ניחא ליה לכהן למלוג או שניחא ליה טפי להפשיט העור. מש"ז או' ה' דר"ת או' ט"ז. ועיין לקמן או' ח"י.
סעיף קטן טז
טז) [סעיף ד'] הקיבה צריך ליתנה לכהן עם כל חלבה פנימי וחיצון. זה מרבינן מה"א דהקיבה. ופנימי וחיצון היינו אקשתא ואיתרא. ט"ז סק"ו. פרישה או' ו' כנה"ג בהגה"ט או' י"ד. פר"ח או' ח' מש"ז או' ו' ור"ל דאקשתא מקרי חיצון ודאייתרא מקרי פנימי. ביא"ב בשפ"ז או' ו' ועיין לקמן סי' ס"ד סעי' י"ד.
סעיף קטן יז
טוב) שם. אלא א"כ נהגו הכהנים להניח החלב לבעלים. פי' דכיון דנהגו הכהנים לחזור וליתנו לבעה"ב א"צ ליתנו כלל אלא מעכבו לעצמו. פרישה או' ז' כנה"ג שם או' ט"ז זב"צ או' ח'.
סעיף קטן יח
חי) וה"ה אם נהגו הכהנים עין יפה בצמר ועור בלחיים הוה נמי כן. ט"ז סק"ז. כנה"ג שם סוף או' ט"ו. פר"ח או' ט' כריתי או' ד' מש"ז או' ז' שו"ג או' י"א ביא"ב באד"ז או' ו' ערוך השלחן או' י"ד. זב"צ או' ט' דר"ת או' כ"ב.
סעיף קטן יט
יט) נראה דאם בא כהן א' ואמר איני רוצה לוותר אין שומעין לו כיון שנהגו בו עין יפה. מהר"י קורקוס בפ"ט מה' ביכורים דין י"ד. ער"ה או' א' ערוך השלחן שם. זב"צ או' יו"ד דר"ת או' ך'.
סעיף קטן כ
ך) ובמקום שהמנהג ידוע שלא להניח אסור לכהן א' להניח דהוי ככהן המסייע בבית הגרנות וכמ"ש הפר"ח או' מ"ג. דר"ת או' כ"א. ונראה דה"ד אם הוא דבר חשוב אבל אם אינו דבר חשוב לית לן בה.
סעיף קטן כא
כא) [סעיף ה'] אע"ג שמותר לאכול מבשר הבהמה וכו' ואפי' איסור דרבנן ליכא. פר"ח או' יו"ד. פר"ת סוף או' ב' זב"צ או' י"א.
סעיף קטן כב
כב) שם. אע"ג שמותר לאכול וכו' ויש להחמיר לכתחלה דיחזקאל התפאר בעצמו שלא אכל טרם שהורמו מתנות. כריתי או' ה' ביא"ב באד"ז או' ז'.
סעיף קטן כג
כג) שם. מצוה להפרישם מיד. וליתנם לכהן דזריזים מקדימים למצות. לבוש. והפר"ת או' ג' כתב הטעם משום דכיון דנתחייב במצוה עובר משום בל תאחר. ומ"מ אין לאסור כלל לאכול מבית השחיטה או מדקים של הבהמה כל עוד שלא הורמו המתנות. פר"ת שם. ומיהו לפי מ"ש באו' הקודם יש להחמיר.
סעיף קטן כד
כד) ואם בא ליד כהן בהמה שחוטה זכה במתנותיה דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין ואם אכלם אחר אח"כ חייב לשלם דממונא דכהן הוא. ש"ך סק"ב. שפ"ד או' ב' ביא"ב בשפ"ז או' ז' זב"צ או' י"ב. ודוקא דאתיא שחוטה ליד כהן אבל בחייה לא דאכתי לא חל חיובא עליה דהו"ל כמפריש חלתו קמח דאינו חלה וגזל ביד כהן. ש"ך שם. ביא"ב שם.
סעיף קטן כה
כה) [סעיף ו'] אבל אם שחט ומצא טרפה פטור. דדרשינן מאת זובחי הזבח פרט לטרפה. ט"ז סק"ח. והוא מספרי ור"ל זבח הראוי לאכילה. מש"ז או' ח'.
סעיף קטן כו
כו) שם. אבל אם שחט ומצא טרפה פטור. ואפי' ספק טריפה פטור. ש"ך סק"ג. מש"ז שם. ולא מבעיא ספק טרפה אלא אפי' בהמה שמטריפין אותה מחמת חומרת האחרונים ומדאו' כשרה אעפ"י כן פטור ממתנות משום דבעינן זבח הראוי לאכילה לכהן ולא לכלבו. פר"ח או' י"א כריתי או' ו' מחב"ר או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' ח' וי"א דמה שאנחנו אוסרים מחמת חומרת האחרונים חייב. פר"ת או' ד' מש"ז שם. ער"ה או' ג' שש"א או' ג' ולפ"ז כ"ש אם בעה"ב אינו אוכל מיעוך ומשמוש והכהן אוכל דחייב לתת לו אבל אם הוא להיפך לסברא זו חייב ולסברא קמייתא יש להסתפק והמוציא מע"ה ואם תפס הכהן אין מוציאין מידו.
סעיף קטן כז
כז) בן ט' שהפריס ע"ג קרקע כיון דטעון שחיטה כמ"ש בסי' י"ג חייב במתנות לכ"ע ומיהו נראה כיון דהפריס ע"ג קרקע אינו טעון שחיטה מה"ת אלא מדרבנן משום מראית העין אם לא רצה בעה"ב לתת המתנות אין מוציאין מידו ואם תפס הכהן ג"כ אין מוציאין מידו. כנה"ג בהגה"ט או' ה' מיהו הפר"ח שם כתב דהניתר בשחיטת אמו אעפ"י שהפריס ע"ג קרקע דבעי שחיטה מד"ס פטור מן המתנות וכ"כ הכריתי או' ז' יא"פ על סעי' זה. ערוך השלחן או' יו"ד.
סעיף קטן כח
כח) השוחט את הטרפה ומצא בה בן ט' חי חייב במתנות. כנה"ג שם או' ו' ולאו דוקא טרפה אלא אפי' שחטה ונתנבלה בידו וה"ה לנוחר ומעקר כיון דצריך שחיטת עצמו חייב במתנות. כנה"ג שם או' ז' שו"ג או' ט"ז זב"צ או' ט"ז.
סעיף קטן כט
כט) [סעיף ז'] יתנם לכהן חבר ואם אין שם חבר יתנם לע"ה. ואם לקח כהן ע"ה מסתברא דאין מוציאין מידו דכבר זכה בהם והא דאמרינן דאין נותנין לע"ה אם יש כהן חבר ה"ד לכתחלה אבל בדיעבד אם נתנו לו או לקח הוא זכה בהם. הרדב"ז על הרמב"ם בפי"ב מה' תרומות. ער"ה או' ה' זב"צ או' י"ז דר"ת או' ל"ב.
סעיף קטן ל
ל) שם. אין שם חבר יתנם לע"ה. ובזמן שאין שם כהן חבר א"צ לעכבם עד שימצא חבר או ישכור וישלח למקום אחר. וא"פ על סעי' זה בשם חי' הרשב"א והר"ן. שו"ג או' כ"ח זב"צ או' י"ח דר"ת או' ל"ד.
סעיף קטן לא
לא) ואפי' אם הכהן חבר הוא במקום קרוב אין להמתין עד שיבא. תשו' בית יעקב ססי' קמ"ב. פ"ת או' ב' זב"צ או' י"ט.
סעיף קטן לב
לב) שם הגה. וכן אם החבר אינו רוצה לקבלן נותנן לע"ה. ואם החבר עשיר אף שהוא רוצה לקבל כיון שא"צ ואיכא כהן עני ואנו מצווין להחיותו יתן לע"ה עני. תו' חולין ק"ד ע"ב רש"ל פ' הזרוע סי' ב' ל"ח או' ג' כנה"ג בהגב"י או' ה' שו"ג או' כ"ב. מחב"ר או' ח' ער"ה או' ו' מזמור לדוד על סעי' זה. זב"צ או' ך' דר"ת או' ל"ח.
סעיף קטן לג
לג) כהן הנושא נשים בעבירה או מיטמא למתים במזיד אין נותנים לו המתנות אפי' אין שם כהן אחר אלא שם אותם בדמים ונותן לכהן שיזדמן אח"כ. כנה"ג בהגה"ט או' ך' מש"ז או' ט' שו"ג מחו' או' ג' ער"ה או' ז' זב"צ או' כ"א דר"ת או' ל"ג.
סעיף קטן לד
לד) שם הגה. נותנם לע"ה. וה"ד אם הוא יר"ש והולך ע"פ חוקי התורה אבל אם אינו מאמין או בעל עבירות פשוט הוא דאין נותנין לו אפי' אין כהן אחר אלא שם אותם בדמים ויעכב הדמים אצלו עד שיזדמן כהן ונותן לו כנז"ל.
סעיף קטן לה
לה) וכל מה דאמרינן דכהן ת"ח הוא קודם לכהן ע"ה ה"ד אם אין כהן ע"ה קרוב לזה בעה"ב אבל אם ע"ה קרובו של בעה"ב פשוט הוא דאפי' אם הכהן הוא ת"ח ונצרך קרובו קודם. תשו' ח"צ סי' ע' דר"ת או' י"ט וה"ד אם הוא יר"ש כנז'.
סעיף קטן לו
לו) [סעיף ח'] נותנים אותם לכהנת. דונתן לכהן היינו אפי' כהנת: רש"י חולין קל"א סוף ע"ב ט"ז סק"ט פר"ח או' י"ב מש"ז או' ט' שו"ג או' כ"ג ביא"ב בשפ"ז או' ט'.
סעיף קטן לז
לז) שם. נותנים אותם לכהנת. אבל חללה אינה אוכלת שאין חללים בכלל כהנים. הרמב"ם פ"ט מה' ביכורים. וכן כהן חלל אינו אוכל. כנה"ג בהגה"ט או' כ"א מש"ז שם שו"ג או' כ"ד מחב"ר או' י"א ביא"ב בשפ"ז או' ט' זב"צ או' כ"ה. ולא מיירי כשנולדה מפסולי כהונה דפשיטא דכל שנולד מפסולי כהונה אין לו דין כהן כלל אלא מיירי בכהנת שנבעלה בעילת איסור ונקראת חללה לפי שנתחללה מן הכהונה אבל כהן שעבר עבירה אינו מתחלל כמ"ש הרמב"ם ריש פי"ט מאיסורי ביאה מחב"ר שם. ועיין לקמן או' ק"א.
סעיף קטן לח
לח) ולא מבעיא דחללה אינה אוכלת אלא דמשקל נמי שקלינן מינה דכיון שנבעלה לפסול לה פקעה מינה קדושתה. הרב משנה למלך סוף פ"ט דבכורים מחב"ר או' י"ב זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן לט
טל) שם. נותנים אותה לכהנת וכו' הגם דאיכא כהן גמור יכול ליתן לכהנת. רש"ל ביש"ש פ' הזרוע סי' ו' מחב"ר או' ט' פ"ת או' ג' זב"צ או' כ"ב:
סעיף קטן מ
מ) ואם יש כהן ע"ה והיא אשת חבר טוב ליתן לאשת חבר דהיא כחבר ואם יש כהן חבר שקולים הם רש"ל ביש"ש שם כנה"ג שם או' כ"ב. שו"ג או' ך' מחב"ר או' יו"ד ער"ה או' ח' יא"פ בסעי' זה פ"ת שם זב"צ או' כ"ג.
סעיף קטן מא
מא) וכן כהנת אשת ע"ה וכהן ע"ה שקולים הם. רש"ל שם ער"ה שם יא"פ שם פ"ת שם זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן מב
מב) שם. והנותנם לבעלה ישראל קיים מצות נתינה. והבעל של כהנת יכול לקבל המתנות בלי ידיעתה והנותן מקיים שפיר מצות נתינה. רש"ל שם. כנה"ג שם או' כ"ד. פר"ח סוף או' י"ג. זב"צ או' כ"ז. ודוקא כשהבעל הוא ישראל והאשה כהנת הוא דמהני אם נתנם לבעלה הישראל אבל בהיפך שהאשה ישראלית והבעל כהן אם נתן לאשתו בלא דעת הבעל לא קיים מצות נתינה. ערוך השלחן או' ל"ו דר"ת או' מ"ז וע"כ כששולחין מתנות לכהן לביתו ואינו שם צ"ל לאשתו זה המתנות תתנו לבעליך הכהן וכשיבוא הבעל יאמר קבלתי המתנות. או יצוה את אשתו לאמר כשיביאו מתנות תקבלם בעדי.
סעיף קטן מג
מג) ואם אשתו גלתה דעתה דלא ניחא לה בהכי שימסרו המתנות ליד בעלה אלא שיתנו לידה לא קיים מצות נתינה אם נתנם לבעלה. פר"ח שם כריתי או' ט' שפ"ד סוף או' יו"ד מחב"ר או' י"ג. ביא"ב בשפ"ז או' יו"ד זב"צ או' כ"ח וכתב ודלא כפר"ת או' ו'.
סעיף קטן מד
מד) ואף אם האשה ממכירי כהונה וגלתה דעתה דלא ניחא לה בהכי פקפק בזה היא"פ שם והניח בצ"ע וא"כ יש להחמיר דלא קיים מצות נתינה. זב"צ שם ועיין לקמן סעי' י"ד.
סעיף קטן מה
מה) ואם נתנם לבעל חובו של כהן כתב הפר"ת או' ו' דקיים מצות נתינה אבל היא"פ שם פקפק בזה ואף אם הוא ממכירי כהונה הניח בצ"ע והב"ד זב"צ או' כ"ט וכתב וע"כ אין לסמוך על הפר"ת בזה.
סעיף קטן מו
מו) ואם הכהן שלח שלוחו ליטול המתנות אינו מקיים מצות נתינה עד שיגיעו לידו של כהן. מחב"ר או' י"ד משם מחנה אפרים ה' זכייה ססי' ט' יא"פ שם אבל לכתחלה לא יתנם לשליח דשמא לא יגיעו לידו של כהן פר"ת שם. יא"פ שם. זב"צ או' ל'.
סעיף קטן מז
מז) שם. וכ"ש שבעלה ישראל פטור מן המתנות. בעל כהנת שנפשו אוותה להפריש מתנות וליתנם לכהן כדי לקיים המצוה רשאי ויקיים המצוה ותע"ב ואין זה בכלל כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט דהכא הוא ישראל והוא חייב במצוה אלא דמפטר משום דהוי בעל כהנת וחשוב כמפריש ונותן לאשתו ומאחר שכן יכול להפרישם בפועל וליתן לכהן אחר. מחב"ר סוף או' ט"ז. יא"פ שם זב"צ או' ל"א.
סעיף קטן מח
מח) שם. וכ"ש שבעלה פטור וכו' וה"ד כשישראל שוחט לעצמו אבל כששוחט למכור חייב להפריש המתנות מכ"ש דכהן לקמן סעי' כ"ד. שו"ג או' כ"ו ביא"ב בשפ"ז או' י'.
סעיף קטן מט
מט) ודין זה אינו אלא במתנות דזרוע ולחיים וקיבה אבל בשארי מתנות כהונה ולוייה כתרומות ומעשרות ופדיון הבן וחרמי כהנים אין יוצאים ידי נתינה בשנתנו לכהנות ולויות. ערוך השלחן או' ל"ג דר"ת או' מ'.
סעיף קטן נ
נ) [סעיף ט'] לא יחלקם להרבה כהנים שצריך לתת לכל אחד דבר חשוב כדי נתינה וכו' והטעם דבעינן כדי נתינה לכל א' וא"כ אם היה גדי קטן נותן הכל לא' הרדב"ז על הרמב"ם בפי"ב מה' תרומות. ער"ה או' ט' זב"צ או' ל"ב.
סעיף קטן נא
נא) שם. ולחיים לשנים וכו' והלשון צריך לחלקו חציו לכל א' כדי שכל אחד יהיה אצלו חצי לשון. פר"ח או' י"ד. זב"צ או' ל"ג.
סעיף קטן נב
בנ) שם. ובשור הגדול יכול לחלק הזרוע לשנים וכו' ויכול לחלק אפי' לג' וד' כל שיש בחתיכה כדי מתנה הראויה להתכבד. וה"נ הלחיים יכול לחלק. כ"כ הער"ה או' יו"ד לדקדק מדברי התו' אבל הפר"ח או' ט"ו הסכים לדברי הש"ע דאין לחלק רק לשנים וכן הסכים השו"ג סוף או' כ"ח.
סעיף קטן נג
גנ) [סעיף יוד'] אם אין שם כהן ישום המתנות בדמים וכו' ודוקא אם אין שם כהן משו"ה מעלה אותם בדמים הא יש שם כהן הן ולא דמיהן. ודוקא מעלה אותם בדמים כלומר לשום אותם בשוויים דלשון מעלה בכל דוכתא הכי הוא אבל פחות מכאן איכא גזל השבט. ודוקא נמי לשום אותם תחלה ואח"כ לאוכלם אבל לאכול אותם ואח"כ לשום אותם בדמים לא. הרדב"ז ח"א בתשו' סי' ש"מ בשם מהר"י קורקוס. והב"ד פ"ת או' ד' וכ"כ הפר"ח או' ט"ז דאם יש שם כהן מילתא דפשיטא שצריך ליתן לו המתנות בעצמם ולא דמיהם ומה שנוהגים לשום אותם בדמים ונותנים הדמים לכהנים מנהג משובש הוא וראוי לבטלו יעו"ש והב"ד המחב"ר או' י"ט וכתב וכ"ש אם נותנים פרוטה לכהן ולפעמים הכהן מוחלם בלא דמים קודם שבאו ליד כהן דודאי לא שפיר עבדי עכ"ל ומ"ש שם הרדב"ז להליץ בעד המנהג עיין מחב"ר שם שדחה דבריו וכתב שגם הרדב"ז חזר בו וסיים והן היום בעה"ק ירושת"ו ובעה"ק חברון ת"ו נתבטל המנהג הזה ואדרבא משתדלים לקנות גדיים כדי לקיים המצוה לא זולת וכן ראוי לעשות לחזר לקיים מצותו ית' כהלכתה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה ביראה ואהבה ושמחה רבה עכ"ל והב"ד זב"צ או' ל"ה. ועיין לקמן או' קכ"ט.
סעיף קטן נד
דנ) ודע כי בהיותו מחפש ומקיים המצות שאינם נוהגות תדיר כמו מצות זרוע ולחיים וכו' גורם אל השראת רוה"ק אל האדם להשיג ידיעה וחכמה ובפרט ביום ההוא עצמו שקיים איזו מצוה מהם. שער המצות בהק' לפ' בראשית.
סעיף קטן נה
הנ) שם. ישום המתנות בדמים ואוכלם וכו' כי אין שום קדושה במתנות רק שהם ממון כהן. ט"ז ס"ק י"א. וחללה שאינה אוכלת היינו שאינה נוטלת ואין יוצא י"ח אבל אין בהם קדושה. מש"ז או' י"א ועיין לקמן סעי' י"ג.
סעיף קטן נו
ונ) שם. ונותן הדמים לכהן. ואם ירצה יחלק הדמים לד' כהנים כדלעיל סעי' ט' דמה לי הם ומה לי דמיהן. פר"ח או' י"ז כריתי או' יו"ד שו"ג או' כ"ט זב"צ או' ל"ו וזהו לפי סברתו שכתבנו לעיל או' נ"ב שמסכים לדברי הש"ע דאין לחלק רק הזרוע לב' והלחיים לשנים סך הכל ארבעה כהנים ולכן כתב גם בדמים ד' כהנים ולא יותר.
סעיף קטן נז
זנ) ואם הוא במקום שהבשר בזול ואין בדמיהם כדי לחלק לד' כהנים נותן לג' או לב' או לא' דנתינה מעליא בעינן ובכה"ג לא אמרינן מה לי הן מה לי דמיהן דבהן איכא נתינה מעליא לד' כהנים ובדמיהן ליכא. שו"ג שם. זב"צ שם.
סעיף קטן נח
חנ) [סעיף יא'] אין לו לכהן לחטוף המתנות וכו' דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו. ואפי' לשאול אותם בפה. דכתיב אצל בני שמואל ויטו אחרי הבצע פי' חלקם שאלו בפיהם. חולין קל"ג ע"א. ב"י. לבוש. ט"ז ס"ק י"ב.
סעיף קטן נט
טנ) שם. אלא א"כ יתנם לו דרך כבוד יטלם. דהיינו ששולחן לביתו דרך כבוד או במטבחיים והכהנים מועטים או אף שהכהנים מרובים המתנות ג"כ מרובים בחדא מהנך גווני מצי למשקל לדעת המחבר. פר"ח או' י"ט.
סעיף קטן ס
ס) שם. ואם היה צנוע זה במקום שאין מכירים שהוא כהן יטול וכו' ואפי' לתבוע חלקו בפה יכול מטעם הלזה. כריתי או' י"ב. ביא"ב באד"ז או' ג' זב"צ א' ל"ח.
סעיף קטן סא
סא) [סעיף יב'] ואם כל המטעמים שוים אצלו יאכלם צלי ובחרדל. דרך גדולה משום דכתיב למשחה בהם כדרך שהמלכים אוכלים. חולין קל"ב ע"ב. ט"ז ס"ק ט"ו. ש"ך סק"ד פר"ח או' כ"א כריתי או' י"ד שפ"ד או' ד' שו"ג או' ל"א.
סעיף קטן סב
סב) שם. יאכלם צלי ובחרדל. ואם מוכרם לישראל אינו מחוייב הישראל לאכלם צלי דלא כתיב למשחה אלא גבי כהנים. פר"ח שם. כריתי או' י"ד. ער"ה או' י"ג שו"ג שם. זב"צ או' ט"ל. ולאו דוקא אם מכרם לישראל הדין כן אלא אפי' מכרם לכהן אחר שא"צ לאכלם צלי דהא לאו בתורת כהן קאכיל להו. דר"ת או' ע"ו. אבל אם מכבד בהם כהן אחר יש לדקדק לאכלן צלי. ערוך השלחן או' כ"ז.
סעיף קטן סג
סג) שם. יאכלם צלי ובחרדל. ולא דוקא צלי על הגחלים דה"ה נמי צלי קדירה דצלי קדירה נמי נקרא צלי לענין זה. שו"ת מעשה אברהם חי"ד סי' י"ט. דר"ת או' ע"ח.
סעיף קטן סד
סד) [סעיף יג'] יכול להאכילם לכלבים וכו' שאין בהם קדושה. טור. לבוש. ש"ך סק"ה. פר"ח או' כ"ב. פר"ת או' ח' ועיין לעיל או' נ"ה.
סעיף קטן סה
סה) שם. יכול להאכילם לכלבים וכו' ודוקא היכא שאינם ראוים לאכילה כגון שהסריחו או שבאו מבהמות כחושים ורע בשר יכול להאכילם לכלבים או למכרן לעכו"ם. רש"ל ביש"ש פ' יו"ד דחולין סי' י"א. ש"ך שם. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ח. פר"ח שם פר"ת שם. כריתי או' י"ד שפ"ד או' ה' שו"ג או' ל"ג ביא"ב באד"ז או' ד' זב"צ או' מ'.
סעיף קטן סו
סו) ומסתברא דהיכא דמה שמאכיל לכלב או לעכו"ם הוא ביוקר יותר מהמתנות דיכול להאכיל לכלב או לעכו"ם אפי' בשר חשוב של המתנות דהא בזה מתהני ישראל יותר. פר"ת שם זב"צ או' מ"א.
סעיף קטן סז
סז) [סעיף יד'] כהן שיש לו מכירין שרגילים ליתן לו מתנותיהם יכול לזכותם לישראל וכו' ודוקא שהזוכה ת"ח וכו' ודוקא כשמוציא אותם הטבח מתחת ידו ונותן אותם לאחר דהיינו לצורבא מרבנן דדחיקא ליה דאז הישראל במקום כהן עומד וקרינן ביה ונתן לכהן כיון שהטבח נתן וצורבא מרבנן מכח !הכרן הוא זוכה אבל ישאר ביד הטבח אם הוא צורבא מרבנן ודחיקא ליה אפי' אם הכהן מתרצה בכך אין לנו. הרדב"ז ח"א סי' ש"מ. פ"ת או' ה' זב"צ או' מ"ב.
סעיף קטן סח
סח) שם. ושלא יהא כהן המזכה משרת וכו' לאו דוקא משרת אלא ה"ה אדם כפוף לאחר אסור. כנה"ג בהגה"ט או' ל"א בשם רי"ו נתיב ך' ח"ג זב"צ או' מ"ג.
סעיף קטן סט
סט) ונראה דאם לקחם בדמים אעפ"י שהוא משרתו שרי דאגב הדמים גמר ומקנה. שו"ג או' ל"ה זב"צ או' מ"ד.
סעיף קטן ע
ע) ואם חזר בו כהן המזכה בכל גוונא לא זכה הת"ח שהרי בטלו השליחות וגם אם מת המזכה ממילא בטלה השליחות אף שלא ביטלו היורש להדיא. כריתי או' ט"ז ביא"ב באד"ז או' ה' זב"צ או' מ"ה.
סעיף קטן עא
עא) ואפי' אם עדיין לא באו ליד הת"ח יכול למכרם מאחר דעשוהו כזוכה. כריתי או' ט"ו ביא"ב שם. זב"צ או' מ"ו וה"ד לאחר שנשחטה ונבדקה הריאה ונמצאת כשרה דחייב לתת המתנות אבל קודם לכן לא זכה דשמא תמצא טרפה ואז הוא פטור מלתת כמ"ש לעיל סעי' ו' יעו"ש והיאך יכול לזכות קודם שיתחייב בעה"ב.
סעיף קטן עב
עב) שם. וה"ה אם הכהן משרת לבעה"ב וכו' מיהו אם כבר באו לידי משרת יכול ליתן לאורח ת"ח או לרבו מאחר דכבר יצא ידי נתינה. דרישה או' ד' פר"ח או' כ"ד מש"ז או' ט"ז ביא"ב בשפ"ז או' י"א זב"צ או' מ"ז.
סעיף קטן עג
עג) [סעיף טו'] לא נתן המתנות לכהן וכו' פטור מדיני אדם. משום דהו"ל ממון שאין לו בעלים שיוכלו לתובעו בדין שהוא יכול לומר לו לכהן אחר אני נותנו ולא לך. חולין ק"ל ע"ב ופירש"י שם. ב"י. ט"ז ס"ק י"ז. ש"ך סק"ו. ואף אם אין אלא כהן א' בעיר לא הוי תובעין דאומר אמתין עד שיבוא אחר וכדומה. מש"ז או' י"ז. ואפי' אין שם כהן אלא הוא או ע"ה וחבר יאמר אשום דמיהן ואתן לכהן הבא אח"כ. שפ"ד או' ו' ומ"מ אם הם עדיין בעין ב"ד כופין אותו משום מצות הפרשה. ט"ז שם. פר"ח סוף או' כ"ו. זב"צ או' מ"ח.
סעיף קטן עד
עד) שם. אלא אכלן או הפסידן פטור וכו' ואם בעה"ב יש לו בהמה ובה מתנות ובא א' ולקחן ואכלן ג"כ פטור. כריתי או' י"ז. זב"צ או' ן'.
סעיף קטן עה
עה) [סעיף טז'] ישראל ששלח לחבירו בשר והמתנות בו מותר לאכלן. והטעם דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ותלינן דמכהן קנאם. ב"ח. פר"ח או' כ"ז. ומיהו לאו דוקא לאכלן אלא היינו לומר לקבלן שאלו היה יודע שהמשלח גזלם לא היה רשאי לקבלם כי היכי שאינו רשאי לקנותם ממנו כדי שלא להחזיק ידי עוברי עבירה. ב"ח. פר"ח שם. אבל ודאי דאפי' גזלן המשלח ועבר זה וקבלן מותר לאכלם דמתנות כהונה נגזלות כדלקמן סעי' ל"א. ב"ח. ש"ך סק"ז. כנה"ג בהגה"ט סוף או' ל"א. פר"ח שם. מש"ז או' י"ח ובשפ"ד או' ז' זב"צ או' נ"א.
סעיף קטן עו
עו) שם. ישראל ששלח לחבירו בשר והמתנות בו וכו' וה"ה נמי אם שלח לו מתנות גרידא דמה לי הם גרידא מה לי בטבלייהו. שו"ג סוף או' ל"ז. זב"צ או' נ"ב.
סעיף קטן עז
עז) [סעיף יז'] מתנות אינם נוהגות אלא בשור ושה וכו' דהכי קרא כתיב אם שור אם שה ולא כתיב שור ושה מרבינן מרבוייה דאם שנוהגין ג"כ בכלאים הבא מן העז ורחל שהם שניהם מין שה. לבוש.
סעיף קטן עח
עח) שם. אינם נוהגות אלא בשור ושה. לאו דוקא אלא גם העז בכלל ולישנא דקרא נקט דכתיב אם שור אם שה. שו"ג או' ל"ח. ועיין לעיל או' א' ואו' ב'.
סעיף קטן עט
עט) שם. ונוהגות בכלאים הבא מן עז ורחל. ואצטריך לאשמעינן דאע"ג דבא בעבירה של כלאים ואסור להקריב ע"ג המזבח אפ"ה חייב במתנות. שו"ג או' ט"ל.