כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יעקב חיים סופר
סימן נז
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] דרוסה טרפה. וטעמא דדרוסה שהארס יורד ושורף את הבשר ונוקב תוך הבשר ויש לחוש שמא ירד במקום שנטרפת בנקב משהו. לבוש. זב"ת או' א' והתו' כתבו (חולין מ"ב ע"א) דטעמא לאו משום דסופו לינקב דא"כ בכלל נקובה היא אלא טעמא דדרוסה שהארס שורף וסופה למות. זב"ת שם.
סעיף קטן ב
ב) שם. דרוסה טרפה. פי' שמכה בצפרנים ומטיל ארס והוא אדום כדאמרינן בא"ט אשכח עלי תרי קרטי דמא וטרפה. פר"ח או' א' זב"ת שם. מק"מ או' א'.
סעיף קטן ג
ג) שם. דרוסה טרפה. ואין חילוק בין שיהיה הנדרס או הדורס זכר או נקבה. או"ה כלל נ"ז או' א' כנה"ג בהגה"ט או' ד' ענ"ה סי' מ' או' ה' זב"צ או' א'.
סעיף קטן ד
ד) שם. כיצד הארי יש לו דריסה אפי' בשור הגדול וכו' ואפי' שהוא גדול מהארי. ב"ח. ט"ז סק"ב. פר"ח או' ב' שה"מ או' ג' זב"ת או' ב' ענ"ה שם או' א' בין שיש מצילין בין אין מצילין ואצ"ל בדזוטר מניה. פר"ת שם. זב"ת שם. זב"צ או' ב'.
סעיף קטן ה
ה) שם. הזאב אין לו דריסה בבהמה גסה וכו' וי"א דיש לזאב דריסה בבהמה גסה. ב"ח. ביה"ל או' א' ונראה דהיכא דאפשר למכרו לעכו"ם בלא הפסד יש למכרו לעכו"ם ואסור לשחטו. ש"ך סק"א. פר"ח סוף או' ג' בל"י או' א' שה"מ או' ו' חכ"א כלל כ"ה או' ב' זב"ת או' ג' זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ו
ו) שם. ואפי' בקטנה שבהם כגון בעגלים. ומהרש"ל פא"ט סי' ע' וב"ח אוסרים בעגלים ויש להחמיר במקום שאין הפ"מ אבל ודאי מותר למכרו ודלא כהב"ת דאוסר למכרו לעכו"ם ונראה דהיכא דליכא הפ"מ במכירתו לעכו"ם אעפ"י שצריך לזלזל קצת בדמי המכירה חייב למכרו לעכו"ם. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ד' בל"י או' א' חכ"א שם. ובספק דרוסה יש להקל דהוי ס"ס אולי הלכה כהנך רבוותא דס"ל אין דרוסת הזאב בגסה ואת"ל יש דרוסה אולי לא דריס. כו"פ או' א' שפ"ד או' א' חכ"א שם. ביא"ב באד"ז או' א' גבעת שאול סי' ז' פ"ת או' ב' ענ"ה סי' מ' סוף או' ב' זב"צ או' ג'.
סעיף קטן ז
ז) שם. חתול ונמיה ושועל וכו' אבל יש להם דריסה בגדיים וטלאים. והיינו כל זמן שנקרא כן בלשון בני אדם. חכ"א שם או' ג' ביא"ב באד"ז או' א' זב"צ או' יו"ד. ועיין לעיל סי' ט"ל או' רנ"ב.
סעיף קטן ח
ח) שם. וכ"ש בכל העופות. ואפי' בעופות שהם גדולים מגדי וטלה. פר"ת או' ה' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן ט
ט) שם. כלב אין לו דריסה וכו' ואם ניקב עד החלל דינו כקוץ וכו' שנתבאר דינו סי' נ"א. ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ד. ור"ל שאין אנו בקיאין בבדיקה וטרפה. ביא"ב בשפ"ז או' ה' ענ"ה שם או' י' בי"צ בעמ"ז או' ח' זב"צ או' ה' ואם בשן ניקב אם הוא רחב יש לו בדיקה כמו בקנה רחב המבואר בסי' נ"א יעו"ש. שפ"ד או' ד' חכ"א שם או' ה' ביא"ב שם. בי"צ שם. ענ"ה שם. זב"צ שם וכתב וכן עשינו מעשה.
סעיף קטן י
י) שאר חיות טמאות כל שאינה גסה מהזאב וכו' הגה. ויש מחמירין עוד דכל שהיא מזאב ולמעלה וכו' הדוב והנמר הם למעלה מהזאב ודינם כארי דדרסי בבהמה גסה. מיהו למכרו (הנדרס) לגוי פשיטא דשרי אבל בדקה אסור למכרו לגוי דלא גרע מזאב. ש"ך סק"ו. פר"ח סוף או' ז' בל"י או' ד' שפ"ד או' ו' שה"מ או' יו"ד. זר"א או' רצ"ח. חכ"א שם או' ו' זב"ת או' ה' זב"ש סוף או' א' ענ"ה שם או' ד' ביא"ב בשפ"ז או' ו' זב"צ או' ו'.
סעיף קטן יא
יא) שם בהגה. ויש לחוש לחומרא. ובהפ"מ שרי. כנה"ג בהגב"י או' י"ג. שפ"ד סוף או' ז' יד אליהו סוף או' ט'. וה"ד בגסה משום דלדברי הש"ע כשרה אבל בדקה אין להכשיר אפי' בהפ"מ כיון דגם דלדברי הש"ע יש דריסה.
סעיף קטן יב
יב) ועכבר אין לו דריסה. תו"ז סי' מ' או' ד' וכ"כ הבי"צ בתה"ב או' ג' דיש מיני עכברים גדולים שקורין ראטסין נכנסין בכלוב והמה מזיקין לעופות אין להם דריסה רק נשיכה בשיניה ולא הוי רק כקוץ בעלמא וצריך בדיקה בכ"מ שהנקב משהו פוסל כגון אם יש נקב פצע בראש מקום הגלגולת או בצואר ממול העורף וצריך לבדוק בגלגולת אם הוא שלם ויפה ואם הוא סמוך לושט אין לו בדיקה וטרפה. אבל ממול העורף לא חיישינן שמא הוחזרו הסימנים ממול העורף. וה"ה שצריך לבדוק כנגד הבני מעיים אם אין שם נקב ואז כשר ודינו כשאר מסוכנת לענין פירכוס עכ"ד. ביא"ב באד"ז או' ט"ז. והיינו בידוע שנכנסו שם אלו העכברים אבל מסתמא לא חיישינן וכמ"ש לקמן סעי' י"ג.
סעיף קטן יג
יג) כל חיות ועופות הטהורים אין להם דריסת ארס. תו' חולין דף נ"ג ע"א ד"ה שאר. ב"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ג' מש"ז או' א' ביא"ב בשפ"ז או' א' ענ"ה סי' מ' או' ה' זב"צ או' ח'.
סעיף קטן יד
יד) בהמה טמאה אין לה דריסה. כנה"ג שם. מש"ז שם. ביא"ב שם. ענ"ה שם. זב"צ או' ט'.
סעיף קטן טו
טו) [סעיף ב'] כל העופות אין להם דריסה וכו' חוץ מהנץ שיש לו דריסה בגו"ט וכו' ודוקא נץ יש לו דריסה בגו"ט אבל הגס אין לו דריסה בגו"ט. פרישה או' ז' כנה"ג בהגה"ט או' י"ב בשם כמה פו' שפ"ד או' ח' זב"ש או' ב' אבל הש"ך סק"ח כתב דכ"ש הגס דיש לו דריסה יותר מהנץ. וכ"כ הפר"ח או' ח' הל"פ בסעי' ב' זר"א או' רצ"ט. זב"ת או' ט' ביא"ב בשפ"ז או' ח' וכתב שה"מ או' י"א דהמיקל יכול לסמוך על המתירים. והר' זב"צ או' י"א כתב דבהפ"מ דוקא יש להקל ולסמוך על המתירים.
סעיף קטן טז
טז) שם. והוא שיקוב בצפרנו לבית החלל וכו' ועיין פר"ח או' ט' מה שהאריך בזה וסיים ולענין דינא לפי מ"ש לעיל בסי' נ"א דאנן לא בקיאינן בבדיקת הדקין מעתה כל שנקב לחלל אפי' באמרי רברבי ואפי' לא האדים הבשר טרפה ודלא כהמחבר שנמשך אחר דברי הרמב"ם עכ"ל. זר"א שם. זב"ש שם. ענ"ה סי' מ' או' ז' זב"צ או' י"ב.
סעיף קטן יז
טוב) שם. והוא שיקוב בצפרנו לבית החלל וכו' ולא כשאר דריסה שנחוש לה כשנתאדם הבשר שאין הארס שלו שורף כ"כ כשאר מינים הנזכרים אלא אפי' נתאדם הבשר ולא ניקב כלל אין חוששין לדריסתו עד שיקוב החלל. זב"ת או' ט'.
סעיף קטן יח
חי) [סעיף ג'] הנץ יש לו דריסה וכו' אפי' לא הגיע לחלל אבל הגיע לחלל כבר נת' דיש לו דריסה אפי' בגי"ט וכ"ש בכל העופות וכן בכל הסי' איירי אפי' לא הגיע לחלל. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' יו"ד. שה"מ או' י"ד. זר"א או' ש' חכ"א כלל כ"ה או' ט' זב"ת או' יו"ד. זב"ש או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' י"א. זב"צ או' י"ג.
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. ודוקא בגדולים. ר"ל בתרנגולים גדולים. כ"ה בטור וב"י בשם הרשב"א. וכ"ה בלבוש.
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. אבל בקטנים יש להם דריסה. ואפי' מן הגסים כגון האווזים ואינדיק וכדומה כל זמן שהם קטנים יש לו דריסה בהן. שפ"ד או' י"ג ואו' י"ד. ביא"ב בשפ"ז או' י"ב.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. אבל בקטנים יש להם דריסה. ואעפ"י שהם גסין בגופן יותר מן הנץ. הרשב"א בתה"ב דף מ"ד. פר"ח או' י"א שה"מ או' ט"ז. זב"ת או' י"ג.
סעיף קטן כב
כב) שם. ושאר עופות הדורסים וכו' פי' אפי' למטה מן הנץ. ט"ז סק"ח. ש"ך ס"ק י"ד. הל"פ בסעי' ג' זב"ת או' י"ד.
סעיף קטן כג
כג) שם הגה. חוץ מן הגס וכו' וכ"ש אותם שלמעלה ממנו. ומבואר בחי' הרשב"א ובדברי הרא"ה בבד"ה דף מ"ג ע"ב דנשר דינו כגס. ש"ך ס"ק ט"ו. זר"א או' ש"א. ביא"ב בשפ"ז או' י"ד. ש"ך ס"ק ט"ז.
סעיף קטן כד
כד) שם הגה. חוץ מן הגס שקורין פלקו"ן וכו' או אסטור. ש"ך ס"ק ט"ז והנה בעוה"ר אין אתנו יודע מהו גס ומהו נץ ומהו פלאקו"ן ולא איסטו"ר ולא צאביל"ן וע"כ לדידן לענין דינא כל שמצינו עוף שדרס נאסור הדריסה מן הספק ואפי'. בגדול ממנו דשמא הוא גס או נץ או מינים אחרים שלדעת הר"ן והרשב"א שמן הנץ ועד הגס דרסי אפי' ברברבי מנייהו וא"כ יש להחמיר דכל עוף הדורס אסור. זב"צ או' י"ד. והיינו בעופות הטמאים אבל בעופות הטהורים אין להם דריסה כמ"ש לעיל או' י"ג.
סעיף קטן כה
כה) [סעיף ד'] כל אלו שאמרנו וכו' בין אם אין באים להצילו. דבכה"ג מסתבר יותר להתיר דאינו דורס כ"כ קמ"ל דאין חילוק. ש"ך ס"ק י"ז. זב"ת או' ט"ז ביא"ב בשפ"ז או' ט"ו.
סעיף קטן כו
כו) שם. בין אם אין באים להצילו. וכן באותם שאין להם דריסה אין חילוק בין אם אין מצילין או לא. ש"ך שם. פר"ח או' י"ד. שפ"ד או' י"ז. זר"א או' ט"ז ש"ב. שה"מ או' י"ט. זב"ת שם. חכ"א כלל כ"ה או' י"ב. ענ"ה סי' מ' או' ו' ביא"ב שם. זב"צ או' ט"ו.
סעיף קטן כז
כז) [סעיף ה'] י"א שעכשיו נוהגין היתר וכו' וזה מיירי בהוא שותק והם צווחים. ט"ז סק"ט. והש"ך ס"ק י"ח כתב דיש לחוש גם לזה שלא לאכלו אלא למכרו לעכו"ם רק בשניהם שותקים ולא ראינו שהכה אין לחוש כלל.
סעיף קטן כח
כח) שם. וכל שלא הכהו אין חוששין. אבל הכהו אפי' בלא רדיפה ודאי חוששין אפי' שניהם שותקין. ש"ך שם. פר"ח או' ט"ו. זר"א או' ש"ג. שה"מ או' ך' זב"ת או' י"ז. זב"ש או' ה' תו"ז סי' מ' או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' ט"ז. זב"צ או' ט"ז. ועיין לקמן סעי' י"א.
סעיף קטן כט
כט) ואם מותר למכרו לעכו"ם אם הכהו. דעת הט"ז שם להתיר וכן נוטה דעת הש"ך שם אעפ"י שכתב דצ"ע. אבל הביה"ל או' ב' כתב דאסור למוכרה לעכו"ם אלא א"כ ימיתנה תחלה. וכ"כ הפר"ח שם דאסור למכרו לעכו"ם ודלא כהאחרונים. וכ"כ ביא"ב בשפ"ז שם. זב"צ שם. ובמקום הפ"מ לסמוך אש"ך אבל אם גם רדף והכה נראה דגם הש"ך יודה דאסור למכרו לגוי. מק"מ או' י"א.
סעיף קטן ל
ל) ודוקא הכה ממש חיישינן אבל לפעמים כשזורקים מאכל לתרנגולים בא החתול וחוטף מהם ונגע בהם בידו ומניח ידו עליו ואיני כדרך רדיפה והכאה מותר דלא חשיבא הכאה אלא א"כ באה דרך רוגז. חכ"א כלל כ"ה או' ך' וכן אם מניח ידו על העוף להבריחו מהמאכל שלפניהם אין חשש. דע"ק סיף או' ג' מק"מ סוף או' יו"ד. זב"צ או' י"ז.
סעיף קטן לא
לא) מקצת אנשי מעשה כשיש תרנגולים בביתם אינם מניחים חתולים בביתם באותו פעם כשיש תרנגולים בביתם. ביה"ל או' ב' בל"י או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' ט"ז.
סעיף קטן לב
לב) לכ"ע בעופות הדקים יש לו דריסה ולכן לא יהיה בביתו של אדם חתול היכא שיש לו בבית צפרים קטנים כתורים ובני יונה שמא ירדפו אחריהם ולאו אדעתיה. דמ"א דף קל"ו ע"ב. כנה"ג בהגב"י או' נ"ד. בל"י שם. שה"מ או' ך' מק"מ או' ח' זב"צ או' י"ח.
סעיף קטן לג
לג) וראיתי כמה פעמים שהחתול שלנו אף שאינו מכה בצפרניו הצפורים הקטנים רק !פוסק פיו נגדו הוא ממיתו. דמ"א שם. כנה"ג שם. בל"י שם. והשפ"ד בסוף הסי' הביא זה וכתב ומסתימת הפו' אין נראה כן דאין דריסה אלא ביד והניח בצ"ע. וכ"כ שה"מ שם דאין זה מצוי אצלנו רק בנחשים שרפים אבל בחתולים לא ראינו מעולם דבפוסק ממית ועינינו הרואות כמה חתולים מדלגים אחר עוף הדק וצועקים ואינם דורדים ולא ממיתים עכ"ל. וכן נראה דהדמ"א לא דבר אלא על מקומו אלא שכתב זה להורות דאם ימצא כן גם באיזה מקום דצריך להשגיח ע"ז.
סעיף קטן לד
לד) חתול שהכה לתרנגולת על הכנפים או על הרגל למטה מצוה"ג כשרה. בינת אדם באו"ה סי' י"ט או' ל"א. מק"מ סוף או' יו"ד. ביא"ב בשפ"ז סוף או' ט"ז. זב"צ או' ך'.
סעיף קטן לה
לה) חתול שמביאין מן היער אינם בני תרבות ודורסים. אבל חתול יערי שהרגילוהו בבית כמה ימים ובא בעצמו תמיד להבית ושוהה עם עופות ואינו מכה בהם הו"ל בן תרבות. דע"ק או' א' מק"מ או' ט' זב"צ או' כ"א.
סעיף קטן לו
לו) חתול תרבות שרדף העוף ומצאו דם יוצא מהעוף חיישינן לדריסה. דע"ק או' ג' מק"מ סוף או' י"א. זב"צ או' כ"ג. ומ"מ מותר למכרו לגוי. מק"מ שם.
סעיף קטן לז
לז) [סעיף ו'] אין דריסה אלא ביד וכו' ד' תנאים איכא בדריסה. הא' מחיים. והב' יד ולא רגל. והג' צפורן ולא שן. והד' כוונה. כמבואר בטור ובש"ע. וסי' חצי"ך נחתו בי דהיינו חיים צפורן יד כונה. משפטי שמואל סי' ט"ז ויאיר נתיב. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ז. תו"ז ס' מ' או' י"ג. זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן לח
לח) שם. אין דריסה אלא ביד וכו' לאפוקי רגלים אחרונים של חיה אבל בעוף דאין לו אלא שתי רגלים לא שייך לפלוגי ביה ודורס ברגליו. ב"י בשם הרשב"א. ט"ז סק"י. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח אל' ט"ז. הל"פ בסעי' ה' לה"פ או' ו' בל"י או' ז' שפ"ד או' י"ט. שה"מ או' כ"א. זב"ת או' י"ח. זב"ש או' ו' ענ"ה סי' מ' או' יו"ד. תו"ז שם או' ז' ביא"ב בשפ"ז או' י"ז. זב"צ או' כ"ח. ועיין לעיל או' י"ג.
סעיף קטן לט
טל) שם. אין דריסה אלא ביד וכו' אבל באגפים דעוף לא הוי דריסה. פרישה או' ט"ו. כנה"ג בהגב"י או' נ"ה. מש"ז או' יו"ד. ענ"ה שם. ביא"ב שם. זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן מ
מ) שם. אין דריסה אלא ביד ובצפורן. ואם ניטלו צפרנים דיד אין לה דריסה. פרישה שם. כנה"ג שם. מש"ז או' א' ענ"ה שם. ודוקא אם ניטל כל הצפורן הא ניטל עד הבשר מטיל ארס. מש"ז שם. ענ"ה שם. זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן מא
מא) אם כיסו צפורני הדורס בכסף וכיוצא בה וצד בו עוף מותר לאכלו שהרי לא הטיל ארס והוא שלא ניקב א' מהאברים הפנימיים שהנקב פוסל בהם. צל"ד מאמר ב' כלל א' פי"ב. כנה"ג שם או' נ"ו. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' ט' בל"י או' יו"ד. מש"ז שם. שה"מ או' כ"ב. זב"ש או' ו' ענ"ה שם. זב"צ או' כ"ז.
סעיף קטן מב
מב) ואם נדרסה האם והולד בבטנה עיין בדברינו לקמן על סי' ע"ט סעי' ג'.
סעיף קטן מג
מג) [סעיף ז'] אין דריסה אלא מדעת הדורס אבל שלא מדעתו כגו שנפל עליו וכו' או שהיה ישן והכה הבהמה שלא מדעת. ב"י בשם סמ"ג וסה"ת. לבוש. ש"ך סק"ך. פר"ח או' י"ח. הל"פ בסעי' ו' לה"פ או' ז' בל"י או' ח' זר"א או' ש"ה. שפ"ד או' ך' שה"מ או' כ"ג. חכ"א שם או' י"ד. זב"ת או' י"ט. זב"ש או' ז' ענ"ה שם או' י"א. תו"ז שם או' ח' מק"מ או' י"ג. זב"צ או' ל'.
סעיף קטן מד
מד) שם. כגון שנפל עליו דרך מקרה וכו' ובהני גם בהאדים בפנים כשר. מק"מ שם. זב"צ או' ל"א. ועיין לקמן או' מ"ו.
סעיף קטן מה
מה) [סעיף ח'] אין דריסה אלא מחיים וכו' ועד שלא הוציא צפרנו הומת הדורס וכו' ה"ז כשר. ומפרש טעמא בגמ' שהארס עם נטילת צפרניו הוא זורקו. ב"י. ט"ז ס"ק י"א. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' ך' בל"י או' ט'.
סעיף קטן מו
מו) שם. ה"ז כשר. ואפי' האדים הבשר כנגד המעיים לא חיישינן. ב"י בשם הר"ן. ש"ך שם. פר"ח שם. בל"י שם. שפ"ד או' כ"א. זר"א או' ש"ו. חכ"א שם או' ט"ו. זב"ת או' כ"א. זב"ש או' ח' ענ"ה שם או' י"ב. ביא"ב בשפ"ז או' ך' זב"צ או' ל"ג וכתב ודלא כשה"מ או' כ"ד. וה"ה באותם שאין להם דריסה אפי' האדים הבשר אין בכך כלום. שפ"ד שם. ענ"ה שם. ביא"ב שם. זב"צ שם.
סעיף קטן מז
מז) ואם מת הדורס ובהדי דקנפיק נשמתיה שמיט לידיה מן הנדרס כשרה שבשעה ההיא אין לו כח להשליך הארס אבל אם משך הדורס צפרנו ממקום הדריסה ולא הספיק למשקליה מניה לגמרי עד דמת הדורס טרפה משום שמשעה שמתחיל למשוך צפרנו משליך הארס. פר"ח או' י"ט משם תשו' הרדב"ז כ"י. לה"פ או' ח' מש"ז או' י"א זר"א או' ש"ז. שה"מ או' כ"ד. זב"ת או' כ"א. זב"ש שם. ענ"ה שם. תו"ז שם או' י"א ואו' י"ב. ביא"ב בשפ"ז או' י"ט. זב"צ או' ל"ד.
סעיף קטן מח
מח) שם. או נשחט הנדרס ה"ז כשר. וכ"ש לאחר מיתת הנדרס לגמרי דאין שייך בו דריסה. ד"מ או' ב' בשם או"ה. כנה"ג בהגה"ט או' י"ז. זב"צ או' ל"ה.
סעיף קטן מט
מט) ואם מיהר ושחט העוף או הבהמה מיד שנדרס שהיה לנו לומר שעדיין לא עבר הארס לפנים אפ"ה טרפה. תשו' הרשב"א סי' תקמ"ו. ד"מ שם. כנה"ג שם או' י"ח. שו"ג או' כ"ב. זב"צ או' ל"ו.
סעיף קטן נ
נ) שם. אבל אם בא לפנינו וצפורן תחובה בו חוששין וכו' והיינו שבא לפנינו עם הדורס וצפורן תחובה לו בגבו אבל בצפורן תלושה אין חוששין אלא א"כ ראינו שנכנס ארי כמ"ש לקמן בסעי' י"ד. ב"ח. ט"ז ס"ק י"ג. זב"ת או' כ"ג. ענ"ה שם. ביא"ב בשפ"ז או' כ"א. ועיין לקמן או' צ"ד.
סעיף קטן נא
נא) [סעיף ט'] חוששין לספק דרוסה כגון אם ראו ארי שנכנס וכו' וארי לא דוקא דה"ה לשאר דורסים שנכנסו לבין אותם שיש להם דריסה בהם. ב"י בשם הרשב"א. פרישה או' כ"א. כנה"ג בהגב"י או' ע"ח בשם כמה פו' חכ"א כלל כ"ה או' י"ז. זב"צ או' ל"ז.
סעיף קטן נב
בנ) שם. למקום צר שאינם יכולים לברוח מפניו וכו' אבל במקום רחב אפי' נמצא א' מהם דרוסה אין חוששין לאינך ואמרינן לא השיגם. דרישה או' ט' בהגה בשם רש"ל. ש"ך ס"ק כ"ג. שפ"ד או' כ"ג וכתב ואף הב"י יודה לזה. זר"א או' ש"ח. שה"מ או' כ"ז. זב"ש או' ט' ענ"ה שם או' י"ג. זב"צ או' ל"ח.
סעיף קטן נג
גנ) ואם המקום רחב אפי' אם נמצאו ג' נדרסים או יותר יש להכשיר דאמרינן דלאחרים לא השיג ודלא כמי שהחמיר בזה. ט"ז בסוף הסי' וכן הסכים הש"ך בנה"כ שם. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ד. פר"ח או' כ"ג. בל"י בסי' פ"ד או' י"ט. מש"ז בסוף הסי' שה"מ או' כ"ז. ער"ה או' ד' זב"ת או' כ"ה. ענ"ה סי' מ' או' י"ג. תו"ז סי' מ"א או' י"ד ובספרו נד"ל ח"א סי' ס"א האריך הרבה בזה וכתב שרוב האחרונים הכי ס"ל וכן עיקר יעו"ש. זב"צ או' ט"ל.
סעיף קטן נד
דנ) שם. כגון שנכנס לדיר שלהם וכו' ומשמע שכ"מ שאינו צר ביותר אלא שיכולין לברוח קצת מפניו חשיב מקום רחב. כ"כ ב"י בשם סמ"ג וסה"ת. אבל הב"ח כתב דלא מקרי מקום רחב אלא בקעה שאינה מוקפת גדר ומחיצה אבל בחצר שמוקף גדר ומחיצה חוששין אבל בעופות דנשמטין מן הדורס אנה ואנה לא חיישינן בחצר רחב אלא בכלוב שהוא להם מקום צר וכתב ודלא כהב"י. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ד. ש"ך ס"ק כ"ד. כנה"ג בהגב"י או' פ"ד. פר"ח או' כ"ד. הל"פ בסעי' ח' לה"פ או' יו"ד. מש"ז או' י"ד. זר"א או' ש"ח. שה"מ סוף או' כ"ח. זב"ת או' כ"ה. זב"ש שם. תו"ז שם או' ה' זב"צ או' מ' וכתב וכן יש להחמיר.
סעיף קטן נח
חנ) מיהו מותר למכרו לעכו"ם אף בבהמה בחצר רחב המוקף דכיון דיש מן האחרונים מקילין בזה הו"ל ספיקא דדינא. ש"ך שם. כנה"ג שם או' פ"ז. פר"ח שם. הל"פ שם. שפ"ד או' כ"ד. שה"מ שם. זב"ת שם. חכ"א כלל כ"ה או' כ"ב. ענ"ה שם או' י"ג. זב"צ או' מ"א.
ונ) ועוף הדורס הכל מקרי מקום צר כיון שיכול לעוף ולבא עליה ואינה יכולה לברוח מפני הדורס אפי' אם גם הנדרס הוא עוף. דמש"א דקל"ט ע"ב. כנה"ג שם או' פ"ד. מיהו המש"ז או' י"ד כתב דלשון הש"ע מורה במ"ש עוף הדורס לכלוב או ללול שלהם משמע הא לחצר ודיר אף עוף הדורס שרי שמא לא השיגם. וכ"כ הענ"ה שם. מיהו אם הדיר מקורה יש להחמיר. זב"צ או' מ"ג.
זנ) לול של תרנגולים נמי דאסרינן בנכנס היינו דהוא סגור דלא מצו לברוח מפני הדורס אבל אם היא פתוח הו"ל כשדה ומקום רחב דיכולין לברוח דפתח פתוח לפניהם תו"ז שם או' ו' ובספרו נד"ל ח"א סי' ס"ח. זב"צ או' מ"ב.
חנ) י"א דחצר רחב כחצר המשכן דהיינו מאה אמה על חמשים מקרי מקום רחב ואפי' מוקף גדר. כנה"ג בהגב"י או' פ"ג בשם דמש"א דקל"ט ע"ב. אבל המש"ז או' י"ד כתב דלפי מ"ש לעיל או' נ"ד בשם הב"ח ודעמיה דלא מקרי רחב אלא בקעה שאינה מוקפת גדר אין להקל. וכ"כ שה"מ סוף או' כ"ח דראוי לחוש לדברי הב"ח ודעמיה. וכ"ה דעת זב"צ או' מ"ד.
סעיף קטן נט
טנ) כתב היש"ש נראה להורות אם ב' או ג' זאבים סבבו עדר והיינו של בהמות דקות בשדה הוי כמקום צר. בל"י או' י"א. אבל השפ"ד או' כ"ד כתב דלא מצא כן ביש"ש ובדברי הפו' מבואר בהיפך דאף שהיו ב' זאבים בבקעה הוי כמקום רחב יעו"ש וכ"ה דעת זב"צ או' מ"ה.
סעיף קטן ס
ס) ויער אעפ"י שיש בו אילנות המעכבים ריצת הבהמה מ"מ מקרי מקום רחב שכמו שמעכב להנדרסים כך מעכב להדורס. חכ"א כלל כ"ה סוף או' כ"ב. חת"ס חי"ד סי' ס' פ"ת או' ח' זב"צ או' מ"ו.
סעיף קטן סא
סא) שם. אבל אם הוא שותק והם שותקים וכו' דאמרינן שלמא עבדי בהדדי ובשניהם מקרקרים אמרי' שכל א' ירא מחבירו. חולין נ"ג סוף ע"א. ב"י. לבוש. ט"ז ס"ק ט"ו. זב"ת או' כ"ו ואו' כ"ז.
סעיף קטן סב
סב) שם. ואם חתך ראשו של א' מהם אין חוששין וכו' וה"ה הרג ולא חתך. ש"ך ס"ק כ"ה. פר"ח או' כ"ו. לה"פ או' י"א. בל"י או' י"ב. כריתי או' ה' שפ"ד או' כ"ה. שה"מ או' ל"א. חכ"א שם או' כ"ו. זב"ש או' י"ג. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ה. תו"ז סי' מ"א או' ח' זב"צ או' מ"ז. וה"ה אם הוציא מעיה לחוץ אין חוששין אחרים דהוי כחתך ראשה של א' מהם. תו"ז שם או' ז' זב"צ או' ן'.
סעיף קטן סג
סג) וכתב בתשו' צ"צ סי' ק' דאם נמצא דקטע לרישיה דחד מנייהו אפי' שלא נמצא אלא למחרתו מהני לשאר כבשים אבל כשלא קטע אלא הרג לא מהני לשאר כבשים אלא כשימצאוהו מיד כך כשקפץ הזאב אבל כשלא נמצא כן אלא למחרתו לא מהני לשאר כבשים דחיישינן שלא הרג מתחלה ולא נח רוגזיה אלא שמת אח"כ וחיישינן לכולם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי שם. שה"מ שם. חכ"א שם או' כ"ח. זב"ת או' כ"ט. וכ"כ בתשו' גבעת שאול סי' ז' פ"ת או' ט' זב"ש או' י"ג. תו"ז שם או' ח' ביא"ב שם. זב"צ או' נ"א. ומ"מ בהפ"מ יש להכשיר. שפ"ד או' כ"ה. זב"צ שם.
סעיף קטן סד
סד) ודוקא כשהרגו לגמרי נח רוגזיה אבל אם היה מפרכס עדיין קצת ומזיז מעט ברגל אפשר דבכה"ג לא נח רוגזיה. גבעת שאול שם. פ"ת שם. ומיהו בתשו' חינוך בית יהודה סי' נ"ה כתב דאפי' לא מתה תחת ידו ולא ראה שמתה כל שהיא מכת מות ודאי דנח רוגזיה. והב"ד הער"ה או' ו' וע"כ בהפ"מ יש להכשיר.
סעיף קטן סה
סה) שם. אבל אם פצע א' מהם חוששין לכלם וכו' ומשמע דבכה"ג אפי' הוא והם שותקין כולם אסורים כדלקמן סעי' י"ד. ש"ך ס"ק כ"ו. פר"ח או' כ"ז. הל"פ בסעי' ח' לה"פ או' י"ב. בל"י או' י"ג. כריתי או' ו' שפ"ד או' כ"ו. שה"מ או' ל"ג. חכ"א שם או' כ"ו. ענ"ה שם או' י"ד. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ו. זב"צ או' מ"ט.
סעיף קטן סו
סו) שם. אבל אם פצע א' מהם וכו' וה"ה דרס אפי' לא פצע. ש"ך ס"ק כ"ז. פר"ח שם. הל"פ שם. לה"פ או' י"ג. בל"י או' י"ד. שפ"ד או' כ"ז. שה"מ שם. חכ"א שם. זב"ת או' ל' ענ"ה שם. ביא"ב שם. זב"צ או' מ"ח.
סעיף קטן סז
סז) מעשה שנכנס בלילה זאב א' לחצר גדול המוקף מחיצה סביב והיה בה צאן וכבשים והיה הפתח פתוח ובתוך הפתח היה סולם מוצב ארצה גביה אמה והצאן יכולין לקפוץ מע"ג הסולם ולברוח דרך הפתח ובלילה שמעו הרועים שהכלבים נובחים והכבשים מקשקשים בזוגים וראו שקפץ הזאב ויצא לחוץ ומצאו שכבש א' דרוס. הכבשים מותרים משום שהכבשים היו יכולים לדלג על הסולם ולצאת דרך הפתח משום דלא היה גביה רק אמה ומיהו אין להתיר רק לאותם שכבר קנו מאותם הכבשים משום פסידא אבל לכתחלה אסור לקנות ולאכול עד י"ב חודש. צ"צ סי' ק' זב"צ או' נ"ג אלא שכתב שמדברי השפ"ד או' כ"ה משמע קצת דגם לכתחלה יש למקל.
סעיף קטן סח
סח) שם בהגה. אבל אם דרס אחרים וכו' וה"ה אם פצע אחרים. ט"ז ס"ק ט"ז. פר"ח או' כ"ח. בל"י או' ט"ו. חכ"א שם או' כ"ו. זב"ת או' ל"א. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ז. זב"צ או' נ"ח.
סעיף קטן סט
סט) שם בהגה. אבל אם דרס אחרים הרי ראינו שלא נח רוגזיה וכל מה שבדיר אסור. וכל שנמצאים קצתם נדרסים אפי' לא ידעינן שדרסן אחר שהרג א' מהם כולם אסורים. ש"ך ס"ק כ"ח. כנה"ג בהגה"ט סוף או' כ"ב. הל"פ בסעי' ח' פר"ח שם. לה"פ או' י"ד. בל"י שם. שפ"ד או' כ"ח. שה"מ או' ל"ג. זב"ת או' ל"א. ענ"ה שם או' ט"ז. תו"ז שם או' י"ב. ביא"ב שם. זב"צ או' נ"ד.
סעיף קטן ע
ע) ואם קוטע ראש א' מהם או אפי' שאכלה כולה והמית ג"כ קצת בדריסה גילתה דעתה דלא נח רוגזיה וחוששין לכולן. או"ה כלל נ"ז או' ח' ד"מ או' ד' לבוש סעי' י"ב. ב"ח. מיהו דעת הט"ז ס"ק ט"ז דבכה"ג אין לחוש לאחרים וכ"ה דעת הפר"ח שם אבל דעת הש"ך תם כדברי האו"ה וכ"ה דעת כנה"ג שם. הל"פ שם. בל"י שם. שה"מ שם אלא שכתב דבשעת הדחק המקל יש לו על מה לסמוך על המתירין יעו"ש. זב"ש או' י"ד. תו"ז שם או' י"ג וכתב והכי נקטינן דכולן אסורות. זב"צ או' נ"ה. ומיהו מותר למכרן לעכו"ם. בל"י שם. חכ"א שם או' כ"ז. זב"צ או' נ"ו.
סעיף קטן עא
עא) ואם היו ב' זאבים ומצאו ב' כבשים הרוגים אפי' למאן דמחמיר הכא שרינן דכל אחד קטע א' כן מבואר בתשו' צ"צ סי' ק"ה. ולפ"ז ב' זאבים וכבש א' הרוג אסורים כולם דא' לא נח רוגזיה ושמא דרס. שפ"ד או' כ"ח. ביא"ב בשפ"ז או' כ"ז. זב"צ או' נ"ז.
סעיף קטן עב
עב) ומיהו אם ראינו א' הרוג ושניהם אוכלים אותו אפשר דנח רוגזה דשניהם ואין לחוש לשאר.
סעיף קטן עג
עג) מעשה שהיה בדיר של עצים ג' אווזות בכלוב ועוד הלכו ובאו בדיר ב' אווזות וד' בר אווזות ולמחר מצא ד' בר אווזות כולם קטועי ראש ונודע שזה עשה הברדלס שכך הוא מצוי טובא בעיר שלהם. ופסקתי שהשנים שהלכו ובאו בדיר בהדי הני ד' בר אווזות אסורים דליכא הכא ספק על שהרי ודאי על ביניהם והרג לבר אווזות אבל הג' אווזות שהם בכלוב שרי משום דאיכא ס"ס דילמא לא על בכלוב והיינו מטעמא דכל היכא שנעשה ב' כתות בחדר א' בב' מקומות נפרדים אעפ"י דעל במקום א' וכיון שהרג וקטע ב' וג' מהם כולהו אסירי מ"מ לגבי הני הוי כת אחרת ולא ידעינן דעל והוי ס"ס ושריא. שו"ת ב"ח החדשות סי' ך' יא"פ בסי' זה. ענ"ה שם או' כ"ג. זב"צ או' נ"ט וכתב דלשיטתיה אזיל שכתבנו לעיל או' ע' דאם המית הרבה מהם חיישינן יעו"ש.
סעיף קטן עד
עד) וכתב עו"ש הב"ח בסי' כ"א מעשה שהיו בדיר תרנגולים בכלוב וגם חוץ לכלוב הלכו התרנגולים בדיר אנה ואנה ולמחר מצאו ב' תרנגולים מתים בכלוב ומאותם שחוץ לכלוב שהלכו בדיר מצאו א' מת ולא נשמע קול צוחה בין התרנגולים בלילה גם לא נמצא שום פצע מכה וחבורה לא בב' תרנגולים שמתו ולא בתרנגולים שנשארו חיים. התרנגילים מותרים בין אותם הנשארים בכלוב בין אותם הנשארים חוץ לכלוב דלא אמרינן שנהרגו ע"י דורס אלא תלינן שמתו מחמת איזה חולי ואת"ל שמתו ע"י דורס איכא ספיקא שמא לא נגע בנשארים והוי ס"ס ושרי. ער"ה או' ה' יא"פ שם. זב"ש או' י"ז. זב"צ או' ס'.
סעיף קטן עה
עה) תרנגולים שהיו עומדים על כלונס התחוב על הכותל מכאן לכאן במקום גבוה וב' תרנגולים קטנים היו קשורים זב"ז למטה מהם בקרקע באופן שלא היו יכולים לעלות ולמחר למצאו ב' התרנגולים א' שנאכל כולו ונשתייר העצמות והב' נקטם ראשו אותם שהיו למעלה על הכלונס מותרים. שו"ת ב"ח הישנות סי' קמ"ח. זב"צ או' ס"א.
סעיף קטן עו
עו) אם גוי מסל"ת שזאב נכנס לעדר של ישראל נסתפק הב"ח בתשו' החדשות סי' י"ט אם נאמן יעו"ש. מיהו בתשו' חינוך בית יהודה סי' נ"ט התיר אפי' אמר הגוי שראה שדרס א' מהם דאין העכו"ם נאמן לאסור דבר של ישראל שהוא בחזקת כשרות יעו"ש וכן העלה בתשו' בית יהודה חי"ד סי' א' דאין העכו"ם נאמן בדבר שאינו בידו אפי' מסל"ת. ער"ה או' ב' זב"ש או' י"ד. תו"ז סי' מ"א או' טו"ב. זב"צ או' ס"ב.
סעיף קטן עז
עז) שבור או חולה לא מהני ליה מקום רחב. דע"ק או' ד' מק"מ או' ך' גם ולד אינו יכול לברוח. שבו"י ח"א ססי' נ"ד. מק"מ שם. זב"צ או' ס"ג.
סעיף קטן עח
עח) גם במקום רחב יש לבדוק לכתחלה אם אין בהם שום פצע ורושם דריסה מבחוץ. דע"ק שם. מק"מ סוף או' כ"א וכתב ונכון הוא. זב"צ או' ס"ד.
סעיף קטן עט
עט) היה דורס בחדר א' בין העופות ויצא לחדר הב' וקטע א' אין אותם שבחדר הא' מותרין. ס' יהושע סי' מ"ח. והב"ד מק"מ או' כ"ה אלא שכתב וצ"ע.
סעיף קטן פ
פ) שמע צעקת עופות והגיע לשם והיה עוף בפי הדורס וברח אין לחוש שדרס מקודם וכמו בקטע דלא חיישינן אולי דרס מקודם. דע"ק או' ח' מק"מ שם. זב"צ או' ס"ז.
סעיף קטן פא
פא) [סעיף יוד'] במה דברים אמורים וכו' דוקא כשנכנס לתוכו ועמד עמהם. דכיון שהוא יכול לדרוס כרצונו אמרינן דכי קטע רישא דחד נח רוגזיה משא"כ בכלוב כדמסיק. ט"ז ס"ק י"ז.