כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יעקב חיים סופר
סימן לט
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] א"צ לבדוק אחר שום טרפות וכו' דרוב בהמות בחזקת כשרות הן. ש"ך סק"א. לה"פ או' א' ור"ל וסמכינן ארובא. וכ"כ הפר"ת או' א'.
סעיף קטן ב
ב) ודוקא דלא אתיליד רעותא באיזה אבר דנטרפת ביה אבל אי אתיליד רעותא כגון שהכו אותה בגלגלתה וכדומה צריך בדיקה באותה אבר. פר"ת שם. וכן היכא דשכיחא היזקא ורעותא בשאר טרפיות צריך לבדוק והכל לפי המקומות והזמנים אם שכיח שם שאר טרפיות חל על הבעלים לבדוק. דב"ש סי' ר"ס. לה"פ שם.
סעיף קטן ג
ג) ואי בעי להחמיר למבדק לנפשיה ולבדוק הכל אין בכך כלום ולא מקרי מוסיף על דברי חכמים שאין זה אלא כמוסיף סייגים וגדרים לטהרת נפשו וכן האוסר על עצמו ס"ס דכל זה מקרי מקדש עצמו במותר לו והלא תמצא שחסידים הראשונים היו מתרחקים חמשים שערים שלא ליכנס לשער החמשים שיש בו איסור וכ"ז דוקא לעצמו אבל לא להורות היפך היתר הראשונים. פר"ת שם. זב"ת סוף או' א'.
סעיף קטן ד
ד) שם. חוץ מן הריאה וכו' שעלולה ליטרף מפני הסרכות ושאר טריפות דשכיחי בה. ש"ך סק"ב. פר"ת או' ב' לה"פ או' ב' בל"י או' א' שה"מ או' ג' ועיין לקמן או' ח"י.
סעיף קטן ה
ה) שם. חוץ מן הריאה צריך לבדוק וכו' ובדיקה זו של הריאה היא מדרבנן כמ"ש לקמן סעי' י"ז בהגה. וכ"כ הש"ך סק"ג. וכ"כ הש"ך בספרו הארוך להוכיח מירושלמי וכמה פו' דבדיקת הריאה אינה אלא מדרבנן יעו"ש. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' ח' פר"ח או' א' פר"ת או' ב' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' ער"ה או' ו' כריתי או' ב' שה"מ שם. שו"ג במחו' או' ג' זב"ת או' א' ביא"ב בשפ"ז או' ג' ומיהו ה"מ בדלא אתיליד רעותא אבל היכא דאתיליד רעותא בדיקתה מדאורייתא. כנה"ג שם. בל"י שם. שו"ג שם. זב"ת שם. ביא"ב בשפ"ז שם. תו"ז סי' ח' או' ה'.
סעיף קטן ו
ו) על בדיקת טרפה א"צ לברך כי נשחטה בחזקת היתר עומדת. רוקח סי' שס"ו. ובהגהות הלכות בדיקה דמהרי"ו כתב דאין מברכין על הבדיקה דחיישינן שמא ימצא טרפה ויעשה ברכה לבטלה. והב"ד כנה"ג בהגה"ט סי' כ"ט או' ג' וכתב דטעם חליש הוא זה דיוכל לברך אח"כ כשימצא כשרה אלא עיקר הטעם משום דבדיקה סעי' מחלקי השחיטה היא דהשחיטה לאכול כשימצא כשרה וכיון שבירך על השחיטה א"צ לברך על הבדיקה יעו"ש והמחב"ר בסי' זה או' ב' כתב דאין זו מ"ע דרבנן שנברך עליה כשאר מצות דרבנן אלא גזרה היא מדרבנן שלא לפגוע באיסור טרפה יעו"ש והגם שהער"ה או' ג' כתב דלשאר פו' הו"ל לברך מ"מ המנהג פשיט שלא לברך כדברי הפו' הנז' וגם משום דק"ל סב"ל.
סעיף קטן ז
ז) שם. חוץ מן הריאה צריך לבדוק וכו' בכל מין בהמה וחיה בין זקנים בין ילדים אפי' היונקים. שמ"ח או' א' פת"ב או' ב' ביא"ב בלב"ת או' ב' בי"צ ח"א או' א' מז"ה סי' י"ז או' א' קומץ כלל כ"ח או' א' זב"ר סי' א' בתמידים או' ב' מנ"י ענף א' או' ב' זב"צ או' ט' ואפי' אותם הגדילים ביער. תב"ש או' א' פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. קומץ שם. מנ"י שם.
סעיף קטן ח
ח) הסרכא פוסלת בריאות העוף כמו בבהמה אלא שא"צ לבדוק אחריה דלא שכיחא. כנה"ג בהגה"ט או' א' מחב"ר או' ה' שפ"ד סי' ל"ה או' מ"ז. לב"ש או' ג' ענ"ה סי' י"ח או' ד' בי"צ סי' ל"ה חלק ח' בתה"ב או' ב' זב"ר בתמידים שם. מנ"י סי' ל"ה ענף ז' או' י"א זב"צ או' של"ה.
סעיף קטן ט
ט) אם נמצאת סרכא בריאת עוף כל מקום שסרוכה לצלעות כשרה אבל אם נסרכה לצד פנים טרפה ומ"מ אין אנו זקוקין לבדוק אלא בהמה וחיה. הרשב"ץ בס' יבין שמועה דף ט"ז. מחב"ר או' ו' שפ"ד שם. לב"ש שם. ענ"ה שם. פת"ב או' ב' בי"צ שם. קומץ שם. זב"ר בתמידים שם. מנ"י שם. זב"צ או' של"ו.
ט) לפעמים דרך האווזים שנראת הריאה שלהם שיש בה סרכא ואינה סרכא שדרך האווזים להיות ריאה שלהם כך. כנה"ג בהגה"ט או' ב' מפי בודקים בקיאים ומומחים. ובשו"ת אהל יוסף פקפק בזה ובודאי שאין להכשיר אלא ע"פ בקי מאד וירא ה' שיאמר דהיינו רביתייהו. מחב"ר או' ז' ענ"ה שם או' ה'.
סעיף קטן י
י) שם. חוץ מן הריאה צריך לבדוק וכו' אם הגוי מגיד שראה איזה שינוי לכתחלה צריך לבדוק שם אולי יש איזה טרפות ואין ללמד לגוי שאם יראה איזה שנוי שוא יגיד שנראה כמערים. דע"ק או' א' מק"מ או' א' זב"צ או' א'.
סעיף קטן יא
יא) שם. חוץ מן הריאה צריך לבדוק וכו' בדיקה זו היינו שיכניס הבודק ידו לפנים בנחת וימשש בכל חלקי הריאה במיתון וישוב הדעת להרגיש אם אין בה חסר או חליף או סרכות וכל שאר טרפות התלוים בריאה ובודק זה צריך שיהיה מומחא לא מבעיא שצריך להיות בקי בכל דיני בדיקות הריאה אלא גם צריך שיהיה בקי ביד ובהרגשה ויודע כל צורת הריאה ומקומה ודרך הנחתה בתוך הבעל חי. שמ"ח או' ב' חכ"א כלל י"ג או' ב' פת"ב או' ד' ביא"ב בלב"ת או' ב' בי"צ ח"א או' ב' מז"ה סי' י"ז או' ב' זב"ר סי' א' או' ב' זב"צ או' ד'.
סעיף קטן יב
יב) וכשבא להכניס ידו יחתוך בנחת לפתוח הטרפש ויטה לצד הצלעות ולא יותר מכדי כניסת ידו כדי שלא יחחוך שם איזה סרכא ויש שאין חותכין הטרפש בסכין כ"א בצפורן מפני חששא זו ויש חותכין נקב קטן רק להכניס אצבעו ולבדוק סביב ואח"כ מרחיב הנקב. שמ"ח או' ג' חכ"א שם. פת"ב שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ד' מז"ה שם. זב"ר שם. מנ"י ענף א' או' ג' זב"צ או' ב'.
סעיף קטן יג
יג) ואם לא חתך בנחת אלח בקע בסכין בצלעות אין שום חשש אף בלא הפ"מ כשידוע שלא חתך סרכא וניכר זאת מצד שאין לפנינו שום דלדול מסרכא. דע"ק או' ג' מק"מ או' ח' זב"צ או' ג'.
סעיף קטן יד
יד) אף לזאת יחרד לב נבון בבואו לבדוק את הריאה ישים לנגד עיניו להיכן הוא נכנה להכשיר אוכל נפש לרבים נסתרה דרכו ואין מי שיראהו כי רם ה' ושפל יראה וישים כל מעייניו אל הריאה לבדוק בנחת ובזריזות גדול ולא יכניס ידו לו זרוע עם גבורה בחוזק יד דע מה למעלה ממך הנה ה' נצב עליו לגבר אשר דרכו נסתרה יביא במשפט על כל נעלם וגמול ידיו יעשה לו ועיקר הכל להיות זריז לבדוק ביראת ה' על פניו במורא ופחד ולא ידבר בעת בדיקתו עם שום אדם ולא יטה אזנו אל דבר אחר כי בנפשו דיבר אולי יפרק שום סרכא באין מבין והוא לא ידע ואשם וחטא רבים תלוי בו וכשהוא ממשמש בכל חלקי הריאה ימשמש בנחת ובמתון רב ויהיה בקי בכל דיני הריאה ככל חוקותיה ומשפטיה ולא נצרכה אלא להגיד לאדם איזוהי דרך ישרה בענין הבדיקה דצריך כונה גדולה ויראת ה' היא אוצרו ויהא הבודק כשר וירא ה' מרבים ומי הוא זה אשר יערב לו לומר שהוא כשר וירא ה' ישמע חכם ויוסף לקח ויותר בני הזהר ולא יהיה אסון גם ברוך יהיה. תו"ז סי' ז' או' ד' זב"צ או' ה'.
סעיף קטן טו
טו) ועיין בתו"ז סי' ח' או' חט"י מה שהאריך הרבה בענין בדיקת הריאה שצריך להוציא תחלה הכרס מן הבהמה ואח"כ יבדוק הריאה מכמה טעמים חדא משום דחיישינן לנקיבת הטרפש וכשהכרס עודנו בתוך הבהמה לא יבדק הטרפש ועוד משום סרכות המצויים בטרפש אל הכרס ועוד משום דהריאה לא תבדק היטב כל עוד שהכרס בתוך הבהמה וע"כ הנהיגו בשאלוניקי יע"א ועשו הסכמה שלא לבדוק ריאה עד שיוציאו הכרס והאריך הרבה בזה יעו"ש והב"ד זב"צ או' ו' וכתב דבעירם בגדאד יע"א הקצבים יש בהם ערמנים ובקיאים בניתוק הסרכות ואם יעשו זאת התקנה שיוציאו הכרס מן הבהמה איכא למיחש שינתקו הסרכות בעת הוצאת הכרס שיש להם חכמה גדולה בענין זה ומחמת סיבה זו חדלו מזה אבל עשו תקנה אחרת להניח אדם אחר שיכניס ידו לתוך בטן הבהמה וימשוך את הכרס מעט לחוץ ויבוא הבודק לבדוק הריאה וכל זמן שהבודק בודק הריאה האדם האחר הזה מושך את הכרס אצלו ובזה יצאו מידי חששות הנז' וכתב וע"כ ראוי לכל יר"ש לעשות כן בעת בדיקת הריאה כדי שיוכל לבדוק היטב.
סעיף קטן טז
טז) נמצא הריאה מליאה ליחה צריך לבדוק אחר הנקבים כי מחמת הנקב בא הליחה דרך נקב הריאה וזהו תחלת הסרכא. פר"ח או' א' לה"פ או' ג' שמ"ח או' ל' לב"ש או' קט"ו. מז"ה סי' מ"א או' ג' זב"ת או' ה' ענ"ה סי' י"ח סוף או' א' זב"צ או' ז' וכ"כ לעיל סי' ל"ו או' קכ"ט בשם כמה פו' יעו"ש.
סעיף קטן יז
טוב) ריאה זו שהיא מליאה ליחה שקורין בל"א שלופרי"ק אפי' בדיעבד מעכב אם לא בדק כגון שנאבדה וכדומה. לב"ש שם. מז"ה שם ביס"ה או' ו' ענ"ה שם. זב"צ או' ח' ועיין לקמן בדיני תר"ל או' י"ג.
סעיף קטן יח
חי) שם. חוץ מן הריאה צריך לבדוק וכו' ואע"ג דמלשון הש"ע משמע דאין לבדוק אלא אחר הסרכות היינו בדיעבד אבל לכתחלה צריך לבדוק על כל הטרפות שבה. תב"ש או' ג' וכ"כ הלב"ש או' ב' דכ"ע מודו דצריך לבדוק הריאה מכל הטריפות שבה. וכ"כ התו"ז סי' ח' או' ג' דלאו דוקא סרכות אלא אפי' שאר טרפות כגון בועות ומראות הפוסלות ושאר איסורין האמורים מסי' ל"ה עד סי" ט"ל הן ותולדותיהן צריכין בדיקה דשכיחי הן ואין לילך אחר הרוב בריאה כלל עי"ש. זב"צ או' י"א וכתב וכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א. וכ"מ ממ"ש לעיל או' ד'.
סעיף קטן יט
יט) וכתב הרשב"א בתשו' סי' קי"ב כל מקום שהבודקים מורגלים להחמיר אפי' שלא כהלכה אני אומר כך הנהיגו חכמי המקום ואסור לעבור על דבריהם עד שנדע שטעו ממש בהוראה וטעו בו באיסור עכ"ל ומיהו היכא דמוכחא מילתא דטעו בהוראה יש לבטל המנהג. פר"ח או' א' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' ענ"ה שם או' ב'.
סעיף קטן כ
ך) שם הגה. ונהגו ג"כ לנפוח כל ריאה וכו' ואם נאבדה הריאה בלא נפיחה כשרה הואיל וכבר בדק בפנים. הגהות שערי דורא סי' צ"ב. ד"מ או' ב' ש"ך סק"ד. לה"פ או' ד' בל"י או' ג' שמ"ח או' ה' שה"מ או' ה' חכ"א כלל י"ג סוף או' ג' ענ"ה שם או' א' זב"צ או' י"ג. ועיין לקמן או' כ"ב.
סעיף קטן כא
כא) שם בהגה. ובקצת מקומות מקילין שלא לנפחה וכו' ואפי' במקומות דלא נהוג לנפוח מ"מ יש להוציא הריאה אחר בדיקת פנים כדי לבודקה במראית העין ויש גדולים שגזרו חרם על הבודקים שבמקומם ע"ז. שמ"ח או' ב' שפ"ד או' ד' וכתב ודאי כעת בעוה"ר ראוי שלא לסמוך על בדיקת פנים. וכ"כ התו"ז סי' נ"א או' א' וז"ל ממנהג המקומות שנופחים כל ריאה שהביא מרן בב"י וכו' ופסקו מור"ם בהגה למדו הקדמונים מקצת החומרא הלזו וקבלו שחייב הבודק להוציא הריאה לחוץ ולבודקה מכמה טרפיות שאינו יכול להרגישם בבדיקה דמבפנים במשמוש היד כ"א למראית העין הם נראים דהיינו סרכא מינה ובה או תרתי בועי דסמיכי או אודם בריאה ומכה בדופן או אטום ומראה פסולה או בועא בשפולי וס"ת ומכה כנגדה וכיוצא מאלו הטרפות דבעו ראייה בחוש הראות וכו' ובדיקה זה נקראת הגהה והרא"פ בסי' ט"ל כתב דיש גדולים שגזרו חרם על הבודקים ע"ז וכ"כ השו"ג או' ג' דכן המנהג בשאלוניקי וכן הסכימו רבני אינדרנ"י יע"א לנהוג בעירם וכן שלחו רבני שאלוניקי כתב !מרירי להשוחט שבעיר כאניי"ה שהיה מיקל בזה שלא לבדוק בדיקה שנייה הלזו ופסק הרב ב"ד שאם עבר אחר ההתראה ולא בדק בדיקת ההגהה צריך להעבירו מאומנותו יעו"ש וגם בזמנינו נודע לנו מפי המו"צ ושו"ב מעיר כאניי"ה הנז' וכו' דלא היו נוהגין לעשות הגהה בריאות כבשים ועזים ואזרנו כגבור חלצינו אנא זעירא ורב אחאי הרב המופלא כמהר"ח פלאג'י וכתבנו לשם תשו' נצחת ותוכחת מוסר לחייבם בבדיקת ההגה לפי הדין ומנהג כל המקומות אשר שמענו שמעם כמבואר בס' חק"ל ח"א סי' כ"א יעו"ש עכ"ל התו"ז. והב"ד זב"צ או' י"ב וכתב וכן הנהיגו טבחי מתא בעיר בגדאד יע"א. וכמדומה דכ"ה המנהג עתה בכל המקומות שאחר בדיקת פנים מוציאין הריאה לחוץ ולנופחה ולבדוק במראית העין מכל מיני טרפיות שאינם נרגשים בבדיקת פנים.
סעיף קטן כב
כב) שם בהגה. רק אם היתה בה סרכא וכו' וה"ה כל שאר רעותא. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ב' בל"י או' ה' שמ"ח או' ג' שפ"ד או' ו' ומיהו יש מהם דמעכב דיעבד אם לא בדק ויש מהם דכשרה דיעבד כמבואר כל אחד במקומו. שמ"ח שם. שפ"ד שם. ור"ל דאם אותה רעותא שהרגיש בפנים מטרפת אם נמצאת אח"כ ולא בדק בחוץ טרפה אבל אם אינה מטרפת ולא בדק בחוץ בדיעבד כשרה ונ"מ לדידן דאם נאבדה הריאה אחר שבדק בפנים ולא בדק בחוץ בנפיחה דכשרה אם אותה רעותא אינה מטרפת.
סעיף קטן כג
כג) [סעיף ב'] מי שקרע בטן הבהמה וקודם שתבדק הריאה בא כלב או עכו"ם ונטלה וכו' אבל אם השליכה או איבדה במזיד נראה דלכ"ע דינא כמו ביטל במזיד איסור דדבריהם שנתבאר דינו בסי' צ"ט סעי' ה' וכ"כ הריב"ש בתשו' סי' תצ"ח יעו"ש. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגב"י או' יו"ד. פר"ח או' ג' לה"פ או' ו' כריתי או' ה' שמ"ח או' א' שפ"ד או' ו' והשיג על הפר"ת או' ב' שמיקל יעו"ש. שה"מ או' ג' וגם הוא השיג על הפר"ת יעו"ש. ער"ה סוף או' ו' זר"א או' פ"ז. חכ"א כלל י"ג סוף או' ג' פת"ב או' ג' בי"צ ח"א או' א' מז"ה סי' י"ז או' ו' קומץ כלל כ"ח או' ד' מנ"י ענף ב' או' א' זב"צ או' ט"ז. ועיין לקמן סי' צ"ט סעי' ה' ובדברינו לשם כל דיני המערב איסור בהיתר במזיד וה"ה שייכים לכאן למאבד ריאה במזיד וא"צ לכפול הדברים קחנו משם. ועיין לקמן או' ל'.
סעיף קטן כד
כד) שם. ואין אומרים שמא נקובה וכו' דרוב בהמות בחזקת כשרות הן. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ג' לה"פ או' ז' שפ"ד או' ז' שה"מ או' ח' ואע"ג דהאידנא ברוב המקומות הטרפות שכיחי טפי מהכשרות טעמא דמילתא משום דמחמירין הרבה חומרות שאינם מעיקר דין התלמוד וכן איכא מילי טובא דבעו בדיקה ולא בקיאינן בבדיקה ומטרפינן להו וכן כמה בהמות מחמת ספק מטרפינן להו. פר"ח שם. שמ"ח או' א' שה"מ שם. זב"ת או' ז' ומשמע הא במקומות דשכיחי הרוב טריפות מן הדין אין להכשיר. וכ"כ הלב"ש או' י"ד דאם לפעמים באיזה גליל שכיחי טובא איזה מין טריפות בבהמות עד שכמעט הרוב נטרפו ועכ"פ מחצה על מחצה הוא כאשר אנו רואים לפעמים שמזדמן כך לאיזה סיבה אז טרפה בנאבדה אפי' בהפ"מ כיון דליכא רוב כשרות ואפי' בגדיים וטלאים אם שכיח בהו דינא הכי משום דכה"ג הוי ספיקא דאורייתא כל שלא נבדק עכ"ל. בי"צ ח"א בעמ"ז או' י"ב.
סעיף קטן כה
כה) שם הגה. ויש מחמירין אם נאבדה הריאה ואין להתיר רק במקום הפסד גדול או בגדיים וטלאים וכו' וכ"כ השמ"ח או' ד' פת"ב או' ז' בי"צ שם או' ה' ואו' ו' מז"ה או' ז' קומץ כלל כ"ח או' ח' מנ"י ענף ב' או' ג' ועיין לקמן או' ל'.
סעיף קטן כו
כו) שם בהגה. או בגדיים וטלאים וכו' וכ"ז שנקראים בלשון בני אדם גדי וטלה יש להם דין זה. שמ"ח שם. פת"ב או' ט' בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם. מנ"י שם. ודוקא אם הם בני שנתם. פת"ב שם. מז"ה שם. קומץ שם. מנ"י שם. מיהו במקומות שנהגו להקל למעך בסרכות כל שעברו ה' חדשים משעת לידה יש להם להחמיר כאן עד ה' חדשים. פת"ב שם. קומץ שם. מנ"י שם.
סעיף קטן כז
כז) שם בהגה. או בגדיים וטלאים וכו' ובעל נפש יחמיר לעצמו אפי' בגדיים וטלאים אבל לא יורה כן לאחרים. רש"ל פ"ק דחולין סי' כ"א וב"ח. שמ"ח שם. פת"ב או' יו"ד. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם. מנ"י שם.
סעיף קטן כח
כח) וטלאים הגדילים בבתים רגילים להיות הריאה סרוכה לדופן ולכן אם נאבדה הריאה לא יתיר כ"א אחר העיון בצלעות אם לא נמצא שם סרכא. שמ"ח שם. פת"ב או' י"א. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם או' ט' מנ"י שם או' ד' וכן בהמות שיש להם שיעו"ל או שנמצא בצלעות מכה רבה אין להתיר בנאבדה אף בהפ"מ דכיון שנמצא בהם רעותא זו רגלים לדבר שנסרכא ריאה שלהם. קומץ שם. מנ"י שם.
סעיף קטן כט
כט) ועגלים הרכים שעדיין יונק שדי אמו דינם כגדיים וטלאים אבל אם גם אוכלים לא דעל הרוב הסרכות באות מתוך שאוכלים מאכלים שאינם נאותים להם. שמ"ח שם. פת"ב או' ח' בי"צ שם או' ז' מז"ה שם. קומץ שם או' ח' מנ"י שם או' ג'.
סעיף קטן ל
ל) שם בהגה. או בגדיים וטלאים וכו' ובעיר בגדאד יע"א מחמירין הרבה יותר מכל הסברות ומנהגם בנאבדה הריאה וכיוצא כגון בא כלב או גוי ונטלה להטריף את הבהמה ואפי' בגדיים וטלאים וכן מימי עולם ומשנים קדמוניות והטעם הוא משום דהקצבים שלהם אם יתירו להם בזה תיבטל בדיקת הריאה ח"ו דבכל יום ויום יעשו כן ויאבידו הריאה בידים ובמזיד ויאמרו דלאו אדעתייהו וביני ביני תפשה המספחת ותיבטל תקנת רז"ל ובשביל כך תקנו הקדמונים כיון דנאבדה הריאה ולא נבדקה מטריפין בכל ענין ובכל מין בהמה וחיה בין גדולים בין גדיים וטלאים. זב"צ או' ט"ו. וכתב עוד הטעם משום דבעירם בימות החורף מביאין מין צאן מערי פרס שקורין כראד"י והמין הזה רובם ככולם יוצאים טריפות ויתכן במין הזה הוי ספיקא דאורייתא כמ"ש הלב"ש (לעיל סוף או' כ"ד) ואפשר שבשביל כך הנהיגו כן דאם יתקנו דוקא בזה המין אם נאבדה הריאה טרפה ובשאר יהא כשרה לא תתקיים הגזירה באלו הקצבים דמי מפיס ומשו"ה עשו גזירה כוללת ותקנה גמורה כל שלא נבדקה הריאה טרפה עכ"ד.
סעיף קטן לא
לא) אם בדק אפי' בהמה גדולה מסרכות ולא משאר טריפות כגון שאותו שהכניס ידו אינו בקי בה' טריפות רק יודע להרגיש שאין סרכא ואח"כ נאבדה הריאה יש להכשיר אפי' בלא הפסד גדול דכיון דעבד עיקר הבדיקה הו"ל כגדיים וטלאים. שמ"ח סוף או' ד' פת"ב או' י"ב. בי"צ שם או' ז' מז"ה שם או' ח' קומץ שם או' יו"ד. מנ"י ענף ב' או' א' זב"צ או' כ"ד.
סעיף קטן לב
לב) אם בדק הריאה מסרכות ולא משאר טרפיות ואיבד הריאה במזיד הבשר אסור לו והכלים מותרים. לב"ש או' יו"ד. בי"צ שם בתה"ב או' ב' זב"צ או' כ"ה.
סעיף קטן לג
לג) אם בדק אפי' רוב הריאה ומקצתה לא בדק דינו כאלו לא בדק כלל. מ"ע שורש א' ענף ב' או' ג' מק"מ או' י"ב. זב"צ או' כ"ו.
סעיף קטן לד
לד) [סעיף ג'] בא עכו"ם או ישראל והוציא הריאה קודם שתבדק וכו' נופחין אותה. אע"ג דס' מרן ז"ל דמותרת בבדיקה ונפיחה מ"מ אנן בדידן נקטינן להטריף בהחלט אם פתח הגוי הטרפש וכ"ש אם הוציא הריאה בלי בדיקה ומעשים בכל יום דאם פותח הגוי הטרפש מטרפינן אפי' בגדיים וטלאים זולת לפעמים שפותח הטרפש לפנינו הקצב גוי אז בדקינן לה דאנו רואים שלא נגע בריאה. תו"ז סי' ח' או' י"א. זב"צ או' כ"ז. ופעם א' בקצב ישראל שפתח הטרפש שלא בפני הבודק ואסר אותה ח"ר נסים הלוי ז"ל לצורך שעה ולמגדר מילתא. זב"צ שם.
סעיף קטן לה
לה) מה שנהגו בירושת"ו שאחר שהפשיט את הבהמה תופש הגוי בקנה ומושך אותו למעלה בכח וכן לצדדין אין לחוש והטעם הוא לפי שאין הדבר ברור שהסרכא ניתקת ע"י תנועה זו ומספיקא לא מחזקינן רעותא בריאה ומ"מ אם ברור אצלנו שמחמת תנועה זאת הסרכא ניתקת ראוי לחוש. כ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תש"ה. והב"ד הפר"ח או' ה' זב"ת או' ט' ענ"ה סי' ח"י או' יו"ד. ומה שנהגו עוד בירושת"ו שאחר שהפשיט הגוי הבהמה תופס הגוי בקנה ומושך אותו למעלה בכח ונוחר בסכין לצדדי הקנה ועל הרוב מגיע בסכין עד הריאה עיין שה"מ או' יו"ד מה שהאריך בזה וגם מה שהשיג על תשו' הרדב"ז הנז' וסיים דהדבר תלוי על מי שיש בידו למחות לבטל מנהג הרע הזה ואם אין ידם משגת השוחט הבודק יטריף אותה בידים ואין בזה משום אוסר את המותר יעו"ש. וגם השו"ג במחו' או' ד' כתב בבואו ירושת"ו ראה את המנהג הזה וקרא תגר ע"ז ובטלו אותם אלא שאחר זמן מה חזרו לטומאתם מפני שידם תקיפה עליו אלא שכתב שהשוחטים כשבודקים הריאה בחוץ כשרואים איזה רושם סרכא אוסרים אותה ובזה תעלה קצת !ארוכם למנהג הרע הזה יעו"ש. והרב זב"צ או' כ"ח כתב כ"ז לפי מנהגינו טרפה דאנחנו יש לנו כל החומרות.
סעיף קטן לו
לו) נאבדה הריאה בלא בדיקה ויש לו חלב שנחלב מבהמה זו תוך ג' ימים יש להתיר. פליתי או' ג' ער"ה או' ז' לב"ש או' כ"א. פת"ב או' ך' בי"צ שם בתה"ב או' ד' קומץ שם או' י"א. מנ"י ענף ב' או' י"ב. זב"צ או' כ"ט. מיהו הב"ח בתשו' סי' קכ"ז אוסר החלב של תוך ג' ימים ובעל נפש יחוש לעצמו. לב"ש שם. בי"צ בתה"ב שם. מנ"י שם. זב"צ שם.
סעיף קטן לז
לז) ואם איבדה במזיד כדי לאכול הבשר אע"ג דהבשר אסור לדידיה מ"מ החלב מותר לו. לב"ש בהגהתו לשמ"ח או' ו' בי"צ שם בתה"ב או' ב' שבאו' ד' קומץ שם. מנ"י שם. אבל אם איבדה גם כדי לאכול החלב אסור גם החלב לדידיה. לב"ש שם. בי"צ שם. קומץ שם. מנ"י שם. זב"צ או' ל'
סעיף קטן לח
לח) ואם אין לו רק חלב שנחלב קודם ג' ימים יכול לכתחלה להשליך הריאה ולמכור הבשר לגוי ולאכול החלב. לב"ש שם. בי"צ שם בתה"ב או' ג' שבאו' ד' מנ"י שם. זב"צ או' ל"א ויש שם ט"ס.
סעיף קטן לט
טל) אכן אם אחר שזרקו הריאה נמצא בצלעות מכה רבה שנסרכה הריאה בצלעות אסור החלב עד יב"ח מספק אבל הכלים שנשתמשו בהם החלב מקודם ג' ימים אם אינם בני יומן בעת שנמצאת המכה כשרים. ב"ח בתשו' סי' קכ"ז. לב"ש שה. פת"ב או' כ"א. בי"צ בתה"ב שם או' ד' מנ"י שם. וזהו דוקא לדעת האוסרים סרוכה לדופן שיש בו מכה כמ"ש לקמן סעי' י"ח בהגה ובשמ"ח או' נ"ב אבל לדעת המכשירין סרוכה לדופן שיש בו מכה כמ"ש לקמן בש"ע סעי' כ"ב לא שייך דין זה. זב"צ או' ל"ב. ויתר דיני חלב ית' לקמן סי' פ"א סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן מ
מ) אם שחט השוחט והלך לו ואין כאן לבדוק הבהמה ואם ימתין עד שיבא הבודק יתקלקל הבשר מותר לאכול בלי בדיקה דבמקום פסידא לא גזרו. פליתי או' ג' ולדעת האוסרים בנאבדה הריאה כמ"ש לעיל סעי' ב' בהגה יש לאסור. מש"ז סוף או' או' וכ"ש לדידן שכתבנו לעיל (או' ל') דמנהגינו להטריף בנאבדה הריאה בכל גוונא שבכאן יש לאסור לגמרי ולא יעשה כן בישראל דזה דבר תמוה לרבים לאכול בלי בדיקת הריאה ויצא מזה פרצה גדולה ואין בידינו להעמיד משפטי הדת על תילם. זב"צ או' ל"ג. ועוד עיין לעיל או' כ"ד.
סעיף קטן מא
מא) מאד צריך ליזהר שלא לבדוק שום בהמה דרך החזה בעודה מונחת על הארץ דיש לחוש לפסיקת הסרכות אם לא שבדק תחלה דרך הטרפש ולא נמצא סרוכה לחזה. ומ"מ בעגלים הרכים שאין הסרכות מצויות בהם מותר אף לכתחלה לבדוק דרך החזה. קומץ שם או' י"ג. זב"צ או' ל"ד. ומנהגינו כשבודקים גדיים וטלאים קטנים שאין היד נכנסת שם בריוח כדי לבדוק היטב תחלה נוקבים הטרפש ומכניס הבודק אצבעו לראות סביב הנקב ואח"כ פותחין החזה לבדוק.
סעיף קטן מב
מב) [סעיף ד'] אונא הסרוכה לאונא או לאומא וכו' שלא כסדרן טרפה כסדרן כשרה וכו' שסרכא מחמת נקב היא באה שמתוך שהריאה שואבת כל מיני משקה והמשקה נעשה עב בתוכה ויוצא מעט דרך הנקב נקפה ויעשה קרום ואעפ"י שהוא סותם הנקב ואין מוציא רוח הא אמרן קרום שעלה בריאה אינו קרום שסופו ליסתר. רש"י חונין מ"ו ע"ב. והתו' לשם פירשו דרגילה הסרכא לבא בכל מקום בריאה בלא נקב מתוך שהיא שואבת כל מיני משקה והא דטרפה שלא כסדרן היינו משום שסופה להתפרק וחשיב כנקובה כיון שסופה לינקב. והב"ד ב"י. ט"ז סק"ג. לה"פ או' י"א בל"י או' ח' שמ"ח או' ז' וכתב וכל אלו הטעמים לא הכריעו בהם רבותינו וצריך להחמיר כדברי כולם.
סעיף קטן מג
מג) שם. אונא הסרוכה לאונא וכו' פי' חוט של ריר יוצא מזה ונדבק בזה. ט"ז שם. לה"פ שם. שמ"ח שם.
סעיף קטן מד
מד) שם. כסדרן כשרה וכו' לרש"י הטעם דאעפ"י שיש נקב חבירו סותמו ומגין על הנקב והקרום וחזק ולהתו' אמרינן בכסדרן שאין סופו להתפרק. ט"ז סק"ד. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ט'.
סעיף קטן מה
מה) שם כסדרן כשרה אפי' בלא בדיקה. מנהג מדינות אלו להכשיר בכסדרן אפי' בלא בדיקה לכתחלה דלא חשבינן זה לרעותא אפי' לשיטת רש"י ומ"מ בעי נפיחה עכ"פ לראות היטב מקום עמידת הסרכא שמא לאו כסדרן היא. שמ"ח או' ח' בי"צ ח"ב או' א' מז"ה סי' ל"ו או' ז' מנ"י ענף ג' או' ו' זב"צ או' ל"ה. וכתב וכן מנהג עיר בגדאד יע"א לנפוח כל סרכא בחתוכין כדי לידע אם הוא מתכסה בין החתוכין ולא נראה משני ראשיה כלל לחוץ ואז מכשירין אותה.
סעיף קטן מו
מו) ואפי' בדיעבד יש לאסור בדלא נפחה כלל דגרע מנאבדה הריאה בהעלמת עין ממקום דאיכא למיחש לאיסורא. שמ"ח שם. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ כלל כ"ט אי' ב' מנ"י שם. זב"צ או' ל"ו וכתב ודלא כענ"ה סי' ח"י או' י"ד שהכשיר דלא סמכינן עליה. ומ"מ אם נתכוון מתחלה להשגיח היטב אם היא ממש כסדרן ונאבדה אח"כ והוא בקי ואומר שברי לו שהיתה כסדרן ממש יש להכשיר. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. מנ"י שם. זב"צ שם.
סעיף קטן מז
מז) שם הגה. מיהו אם בדקוה ונמצא שם נקב טרפה. והיינו כגון שנפחוה בעוד שהסרכא בתוכה ובצבצה. וה"ה אם לא בצבצה כשהסרכא בה ואירע שהסירו ממנה הסרכא ובצבצה במקום שהיה סרכא יש להטריף ודוקא שניטלה בנחת אבל אם פרקוה בכח בגוונא שיש לתלות שנעשה הנקב עתה מחמת הפריקה ואין היכר דנקב מחיים הוא יש להכשיר. ואם נפחוה ועלתה גם הסרכא בנפיחה פשוט דיש להטריף דחזינן דנקובה הריאה ואין זה סתימה מעלייתא. וצריך לבדוק אח"ז. שמ"ח או' ט' פת"ב או' ל' ואו' ל"א. ביא"ב בלב"ת או' י"ב. בי"צ שם או' ב' מז"ה שם או' ח' וביס"ה או' י"ז. קומץ שם או' ג' מנ"י ענף ד' או' ו' ומיהו השו"ג או' ט"ז כתב מדלא כתב זה בש"ע משמע דחזר בו מב"י ולדעת הש"ע אפי' בדקוה ונמצא נקובה כשרה בין החתוכים וסיים וכן המנהג בשאלוניקי יעו"ש ומיהו מ"ש דחזר בו ממ"ש בב"י מדלא כתב זה בש"ע אין זה הכרע דהרבה דינים מביא בב"י ואינו מעלה אותם בש"ע וע"כ כיון דדעת מור"ם לאסור וכ"ה דעת האחרונים הנז' יש לאסור ועוד דמי יכניס עצמו להתיר ספק טרפה אחר שדעת מור"ם ז"ל והאחרונים לאסור.
סעיף קטן מח
מח) ואם נפחוה ועלתה גם הסרכא בנפיחה נראה פשוט להטריף אפי' לשיטת רש"י דחזינן דנקובה הריאה ואין זה סתימה מעלייתא ולא כמי שהורה בזה להקל וכ"כ להדיא בס' דמש"א דף צ"ח לאסור וכתב דצריך לבדוק אח"ז. שמ"ח שם. פת"ב או' ל"ב. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם. מז"ה שם. קומץ שם. זב"ר סי' י"ח או' ד' וכתב בתמידים או' ט"ז ודלא כפת"ב או' ל"ב דלא מצריך בדיקה. ענ"ה סי' י"ח או' י"ז. מנ"י שם או' ז' זב"צ או' ל"ח וכתב לדחות דברי הרב יד שאול שכתב להתיר בהפ"מ יעו"ש. ומיהו אם נאבד בלי בדיקה יש להכשיר זב"ר שם במוספים או' ד' מנ"י שם. ומיהו הפת"ב שם כתב דא"צ לבדוק אח"ז אלא אם אירע שראינו שעלתם בנפיחה טרפה והמנ"י שם כתב לכתחלה צריך לבדוק אח"ז ובנאבד בלי בדיקה יש להתיר.
סעיף קטן מט
מט) וכן אם נמצא דם בתוך הסרכא אעפ"י שהיא כסדרן יש להטריף ואפי' אם אחר שחותכין הסרכא והדם יוצא ממנה משתנה מראית הסרכא ונהפכה פנים ללובן טרפה. פת"ב שם. ביא"ב בלב"ת שם. בי"צ שם בעמ"ז או' ח' קומץ שם. מק"מ או' ט"ל. זב"ר שם. מנ"י שם או' ח' זב"צ או' ט"ל.
סעיף קטן נ
נ) וה"ה אם יש באמצע הסרכא כסדרן כמו כפתור עב יש להטריף. מק"מ שם. זב"ר שם בתמידים או' י"ז. זב"צ או' מ'.
סעיף קטן נא
נא) שם. ואין נקרא כסדרן אלא בשתים זו אצל זו מחתוך של זו לחתוך של זו וכו' ואפי' אם יש ד' או ה' אונות שיש סרכא מחתוך של זו לחתוך של זו דיינינן להו כחתוכים. בדיקות כ"י למהרש"ג ז"ל. כנה"ג בהגב"י או' מ"ב. שו"ג מחו' או' ו' ענ"ה סי' י"ח או' כ"ח. תו"ז סי' ע"ט או' יו"ד. זב"צ או' מ"א. ואפי' אם יש כמה סרכות כסדרן וביניהם כמה חלונות כשרה. שמ"ח או' י"א. פת"ב או' ל"ד. בי"צ שם או' ד' מז"ה שם או' ב' זב"ר שם או' ג' מנ"י ענף ג' או' ד' זב"צ שם. ובמקום שנהגו להחמיר בב' חלונות אין לשנות. שמ"ח שם. פת"ב שם. בי"צ שם בתה"ב או' י"ד. זב"ר שם בתמידים או' י"ג. מנ"י שם. ואם הוא בין אונא לאומא עיין לקמן או' פ"ג.
סעיף קטן נב
בנ) אם נסרכה כסדרן ויתרת מקמא ביניהם וכשנופחין אותה נפרדים מחמת היתרת שעולה ויורדת ביניהם טרפה. זב"צ או' מ"ב.
סעיף קטן נג
גנ) שם. ואפי' היא באלכסון. ואם הולכת באלכסון וקצרה עד שהבשר נקמט תחתיה או שע"י הסרכא אין הריאה מונחת כסדרה רק כגון זה לפנים וזה לאחור יש לאסור דעשויה להתפשט ולנתק. שמ"ח שם. מש"ז או' ז' לב"ש או' מ"ו. ענ"ה סי' י"ח או' כ"א פת"ב או' ל"ה בי"צ שם או' ד' מז"ה שם. זב"ר שם או' ה' זב"צ או' מ"ג.
סעיף קטן נד
דנ) ואם הסרכא כסדדן באלכסון ומקמיט הבשר שתחתיה ועברה הסרכא ע"י מיעוך ומשמוש יש להתיר בין אם נתפשט הקמט אחר הסרת הסרכא בין אם לא נתפשט ע"י הסרת הסרכא ועדיין מקמיח אעפ"י שעברה הסרכא משם. ולא דמי לסרכא מינה ובה דטרפה בכה"ג אם לא נתפשט הקמט דהתם סרכא ממקום למקום אין מגין על הנקב וכיון דתחתיה מקמיט הו"ל תר"ל משא"כ הכא אין שום רעותא מקרי דהחתוכים מגין על הסרכא ואי משום דסרכא קצרה וחיישינן דתתפרק כיון שעוברת ע"י מיעוך אף שתתפרק משם לא יהיה נקב כיון שאינו מושרש בבשר הריאה. פת"ב או ל"ו וברא"פ שם או' מ"א. בי"צ שם בתה"ב או' ב' מז"ה שם. זב"צ או' מ"ד וכתב דה"ה לדידן דנית לן דינא דמשמוש ומיעוך כשרה משום דחברתה מגינה.
סעיף קטן נה
הנ) אפי' הסרכא היא מחתוך זה לחתוך הג' קצרה ומדבקת החתוכים אהדדי כי האונא שביניהם נכפפה לה לצד גבה או לצד קמא ואינה חוצצת אפ"ה טרפה כיון דלאו רביתייהו דהראשונה והשלישית בסמיכות כך רק ע"י הסרכא נסמכו לא יתקיימו כן והסרכא תיסתר. מק"מ או' ך' זב"צ או' מ"ה.
סעיף קטן נו
ונ) אם כשמרחיק האונות זה מזה נראה שורש הסרכא בחוד וכשמתקרבין זל"ז נראית בחתוך טרפה. אלא א"כ מבחין היטב שע"י הרחקתן גרם שנוי בגוף הבשר דאונא אז י"ל שעי"ז נראה בהחוד. דע"ק אי' ח' מק"מ או' כ"ב. זב"צ או' מ"ו.
סעיף קטן נז
זנ) אם הסרכא היא מחתוך לחוד וכשנופחין אותה תהיה מכוסה נסתפק הדע"ק אי' ו' וכן המק"מ או' כ"ב וע"כ יש להטריף מספק. זב"צ או' מ"ז.
סעיף קטן נח
חנ) סרכא שהיתה כסדרן ונתקה אח"כ כגון שנשאר שם רושם או דלדול וכן אם יש ס"ת בחתוך וכנגדו !בחתוך השני יש ג"כ ס"ת והם מתאימות זל"ז באופן שנראה שדבוקה היתה מחתוך לחתוך אפ"ה כשרה. דע"ק או' יו"ד. מק"מ או' כ"ה והשיג על הפת"ב או' צ"ז שהטריף. זב"צ או' מ"ח וכתב ודלא כזב"ר סי' ך' במוספים או' ד' והקומץ בכלל ל"א או' ה' שהסכימו להפת"ב דאין הלכה כן אלא העיקר כדברי הדע"ק והמק"מ שדחה לדברי הפת"ב וכתב שכן מנהגם בעיר בגדאד יע"א.
סעיף קטן נט
טנ) שם. אבל מגבה של זו לגבה של זו וכו' נקרא שלא כסדרן. הגה. וי"א דאפי' בכסדרן צריך בדיקה וכו' וי"א להכשירה אם הוא מעיקר האונות עד חציין וכו' בני ספרד מנהגם כסברת מרן ז"ל ומכשירין סרכא בחתוכין אפי' למעלה מחציין ובלא בדיקה וכן המנהג פשוט וכו' היינו בכל תפוצות ישראל ואין לשנות. זב"צ או' מ"ט. ומיהו מ"ש וכן המנהג פשוט וכו' היינו בין הספרדים אבל מנהג האשכנזים כדברי מור"ם ז"ל ועוד אפשר דגם בספרדים יש מקומות שנהגו להחמיר כדברי מור"ם ז"ל דמי הלך בכל תפוצות ישראל וראה ובמקום שכבר נהגו להחמיר אין להקל וכמ"ש בדברינו לאו"ח סי' תס"ח או' נ"ח ואו' נ"ט יעו"ש.
סעיף קטן ס
ס) סרכא !מחתיך לגב ויש יתרון קטן בגב שמכסה ראש הסרכא כשרה כסרכא מחתוך לחתוך. שו"ג מחו' או' ז' בשם מהר"ר שלמה יצחקי. והתו"ז שם או' י"ב חלק ע"ז והב"ד זב"צ או' נ"א וכתב עליו דאין בדבריו כדאי לדחות דברי הרבנים הנז' והמיקל לא הפסיד.
סעיף קטן סא
סא) לפעמים הרבה ימצא רגל חמור רחב הרבה בעובי ובחתוך שלו אינו שוכב על חתוך אונא האמצעית שהאונא האמצעית היא קצרה בעובי ממנו ויהיה חתוך רגל חמיר שוכב ע"ג אונא האמצעית ואם יהיה שם סרכא מחתוך רגל חמור ע"ג אונא האמצעית שהיא מכוסה ברגל חמור דעת דע"ק או' ד' להחמיר בכה"ג דכיון דאינם מחתוך לחתוך אלא מחתוך לגב אעפ"י שמכוסה הסרכא הוי שלא כסדרן וכ"כ הקומץ כלל כ"ט בעשרון או' ו' לדעת התו' אבל דעת מק"מ או' כ"א להתיר והב"ד זב"צ או' נ"ב וכתב דבהפ"מ יש להקל.
סעיף קטן סב
סב) ואם הסרכא עומדת בכסדרן במקום החתוכים וכשנופחין הריאה נפרדים האונות עד שנראה מקום הסרכא יש להכשיר. ש"ך ס"ק י"ב דלא כדעת האוסרים. כנה"ג בהגב"י או' מ' פר"ח או' ט' לה"פ או' י"ח. בל"י או' י"ג. הלכה פסוקה במקור הדין סוף או' ד' שפ"ד או' י"ב. לב"ש או' מ"ז. בי"צ ח"ב בתה"ב אי' ג' זב"צ או' נ"ה. ובמקום שידוע שם שהמנהג לאסור אין להקל. לב"ש שם. בי"צ שם. ומיהו יש אוסרים אם הסרכא סמוכה לחוד וכשנופחין הריאה נראית מקום הסרכא מחמת שהם פרודות. שמ"ח או' י"ג. פת"ב או' מ"ג. מז"ה סי' ל"ו או. יו"ד. קומץ כלל כ"ט או' ו' זב"ר סי' י"ח או' ז' מק"מ או' מ"ז. מנ"י ענף ד' או' ג' ואין להקל אלא במקום שכבר נהגו להתיר. שמ"ח שם. זב"ר שם במוספים או' ה' וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה אין להתיר כ"א במקום הפ"מ ובמקום שכבר נהגו להתיר יש להכשיר אפי' בלא הפ"מ ובמקום שנהגו לאסור אין להקל אפי' בהפ"מ.
סעיף קטן סג
סג) סרכא בכסדרן וארוכה עד שבנפיחה יוצאת מבין החתוכים לצד הגב יש לאסור דבחייה תתחכך הסרכא בצלעות ותתפרק ול"ד לסרכא תלויה היוצאת מהסרכא דכסדרן דההיא אינה כ"א התפשטות ליחה ככל סרכות תלויות ואפי' תתפרק לא תקלקל הריאה משא"כ האי סרכא ארוכה אם תתפרק תקלקל הריאה. שמ"ח או' ט"ז. חכ"א כלל י"ג או' י"ב. ענ"ה סי' י"ח או' ל"ח. ומיהו הלב"ש חו' ס"ג כתב להשיג ע"ז וסיים דהמתיר במקום הפ"מ או במקום שיש עוד איזה צד התר אין מזניחין אותו. וכ"כ פת"ב או' מ"ט דבהפ"מ יש להקל. בי"צ ח"ג בתה"ב או' ב' מז"ה שם או' י"ב. מק"מ או' נ"ה. מנ"י שם או' ד'.
סעיף קטן סד
סד) אבל אם היא ארוכה ומתכפלת ומונחת מעצמה בתוך החתוכים או יוצאת לפנים (ר"ל מקמא) אעפ"י שמתוך שהיא ארוכה אפשר להוציא הכפל לחוץ לצד הגב כשרה ואין לומר שמא בחייה עתידה לצאת לצד הגב דלא מחזקינן רעותא. שמ"ח שם. חכ"א שם. ענ"ה שם. פת"ב שם. בי"צ שם או' ב' מז"ה שם. זב"ר שם או' יו"ד. מנ"י שם. והמחמיר גם בזה במקום שאין הפ"מ כשהסרכא ארוכה יותר מטפח תע"ב. פת"ב שם. מנ"י שם.
סעיף קטן סה
סה) אם נמצא סדק בריאה ויש באותו סדק סרכא וכשנופחין הריאה נעשה אותו סדק ואותה סרכא כסרכא מחתוך לחתוך כשרה. כנה"ג בהגב"י או' מ"ג ובתשו' סי' ן' שו"ג במחו' או' ח' ברכ"י או' יו"ד. תו"ז סי' ע"ט או' י"ד. פת"ב או' ק"ו. אלא שכתב שם ברא"פ או' ק"ל דהיינו למאן דאוסר סרכא ממקום למקום ואפ"ה בהא שנראה כמחתוך לחתוך כשר אבל מאן דמכשיר אפשר דאפי' אם היא מחתוך הסדק לגב שלו כשר ומ"מ סיים דאין להקל כ"א בהפ"מ או ע"י מיעוך וכ"כ בפת"ב שם דאם הסרכא עולה מחתוך הסדק לגב באותה האונא יש להתיר בהפ"מ במדינות אלו שנוהגין היתר בסרכא ממקום למקום. וכ"כ הקומץ כלל ל"ב או' ד' מנ"י ענף יו"ד או' ג' ועיין לקמן סעי' ט'.
סעיף קטן סו
סו) אונא העליונה (של ימין הנקראת רגל חמור) שדרכה להתפצל אם נמצא שם סרכא מפצול לפצול אם כשנופחין אותה נראה כמחתוך לחתוך הוי כדין סדק וכשרה. כנה"ג שם או' מ"ד ובתשו' שם. ברכ"י או' ט' תו"ז שם וכתב ודלא כהשו"ג במחו' או' ט' זב"צ או' נ"ט. מיהו הפת"ב או' ק"ז וברא"פ או' קל"א חלק על דברי הכנה"ג הנז' וכתב דיש להטריף. וכ"כ המז"ה סי' ל"ו או' י"ג. קומץ כלל ל"ב או' ה' מנ"י שם או' ד' והיינו לנוהגים להקל במיעוך ומשמוש כמ"ש לקמן בהגה סעי' י"ג גם זה דינא כשאר סרכות ולנוהגים לאסור מו"מ כפסק הש"ע סעי' יו"ד אסורה לגמרי כשאר סרכות.
סעיף קטן סז
סז) ואם נתפצלה האונא ברחבה ונמצא שם סרכא מפיצול לפיצול שלא כסדרן דהיינו מחוד לחוד יש להטריף מספק. זב"צ או' ס'.
סעיף קטן סח
סח) אם נסרכו האונא והאומא או תרי אולי מחתוך לחתוך ויצאה הסרכא גם לגב או לשפול בין בקצה א' בין בשתי קציתיה אזלינן בתר רובא אם רוב בתוך החתוך כשרה ואם הרוב או חציה חוץ לחתוך טרפה. ער"ה או' יו"ד בשם הרשב"ץ דף י"ט ע"ג. ימין משה בזה הסי' תו"ז סי' ע"ט או' ח' ובספרו נדיב לב סי' מ"ז. צעיר רודם או' ו' זב"צ או' ס"א.
סעיף קטן סט
סט) ריאה שהיה לה למעלה מחתוכא דאוני במקום השלם כמין אונא א' דהיינו שהיה סדק במקום השלם ונראה כמו אונא ובאותו הסדק והחתוך שהיה לה יצתה סרכא מחדוד לגב אעפ"י שיצתה מן הכלל ויש חתוך במקום השלם יש להטריף. מהריט"ץ סי' ס"ח. פר"ח או' ז' לה"פ או' י"ג. בל"י או' יו"ד. שמ"ח או' ל"ב. שפ"ד או' כ"ח. ענ"ה סי' י"ח או' כ"ג. זב"ת סוף או' י"ב. זב"ש או' ט' בי"צ ח"ז או' ג' מז"ה סי' ל"ז או' ה' זב"צ או' ס"ב.
סעיף קטן ע
ע) ולאו דוקא עובר על החתוך אלא אפי' יוצאה הסרכא מאותה האונא ונמשכת באלכסון וראשה השני בערוגה נגד אונא אחרת ואלכסונא למעלה מהחתוך אין אומרים זהו כמו ממקום למקום בערוגה שהרי מקום האונא זו הוא ראוי להיות ערוגה אלא אמרינן כיון דהשתא חתוך הוא הו"ל כמו מאונא לאונא אחרת. לב"ש בהגהתו לשמ"ח שם. זב"צ או' ס"ג.
סעיף קטן עא
עא) אבל אם היה סדק במקום השלם בלתי מפולש במקום שאין שכיח להתפצל כ"כ בגובה וסרכא מגב לגב ודאי הוי כמינה ובה. דע"ק סוף או' ן'. מק"מ או' ק"ד. זב"צ או' ס"ד.
סעיף קטן עב
עב) ריאה דלית לה חתוכה דאוני אלא מעט כט"ד שהיא כשרה אם נמצאת סרכא באותו השטח השלם ממקום למקום מגב לגב טרפה כיון דהוי מקום הרגיל להיות לה חתוכה דאוני אע"ג דזו אין לה דיינינן לה כאלו אית לה ואי בריר לן שהיא מגב זו לגב זו טרפה. מהריט"ץ שם. ואי מוכחא מילתא דברייתא כך ולא סריכן בכסדרן מסתברא ודאי להתיר למאן דמכשיר סרכא מינה ובה. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. זב"ת שם. ענ"ה שם או' כ"ד. וי"א דגם זה היא טרפה. תב"ש או' ן' בי"צ שם בעמ"ז או' י"א. קומץ כלל ל"ב בעשרון או' ה'.
סעיף קטן עג
עג) ואם מנין האונות הוא כמו שראוי להיות ויש היכר סדק בצד האונות וסרכא ממקום למקום עובר על אותו סדק כשר לפי שאין חוששין בסדקים להטריף. פת"ב סוף או' ק"ט. מק"מ או' ק"ו. זב"צ א' ס"ו.
סעיף קטן עד
עד) סרכא מחתוך לחתוך ובועא תחתיה כשרה. מהריט"ץ בתשו' סי' נ"ט. כנה"ג בהגב"י או' ט"ל. מחב"ר או' י"א. וא"צ שתכסה הסרכא את כל הבועא. כנה"ג שם. ענ"ה סי' י"ח או' כ"ז. תו"ז סי' ע"ט או' ג' זב"צ או' ס"ז.
סעיף קטן עה
עה) ואם היו ב' בועות סמוכות זל"ז ואין חוט בשר מקיף ביניהם או יש תחת הסרכא א' ממראות הפסולות או נקב בפועל וסרוכה אל החתוך האחר אז צריך שתכסה הסרכא את כל התרתי בועי או כל מראה הפסולה ואם נשאר אפי' קצת מא' מהם מגולה בלתי סרכא טרפה דחיישינן דניקב שם. כנה"ג שם. ענ"ה שם. תו"ז שם או' ד' זב"צ או' ס"ח. ועיין לעיל או' מ"ח וסי' ל"ז או' ס"ג.
סעיף קטן עו
עו) סרכא מחתוך לחתוך ותחת הסרכא בחתוך הא' יש שם מקום אטום כשרה ובעינן שיכסה הסרכא את כל מקום האטום. תו"ז שם או' י"ז. זב"צ או' ס"ט. ועיין לעיל סי' ל"ו או' קפ"ה.
סעיף קטן עז
עז) סרכא מחתוך לחתוך אלא שבחתוך אונא העליונה היה בועא והיתה בולטת חוץ לחתוך ונמצא שראש א' מן הסרכא חוץ לחתוך שהיתה הבועא מוציאתה טרפה. דחשבינן לה כאלו מחתוך לגב. כנה"ג בהגב"י או' מ"ז ובתשו' סי' ן' ברכ"י או' י"ג. והתו"ז סי' ט"ו או' ט"ו חולק וס"ל דאזלינן בתר רובא דסרכא אבל הרב זב"צ או' ע' כתב דאנן ס"ל כדברי הכנה"ג דאפי' במיעוט טרפה.
סעיף קטן עח
עח) ב' בועות זו כנגד זו דהיינו שבועא א' היא בחתוך אונא א' ובועא הב' היא בחתוך אונא האחרת שכנגדה וסרכא כסדרן מבועא זו לבועא זו טרפה. זב"צ או' ע"א. וכ"כ לעיל סי' ל"ז או' קי"ט.
סעיף קטן עט
עט) בועא א' גדולה וסרכא אצלה שם ולא על הבועא והבועא אינה מנחת להגיע הצדדין להדדי במקום הסדרא אע"ג דליכא חלון טרפה. שמ"ח סוף או' מ"ד. לב"ש או' קס"ה. קומץ בדיני תר"ל או' כ"ו. ודוקא אם לפי ראות עינינו גבהותה דבועא מונעת החתוכים מלשכוב זע"ז במקום שרשי הסרכא כשהריאה נפוחה אבל בסתמא לא חיישינן להכי ולפ"ז ה"ה בטינרי ואפי' בגבשושית. מק"מ או' קמ"א. ואם הבועא רחוקה יותר משיעור עד שנראית שאינה מעכבת מלהתקרב או שהסרכא היא על הבועא ממש כשרה בהפ"מ. קומץ שם. ואם הסרכא אזלא ע"י מיעוך יש להכשיר. שמ"ח שם. קומץ שם. והיינו לנוהגין להקל במו"מ כמ"ש לקמן בהגה סעי' י"ג אבל לנוהגין כדברי הש"ע סעי' יו"ד אסור.