אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יעקב חיים סופר

סימן כח

סימן כז

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] השוחט חיה או עוף צריך לכסות דמו. והטעם כתוב במד"ר פ' בראשית לפי שקברו את הבל ונתן להם הקב"ה שכרן ב' ברכות שמברכין עליהם אחד לשחיטה וא' לכסוי הדם יעו"ש ור"ל כשם שהם קברוהו וכסו את דמו כך שכרם שדמם טעון כסוי מדה כנגד מדה.

סעיף קטן ב

ב) שם. צריך לכסות דמו. יזדרז לכסות מיד דק"ל חביבה מצוה בשעתה מיהו אם לא כיסה מיד וכיסה אח"כ קיים מ"ע כהלכתה אלא דלא חיבב מצוה בשעתה. ואם לא כיסה מיד וכיסה אחר זמן מועט אכתי מיקרי מצוה בשעתה אלא דאינו בכלל זריזין מקדימים למצות. מחב"ר או' א' זב"צ או' א'.

סעיף קטן ג

ג) שם. צריך לכסות דמו. וגם באפר חם מותר לכסות. ט"ז באו"ח סי' תצ"ח ס"ק ט"ו. והדע"ק בסוף סי' זה כתב דאין לבשל הדם או למלוח קודם הכיסוי ולכן נכון שלא יהא האפר יד סולדת בו. וכתב עליו בגידולי הקדש שם או' ו' דבזה נתקשו קצת לומדי תורה דהוא היפך דברי הט"ז הנז' וכתב ליישב דדוקא עפר התחתון אין לכסות באפר חם דהא בע"כ שוהה מעט קודם שיכסה למעלה ונמצא בשעת הכסוי שלמעלה כבר מבושל הדם ע"י אפר דלמטה אבל עפר העליון שרי לכסות באפר חם יעו"ש והב"ד מנ"י בלק"י או' קנ"ז. זב"צ או' ב' וכתב שם הזב"צ ולכן יש להזהיר להשוחטים שלא למצות דם השחיטה בכירה שיש בה אש ועפר שהיס"ב.

סעיף קטן ד

ד) אם אחר ששחט הקדיש את הדם חייב לכסות מפני שקדמה מצות כסוי להקדש. כך שנינו בתוספתא. וה"ה אם הקדיש את החיה או העוף אחר ששחט. הרמב"ם פי"ד מה' שחיטה ה' ג' כנה"ג בהגה"ט או' ה' זב"צ או' ג'.

סעיף קטן ה

ה) שם. בין צדן עתה וכו' דת"ר אשר יצוד אין לי אלא אשר יצוד צודים ועומדים מאליהן מנין כגון אווזים ותרנגולים ת"ל ציד מ"מ אם כן מה ת"ל אשר יצוד למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה הזאת. חולין פ"ד ע"א. ופירש"י אלא בהזמנה הזאת כאלו הוא צד שאינה מזומנת לו כלומר לא יאכל בשר תדיר שמא יעני עכ"ל והביאו ב"י. ט"ז סק"א.

סעיף קטן ו

ו) שם בהגה. אבל השחיטה כשרה וכו' אפי' לעצמו. וכ"ה בד"מ וכן דעת ב"י ורש"ל פ' כסוי הדם סי' א' ושאר האחרונים דלא כהב"ח שאוסר לעצמו. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' לה"פ או' ב' בל"י או' א' כריתי או' א' שמ"ח או' ב' זב"צ או' ד'.

סעיף קטן ז

ז) מיהו היכא דהעם פרוצים במצות כסוי שאינם מכסים כדין או שאינם מברכין על הכסוי או על השחיטה יש לקנוס ולחייב מלקות וגם יש לאסור השחיטה להעובר משום מגדר מילתא. ש"ך שם. בל"י שם. שמ"ח שם. שפ"ד או' ג' זב"ת או' ד' זב"צ או' ה' וכ"כ לעיל סי' י"ט או' א'.

סעיף קטן ח

ח) ואפי' רק אותו השוחט פרוץ במצוה זו יש לקנוס ולהלקות ולאסור הבשר על העובר משום מגדר מילתא. שמ"ח שם. שפ"ד שם. זב"צ או' ו'.

סעיף קטן ט

ט) [סעיף ב'] חייב לברך קודם שיכסה וכו' כמ"ש בפסחים ז' ע"ב כל המצות מברך עליהם קודם עשייתן. ואם לא בירך קודם כסוי לא יברך אחר כסוי. שמ"ח ותב"ש או' ג' דלא כפר"ח. וכן הסכים המש"ז או' ג' משום סב"ל. זב"ר בתמידים או' ז' מנ"י או' ב' זב"צ או' ז' ומשמע מדברי הפו' הנז' דגם תוך כדי דיבור אין לברך אחר שכיסה והגם דדעת הקומץ או' ב' יכול לברך תוך כדי דיבור דהכסוי וכן נוטה דעת המנ"י בלק"י או' ז' מ"מ אנן ק"ל סב"ל אפי' כנגד מרן ז"ל ואפי' כנגד הרוב כמ"ש באו"ח סי' י"ח או' ז' יעו"ש אלא יש לברך בלבו או בלתי שם ומלכות. ועיין לעיל סי' י"ט או' ו'.

סעיף קטן י

י) שם. על כסוי דם בעפר. אע"ג דלא מצינו בשום מקום שמזכירין פרט המצוה בברכה אלא דרך כלל וא"כ היה די לומר על כסוי דם לחוד מ"מ הכא שאני שעושה ב' מצות דהיינו כסוי שלמטה מן הדם ושל מעלה וזה נלמד מן בעפר ע"כ צ"ל בעפר להורות על שני המצות. ט"ז סק"ג. אבל הרמב"ם ושאר גדולים הביאו הנוסח על כסוי הדם וכן הרשב"ץ ביבין שמועה. וכתב הכנה"ג ודינא דחיי שכן המנהג במקימו לומר על כסוי הדם ותו לא. אבל הש"ך ס"ק כ"ט כתב דמנהגם לומר על כסוי הדם בעפר ובספרו הארוך הביא כן מהרוקח והגאונים והתשב"ץ ומהרש"ל עי"ש וכן מנהג ארץ הצבי ומצרים כמרן ודעמיה לומר על כסוי הדם בעפר. ונהרא נהרא ופשטיה. מחב"ר או' ב' ומיהו מ"ש וכן המנהג וכו' לומר על כסוי הדס בעפר היינו לומר תיבת בעפר ג"כ אבל לענין תיבת הדם בה"א אדרבא נוסח הש"ע בלא ה"א אלא זהו כפי נוסחא אחרת שנכתוב באו' שאח"ז.

סעיף קטן יא

יא) שם. על כסוי דם בעפר. וכ"ה הנוסח בטור ובשחיטות מהרי"ו סיף ה"ש. לבוש. יש"ש פ' כסוי הדם סי' י"ב. שמ"ח או' ג' חכ"א כלל ח' או' ד' קומץ או' ב' אהל יצחק סי' כ"ד או' י"א. מנ"י או' ב' מיהו בתוספתא דברכות פ"ו או' ט"ז הנוסח על כסוי הדם בה"א. וכ"ה הנוסח בהרמב"ם פי"ד מה"ש ה' א' כלבו סי' ק"ח. רוקח סי' ש"פ. כנה"ג בהגה"ט או' ח' בן א"ח פ' וילך או' ג' ונהרא נהרא ופשטיה.

סעיף קטן יב

יב) ואם אמר רק על כסוי דם ולא אמר בעפר יצא. חכ"א שם. והוא פשוט כיון דאיכא כמה גאונים דסברי דאפי' לכתחלה י"ל רק על כסוי הדם בלתי תיבת עפר כמ"ש לעיל או' יו"ד וא"כ אף היכא דנהיגי לומר על כסוי הדם בעפר אם לא אמר תיבת בעפר פשיטא דיצא.

סעיף קטן יג

יג) וקודם הברכה י"ל לשם יחוד קבה"י וכו' הריני בא לקיים מ"ע של כסוי הדם כש"ה ושפך את דמו וכסהו בעפר לתקן את שורש מצוה זו וכל תרי"ג מצות הכלולות בה במקום עליון. ויהי נועם וכו'.

סעיף קטן יד

יד) בעפר הבי"ת בסוגל ולא בשווא. מש"ז או' ג' מנ"י או' ב' זב"צ או' ט'.

סעיף קטן טו

טו) שם הגה. מי ששחט פעם הראשון מברך שהחיינו על הכסוי. מיהו הפר"ח או' ה' כתב דלענין דינא כיון שהתו' והרשב"א מסכימים שלא לברך ודבריהם נראים עיקר ועוד דספק ברכות להקל הכי נקטינן ודלא כהגה יעו"ש. וכ"כ הבל"י או' ב' וכ"כ בתשו' בעי חיי הי"ד סי' כ"ב דאין העולם נוהגין לברך דאינה מצוה שיש עליה שמחה ודלא כהרב דמש"א יעו"ש. תו"ז סי' ד' או' ז' גם הריק"ש כתב על דברי רמ"א הנז' דלא נהגו כן ולא הוזכר בתלמוד. זב"ת או' ז'. וכ"כ השפ"ד או' ה' דודאי אין להכניס עצמו בספק ברכה. וכ"כ הקומץ או' ג' דלהוציא עצמו מפלוגתא יש להדר אחר כלי או פרי חדש ולברך עליו ולכוין גם על הכסוי ואם לאו לא יברך דסב"ל. וכ"כ מנ"י או' ב' וכ"כ זב"צ או' י"א דמנהג בגדאד יע"א שלא לברך שהחיינו על הכסוי. אמנם אם יש מקום שנהגו לברך אין מזניחין אותם דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל וכמ"ש באו"ח סי' ז' או' ב' יעו"ש.

סעיף קטן טז

טז) [סעיף ג'] כוי שהוא ספק חיה וכלאים הבא מבהמה וחיה צריך לכסות דמן וכו' משמע דבין תיש הבא על הצביה ובין צבי הבא על התשיה בשניהם צריך לכסות ואין מברך. וכ"כ הב"ח. וכ"כ הדרישה או' א' דאפי' תיש הבא על הצביה דאמו חיה צריך לכסות ואינו מברך. וכ"כ הרב מטה אשר סי' י"ח דאפי' תיש הבא על הצביה דאמו חיה ג"כ אין לכסות ביו"ט וגם אין מברכין עליו ודלא כרש"ל וט"ז וש"ך אלא כס' הב"ח והדרישה ודעמייהו יעו"ש וכ"פ בס' בית מאיר. זב"צ או' י"ב.

סעיף קטן יז

טוב) שם. ואינו מברך. דשמא מין בהמה הוא והוי ברכה לבטלה ועובר על לא תשא וכו' לבוש.

סעיף קטן יח

חי) שם. ואין שוחטין אותם ביו"ט. דכיון שצריך לכסותן וביו"ט אינו רשאי לכסותן לא ישחוט לכתחלה ש"ך סק"ח. פר"ח או' ז' לה"פ או' ו' זב"ת או' יו"ד.

סעיף קטן יט

יט) שם. ואם שחטן אינו מכסה דמן. ואפי' יש לו עפר מוכן מפני שהרואה יאמר ודאי חיה הוא דאל"כ לא היו מטריחין לכסות דמו ביו"ט ויבא להתיר חלבו. ש"ע או"ח סי' תצ"ח סעי' י"ח. ועי"ש בהגה שכתב דאם שחטו באמצע החצר מותר לכסותו אם יש לו עפר מוכן יעו"ש ובדברינו לשם.

סעיף קטן כ

ך) שם. ובלילה אם רישומו ניכר יכסנו. ואינן יכולין לקבל הדם בכלי לכסותו בלילה שאין שוחטין לתוך כלים. טור. והטעם כמ"ש לעיל סי' י"א סעי' ג' שלא יאמרו מקבל הדם לזורקו לעכו"ם יעו"ש. וכתב הב"ח דבזה"ז בדיעבד אם שחטו ביו"ט יכול לקבל הדם בכלי אפי' לכתחלה ומ"מ יותר טוב ליתן עפר וצרורות בכלי קודם קבלה יעו"ש והב"ד הש"ך סק"י. אבל הדרישה כתב דאפשר דגם בזה יש חשש מפני הרואה שיאמר שלוקח עפר לכסות בו דם הכוי בצווי חכם שהורה לו כן ויבואו להתיר חלבו. וכ"כ דמש"א. כנה"ג בהגה"ט או' י"ד. בל"י או' ג' וכן הסכים השמ"ח או' ד' ובתב"ש או' ז' מ"א באו"ח סי' תצ"ח ס"ק ל"ד. מנה"ז כלל כ"ג בעשרון או' יו"ד. זב"ר סי' י"ט במוספים או' ד'.

סעיף קטן כא

כא) כוי מחוסר אבר מותר לשוחטו ביו"ט ויקבל דמו בכלי ויכסנו בלילה כיון דאין מקריבין מחוסר אבר לעכו"ם. שש"א סוף או' ג' זב"צ או' ט"ו. ומיהו לפי הטעם שכתבנו לעיל או' י"ח נראה דגם בכה"ג אין לעשות כן לכתחלה.

סעיף קטן כב

כב) [סעיף ד'] הבו"פלו נהגי שלא לכסות דמו. והוא מריא הנאמר בפסוק. ב"י. לבוש. זב"ת או' י"ד. והוא המין שקורין בערבי ג'אמוס והוא גדול מהשור ודומה לו. כ"כ הראב"ע בעמוס סי' ה' פסוק כ"ב. וכ"כ בישעיה סי' א' פסוק י"א. וכן פירש רלב"ג במלכים א' סי' א' פסוק יו"ד וז"ל ומריא הוא מין ממיני הבקר השמנים והגדולים עכ"ל וכן בשרש שרש מרא כתב מין ממיני בקר הגדולים וכ"כ הרמב"ם פ"א מה' מ"א ה' ח' כגון שור הבר והמריא שהם ממין השור עכ"ל והב"ד זב"צ או' ט"ז. ועיין לקמן סי' ף' סעי' ג' וסי' רצ"ז סעי' ז'.

סעיף קטן כג

כג) שם הגה. ויש מסתפקין בבו"פלו וכו' שאומרים שהוא כוי. ד"מ או' א' בשם שחיטת מהרי"ו. ביאור הגר"א או' ז' ולפ"ז אין לשחטו ביו"ט כמו הכוי.

סעיף קטן כד

כד) שם בהגה. ע"כ טוב לכסותו בלא ברכה. ומצוה לשמוע לדברי הגאונים לכסותו כמשפט הכסוי אלא שלא לברך מספק דדילמא אין זה בו"פלו האמור בדברי הגאונים. פר"ת או' ו' זב"ת או' ט"ו.

סעיף קטן כה

כה) שם בהגה. או לשחוט עוף וכו' אצל הבו"פלו ולא ע"ג דם הבו"פלו. ט"ז סק"ה. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ט' בל"י או' ד' שמ"ח או' ד' זב"ת או' ז' זב"צ או' י"ז.

סעיף קטן כו

כו) שם בהגה. או לשחוט עוף וכו' ועיין בתשו' זכרון יצחק סי' ק"י שכתב דהרמ"א דקדק בלשונו וכתב לשחוט עוף ולא כתב חיה או עוף והיינו משום דעיקר מצות כסוי לכסות תיכף כשיצא הדם מהנשחט וכו' יעו"ש. פ"ת או' ב' ועוד י"ל דנקט עוף משום שהוא מצוי יותר מן החיה. ויברך על הכסוי ויכוין על הבו"פלו ויכסה דם העוף תחלה ואח"כ דם הבו"פלו דשמא אינו חייב ויהא הפסק בין הברכה לכסוי. וה"ה בשוחט את הכוי או את הכלאים אם אפשר יש לשחוט עוף אצלו ויכוין עליו.

סעיף קטן כז

כז) [סעיף ה'] צריך שיהיה למטה עפר תיחוח. דא"ר זירא השוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר ושפך את דמו וכסהו בעפר עפר לא נאמר אלא בעפר מלמד שהשוחט צריך שיתן עפר למטה ועפר למעלה. חולין פ"ג ע"ב. ב"י. לבוש. ט"ז סק"ו.

סעיף קטן כח

כח) שם. צריך שיהיה למטה עפר תיחוח. ועפר דלמטה צריך שיהיה כמו עפר דלמעלה בכל הלכיתיו דבר שמצמיח או שיהא נקרא עפר. מש"ז או' י' זב"ר סי' י"ט בתמידים או' י"ח. מנ"י או' ה' זב"צ או' י"ח.

סעיף קטן כט

כט) שם. צריך שיהיה למטה עפר תיחוח. ומשמע מדברי רש"י חולין פ"ג ע"ב שצ"ל הדם מכוסה בעפר תיחוח גם מן הצדדין. וכ"כ מנ"י בלק"י או' כ"ח בשם הדע"ק. זב"צ או' י"ט.

סעיף קטן ל

ל) שם. וצריך להזמינו בפה. פי' העפר דלמטה צריך להזמין בפה לשם כסוי היכא דמצא עפר תיחוח דאל"כ לא עביד מידי. וכן כשנותן הוא לשם עפר תיחוח חשיב כהזמנה (ר"ל וא"צ לומר בפה) והי"א ס"ל דאם מצא עפר תיחוח ושחט עליה די בכך אבל עפר שלמעלה לכ"ע צריך שיתן היא. ש"ך ס"ק י"ב. שפ"ד או' י"ב.

סעיף קטן לא

לא) שם. וצריך להזמינו בפה. ועפר למעלה ודאי ניטל בידו זה הוא הזימון וא"צ לומר בפה שעושה לשם כסוי. שפ"ד שם.

סעיף קטן לב

לב) שם. וצריך להזמינו בפה. שיאמר קודם שחיטה עפר זה יהיה לי לצורך כסוי הדם. שמ"ח או' ו' קומץ או' ב' אהל יצחק סי' כ"ד בלק"י או' ה' זב"ר סי' י"ט בתמידים או' כ"א. מנ"י או' ה' זב"צ או' כ"א.

סעיף קטן לג

לג) וה"ה אם מצא עפר מוכן ומשמש בו בידו כאלו הכינו לכך וא"צ הזמנה בפה. זב"צ או' כ"ב.

סעיף קטן לד

לד) שם. וי"א שאין צריך. העיקר כמו שסתם מרן ז"ל שצריך להזמינו ודלא כפר"ח. ער"ה או' ט' וכ"פ הלבוש כסתם הש"ע. וכ"כ התב"ש או' יו"ד דכיון דאו' הוא צריך לחוש לדעת רש"י והנמשכים אחריו דס"ל דצריך. וכ"כ זב"צ או' ך'.

סעיף קטן לה

לה) שם. וי"א שא"צ. ולא פליגי אלא למצוה מן המובחר אבל בדיעבד פשיטא דלכ"ע א"צ שיתן הוא אפי' עפר שלמעלה דהא כסהו הרוח בסעי' י"א פטור מלכסות והוא משנה שלימה. ש"ך ס"ק י"ב. אבל השמ"ח או' ו' כתב אם שחט ע"ג עפר המונח כבר ולא הזמינו בפה ועדיין לא כיסה למעלה דיש להחמיר היכא דאפשר לגרר הדם וליתנו לתוך עפר שהזמין ולכסותו בברכה ואם כבר כיסה למעלה פטור. וכ"כ אהל יצחק סי' כ"ד או' ב' ובלק"י או' ז' זב"ר סי' י"ט או' ד' מנ"י או' ה' זב"צ או' כ"ג.

סעיף קטן לו

לו) [סעיף ו'] מכסה בידו או בסכין. ר"ל בקתא של סכין אבל לא בראשו דשמא יפגום אותו. ט"ז סק"ז. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ד. מש"ז או' ז'. וכ"כ האחרו'

סעיף קטן לז

לז) ושוחט שמכסה בלהב של הסכין דהיינו בצד החוד יש להעבירו. מש"ז שם. או' כ"ה.

סעיף קטן לח

לח) שם. או בכלי אחר. או בקיסם. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ז.

סעיף קטן לט

טל) שם. אבל לא ברגלו וכו' לאו דוקא ברגלו ממש ה"ה שאינו יכול לכסות ברגלו בסכין או בקיסם או בכלי אחר דתולדותיו כמוהו. כנה"ג שם או' י"ז. בל"י או' ז' זב"צ או' כ"ז.

סעיף קטן מ

מ) שם. אבל לא ברגלו וכו' ואחר הכסוי קיל לרמוז שם ברגל דכבר אזדא ליה מצותו שהרי אם נתגלה פטור מלכסות וא"כ לא שייך שיהיה מצות בזויות. וגם להטיל מי רגלים אין איסור ואחר שהכסוי אין ניכר שם אין עוד אף מדת חסידות מלהטיל. דע"ק או' ד' מיהו בס"ח סי' תתכ"ה כתב אחד שהיה שוחט עופות וכסה הדם ובא אחר ורצה להשתין מיד לשם ולא הניחו אמר עתה בעת כסוי הדם ברכתי לה' שם לכן לא יתכן להיות משתין או רוקק שם והדם מכוסה שם עכ"ל. וי"ל דהכא מיירי בעוד שעדיין הדם לח ולא נתייבש בתוך העפר והדע"ק מיירי אחר שנתייבש הדם ואינו ניכר וכן מדוקדק הלשון.

סעיף קטן מא

מא) והמקום להכין לכסוי צ"ל נקי ממ"ר ואף שמכסה הלחלוחית מ"מ יש לבחור מקום אחר למצוה. דע"ק שם. זב"צ או' כ"ט.

סעיף קטן מב

מב) [סעיף ז'] שחט ולא היה עפר למטה צריך לגרור וכו' ואם א"א לגרר מ"מ מכסה למעלה בברכה. שמ"ח או' ח' זב"ת או' כ"ד. אהל יצחק סי' כ"ד בלק"י או' ח' מנ"י או' ז' זב"צ או' ל'.

סעיף קטן מג

מג) ואם כיסה מלמעלה ולא היה עפר למטה מחייבין אותו לחזור ולגרור הדם ויתן עפר למטה ויחזור ויכסה ואינו מברך כיון שבירך פעם ראשונה. פר"ת או' יו"ד. שמ"ח או' י"ב. זב"ת שם. קומץ או' ז' זב"ר סי' י"ט או' ו' מנ"י שם. זב"צ או' ל"א.

סעיף קטן מד

מד) [סעיף ח'] מי ששחט הוא יכסה וכו' דת"ר ושפך וכסה מי ששפך יכסה שחט ולא כסה וראהו אחר מנין שחייב לכסות שנאמר ואומר לבני ישראל אזהרה לכל בני ישראל. חולין פ"ז ע"א.

סעיף קטן מה

מה) והשוחט קודם לכל אדם הילכך אם קדמו אחר וכיסה חייב ליתן לו עשרה זהובים שכר ברכה שביטל ממנו אלא שאין גובין בזה"ז. טור. וכן פסק בש"ע חו"מ סי' שפ"ב יעו"ש והוא מגמ' ותו' שם. יעו"ש. ועיין לקמן או' נ"ב.

סעיף קטן מו

מו) שם. מי ששחט הוא יכסה. השוחט אין לכבד לאדם אחר שמחזר לקיים מצות כסוי או אפי' לאדם גדול ממנו ומכבדו לעשות הכסוי זהו אסור. ש"ך בח"מ סי' שפ"ב. כריתי או' יו"ד. מחב"ר או' ח' ער"ה או' יו"ד. חכ"א בחלק בי"א שער או"ה סי' ז' זב"צ או' ל"ב.

סעיף קטן מז

מז) ואם מינהו בדרך שליחות ואומר לו בפיו עשה זאת בשליחותי מוחר דשלוחו של אדם כמותו ומקבל שכר כאלו הוא עשה המצוה. כריתי שם. מחב"ר שם. ער"ה שם. ומ"מ מצוה בו יותר משלוחו. מחב"ר או' ט' וכ"כ בברכ"י סי' רס"ד בשיו"ב או' א' ועוד לפי הנוסחא שהביא כנה"ג בהגה"ט או' כ"ג בתורת כהנים דיש להחמיר בכסוי דאין למנות שליח יותר מכל המצות משום דנראה דהמצות בזויות עליו שהוא אינו רוצה ללכלך עצמו בעפר. ער"ה שם. זב"צ או' ל"ג.

סעיף קטן מח

מח) ואם מכבד לאדם גדול ואומר לו שיהיה שלוחו ג"כ נראה דאין כאן פקפוק. ברכ"י בשיו"ב שם. ומחב"ר בסי' זה או' יו"ד. זב"צ או' ל"ד. אמנם לא ימכור המצוה בדמים כדכתיב אמת קנה ואל תמכור. שפ"ד בסוף הסי' וכ"כ האחרונים.

סעיף קטן מט

מט) וכן אם רוצה לפרקים לכבד במצוה זו לאדם נכבד והוא כבוד המצוה או אף אם אינו נכבד כ"כ רק שהמהדר יחזיק לו טובה עבוד כבוד זה ומכ"ש כששוחט אצל בעה"ב שרובם מקפידים ע"ז דיכול השוחט לכבדו. קומץ או' י"א. מנ"י או' יו"ד. ובפרט בעת שחיטת הכפרות בבית בה"ב שכמעט רובם ככולם מדקדקים שיניחו להם מצוה זו שיכול השוחט לכבדם. עשרון או' י"ג. זב"צ או' ל"ה. ועוד עיין בדברינו לאו"ח סי' תר"ה או' ט"ו.

סעיף קטן נ

נ) ונראה דכ"ז אם אינו שוחט אלא א' וע"ז אמרינן דמצוה בו יותר משלוחו אבל אם שוחט הרבה וכסה א' וקיים המצוה יכול לכבד אחרים בנשאר כדי לזכותם לקיים המצוה כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל.

סעיף קטן נא

נא) ונראה שאין נכון לכבד במצות כסוי רק למי שהוא גדול ודאי ע"פ שערות כהלכה או שיש לו שהרי משחז"ל מי ששחט יכסה כ"ה מה"ת ובדאו' אין סומכין על החזקה וכיון שאין שליחות לקטן צ"ל הנשלח לכסות במקומו גדול ודאי בשערות ידועות אחר שנת י"ג. דע"ק או' ו' מנ"י שם.

סעיף קטן נב

בנ) שם. מי ששחט הוא יכסה. ומי שקדם וכסה לא טוב עשה וצריך לפייסו לשוחט. ט"ז סוף סק"ט בשם סמ"ק. לה"פ או' י"ג. בל"י או' ח' זב"ת או' כ"ו. ואפי' אם ענה אמן אחר ברכתו צריך לפייסו. קומץ או' י"ב. מנ"י או' י"א. ודין גזלן יש לו. פר"ת או' י"א. ולא יוכל המכסה לפטור עצמו במה שנותן לו עוף אחר לשחוט דזו מצוה אחרת היא והוי מעוות לא יוכל לתקון. תו' חולין פ"ז ע"א. וכ"כ הטור בסוף הסי' והב"ח. זב"ת שם. וגם לא יוכל המכסה לפטור עצמו ע"י שישחוט הוא עוף ויתן לשוחט הראשון לכסות דמ"מ המצוה שלו ואינו נותן אלא דרך שליחות כמ"ש נעול או' מ"ז.

סעיף קטן נג

גנ) ודוקא בכה"ג דמצות כסוי רמיא על השוחט שנאמר ושחט וכסה מי ששחט הוא יכסה אבל אם נתנו לו בהמה לשחוט ובא אחר ושחטה פטור דאם לא רצה לאכול בשר אינו חייב לשחוט. פרישה בח"מ סי' שפ"ב או' ד' ובספרו סמ"ע על הש"ע שם סק"ה. כנה"ג בהגה"ט או' ס' שו"ג במחו' או' ב' זב"ר סי' י"ט במוספים או' ו' זב"צ או' מ'.

סעיף קטן נד

דנ) שם. מי ששחט הוא יכסה. ואם איחר השוחט ולא כסה אחר שבדק הסימנים והסכין ואם היא חיה אחר שבדק ריאה שלה יש רשות לאחר לכסות. פר"ת או' י"א. זב"ת או' כ"ו. זב"צ או' ל"ז. וכן בשראה שהשוחט לא כסה והלך לו חייב הוא לברך ולכסות. קומץ או' י"ב. משמע הא אם עדיין עומד ומוכן לשחוט לא יוכל אחר לכסות ואפי' אם בדק הסימנים והסכין או אם חיה ובדק הריאה דאמרינן כונתו לגמור השחיטה ולכסות בפעם אחת.

סעיף קטן נה

הנ) ואם השוחט כיבד והזמין לאדם אחר לעשות כסוי הדם ובא אדם אחר וקדם וכיסה אין לחייבו דהשוחט אין יכול לחייבו דהא לא מנע ממנו המצוה דהוא נתנה לאחר והאחר אינו יכול לחייבו דבמה קנה זה המצוה של הכסוי דאי משום דהזמינו השוחט בדבור בעלמא אינו קונה. זב"צ או' ל"ק. ומ"מ לא טוב עשה לחטוף המצוה מחבירו וגם בלא דעת הבעלים.

סעיף קטן נו

ונ) שם. מי ששחט הוא יכסה. וה"ה העפר למטה הוא יתן. שמ"ח או' ט' קומץ או' י"א. דע"ק או' ה' זב"ר סי' י"ט בתמידים או' כ"ט. מנ"י או' יו"ד. זב"צ או' ט"ל. ואין זה אלא למצוה מן המובחר דמצוה בו יותר משלוחו אבל אם יש איזה סיבה יוכל לעשות שליח להזמין העפר דלמטה דשלוחו כמותו.

סעיף קטן נז

זנ) שם. ואם לא כיסה וראהו אחר חייב לכסות. בברכה. ט"ז סק"ח. שמ"ח או' ט' קומץ או' י"ב. זב"ר שם בתמידים או' ל"א. מנ"י או' י"א.

סעיף קטן נח

חנ) שם. וראהו אחר חייב לכסות. ואפי' אם ראהו ביו"ט חייב לכסות כמבואר בתוספתא והביאה השמ"ח שם. זב"ר שם. מנ"י שם. ודיני כסוי ביו"ט הלא הם כתובים בש"ע או"ח סי' תצ"ח ובדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן נט

טנ) [סעיף ט'] שחט מאה חיות וכו' ודין אם סח בין כסוי לכסוי או בין שחיטה לשחיטה וכיוצא עיין לעיל סי' י"ט סעי' ה' וסעי' ו' ובדברינו לשם או' מ"ב ואו' מ"ח ואו' מ"ט יעו"ש.

סעיף קטן ס

ס) [סעיף יוד'] השוחט ונבלע הדם בקרקע אם רישומו ניכר חייב לכסות. פי' אם היה עפר תיחוח יכסנו מלמעלה ודיו ואם לאו יגרור אותו וליתנו בעפר תיחוח ולכסותו בעפר תיחוח כמ"ש בסעי' ז' פר"ת או' י"ג. זב"ת או' ל' ודוקא שעדיין לא כיסה למעלה אבל אם כבר כיסה למעלה במקומו ולא גררו פטור. שמ"ח או' י"א. אהל יצחק סי' כ"ד או' ב' זב"ר סי' י"ט או' ט' מנ"י או' ח' זב"צ או' מ"ז.

סעיף קטן סא

סא) שם. אם רישומו ניכר. פי' מראה דם אדום או שחור. פר"ת או' י"ד. זב"ת או' כ"ט. זב"צ או' מ"ו.

סעיף קטן סב

סב) שם. חייב לכסות. בברכה. שמ"ח שם. שפ"ד בסוף הסי' אהל יצחק שם בלק"י או' ח' מנ"י שם. זב"צ שם.

סעיף קטן סג

סג) [סעיף יא'] כסהו הרוח פטור מלכסות. היינו אם כסהו עד שאין רישומו ניכר אבל אם רישומו ניכר חייב לכסות. פר"ת או' ט"ו. זב"ת או' ל"א. זב"צ או' מ"ח.

סעיף קטן סד

סד) שם. פטור מלכסות. ודוקא שכסהו בדבר הכשר לכסוי אבל בדברים הפסולים לכסוי צריך לכסות דלאו כסוי מקרי. פר"ת שם. זב"ת שם. וכ"כ השמ"ח או' י"ב דדוקא כשכסהו הרוח בדברים שמכסין בו וכן למטה היה כמו כן דברים שמכסין בו או שלמטה נבלע בקרקע אבל כסהו הרוח בדברים שאין מכסין בהם או שלא היה למטה דברים שמכסים בהם יש לגלותו ולגררו וליתן עפר למטה ומלמעלה ובלא ברכה. וכ"כ אהל יצחק סי' כ"ד או' ו' זב"ר סי' י"ט או' יו"ד. מנ"י או' ט' והגם דדעת הפר"ת סוף או' ט"ז לברך וכ"ה דעת הקומץ או' ט' כבר נודע דק"ל סב"ל ורק יברך בלבו או בלי שם ומלכות.

סעיף קטן סה

סה) שם. פטור מלכסות. ואם רצה לגלותו ולחזור ולכסותו מצוה קעביד. פר"ת או' ט"ז. וכ"כ השפ"ד או' י"ב דהרשות בידו לגלותו ולכסותו לקיים המצוה. זב"צ או' נ"ג וכתב ודלא כזב"ת.

סעיף קטן סו

סו) ואם חזר ונתגלה מעצמו אחר שכסהו הרוח או ע"י אדם נתגלה אפי' כסהו הרוח מעיקרא בדברים שמכסים בהם יכסנו כדינו ע"י עפר מלמטה אם לא היה למטה דברים שמכסים ועפר למעלה ובלא ברכה. שמ"ח שם. אהל יצחק שם. זב"ר שם. מנ"י שם.

סעיף קטן סז

סז) אבל אם ישראל כסהו כדינו וחזר ונתגלה בין מעצמו ובין ע"י מעשה פטור מלכסות. ומ"מ אין לכסות במקום התורפה שעשוי להגלות. גם אין לגלותו לכתחלה לצורך הדם רק שא"צ לשומרו. גם מותר לנקר חצירו ואם נתגלה נתגלה. שמ"ח או' י"ג. זב"ר שם. מנ"י שם. וכן הסכים המחב"ר או' י"א דאין לגלותו בידים לכתחלה ואין לשחוט באתרא דידעין שמתגלה מיד ולא כפר"ח שהסכים עם התו"ח יעו"ש. זב"צ או' נ"ו.

סעיף קטן סח

סח) שם. ואם חזר ונתגלה חייב לכסות. בלא ברכה. פר"ח או' י"ז. כריתי או' י"ג. מש"ז או' ט' חכ"א כלל ח' או' ח' בית יעקב סי' זה. פ"ת או' ד' זב"צ או' נ"א. וכ"כ לעיל או' ס"ה.

סעיף קטן סט

סט) ואפי' אם כסהו הרוח תכף ומיד שנפל ולא היה ראוי שום פעם לכסוי ונתגלה אפ"ה מכסה בלא ברכה. מש"ז שם. באר יעקב שם. ודלא כפר"ת או' ט"ז שכתב דבכה"ג מברך. והגם דהער"ה או' י"ב פסק דמברך וכ"כ מ"א באו"ח סי' תקפ"ו סק"ו אנן בדידן לא פסקינן הכי דסב"ל משום חומרא דלא תשא. זב"צ או' נ"ב.

סעיף קטן ע

ע) ומיהו אם יש לו עוף אחר ישחוט אצל זה ויברך על הכסוי ויכסה ואח"כ יכסה זה שנתגלה. באר יעקב שם. פ"ת שם. זב"צ או' נ"ג. וכן יעשה בכל מקום דאיכא ספק אם יברך אם אפשר ואם לא אפשר יברך בלבו או בלי שם ומלכות.

סעיף קטן עא

עא) שם. אבל אם הוא בעצמו כיסהו ונתגלה וכו' ולאו דוקא עצמו אלא ה"ה כסהו אחר ונתגלה פטור מלכסות. פרישה או' י"א. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ה. שמ"ח או' י"ג. זב"צ או' נ"ה. ועיין לעיל או' ס"ז.

סעיף קטן עב

עב) מי שנתן עפר תיחוח למטה כדינו ע"ג קרקע ושהה מלכסותו עד שנבלע הדם דרך העפר תיחוח אם רישומו ניכר חייב לכסות ואם אין רישומו ניכר פטור מלכסות דהא נתכסה מאליו ע"י עפר התיחוח והו"ל כמו כסהו הרוח. קומץ או' ח' מנ"י בלק"י או' ח' ולמדנו מזה דלפעמים האדם שוחט ומנטף דם ע"ג עפר התיחוח וכמו ב' טיפות הראשונות הם נתכסים מאליהם בעפר התיחוח ואין רישומם ניכר ואח"כ יבא שאר הדם עליו ויהיה מרבית דם נראה דאין לכסות זה הדם בברכה דהא כיון שנתכסו ב' טיפות הראשונות נפטר מן הכסוי דלא בעינן שיכסה כל הדם אלא קצת מהדם כמ"ש לקמן סעי' ט"ו ובד"מ או' ו' דאם יש טיפה א' בגומא של עפר מכסה מה שבגומא ודיו יעו"ש וכ"כ השמ"ח או' י"ט דאפי' משהו די והגם דבעי השמ"ח שם שיהיה מדם הנפש מי יאמר דאין זה דם הנפש וע"כ ודאי דיש לכסות שאר הדם בלא ברכה דסב"ל וצריך ליזהר בזה. ועוד לפעמים ימצא דאחר שיכסה הדם בעפר תיחוח יחזור העפר תיחוח של הכסוי ויבלע בדם אחר שהייה מועטת ויחזור הדם ויהיה רישומו ניכר ובודאי דצריך לחזור ולכסותו בלא ברכה דזה לא מקרי כסהו ונתגלה דמעיקרא לא כסהו כראוי ולכן יש ליזהר בעת הכסוי לראות ולהשגיח שלא יהא הדם ניכר מלמעלה דרך עפר התיחוח ויש להזהיר לשו"ב על זה. זב"צ או' נ"ז. ועיין לקמן או' ץ'.

סעיף קטן עג

עג) [סעיף יב'] דם שנפל לתוך המים או מים שנפלו לתוך הדם וכו' הנך ב' דינים אינם שוים דאלו דם שנפל לתוך מים מטעם שמא דאין דיחוי אצל מצות מכסה בלא ברכה אבל מים לתוך דם מכסה בברכה. מש"ז או' ט' שמ"ח או' י"ד. קומץ או' י"ג. אהל יצחק סי' כ"ד או' ז' זב"ר סי' י"ט בתמידים או' מ"ו. מנ"י או' י"ג. וזהו אם נפל הדם לתוך המים טיף טיף אבל אם נפל הדם לתוך המים בפעם א' אם יש בו מראה דם מכסה בברכה. שמ"ח שם קומץ שם. אה"י שם. זב"ר שם. מנ"י שם. זב"צ או' נ"ח.

סעיף קטן עד

עד) שם. אם יש בו מראה דם חייב לכסות וכו' מראה דם בעינן שלא יהא מראהו כיהה. מהריק"ש בערך לחם בשם תו' חולין פ"ז ע"א. זב"ת או' ל"ז. אכן השפ"ד סוף או' ך' נסתפק בזה יעו"ש. ע"כ יש לכסות בלא ברכה אפי' אם דיהה ואפי' במים לתוך דם בלא ברכה אם דיהה. זב"צ או' נ"ט.

סעיף קטן עה

עה) [סעיף יג'] נתערב הדם ביין אדום או בדם בהמה או בדם החיה. כ"ה במשנה חולין פ"ז ריש ע"ב ופירש"י בדם הקזה של חיה והרמב"ם פי' בדם חיה טמאה. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' ך' לה"פ או' י"ח. שמ"ח או' ט"ו. זב"ת או' מ' וה"ה אם נתערב בדם חיה נבילה או טריפה. שפ"ד או' י"ז. זב"צ או' ס'.

סעיף קטן עו

עו) ואם נתערב בדם שחיטת חיה שכבר כיסה מקצת דמו שדמו הנשאר פטור מכיסוי כמ"ש לקמן סעי' ט"ו אם היה מראיתו ניכר אם נתערב כ"כ במים יכסה בברכה ואם לאו יכסה בלא ברכה. שמ"ח או' ט"ו. מנ"י או' י"ג.

סעיף קטן עז

עז) שם. רואין היין ודם בהמה כאלו הוא מים וכו' וה"ה אם שחט חיה או עוף ונפל הדם לדם בהמה וכה"ג בענין שאם היו רואין הדם בהמה מים לא היה בו מראית דם ושוב נפל לתוכו יותר בענין שאם היה מים היה חוזר וניעור חייב לכסות. ש"ך ס"ק י"ח. ומ"מ יכסה בלא ברכה. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ב. שפ"ד או' י"ח. זב"צ או' כ"ב.

סעיף קטן עח

עח) [סעיף יד'] שחט עוף או חיה ושחט עליו בהמה פטור מלכסות. היינו באופן שאין יכול לגרר הדם אבל אם יכול לגרר דם בהמה יגרר ויכסה דם חיה. הרשב"א במ"ה דף י"ט. כריתי או' ט"ז. והיינו בלא ברכה. שמ"ח או' י"ז ותב"ש או' כ"ו. קומץ או' י"ד. מנ"י או' יו"ד. זב"צ או' ס"ג.

סעיף קטן עט

עט) שם. פטור מלכסות. ואם יודע בבירור שיש מקצת מדם העוף שלא נתכסה בדם בהמה יכסה המקצת ההוא בברכה דק"ל דמו ואפי' מקצת דמו. קומץ   שם. מנ"י שם. אבל אם אינו יודע אם נתכסה כל הדם יכסה בלא ברכה. אהל יצחק סי' כ"ד או' ח' זב"ר סי' י"ט או' י"ג. מנ"י שם.

סעיף קטן פ

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה