אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה· רבי יעקב חיים סופר

סימן יח

סימן יז

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] השוחט בסכין בדוקה ונמצאת פגומה אפי' מן הצד. ואין בכלל זה רושמי הסכין שעושין האומנין בשעת עשיית הסכין כיון שהוא רחוק הרבה מן החוד. כ"כ רש"ל. ט"ז סק"א. וכ"כ לעיל סי' ט' או' ו' בשם כמה פו' ועי"ש עוד מאו' ז' ואילך דינים השייכים לענין זה יעו"ש.

סעיף קטן ב

ב) שם הגה. אפי' מן הצד. וכ"ה דעת הש"ע כמ"ש לקמן סעי' ט' וכ"כ השו"ג או' ב'.

סעיף קטן ג

ג) שם. הרי זה נבילה. לפי שהפגם אינו חיתך אלא קורע ונוקב הסימנים בעוקצה ומנבל הבהמה כדאיתא בגמ' (חולין י"ז ע"ב) וקרא כתיב וזבחת ולא וקרעת. וכ"כ הלבוש. מנחת יוסף או' א'.

סעיף קטן ד

ד) שם. הרי זה נבילה. פי' ספק נבילה וכדמסיים אלא חיישינן שמא בעור נפגמה וכו' וכ"כ בסעי' י"א ולכן כתב לקמן סי' כ"ח סעי' ך' דבכה"ג מכסה בלא ברכה יעו"ש, ש"ך סק"א בשה' כמה פו' וכ"כ הפר"ח או' ב' שו"ג או' ג' כריתי או' א' זב"ת או' ב' יד אליהו או' א'. מיהו הכנה"ג בהגה"ט או' ג' כתב דהכא הוי ודאי נבלה וכ"כ השפ"ד או' א' וכתב לחלק בין שם לכאן יעו"ש אמנם השו"ג שם הסכים כדברי הש"ך דהוי ספק נבילה וע"כ כתב לענין הלכה דהאוכל מבשרה אינו לוקה ואינו יכול לשחוט או"ב ביום א' ואם שחט אינו לוקה בספק יעו"ש.

סעיף קטן ה

ה) שם. אלא חיישינן שמא בעור נפגמה וכו' משום דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת (איסור אבר מן החי) ואינה יוצאה מאיסורא עד שיודע לך במה נשחטה וכיון שנולד בה ספק לא נתברר לך שנשחטה כראוי כדלקמן סוף סי' כ"ה בהגה. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' לה"פ או' ב' כריתי או' ב' זב"ת או' ג'.

סעיף קטן ו

ו) שם. ואפי' בעוף. אפי' נגע ג"כ בעצם המפרקת דאיכא תרתי לטיבותא שעורו רך ונגע ג"כ בעצם המפרקת אפ"ה חיישינן שמא בעור איפגם. ב"ח. ש"ך סק"ג. פר"ח או' ד' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' כריתי או' ג' זב"ת או' ד' זב"צ או' ג' יד אליהו או' ד'.

סעיף קטן ז

ז) ואפי' לא שחט רק הקנה ויש כאן ספיקא טובי דלמא אח"כ נפגם ואת"ל מקודם דלמא נגע בפגימה קודם ששחט המחצה של קנה וא"כ אין פגימה פוגם מ"מ אסורה דכל ספק בשחיטה אסור. כריתי שם.

סעיף קטן ח

ח) ואפי' לא בדקוהו הרבה שעות אחר השחיטה ואח"כ בדקוהו ונמצא פגום מ"מ חיישינן שמא בעור נפגמה ולא אמרינן דהוי ס"ס ספק שמא במפרקת נפגמה ושמא אחר שחיטה בדבר אחר נפגמה. יד אליהו או' ג' ולי נראה דזהו פשוט דלא הוי ס"ס כיון שאינו מתהפך דתרי הספיקות הם אחר שחיטה ואת"ל קודם שחיטה הוי נבילה ולא עבדינן ס"ס כה"ג כמ"ש בסי' ק"י בדיני ס"ס בס"ד.

סעיף קטן ט

ט) [סעיף ב'] שיעור הפגימה כל שהוא. סוד בדיקת הסכין שלא תהיה פגומה לתועלת הנפש המגולגלת בבהמה ועוף שלא תפסל השחיטה וידחו עוד שלא תצטערנה. עבודת הקודש חלק ס"ג. לה"פ או' ד' זב"צ או' ח' ור"ל חוץ ממה שהיא ה' למשה מסיני יש עוד תועלת לנפש המגולגלת. וכונת בדיקת הסכין והשחיטה כבר כתבנו אותם באו"ח סי' תר"ה או' ז' יעו"ש.

סעיף קטן י

י) שם. שיעור הפגימה כל שהוא. בגמ' איתא (חולין י"ז ע"ב) הרבה אמוראים שהחמירו בבדיקה לבדוק בשמש או במים דכשמעבירו בחודו על המים אם יש פגימה בסכין מרגישין אותה במים והיינו אפי' בכל שהוא ומסיק רש"ל ביש"ש פ"א דחולין סי' ל"ח דהני אמוראי דבדקי לה בשמשא ובמיא חומרא שהחמירו לבדוק אחרי כל הספיקות ואנן ק"ל הלכה דבהני בדיקות דבישרא וטופרא סגי אבל בודאי אי אישתכח פגימה בכל שהוא בשימשא ובמיא טריפה הוא אפי' בדיעבד יעו"ש. והב"ד הט"ז סק"ב. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' ה' דהמנהג לבדוק בצפורן ובבשר אבל ודאי אם נמצא פגימה קטנה הנראית בשמש ובמים אעפ"י שאינה נרגשת בצפורן ובבשר פסולה כדברי רש"ל יעו"ש. וכ"כ בל"י או' ג' וכ"ה דעת התו"ז סי' פ"ט או' י"ג. זב"ר סי' יו"ד בתמידים או' ב'.

סעיף קטן יא

יא) ויש נוהגין לראות חוד הסכין במראית העין ג"כ חוץ מבדיקת אבשרא ואטופרא כמ"ש דע"ק או' ג' וזב"ר במוספים או' ט' ובאו' שאח"ז.

סעיף קטן יב

יב) שם. שיעור הפגימה כל שהוא וכו' וכ"כ הש"ך סק"ד דהמנהג פשוט לפסול אפי' פגימה כל שהוא דלא כהב"ח יעו"ש. וכ"כ הפר"ח או' ה' פר"ת או' ג' לה"פ או' ה' חכ"א כלל ג' או' י"א. וזהו ע"פ דינא דהש"ס והש"ע ועוד כמה פו' אבל אנו מנהגינו לאסור אף הרגשה בעלמא אע"ג שאינה מעכבת חוט השערה וגם אינו נראה לעין השמש. וגם יש לאסור שלא לשחוט אם רואה קודם שחיטה כעין פגימה כל שהוא ע"י ראיית השמש אע"ג שאינו מעכב חוט השערה וגם אינה נרגשת בצפורן. ולדעתי נכון לעשות כן לראות לכתחלה ע"י ראיית השמש על חוד הסכין ולדקדק שלא ימצא שם אפי' קצת לבנונית דאע"ג שאין זה פגימה מ"מ ע"י השחיטה בקל יופגם במקום ההוא ולכן אין לשחוט בסכין עד שלא יהא בו שום הרגשה בעלמא ויהא חדודו שחור למראה עיניו מראשו לסופו בלי נקודה לבנה וכל הנוהג כן תע"ב. קומץ או' ג' אמנם זה ודאי פשוט דחלילה לסמוך על בדיקת הראייה לבד בלא בדיקת הצפורן דמלבד שעובר על דברי חז"ל דמצרכי צפורן דוקא חוץ לזה אמרו שוחטים מומחין שיש כמה פגימות שאינם נראים בראייה ונרגשים בבדיקת הצפורן והסומך בבדיקת הסכין על בדיקת ראיית העין לבד הוא בכלל מאכיל נבילות. דר"ת או' ך' וכ"מ מדברי הפו' דאין מועיל הראייה רק להחמיר ולא להקל ח"ו.

סעיף קטן יג

יג) וכתב הפר"ת או' ג' דכבר ידוע ופשוט כי הבדקן הבקי מרגיש בצפורן פחות מחוט השערה ואותם שמרגישים טפי בכל אופן הבדיקה שיעשו להרגיש ביותר בעו למבדק עד מקום שידם מגעת. וכ"כ הפליתי או' א' דברור לע"ד כאשר הסכימו עמי שוחטים מומחים מובהקים כי אין לך פגימה בעולם ממש קטן שבקטנים שלא יורגש ע"י צפורן וכו' רק הכל תלוי בהרגשת הבודק ולפי חריצת ועוצם הרגשתו כי יש אנשים שאפי' פגימה קטנה אינה מרגישים ויש שמרגישים אפי' כחוט השערה ויש אשר אין מרגישים כלל והכל לפי הרגשת האדם ועוצם בחינתו וזה ברור ונודע לכל עכ"ל וכ"כ חכ"א כלל ג' או' י"א דהשלם בדעת ירגיש בצפורן אפי' פגימה כחוט השערה ולכן פגימה דקה מן הדקה הכל נקרא כדי חגירת צפורן יעו"ש. המורם מכל האמור דבענין בדיקת הסכין צריך לה חריצות ובקיאות ועוצם הרגשה והכל תלוי בישוב הדעת וביראת שמים וכמ"ש לקמן בסעי' י"ז יעי"ש.

סעיף קטן יד

יד) והא ודאי דא"צ לבדוק הסכין בראייה ע"י כלי זכוכית המגדיל חוש הראות. טוטו"ד תניינא בהשמטות סי' נ"ג. וכ"כ בשו"ת מר ואהלות באהל ברכות והודאות סי' ל' בד"ה אציג. דר"ת או' ך'.

סעיף קטן טו

טו) ואם יש סדק בחודה בעומק קצת יותר מחוט השערה אע"ג דאין נכנס בו אפי' חוט השער מפני שאין כאן פגם וחסרון והעוקצין ממש זה אצל זה וגם אין הבשר והצפורן נסתבך שם מה"ט מ"מ יש לחוש שבדחיקתו על הסימנים יפתח הסדק קצת ויסתבך בסי' ואסורה אפי' דיעבד. שמ"ח או' ב' קומץ או' ד' וכן הסכים חכ"א שם לאסור בזה מטעם אחר יעו"ש. זב"צ או' ו'.

סעיף קטן טז

טז) לפי שכל חלודה דינה כפגם ובזע ולפעמים אין פגם בסכין ומכח החלודה נראית כפגם כמו שראיתי ובדקתי כמה פעמים וגם אפשר לפסלו מכח שהייה לכן יש להדיח הסכין קודם בדיקה במים. כנה"ג בהגב"י או' ב' בשם דמש"א. זב"ש או' ב' זב"צ או' ז' וע"כ יש נוהגין להניח מעט רוק על המטלית לנקות בו הסכין קודם בדיקה.

סעיף קטן יז

טוב) [סעיף ג'] צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה. ואין מברכין על בדיקת הסכין כמו על השחיטה דכל מצוה שאין עשייתה גמר מלאכתה פי' גמר המצוה אין מברכין עליה וראיה מסוכה שאין מברכין על עשייתה ובדיקת הסכין אין עשייתה גמר מלאכה שהרי צריך אח"כ שחיטה. מהרי"ו בהגהות ה"ש. כנה"ג בהגה"ט או' ט' וגם שמא ימלך ולא ישחוט והוי ברכה לבטלה. לה"פ או' ו' זב"ר במוספים או' א' ועוד מפני שאין מברכין על כל מצוה שאינה עיקר מצוה כמ"ש בדברינו לאו"ח סי' ח' או' ב' והכא עיקר המצוה הוא השחיטה.

סעיף קטן יח

חי) שם. צריך לבדוק הסכין קודם שחיטה. ויש בזה ג' טעמים. חדא שמא ישכח לבדקו אח"כ ונמצא אוכל נבילה. ב' משום חשש ברכה לברכה. ג' משום דאסור לנבל בהמה בחנם דקעבר על בל תשחית. שמ"ח או' א' ואפי' אם שמע הברכה מאחר דליכא חשש ברכה לבטלה וגם נבלה שוה ככשרה דליכא משום בל תשחית וסכין מוצנע דאז א"נ משתלי ולא יבדוק אח"כ דליכא איסורא אפ"ה יש ליזהר שלא לשחוט בלי בדיקה תחלה דאפי' הסכין מוצנע מ"מ עלול הוא ליפגם בקל מאליו ואין לסמוך על שמירתו גם אפי' שהנבלה שוה ככשרה אסור לגרום טרפות משום צער ב"ח ומה גם ע"ד הסוד דיש לחוש לתקן ניצוצי הקדושה או המגולגלים כידוע. מחב"ר או' ב' דלא כשפ"ד או' ה' זב"ש או' ד' זב"צ או' ט' מנ"י או' א'.

סעיף קטן יט

יט) ואף אם יעמיד אחר אצלו ויאמר להזכירו לבדוק אחר השחיטה לא מהני דאף דבאו"ח סי' ער"ה לענין קריאה לאור הנר בשבת התירו בכה"ג דוקא בקריאה דמצוה התירו. תשו' זכרון יצחק סי' ק"ג. פ"ת או' ב' וכן הסכים זב"צ או' יו"ד מטעמים אחרים.

סעיף קטן כ

ך) וסכינים שלנו שמיוחדים לשחיטה מותר לשחוט על סמך שיבדקנו אחר שחיטה דהא בדיעבד אם ישכח לבדוק כשר כדאיתא לקמן סעי' י"ד. פ"ת שם בשם תפארת למשה. אמנם בהגה שם סעי' י"ד משמע דאף בסכין כזה אסור לשחוט בו לכתחלה בלא בדיקה יעו"ש. וכ"כ בקומץ או' א' זב"ר או' א' יד אליהו או' ז' וכ"כ לעיל או' ח"י.

סעיף קטן כא

כא) בעת הצורך כגון לחולה או לצורך שבת ויו"ט וכדומה מותר לשחוט על סמך שיבדקנו אח"כ ודוקא בסכין מוצנע אבל בסתם סכין אפי' בכה"ג אסור לכתחלה. קומץ או' ב' מנ"י או' ב' וכן אם היא מסוכנת וירא שתמות יכול לשחוט על סמך שיבדקנו אח"כ. זב"צ או' י"א.

סעיף קטן כב

כב) והשוחט לעכו"ם אסור ג"כ לשחוט בסכין פגומה דהרואה סבר שנשחטה כראוי והוא יבדקנה וה"ה עוף. זב"ת או' ז' פי' דחיישינן דהרואה יודע לבדוק הריאה ויסבור שנשחטה כראוי ויבדוק הריאה ויאכל ממנה ועוף דלא יש בו בדיקה חיישינן דאתי למכליה בעיניה. ומשמע דכי ליכא רואים שרי. זב"ת שם. ומ"מ יש לחוש לצער בע"ח שהפגם קורע כמ"ש לעיל או' א'.

סעיף קטן כג

כג) [סעיף ד'] סכין שתבדק בהולכה וכו' ר"ל שמוליך הסכין על האצבע. דרישה או' ב' ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ז' וכתב והכי משמע נמי מלישנא דש"ס דקאמר דצריכה בדיקה אבישרא ולא קאמר בבישרא וכדלקמן בסעי' ט' אבל עכשיו נהגו להוליך האצבע על הסכין וגם זה נכון עכ"ל וכ"כ הלה"פ או' ז' בל"י או' ד' מכתב אליהו. דע"ק או' ז' וכתב וכ"ה המנהג פשוט להוליך היד על הסכין ולא הסכין על היד יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' י"ג דעתה אין לסמוך אלא על בדיקת שמוליך האצבע על הסכין משום דאם בודקין כבדיקת הש"ס שמוליכין הסכין על האצבע אין מרגישין יעו"ש ור"ל אין מרגישין בטוב כמו שמוליכין האצבע על הסכין. וכן עתה אנו נוהגין להוליך האצבע על הסכין.

סעיף קטן כד

כד) שם בהגה. ולפי שאין אנו בקיאין וכו' יש להטריף הכל והכי נהוג. וכ"כ הרב זב"צ או' י"ד דאין לנו דין מסוכסכת אלא כל מקום שתרגיש היד בין בהולכה בין בהובאה היא פסולה יען שיש פירושים רבים בזה ומחלוקות רבות וכיון שהרב בהגה כתב משם רבוותא קמאי דאנן לא בקיאינן כ"ש אנן יתמי דיתמי וע"כ המנהג אצלינו להטריף בכל מסוכסכת ומי שיקל בזה הרי הוא מאכיל טרפות לישראל וכן הסכימו האחרונים עכ"ל ולפי שהמנהג להטריף כדברי מור"ם ז"ל בהגה בין האשכנזים בין הספרדים ע"כ לא הארכנו על סעי' זה ולא על סעי' שאחריו.

סעיף קטן כה

כה) [סעיף ה'] סכין שיש בו פגימות הרבה וכו' והמנהג להטריף אפי' אם אין בו אלא פגימה א' כמ"ש באו' הקודם.

סעיף קטן כו

כו) [סעיף ו'] סכין חדה שהושחזה והרי אינה חלקה וכו' שוחטין בה. הגה. ואין אנו נוהגין לשחוט בי לפי שאין אנו בקיאין בדבר. וכן הסכים רש"ל פ"ק דחולין סי' ל"ז ול"ח. פרישה או' ט"ז. כנה"ג בהגב"י או' ט"ז. שו"ג או' י"ד וכתב וכ"ה המנהג גם באלו המקומות ור"ל מקומות הספרדים כנודע. וכ"כ הפר"ת או' יו"ד וז"ל ודבר פשוט אצלי כי בזה"ז אין בקי בדבר זה ויבא להתיר נבלה ומה גם ברוב קלי הדעת הנוטלים קבלה בימים אלו ושוחטים ישתקע הדבר אפי' אם יהיה בקי בדבר אצל עצמו והמורה בזה להקל ה"ז גם רוח בהוראה אם הוא חכם ואם אינו חכם ה"ז שוטה רשע שמאכיל נבילות לישראל עכ"ל. וכן הסכים התו"ז סי' פ"ט או' ט'. וכ"כ הכריתי או' ו' וז"ל בעו"ה הרבה מקילים ואומרים על הסכין שהוא אינו פגומה רק בלשון אשכנז רויך והוא לחסרון השגחתם וידיעתם כי רויך הוא פגימות קטנות נרגשים ברוב השגחה ומי ששוחט בסכין שהוא רויך הוא רשע ומאכיל טרפות לישראל בעו"ה ויש להחרים שזה השם רויך לא יזכר ולא יפקד והוא פגימה גמורה עכ"ל והסכים על ידו חכ"א כלל ג' או' י"א. וכ"כ זב"צ או' י"ז כיון דכל הרבנים הסכימו כדברי מור"ם ז"ל דאין אנו בקיאים בדבר בין רבני אשכנזים בין רבני הספרדים א"כ בודאי הגמור מי שעושה זה ומתיר הרי הוא מאכיל טרפות לישראל עכ"ד.

סעיף קטן כז

כז) ומיהו מ"ש שם התו"ז דלאחר שבדק הסכין כשהיא חלקה יפה שרי להעבירו אח"כ על המשחזת כדי שיתחדד וכו' מדברי הפו' הנז' משמע דאין חילוק דכל שאינה חלקה אין לשחוט בה אלא מקודם הבדיקה עושין אותה חדה וחלקה וכ"ה המנהג.

סעיף קטן כח

כח) וכתב בס' נחפה בכסף בקו' פרי מפרי על סי' זה וז"ל ופה עה"ק ירושת"ו השוחטים הקודמים היו נוהגין לשחוט בסכין חד והיו בקיאים לבדוק הסכין היטב שאין בו פגם אעפ"י שהיה חד הרבה ועתה מקרוב בזמנינו היה ערעור בסכין החד שהיו אומרים שו"ב מומחין מחו"ל שיש בו פגם ואינו נבדק מחמת שהוא חד ביותר ולכן נתקבצו כל חכמי העיר עם השו"ב המומחים הנמצאים פעה"ק והסכימו בהסכמה שלא יורשה שום שו"ב לשחוט בסכין חד ביותר אלא דוקא בסכין חד וחלק דהיינו בינוני כדי שלא יהיה חלק ביותר שהוא סכין רעה ולא חד ביותר שאינו נרגש הפגם לסיבת החידוד כמ"ש השוחטים המומחים של חו"ל וכן נוהגין היום פעה"ק וכתבתי פה שלא ישתכח ההסכמה הנז' עכ"ל והב"ד מנ"י סי' כ"ד בלק"י או' ב' זב"צ או' י"ח. וכ"כ הרב פה"א ח"ג דף מ"ג ע"ד וז"ל והן היום י"ג לחו' טבת תקי"ב נעשית הסכמה פעה"ק בכל תוקף שלא יורשה שום שוחט לשחוט בסכין חד גמור אלא שיהיה חד חלק. וגם שלא יורשה לשחוט בבית המטבחיים בכל עת שיהיה ובכל מקים שיהיה אפי' כבש א' כל שהוא למכרו לצבור לא יוכלו לשחוט אותו כ"א עד שיהיה שם ב' שוחטים מומחים שיבדקו הסכין שניהם באופן שישחט עפ"י בדיקת הסכין בשנים וגם שיראו הסכינים לממונים מהק"ק בכל עת שיעברו בעת שחיטתן עכ"ל וכ"כ בספרו מזבח אדמה. וכ"כ התו"ז סי' פ"ט או' ב' וז"ל דבעירנו (אזמיר יע"א) קבלנו עלינו בהסכמה בגזירת נח"ש לבדוק הסכין בשחיטת בהמה גסה שני שוחטים קודם כל שחיטה וכן נהגינן זולת דבדקה דשוחטים בב"א כמה כבשים בפי' אתמר דבודק השוחט הוא לבדו אחר ב' או ג' ואחר ח' או יו"ד מראה את הסכין גם לחבירו ולעולם אינו משחיזו אם לא יבדקו השני שוחטין עכ"ל ויש נוהגין להניח בבית המטבחיים שני שוחטים ממונים דוקא על בדיקת הסכין לבדוק קודם שחיטה ואחר שחיטה לכל בהמה ובהמה ואלו הב' שוחטים לא שוחטים ולא בודקים הריאה כדי שיהא דעתן פנוי דוקא לבדיקת הסכין. וגם כדי שלא לטרוח בשחיטה ולא ללכלך ידם בבדיקת הריאה רק לאחר כלות כל השחיטה הנצרך לאותו יום הולכים לבדוק הריאה אם יצטרך.

סעיף קטן כט

כט) יש נוהגין דלפעמים כשימצא בסכין פגם אחר השחיטה יקח אותה השוחט ומעביר חוד הסכין על כף ידו או על זרועו ומשפשף בה בכח לכאן ולכאן ואם !ניבר אותו הפגם בזה השפשוף ולא נשאר שום הרגשה אז מכשירין אותה הבהמה או העוף אבל בתשו' ברית אברהם חי"ד סי' י"ב נשאל ע"ז והעלה לאסור יעו"ש והב"ד פ"ת או' א' וכ"כ חכ"א כלל ג' או' י"א לאסור בזה וכתב שהסכים עמו ג"כ בעה"מ ס' בית מאיר יעו"ש. מיהו התו"ז סי' פ"ט או' מ"ג כתב דנהגו להכשיר אלא שצריך שיהיה בנחת ולא בכח יעו"ש. וכ"כ הרב זב"צ או' י"ט להקל אם משפשף בנחת ולא בכח ובזמן מועט וסיים דהכל תלוי לפי ראות עיני הבודק וביראת ה' על פניו יעו"ש.

סעיף קטן ל

ל) [סעיף ז'] סכין שפיה חלק וכו' ועכ"פ יכולה לחתוך ע"י דחיקה קצת אבל בלא"ה חיישינן לדרסה גם לא ישהה בהולכות והובאות מבלי שיחתוך כל שהוא בדרך הולכה ובדרך הובאה. פר"ת או' י"א. זב"ת או' כ"ג. זב"צ או' כ"ב.

סעיף קטן לא

לא) שם. ואעפ"י שהוליך והביא כל היום וכו' ואע"ג דק"ל לקמן סי' כ"ג דשהייה אפי' כל שהוא פסולה אפי' במיעוט בתרא בין בעוף בין בבהמה ה"ד שהייה ממש משא"כ שוחט בסכין רעה כיון שמוליך ומביא תמיד כשרה. ש"ך ס"ק י"א. זב"ת שם. מיהו ודאי לכתחלה אין לשחוט בו אפי' עוף כיון דצריך לכתחלה לשחוט ב' סימנים בעוף כמו בבהמה. ש"ך ס"ק י"ב. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ז'. וית' עוד לקמן סי' כ"ג סעי' ד'.

סעיף קטן לב

לב) שם הגה. ועיין לקמן סי' כ"ג וכו' סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן לג

לג) [סעיף ח'] סכין שהיא עולה ויורדת כנחש. פירש בכסף משנה שר"ל כנחש דשדרתו היא עקומה כשמגביה ראשו וזנבו וביניהם כמו גומא. ט"ז סק"ה. זב"ת או' כ"ו.

סעיף קטן לד

לד) שם. סכין שהיא עולה ויורדת וכו' ואפי' ב' ג' עולה ויורד כשר לשחוט בו לכתחלה. ט"ז שם דלא כב"ח. ש"ך ס"ק י"ג. פר"ח או' י"ג. פר"ת או' י"ב. לה"פ או' י"ג. בל"י או' ח' כריתי או' י"א. שמ"ח או' ד' וכתב דה"ה אם יש בו גובה או כמה גבוהים וגבוה מעל גבוה כל שאין בו כמין עוקץ שוחטין בו לכתחלה. אך בס' שחיטות מכתב אליהו כתב שראוי ונכון להגדיר שלא לשחוט בסכין עולה ויורד כי בעו"ה נתמעט ההרגשה והלואי שיוצאין חובותינו על סכין חלק וישר ולא על הר ובקעה דאינו דומה הרגשה דסכין ישר לעולה ויורד לכן כשיש פגימה בסכין לא ישחיז על מקום הפגימה לבד שאז נעשה עולה ויורד אלא יעביר בהשחזה כל אורך הסכין עד שיעמוד על תיקונו יעו"ש. פ"ת או' ג' וכ"כ תיו יהושע או' ט' זב"צ או' כ"ד.

סעיף קטן לה

לה) [סעיף ט'] בדיקת הסכין צריכה אבשרא ואטופרא וכו' אבשרא משום ושט ואטופרא משום קנה. תו' חולין י"ז ע"ב. דכל שאין אלו מרגישין גם הוושט והקנה לא ירגישו בפגם. ט"ז סק"ו. והלבוש כתב דיש פגימה שנרגשת ברך ואינה נרגשת בקשה ויש שהוא איפכא והושט הוא רך והקנה הוא קשה לכך צריך לבדוק הסכין בבשר האצבע כנגד הוושט ובצפורן כנגד הקנה. אמנם הפר"ת או' י"ג כתב דהאידנא מעולם לא ראינו מי שבודק בבשרא כי אין אדם מרגיש בה כל עיקר וכו' ואפשר לתת טעם למנהגם של ישראל וכו' דיש ב' מינים בבדיקת הצפורן הא' כשבודק בעובי הצפורן והב' בחוד מעובי הצפורן ומה שאנו אומרים שאין לך פגימה שאינה נרגשת היינו כשבודק בחוד דהוי דק כחוט השערה ועוד לו לצד היותו בעל חי שירגיש בפגם והגם שלא יכנס בתוכה ירגיש בכל דהו דקה מן הדקה ובבדיקה זו תו לא מצריכן בשרא וכו' יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' י"ז דעיקר הבדיקה אינה אלא בצפורן יעו"ש והב"ד התו"ז או' י"ב וכתב ומינה לא תזוע. וכ"כ זב"צ או' כ"ה. ועיין לקמן או' מ"א.

סעיף קטן לו

לו) ומ"מ הנכון הוא לבדוק ג"כ אבשרא משום דאמרו זה בגמ' (חולין י"ז ע"ב) ואעפ"י שאינו מרגיש כ"כ דע"ק או' ט' וכ"כ הפר"ת שם. וכ"כ הקומץ או' ט' וכתב שם הטעם שלא נהיה אנו ח"ו מבטלים תקנת חז"ל שהעובר על דבריהם הרי הוא עבריין עכ"ל וסיים שם בעשרון סוף או' י"ב ומי שעוזב בדיקת בשרא עליו נאמר ועוזבי ה' וכו' והשומע לעשות כמ"ש בפנים יזכה לבא במחיצת צדיקים יעו"ש. והב"ד זב"צ או' כ"ו.

סעיף קטן לז

לז) שם. דהיינו שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו וכו' משמע דמוליך הסכין על האצבע אבל המנהג עתה להוליך האצבע על הסכין כמ"ש לעיל או' כ"ג יעו"ש.

סעיף קטן לח

לח) שם. דהיינו שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו וכו' ואין קפידא לבדוק באיזה אצבע שירצה ויודע בו שהוא מרגיש בו יותר. דב"ש סי' ר' ובהגהות לה"פ או' י"ד כתב שיש לבדוק באמה. ומנהג העולם כמ"ש הדב"ש וכ"כ הרד"ק בהגהו' כ"י. ברכ"י בשיו"ב או' ג' וכ"כ השמ"ח או' ז' קומץ או' ט' זב"ר בתמידים או' כ"ז. יא"פ. מנ"י או' ט' זב"צ או' כ"ח.

סעיף קטן לט

טל) שם. דהיינו שמוליכה ומביאה על בשר אצבעו וכו' פי' שיבדוק מקודם בבשר ואח"כ בצפורן אבל לא יבדוק בבשר ובצפורן ביחד מפני שאינו יכול להרגיש יפה כמ"ש הטור. ואם עשה כן אפי' בבדיקה א' אין עולה לו וצריך לחזור ולבדוק אבשרא לחוד ואטופרא לחוד. שמ"ח או' ח' זב"צ או' ל"ו.

סעיף קטן מ

מ) שם. שהם פיה ושני צדדיה וכו' עד שיהיו ההולכות וההובאות בבשר ובצפורן י"ב וסי' ושחטתם בז"ה ז"ה גימטריא י"ב. לבוש. והוא מדברי הרא"ש פ"ק דחולין והטור.

סעיף קטן מא

מא) צריך שיהיה הצפורן עשוי ומתוקן עד סמוך לבשר דבזה יהיה מרגיש בו כהוגן כ"א יהיה הצפורן גדול רחוק מהבשר לא ירגיש היטב כי מרוחק מהחיות. זב"ת או' כ"ט. ומ"ש סמוך לבשר אין ר"ל סמוך ממש דאז אינו מרגיש יפה כנודע אצל השו"ב אלא ר"ל קרוב לבשר ולא מרוחק הרבה כ"א מרוחק הרבה ג"כ אינו מרגיש יפה כנודע.

סעיף קטן מב

מב) וכתב הגו"ר בס' גן המלך סי' נ"ז דאם שחט עוף בסי' א' כגון ששחט הוושט והיתה הסכין בדוקה אבשרא כשר אע"ג שהיה בו פגימה הנרגשת אטופרא או להיפך כגון ששחט הקנה בסכין בדוקה אטופרא אע"ג דאית פגימה הנרגשת אבשרא שפיר דמי דהני בדיקות דאצריכנהו רבנן אבשרא ואטופרא יהבי בהו טעמא דטופרא כנגד הקנה ובשרא כנגד הוושט עכ"ל אמנם השו"ג או' י"ז כתב להשיג עליו וכתב דאין זה אלא רמז בעלמא וכל שנמצא פגימה בין שנרגשת בבשרא ולא אטופרא או אטופרא ולא אבשרא נבלה ואין לסמוך על דברי הגו"ר הנז' יעו"ש. וכ"כ להשיג הער"ה או' ג' וכתב ודלא כהגו"ר יעו"ש. וכן בתשו' מאיר נתיבים הביא דברי הגו"ר הנז' ודחה אותו בב' ידים יעו"ש והב"ד פ"ת או' ד' ויא"פ. וכ"כ דע"ק או' יו"ד לדחות מדברי הגו"ר הנז' וכ"כ זב"צ או' ל' דכל העושה כן מאכיל טריפות לישראל. ועיין לעיל או' ל"ה.

סעיף קטן מג

מג) שם. ויבדוק לאט ובכונת הלב וכו' ולא יבדוק הסכין בשעה שהיד קר ומצונן או חם מאד או שהיד טופח הן מחמת משקה או זיעה אפי' טופח שלא ע"מ להטפיח כי בדוק ומנוסה אשר בכל אלה לא ירגיש. גם יקנח הסכין שלא יהא בו שום לחלוחית גם בעת שרוח מנשבת בעולם לא יעמוד בחוץ לבדוק כי הרוח קשה לזה. מכתב אליהו. פ"ת או' ה' קומץ או' י"א. זב"ר במוספים או' י"א. יד אליהו או' כ"א. זב"צ או' ל"ג וכתב שעשו נסיון שוחטי עירם כשיהיה קרירות בעולם אין אדם מרגיש בסכין גם עשו נסיון כשתהיה היד מלוחלחת או הסכין אין מרגישין וכשיש רוח בעולם לא תבדק הסכין וע"כ עשו תקנה בימות הגשמים כל קצב וקצב צריך להדליק אש הרבה ויחממו ידיהם מפני בדיקת הסכין גם עשו תקנה כשא' רוחץ ידיו אין לו רשות לבדוק עד אחר כמה דקים עד שתתנגב ידו לגמרי יעו"ש.

סעיף קטן מד

מד) כתב מהריק"ש בהגהו' הנקראים ערך לחם שיש ללחלח הצפורן במעט רוק קודם בדיקה שהסימנים הם מלוחלחים. וכ"כ הפר"ח או' י"ד. אמנם הזב"ת או' כ"ח כתב כבר נוסה הדבר הזה אצל רבים שלא הרגישו כל שהוא מפני הרוק וע"כ כתב דחובה הוא שלא ללחלחו. וכ"כ דע"ק או' ז' זב"צ או' ל"ד.

סעיף קטן מה

מה) וכתב הרשב"א במשמרת הבית דף ז' ע"א בשם הראב"ד דיש לרחוץ הסכין קודם בדיקה שהדם פעמים נקרש בתוך הפגימה והעיד הראב"ד שכן אירע לו מעשה שבדק ולא מצא פגימה ואח"כ כששכשך במים מצא פגימה יעו"ש. ש"ך ס"ק י"ד פר"ח או' י"ד. לה"פ או' ט"ו. כריתי או' י"ב. מיהו התב"ש או' י"ט כתב שמעולם לא ראה מי שדקדק בכך וע"כ לחלק יצא דדוקא אם לא בדק הסכין מיד אחר שחיטה מחמת איזה סיבה אז צריך לרחוץ הסכין ואח"כ לבדוק אבל לדידן דבדקינן הסכין תיכף אחר אחר שחיטה א"צ לרחוץ יעי"ש. וכ"כ השפ"ד או' י"ד וע"כ כתב דאחר השחיטה מיד אין לחוש לדם שעל שע"ג הסכין יעי"ש ור"ל שמותר לבדוק הסכין בעוד שהדם לח על הסכין. וכ"כ הקומץ או' י"א. זב"ר בתמידים או' ל"א. דע"ק או' י"ג. מנ"י או' י"ב. יד אליהו או' כ"א, אלא שכתב שם המנ"י דיש חולקים בזה ומצריכים דוקא להרחיצו במים ואח"כ יבדוק דחיישינן שמא יקרוש הדם וכן יש לנהוג עכ"ל. וכתב בזב"צ או' ל"ה דמנהגם בעיר בגדאד יע"א לקנח הסכין אחר שחיטה בסמרטוט דק וברוק יפה יפה עד שתתקנח היטב וזה מועיל כמו רחיצה לדידהו.

סעיף קטן מו

מו) וכתב שם בזב"צ דפעם אחד אירע מעשה שאחר שחיטה ראו פגימה בסכין ששחטו בה עופות הרבה ושפשפו בה ולא הלכה הפגימה ורחצו הסכין במים חמים והלכה הפגימה יען שכמה פעמים יהא דם קרוש ולא ילך עד שירחצו הסכין בחמין היטב וכ"ש במקום שיש רוח שיש לחוש שיתייבש הדם אפי' תכף לשחיטה ובהא אפי' התב"ש והשפ"ד מודו יעו"ש. ור"ל דאפי' לדעת התב"ש והשפ"ד דמתירין לבדוק הסכין תכף אחר השחיטה בעוד שהדם עליו במקום שיש רוח מודו שצריך לרחוץ ואח"כ לבדוק או לקנח בסמרטוט כנז'.

סעיף קטן מז

מז) שם. ויבדוק לאט ובכונת הלב וכו' הרב בית יעקב סי' כ"ה כתב דאם הוא יר"ש אף שמרגישין פגימה דקה אחר בדיקתו אין בכך כלום כיון שבדק כפי כחו מהרגשתו עי"ש ודבריו לא האירו וכן השיג עליו התב"ש או' י"ז דחלילה לומר כן דמה לנו שהוא יר"ש כיון שאינו מרגיש ופשיטא דיש לאסור. ברכ"י בשיו"ב או' ד' זב"צ או' ק"א.

סעיף קטן מח

מח) אם יש שאר בני אדם חכמים וראוים ואומרים שאינם מרגישים פגימה כמו שאומר היר"ש הנז' ויש שוחט א' שאמר שהוא מרגיש אין חוששין לו. תב"ש שם. ברכ"י שם או' ה'.

סעיף קטן מט

מט) וכן בכל פגימות ובדיקות הסכין אם הרואים ומרגישים אומרים שאין בו פגימה ואחד אומר שמרגיש אין כולם צריכים לשמוע ליחיד. חכ"א כלל ג' סוף או' י"א. ונראה שאדרבא יש לחוש לזה שאומר שמרגיש. שאינו יודע לבדוק יפה כיון שהוא נגד הרבים הרואים והמרגישים ובלבד שיהיו מומחים ואומנין בזה.

סעיף קטן נ

נ) שם. וצריך לשנות הצפורן אחר קצת בדיקתה שמא נפגם הצפורן וכו' ומנהגינו להשחיז הצפורן במשחזת הסכין או לתקנה בתער הסופר כשנעשה פגימות שמא יעבור פגימת הסכין בתוך פגימת הצפורן ואינו מרגיש וכן נכון לעשות. שו"ג או' י"ט. תו"ז סי' פ"ט או' י"א. זב"צ או' ל"א.

סעיף קטן נא

נא) אם בדק סכין וראה שיש הרגשה דקה כדי חגירת צפורן ואח"כ בדק ולא הרגיש השחיטה מותרת ולא יש חשש בזה כי יכול להיות שהיה מונח על החוד כל דהו עפרורית וכיוצא וע"י רוב ההילוך בצפורן נסתלק. דע"ק או' י"ב. זב"צ או' ל"ב.

סעיף קטן נב

בנ) שם הגה. ולא יבדוק שני צדדי הסכין ביחד וכו' ואם לא בדק הסכין רק אחודו ולא צדדין ונאבד הסכין אפי' שחט בה בהמות ועופות רבות כשרות. דמ"א דכ"ב ע"א. שכנה"ג בהגב"י או' כ"ד מיהו המש"ז או' א' כתב דאין לסמוך על זה גם כל האחרונים לא הביאו זה ואין להתיר מכח ס"ס שמא וכו' דהלכה פסוקה היא דאפי' מן הצד אוסר בפגימה כמו בחוד יעו"ש וכ"כ באו' ו' דלמעשה צ"ע. וכ"כ בשפ"ד או' ט"ז דלמעשה צ"ע. והב"ד זב"צ או' ל"ז וכתב ונכון להחמיר.

סעיף קטן נג

גנ) ויש ליזהר מאד לקנח הסכין היטב בסמרטוט דק עד שיחוס וזה תועלת גדול שלא יקבל פגימה או חלודה או ריי"ך מהתיק שלו. זב"ר במוספים סוף או' י"א. וזהו בעת שגמר השחיטה ורוצה להצניע הסכין בתיק שלו. וכן אנחנו נוהגין.

סעיף קטן נד

דנ) [סעיף יוד'] סכין שיש לה פגימה אסור לשחוט בה וכו' כבר נת' כל זה לעיל סי' ז' סעי' א' בהגה ובדברינו לשם כמה חילוקי דינים קחנו משם.

סעיף קטן נה

הנ) שם. וביו"ט נוהגין היתר וכו' ואם הוא שעת הדחק וכו' אפי' בחול מותר וכו' והתו"ז סי' פ"ט או' י"ד כתב דמה שהתיר מרן. ביו"ט וכן בשעת הדחק לכרוך מטלית על הפגימה אנן נהגינן איסורא בדבר ולא מתרינן לשחוט בסכין שיש בו פגם בשום אופן עכ"ל וכתב בזב"צ או' ט"ל שכ"ה ג"כ מנהגם כמ"ש התו"ז אלא שכתב אבל בעיר שאין בה מנהג יש לפסוק כמרן ז"ל עכ"ל ונראה אף בעיר שאין בה מנהג אם אפשר לשאול סכין מאחר הוא היותר נכון מלשחוט בסכין זה ע"י כריכת מטלית.

סעיף קטן נו

ונ) [סעיף יא'] השוחט בהמות רבות וכו' ה"ה בהמה אחת צריך בדיקה אחר השחיטה כמ"ש בסעי' שאח"ז אלא דהכא אתא לאשמעינן דאם לא עשה כן ובדק באחרונה וכו' הכל ספק נבילות ואפי' הראשונה. שו"ג סוף או' כ"ז.

סעיף קטן נז

זנ) שם. צריך לבדוק בין כל אחד ואחד וכו' משמע בדיקה כהלכתה אבשרא ואטופרא ואתלת רוחתא. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' י"ח. בל"י או' י"ג. כריתי או' י"ד. שמ"ח או' י"א. קומץ או' י"ב ובעשרון או' י"ט. אמנם הכנה"ג בהגה"ט או' ט"ו כתב דמנהג העולם שלא לבדוק י"ב בדיקות בין שחיטה לשחיטה ולא לאחר שחיטה כ"א הולכה והובאה פעם א' ונתן טעם למנהג דכיון דהסכין בחזקת בדוק שבדקו קודם שחיטה וא"צ לבדקו אחר שחיטה אלא שמא נפגם א"צ לבדקו י"ב פעמים דאוקמיה סכין אחזקתיה ומיהו אם ידע בודאי שהסכין נגע בעצם המפרקת באופן שאותה נגיעה יכול לפגום הסכין איתרע ליה חזקתה דסכין וצריך לבדקו י"ב פעמים כבתחלה יעו"ש. והב"ד השו"ג או' כ"ד וכתב כן המנהג בכל דבריו אלא שהמחמירים מקנחין הסכין מן הדם בין שחיטה לשחיטה ובודקין אותו ה' או ו' פעמים וכן ראוי להורות יעו"ש. ור"ל שבודקים אותו אטופרא אתלת רוחתא בהולכה והובאה שהם ששה פעמים.

סעיף קטן נח

חנ) ואפי' לא בדק בין שחיטה לשחיטה י"ב פעמים כל שבדק אבשרא ואטופרא אין מטריפין כל אותם שנבדק הסכין אחר שחיטה ונמצא יפה והטעם דמוקמינן סכין בחזקתו. כנה"ג שם. שו"ג שם. זב"צ או' מ"ב. ולפי מ"ש לעיל או' ל"ה דעתה אין מרגישין בבשרא העיקר הוא כל שנבדק בין שחיטה לשחיטה בטופרא אתלת רוחתא בהולכה והובאה ונמצא יפה אין מטריפין וכמ"ש באו' שאח"ז.

סעיף קטן נט

נט) שם. צריך לבדוק בין כל אחד ואחד וכו' ומסתברא דאם בדק אטופרא לחוד אתלת רוחתא דמכשרינן אם נמצא אח"כ פגימה אטופרא וה"ה אם בדק אבשרא וכו' ובזמנינו הכל הולך אחר בדיקת טופרא. פר"ת או' ט"ז. והב"ד זב"צ או' מ"ג וכתב וכן מנהגינו שנבדוק בין בהמה לבהמה דוקא בצפורן ובחוד ובב' הצדדין מיהו בעופות אין מנהגינו לבדוק בין א' לא' ובחול שאין הזמן בהול אנחנו בודקים אחר עופות שביד שליח א' ובע"ש שהזמן בהול או ביום ה' וביום ו' בחורף אין בודקים בין כל א' וא' אלא אחר ששוחט הרבה יבדוק וכ"ש בערב יוה"כ שהזמן בהול הרבה ולא יש פנאי אבל בבהמות בודקים בין א' לא' בכל זמן עכ"ד. ור"ל בעוף שעורו רך מקילין בעת הצורך לבדוק אחר כמה עופות לא כן בבהמה. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תר"ה או' י"ד ולקמן או' ס"ד ואו' ס"ז.

סעיף קטן ס

ס) ומיהו אם אירע שלא בדק בין א' לא' אלא דוקא בחודה של סכין ולא בדק בב' הצדדין ואח"כ נמצאת פגומה מן הצד יש להחמיר ולאסור כ"מ מדברי האחרונים וכ"מ מלשון השפ"ד או' ט"ז יעו"ש, זב"צ או' מ"ד. ועיין לעיל או' נ"ב.

סעיף קטן סא

סא) ואפי' שחט עופות ואח"כ בהמות בסכין א' אין אומרים מסתברא לתלות הפגם במפרקת הבהמה ולא בעור העוף אלא כיון שלא בדק בינתיים הרי כולם בספק ואפי' עוף הראשונה ושחיטתו פסולה מספק. שמ"ח או' יו"ד. זב"צ או' מ"ה.

סעיף קטן סב

סב) שם. הרי הכל ספק נבילות ואפי' הראשונה. דחיישינן שמא בעור הראשונה נפגמה כדלעיל סעי' א' לבוש. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' י"ז לה"פ או' י"ט. כריתי או' ט"ו.

סעיף קטן סג

סג) שם הגה. ומי שרוצה להכניס עצמו לספק זה א"צ לבדוק וכו' ורי"ו כתב אסור לו לכתחלה לשחוט אחרת עד שיבדוק הסכין. והב"ד ב"י. וכ"כ מהרי"ל לאסור דלמא יטלו מקצתם משם קודם שיבדוק הסכין. והב"ד ד"מ או' ד' וכן הסכים הב"ח. אבל הש"ך ס"ק י"ח כתב בשם כמה פו' להתיר אפי' לכתחלה כדברי מורם ז"ל בהגה וכתב כי כן הוא דעת הש"ע ודלא כהב"ח יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שניא וע"כ אין לעשות כן לכתחלה אלא בעת הצורך ואפי' בעת הצורך לא נהגו אלא בעופות ולא בבהמה כמ"ש לעיל או' נ"ט יעו"ש.

סעיף קטן סד

סד) שם בהגה. ומי שרוצה להכניס עצמו לספק זה א"צ לבדוק וכו' מיהו צריך שלא יקחו מהנשחטים לאכול קודם בדיקת הסכין של אחר השחיטה. ש"ך שם וכ"כ התב"ש או' כ"ה דבהא כ"ע מודים שאסור לאכול קודם הבירור וכמ"ש הש"ך עכ"ל וכ"כ חכ"א כלל ג' או' ט"ו. וא"כ לפי מ"ש לעיל או' נ"ט דכשהזמן בהול נוהגין להקל בעופות שאין בודקין הסכין אחר כל א' וא' צריך לעמוד כולם אצל השוחט עד שיבדוק הסכין באחרונה.

סעיף קטן סה

סה) שם בהגה. ומי שרוצה להכניס עצמו לספק זה א"צ לבדוק וכו' ואם הוא שוחט לאחרים ונמצא אח"כ הסכין פגום הו"ל השוחט פושע שעבר על דברי חז"ל שאמרו צריך לבדוק הסכין בין כל א' וא' ואם עשה כן שלא ברשות בעל הבהמות או העופות צריך לשלם אפי' שוחט בחנם כדין מזיק בידים. לבוש. והט"ז סק"ח חולק וכתב דא"צ לשלם כיון דלא ברי היזקא בשעת מעשה יעו"ש מיהו הש"ך בנה"כ כתב להשיג על דברי הט"ז וכן בתשו' פנים מאירות ח"ב סי' ק"מ כתב להשיג על דברי הט"ז ופסק כדברי הלבוש יעו"ש. אבל הכריתי או' י"ז הסכים כהט"ז. וכ"נ דעת הלה"פ או' ך' והבל"י או' יו"ד משהביאו דברי הט"ז באחרונה. מיהו איסורא קעביד ולא טוב עושה בעמיו ולא היה אלא גרמא בנזקין ק"ל דאסור אעפ"י שאינו חייב לשלם ואם רואה הב"ד שהוא מועד לכך וזה לאות שהוא מקילי דעת ראוי לחייבו לשלם למיגדר מילתא. כריתי שם. חכ"א שם.

סעיף קטן סו

סו) ואם שחט שנים לא' ולא בדק בנתיים צריך לשלם א' ממ"נ שאלו בדק בנתיים אם מצאו יפה היה הראשון כשר ואם היה מוצא בו פגם היה מתקנו ואז היה השני נשחט בהכשר וממ"נ קלקל לו אחד אבל אם שחט שני ב"ח לשני אנשים יכול לדחות את כל אחד ולומר דלמא בשלך נעשה הפגם. שמ"ח או' י"א. מש"ז או' ח' קומץ או' ט"ו. זב"ר במוספים או' י"ד. זב"צ או' מ"ז. והיינו דהגרוע ישלם לאדם א' ובשחט הרבה לאדם א' פטור מא' והשאר ישלם. מש"ז שם. קומץ שם. זב"ר שם. זב"צ שם. ואם הם של שנים אפי' יכתבו הרשאה זה לזה לא מהני ופטור. תב"ש או' כ"ד. זב"צ שם. ועיין בחו"מ סי' ש"ו סעי' ה'.

סעיף קטן סז

סז) ובשעת הדחק כגון בעיוה"כ שצריך לשמוט כפרות הרבה ואין הזמן מספיק לבדוק בכונת הלב ובמיתון כדינא י"ב בדיקות וקרוב הדבר שמחמת הנחיצה לא ידקדק היטב בבדיקה לא יבדוק בין כל אחד רק עכ"פ אחר כל העופות שביד שליח א' כדי שלא ילך השליח קודם הבירור ושפיר דמי בין לענין איסור ובין לענין תשלומין שא"צ לשלם כלום כשנוהג כן כי לא סגי בלא"ה ואפי' שוחט בשכר. שמ"ח או' י"ב. שפ"ד או' י"ח. זב"ר במוספים או' י"ג. מנ"י או' י"ד. זב"צ או' מ"ט. ועיין לעיל או' נ"ט.

סעיף קטן סח

סח) שו"ב שמרט נוצות ממקום שחיטה ויצא דם שנהגו לאסור מחשש נקיבת הוושט כדלקמן סי' כ"ג פטור מלשלם דהוי כאנוס למרוט הנוצות כדי שלא יעכבו את השחיטה ושלא יהיה חשש חלדה או שהייה עי"ז ומה הו"ל למעבד. דע"ק סי' א' או' י"ח. זב"צ או' מ"ח.

סעיף קטן סט

סט) [סעיף יב'] אעפ"י שבדק הסכין קודם שחיטה וכו' אבל אם נאבד שחיטתו כשרה וכו' ודוקא אם נאבד אבל אם לא נאבד ויכול להמציא ע"י טירחא מצרכינן ליה לטרוח אחריו לבודקי ואסיר לו לאכול ממנה עד דבדיק ליה לסכין. פר"ת או' י"ט. זב"ת או' ט"ל. זב"צ או' ן'.

סעיף קטן ע

ע) שם. ואפי' שחט בה הרבה וכו' ולא אמרינן דשמא בעצם המפרקת של ראשונה נגע ונפגם או מתוך ששחט הרבה בהמות נפגם. ש"ך סק"ך. פר"ח או' ך' לה"פ או' כ"א. שפ"ד או' ך' זב"ת או' מ'.

סעיף קטן עא

עא) שם. ואפי' שחט הרבה וכו' הב"ח פסק כדברי המחמיר בזה ולא הודו לו כל הבאים אחריו. תב"ש או' כ"ז. עשרון או' כ"ח. זב"צ או' נ"א. גם דלא כפר"ת או' ך' דנתן קצבה לזה דאם שחט יותר מד' וה' ונאבדה הסכין דיש להטריף דמלשון כל הפו' לא משמע הכי וכבר הזב"ת שם דחה דבריו עי"ש וע"כ לענין דינא אפי' שחט הרבה ביותר ונאבד הסכין שחיטתו כשרה וליכא שיעורא וכן עיקר. זב"צ שם. וכ"פ הרב נחפה בכסף בקו' פרי מפרי יעו"ש.

סעיף קטן עב

עב) שם. ואם נגע במפרקת של א' מהן יש להחמיר וכו' כלומר לחומרא אמרינן דעצם המפרקת פוגם בנגיעה לחוד אבל לא לקולא כדלעיל סעי' א' ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' כ"א. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' ט"ו. שפ"ד או' כ"א. זב"ת או' מ"א.

סעיף קטן עג

עג) ודע דכל זה דוקא בנאבדה אמרינן דאפשר שנפגמה בנגיעת עצם המפרקת ולפיכך מספק יש להחמיר באותם שנשחטו אח"כ אבל לא הראשונות. ואמנם כשהסכין לפנינו ונמצאת פגומה אפי' נגע בעצם המפרקת של א' מהן יש לאסור אף הראשונות ולא אמרינן שנפגמה בעצם המפרקת אלא אמרינן דשמא בעור דראשונה נפגם ויש לאסור הכל ופשוט הוא. זב"ת שם. וכ"מ ממ"ש באו' הקודם.

סעיף קטן עד

עד) שם. ואם נגע במפרקת וכו' יש להחמיר וכו' ואפי' אם נגע במפרקת של עוף אסורים כל הנשחטים אח"כ. שמ"ח או' י"ד. קומץ או' ט"ז. זב"ר או' ח' מנ"י או' ט ז. זב"צ או' נ"ב. יד אליהו או' כ"ט.

סעיף קטן עה

עה) ולכן פשוט שאם נגע במפרקת אסור לשחוט אח"כ עד שיבדוק הסכין ומה"ט נ"ל דאחר בדיקת הסכין שקודם שחיטה אין לתוחבו לנדן קשה דהוה כנוגע במפרקת ואם תחבו צריך לבדוק שנית קודם שחיטה ואפי' דיעבד אם לא בדקו ונאבד אחר שחיטה יש להחמיר כל שהנדן קשה והחוד או צדדיו נגעו בקשיותו. שמ"ח שם. מש"ז או' ט' קומץ או' כ"ב ובעשרון או' ל"ח. זב"ר בתמידים או' ס"ב. זב"צ או' נ"ו. יד אליהו או' ל'.

סעיף קטן עו

עו) שם. ואם נגע במפרקת וכו' ואפי' לא חתך חוד הסכין בעצם המפרקת אלא נגע נגיעה בעלמא כיון שנגע בכח חיישינן. פר"ת או' כ"א. וכ"כ הער"ה או' ד' בשם הגאונים דאפי' בנגיעה כל שהוא שלא עשה בה רושם חיישינן יעו"ש. זב"צ או' נ"ד.

סעיף קטן עז

עז) שם. יש להחמיר ולחוש לכל אותן שנשחטו אח"כ. משמע דאין איסור אלא אותם שנשחטו אח"כ אבל אותה עצמה שנגע בה במפרקת מותרת מיהו אם נגע באמצע שחיטה במפרקת ונאבד הסכין יש לאסור גם אותה הבהמה. שפ"ד או' כ"א. קומץ או' ט"ז. מנ"י או' ט"ז. זב"צ או' נ"ג.

סעיף קטן עח

עח) [סעיף יג'] שחט בסכין בדוקב וכו' שחיטתו כשרה וכו' והב"ח חולק וכתב דשחיטתו אסורה וכ"כ הפר"ח או' כ"ב לדחות דברי הש"ע והסכים לאסור יעו"ש. אבל הט"ז סק"י והש"ך ס"ק כ"ה כתבו לדחות השגות הב"ח והסכימו לדברי הש"ע יעו"ש. וכן הפר"ת או' כ"ב כתב לדחות השגות הפר"ח ומסכים לדברי הש"ע יעו"ש וכן הסכים הרב נחפה בכסף בקו' פרי מפרי. וכן הסכים זב"צ או' נ"ז.

סעיף קטן עט

עט) והיינו דוקא במקום דאיכא אומדנא דנוכל לומר שנשתמש בה בדבר קשה אחר שנאבדה אבל היכא דליכא אומדנא שנשתמש בה כגון שמצאו במקום מוצנע וכיוצא לא תלינן ושחיטתו פסולה. שו"ג סוף או' ל"ב. וכן אם הוא דימה וחשב שנאבדה ואח"כ מצאה במקום מוצנע אין לסמוך על החזקה כלל. זב"ש או' י"ז. ויש מחמירין יותר ואומרים דהא דמכשרינן בנאבדה קודם בדיקה אחרונה ונמצאת והיא פגומה ה"ד דיש דבר לתלות פגימתו כגון ששבר עצמות בסכין וספק לו אם בזה או באחר או שנעלם מעיניו בבית ויש שם משתמשים בסכינים בדבר קשה וכיוצא בזה ה"ז מותרת אבל מצאה במקום שנפלה ממנו והיתה במקום זה עד שמצאה ואין כאן מקום לתלות בו הפגם שיודע שלא עשה בו כלום ה"ז אסורה. שמ"ח או' ט"ו. עשרון או' כ"ו. זב"ר בתמידים או' ס"ד. מנ"י או' ך' נמצא דיש פלוגתא בזה דלדיעה ראשונה משמע דאם לא מצאה במקום מוצנע תלינן וכשרה ואפי' אם מצאה במקום שי"ל שבכאן נפלה ממנו והיתה במקום זה עד שמצאה ורק אם מצאה במקום מוצנע לא תלינן ואסורה. אבל לדיעה שנית הגם שלא מצאה במקום מוצנע אלא מצאה במקום שנוכל לומר בכאן נפלה ממנו אפ"ה לא תלינן ואסורה. ולענין דינא הגם דיש להחמיר כדיעה שנית מ"מ בהפ"מ יש לסמוך על דיעה ראשונה ולהתיר כיון דלשון מרן הש"ע מוכח כוותייהו. זב"צ או' נ"ח.

סעיף קטן פ

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה