אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר

סימן תרנא

סימן תרנ

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] מצות ד' מינים שיטול כל א' לולב א' וכו' וכ"ה בהקדמת התיקונים ובזוה"ק פ' פנחס דף רנ"ו ע"א ובס' מגיד משרים למרן ז"ל פ' אמור ובשער הכוו' דף ק"ה ע"ג ועי"ש שנתן טעם בסוד שהם רומזים אל בחי' ז' חסדים ג' בדי הדס חסד גבורה תפארת. שני בדי ערבה נצח והוד. לולב יסוד. אתרוג מלכות עטרת היסוד יעו"ש. ועוד עי"ש בשער הכוו' דף ק"ו שכתב דלולב ומיניו נרמזו בשם ב"ן הוי"ה במילוי ההי"ן ג' בדי הדס באו' יו"ד. ב' ערבות בהה' ראשונה. לולב באות וו' (לפי שהוא בחי' היסוד וגם כולל ו"ק) אתרוג הה' אחרונה (לפי שהיא בחי' העטרה והחסד שבה) יעו"ש. ועוד עי"ש שכתב לולב גי' חיים וכן הדס גי' חיים ע"ה יעו"ש. ירושלמי פרי עץ הדר כנגד אל אחד. כף אחת נגד גוי אחד. וענף עץ עבות ג' נגד ג' אבות. וערבי נחל שתים נגד שני לוחות. א"ר אות א' ועוד עיין בסה"ק ישמח ישראל דרוש עה"ת פ' אמור מה שכתבתי רמזים בזה יעו"ש:

סעיף קטן ב

ב) שם. שיטול כל אחד לולב אחד וכו' ביו"ט ראשון יותר טוב לילך למקום שיש בו לולב מלילך למקום שמתפללין. מ"א ריש הסי' וביו"ט שני י"ל אנן בקיאין בקביעא דירחא ולא הוי ספק תורה א"כ אם לילב ספק ותפלה ודאי ביו"ט ראשון ילך למקום לולב וביו"ט שני כה"ג ילך למקים שודאי מתפללין. א"א ריש הסי' והוא על דרך שנת' לעיל סי' תקצ"ה לגבי שופר יעו"ש ובדברינו לשם:

סעיף קטן ג

ג) שם. שיטול כל אחד לולב אחד וכו' ולא שיטול אחד בעד כולם כדאיתא בסוכה דף מ"א ע"ב ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד והטעם כתבו שם התו' מדלא כתיב ולקחת לשון יחיד יעו"ש ומשמע דה"ה בשאר הימים בעינן לקיחה ביד כל אחד ואחד וכ"כ בתשו' חת"ס סימן קפ"ב וחלק על רב אחד שאמר דבשאר הימים לא בעינן לקיחה ביד כל אחד ואחד יעו"ש. והב"ד האחרונים:

סעיף קטן ד

ד) שם. וב' ערבות. וג' הדסים וכו' נטלו כל הקהל ולא היה בלולב אלא ב' הדסים צריך לחזור וליטול לולב בג' הדסים ואין כאן משום מוקצה אך לא יברכו. כנה"ג בתשו' חא"ח ח"ב סי' מ"ז. וכ"כ בתשו' ב"ד סי' תנ"ה. ברכ"י או' ב' שע"ת אות א':

סעיף קטן ה

ה) וכתב שם בתשו' ב"ד דאם נטל בד אחד של ערבה צריך לחזור ליטול ולברך משום דערבי נחל כתיב תרתי משמע יעוש"ב. ברכ"י שם. ומיהו עיין בספרו יוסף אומץ סי' ב' שכתב להשיג על דברי הב"ד הנז' דקא פסיק ותני דבעי שתי ערבית דערבי כתיב והרי יש דרשות אחרות לרבות של בעל ושל הרים או א' ללולב וא' לערבה וע"כ כתב דאם נטל לולב ואחר כך מצא כי אין שם אלא ערבה אחת ישים ערבה אחרת ויטול כל הד' מינים פעם אחרת אבל לא יברך כיון דלדעת כמה גדולים יצא י"ח יעו"ש. וכ"כ היפ"ל ח"ב אות ב' להשיג על דברי הב"ד הנז' ודעתו שאין לברך עוד פעם אחרת כיון דיש כמה פו' דסברי דיצא י"ח יעו"ש. ועיין לקמן אות קכ"ג:

סעיף קטן ו

ו) נכרי שהביא ערבה לישראל ביו"ט שנתלשה בו ביום שהיה חושב שהוא מותר והניחו בלולבו אסיר לטלטלה. הרשב"א בתשו' סי' רצ"ז ומהרשד"ם בחא"ח סימן כ"ב מתיר אבל מהרח"א בס' עץ החיים דף קמ"א ע"ג דחה דבריו וכתב לאסור כדברי הרשב"א יעו"ש. והב"ד י"א בהגה"ט. ועיין עוד מזה לקמן סי' תרנ"ה אות י"ב ואות י"ג:

סעיף קטן ז

ז) שם. וג' הדסים. ובשעת הדחק שא"א באחר סגי בג' קטומים ויכול לברך עליהם גם כן כמ"ש לעיל סי' תרמ"ו אות נ"ט יעו"ש:

סעיף קטן ח

ח) שם הגה. ובמקום דליכא הדס כשר סגי ליה בחד דלא קטום. והרמב"ן ס"ל דאפי' בחד וקטום סגי כמ"ש הרב"י והר"ן וכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק. מ"א סק"א. ומיהו מ"ש והרמב"ן ס"ל דאפי' בחד וכו' כ"ה נמי בא"ח שהביא ב"י בסימן תרמ"ו וכמ"ש הברכ"י בסימן זה אות ג' והער"ה אות א' יעו"ש. אלא שכתב המ"מ פ"ז מה' לולב על דברי הרמב"ן הנז' שדעת כל הגאונים לפסוק במנין כר' ישמעאל דבעי' ג' הדסים וכדברי הרמב"ם יעו"ש והב"ד ב"י בסימן זה וכ"כ הב"ח בסימן זה על דברי הרמב"ן הנז' אבל דעת כל שאר המחברים כדברי הטור דבעינן ג' בדוקא יעו"ש. וכ"כ בתשו' דב"ש סימן פ"ד על קהל א' שלא נמצא בו ביו"ט ראשון ממין ההדס הנאגד בלולב אלא בד אחד בלבד והביא דברי הפו' הנז' וסיים כיון דבעיקר הדין נחלקו הפו' חדשים גם ישנים וספיקא היא דאי' הטוב והישר הוא ליטול ביד אותו בד ההדס עם שאר הג' מינים כדי לקיים מספק את המצוה בלי ברכה מאחר דק"ל ברכות אינם מעכבות וסב"ל יעו"ש והב"ד השע"ת אות א' ומשמע דאין חילוק בזה בין יום ראשון לשאר הימים כיון שהם חסרים השיעור למ"ד וק"ל סב"ל:

סעיף קטן ט

ט) שם. ומצוה לאגדם וכו' ואע"ג דק"ל כרבנן דלולב א"צ אגד מ"מ מצוה לאגדם משום נוי דכתיב זה אלי ואנוהו. סוכה ל"ג ע"א. טור וב"י. לבוש. וא"כ כיון דמצוה לאגדם לכ"ע י"ל קודם שיקשיר יאמר לשם יחיד קבה"ו וכו' הריני בא לקשור הדס וערבה עם הלולב לתקן את שורש מציה זו וכל מצות הכלולים בה במקום עליון. ויהי נועם וכו':

סעיף קטן י

י) שם. בקשר גמור וכו' דתניא הותר אגדו ביו"ט אוגדו כאגודה של ירק וכו' הא בחול יש לאגדו אגד הנאסר בשבת ויו"ט ואין אסור אלא שני קשרים זה על זה. מרדכי פ לולב הגזול. ב"י:

סעיף קטן יא

יא) שם. בקשר גמור וכו' בתשו' אגורה באהליך דף י"ב מביא בשם בית דוד שתמה על מנהג העולם שלא לעשות קשר אלא עושין מן עלי לולב כמין בית יד ותוחבין בו והוא חלק עליו ומתיר דגם זה נקרא קשר יעו"ש. והב"ד פ"ת. מ"ב אות ח' ומ"מ הנכון לקושרם ביחד ואח"כ לתוחבן בבית יד אם חפץ בבית יד כדי לצאת אליבא לכ"ע. ועיין לקמן או' י"ד:

סעיף קטן יב

יב) שם. בקשר גמור וכו' ומצוה שיאגדנו שלא יתפזרו ענפי ערבות לכאן ולכאן. מט"מ סי' תתקכ"ו. של"ה דף רמ"ה ע"ב. ור"ל כדי שיהיו נוגעים בלולב ולפי זה ה"ה בהדס אלא דנקט ערבה משום דענפיה רכים יותר מהדס ועשוים להתפזר מהלולב:

סעיף קטן יג

יג) שם. בקשר גמור וכו' ויאגדם דרך גדילתם לכן יזהר בהדס להתיר אגודתו לראות אם מונח כתקנו כי הגוים לפעמים נותנים עוקצי של זה לצד עיקרו של זה ולפעמים גם כופפים ראשיהם לתווך כדי שלא ינשרו העלין ואז לא מונח כדרך גדילתו. אך יזקוף ויפשוט ראשי הגבעול ויניחם כולם דרך גדילתם. מט"מ שם. של"ה שם. א"ר אות ב' שע"ת או' ב':

סעיף קטן יד

יד) ויאגוד ערבה בשמאל וההדס בימין ולולב באמצע כן הוא בדרשות אבן שועב והוא על דרך סוד. של"ה שם. ט"ז סימן תר"ן. מ"א סימן זה סק"ד. אמנם הרב מהר"י צמח כתב וז"ל אופן קשירת הלולב עם מיניו תשים ג' הדסים א' בצד ימין וא' בצד שמאל ואחד באמצע (וכ"ה בזוהר פ' תצוה דף קפ"ו ע"ב) והלולב תקח אותו השדרה נגד פניך כי צד הימין שלו הוא לימינך והשמאלי לשמאלך ואותו בד הדס שתשים באמצע תטה אותו לצד ימין כי כבר ידעת כי הלולב הוא היסוד המושך מן הדעת דרך חוט השדרה והבד ימין הוא חסד והבד שמאל הוא גבורה והבד האמצעי הוא ת"ת כי הוא מטה כלפי חסד לכן תטה אותו אל הימין וידעת כי ג' הדסים הם נגד חג"ת ושני ערבות הם נו"ה ותשים א' בימין וא' בשמאל כך שמעתי מהר"ץ שאמרו בשם הרח"ו שאמר בשם מורי זלה"ה עכ"ל פרע"ח שער כ"ט סיף פ"א. נגיד ומצוה. מ"א שם. הרדב"ז ח"א סי' ק"ע וכתב וכן אני נוהג:

סעיף קטן טו

טו) וכתב אבן שועב בדרשותיו וצריך ליטול פנים בפנים פני הלולב כנגד פני הנוטל והשדרה לחוץ. אבל בעל תולעת יעקב כתב היפך זה כי הבא ליטול את הלילב יטלני ושדרתו כלפי פניו ופני הלולב כלפי חוץ והסוד וראית את אחורי ופני לא יראו יעו"ש והב"ד השל"ה שם. וכתב ומאחר שהרב בעל תולעת יעקב היה רב גדול בחכמת הקבלה וכל דבריו ע"פ הזוהר ראוי לנהוג כוותיה יעו"ש. והא"ר בסימן תר"ן כתב דהעיקר כדברי אבן שועב דאיכא כמה רבוותא דסברי כוותיה יעו"ש. אבל הרדב"ז שם כתב דאני ניטל אחורי הלולב כנגד פני לקיים וראית את אחורי וכו' וכן ראוי לפי סוד המצוה וכן נמצא בספרי הקבלה וכ"כ השה"ל בשם המדרש. ואפי' לפי הפשט ראוי לעשות כן וכו' וכן ראיתי נוהגין המקובלים הראשונים יעו"ש. והב"ד הברכ"י אות א'. וכ"כ המש"ז בסימן תר"ן דהעולם נוהגין כתולעת יעקב. וכ"ה לפי דברי האר"י ז"ל כמ"ש באו' הקודם. וכ"כ בן א"ח פ האזינו אות י"ג:

סעיף קטן טז

טז) שמעתי משם האר"י ז"ל שצריך לעשות ח"י קשרים כנגד ח"י חוליות שבשדרה ויעשה ט"ו קשרים בלולב. וג' קשרים באגד הערבה וההדס. י"א סימן תר"ן בהגב"י. מיהו יש נוהגין לעשות כל הי"ח קשרים בלולב משום שהוא רמז לשדרה חוץ ממה שקושרים ההדס והערבה עם הלולב שזו בחי' אחרת:

סעיף קטן יז

טוב) שם. ויכול לאגדם במין אחר. ולית ביה משום בל תוסיף כיון דאין חובה לאגדו האי לחודיה קאי והאי לחידיה קאי. ב"ח. ומשום חציצה נמי ליכא אף על גב דהקשר מפסיק בין ידו ללולב דכיון שהוא לנאותו אינו חוצץ. טור. לבוש. מ"א סק"ב. ר"ז אות ג' ואות ד'. מ"ב אות ט':

סעיף קטן יח

חי) שם בהגה. ע"כ יזהר ליקח החוט שרגיל להיות סביב ההדס. פי' שרגילין לקנות בדי הדס מן העכו"ם אגודה אגודה וקאמר שצריך ליקח אותו החוט שאוגדין בו ההדס כיון שאינו לצורך אגודת הלולב אבל מה שאוגדין בו הג' מינין שהוא משום נוי אפי' אינו מינו אינו חוצץ דק"ל כל לנאותו אינו חוצץ. מאמ"ר אות ג'. ואם אגד ההדס בלולב ולא בחוט מיקרי ג"כ לנאותו ואינו חוצץ. לב"ש. מ"ב אות יו"ד. והר"ז אות ה' כתב כיון שהוא ממינים שבלולב אינו חוצץ:

סעיף קטן יט

יט) שם. אי אפשר לאגדו ביו"ט בקשר גמור אלא אוגדו בעניבה. ואפי' בהוצא לא שרינן אלא כאגודה של ירק או' בעניבה אבל קשירה גמורה אסור. ער"ה או' ב' יעוש"ב. וזה דלא כמ"ש במו"ב אות רצ"א דבעלי לולב לא שייך דין קשירה יעו"ש. ועוד עיין לעיל סימן שי"ז אות נ"ט ואות ח' וסימן שכ"ד אות ט"ז ודוק:

סעיף קטן כ

ך) שם. אלא אוגדו בעניבה. ובחוט או משיחה נמי מותר ע"י עניבה. ב"י. א"ר או' ד' מאמ"ר או' ד' והיינו שאינו עומד לתפירה אלא לכרוך בו איזה דבר וכדומה שלא הוקצה ואם לא נמצא יתלוש מעלי הלולב כמ"ש לקמן אות כ"ב יעויין שם:

סעיף קטן כא

כא) שם בהגה. ויש שכתבו לעשות הקשר בדרך אחר שכורכין וכו' איו"ט קאי כמ"ש בטור וב"י אלא שהש"ע הביא ההיתר של עניבה והרמ"א בהגה בשם הטור מביא ההיתר של כריכה כאגודה של ירק:

סעיף קטן כב

כב) ואם לא היו לו עלין תלושין מלולב מעיו"ט מותר לתלוש מלולב ביו"ט ולעשות אגד דכל בתלוש לית איסור. א"א אות ג' ומיהו עיין בשע"ת אות ג' שכתב דהעולם נוהגין חומרא בזה שלא לתלוש ביו"ט ומכינין עלי לולב מעיו"ט ואם שכח להכין וא"א לו לאגוד בענין אחר כמדומה שיש נוהגין לתלוש בשיניו דאיכא שינוי ופשיטא דלצירך מצוה שרי בכה"ג ומ"מ טוב לעשות בצנעה יעו"ש:

סעיף קטן כג

כג) שם בהגה. וכן נוהגין אפי' בחול. ד"מ או' א' מ"א סק"ג. א"א שם. וראבי"ה כתב אנן נהגינן לקשר פעם א' ושוב מתעגל וכורכו סביב ומתוך כך מהודק יפה כאילו קשרום בב' ראשי האגד ב' פעמים. ב"י. ואפשר שזהו נמי כוונת ד"מ דבחול יעשה קשר א' ואח"כ הכריכה כדי שיהיה כמו ב' קשרים:

סעיף קטן כד

כד) שם בהגה. ויש לקשור ההדס גבוה יותר מן הערבה. שהרי הוזכר תחלה בפסוק. ועוד כדי שיראוהו כשהוא מברך עליו ולא יאמרו שמברך בלא הדס לבוש:

סעיף קטן כה

כה) ואין להגביה ערבה על ההדס ולא לחפותו בו והמגביהו והמחפהו בה עובר על דברי חכמים ומסתכן בעצמו דתניא חומר כדברי סופרים מד"ת. ס' הפרדס לרש"י דמ"ה ע"א. יפ"ל ח"ב סימן תר"ן:

סעיף קטן כו

כו) שם בהגה. וישפיל ההדס והערבה וכו' דהיינו שיאגוד אותם בתחתית הלולב בענין שכשיטול הלולב בידו לשם מצוה יהיה בידיו ג"כ ההדס והערבה. ואם לא השפיל ונטל הלולב לבדו בידו וההדס והערבה אגודין בו למעלה ה"ז מותר ואעפ"י שאינו נוטל ההדס והערבה בידו אין בכך כלים דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה. ר"ז אות יו"ד. ועיין לקמן סעי' ז':

סעיף קטן כז

כז) שם בהגה. כדי שיטול כל ג' מינים בידו וכו' ואע"ג דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה כדלקמן סעי' ז' מ"מ לכתחלה במקום דאפשר לא עבדינן. ביאורי הגר"א. מ"ב אות י"ג:

סעיף קטן כח

כח) שם בהגה. ויש שכתבו לעשות בלולב ג' קשרים וכו' כנגד ג' אבות. מרדכי פ' לולב הגזול. מ"א סק"ה. א"ר אות ו' דהיינו שמלבד האגד שאוגד ג' מינים אלו ביחד עושין בלולב עצמו עוד ב' אגודות לאגוד העלין בשדרה וכו' ר"ז אות י"א. והיינו כדברי הט"ז סק"א אבל הא"ר שם כתב בלא קשר הדס וערבה עם הלולב קושרין ג' למעלה בלולב וכתב להשיג על דברי הט' ז הנז' יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר אות ה' בשם הר' מנוח יעו"ש. ועיין לעיל או' ט"ז:

סעיף קטן כט

כט) שם בהגה. לעשות בלולב ג' קשרים וכו' וצריך ליזהר מאד שיהא שדרו של לולב יוצא למעלה מאגד העליון טפח כדי נענוע כמ"ש בסימן תר"ן. ר"ז שם. וכ"כ המש"ז אות א'. מ"ב אות י"ד:

סעיף קטן ל

ל) שם בהגה. לעשות בלולב ג' קשרים וכו' ובדיעבד סגי באחד. מט"מ סימן תתקכ"ו. א"ר שם. מ"ב שם:

סעיף קטן לא

לא) כתב הרוקח מנהגינו בלולב לכפותו (ר"ל לקשרו) ששת ימים ובהו"ר מתירין אגודו למעלה כפת כתיב ששת ימים כפות בכפות א' וכן מהרי"ל בששת הימים לולבו פתוח למעלה רק טפח ובהו"ר התיר אגודו עד חציו. מט"מ שם. שע"ת אות ג' ועיין לקמן סי' תרס"ד או' כ"ה:

סעיף קטן לב

לב) [סעיף ב'] יטול האגודה בידו הימנית. משום דהני תלתא מצות והאי חדא מצוה. סוכה ל"ז ע"ב. ואפי' בירך עליו כבר ואח"כ נוטלו פעם שנית צריך ליטלו בימין כגון בשעת אמירת הושענות. מ"א סק"ו. ר"ז אות י"ג. מ"ב אות ט"ו:

סעיף קטן לג

לג) ואם נטל שניהם בידו אחת כתב ב"י בשם או"ח דלא יצא והט"ז ס"ק י"ד חולק וס"ל דיצא והמט"י בסעיף י"א כתב להשיג על הט"ז והסכים דלא יצא יעו"ש. אמנם מדברי הרמב"ם פ"ז מה' לולב ה"ט מבואר דיצא יעו"ש. וא"כ כיון דדבר זה בפלוגתא שניא וק"ל סב"ל יש לחזור וליטול כתיקונו בלא ברכה:

סעיף קטן לד

לד) שם. ראשיהם למעלה וכו' דא"ר ירמיה משום רשב"י כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן שנאמר עצי שטים עומדים שעימדים דרך גדילתן. סוכה מ"ה ע"ב. ואפי' בדיעבד לא יצא אם הפכו. ט"ז סק"ב. א"א אות ז' ר"ז אות י"ב. ח"א כלל קמ"ח אות ט' מ"ב אות ט"ז:

סעיף קטן לה

לה) שם. ועקריהם למטה. ואע"ג דאתרוג תלוי באילן ועוקצו למעלה מ"מ מיקרי דרך גדילתו עוקצו למטה. מ"א סק"ז. ר"ז שם. ח"א שם. ור"ל כיון דתחלת גידולו הוא העוקץ למטה והראש למעלה אלא דאח"כ מכביד ויהיה העוקץ למעלה העיקר הוא תחלת ברייתו. ואם היה העוקץ למעלה אפי' בדיעבד לא יצא. ח"א שם. וכ"כ א"ר אות י"ד בשם ס' המנהיג:

סעיף קטן לו

לו) שם. והאתרוג בשמאלית. ואם נוטלן בזה אחר זה (כמ"ש לקמן סעיף י"ב) יטול גם האתרוג בימין. ס' אמרכאל בשם ס' העתים. א"ר אות ח' א"א אות ו' שע"ת על הש"ע סעיף י"ב:

סעיף קטן לז

לז) [סעיף ג'] דבתר ימין ושמאל דעלמא אזלינן וכו' דדוקא תפילין שהוא דאו' איטר אזיל בתר ימין דידיה אבל לולב דנטילתו בימין הוא דרבנן משום חשיבותא דהני תלת מצות והאי חד מצוה איטר הוא ככל אדם. ב"י בשם בעל העיטור. לבוש. מ"ב אות י"ח. והי"א שהביא בהגה סברי דילפינן מתפילין. לבוש. ביאורי הגר"א. מ"ב שם:

סעיף קטן לח

לח) שם בהגה. וכן נהגו וכן עיקר. וכ"כ המאמ"ר אות ו' שכן עיקר וראוי להורות כדברי מור"ם ז"ל ושאר האחרונים. אלא שכתב כמדומה לי שהעולם נוהגין כדברי מרן ז"ל ופשיטא דאין למחות בידם יעויין שם. ומיהו מ"ש שהעולם נוהגין כדברי מרן ז"ל היינו מנהג הספרדים דגרירי אחר דברי הש"ע כנודע. ומ"מ כיון דכמה גדולים הם דסברי כדברי מור"ם ז"ל אחר שבירך ונטל והגביה כדברי הש"ע יש לחזור וליטול הלולב בימין דידיה וכו' כדי לצאת אליבא דכ"ע וכן הנוהגין כדברי מור"ם ז"ל אחר שבירך ונטל והגביה כדברי מור"ם ז"ל יחזור ויטול הלולב בימין דעלמא וכו' כדי לצאת אליבא דכ"ע כיון דאין הפסד בדבר והמחמיר תע"ב:

סעיף קטן לט

טל) שם בהגה. ואם היפך יצא. ואפי' שאר אדם אם היפך יצא. כן מבואר בדברי הרמב"ם פ"ז מה' לולב ה"ט. וכ"ה באו"ח דף קט"ו ריש ע"ד. וכ"כ ד"מ או' ב' בשם הכלבו. ט"ז סק"ד. א"ר אות י"ב בשם כמה פו' מחב"ר אות ג' שו"ג אות ז' מאמ"ר אות ח' ר"ז אות י"ג. ביאורי הגר"א. ח"א כלל קמ"ח אות ז' מ"ב אות י"ט. והמ"א סק"ט כתב דטוב לחזור וליטלו בלא ברכה. וכ"כ הר"ז שם. ח"א שם. מ"ב שם:

סעיף קטן מ

מ) וכתב בשבו"י ח"ג סי' מ"ו מי שהוא איטר יד שעושה כל המלאכות בשמאל רק שכותב בימין נראה שיקח הלולב בשמאלו שהוא אצלו ימין אף שכותב בימין כל אדם אין זה אלא לענין תפילין איכא דעות משים דכתיב וקשרתם וכתבתם דמשמע דהקשירה תלוי בכתיבה משא"כ בשאר דברים הוי יד ימין אותו יד שלו שעושה בה כל המלאכות ומה לנו בכתיבתו יעו"ש. שע"ת אות יו"ד. ועיין לעיל אות ל"ז. ומיהו כבר כתבנו לעיל אות ל"ח דטוב לחזור וליטול הלולב בימין דעלמא יעו"ש:

סעיף קטן מא

מא) שם בהגה. ושולט בב' ידיו וכו' וזהו אליבא דכ"ע לבוש:

סעיף קטן מב

מב) שם בהגה. ושולט בב' ידיו וכו' היינו שעושה כל המלאכות בשניהם שיה בשוה. ונראה דאם לענין שאר המלאכות הוא שולט בשניהם אף שנקל לו לעשות בשמאל יותר וכותב בימין של כל אדם יקח הלולב בימין שכותב בה כיון שעכ"פ יכול לעשות כל המלאכות ביד זו. שע"ת אות יו"ד. מ"ב אות ך':

סעיף קטן מג

מג) [סעיף ד'] אדם שאין לו יד וכו', פי' שאין לו אפילו יד אחד וכן מפורש בכלבו גידם שאין לו ידים נוטלן בזרועותיו שהרי אין כתיב ולקחתם ביד כיבמה גידמת שחולצת בשנים דמי כתיב וחלצה ביד עכ"ל ומשמע קצת שניטל לולב בזרוע ימין ואתרוג בזרוע שמאל. אבל כשיש לו יד אחת אפי' יד שמאל יקח הלולב בידו והאתרוג בזרוע. א"ר או' י"ג. ח"א כלל קמ"ח או' ח'. מיהו הברכ"י אות ה' כתב בשם מהר"י מולכו דאם אין לו ימין יטול הלולב והאתרוג בשמאל וכן אם אין לו בשמאל יטלם בימין והוא עדיף מליטול בזה אחר זה עכ"ל והב"ד השע"ת או' י"א וכתב דנראין דברי מהר"י מולכו שיטול שניהם בידו אחת ואמנם אפשר לקיים שניהם ליטול בזרוע ואח"כ בידו אחת או להיפך יעו"ש. ור"ל כי תחלה יקח הלולב באיזה יד שיש לו והאתרוג בזרוע ואח"כ יטול שניהם באיזה יד שיש לו. או בהיפך כי תחלה יטול שניהם ביד שיש לו ואח"כ הלולב ביד והאתרוג בזרוע. ואם אין לו אלא יד אחת ויד שנית אין לי כלל ואפי' זרוע וכן אם אין לו אלא זרוע אחד ויד שנית אין לו כלל לא יד ולא זרוע אז יטיל שניהם ביד שיש לו או בזרוע שיש לו כיון דיש מתירין בדיעבד כמ"ש לעיל או ל"ג יעו"ש. ואם א"א ליטול שניהם ביחד אז יטלם בזה אחר זה כמ"ש לקמן סעי' י"ב יעו"ש. מיהו ממ"ש לעיל אות ל"ג משמע דבזה אח"ז הוא יותר טוב מליקח שניהם ביד אחת וכ"מ מדברי א"א אות יו"ד והר"ז אות ט"ו ואו' ט"ז יעו"ש:

סעיף קטן מד

מד) שם. נוטל הלולב בזרועו וכו' היינו בין השחי או אם יש קנה יקח במרפיקו דזה נמי לקיחה מקרי אבל אם אין לו זרוע כלל אין ליטול בפה דזה לאו לקיחה כלל. א"א שם. וכ"כ הלק"ט ח"א סי' ע"ז דלקיחה בשיניו לאו לקיחה היא יעו"ש. מיהו הברכ"י שם כתב בשם מהר"י מולכו דאם אין לי ידים וזרועות יטיל בשיניו כיון דלא כתיב יד וכמ"ש בא"ה סימן קס"ט דגידמת חולצת בשיניה עכ"ל. והב"ד השע"ת שם וכתב דעכ"פ יטיל בלא ברכה יעו"ש. וכתב עו"ש השע"ת ופשוט דלא דוקא אין לי יד או ידים אלא אפי' יש לו אלא שידיו אסורות בענין שאין יכול ליטול בהם דבר מאיזה מקרה וסיבה דינא הכי עכ"ל:

סעיף קטן מה

מה) [סעיף ה'] יברך על נטילת לולב וכו' וקודם הברכה יאמר. לשם יחיד קבה"ו בדחילו ורחימו. ורחימו ודחילו. ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנחנו באים לקיים מצות ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל לתקן את שרשם במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיה ותקוניה ודקדוקיה לעשות כוונת יוצרינו. ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת ארבע מינין אלו הרומזים לאותיות שם ב"ן הקידוש (יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה) תקרב אותם אחד אל אחד והיו לאחדים בידי ובנענועי אותם יתנענעו ויעלו החמשה חסדים שנתפשטו בגופא דז"א מחסד עד הוד וכללותם שביסוד עד השורש שלהם דעת עליון דז"א ויקבלו אור רב משם להביא הארה מהם אל ראש המלכות דז"א העימדת מול התפארת שלו. ויהי נועם וכו' סידור הרש"ש ז"ל ועיין לעיל אות א':

סעיף קטן מו

מו) והנה טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר יום קודם שתתפלל תטול הלולב בתוך הסוכה ותברך עליו ואח"כ הד' נענועים של הלל יהיו בבהכ"נ ומה טוב היה אם היית מתפלל בסוכה כדי שתתפלל ותיטול הלולב בברכתו בשעה הראויה אליו שהוא אחר תפלת שחרית קודם ההלל. שער הכוו' דף ק"ג ע"ד. פע"ח שער כ"ט סוף פ"ג. מ"א ס"ק י"ז. ועיין לעיל סימן תרמ"ד אות ג':

סעיף קטן מז

מז) גם תזהר שלעולם תקח הלולב ותנענעו דרך גדילתו שהוא שורשו למטה וראשו כלפי מעלה אפי' בעת שתנענע נגד מטה שלא כאותם הנוהגין אז לכוף ראש הלולב כלפי מטה והשירש בידיהם כלפי מעלה אלא תניח הלולב כמו שהוא ראשו למעלה וסופו למטה אלא שתשפיל ידיך יותר למטה ממקומה ושם תנענע הלולב ג"פ ראשו למעלה וסופו למטה. שער הכוו' שם ע"ג. פע"ח שם:

סעיף קטן מח

מח) גם צריך שלא להפריד כלל את האתרוג מן הלולב אלא שני ידיו סמוכות זו לזו ומתדבקין יחד הלולב והאתרוג. וגם בעת הנענוע תכוין בעת הובאת הלולב שתביאהו כנגד החזה שבגופך. וסדר הנענוע הלולב כך הוא להוליך הלילב למרחוק ולהחזירו פ"א וכן פ"ב וכן פ"ג הרי הם ג' הלכות וג' הובאות בכל קצה מו"ק שלא כאותם הנוהגין לעשות ג' נענועים בהולכה וג' נעניעים בהובאה א' ומוליכין הלולב מעט מעט ג"פ בהולכה א' וכן בהובאה. שער הכוו' שם. פע"ח שם. ועיין לקמן אות צ"ג:

סעיף קטן מט

מט) וסדר הנענועים הם כסדר הו"ק ממש דז"א שהם חג"ת נה"י ולכן נענוע הא' הוא לצד דרום כנגד החסד ואח"כ נענוע הב' הוא לצד צפון שהוא בגבורה והג' במזרח שהיא בת"ת והד' והה' מעלה ומטה שהם שחקים נצח והוד זה על גב זה והששי הוא במערב שהוא היסוד. שער הכוו' שם. פע"ח שם. ועיין לקמן אות ק"ג:

סעיף קטן נ

נ) וסך מספר הפעמים (ר"ל של נענועים) של נטילת לולב הם פ"א בעת הברכה ואח"כ ד"פ אחרות באמצע סדר ההלל והם בהודו לה' כי טוב הא' פ"א. ובאנא ה' הושיעה נא כפול ב"פ. ובהודו לה' כי טוב האחרון פ"א. שער הכוו' שם. פע"ח שם. וכ"ה בסידור הרש"ש ז"ל וכ"ה מנהג חסידי בית אל יכב"ץ שלעולם עושים ה' פעמים נענועים פ"א בשעת ברכה וד' פעמים בהלל ואעפ"י שמברכין על הלולב תיכף לקריאת הלל בסוכה ודלא כמהרש"ו שם בהגהת שער הכוו' שלחלק יצא יעו"ש:

סעיף קטן נא

נא) וטעם היות כל נענוע ג"פ הם כנגד חכמה בינה דעת. וכשמנענע נענוע הא' שהוא בחסד יכוין להמשיך חב"ד מן חסד דחסדים שבדעת דז"א אל חסד שבגופא דז"א ומשם אל חסד שבמלכות, וכן בנענוע ב' להמשיך חב"ד מגבורה דחסדים דדעת לגבורה דגבורה דגופא דז"א ומשם לגבורה דמלכות. וכן בנענוע ג' שהוא בת"ת להמשיך חב"ד מת"ת דחסדים דדעת דז"א לת"ת דגופא דז"א ומשם לת"ת דמלכות. וכן על דרך זה בכל הששה נענועים ובנענוע הששי להמשיך חב"ד מיסוד דחסדים דדעת דז"א לסיד דגופא דז"א ומשם ליסוד דמלכות והיינו לבחי' אותו יום כמ"ש בשער הכוו' דף ק"ה ע"ד ופע"ח שם. וטעם שמנענעים ד"פ בהלל לפי שפעם א' ממשיכין שם ע"ב לבחי' ששה קציות ופ"ב שם ס"ג ופ"ג שם מ"ה ופ"ד שם ב"ן כמבואר בשער הכוו' ובסידור הרש"ש ז"ל. ובנענועים של הברכה נתקן בחי' החיצוניות ובשל הלל בחי' הפנימיות ובהקפת התיבה אור מקיף לבחי' המלכות והיינו לבחי' אותו היום וביום הו"ר ממשיכין ז' מקיפין לבחי' המלכות הקפה א' חסד ב' גבורה וכו' כמ"ש בשער הכוו' ובסידור הרש"ש ז"ל וז"ש פשט דברי שער הכוו' ואעפ"י שיש עוד עמק בזה והרחבת דברים כמ"ש בנה"ש ובסידור הרש"ש ז"ל כבר כתבתי כ"פ שאין רצוני להרחיב בדברי האר"י ז"ל בס' הזה מטעם הכמוס:

סעיף קטן נב

בנ) שם. יברך על נטילת לולב. הואיל ובמינו גבוה מכולן. סוכה ל"ז ע"ב. ור"ל כיון שבמינו גבוה מכולן חשוב הוא ונקראים כולם על שמו. ובהגהות הלבוש כתב הטעם דאין מברכין עליהם אלא ברכה אחת משום דמצוה אחת היא שהרי מעכבין זה את זה כמ"ש בסעי' י"ב ואין מברכין על כל חלק של מצוה ברכה אחת יעו"ש. ועיין לעיל סימן תרמ"ד אות ד':

סעיף קטן נג

גנ) שם. יברך על נטילת לולב וכו' והא דאין מברכין ליטול לולב בלמ"ד כמו להתעטף בציצית להניח תפילין לפי שכבר התחיל בנטילה מעט אלא שלא גמרה. לבוש. ועיין לעיל סימן תל"ב אות ד':

סעיף קטן נד

דנ) שם. יברך על נטילת לולב וכו' היינו אחר שיטול הלולב בידו קודם שיטול האתרוג יברך על נטילת לולב ושהחיינו כדי שיברך קודם לעשייתו שאילו יטול ארבעתן קודם שיברך נמצא שכבר יצא קודם לעשייתו שכיון שהגביה יצא. טור וב"י. לבוש. ט"ז סק"ה. מ"א ס"ק "א. מאמ"ר אות ט' ח"א כלל קמ"ח אות יו"ד. מ"ב אות כ"ד:

סעיף קטן נה

הנ) שם. ושהחיינו. עיין לעיל סי' תרמ"ד מאו' ה' ואילך מ"ש בזה יעויין שם:

סעיף קטן נו

ונ) שם. קודם שיטול האתרוג וכו' ובאבן שועב כתב שיש לאדם להקדים נטילת אתרוג בשמאל ואח"כ לולב בימין. וכשמניחו או נותנו נותן הלולב תחלה כענין תפילין. מט"מ סי' תתקכ"ח. ולכן כשרוצה ליתן לחבירו יניח הלולב תחלה ואח"כ האתרוג על איזה מקום וחבירו יקח משם האתרוג תחלה ואח"כ הלולב. של"ה דף רמ"ם ע"ב. מ"א סק"ח. ועיין בתשו' זר"א א"ח סימן צ"ה שהביא מחלוקת אחרונים אם יטול לולב קודם שיברך או יטול האתרוג והעלה דהנוטל לולב קודם אין מזניחין אותו דיש לו על מה לסמוך ואדרבא יש פנים לומר דהכי עדיף ליטול לולב קודם דהכי רהטי דברי הש"ס והתו' והרא"ש והטור ומרן. מחב"ר אות ד'. וכ"ה דעת האחרונים שכתבנו באות הקודם כדברי הטור והש"ע ליטול הלולב תחלה וכ"ה מנהג העולם וכשנותנו לחבירו נותן הלולב תחלה ומברך ואח"כ נותן לו האתרוג:

סעיף קטן נז

זנ) שם. או שיהפוך האתרוג וכו' היינו העוקץ למעלה דאינו יוצא בזה דבעינן דרך גדילתן כמ"ש לעיל סעיף ב' ולאחר הברכה יהפוך העוקץ למטה דהוי דרך גדילתן ויוצא בזה דהוי מברך עובר לעשייתן. ומבואר בדברי התו' והרא"ש והטור ושאר פו' שיכול לעשות בדרך שלישי והוא שיתכוין שלא לצאת עד אחר שיברך דאפי' למ"ד מצות א"צ כוונה מ"מ אם מתכוון שלא לצאת לא יצא. מאמ"ר אות ט' ועי"ש מה שכתב להשיג על דברי הב"ח וגם על דברי המ"א ס"ק י"ב שכתב דאין לעשות כן לכתחלה כתב להשיג יעו"ש. ועיין לעיל סי' תע"ה או' נ"ט וסי' ס' או' יו"ד ודוק:

סעיף קטן נח

חנ) והא דלא זכר הש"ע רק שני דרכים ולא דרך השלישי דהיינו שיכוין שלא לצאת כתב הט"ז סק"ה משום דלאו שפיר הוא הדרך הג' כמו ב' הדרכים הראשונים יעו"ש אבל המט"י כתב דטעם ההשמטה משום דלאו כ"ע גמירי הכוונה דסתם בני אדם אינם יודעים לכוין אבל אה"נ מי שדעותיו מכוונית ומכוין שלא לצאת דשפיר דמי אף להש"ע ולא נקט אלא דבר השוה לכל נפש יעו"ש. וכן הוא דעת המאמ"ר כמ"ש באות הקודם. ועיין באו' שאח"ז:

סעיף קטן נט

נט) שם. או שיהפוך האתרוג וכו' והכלבו כתב שאין זה נוי למצוה אלא זלזול. והב"ד א"ר אות ט"ז יעו"ש וע"כ מנהג העולם כדרך הראשון דהיינו ליקח הלולב ולברך ואח"כ האתרוג משים דכ"ה דעת רוב האחרונים:

סעיף קטן ס

ס) שם. עד שיברך. ואם שכח לברך קודם לקיחה מברך עדיין. מ"א ס"ק י"א. והיינו משום דעדיין צריך לנענע. א"א אות י"א. לב"ש. מ"ב או' ה"ו. והקפה צ"ע כיון דאינו אלא זכר למקדש אבל לאחר שהסירו מידו לאחר גמר מציתו איני מברך עוד. ח"א כלל קמ"ח אות י"א. ועיין ב"י ולעיל סימן תקפ"ה או' ט"ל:

סעיף קטן סא

סא) ואם לא הביאו לו הלולב ובאמצע הלל הביאו לו מותר לברך בין הפרקים דהיינו בין מזמור למזמור. ח"א שם אות י"ב. מ"ב אות מ"א. והוא ממ"ש לעיל סי' ס"ו סעי' ב' ובדברינו לשם אות א' לגבי תפילין מפני שצריך לקרות ולהתפלל בהן וה"נ משום שצריך לנענע בהלל:

סעיף קטן סב

סב) שם הגה. ויברך מעומד. כ"כ בד"מ מהכלבו ומהרי"ו בדרשותיו יעו"ש וכ"כ השה"ל סימן קי"ח ובס' התניא סימן פ"ה משם תשו' הגאונים ומפרש הטעם דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דהתם הוי בעמידה. ובלקח טוב מפרש דילפינן לכם לכם מעומד וכו' יעו"ש. וכ"כ ר' פרץ בהגהת סמ"ק סי' קמ"ה. וכ"כ באו"ח. מחב"ר או' ה' יפ"ל ח"ב או' ז'. ועיין לעיל סי' תקפ"ה או' א':

סעיף קטן סג

סג) שם הגה. ויברך מעומד. ונטילתו תהיה ג"כ מעומד. שה"ל. מ"א ס"ק י"ג. א"ר הי' תרמ"ד או' ד' ח"א כלל קמ"ח או' יו"ד. מ"ב או' כ"ז. ובדיעבד אם בירך או נטל מיושב יצא כמ"ש לעיל סי' תקפ"ה או' ה' וסימן תפ"ט או' ט"ז יעו"ש. וכ"כ א"א אות י"ג. מ"ב שם:

סעיף קטן סד

סד) שם בהגה. אעפ"י שנוטלו כמה פעמים. להידור מצוה כמנהג אנשי ירושלים כדאי' בסוכה דף מ"א ע"ב:

סעיף קטן סה

סה) [סעיף ו'] ולא יברך שהחיינו בשעת עשיית לולב וכו' כ"כ הרא"ש דהאידנא לא נהוג לברך שהחיינו בשעת עשייה אלא בשעת נטילה כדאמרינן בשהחיינו דסוכה דרב כהנא מסדר להו אכסא דקידושא ה"נ דלולב מברכין ליה בשעת נטילה. ב"י. ועיין לעיל סימן תרמ"א אות ו' וסימן תקפ"ה אות ח"י:

סעיף קטן סו

סו) ואם בירך בשעת עשייה יצא וא"צ לברך עיד בשעת נטילה כיון שכן הוא דינא דגמ' כדאיתא בסוכה דף מ"ו ע"א אלא דהמנהג הוא לברך בשעת נטילה כנז' באו' הקודם. וכ"כ השו"ג או' י"ג:

סעיף קטן סז

סז) שם. ולא יברך שהחיינו בשעת עשיית לולב וכו' הריטב"א בחי' כתב דראוי לעשות לולבו ע"י אחר כדי שלא יתחייב לומר זמן בשעת מעשה. וכ"כ הרמב"ן יעו"ש. ער"ה או' ו':

סעיף קטן סח

סח) [סעיף ז'] אם עשה בית יד וכו' כגון שכל הלולב חוץ מידו ואוחזו בבית יד הבולט הנעשה מן הסודר לא הוי חציצה כיון שאין אוחז הלולב בידו. מ"א ס"ק י"ד. והא"ר או' ך' כתב להתיר בבית יד אף שהוא תוך ידו ולא הוי חציצה כל שהוא לנאותו יעו"ש. וכ"כ הפרישה או' א' דכ"ש כשהוא תוך ידו דמותר אם הוא דרך נוי וכבוד דאז הוא דרך לקיחה טפי מכשהוא חוץ לידו יעו"ש:

סעיף קטן סט

סט) ואם אחז האתרוג בעוקצו בשעת ברכה ונטילה ובגוף האתרוג לא נגע כלל יצא דלא גרע מכרך וכו' ומכ"ש דהעוקץ בגוף האתרוג הוא וכו' אלא דלכתחלה אין לעשות כן שמא ינתק העוקץ קודם שיצא בו גם א"א לעשות הנענועים כדין. שו"ת פני אריה סי' י"א. שע"ת או' ט"ו:

סעיף קטן ע

ע) שם. כגון שנתן הלולב בכלי וכו' ומשמע דאין חילוק ואפי' הוא כלי כסף משום דלא הוי דרך כבוד כשאוחזו בכלי ולא שמה לקיחה. וכ"כ חמ"מ או' ד' מ"ב או' ל"א:

סעיף קטן עא

עא) שם. כגון שנתן הלולב בכלי וכו' וכל בכלי בין אוחז בדופני הכלי בין מניח ידו תחת שוליו או אוחז בבית יד של הכלי לא יצא. ב"י בפי' התו' והב"ד מ"א ס"ק ט"ו וכתב ועיין בב"ח שפי' בע"א ונ"ל כפי' ב"י יעו"ש. וכ"כ א"ר או' כ"א דלענין הלכה עיקר כסברת ב"י דבכלי כלל לא אף שעושה כמו בית יד ואף בדופני הכלי לא הוי דרך כבוד וכ"מ מסתימת הפו' ודלא כט"ז עכ"ל. וכ"כ המט"י. חמ"מ או' ד' נה"ש או' ב' בכורי יעקב. מ"ב או' ל"א:

סעיף קטן עב

עב) שם. ואם כרך עליו סודר וכו' ומיפסל מטעם חציצה אם אינו לנאותו. ב"י:

סעיף קטן עג

עג) שם. או שכרן סודר על ידו וכו' או שלבש בתי ידים. ח"א כלל קמ"ח או' יו"ד. מ"ב אות ל"ג:

סעיף קטן עד

עד) שם. י"א דלא יצא. כתב בלשון י"א משום דהר"ן ס"ל דיצא דבטל לגבי ידו אבל אם כרך סודר על הלולב אף הר"ן ס"ל דלא יצא משים חציצה. מ"א ס"ק ט"ז. וא"כ לשון י"א לא קאי על שני הדינים רק על דין האחרון לבד. מחצית השקל:

סעיף קטן עה

עה) שם. י"א דלא יצא. ויחזור ויטלנו בלא ברכה. ח"א שם. ומשמע אבל בדין הראשון שהוא לכ"ע חוזר ונוטל בברכה והיינו אם אין לנאותו וגם אם לא חזר ונטלו מיד אלא אחר שעשה היסח הדעת:

סעיף קטן עו

עו) אחד מהמינים שהוא בעציץ שאינו נקוב אם תופס רק העציץ בידו הוי לקיחה ע"י דבר אחר דרך בזיון ולא הוי לקיחה אך אם תופס המינים בידו ומגביהן כשהן בעציץ שאינו נקוב הוי לקיחה ויוצא י"ח. בכורי יעקב. והב"ד הפתה"ד ח"ב סי' ר"ג דף ל"ז נו"ד והשד"ח מע' ד' מינים סי' ג' או' ה' ועיין לעיל סי' תרמ"ט או' מ':

סעיף קטן עז

עז) שם הגה. ונהגו להחמיר להסיר התפילין. היינו לנוהגין ללבוש תפילין בחו"ה כמ"ש לעיל סי' ל"א בהגה יעו"ש:

סעיף קטן עח

עח) שם הגה. ונהגו להחמיר להסיר התפילין. קודם נטילת לולב. מ"א ס"ק י"ז. ח"א שם. וכ"כ לעיל סי' תכ"ג אות כ"ח יעו"ש. וכן אם כרוך חתיכת בגד על ידו משום חבירה יסירנו קודם הברכה משום חציצה. בן א"ח פ' האזינו או' י"ג.

סעיף קטן עט

עט) שם בהגה. אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה. וכ"ה דעת הלבוש. וכ"נ דעת מ"א ס"ק י"ח והמט"י. אבל דעת הב"ח מדינא צריך להסירם משום חציצה. וכ"ה דעת הט"ז סק"ז. והב"ד א"ר אות י"ט. וכ"ה דעת הגר"א. וכתב שם הא"ר דבדיעבד יחזור ויטול בלא ברכה. וכ"כ ח"א שם. בן א"ח שם. מ"ב או' ל"ו:

סעיף קטן פ

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה