כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר
סימן תרמח
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] אתרוג היבש פסול. ואע"ג דדרשינן פרי עץ הדר פרי הדר בעציו דהיינו שעומד באילן משנה לשנה וזה אתרוג מ"מ אין לשון הדר יוצא מפשוטו דמשמע הדר ממש ואם אינו ממש הדר פסול הלכך יבש פסול. לבוש:
סעיף קטן ב
ב) שם. אתרוג היבש פסול. פיסול יבשות באתרוג אינו פוסל אלא ברובו כלולב והדס דאינו פוסל בהם אלא ברוב העלין. אבל אם היובש הוא בחוטמו כתבו הרא"ש והר"ן דכי היכי דחזזית פוסלת בחוטמו כל שהוא כך הדין ביבשות וכל הפיסולים הפוסלים באתרוג משום הדר. מט"י ח"ב בליקוטים לש"ע דף ס"ב ע"ב. בית השואבה או' ה' ועיין לקמן סעי' י"ב ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן ג
ג) שם. אתרוג היבש פסול. ואם היה כמוש ולא גמר ליבש כשר. הרמב"ם פ"ח מה' לולב ה"א. והוא מן הגמ' סוכה ל"א ע"א יעו"ש. והביאה הרא"ש פ' לילב הגזול וכ"ה דעת הר"ן והריא"ז הובא בשה"ג שם פ' הנז' וכ"כ רי"ו ורי"ץ גיאת והעיטור ושה"ל דכמוש כשר. ומ"ש בתשו' מהרי"ל סי' ה' ורוקח דכמוש פסול עיין מ"א בריש הסי' מ"ש על דבריהם ומסיק ומ"מ נראה להקל מאחר שכל הפו' כתבו דיבש פסול משמע דכמוש כשר ובלבד שיבדקנו עכ"ל וכן הסכים הברכ"י או' א' וכתב להשיב על דברי הא"ר או' א' שהסיג על דברי מ"א יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' א' ואו' ב' כדברי מ"א. מ"ב או' ב':
סעיף קטן ד
ד) שם. ויבדוק ע"י שיעביר בו מחט וכו' וקשה הא יהיה בו נקב מפולש והוא פסול לדעת הרא"ש והטור וכ"פ בש"ע בסעי ב' לדיעה קמייתא וי"ל דאין פוסל מפולש אלא כשניקב מעבר זה לעבר שכנגדו או לחדרי הזרע אבל אם הנקב בחד צד מפולש דהיינו בעובי שלה ודאי אין פוסל לכ"ע בלא חסרון דהא דיני אתרוג אנו ילפינן מטרפות של בהמה ובטריפות אם יש נקב מפולש בעובי האבר כגון בלב או מעיים ואינו מגיע לחלל ודאי אין טרפות וה"נ כאן באתרוג. ט"ז סק"א. מיהו המחה"ש כתב לפרש דברי מ"א סק"א דאפי' ינקוב רק הקליפה העבה מצד זה לצד זה נקרא מפולש לכן צריך להפך המחט ולא יתחוב בחור המחט אלא יתחוב המחט עם החוט בצד חור המחט ולא יעביר המחט מעבר לעבר ושוב יוציא המחט עם החוט באותו צד ויראה בחוט אם יש בו לחות וא"כ ליכא נקב מפולש יעו"ש וכ"כ א"א או' א' והלב"ש. וצריך ליזהר שלא יכנס המחט לחדרי הזרע. א"א שם. ובעשוי דפא דפא וניקב א' מהבליטות י"ל לכ"ע כשר דמצד לצד מפולש היינו מעבר לעבר לא חד בליטה. מש"ז או' א' מ"ב בשה"צ או' ז' והיינו כשאין בו חסרון. מ"ב שם:
סעיף קטן ה
ה) שם. ויבדוק ע"י שיעביר בו מחט וכו' בדיקה זו דהרא"ש והטור והש"ע כמעט א"א שלא יעשה בו חסרון כל שהוא ויפסלנו. לכן היותר טוב לתחוב בו מחט מעט ומוציאה מאותו עבר שנתחבה בו ואם הנקב חוזר ומתמלא אחר שהוציא המחט לח הוא ואם לאו כבר כלתה ליחה שלו ונתייבש דוגמת מ"ש בירושלמי ספ"ב דשביעית לענין דלועין אם הוקשה בשביעית וכו' וזהו דבר קל אינו גורם חסרון באתרוג אפי' משהו. מו"ק. מחב"ר או' א' עיקרי הד"ט סי' ל"ג או' כ"ט. מיהו בית השואבה או' ד' כתב אפשר דאתרוג שאני דאפי' אם לא יתמלא הנקב עדיין לא כלה כל הליחות לגמרי יעו"ש. והראב"ד בס' ת"ד סי' רל"ב כתב דיעביר בו מחט ואם יש בו ליחות מיד יוצא דרך הנקב יעו"ש. והגם דא"א שלא יחסר כל שהוא מקליפת האתרוג ע"י תחיבת המחט י"ל כיון דאותו משהו הולך לצדדין מחמת דוחק המחט או נכנס לפנים לא חשיב חסר ודומה למ"ש לקמן דתחב יתד ואינו מפולש כאיסר דכשר יעו"ש:
סעיף קטן ו
ו) שם הגה. ואתרוג שהוא משנה שעברה ודאי יבש הוא וכו' ואין מועיל בו שום בדיקה דקים להו לרז"ל דשוב אין בו לחלוחית. ב"ח. א"ר או' ג' חמ"מ או' א' מיהו הט"ז סק"ב כתב דאם אנחנו רואים שנשאר בנוי שלו מהני בו בדיקת חוט. וכ"כ בס' בכורי יעקב בעיני ראיתי אתרוג שכבר עבר עליו יותר משנה תמימה מעת שנתלש מן האילן שנשמר משליטת אויר ע"י הסגר בכלי של מתכות והיה מונח במקום קר ולח קצת ועי"ז נשמר לו נויו ולחותו ובדקתי ומצאתי בו לחות הרבה וכה"ג נ"ל להתיר של אשתקד ע"י בדיקת חוט אם לא נתכווץ ונפסק הדרו יעו"ש והב"ד מ"ב בשה"צ או' ח' יעו"ש:
סעיף קטן ז
ז) שם בהגה. ודאי יבש הוא ופסול. ואתרוג שטומנין בדבש כדי שתתקיים לחלוחית שבו אין לסמוך ע"ז להכשירו בלא בדיקת מחט ובו חוט. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' ד' מיהו הט"ז ס"ק י"ז כתב דפסול הוא משום כבוש וכ"פ הר"ז או' כ"ה. בית השואבה או' ו' ואו' ס"ז. מ"ב או' נ"ד. ובקרוש לא אמרינן כבוש כמבושל כמ"ש ביו"ד סי' ק"ד לענין עכבר. מחה"ש ס"ק כ"ב. מ"ב בשה"צ או' ס"א. ועיין עוד מזה לקמן סעי' ט"ו ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן ח
ח) ואם לקח בידו אתרוג לברך עליו ואחר כך הביאו לו אתרוג היותר יפה אינו מחוייב להניחו ולברך על היותר יפה. שבו"י ח"א סימן ל"ז וח"ב סימ' ל' וכן הסכים בתשו' יד אליהו סי' ע"ב. אמנם בתשו' ח"צ סי' מ"ה חלק על דברי השבו"י הנז' וסיים דהדבר ברור דבין באתרוג בין בנרות חנוכה ובכל מצות שבעולם מברך על היפה והמהודר ויוצא בו י"ח אף שבא באחרונה יעו"ש. מיהו אם כבר התחיל הברכה אין להניחו וליקח האחר וכן אם הוא ביום ראשון וזה שאינו יפה הוא שלו ולקח אותו בידו לברך ובתוך כך בא חבירו ורוצה ליתן לו יותר מהודר מתנה ע"מ להחזיר טפי עדיף לקיים המצוה בשלו ממש. כ"כ השע"ת לקמן סימן תרמ"ג אות א' יעו"ש. ולע"ד נראה דביום א' יותר טוב לברך על שלו אעפ"י שעדיין לא לקח אותו בידו לברך כל שאין בו חשש פיסול רק משום הידור דניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה ועוד שמא בעל האתרוג אינו נותן במתנה גמורה בכל לבו. ואח"כ ראיתי שכ"כ המבי"ט ח"ג סי' מ"ט והביאו הא"ר לקמן סי' תרמ"ט או' י"ח יעו"ש. ועיין לקמן או' פ"ז ועוד עיין לעיל סי' תנ"ד אות ט"ל:
סעיף קטן ט
ט) [סעיף ב'] אתרוג שניקב נקב מפולש וכו' ואם נקבה הקליפה העבה מצד זה לצד זה מקרי מפולש לכ"ע. מ"א סק"ב. א"ר או' ו' ח"א כלל קנ"א או' ב' בית השואבה או' ח' ועיין לקמן או' כ"ד:
סעיף קטן י
י) שם. כל שהוא פסול. ואפי' אינו חסר כלום. טור. לבוש. ר"ז או' ד' וכגון שניקב ע"י מחט שלא חסר האתרוג כלום אפ"ה כל שהוא מפולש פסול:
סעיף קטן יא
יא) שם. אם היה כאיסר פסול. אבל פחות מאיסר ואין שם חסרון כגון שנעץ שם יתד כשר. טור. ט"ז סק"ג. ר"ז או' ג':
סעיף קטן יב
יב) שם. אם היה כאיסר וכו' ושיעור האיסר עיין להרמב"ם בפי' המשנה למס' חולין פ"ג שכתב שהוא משקל ארבעה גרגרי שעורים ועביו כראוי וצורתו עגולה. והב"ד נקה"כ ביו"ד סי' ל"ד על ההגה דסעי' ב' יעו"ש ועוד עי"ש בש"ע סעי' ב' שכתב בשם יש מי שאומר שאין אנחנו בקיאין בשיעור כאיסר ומשערין אותו ברוב רוחב חלל הקנה יעויין שם:
סעיף קטן יג
יג) שם. אם היה כאיסר פסול. ואם הנקב מרובע או ארוך רואין אי כד מעגלת ליה הוי כאיסר פסול וכ"ה ביו"ד סי' ל"ד סעי' ב' לענין גרגרת ודלא כמ"ש בכנה"ג בשם הרדב"ז. מ"א סק"ג. א"ר אות ד' א"א או' ג' ר"ז או' ג' מ"ב או' ז' וכן הסכים בית השואבה או' ט' וכתב דאפי' א"א באחר יטלנו בלא ברכה כיון דברכות אין מעכבות יעו"ש:
סעיף קטן יד
יד) שם. ואם חסר כל שהוא פסול. ר"ל דאם חסר אפי' הנקב הוא קטן ביותר דהוא כל שהוא פסול. ועיין מאמ"ר או' ג' שכתב דלענין נקב משהו ביו"ט שני דשפיר דמי לברך עליו כל שאינו מפולש ואינו חסר כאיסר. וכ"כ מ"ב או' ח' ועיין לקמן אות ט"ז:
סעיף קטן טו
טו) שם. ואם חסר כל שהוא פסול. ודוקא כשנחסר מגוף האתרוג אבל אם נחסר רק הקליפה העליונה שהיא כמין גליד על האתרוג כשר לכ"ע כמ"ש לקמן סעיף ו' יעו"ש וכ"כ מ"ב בב"ה:
סעיף קטן טז
טז) שם. וי"א דגם בנקב מפולש בעינן חסרון וכו' זהו דעת הראב"ד דס"ל דתרתי לריעותא בעינן מפולש וחסרון דבלא חסרון כשר בכל גווני אלא ביש חסרון יש חילוק דאם הוא מפולש פסול אפי' בחסרון כל שהוא ובאינו מפולש דוקא כאיסר וק"ל להחמיר זולת בשעת הדחק כמ"ש רמ"א אח"כ. ט"ז סק"ג. מ"ב או' ט':
סעיף קטן יז
טוב) נקטינן דתרתי פסולי נינהו ניקב ואינו חסר או חסר כל שהוא ולא ניקב וכמו שפסק מרן בסברא הראשונה שכתבה בסתם שכן דעתו כידוע. ואם ניקב וליכא חסרון אפילו בשעת הדחק יטלנו בלא ברכה באתרי דידן שקבלנו הוראת מרן אך בשאר מקומות בשעת הדחק יש. לסמוך ליטלו ולברך. הרב מהר"י נבון בספר גט מקושר דקכ"ד ע"א. מחב"ר אות ב' בית השואבה אות י"ג. ועיין לקמן או' ך':
סעיף קטן יח
חי) שם הגה. ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן ע"י קוצים וכו' והיינו אם אנחנו רואים שנקרם עור האתרוג במקום החסרון ההוא רק שיש חסרון וגומא שם בזה התיר אבל אם אנחנו רואים שלא נקרם אלא יש שם נקב וחסרון אעפ"י שנעשה על ידי קוצים בדרך גדילתו פסול. והמון עם טועים בכך שסוברים שיש קולא כשנעשה הנקב ע"י קוצים. ט"ז סק"ד. א"ר או' ה' מש"ז אות ד' וכן הסכים מהר"י נבון שם. מחב"ר או' ג' בית השואבה אות י"א. ר"ז או' ט' ח"א כלל נ"א או' ב' מ"ב או' יו"ד:
סעיף קטן יט
יט) שם בהגה. מיהו אם רואה שאין העור והבשר קיים וכו' משמע דאם יש ספק בזה אם הבשר קיים אזלינן לקולא כיון שהדיעה האחרונה שהוא הראב"ד ס"ל אפי' בודאי יש חסרון כשר כל שאינו מפולש ואין החסרון כאיסר שפיר נסמוך עליה בספק לכל הפחות. ואם יש ספק אם מגיע לחדרי הזרע ג"כ כשר כיון שאין חסרון כלל ולהראב"ד כשר אפי' במפולש כל שאין בו חסרון כלל. ט"ז סק"ה. א"ר שם. ר"ז או' יו"ד ואות י"א. ח"א שם. מ"ב אות י"א. ועיין בית השואבה אות י"ב שכתב דזהו דוקא במקומות דאזלי אחר פסקי מור"ם וסומכים אסברא אחרונה ומכשרי אפי' בודאי יש חסרון כדעת הראב"ד אבל שאר מקומות דקבלו הוראת מרן הש"ע דפוסל אפי' בשעת הדחק ביש בו חסרון וכדסתם לסברא הראשונה א"כ גם בניקב באילן דרך גדילתו ויש לנו ספק אם הבשר קיים פסלינן ליה מספק ואע"ג דהוי ס"ס המתהפך דשרי אפי' בדאו' מ"מ לענין ברכה אין לברך כיון דברכות אין מעכבות יעו"ש. ומיהו נראה דמ"ש דזהו דוקא במקומות וכו' אינו מוכרח דהא הט"ז חוזר על דברי מור"ם ז"ל ודברי מור"ם ז"ל הם על סברא ראשונה וגם מ"ש דאין לברך וכו' כבר כתבנו בכ"מ דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל. ועיין לקמן או' כ"ו:
סעיף קטן כ
ך) שם בהגה. ובשעת הדחק יש להקל וכו' ואז מותר לברך על אתרוג זה. שו"ג אות ו' ר"ז אות ח' מ"ב אות י"ב. ועיין לעיל אות טו"ב:
סעיף קטן כא
כא) [סעיף ג'] דהיינו שניקב מצד זה לצד זה. כמו מבוי המפולש. ביאורי הגר"א. מ"ב אות י"ג. אבל מצד אחד אפי' ניקב לחלל לא הוי מפולש וכשר. ב"י בשם בה"ג. לבוש:
סעיף קטן כב
כב) שם. ויש מפרשים שכיון שניקב עד חדרי הזרע וכו' ואעפ"י שחדרי הזרע וצד השני של האתרוג נשארו שלימים ה"ז נקרא נקב מפולש לפי שהקליפה העבה המקפת את חדרי הזרע אינה נחשבת עם חדרי הזרע לדבר אחד אלא היא נחשבת לדבר בפ"ע לענין זה וכיון שניקבה כולה מצד א' ה"ז נקב מפולש. ר"ז אות ו' מ"ב אות י"ד:
סעיף קטן כג
כג) שם. כיון שניקב עד חדרי הזרע וכו' עיין ע"ז סק"ו שהאריך והעלה ששלשה קליפות שייכים באתרוג. האחד הוא הדק מאד שהוא כמין גליד למעלה ובו אין שום פיסול רק אם נקלף כולו כמ"ש סעי' ד' השני הוא קרוי קליפה החיצונה והיינו כל עובי האתרוג עד חדרי הזרע ויש בו טעם חריפות כשאוכלין אותו ובזה אמרינן דאם חסר בו קצת דפסול להרמב"ם אפי' בלא פילוש ולהראב"ד ע"י פילוש כדלעיל. וגם דין נסדק דבסמוך היא בקליפה זו. השלישי הוא קליפה פנימית שהיא בין זרע לזרע בתוך האתרוג עצמו יעו"ש. וכתב המאמ"ר או' ד' דדבריו נכונים ומיכרחים יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קנ"א או' ה':
סעיף קטן כד
כד) שם. מיקרי מפולש. ואם נקבה קליפה העבה מצד זה לצד זה שלא כנגד חדרי הזרע דהיינו במקום שהאתרוג מתקצר למטה זה מקרי מפולש בין לדיעה ראשונה ובין לדיעה שניה. כמ"ש לעיל או' ט' וכ"כ מ"ב או' ט"ו:
סעיף קטן כה
כה) שם. מיקרי מפולש. ולענין הלכה יש להחמיר כסברא האחרונה אבל בשעת הדחק שא"א למצוא אתרוג אחר יש לסמוך על סברא הראשונה ומותר לברך על אתרוג זה ר"ז או' ו' מ"ב או' י"ד. ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן כו
כו) שם. מקרי מפולש. כבר כתבנו בכמה דוכתי שגדולי האחרונים סוברים דכל כי האי גוונא דעת מרן כי"א בתרא וכ"כ בס' גט מקושר דף קכ"ד דנקטינן להחמיר כסברא זו שהביאהמרן ביש מפרשים בתרא. מחב"ר או' ד' בית השואבה או' י"ד. ומיהו מ"ש שם בית השואבה או' ט"ו דאפי' אם הוא ספק אם הגיע הנקב לחדרי הזרע אין לברך עליו במקום שקבלו הוראות מרן הש"ע יעו"ש כבר כתבנו לעיל סוף או' י"ט דאינו מוכרח יעו"ש:
סעיף קטן כז
כז) [סעיף ד'] אתרוג שנימוח וכו' זהו בעיא בגמ' ולא אפשיטא והרי"פ לא הביא בעיא זו וכתב הרא"ש דסובר דאזלינן בה לקולא דהני פיסולי אין עקרן אלא מד"ס והטור כתב דיש מחמירין והכי מסתבר כיון דספיקא דאו' הוא עכ"ל וכתב הב"ח ואע"ג דהנך פיסולי אין עיקרן אלא מד"ס כמ"ש הרא"ש מ"מ מאחר דפסקין במידי דאו' הוא אזלינן בהו לחומרא יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ט:
סעיף קטן כח
כח) שם. וחדרי הזרע קיימים וכו' ויוכל להרגיש דבר זה במשמוש היד. מ"א סק"ד. א"ר או' ז' ר"ז או' י"ב. ח"א כלל קנ"א או' ד' מ"ב או' ט"ז:
סעיף קטן כט
כט) שם. ויש פוסלין. וכ"ה דעת הטור כמ"ש לעיל או' כ"ז. וכ"ה דעת הב"ח. והר"ז או' י"ב כתב דיש לחוש לסברא זו היכא דאפשר. וכ"כ מ"ב או' י"ז:
סעיף קטן ל
ל) [סעיף ה'] נסדק כולו מראשו לסופו וכו' יש שפירשו לארכו ברובו משני צדדין כמ"ש ב"י בשם הר"ן יעו"ש. אבל מסתמיות הש"ע משמע דס"ל להחמיר אפי' בנסדק מצד אחד. וכ"כ מ"א סק"ה. ר"ז או' י"ג. מ"ב או' י"ח:
סעיף קטן לא
לא) שם. נסדק כולו וכו' דאם נשתייר כל שהוא לא מפסיל כמו בסנדק הגרגרת בבהמה ביו"ד סי' ל"ד. ט"ז סק"ח. ואפי' נסדק מב' צדדיו ע"פ כל ארכו ונשתייר מכל צד משהו למעלה ומשהו למטה שלא נסדק כשר. ר"ז שם. מ"ב או' י"ט:
סעיף קטן לב
לב) שם. אבל בחוטמו אפי' כל שהוא פסול. דכל הפסולים פוסלים בחוטמו בכל שהוא כמו בחזזית וכדומה לקמן סעי' י"ב. וסברא הראשונה ס"ל דכי פסלינן בחוטמו בכל שהוא דוקא אותן הפסולין שפוסלין ברובו כמו חזזית וכמ"ש בירושלמי חוטמו כרובו לפסול. ביאורי הגר"א. ור"ל משא"כ בזה דלא בעינן רק שישתייר משהו למעלה ומשהו למטה אין לפסול בחוטמו בכל שהוא. ועיין לקמן או' פ"ב:
סעיף קטן לג
לג) שם. אבל בחוטמו אפי' כל שהוא פסול. הילכך צריך להיות השיור של מעלה כל שהוא מתחת לחוטמו. לבוש. ושיעור חוטמו עיין לקמן סעי' ט':
סעיף קטן לד
לד) שם הגה. ויש מחמירין לפסול בנסדק רובו. הט"ז ומ"א השיגו על פסק הרמ"א ודעתם שלא נמצא מי שיחמיר בזה ברובו אבל הגר"א בביאורו הוכיח כהרמ"א דיש מחמירין ברובו יעו"ש. וכ"כ בנ"א כלל קנ"א או' ג' דאין להקל כלל מדברי רמ"א ודלא כט"ז ומ"א יעו"ש. והיינו. אפי' ברובו מצד אחד. מ"ב או' ך':
סעיף קטן לה
לה) שם בהגה. וכל שלא נסדק רוב קליפתו. בעמקו. ר"ז או' י"ג. והיינו מראש האתרוג לסופו. ולדעת מור"ם בהגה בשיעור רובו:
סעיף קטן לו
לו) שם בהגה. רוב קליפתו העבה. דאם נסדק כל קליפתו העבה והגיע לחדרי הזרע אפי' בכל שהוא פסול לדעם אחרונה בסעי' ג':
סעיף קטן לז
לז) שם בהגה. לא מקרי נסדק. ואפי' בחוטם דוקא שנסדק רוב קליפה החיצונה דבלא"ה לא מקרי נסדק. ח"א כלל קנ"א או' ג' מ"ב או' כ"ג וטעם פיסול נסדק משום דסופו ליבש או לרקוב ואין זה הדר. לבוש. ח"א שם. והר"ז או' י"ד כתב דכל פסולים אלו דהיינו נרקב חסר ונסדק אינו מחמת שאינו הדור אלא לפי שאינו תם ושלם והתורה אמרה ולקחתם ודרשו חכמים לקיחה תמה ושלימה עכ"ל. ועיין לעיל סי' תרמ"ה או' כ"ו:
סעיף קטן לח
לח) [סעיף ו'] נקלף הקליפה החיצונה וכו' היינו שהוסרה ממנו אותה קליפה דקה כמין גלד שהוא על האתרוג וליכא חסרון בגופו של אתרוג כלל. ב"י בשם הר"ן וכתב שכ"ה דעת הרמב"ם. וכ"כ הט"ז סק"י. ר"ז או' ט"ו. ח"א שם או' ה' מ"ב או' כ"ד. ועיין לעיל או' כ"ג:
סעיף קטן לט
טל) שם. שאינו מחסרו וכו' דאם היה נקלף יותר בעומק אפי' במקום אחד ונחסר מגוף האתרוג אפי' משהו פסול מטעם חסר לדיעה ראשונה של סעי' ב' ולדעה שניה אם חסר כאיסר עכ"פ. מ"ב או' כ"ה:
סעיף קטן מ
מ) שם. אלא נשאר ירוק וכו' אבל אם נשתנה מראיתו דינו כמו חזזית בסעי' ט' טור. מ"א סק"ז. ור"ל שנשתנה ממראה אתרוג אעפ"י שהוא מראה כשר אעפ"י כן דינו כחזזית לאפוקי דעת י"א ברא"ש דאינו פסול אלא א"כ נשתנה למראה פסול. מחה"ש. וכ"ה דעת הב"ח דאם נשתנה ממראה אתרוג אפי' למראה כשר פסול אם הוא בב' וג' מקומות כמו חזזית בסעי' ט' יעו"ש. מיהו דעת הא"ר או' יו"ד להכשיר אף בב' וג' מקומות במראה כשר כל שאינו מראה פסול חוץ מחוסמו דפוסל אף מראה כשר אם אינו מראה אתרוג יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז:
סעיף קטן מא
מא) שם. אם נקלף כולו פסול. וכ"ז שנקלף הכל ביחד אבל אם נקלף בב' ובג' מקומות אפי' במיעוט האתרוג אם אינו דומה לשאר האתרוג פסול דהוי כמנומר. ובשעת הדחק יש להכשיר אפי' בב' ובג' מקומות אף על פי שאינו דומה לשאר האתרוג ובלבד שתהיה מראה כשירה. ואם הוא במקום א' אפי' ברובו כשר. אבל אם יש לו מראה פסול כגון לבן ושחור פסול. ח"א כלל קנ"א אות ה' מ"ב או' כ"ד והיינו אם מראה הפסול הוא בב' וג' מקומות או במקום אחד ברובו כמו חזזית לקמן סעיף ט' יעו"ש. ועוד עיין לקמן סעי' ט"ז:
סעיף קטן מב
מב) שם. אם נקלף כולו פסול. שכיון שכולו נקלף הולך ומתנוניו ואינו הדר. לבוש. ר"ז או' ט"ו.
סעיף קטן מג
מג) שם. ואם נשאר ממנו כל שהוא כשר. שע"י אותו כל שהוא הוא חוזר לבריאותו. לבוש. ר"ז שם:
סעיף קטן מד
מד) שם. וי"א שצריך שישתייר כסלע. דהא לטריפה מדמינן לה וגבי טריפה אמרינן במס' חולין (דף נ"ו ע"ב) הגלודה טריפה ואם נשתייר בה כסלע כשירה. ב"י. והיינו שליש טפח כדאיתא ביו"ד סי' ל' ח"א שם:
סעיף קטן מה
מה) שם. וי"א שצריך שישתייר כסלע. וכ"ה דעת הב"ח וא"ר או' י"א. והר"ז שם כתב דיש לחוש לסברא זו במקום שאפשר. ועיין לעיל סי' י"ג או' ז':
סעיף קטן מו
מו) [סעיף ז'] ניטל דדו וכו' הוא העץ שעל ראש האתרוג והשושנתא עליו. מ"א סק"ח. וכ"כ הר"ז אות י"ז יש הרבה אתרוגים שעל ראש האתרוג גדל עץ אחד שמקצתו נכנס לתוך גוף האתרוג ומקצתו בולט למעלה ובמקצת אתרוגים אין עץ זה נכנס כלל לתוך האתרוג אלא כולו בולט למעלה מראש האתרוג ונקרא פטמא או דד ועל עץ זה גדל כמין פרח שושן ונקרא שושנתא והוא נחשב מגוף העץ הנקרא פטמא או דד עכ"ל וזהו מדברים על מיני אתרוגים הנמצאים במקומם אבל במקומנו ארץ צבי יש בראש האתרוג בולט כמין דד קטן מגוף האתרוג ועליו דבוק כמין פרח שושן יבש וקורין אותו פטמא ואפשר שזהו כוונת לשון הש"ע:
סעיף קטן מז
מז) שם. והוא הראש הקטן ששושנתו בו פסול. משום דהו"ל כחסר. והנה משמע מלשון הש"ע דדוקא ניטל הדד שהוא מגוף האתרוג פסול אבל אם ניטלה רק השושנה כשר וכמ"ש ב"י לדעת הרי"ף והרמב"ם יעו"ש וזהו שכתב בהגה ויש מחמירין אם ניטלה השושנתא וכו' ר"ל אפי' השושנה לבדה וכמ"ש הר"ן בדעת הרי"ף וכ"כ בהדיא בד"מ או ג' יעו"ש:
סעיף קטן מח
מח) שם. והוא הראש הקטן שושנתו בו פסול. עיין ט"ז ס"ק י"א שכתב דדוקא אם ניטל כל הדד הוא דפסול אבל אם ניטל מקצתו כשר יעו"ש אבל המ"א סק"ט כתב דהב"י ולבוש כתבו להחמיר אפי' ניטל מקצתו. וכ"כ המט"י פסול אפי' בניטל מקצתו והשיג על דברי הט"ז הנז' יעו"ש והב"ד המחב"ר או' ה' ומיהו כתב שם המ"א דעכ"פ בעינן שינטל עד האתרוג כיון דהטעם משום חסר כמ"ש סי' תרמ"ט סעי' ה' בהגה אבל בניטל כל שהוא לא מקרי חסר דאין זה חסרון הניכר יעו"ש וכ"כ המט"י שם. ור"ל לדברי הט"ז אינו פסול עד שינטל הדד ונשאר כמו גומא בראש האתרוג אבל לדברי המ"א כיון שניטל מן הדד עד האתרוג הוא פסול ורק אם לא ניטל עד האתרוג ונשאר כל שהוא מלמעלה מקיף את האתרוג כשר. וכ"פ הר"ז או' י"ז. ח"א כלל קנ"א או' ו' ומיהו המאמ"ר אות ו' כתב דאף בזה לבי מגמגם וחוכך אני להחמיר די"ל דדנין הדד כאלו הוא מגוף האתרוג וכל שנחסר קצת ממנו פסול אך אם יש ספק וכיוצא באם נחסר קצת ממנו שהרוב וכמעט כולו עומד לפנינו יש להקל יעו"ש. וכ"ז במקומות שהדד הוא כמין עץ אבל בארץ הצבי שהדד הוא מן האתרוג בעצמו בנחסר כל שהוא פסיל לכ"ע משום דהו"ל חסר. ועיין לעיל או' מ"ו:
סעיף קטן מט
מט) שם הגה. ויש מחמירין אם נטלה השושנתא וכו' היינו שחושש למ"ש הר"ן בדעת הרי"ף אבל הב"י כתב דגם הרי"ף סובר כמו הרמב"ם שאינו פוסל בניטלה השושנה בלבד וכמ"ש לעיל או' מ"ז יעו"ש וזהו שכתב אח"כ בהגה מיהו לענין דינא אין לפסול וכו' משום דלדעת הב"י גם דעת הרי"ף כן כנז' וכ"כ השל"ה דף רמ"ה ע"ב שאין פסול בנטלה השושנתא ומכ"ש כשיש שושנתא רק נחסר מקצתה והאתרוג בעצמו הוא מהודר ומפואר ולוקח בשביל זה אתרוג אחר שאינו מהודר והוא הכסיל שבחושך הולך עכ"ל וכ"כ הט"ז ס"ק י"ב דאם יש אתרוג לפנינו מהודר בשאר המעלות רק שאין לו שושנה ואתרוג אחר שאינו מהודר בשאר המעלות רק שיש לו שושנה אין להשגיח בהך שושנה וכ"ש במקום שיש ספק אם היה לו כלל שושנה יעו"ש וכ"כ הר"ז אות י"ז. ח"א שם. מ"ב אות ל"א. ומיהו מ"ש שם הט"ז דה"ה אם ניטל קצת מהדד שלמעלה כבר כתבנו באות הקודה שיש מחמירין בזה וא"כ אם נחסר השושנה וגם קצת מן העץ של הדד אעפ"י שנשאר מן העץ למעלה מקיף את האתרוג יש להדר ליקח אחר אם אפשר. וכ"כ מ"ב שם:
סעיף קטן נ
נ) שם בהגה. וטוב להחמיר במקום שאפשר. דהיינו שאם יש לפניו ב' אתרוגים שוים בנוי ובהידור ובא' מהם ניטל השושנתא אזי יקח אותו שיש בו השושנתא. ר"ז שם:
סעיף קטן נא
נא) שם בהגה. מיהו לענין דינא אין לפסול וכו' ומיהו מי שאפשר לו למצוא אתרוג שלם ומהודר לצאת בו ידי כל ספק וספק ספיקא יצא ידי כולם ועליו תבא ברכת טוב. מאמ"ר או' ו':
סעיף קטן נב
בנ) שם בהגה. אבל אם לא היה לו דד מעולם כשר. וניכרים הם כי יש במקום הפטמת כמו גומא מתחלת ברייתו. מבי"ט ח"ג סי' מ"ט והרדב"ז סימן קי"א. כפות תמרים על סוכה דף ל"ד ע"ב על הא דנטלה פטמתו. כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"י. א"ר או' י"ג. מ"ב אות ל"ב. וזה דוקא רק כשיש גומא מעט שאין כאן פסול רק משום חסר וכיון שמתחלת ברייתו הוא כן ולא נחסר ממנו כלל לא מקרי חסר אבל לפעמים יש גומא עמוקה שחללה עד חדרי הזרע וניכר ע"י שיכניס לתוך החלל מחט או שאר דבר דק בזה נראה דפסול גמור הוא שהרי נקב בתולדה פסול כל היכא דניקב פסול כדאיתא ביו"ד סי' מ"ג בפמ"ג וכיון דניקב עד חדרי הזרע פסול ה"ה בניקב בתולדה בכורי יעקב. מ"ב שם:
סעיף קטן נג
גנ) שם בהגה. אבל אם לא היה לו דד מעולם כשר. ואם הוא ספק אם ניטל הדד פסול. כ"כ א"ר אות י"ב על שם הב"ח וכתב לאפוקי מהעו"ש שכתב בספק אין להחמיר יעויין שם וכן כתב א"א אות יו"ד אלא שכתב שם הא"א דאפשר דאם א"א כלל להכיר אם היה כן מתחלת ברייתו יש להקל דהוה ס"ס שמא הלכה עוקץ דוקא פוסל וכדומה. והב"ד מ"ב בשה"צ אות ל"ז יעו"ש:
סעיף קטן נד
דנ) ויש אילן דמקצת האתרוגים שלו יש להם פטמת ומקצתם אין להם מתחלת ברייתם ובהנך היה נראה דהם פסולים כיון דיש באילן זה אתרוג עם פטמת זה שגדל בלי פטמת פסול ומתוך לשון אחר שהביא מרן ב"י סי' תרמ"ח יש להכשירן וצ"ע לדינא. כפות תמרים שם. והב"ד בית השואבה או' מ' וכתב שמדברי המבי"ט הנז' יש להוכיח דאף שהוא גדל באילן שגדילין בו מקצתן בפטמא כשר דאי לא"ה מה מועיל סי' זה כיון שעדיין צריך לנו לדעת אם כל האתרוגים של אילנו גדילים בלא פטמת וכו' יעו"ש ונראה דאין מזה הוכחה דהמבי"ט רק נתן סימן למתחלת ברייתו ולא נכנס אם כל האילן גדל כך שזה תלוי בעיני הרואים והראיה שגם הרב כפות תמרים הביא דברי המבי"ט הנז' והסכים לדבריו ואפ"ה כתב בענין זה צ"ע לדינא אבל אפשר דיש להקל לפי מ"ש באות הקודם בשם א"א מכח ס"ס יעויין שם:
סעיף קטן נה
הנ) אתרוג שנשבר פטמתו עם דדו והוא העץ אך עדיין הוא מחובר ודבוק בו אם הפטמא אינה מחוברת היטב שיוכל לעמוד בחיבורו הוי כנתלש כולו דכל העומד ליתלש כתלוש דמי אבל היכא דמחובר עדיין היטב שיוכל להתקיים נראה פשוט דמותר לברך עליו דכל שהוא מחובר מיקרי תמימה ושלימה. שבו"י ח"א סימן ל"ה. אמנם הרב בית השואבה אות ל"ו חלק עליו והעלה לדינא דאפילו נסדק כל שהוא דדו דפסול וכ"ש בנשבר ולא נשאר רק מחובר במקצת יעו"ש. ועיין לעיל או' ל"ז:
סעיף קטן נו
ונ) בחו"ה שניטל השושנתא דהיינו העץ שראש הפטמא עליו מותר לחברו ע"י מחט וכיוצא בזה שאינו ניכר דכמה אתרוגים נמצאו בלא שושנתא. שו"ת שואל ומשיב סי' קל"א יעו"ש. פ"ת. פת"ע או' כ"א. ועיין לקמן סי' תרמ"ט סעיף ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן נז
זנ) [סעיף ח'] ניטל העץ שהוא תלוי בו וכו' בתשו' בית יעקב סי' קמ"ב האריך להתיר כשמחברו ע"י מחט באופן שאינו ניכר ובלבד שלא יעבור המחט לחדר הזרע רק בעובי שלה כמ"ש סעי' ג' יעו"ש. אמנם בתשו' שבו"י ח"א סי' ל"ה השיג עליו וכתב דלא דק כלל שהוא נגד הש"ס וכל הפו' יעו"ש. וכן השיג עליו א"ר או' י"ד והב"ד השע"ת או' ט"ו. וכן השיג עליו בס' בגדי ישע על סעי' ז' ובית השואבה או' מ"ג יעו"ש. ומיהו מ"ש שם בית השואבה דגם בשאר ימי החג ניטלו בלא ברכה עיין לקמן סי' תרמ"ט סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן נח
חנ) שם. ניטל העץ וכו' ואם ניתק ממקום חבורו ברובו כניטל לגמרי הוי ופסול אבל אם לא ניתק רובו אפשר דכשר. בית השואבה או' מ"ד. ועיין לעיל סי' תרמ"ה אות כ"ה:
סעיף קטן נט
נט) שם. ונשאר מקומו גומא פסול. דהוא בכלל חסר. ואם הוא שעת הדחק שאין אחר בעיר העלה בתשו' ח"צ סי' ט' שיכול לברך עליו אפי' ביום ראשון יעו"ש וכ"כ הר"ז או' י"ח. וה"ה בניטלה פטמתו ונעשה גומא ואין אחר בעיר ג"כ יכול לברך עליו אפי' ביום ראשון. בכורי יעקב. מ"ב אות ל"ג. אמנם בס' ק"נ על הרא"ש פ' לולב הגזול סי' ט"ז אות ר' חלק על דברי ח"צ הנז' וכתב דטוב שלא לברך דהא הברכות אין מעכבין וסב"ל יעו"ש. ומסתברא דבריו וספק ברכות להקל. פת"ע או' כ"ג בשם מעשה רוקח:
סעיף קטן ס
ס) שם בהגה. שכל רוחב הגומא מכוסה. דהיינו צריך שיהא העץ שוה ע"פ הגומא הא כל שיש קצת גומא אעפ"י שנשאר קצת העץ בתוכו פסול וחסר מקרי. מש"ז אות י"ב. ר"ז אות י"ח. מ"ב אות ל"ד:
סעיף קטן סא
סא) ואם נשאר העץ סביב שלם ובתוך העץ גומא בתוך האתרוג נמי משמע דפסול. א"א אות י"א:
סעיף קטן סב
סב) [סעיף ט'] עלתה חזזית וכו' פירש"י כמין אבעבועות דקות וכתב המבי"ט ח"ג סימן מ"ט כי מ"ש רש"י כמין אבעבועות דקות הוא שיש בזה מה שאנו קורין חזזית כמין ב' אבעבועות לפחות וכ"ה לשון חזזית ולשון התרגום חוזן שנראה ריבוי אבעבועות ומיעוט רבים שנים כי לא כתב כמין אבעבוע וא"כ אבעבוע א' אפי' בדדו כשר יעו"ש אמנם כנה"ג בהגב"י כתב על דברי המבי"ט הנז' שאין נראה לו דקדוק זה. וכן בס' כפות תמרים למוהר"ם ן' חביב על מס' סוכה שם חלק על דברי המבי"ט הנז' וכתב דאפי' אבעבוע א' מקרי חזזית ופוסל בחוטמו אפי' אבעבוע אחד יעו"ש. וכן הסכים בית השואבה אות נ"ו לדינא וכתב ודלא כהמבי"ט ומ"א ס"ק ט"ז יעו"ש. וכן בתשו' משיבת נפש סי' י"ג חלק על דברי המבי"ט הנז' ופוסל אפי' באבעבוע אחד ורק אם נראה לכל אדם לעין בלא הסתכלות יעויין שם. ועיין לקמן או' פ"ג:
סעיף קטן סג
סג) שם. עלתה חזזית וכו' ומלת עלתה חזזית לאו דוקא בתלוש אלא ה"ה במחובר אלא בעינן שיהיה גבוה משאר אתרוג. כפות תמרים שם. מש"ז או' י"ד. וכ"כ בא"א אות י"ט דחזזית לפי הנראה הוא שמקומו אבעבוע או גרב שנולד מעיפוש הפרי הן במחובר או בתלוש יעו"ש. ועיין לקמן או' פ"ו:
סעיף קטן סד
סד) שם. אם בב' או בג' מקומות פסול. דמחזי כמנומר. סוכה ל"ה ע"ב. ור"ל כיון דמחזי כמנומר אינו הדר. וכ"כ הר"ז או' י"ט. ועיין לקמן או' ס"ז:
סעיף קטן סה
סה) שם. אם בב' או בג' מקומות פסול. מעולם הוקשה לי בין בגמ' בין בפו' השתא שנים פסול שלש מיבעיא ולא מצאתי לשום מחבר בזה דבר וצ"ע. כ"מ על הרמב"ם פ"ח מה' לולב. ומיהו עיין במשנה למלך שם שהאריך בזה והביא כל המקומות שנאמרו בש"ס בלשון זה ומה שתירץ יעו"ש. והט"ז ס"ק י"ד כתב ליישב שהוא דוגמא מה דאמרינן בעלמא אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בג' אלא מקיש שנים לג' וכו' ה"נ כאן כן הוא דודאי ביש שנים חזזית סמוכים זה לזה אלא שיש קצת מראה אתרוג ביניהם כחוט השערה לא אמרינן דיהיה פסול דבשביל זה אינו נראה כמנומר אלא' ביש קצת שיעור ביניהם יעו"ש אמנם בס' בית השואבה או' מ"ו חלק על דברי הט"ז הנז' וכתב דעיקר לדינא שאין שיעור למרחק החזזית זה לזה דאפי' אם אין בין אחד לשני רק כחוט השערה כיון שנראה לעין כמנומר הוא ופסול יעו"ש:
סעיף קטן סו
סו) שם. ואם במקום א' אם עלה על רובו פסול. משמע דה"ד שהוא על רובו של כל האתרוג מב' צדדין דלא כהר"ן והי"מ שהביא הרא"ש ז"ל דפוסלין אפי' שהוא ברובו מצד אחד כמ"ש בב"י יעו"ש וכ"כ מ"א ס"ק ו"ב מדסתם הש"ע משמע דס"ל רובו משני צדדין. וכ"כ א"ר או' י"ז. מט"י בליקוטים דה"ג ע"ג. ר"ז או' י"ט. ח"א כלל קנ"א או' ח' מ"ב או' ל"ז:
סעיף קטן סז
סז) שם. אם עלה על רובו פסול. מפני שאינו הדר. ב"י בשם הרא"ש והמ"מ. וכ"כ ח"א שם. מ"ב או' ל"ח:
סעיף קטן סח
סח) שם. ואם על חוטמו אפי' בכל שהוא פסול. משום שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבו שבאותו שיפוע אדם נותן עיניו. רש"י סוכה ל"ה ע"ב לבוש בסעיף י"ב. מ"ב או' ט"ל:
סעיף קטן סט
סט) שם. אפי' בכל שהוא פסול. ואפי' בצד אחד. מ"ב בב"ה:
סעיף קטן ע
ע) שם. וחוטמו היינו ממקום שמתחיל להתקצר וכו' ועובי גובהו בכלל הפסול לפסול חזזית בכל שהוא גט מקושר דקכ"ד ע"ג יעוש"ב וכתב דזהו דעת מרן. מחב"ר או' ו' וכ"כ השע"ת אלא שכתב ומ"מ אפשר דבשעת הדחק יש להקל בשאר הימים ואין לחשוב עובי גובהו בכלל הפסול לפסול חזזית בכל שהוא יעו"ש והמ"ב בב"ה כתב דבמקום הדחק יש להקל גם ביום ראשון ולברך עליו יעו"ש. אמנם לפי הנראה כיון דאיכא פלוגתא בזה וק"ל סב"ל יש להחמיר מלברך עליו ביום ראשון אפי' בשעת הדחק. ועיין לעיל או' נ"ט:
סעיף קטן עא
עא) [סעיף יוד'] אעפ"י שבשטח החברבורות הוא מיעוט. פי' שמקום החברבורות עצמם הוא המיעוט ט"ז ס"ק ט"ו:
סעיף קטן עב
עב) שם. כגון שכולם מצד אחד וכו' משמע דאם נתפשט מהם לצד השני מיקרי רובו דהוי רוב הקיפו אעפ"י שאינו רובו של כל האתרוג. מ"א ס"ג י"ג. א"ר או' י"ט. ר"ז או' ך' ח"א שם. מ"ב או' מ"א. ור"ל במקום א' קיל טפי דבעי' רוב האתרוג מב' צדדין (כמ"ש לעיל או' ס"ו) אבל מנומר חמיר טפי שאם נתפשט הנימור מצד א' לצד הב' ברוב הקיפו לבד נמי פסול. א"א או' י"ג. וכ"כ המחה"ש והלב"ש:
סעיף קטן עג
עג) שם. שכולם מצד אחד וכו' עיין בבית מאיר שמצדד דאפי' היה יותר מג' חזזית כשר בזה כיון שעכ"פ הם מיעוטו של כל האתרוג אך לפי מה שמסיים לבסוף אין הדבר ברור בידו כ"כ יעו"ש ומיום ראשון ואילך בודאי יש להקל בזה. מ"ב בב"ה. והיינו לדעת האוסרים חזזית בשאר הימים כמ"ש לקמן סי' תרמ"ט סעי' ה' בהגה אבל לדעת המתירין בלא"ה חזזית מותרת בשאר הימים בכל גוונא וית' בדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן עד
עד) שם. ויש פוסלים אפי' במיעוטו של צד אחד. וסברא ראשונה עיקר שכן פסקו הרא"ש והטור והר"ן וצד"ל והריב"ש והרדב"ז. א"ר או' י"ט. וכ"כ המש"ז או' ט"ו דבלבוש משמע דסתם כדיעה ראשונה דבב' וג' מקומות מ"מ בעינן שהפיזור הוא ברוב האתרוג הא במיעוט אתרוג אף הרבה מקומות י"ל דכשר עכ"ל אמנם הר"ז או' ך' כתב דיש להחמיר כסברא אחרונה אבל בשעת הדחק שא"א למצוא אתרוג אחר יש לסמוך על סברא הראשונה. וכ"ה דעת הש"ע כמ"ש לעיל סי י"ג או' ז' דכל היכא שכותב הש"ע י"א וי"א דדעתו לפסוק כי"א בתרא ואם הי"א קמא לקולא סומך עליהם רק בשעת הדחק יעו"ש. אכן בענין זה כיון דאיכא פלוגתא במידי דיש בו ברכה וק"ל סב"ל יש לחוש לספק ברכות ואין לברך רק במקום שנהגו להקל דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל:
סעיף קטן עה
עה) שם. אפי' במיעוטו וכו' ר"ל מיעוט פחות. מחציו אבל הרביע והשליש לא. כלבו. אבל שאר פו' סתמו בזה (ר"ל דאפי' הם בפחות מרביע האתרוג פוסלין וכ"כ הר"ן שם) וגם הוא סיים (ר"ל הכלבו) ויש לדקדק שלא יהיה בו חזזית כלל. א"ר או' ך' וכ"כ ח"א כלל קנ"א או' ח' דהירא לדבר ה' ישתדל לקנות אתרוג בלא חזזית ובהרת כלל:
סעיף קטן עו
עו) [סעיף יא'] אם הוא מחצה על מחצה וכו' לא מיירי שהיה חצי האתרוג של צד א' מראשו עד זנבו דהא בראשו לבד פוסל חזזית במעוטו וכנ"ל בסעי' ט' אלא מיירי דהמחצה היא כלפי העוקץ בכל היקף האתרוג. בכורי יעקב. מ"ב או' מ"ג:
סעיף קטן עז
עז) שם. יש מכשירין ויש פוסלין. דעת המכשירין הוא דעת ה"ר יחיאל אחי הטור דס"ל כיון שהוא בידי אדם אפשר לצמצם וכשר כמו פרוץ כעומד. ודעת הפוסלין הוא דעת הראב"ד דס"ל כל הפסולים שפוסלים ברובן מחצה על מחצה נמי פסול שא"א לצמצם דבעינן רוב הנראה לעינים כמ"ש הטור. וכ"כ מ"א ס"ק י"ד וס"ק ט"ו:
סעיף קטן עח
עח) שם. ויש פוסלין. וכ"ה דעת הט"ז ס"ק ט"ז. א"ר או' כ"א. וכ"ה דעת הש"ע מדהביא סברת הפוסלין באחרונה וכמ"ש לעיל או' ע"ד יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' כ"ב מ"ב או' מ"ד:
סעיף קטן עט
עט) [סעיף יב'] מחוטמו ואילך וכו' עיין לעיל או' ע':