אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר

סימן תקפו

סימן תקפה

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] שופר של ר"ה וכו' לאפוקי בתענית שתוקעין ג"כ בשופר לא בעינן של איל וכפוף. מ"ב או' א' א"נ לאפוקי יוה"כ דיובל דאיכא למ"ד צריך שיהיה פשוט כמבואר בב"י.

סעיף קטן ב

ב) שם. מצותו בשל איל וכפוף. בשל איל כדי שיזכור לנו עקידתו של יצחק (שהיה תמורתו איל) וכפוף כדי שיכפפו לבם בתפלה. טור מן הגמ' מ"א סק"א. ואיל הוא מן י"ג חודש ויום א' ומעלה אבל קודם זמן זה לא נקרא איל כמ"ש פ"א דמס' פרה יעו"ש.

סעיף קטן ג

ג) שם. מצותו בשל איל וכפוף. וה"ה כל מיני כבש (ר"ל אפי' נקבה) הם נכללים בכלל זה להזכיר עקידת יצחק שהרי בסי' תקע"ג כתב ואוכלין ראש כבש והיינו לזכר עקידת יצחק אלא שהמהדרין נוהגין לחזר אחר של איל דוקא שהוא זכר טפי לאילו של יצחק. ט"ז סק"א. א"ר או' א' מט"א או' א' מ"ב או' ב'.

סעיף קטן ד

ד) שם. מצותו בשל איל וכפוף. אע"ג דנקט הש"ע הני תרתי בחדא מחתי מ"מ אינם שוים דכפוף הוא עיקר המצוה לכתחלה ולא יצא י"ח לכתחלה בפשוט אבל בשל איל אינו מקרי לכתחלה אלא מצוה מן המובחר. ט"ז שם. מיהו המאמ"ר או' א' כתב הגם שמדברי מרן בב"י בביאור דברי הטור והפו' מבואר דהא דבעינן של איל אינו אלא למצוה מן המובחר ואינו מעכב אפי' לכתחלה כל שהוא כפוף אמנם מסתמיות דבריו כאן בש"ע משמע דכל שאר השופרות אינם כשרים אלא בדיעבד יעו"ש. וכ"ה דעת הב"ח דשאר שופרות שאינם של איל אפי' הם כפופים אינם כשרים אלא בדיעבד יעו"ש. ונ"מ דאם יש שופר של איל ואינו כפוף ושופר שאינו של איל וכפוף לדעת הט"ז כפוף שאינו של איל הוא יותר מוקדם כיון דשל איל אינו אלא למצוה מן המובחר ושאינו כפוף בדיעבד ולדעת הב"ח והמאמ"ר של איל ואינו כפוף ושאינו של איל וכפוף הם שוים כיון שזה בדיעבד וזה בדיעבד. וכ"מ ממ"ש לעיל או' ב' דכל חד אית ביה חדא לטיבותא אבל כיון דלהב"ח והמאמ"ר הם שוים ולהט"ז כפוף שאינו של איל כשר אפי' לכתחלה יש להקדים הכפוף דהוי אליבא דכ"ע. וכ"כ מ"ב או' ה' דמסקנת רוב הפו' כפוף עדיף יעו"ש.

סעיף קטן ה

ה) וכל זה אינו אלא בר"ם עצמו כשהגיע זמן לתקוע ונושאין ונותנין איזהו שופר כשר טפי לתקוע בו אבל קודם ר"ה דעדיין לא חל עליו חיוב תקיעה יכול לקנות שופר של עזים אעפ"י שיש לפניו ג"כ של איל אלא שצריך לקנותו בדמים יקרים ויודע שלא יהא בעירו שופר של איל בר"ה אפ"ה אין חיוב לקנות של איל בדמים יקרים אלא יש לו דין סידור מצוה עד שליש ולא יותר כדלקמן גבי לולב. ב"ח עט"ז. מט"א או' א' מ"ב או' ה' ועיין לקמן סי' תררו ובדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן ו

ו) שם. ובדיעבד כל השופרות כשרים. כגון של יעלים ועזים. טור לבוש. ויעל הוא מין חיה כמ"ש בפ' ראה ואקו ודישון וכו' ותרגם אונקלוס ואקו ויעלא. וכן הסכים הר"ן פ' ראוהו ב"ד דלא כערוך שפי' כבשה נקבה יעו"ש. וכן מוכח בהדיא פ"א דכלאים משנה ו' דלא כערוך יעו"ש. ומ"מ אם יש לו שופר של תיש ועז יקדימו לשופר של יעלים ושאר חיות דהוא קרוב למין שם יותר כדכתיב שה כשבים ושה עזים ואיכא זכר קצת לעקידת יצחק. מ"ב או' ד' ועוד י"ל משום דעזים כשרים להקרבה ע"ג המזבח משא"כ חיות.

סעיף קטן ז

ז) שם. ובדיעבד כל השופרות כשרים. והרמב"ם (ריש פ"א דשופר) כתב כל השופרות פסולים חוץ מקרן הכבשים והכל תפשו עליו בזה. טור. מיהו באו"ח כתב אפשר שדעת הרמב"ם אינו אלא למעט של פרה אבל של עז ותיש בכלל כבש הם וכן של יעלים עכ"ל והב"ד ב"י. וכ"כ בכ"מ שם אלא שכתב שאין זה במשמעות דברי הרמב"ם והב"ד הט"ז סק"א יעו"ש. וכתב בס' נחפה בכסף דף קפ"ד דבמקום שקבלו עליהם הוראות הרמב"ם אם אין להם שופר של כבש כפוף אין להם לברך בשאר שופרות יעו"ש. והב"ד הברכ"י או' א' וכתב דיש לפקפק דכיון דאיכא דמאן דמפרש בדברי הרמב"ם דשאר שופרות כשרים יכולין לברך דהגם דפירוש מרן ודעמיה בדעת הרמב"ם נראה נכון מ"מ מידי ספיקא לא נפיק וכיון דשאר פו' פשיטא להו דיברך ויש להסתפק קצת שדעת הרמב"ם כן כמו שפירשו שאר מפרשים אינו בכלל קבלתם לסמוך על הרמב"ם עכ"ל.

סעיף קטן ח

ח) שם. ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים. ר"ל דלאו דוקא בשל איל אלא גם בשאר בהמות וחיות מצוה בכפופים יותר מבפשוטים והוא מטעם שכתבנו לעיל או' ב' דהכפוף יש לו מעלה יעו"ש.

סעיף קטן ט

ט) שם. ושל פרה פסול וכו' וטעמא מפורש במתני' מפני שהוא קרן. ואע"ג דכל השופרות נקראו קרן דכתיב והיה במשוך בקרן היובל בשמעכם את קול השופר אמרינן בגמ' דכל השופרות איקרו קרן ואיקרו שופר דפרה קרן איקרי שופר לא איקרי. ב"י. לבוש.

סעיף קטן י

י) שם. ושל פרה פסול וכו' וה"ה של שור. לבוש. עו"ש או' א' מ"א סק"ב. א"א או' ב' ר"ז או' א' ח"א כלל ק"מ או' ב' מט"א או' א' מ"ב או' ו'.

סעיף קטן יא

יא) שם. ושל פרה פסול וכו' וקרני הבופלו הם פסולים לשופר דבופלו שאנו קורין הוא שור הבר דק"ל שהוא בהמה עיין ביו"ד סי' ף' וא"כ פשיטא דפסול. שאלת יעב"ץ ח"א סי' ן' שע"ת או' ג' והוא מין שקורין בערבי ג'מוס כ"כ הראב"ע בתרי עשר בעמוס סי' ה' פסוק כ"ב יעו"ש. והב"ד בס' זבחי צדק על יו"ד סי' כ"ח או' ט"ז ועי"ש שהביא עוד סמוכות לזה יעו"ש.

סעיף קטן יב

יב) שם. ושל פרה פסיל בכל גוונא. אפי' בדיעבד או שאין לו שופר אחר ואין צ"ל בקרני רוב החיות שאינם חלולים אלא הם עצם אחד שאינו יוצא בהם אפי' בדיעבד או שאין לו אחר. לבוש. ועיין לקמן או' ח"י.

סעיף קטן יג

יג) תוקע דאתא ואייתי בידיה שופר כפוף לתקוע ותקן אותו כדרך התוקעים והיה מוכן בידו לברך ולתקוע אדהכי והכי נפק איש ישראל ובידו שופר של איל הזמנה שהזמין השופר הראשון ותקנו לאו מילתא היא ויתקע בשל איל וכן בכל מצוה מן המובחר שנזדמנה לידו בטרם תחול. ברכ"י או' ב'.

סעיף קטן יד

יד) שם. וכן קרני רוב החיות וכו' כגון של ראם וצבי. ב"י בשם הר"ן. מ"ב או' ז' ואי הראם הוא מין טהור עיין פר"ח ומט"י שכתבו שהוא מין חיה טהורה דלא כשכנה"ג בהגב"י שכתב בפשיטות שהוא מין טמא יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"ג וכן השכנה"ג בעצמו חזר בו כמ"ש ברמזי תשובותיו ליו"ד אשר נדפסו בסוף ס' קול בן לוי סי' קע"ט יעו"ש. והביאו המחב"ר או' ב'.

סעיף קטן טו

טו) שם. וכן קרני רוב החיות וכו' ואין שמם בלה"ק שופר שאין נקרא שופר אלא מקרנים החלולים שיש להם זכרות בפנים ונקלף גלדן מן הזכרות ופסולים כמו פרה. טור. ר"ז או' א' ואפי' קרני בן תיישה שבא עליה צבי פסול ואצ"ל של צבי שבא מן תיש אבל של כלאים ממינין הכשרים כגון הבא מן היעלים והרחלים כשר. סידור עמודי שמים פת"ע או' ד'

סעיף קטן טז

טז) שם הגה. וכן שופר מבהמה טמאה פסול. אע"ג דתנינן בנידה פ"ו דכל שיש לו קרנים יש לו טלפים אלמא דבהמה טמאה אין לה קרנים והיכי משכחת לה שופר מבהמה טמאה. כבר כתב הפר"ח בסי' זה ויו"ד סי' ף' דאשכחן פלוגתא בפ' אלו טרפות (חולין דף נ"ט ע"ב) דרבנן ור' דוסא ולרבנן איכא בהמה וחיה טמאה דיש לה קרנים ומתני' דנידה וסוגיא דפ' ב"מ אתיא כר' דוסא ואנן ק"ל כרבנן יעו"ש והב"ד המט"י. וכ"כ העו"ש או' א' ועיין מ"א סק"ג. ובאה"ג כתב דמיירי שילדתו בהמה טמאה והיוצא מן הטמא טמא כדתנן בפ"ק דבכורות. והב"ד העו"ש שם.

סעיף קטן יז

טוב) שם הגה. וכן שופר מבהמה טמאה פסול. משום שנאמר למען תהיה תורת ה' בפיך כל שבתורת ה' יהיה מן המותר בפיך ואע"ג שהוא של נבלה או איסור אחר בפיך קרינן ביה דמין מותר בפיך הוא כדאמרינן גבי תפילין וס"ת וה"ה לכל מלאכת שמים שהוא מותר בפיך. לבוש. עט"ז. מ"א סק"ג. ומיהו הר"ן פ' ראוהו ב"ד כתב דהא דאמרינן פ' ב"מ (דף כ"ח) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד ושופר נמי מלאכת שמים הוא כיון דלזכרון קאתי לאו ראיה גמורה הוא ולפיכך הדבר צ"ע יעו"ש והב"ד ב"י והעו"ש או' א' וע"כ כתב שם העו"ש דאי ליכא שופר אחר דיש לתקוע בשופר כזה בלא ברכה. וכ"כ המט"א או' ג' מ"ב או' ח'.

סעיף קטן יח

חי) ואם נזדמן לו אח"כ שופר כשר ג"כ יתקע בו בלא ברכה לפי שאין פיסול שופר מבהמה טמאה ברור כ"כ ושמא כבר יצא במה שתקע בשופר מבהמה טמאה אבל אם תקע בשופר של שור ופרה או בקרני החיות שאין להם זכרות ונזדמן לו אח"כ שופר כשר תוקע בברכה לפי שפסולין ודאי לפיכך אפי' אין לו שופר אחר כ"א של שור ופרה או קרני החיות אין לו לתקוע בהם כלל. מט"א שם. מ"ב שם. ועיין לעיל או' י"ב

סעיף קטן יט

יט) [סעיף ב'] הגוזל שופר ותוקע בו יצא וכו' דאיתא בירושלמי מה בין לולב לשופר א"ר אסי בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם ברם הכא יום תרועה יהיה לכם מ"מ. והרמב"ם כתב בפ"א שאין המצוה אלא בשמיעת הקול ואין בקול דין גזל. והב"ד ב"י יעו"ש.

סעיף קטן כ

ך) שם. הגוזל שופר ותקע בו יצא וכו' ומיהו איכא למ"ד שופר הגזול פסול והיינו כגון שגזל שופר משופה הוא דאסור אבל גזל קרן ושיפהו דמים הוא חייב לו וכשר כמבואר בב"י יעו"ש. והב"ד העט"ז. ונ"מ דאם נתמנה לו אח"כ שופר אחר או שלקח רשות מבעל השיפר שגזל ממנו דיחזור ויתקע כדי לצאת אליבא דכ"ע אבל לא יברך כיון דק"ל דבדיעבד יצא בגזול ואעפ"י שלא בירך בתחלה על שופר גזול כמ"ש באו' שאח"ז ועיין לקמן או' כ"ד.

סעיף קטן כא

כא) שם. הגוזל שופר ותקע בו יצא וכו' ומ"מ אין מברכין עליו. מ"א סק"ד. א"ר או' ז' חמ"מ סי' תרצ"א או' ב' ר"ז או' ד' ח"א כלל ק"מ או' ח"י מט"א או' ד' מ"ב או' ט' ואפי' קנה ביאוש ושינוי רשות י"ל דלא יברך א"א או' ד' וכ"כ מהריק"ש דכי היכי דאמרינן לקמן רס"י תרמ"ט גבי לולב גזול אפי' קנאו בשינוי לא יברך עליו ה"ה הכא. מיהו הפר"ח חולק וכתב דשאני הכא דהברכה אינה אלא על השמיעה ובשמיעה לא שייכא גזל שפיר דמי לברוכי עליה בכל גווגא יעו"ש. וכ"ה דעת המט"א שם. אבל המט"י הביא דברי מהריק"ש והפר"ח הנז' וכתב דהעיקר שלא לברך יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' ב' על דברי הפר"ח הנז' דאינו מוכרח וסיים ומ"מ לענין הלכה לא יהא אלא ספק ברכות יש להקל יעו"ש. וכ"כ מ"ב שם דאפי' היה יאוש ושינוי רשות או שינוי מעשה ג"כ אין כדאי לברך. ועיין לעיל סי' כ"ה או' פ"ו ולקמן רסי' תרמ"ט.

סעיף קטן כב

כב) ומיהו הדבר ברור דאף בקונה שופר גזול שלא יתקע בו אם יש לו אחר ראוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו כדאמרינן גבי לולב בירושלמי דר"פ לולב הגזול. פר"ח. מ"ב בשה"צ או' י"ט. ולענין ברכה נראה דעת הפר"ח לברך וכ"כ המט"א שם. אבל דעת שאר האחרונים דאין לברך כמ"ש באו' הקודם.

סעיף קטן כג

כג) ונראה דמותר ליטול שופר חבירו בלא דעתו ולברך עליו כמ"ש סי' תרמ"ט סעי' ה' ואע"ג דשופר מתקלקל קצת בתקיעתו הלא טלית מתקלקל ג"כ קצת ואפ"ה שרי כמ"ש לעיל סי' י"ד וליכא למיחש שיתקע בו הרבה כמו בספרים (לעיל סי' י"ד או' ל"א) דלמה יתקע יותר מכדי חיובו. מ"א שם. א"ר שם. ר"ז או' ה' ח"א שם. ומ"מ מאה קולות יכול לתקוע בו כיון שנהגו לתקוע בשיעור זה. מט"א או' ה' מ"ב שם. ומשמע אבל להתלמד אסור ליקח שלא מדעת הבעלים אם לא שיודע שחבירו אינו מקפיד בזה. ח"א שם. והא דמותר ליקח שופר חבירו וכו' ה"ד לתקוע בו באותו מקום שהוא מונח שם אבל להוציאו מביתו לבהכ"נ או אפכא אסור דאפשר שמקפיד עליו והוי גזל כמ"ש לעיל סי' י"ד סעי' ד' ובדברינו לשם או' י"ט ואו' כ"ב יעו"ש. וכ"כ מ"א סי' תרמ"ט ס"ק ט"ז לגבי לולב יעו"ש וכ"כ מ"ב בסי' זה בשה"צ או' ך'.

סעיף קטן כד

כד) שם. אפי' לא נתיאשו וכו' ואף בנתיאשו לכתחלה לא יתקע בו דמשמעות הפו' שכתבו בסתם בדיעבד יצא אבל לכתחלה לא משמע דאין לחלק בין נתיאשו ללא נתיאשו. ב"ח. עט"ז. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' א"ר או' ו' שו"ג או' ח' מט"א או' ד' מ"ב או' ט' ונראה דוקא בגזל שופר אבל גזל קרן ועשהו שופר מותר כמ"ש סי' תרמ"ט וצ"ע דאפשר דמקודם נמי נקרא שופר. ודין ברכה עיין סי' תרמ"ט. א"ר שם. ומיהו מ"ש דאפשר דמקודם נמי וכו' עיין לעיל או' ך' ומ"ש ודין ברכה וכו' עיין לעיל או' כ"א שכתבנו דדעת האחרונים דגם בגזל קרן ועשהו שופר דאין לברך יעו"ש.

סעיף קטן כה

כה) התוקע בשופר חבירו ונסדק בתקיעה אם תקע שלא ברשות חייב לשלם דהוי שואל שלא מדעת ויצא י"ח דק"ל גזל שופר ותקע יצא ואם לקחו ברשות פטיר לשלם דהו"ל מתה מחמת מלאכה והתקיעה עצמה שנסדק בה אם כשנסדק מיד שתק יצא ואם סיים התקיעה באותו שופר לפום גמ' דידן יצא ולפום הירושלמי לא יצא דתחילתה בעי סיפה. מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' צ"ח. ברכ"י או' יו"ד. שע"ת או' ד' ומיהו עיין בהלק"ט ח"א סי' ע"ט דמשמע דגם אם לקחו שלא ברשות ונסדק פטור משום דניחא ליה לאיניש וכו' ויורד ברשות מיקרי והו"ל כמתה מחמת מלאכה יעו"ש והב"ד השו"ג או' ח' ועיין לעיל סי' י"ד או' ח"י דג"כ הבאני פלוגתא בעניין כזה יעו"ש.

סעיף קטן כו

כו) [סעיף ג'] תקע בשופר של ע"ז של ישראל וכו' כגון שהשתחוה לשופר. ריטב"א ר"ה דף כ"ח. מט"י. ר"ז או' ו' מ"ב או' יו"ד. וה"ה למשמשי ע"ז של ישראל שתקע בו לפניה שהרי אין להם ביטול דומיא דע"ז עצמם כמ"ש ב"י ביו"ד סי' קמ"ו בשם הר"ן. וכ"כ הפר"ח בסי' זה. עו"ש או' ג' מ"ב שם. וה"ה המשתחוה לבהמה קרניה פסילין לשופר. פר"ח. ומיהו עיין מ"א סק"ו שכתב ע"ז דהמשתחוה לבהמה קרניה פסולים היינו לכתחלה אבל בדיעבד יצא יעו"ש. והיא בעיא דלא אפשיטא במס' ע"ז דף מ"ז ע"א יעו"ש ובדברינו לקמן או' ל"ד.

סעיף קטן כז

כז) שם. שאינה בטילה עולמית וכתותי וכו' דכיון דשופר בעי שיעור כדי שיראה לכאן ולכאן והכא כתותי מיכתת שיעוריה כיון דאין לו ביטול כאילו אין כאן שיעור דמי אבל בשל עו"ג אע"ג דלא ביטלה עו"ג כיון דיכול לבטלה ע"י עו"ג כל שעה שירצה יש לה שיעור מיקרי. ב"ח. ועיין לקמן או' ל'.

סעיף קטן כח

כח) שם. אבל בשל ע"ז של עכו"ם וכו' לא יתקע. בו לכתחלה משום דאמאיס לגבוה. לבוש. ב"ח. עו"ש או' ג' מ"א סק"ו.

סעיף קטן כט

כט) שם. ואם תקע בו יצא. דמצות לא ליהנות ניתנו לישראל להיות קיומם הנאה אלא לעול על צואריהם ניתנו גמ' ר"ה כ"ח ע"א ופירש"י שם. ב"י לבוש. וכתב עוד הלבוש הטעם משום דמצות שופר אין בד אלא שמיעת קול ובקול אין בו איסור הנאה.

סעיף קטן ל

ל) שם. ואם תקע בו יצא. דכיון דראוי להתבטל לא מיכתת שיעוריה. ב"י בשם הרא"ש והר"ן. לבוש. שו"ג או' ט' ואו' יו"ד. ועיין לעיל או' כ"ז.

סעיף קטן לא

לא) שם. והוא שלא נתכוין לזכות בו. דוקא ע"ז עצמה אבל משמשיה יש להם ביטול אף לאחר שבאו ליד ישראל כמ"ש ביו"ד סי' קמ"ו סעי' ב' יעו"ש. עו"ש או' ג' דג"מ. ומיהו דעת הב"ח והש"כ שם סק"א דאם זכה בהם הישראל אפי' משמשים אין להם ביטול רק אם לא זכה בהן כגון שמצא קודם יאוש או גזלה בזה יש חילוק בין ע"ז עצמה בין משמשיה יעו"ש.

סעיף קטן לב

לב) שם. אבל אם נתכוין לזכות בו לא יצא וכו' ודע דהב"ח פירש דמ"ש הפו' חילוק זה דנתכוון לזכות או לא נתכוון מיירי בשל הפקר אבל ביש להם בעלים אפי' נתכוון לזכות לא קנאו ואינו שלו יעו"ש ולזה הסכים הפר"ח בעיקר הדין אעפ"י שחלוק עליו בהבנת כוונת הטור אבל המ"א סק"ה הבין הדברים ככתבם דגם בשל בעלים אם נתכוון לזכות בו אינו יוצא דאעפ"י שלא קנאו מיקרי ע"ז של ישראל כיון שהישראל חייב באחריותו מקרי שלו וכדאשכחן גבי חמץ יעו"ש ונראה דדברי הפר"ח עיקר לענין דינא. מט"י. וכ"ה דעת החמ"מ או' ו' והשש"א. אבל דעת הנה"ש כדברי מ"א וכתב כי כן הבין הט"ז וכ"כ בס' שמות בארץ יעו"ש וכ"ה דעת המאמ"ר או' ב' דלא כהב"ח יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא ועוד איכא פלוגתא דאפי' בשל עכו"ם אינו יוצא אלא בנתבטל מעיו"ט כמ"ש בהגה וע"כ נראה דבכה"ג דאיכא פלוגתא ולא אפשר באחר יש לתקוע בו בלא ברכה כדי לצאת למ"ד ואח"כ אם יזדמן לו שופר כשר אליבא דכ"ע חוזר לתקוע פ"ב אבל לא יברך כי שמא כבר יצא וק"ל סב"ל.

סעיף קטן לג

לג) שם. דהו"ל ע"ז של ישראל. שאין לא ביטול וכתותי וכו' כנז' ואע"ג דישראל לא עבדה מ"מ אין לה ביטול כיון דעכשיו היא של ישראל. ועיין בנוב"י מה"ת סי' קי"א באם מכר ע"ז וקנה שופר בדמיה אין לתקוע בו ואם בשעה שמכר משך הקונה תחלה את הע"ז ואח"כ נתן המעות עיין ביו"ד סי' קמ"ד בט"ז סק"ג ובש"כ סק"ד ועכ"פ היה מקום להקל בחליפי חליפין בזה יעו"ש. והב"ד השע"ת או' ה'.

סעיף קטן לד

לד) שם הגה. ויש מחמירין דאפי' בשל עכו"ם וכו' כ"כ המרדכי בשם ר"ת דאפי' בע"ז דעו"ג לא יצא אלא דוקא לאחר ביטול ואפי' לאחר ביטול לכתחלה לא יטול ואם נטל יצא וכגון שנתבטל מעיו"ט אבל ביו"ט בעיא היא במס' ע"ז (דף מ"ז ע"א) אם יש דיחוי אצל מצות ולא איפשיטא עכ"ד. והב"ד ב"י. ועיין מ"א סק"ו שכתב דדעת הטור והרב"י והפו' כמ"ש התו' בע"ז שם דבעיא דר"ל אינו אלא לכתחלה ובזה מתורצים כל הקושיות שהקשו התו' בסוכה (דף ל"א ע"ב ד"ה אשרה) יעו"ש. והפר"ח ביו"ד סי' כ"ח או' י"ז כתב דהא דמספקא לן אי איכא דיחוי אצל מצות או לא לחומרא אמרינן לקולא לא אמרינן יעו"ש. וכתב שם הער"ה או' י"ב דנראה ברור דלא נתכוין המ"א לתרץ הקו' אלא לענין דינא קאמר דהטור ומרן לא ס"ל כרמ"א יעו"ש נמצא דדבר זה לא נפיק מפלוגתא ולענין דינא כבר כתבנו לעיל או' ל"ב יעו"ש.

סעיף קטן לה

לה) שם בהגה. אלא בנתבטל בערב יו"ט. אבל כשנתבטל ביו"ט א"כ נדחה כשנכנס יו"ט ושוב אינו נראה כיון שאין בידו לתקן דהא אין ישראל יכול לבטלו אבל בדבר שיש בידו לתקן אפי' נראה ונדחה לא הוי דיחוי כמ"ש סי' תרמ"ו סעי' ב' דאע"ג דאסור למעטן ביו"ט מ"מ הא בידו למעט. מ"א שם. מאמ"ר או' ד' וכ"כ התו' בע"ז שם ד"ה אשרה יעו"ש. וית' עוד מזה לקמן סי' תרמ"ו סעי' ב' וסי' תרמ"ט סעי' ג' יעו"ש.

סעיף קטן לו

לו) [סעיף ד'] שופר של תקרובת ע"ז וכו' פי' בהמה שהקריבוה לקרבן לפני ע"ז ועשו מקרניה שופר. הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ביבמות ק"ב ובריטב"א ר"ה כ"ז. אבל בהקריב השופר לע"ז אינו נאסר דדוקא בכעין ד' עבודות שבפנים נאסר אם לא שהיה דרך עבודתה בכך יעו"ש. והב"ד מ"ב או' י"ט ובשה"צ או' ל"ו.

סעיף קטן לז

לז) שם. משום דאינה בטלה עולמית. וכתותי מכתת שיעוריה וכל העומד לכתת ככתות דמי וא"כ אין בו שיעור שופר. לבוש. ושופר בעי שיעור כמ"ש לקמן סעי' ט'.

סעיף קטן לח

לח) [סעיף ה'] המודר הנאה משופר. כגון שאמר קונם הנאת שופר עלי. מט"י. מט"א או' ז' מ"ב או' כ"א. ועיין לקמן או' מ"ג.

סעיף קטן לט

טל) שם. אדם אחר תוקע בו וכו' אבל הוא עצמו אמר הגאון אסור לתקוע בו אפי' תקיעה של מצוה מפני שיש הרבה בני אדם נהנין כשהן עצמן תוקעים וכל מידי דאיכא הנאה לגוף ליכא לשרויי בשביל טעמא דמצות לא ליהנות ניתנו. ב"י בשם הכלבו. לבוש. ט"ז סק"ד.

סעיף קטן מ

מ) שם. אדם אחר תוקע בו וכו' וכ"ה לדעת הרי"ף ובעל המאור אבל דעת הרמב"ם פ"א מה' שופר דין ג' דהוא בעצמו מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה משום דמצות לא ליהנות ניתנו. וכ"ה דעת הרא"ש והטור ורי"ו והאגודה. והב"ד הב"ח וכתב דלמעשה נקטינן לחומרא אבל כשאין שם אחר שיכול לתקוע לו כדאי הם הרמב"ם והרא"ש לסמוך עליהם בשעת הדחק יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' ה' עט"ז. מ"א סק"ז. א"ר או' ח' בגדי ישע סק"ז. מט"א או' ז' מ"ב או' כ"ב. מיהו הפר"ח הסכים כדעת רוב הפו' דאפי' לכתחלה יכול לתקוע הוא בעצמו דלא כמ"ש כאן בש"ע יעו"ש אבל דעת האחרונים אינו כן אלא דוקא בשעת הדחק כנז' וכתב שם המט"א ומ"מ אין לו לתקוע יותר מעשרה קולית תשר"ת תש"ת תר"ת לצאת ידי ספק חיוב התקיעות שהם מה"ת עכ"ל והב"ד מ"ב שם. ור"ל ג"פ תשר"ת וג"פ תש"ת וכו' שבזה יוצא ספק חיוב התקיעות מה"ת כמ"ש לקמן סי' תק"ץ סעי' ב' יעו"ש. וע"כ נראה דהיותר נכון לעשות התרה אם אפשר להתיר הנדר כדי לצאת מחששות.

סעיף קטן מא

מא) וכתב המט"י דאפשר דמודה הגאון (שכתבנו לעיל או' ט"ל) דבדיעבד יוצא גם במודר אם תקע הוא עצמו. וכ"כ י"א בהגה"ט. ברכ"י או' ז' נה"ש או' ה' מט"א או' ז' ובס' כפת תמרים כתב דהכל לפי האדם אם מרגיש שבטבעו אינו נהנה מתקיעתו מותר לתקוע בו לכתחלה. והב"ד מ"ב בשה"צ או' ל"ח.

סעיף קטן מב

מב) שם. אבל אם אמר קונם שופר לתקיעתו עלי. כצ"ל וכ"ה בב"י בשם הר"ן. וכ"ה הגירסא בש"ע הישן משנת שכ"ז. וכ"ה הגירסא בש"ע הנדפס עם העו"ש. וכ"ה בלבוש ובעט"ז. דאם לא הזכיר שם שופר הלא הוא דבר שאין בו ממש ואין איסורו אלא מדרבנן כמ"ש ביו"ד סי' רי"ג יעו"ש.

סעיף קטן מג

מג) שם. אבל אם אמר קונם שופר לתקיעתו עלי. ר"ל שלא הזכיר לשון הנאה. דכי אמרינן נמי דשרי דוקא במודר הנאה משום דמצות לאו ליהנות ניתנו אבל באומר קונם שופר לתקיעתו עלי אסור לתקוע אפי' תקיעה של מצוה שהנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות אבל אמר שבועה שלא אשמע קול שופר של מצוה לוקה ושומע קול שופר של מציה שאין השבועה חלה לבטל המציה אלא בכולל באומר שבועה שלא אשמע קול שופר. ב"י בשם הר"ן. לבוש. עט"ז. ועיין לעיל סי' תפ"ה ובדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן מד

מד) ואם אמר תקיעת שופר עלי קונם עיין ב"י שהביא דעת התו' והג"א והמרדכי שנסתפקו בזה אם מותר לתקוע תקיעת מצוה או לא. וכתב העו"ש או' ד' ולכן יש ליזהר שיתיר הנדר תחלה. ועיין לקמן או' מ"ו.

סעיף קטן מה

מה) ואם אמר על אדם אחד שלא אשמע קול שופר ממנו או תקיעתו עלי קונם נראה פשוט דחל אליבא דכ"ע דהא אפשר לשמוע מאחר. ט"ז סק"ה. מש"ז או' ה' מט"א או' ז' מ"ב או' כ"ד. ואפי' ליכא אחר אסור לשמוע מאיש זה דנדר חל על דבר מצוה. א"ר או' ט' מט"א שם. מ"ב שם. ואפי' אמר שבועה שלא אשמע קול שופר של מצוה מאיש פלוני אסור לשמוע ממנו ואפי' דליכא אחר כיון שבשעה שנשבע חלה השבועה כדין שאין נשבע לבטל את המצוה כיון שאין מצוה לשמוע מאיש זה דוקא. מט"א שם. מ"ב שם. וע"כ אם לא אפשר באחר יש לעשות התרה ואח"כ ישמע ממנו. ועיין לקמן סי' תקפ"ט סעי' ז' בהגה.

סעיף קטן מו

מו) ואם אמר קונם קול השופר עלי לא הוי כלים דקול לית בית ממש ואין הנדר חל אלא בדבר שיש בו ממש. פר"ח. וכ"כ בס' או"ח דף צ"ז ע"א דאם אמר קונם תקיעת שופר עלי משמע דעל הקול נדר ואין הנדר חל על דבר שאין בו ממש. והב"ד הכס"א או' ד' וכתב דהוראה זו תמוהא דמלבד שהוא היפך דברי התו' דסברד שאם הזכיר החפץ הו"ל דבר שיש בו ממש עוד בה דמלשונם משמע דאינו כלום ומותר בשופר ואין הדבר כן דהא ק"ל דאיכא בל יחל מדרבנן יעו"ש. ואפשר דכוונתם על דין תורה אבל אין ה"נ מדרבנן אסור לתקוע עד שיעשה התרהוכמ"ש ביו"ד סי' רי"ג יעו"ש. ועיין לעיל או' מ"ד.

סעיף קטן מז

מז) שם. אסור לתקוע בו וכו' ואפי' אדם אחר אסור לתקוע לו. מאמר או' ז'.

סעיף קטן מח

מח) [סעיף ו'] היה קולו עב וכו' וה"ה צרוד ויבש. גמ' ר"ה כ"ז ע"ב ופירש"י שם.

סעיף קטן מט

מט) שם. או דק מאד וכו' או באיזה ענין שיהיה. טור. או אפי' קול השופר הוא טוב ונעים אלא שהתוקע תקע בו בנחת ולא השמיע הקול יפה כשר דלא הקפידה התורה אקול אלא אתרועה. לבוש.

סעיף קטן נ

נ) [סעיף ז'] אם ניקב אם לא סתמו וכו' יש בזה חילוק דיעות בין הרמב"ם להרא"ש דאיתא בגמ' (ר"ה כ"ז ע"ב) ת"ר ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול וק"ל כר"נ ואמרינן אליביה דהא דמכשר במיני ה"ד שנשתייר רובו והרמב"ם מפרש דר"נ קאי אאם אינו מעכב התקיעה דהיינו אחר התימה חזר קולו לכמות שהיה תחלה ואפ"ה אין כשר אלא במינו נמצא בעינן ג' למעליותא אינו מעכב התקיעה ובמינו ונשתייר רובו אבל אם חסר א' מאלו אסור וזוהי הדיעה הראשונה שמביא בכאן. והרא"ש ס"ל דר"נ קאי אמעכב התקיעה ואפ"ה כשר במינו ממילא הוה לקולא דלא בעינן אלא תרתי דהיינו מינו ורובו ואפי' מעכב או רובו ואינו מעכב ואפי' אינו מינו וזהו שסיים כאן ואם הוא שעת הדחק וכו' שיש לסמוך על הרא"ש. ט"ז סק"ו והוא מבואר בדברי הטור וב"י. ועיין לקמן או' נ"ט.

סעיף קטן נא

נא) שם. אעפ"י שנשתנה קולו כשר. שכל הקולות כשרים בשופר. כ"כ הטור. והוא מדברי הירושלמי כמ"ש ב"י. ועיין באו' שאח"ז.

סעיף קטן נב

בנ) שם. אעפ"י שנשתנה קולו כשר. פי' אפי' לא נשתייר בו שיעור תקיעה. כ"כ הרא"ם הביאו ב"י בדין נסדק לארכו. ט"ז סק"ז. א"ר או' יו"ד. פר"ח. ומיהו כל שלא נשתייר רובו (היינו בניקב לארכו) פסול אפי' נשתייר שיעור שופר ממקום הנקב דמה בכך הרי רובו ככולו ובעינן שופר וליכא ואם ניקב לרחבו כיון דלא נסתם אפי' ניקב רוב רחבו אם נשתייר שיעור שופר כשר כי היכי דאמרינן גבי נסדק. פר"ח. וכ"כ הב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ו' והריטב"א כתב דאם לא סתמו כלל לדברי הירושלמי כשר ואפי' נפחת רובו ויש בו שיעור שופר שכל הקולות כשירין בשופר אבל לפי גמ' דילן יש להחמיר ולדון כשלא סתמו כלל לפסיל אם מעכב התקיעה שלא אמרו בגמ' דילן שכל הקולות כשרין בשופר אלא כשהוא בעצמו שלא מחמת ריעותא יעו"ש. ועיין בב"ח שמצדד ג"כ בזה בניקב ולא סתמו ונשתנה קולו לדברי הירוש' או כשר לכ"ע או פסול למ"ד יעו"ש. נמצא בדין זה דניקב ולא סתמו ונשתנה קולו איכא פלוגתא ועוד איכא פלוגתא דאין לתקוע בשופר נקוב ולא סתמו כלל אפי' לא נשתנה קולו כמ"ש באו' שאח"ז וע"כ יש להחמיר וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגה.

סעיף קטן נג

גנ) שם בהגה. כי י"א שאין לתקוע בשופר נקוב. כ"כ בתשו' הרא"ש כלל כ"ד סי' ח' שופר נקוב אין תוקעין בו עד שיסתם הנקב ואיני מעכב התקיעה כי רבו פירושים בשופר נקוב ע"פ הירושלמי והבבלי והכי עבדינן כמו שכתבתי עכ"ל והב"ד ב"י וכתב ודברים אלו סתומים דמשמע דאין תוקעין בו בעודו נקוב עד שיסתם ושלא כדברי הירושלמי דמכשר וכתב עוד ב"י פי' אחר אלא שכתב שזה נראה יותר יעו"ש והכלבו כתב בשם י"מ דאם אינו מעכב שאין נקיבתו ניכרת בקול כשתוקעין בו כשר אפי' לא סתמו ומ"מ ראוי לסתמו שלא יראה פגום יעו"ש והב"ד ב"י. וזהו שציין בהגה על הכלבו ותשו' הרא"ש. ומשמע דבכל גוונא אין לתקוע השופר נקוב ולא סתמו ואפי' לא נשתנה קולו. וכבר כתבנו באו' הקודם דיש להחמיר כדברי ההגה ועוד דכיון שהוא מ"ע דאו' צריך ליזהר לצאת בה י"ח לכל הדיעות בלי פקפוק.

סעיף קטן נד

דנ) שם בהגה. שאין לתקוע בשופר נקוב. אפי' נשתייר בו שיעור תקיעה משום שקולו פגום. כ"מ בכלבו. מ"א סק"ח. א"ר או' יו"ד. ח"א כלל ק"מ או' י"א. מט"א או' יו"ד. ומשמע דאם אין קולו פגום כשר ומיהו זהו דוקא לפי הי"מ בתרא שהביא הכלבו אבל לפי הי"מ קמא ומדברי הרא"ש שכתבנו באו' הקודם משמע דאפי' לא נפגם קולו אין לתקוע בשופר נקוב כלל אפי' נשאר בו שיעור תקיעה מן הנקב עד מקום הנחת פה וכבר כתבנו באו' הקודם דמ"ע דאו' צריך ליזהר בה לצאת י"ח לכל הדיעות בלי פקפוק יעו"ש ובאו' שאח"ז.

סעיף קטן נה

הנ) שם בהגה. שאין לתקוע בשופר נקוב. והטעם איתא בפסיקתא והובא בס' ילקוט ראובני פ' אמור וה' אלהים בשופר ותקע מה שופר של הקב"ה שלם אף שופר שבר"ה יהא שלם וכו' יעו"ש. יפ"ל ח"ב או' א'.

סעיף קטן נו

ונ) שם בהגה. שאין לתקוע בשופר נקוב. אבל נסדק אינו בכלל זה ודינו מבואר אח"כ. ט"ז סק"ח.

סעיף קטן נז

זנ) שם. אעפ"י שאינו מעכב את התקיעה וכו' ופירוש מעכב התקיעה שנחלש הקול ויוצא משם. כך פירש הרמב"ן. והב"ד מ"מ פ"א מה' שופר דין ה' ב"ח. פר"ח. וכתב שם הפר"ח ודלא כתו' שכתבו דהיינו דנשתנה קולו ממה שהיה דליתא.

סעיף קטן נח

חנ) שם. אם נשתייר רובו שלם וכו' היינו שנשתייר רוב אורך השופר שלא ניקב בין שהשופר גדול או קטן והטעם דכל שלא נשתייר רובו הו"ל כאלו דבק שברי שופרות ואפי' יש שיעור שופר מן הנקב פסול אבל נשתייר רובו רובו ככולו וכאלו לא ניקב ואז אפי' לא נשתייר שיעור שופר ממקום הנקב עד הנחת פה כשר היכא דאיכא תלתא למעליותא. ב"ח. ט"ז סק"ט. מט"י. וכתב שם המט"י וכ"נ דעת הש"ע דהכל תלוי בשיור רוב השופר יהיה קטן או גדול ולזה הסכים הפר"ח ודלא כבעל העיטור שמכשיר בנשתייר שיעור השופר אפי' לא היה רוב השופר יעו"ש. וכ"פ מט"א או' י"א. וכ"נ דעת ח"א כלל ק"מ או' י"ב. מ"ב או' ל"א ובשה"צ או' ס"ג.

סעיף קטן נט

טנ) שם. ואם הוא שעת הדחק וכו' והפר"ח מחמת קושיא שהוקשה לו בדברי הר"ן כתב דיותר נוח לו שיטה זו ושהוא העיקר בלי שום דוחק יעו"ש והב"ד הנה"ש או' ח' וכתב עליו דכמה רב חיליה להקל בדאורייתא בלי דוחק נגד רוב מנין ובנין של הפו' כי בעלי הסברא הראשונה הם הגאונים ורש"י והרמב"ם והר"ן והרשב"א וקושייתו כבר כתב תירוצה וגם הלח"מ הקדימו בקושיא זו ותירץ יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים דאין להתיר אלא דוקא בשעת הדחק שאין לו שופר אחר כשר.

סעיף קטן ס

ס) שם. ואם הוא שעת הדחק וכו' והלבוש כתב דוקא לכתחלה ויש לו שופר אחר אבל בדיעבד או שאין לו שופר אחר יוצאין יעו"ש אבל הא"ר או' י"א כתב דמלשון הש"ע נראה דאם יש שופר אחר אף שכבר תקע בדיעבד לא יצא ויש לתקוע אח"כ בשופר כשר יעו"ש. וכ"כ א"א או' ט' דוקא כשאין שופר אחר הא יש שופר אחר אף שכבר תקע בזה יתקע באחר בלא ברכה עכ"ל וכ"כ מ"ב או' ל"ד. ועיין לעיל או' ל"ב.

סעיף קטן סא

סא) שם. ואם הוא שעת הדחק וכו' ונראה דאם הדק הסתימה אסור ליטלה ביו"ט דאל"כ יטלנה משם. מ"א סק"ט. ור"ל דאם היה מותר להסיר את הסתימה היה מסירה והיה מותר לדברי הש"ע אפי' בלא דחק ואפי' אם נשתנה קולו כמ"ש בראש הסעי' ומ"מ משמע מדברי המ"א הנז' דאם אינה מהודקת מותר להסירה ביו"ט כדי שיהיה כשר לדברי הש"ע אפי' בלא שעת הדחק ומיהו כבר כתבנו לעיל או' ג"ן דגם בזה איכא פלוגתא יעו"ש.

סעיף קטן סב

סב) שם. אם נשתייר רובו וכו' ואם לא נשתייר רובו אף שנסתם במינו וחזר קולו לכמות שהיה קודם שניקב פסול אף בשעת הדחק וצ"ע. א"ר או' י"א. מש"ז או' ו'.

סעיף קטן סג

סג) שם. וחזר קולו לכמות שהיה וכו' ואם מספקא ליה אם נשתנה קולו פסול וכן אם נשתנה אפי' למעליותא פסול. הריטב"א. והמט"י כתב כל זמן דלא ידעינן בודאי שנשתנה קולו אמרינן דמסתמא חזר קולו לכמות שהיה דכך דרך כל דבר שנסתם אם הוא מהודק יפה שיחזור לבריאותו הראשון והכי אורחיה ובכה"ג שפיר מוקמינן ליה אחזקתיה יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ו'

סעיף קטן סד

סד) ואם יש לפניו ב' שופרות אחד נקוב ולא סתום ואחד סתום ויש לו שתי מעלות יש לתקוע במה שנסתם ויש לו ב' מעלות. ה"ע. פת"ע או' כ"ט.

סעיף קטן סה

סה) [סעיף ח'] י"א אפי' בכל שהוא פסול. מפני שמחמת רוח וחוזק התקיעות הסדק הולך ומוסיף עד שיסדק כולו וכשנסדק כולו פסול וכסדוק כולו דמי הואיל ועומד ליסדק לבוש.

סעיף קטן סו

סו) שם. י"א אפי' בכל שהוא פסול. ודוקא בנסדק מעבר לעבר. מ"ב או' ל"ח.

סעיף קטן סז

סז) שם. אפי' בכל שהוא פסול. ואעפ"י שאין בו חסרון וגם לא נשתנה קולו. ריטב"א. מ"ב שם.

סעיף קטן סח

סח) שם. אפי' בכל שהוא פסול. כתב המי"ט נראה דכ"ש אם נפגם כדשנינו בפ' אלו מומין דנפגם הוא שיש בו חסרון ונסדק הוא שאין בו חסרון וכו' והביאו א"ר או' י"ב וכתב אפשר דהכא בנהדק גרע שאין בו חסרון מנקב שיש בו חסרון דביש בו חסרון לא חיישינן שיוסיף והולך יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ק"מ או' ט"ו דדוקא בסדק כל שהוא מחמירין המחמירין אבל בפגימה כשר לכ"ע דדוקא בסדק הולך ומוסיף יעו"ש. והמט"א או' י"ז כתב דאם נמצא פגימה קטנה במקום הנחת פה מפני הרוק יש לתקנו קודם ר"ה שלא יהיה נראה פגום ואם לא תיקנו כשר כשאין אחר מצוי בריוח או שזה שופר של איל והאחר אינו של איל או שזה קל לתקוע בו מן האחר עכ"ל ומשמע דה"ה אם נפגם הפה שבמקום הרחב של השופר לכתחלה צריך לתקני קודם ר"ה.

סעיף קטן סט

סט) שם. אלא א"כ הדקו וכו' ומשמע דזה לכ"ע שרי אלא דהלבוש כתב ויש מתירין לכרוך סביב הסדק חוט וכו' משמע דס"ל דאין היתר זה אליבא דכ"ע וטעמו כתב א"ר או' י"ג משום דראה שהרא"ש והטור לא הזכירו היתר זה ס"ל דאסרו אלא שהא"ר שם חלק על דברי הלבוש הנז' וכתב ומה הר"ן דפוסל בדיבוק (כמ"ש לקמן או' ע"א) מכשיר בחוט כ"ש להרא"ש והטור דמכשירין בדיבוק יעו"ש אמנם אפשר לימר דס"ל ללבוש לאידך גיסא דלדעת הרא"ש והטור לא מהני חוט דהדבק הוא יותר טוב. וכ"כ ח"א כלל מ' או' י"ד. מט"א או' ט"ו. ועוד י"ל דס"ל ללבוש דלדיעה האחרונה שמביא הש"ע שאינו כשר אלא כשדבקו בעצמו וכו' ה"ה לנסדק במשהו. ועוד י"ל דס"ל ללבוש דלדעת הרמב"ם דלא תני תקנתא דלא מהני לנסדק אפי' כל שהוא לא דבק ולא חוט. ועיין לקמן או' ע"ח ודוק.

סעיף קטן ע

ע) שם. אלא א"כ הדקו הרבה בחוט וכו' ומיהו אם מחמת המשיחה נשתנה קולו מכמות שהיה פסול דהו"ל שופר ודבר אחר. פר"ח. ועיין לקמן או' ע"ג.

סעיף קטן עא

עא) שם. אלא א"כ הדקו הרבה בחוט וכו' שהרי החוט מעמידו שלא יתבקע. ב"י בשם הר"ן. לבוש. והיינו דווקא בקשירה ולא בדבק. שו"ג סוף או' כ"ב. ועיין לקמן או ע"ח.

סעיף קטן עב

עב) שם הגה. ונשתייר שיעור תקיעה וכו' כ"כ ב"י בשם הכלבו וכ"כ הלבוש

סעיף קטן עג

עג) שם הגה. ונשתייר שיעור תקיעה וכו' ואם אין שיעור שופר ממקום קשירת החוט ולמעלה פסול שכיון שהחוט הוא שגורם לשופר זה שלא יסדק יותר הוי כאלו בא הקול ע" החוט ואין זה קול שופר. לבוש. והט"ז ס"ק י"ב כתב דזה מיירי שמעכב התקיעה ומשו"ה בעינן שיעור אבל אם אין הקול משתנה בעבור זה לא ידעתי טעם או ריח דבעינן שיעור עכ"ל והב"ד א"ר י"ד. משמע דאם לא נשתנה קולו אפי' אם לא נשאר שיעור ממקום קשירת החוט ולמעלה לצד הפה כשר אבל הנה"ש תמה על דברי הט"ז הנז' דכל שמעכב התקיעה כי נמי נשתייר שיעור תקיעה פסול דהו"ל שופר ודבר אחר וכמ"ש הפר"ח. ועוד דמסתמיות דברי הרמ"א לא משמע כן יעו"ש ור"ל אלא בכל ענין אפי' לא נשתנה קולו בעינן שנשתיייר שיעור תקיעה. ומ"ש הט"ז לא ידעתי טעם וכו' כבר כתבנו טעם בשם הלבוש וגם המ"א ס"ק י"א כתב קצת טעם יעו"ש ומ"מ הא כתבנו לעיל סוף או' ג"ן דמ"ע דאו' צריך ליזהר לצאת בה י"ח לכל הדיעות בלי פקפוק.

סעיף קטן עד

עד) שם בהגה. לצד הפה. והיינו כדיעה הראשונה שמביא הש"ע לקמן בסעי' ט' יעו"ש.

סעיף קטן עה

עה) שם. וי"א דוקא ברובו. הא לא"ה אפי' לא נשאר שיעור תקיעה כשר. ב"י בשם הרא"ם. מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' ט"ז. א"א או' י"ב. ואפי' לא דבקו בדבק כשר לדיעה זו אם לא נסדק ברובו כמ"ש לקמן או' ע"ח יעו"ש.

סעיף קטן עו

עו) שם. וי"א ברובו. בס' נחפה בכסף דף קפ"ו ע"ב הקשה דאמאי מייתי מרן סברא זו בי"א בתרא דמסורת בידינו שכך דעתו מאחר שהפשט כהרא"ש וגם דברי הרמב"ם והרי"ף אפשר להשוותם והעלה דאם תקע בשיפר שנסדק במיעוטו יחזור לתקוע בשופר כשר ולא יברך יעו"ש. ברכ"י או' י"א. ועיין לקמן או' ע"ח.

סעיף קטן עז

עז) שם. ואם דבקו כשר. משמע מלשונו אפי' נסדק רובו. וכ"ה ברא"ש ותו' ורי"ו דכ"ז שנשתייר כל שהוא כשר אם דבקו. וכ"כ הב"ח ולבוש דלא כמ"מ. מ"א ס"ק י"ג. ועיין באו' שאח"ז.

סעיף קטן עח

עח) שם. אפי' אם דבקו בדבק. ואין זה נקרא שלא במינו דאין הדבק ניכר בין הסדקים. טור בשם הרא"ש. לבוש. מ"א ס"ק י"ד. אבל אם הסדק רחב וניכר הדבק בין הסדקים דינו כסותם נקב בדבר שאינו ממין השופר שנת' לעיל סעי' ז' ר"ז או' ז' ומשמע לדיעה זו דדוקא אם נסדק ברובו צריך דבק אבל אם נסדק במיעוטו כשר אפי' לא דבקו כמ"ש המט"י וכ"כ המאמ"ר או' י"ב ח"א כלל מ' או' י"ד. אלא שכתב ב"י שנראה מדברי הר"ן שלדעת הפוסלים בנהדק כל שהוא אפי' אם דבקו נמי פסלי יעו"ש. והב"ד המאמ"ר או' י"ג. יעו"ש. וכ"פ הפר"ח דלא מהני דבק אפי' בנסדק כל שהוא יעו"ש. וכ"מ ממ"ש לעיל או' ע"ו. וכ"כ החמ"מ או' י"א דלדעת הרמב"ם משמע דלא מהני דיבוק כלל וכפשטא דמתניתין יעו"ש. ובלא"ה איכא עוד פלוגתא בזה כמ"ש אח"כ בש"ע די"א שאינו כשר אלא כשדבקו בעצמו יעו"ש ומ"ש הר"ן להכשיר בנסדק כל שהוא לקושרו בחוט וכו' והכא נראה דפסול אם דבקו בדבק כתב שם המאמ"ר דע"כ צריך לחלק ביניהם ולומר דס"ל שאין הדבק מעמידו כ"כ כמו הידוק החוט יעו"ש. ולענין דינא כבר כתבנו לעיל דלא יתקע בשופר שיש בו פלוגתא אלא א"כ לא אפשר באחר כדי לצאת למ"ד ויתקע בלא ברכה משום סב"ל ואח"כ אם יזדמן לי שופר כשר חוזר לתקוע ג"כ כדי לצאת אליבא דכ"ע אבל בלא ברכה כי שמא יצא י"ח באותו שופר.

סעיף קטן עט

עט) שם. ויש מי שאומר שאינו כשר אלא כשדבקו בעצמו וכו' אבל בדבק הו"ל שלא במינו ודינו כמ"ש בסעי' ז' מ"א ס"ק ט"ו. ור"ל כמו ניקב וסתמו שלא במינו המבואר בסעי' ז' שיש בו חילוקים.

סעיף קטן פ

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה