אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר

סימן תקטו

סימן תקיד

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] א"י שהביא דורון לישראל ביו"ט וכו' וה"ה בהביא למכור בעיר שרוב ישראל דרים בה דמן הסתם לצורך הרוב הוא מביא. כדמוכח בעירובין מ' ע"א גבי ההוא ליפתא וכו' וכ"ה בהדיא במס' מכשירין פ"ב משנה ו' מצא בה ירק נמכר אם רוב עכו"ם וכו' יעו"ש. וכן מוכח ממ"ש לקמן סעי' ו' וסי' תקי"ז סעי' א' ובאחרונים שם ומ"ש ח"א כלל ק' או' ט' להקל בנכרי המוכר כאילו צדן לעצמו ור"ל שא"צ לערב בכדי שיעשו כבר השיגו עליו מ"ב בב"ה רסי' זה ובתשו' מהר"מ מרוטנבארג אחרונים סי' י"ד יעו"ש. והב"ד פ"ת יעו"ש. ואפשר דכוונתו בעיר שרובה עכו"ם והגם שכתב סתמא סמך על המעיין:

סעיף קטן ב

ב) שם. א"י שהביא דורון לישראל ביו"ט וכו' משמע דאם אין מביא בחינם רק הישראל קצץ לו מעות שיביא לו דגים מעיו"ט והעכו"ם שהה והביאן ביו"ט מותרין לערב מיד ואם הוא דבר שאין במינו במחובר ומחוסר צידה מותר אפילו ביו"ט אפי' הביאו מחוץ לתחום דעכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד. מ"א סק"נ. אלא שכתב אפשר דדמי לעכו"ם שהדליק נר בשבת דלא מהני קצץ משום דעושה אדעתא דישראל כמ"ש לעיל רסי' רע"ו ועי"ש מה מצדד בזה יעו"ש. ומ"א שם פסק לקולא שא"צ בכדי שיעשו. אמנם בס' בית מאיר השיג על דברי מ"א הנז' יעו"ש. וכן הרב מ"ב בב"ה השיג על דברי מ"א הנז' אלא שסיים ומ"מ נראה דאם יהיה לזה עוד ספק יש להתיר בקצץ אפי' לענין מלאכה גמורה לערב של מוצאי יו"ט ראשון מיד ולענין תחומין יש להתיר בקצץ שלא יצטרך בכדי שיעשו למוצאי יו"ט ראשון אפי' אם לא יהיה לזה עוד צירוף ספק יעו"ש:

סעיף קטן ג

ג) שם. אם יש ממנו במחובר וכו' דחוששין שמא היום נתלש וכל הנתלש מן המחובר ביו"ט אסור דגזרו חכמים שמא יתלוש. ואם ידוע שלא נתלש היום אעפי' שדומה כאלו נתלש היום מותר. הריא"ז הב"ד השה"ג על הרי"פ פ"ג דביצה. וכ"כ הרשב"א בעה"ק שער א' או' יו"ד. ועיין לקמן או' ס"א:

סעיף קטן ד

ד) שם. אם יש ממנו במחובר וכו' והא דלא תלינן דנתלשו מאתמול כתב הר' יונה דכל שיש מאותו המין במחובר דרכן של בני אדם ללקוט אותן ביומן ואין לוקטין אותם מבערב וכיון שרובן עושין כן אין תולין להקל עכ"ל. והב"ד הר"ן בשבת פ' שואל והרשב"א בחי' לביצה. ורק אם ניכר בהם שלא נלקטו ולא נצודו היום תלינן להקל וכמ"ש לקמן סעי' ג' יעו"ש:

סעיף קטן ה

ה) שם. אם יש ממינו במחובר וכו' כמהין ופטריות שהביא גוי לישראל אסורין. רוקח סי' ש'. ואצטריך לאשמעינן דלא תימא לא חשיבי מחובר לקרקע מאחר שגם על העצים הם גדלים לפעמים דכיון דמקום גדילתם הוא כמחובר לקרקע דמי וכדאמרינן בפ' ח' שרצים (שבת ק"ז ע"ב) האי מאן דעקר פיטורא מחצבא חייב משום דעוקר דבר מגידולו. ב"י. עו"ש או' ו' ועיין לעיל סי' של"ו או' מ':

סעיף קטן ו

ו) שם. אם יש ממינו במחובר וכו' שושנים שהביא גוי ביו"ט ראשון לדורון וקצרה ידיעת האשה בעלת הבית דעירבתן בשאר שושנים שבכלים שנקנו בעיו"ט ושושנים אלו שהביא הגוי הם מועטים. צידד להתיר לטלטל הכלים ולהריח בהם ביו"ט שני בהסיר מהם קצתם. זר"א חא"ח סי' ע"ב. והב"ד מחב"ר או' א' זכ"ל או' יו"ד שע"ת. ואפשר דכוונתו אפי' להיש מחמירן שכתב מורם ז"ל בכה"ג שרי יעו"ש. ועיין לקמן או' י"ד:

סעיף קטן ז

ז) שם. או שמחוסר צידה. דמחוסר צידה דינו כמחובר לקרקע מדאיתא בעירוכין ט"ל ע"ב ההוא בר טביא דאתציד בראשון ואשתחיט בשני וכו'. ב"י:

סעיף קטן ח

ח) שם. אסור אף למי וכו' דבמוקצה הזה אפי' ר"ש מודה. רש"י ביצה כ"ד ע"ב. והב"ד ב"י. וכ"כ הלבוש. עו"ש או' א' מ"א סק"א. ולפ"ז אפי' לדעת י"א שכתב הרב לעיל (סי' תצ"ה סעי' ד' בהגה) דלית ליה מוקצה אפי' ביו"ט מודים הכא דאסור משום מוקצה דכגרוגרות וצימוקים דמו. והא דאמרינן לעיל סי' תצ"ז סעי' ט"ו דמה שאצל הגוי א"צ הכן ה"ד כגון מוקצה דב"ח וכה"ג אבל שהוא משום מחובר וצידה אף בשל גוי אסור. וכ"כ רש"י שם בהדיא. עו"ש שם. וכ"ה בלבוש:

סעיף קטן ט

ט) שם. אסור אף למי וכו' כדין כל מלאכה האסורה שעשה העכו"ם בשביל ישראל דאסור לכל ישראל עד לערב ובכדי שיעשו כמבואר בשבת קכ"ב ע"א בדין נר וכבש ובש"ע לעיל סי' רס"ו סעי' א' ובסי' שכ"ה יעו"ש. ואין חילוק בין אם הביא העכו"ם הפירות משלו או משל ישראל כיון דטעם האיסור הוא משום המלאכה שעשה בשביל ישראל ואפי' אם קצר העכו"ם בשביל הבהמה של ישראל אסור הישראל להאכילה ורק אם העכו"ם מאכילה א"צ למחות בידו וכמבואר בגמ' שם ובסי' שכ"ה סעי' י"א וי"ב וי"ג ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן י

י) שם. לאכלו בו ביום. וה"ה שאר הנאות אסור. כ"מ מדברי רש"י ביצה כ"ד ע"ב שכתב ולערב אסורים בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט משמע דכל הנאה ממלאכת יו"ט אסור. וכ"כ הרשב"א בעה"ק בסוף דיני עירובי תחומין. וכ"כ היש"ש פ"ק דחולין סי' ל"א וכ"כ בס' בית מאיר. וגם לטעם הרמב"ם שכתבנו לקמן או ט"ו יש לאסור ג"כ שאר ההנאות דהא יש לחוש ג"כ שיאמר לגוי לעשות מלאכה כדי להנות יעו"ש. ועיין לקמן או' י"ד:

סעיף קטן יא

יא) שם הגה, ואפי' עבר ונתן לפיו וכו' וה"ה אם שגג ונתן לפיו ולעסו אסור לבלעו. כ"מ בהר"ש שם. וכ"כ הר"ז או' א' דאפי' אם עבר או שכח ונתן לתוך פיו אסור לבלוע אלא יפלוט מיד כדין כל מאכלות אסורות. וכ"כ מ"ב או' ה'. וכתב שם המ"ב דמשמע מסתימת הפו' דאפי' אם כבר בירך ע"ז אסור לבלוע דמוקצה הוא כשאר אכילת איסור עכ"ל. ועיין לעיל סי' רט"ו או' ל"א:

סעיף קטן יב

יב) שם בהגה, אסור לבלעו. עיין לעיל סי' שכ"ה או' נ"ב:

סעיף קטן יג

יג) שם. ואפי' לטלטלן אסור. דלא חזו לאכילה וכמוקצה דמי. ב"י בשם הרי"ף והרא"ש. מיהו היש"ש פ"ג דבינה סי' ט' חולק וכתב הטעם דאיסור טלטול משום שהוא מוקצה ולכן כתב מליל שני ואילך מותר בטלטול אעפ"י שאסור באכילה יעו"ש. ור"ל שלדעת הרי"ף והר"ש המוקצה משום דלא חזו לאכילה כ"ז שאסורים באכילה דהיינו עד ליל שני בכדי שיעשו אסורים נמי בטלטול ולדעת היש"ש דחולק ע"ז הטעם בליל שני מיד מותר בטלטול אעפ"י שאסורים באכילה עד בכדי שיעשו כמבואר שם. ביש"ש. אמנם המ"א סק"ב השיב על דברי היש"ש הנז' והסכים לדברי הרי"ף והרא"ש יעו"ש וכן הסכים הט"ז ססי' ת"ה יעו"ש. וה"נ דעת הישי"ע או' ג' ואו' ד' והמאמ"ר או' ב' יעו"ש. וכ"מ מסתימת דברי הש"ע דגם בטלטול בעינן בכדי שיעשו כמו באכילה. וכ"פ הער"ה או' א' ר"ז או' מק"ק סי' מ"ו או' ב' מ"ב או' ו':

סעיף קטן יד

יד) שם. ולערב מותרין בכדי שיעשו. ואפי' הדס וכיוצא בו אינו מריח בו לערב עד שימתין בכדי שיעישו הרמב"ם פ"ב דין יו"ד. וכ"כ הרשב"א בעה"ק בסוף דיני עירובי תחומין. ואע"ג דמותר להריח בו במחובר כמ"ש לעיל סי' של"ו סעי' יו"ד שאני הכא דיש לאסור משום שנעשה מלאכה בו ביו"ט. וכ"כ ב"י בשם הר"ן. והב"ד היש"ש פ"ג דביצה סי' יו"ד. א"ר או' א'. אמנם דעת האחרונים להקל להריח בו בלא טלטול כמ"ש לעיל סי' רט"ז או' ז' יעו"ש:

סעיף קטן טו

טו) שם. בכדי שיעשו, ולא אסרו בכ"מ שימתין בכדי שיעשו אלא מפני דבר זה שא"ת יהא מותר מיד שמא יאמר לעכו"ם לעשות לו וימצא הדבר מוכן מיד. וכיון שאסרו עד שימתין בכדי שיעשו לא יאמר לעשות לו שהרי אינו משתכר כלום מפני שהוא מתעכב לערב בכדי שיעשה דבר זה שנעשה בשבת. הרמב"ם פ"ו מה' שבת דין ח' ורש"י בביצה כ"ד ע"ב כתב הטעם דבעינן בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט. וכתב עו"ש רש"י והא דקאמר ולערב אסורים בכדי שיעשו הא לאח"כ מותרין אפי' לערב ראשון נמי דאע"ג דליל יו"ט שני הוא ממתין בכדי שיעשו ומותרים ממ"נ אם הלילה חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קודש הוא נמצא שנלקטו בחול יעו"ש. אלא שהתו' שם השיגו עליו וכתבו הטעם כדברי הרמב"ם, וכתבו עוד דמזה הטעם אסורים עד מוצאי יו"ט האחרון בכדי שיעשו דאי אמרת דמותרים במוצאי יו"ט ראשון חיישינן שמא יאמר לנכרי ביו"ט ראשון לך והבא כדי לאכול מהן בשני יעו"ש. וזהו דעת המחמירין שהביא מור"ם ז"ל בהגה. אבל מרן ז"ל לענין דינא פסק כדברי רש"י דגם במוצאי יו"ט ראשון נמי מותרין בכדי שיעשו משום דכ"ה דעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א והראב"ד כמ"ש הט"ז סק"א. וכ"ה דעת הר"ן וריא"ז ובעל המאור והרמב"ן במלחמות והמאירי והמ"מ פ"א דיו"ט דין כ"ד. ועוד כמה ראשונים וגם רי"ו כתב דדעת רש"י תפשו עיקר:

סעיף קטן טז

טז) שם. בכדי שיעשו. ואף לאחרים נמי אסור בכדי שיעשו כמ"ש הטור. והיינו לפירש"י כמ"ש בב"י. וכתב העו"ש או ג' דכ"ם נמי דעת מור"ם ז"ל דדוקא לחומרא פסק כר"ת ולא לקולא יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים חמ"מ או' א' ר"ז או' א' מ"ב או' ג' וכ"כ לעיל סי' שכ"ה א' נ"ח יעו"ש. ועיין לקמן או' ך' ואו' מ"ב:

סעיף קטן יז

טוב) שם. בכדי שיעשו. וכן פירות שלקטן בשבת או ביו"ט בשביל ישראל ולא הביאן עד שתחשך צריך בכדי שיעשו. כמ"ש לעיל סי' שכ"ה או' ס"א יעו"ש. וכ"כ מ"ב בב"ה בסי' זה בשם הסמ"ק יעו"ש:

סעיף קטן יח

חי) מעשה אירע שלא היה בנמצא המרור וחילה אחד לגוי בע"פ שאם המצא תמצא בגינתו שיביא לו מעט והגוי לא הביא לו כלום בע"פ אך ביום א' של פסח הביא לו מעט דורון ותלשו באותו יום שרי ליה לאוכלו בליל שני של פסח לכ"ע בכדי שיעשו ל"מ למרן דפסק כן אלא אפי' למורים שכתב יש אוסרים דמ"מ הא איכא הט"ז סק"ב שכתב דלצורך שרי יעו"ש. זכ"ל או יו"ד ועי"ש שהביא עוד טעמים להיתר זה יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ד:

סעיף קטן יט

יט) שם. ובשני יו"ט של גליות וכו' דמעיקרא מיירי בא"י שהוא רק יום אחד דממתין עד לערב שהוא חול בכדי שיעשו וכאן הוסיף אף בשני יו"ט של גליות שלערב יום ראשון יו"ט הוא אפ"ה א"צ להמתין לערב שהוא ליל יו"ט שני אף למי שהובא בשבילו רק כדי שיעשו דממ"נ יום אחד חול הוא דאם יום הראשון קודש הרי עכשיו חול ודי בכדי שיעשו ואם הראשון חול הלא נעשית המלאכה בהיתר וא"צ לשהות כלל וכמ"ש לעיל או' ט"ו יעו"ש.:

סעיף קטן כ

ך) שם הגה. יש מחמירין לאוסרו עד מוצאי יו"ט שני. והיינו ג"כ בכדי שיעשו כמ"ש הטור וכמ"ש לעיל או' ט"ו יעו"ש. אלא דלגבי אחרים יש פלוגתא לדיעה זו די"א הא דאסר ר"ת עד מוצאי יו"ט שני דוקא לאותו שהובא בשבילו אבל לאחרים מותר בליל יו"ט שני מיד אפי' קודם בכדי שיעשו דכיון שטעמו של ר"ת אינו אלא משום שמא יאמר לעכו"ם להביא ביו"ט כדי שיאכל לערב מיד או שיאמר לעכו"ם להביא ביום א' כדי שיאכל ביו"ט שני כל שאינו מותר אלא לישראל אחר לא חיישינן שיאמר לעכו"ם להביא בשביל אחר דאין אדם חוטא ולא לו. וכ"כ רי"ו. וכ"כ הסה"ד סי' ע"ח לדעת הרא"ש אבל הסמ"ק כתב דאסורים בכדי שיעשו עד מוצאי ליל יו"ט שני אפי' לישראל אחר בלא הובאו בשבילו. וכ"כ המרדכי בפ' בכל מערבין. וכתב שם התה"ד דאם יש בדבר צורך כגון שזימן אורחים נכבדים וקבעי להו יש לסמוך אדברי המקילין יעו"ש והב"ד ב"י. וזהו שכתב מור"ם ז"ל בהגה ונוהגין להחמיר אם אינו לצורך יו"ט לצורך אורחים וכו' כהכרעת התה"ד הנז':

סעיף קטן כא

כא) שם בהגה. טור בשם ר"ת ורש"י. ט"ס הוא דרש"י הוא בעל דיעה ראשונה שכתב הש"ע אלא צ"ל והרא"ש. וכ"ה בד"מ הארוך. וכ"כ מ"ב או' י"א:

סעיף קטן כב

כב) שם בהגה. ונוהגין להחמיר וכו' ונ"ל דעכ"פ גם לר"ת שרי לטלטל ביו"ט שני אפי' הוא עצמו דאין איסור מוקצה אלא דאסור משום גזירה שמא יאמר. די בזה לאיסור אכילה וממילא יזהר מן האמירה ואפי' את"ל דר"ס מחמיר אפי' בטלטול ביו"ט שני מ"מ להלכה שפיר ושפיר נסמוך ע"ז ויכול אפי' היא לטלטל הדורון בליל א' אחר כדי שיעשו. ט"ז סוף סק"ב. והגם שכתבנו לעיל או' י"ג בשם הט"ז דכ"ז שאסור באכילה אסור בטלטול שאני הכא כיון דלצורך אורחים וכה"ג נוהגין להקל כמ"ש מור"ם ז"ל בהגה שרי בטלטול. וכ"כ בהדיא בט"ז עצמו סק"ח יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ק' או ז' אמנם הר"ז או' א' כתב לענין הלכה כבר נהגו במדינות אלו (ר"ל במדינות אשכנז) להחמיר אפי' לאדם אחר שלא הובא בשבילו שימתין עד מוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו ולפיכך נוהגין להחמיר אפי' בטלטול עד מוצאי יו"ט שני כיון שאינו ראוי לאכילה לשום אדם יעו"ש. ור"ל חוץ מן האורחים. ודברי הר"ז הנז' הם לקוחים ממ"ש מור"ם ז"ל לקמן סעי' ד' בהגה אלא שהט"ז חולק ומתיר בטלטול וכמ"ש לקמן או' ף' יעו"ש:

סעיף קטן כג

כג) שם בהגה. ונוהגין להחמיר אם אינו לצורך וכו' ואם יש לו מאותו המין לא מקרי לצורך, מ"א סק"ו חמ"מ או' ב' ר"ז שם. ח"א כלל ק' או' ו' מק"ק סי' ע"ו או' ב' מ"ב בב"ה:

סעיף קטן כד

כד) שם בהגה. אם אינו לצורך יו"ט לצורך אורחים וכו' ואפי' לו מותר כשיש צורך גדול ודוחק באכילה. ט"ז סק"ב. א"ר או' ז' ה"ב או' ה' מש"ז או' ב'. מיהו המט"י כתב דלבע"ה שהובא בשבילו אין להקל אפי' מפני הצורך לדיעה זו יעו"ש. ואפשר דבכה"ג דיש צורך גדול ודוחק באכילה ולכבוד יו"ט יש לסמוך אט"ז ודעמיה כיון דבלא"ה כמה ראשונים מתירים כמ"ש לעיל או' ט"ז יעו"ש. וכ"פ ח"א כלל ק' או' ז' ועיין לעיל או' ח"י:

סעיף קטן כה

כה) שם בהגה. לצורך אורחים וכו' וה"ה אם צריך לו לצורך שאר סעודת מצוה. ר"ז או' א' וכ"מ לעיל סי' של"ג סעי' א' וסעי' ג' בהגה דסעודת מצוה הוי כאורחים יעו"ש:

סעיף קטן כו

כו) ואורחין שהיו סמוכין אצל בעה"ב והביא הגוי דבר בשביל בעה"ב כיון שהם סמוכין עליו באותו שבת או באותו יו"ט כל מה שאסור לבעה"ב אסור לאורחים שהרי הם כבני ביתו לאותו שבת וכמו שאסור לכל בני הבית אעפ"י שלא הובאו אלא בשביל בעה"ב אסור ג"כ לאורחים. ומיהו אם אין האורחים קבועים אצלו אלא שזימן אותם במקרה נהי שלא יאכלו אצלו ממה שהביא הגוי אבל בביתם מותר. הרדב"ז ח"א סי' תקס"ב. והב"ד כנה"ג בהגב"י בסוף הסי' ומ"א שם. וכתב שם המ"א ולי נראה דכשזימן אורחים שאינן מעיר הזאת יש להקל במוצאי יו"ט ראשון בכדי שיעשו דסמכינן אסברא קמייתא יעו"ש. וכתב המחה"ש וא"כ אפי' הובא הדורון לאחר שהזמינן מותר יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' א' דאם יש אורחים סמוכים על שלחנו ביו"ט בין שבאו אליו קודם יו"ט בין שזימן אותם ביו"ט לאחר שהביא אליו הגוי הדורון אם האורחים הם מעיר אחרת שיש כאן מצות הכנסת אורחים מותר להאכילם ביו"ט שני של גליות בכדי שיעשו מה שהביא לו הגוי ביו"ט א' וכ"כ מק"ק סי' מ"ו או' ב' מ"ב או' י"ב:

סעיף קטן כז

כז) וכתב עו"ש המ"א ואפשר דאף הוא בעצמו מותר נאכול עמהם דאין זה כבודם שלא יאכל עמהם יעו"ש. והב"ד א"ר או' י"ג. מיהו בשו"ת פרי תבואה סי' ס"ט כתב דיש להחמיר. והב"ד השע"ת. אבל הר"ז שם פסק כדברי מ"א דמותר לאכול עמהם. וכ"פ ח"א כלל ק' או' ו' מק"ק שם. מ"ב שם. וכ"ז באין לו מאותו המין כמ"ש לעיל או' כ"ג. ומ"ש שם הפר"ת להקל לישראל אחר לצורך יו"ט אפי' שלא לצורך אורחים אין נראה כן דעת האחרונים הנז' ורק לצורך גדול יש להקל דלא גרע מבעה"ב עצמו כמ"ש לעיל או' כ"ד יעו"ש. ועיין לעיל סי' של"ג סעי' א' בהגה ובדברינו לשם איזה אורחים שיש מצוה לכבדם יעו"ש:

סעיף קטן כח

כח) שם בהגה. שלא הובא בשבילן. ואם אין מביא בחנם רק הישראל קצץ לו מעות שיביא לו דגים מעיו"ט והכותי שהה והביא ביו"ט יש לסמוך אסברא ראשונה דמותר בליל שני בכדי שיעשה. א"ר או' ג' מ"ב או' י"ג:

סעיף קטן כט

כט) שם. וכן אם הובא ביו"ט שני וכו' ואם הובאו בתחלת הלילה אז ליכא למיחש שניצודו היום. מ"א סק"ז. חמ"מ או' א' ור"ל דאם באו בתחלת ליל יו"ט שני לדעת הש"ע מותר לכל בכדי שיעשו ולדעת יש מחמירין שהביא מור"ם ז"ל דוקא לצורך אורחים ואם באו בתחלת ליל יו"ט א' לכ"ע שרי דהא המלאכה נעשית בעיו"ט.

סעיף קטן ל

ל) שם. וכן אם הובא ביו"ט שני וכו' ובזה אין חילוק לכ"ע בין הוא לאחרים כיון שהובא ביו"ט שני:

סעיף קטן לא

לא) שם. צריך להמתין וכו' וכן אם צד או ליקט העכו"ם ביו"ט שני והביא תיכף במוצאי יו"ט צריך להמתין בכדי שיעשו כיון שליקטתו ביו"ט היתה בשביל ישראל וכמ"ש לעיל או' טו"ב יעו"ש:

סעיף קטן לב

לב) שם. אבל בשני ימים של ר"ה. וכו' דהא לא שרי רש"י מיד בליל יו"ט שני אלא משום מה נפשך אם חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קודש הוא הרי נלקט בחול והאי טעמא לא שייך בשני יו"ט של ר"ה ולא ביו"ט הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה. ב"י. שו"ג או' ח' ועיין לעיל או' ט"ו:

סעיף קטן לג

לג) שם. אבל בשני ימים של ר"ה וכו' ואפי' פירות שנשרו בזה אסורין בזה. ב"י בשם הר"ן. וכן אם נצודו מאליהן אסור בשני משום הכנה. מ"א סק"ח. מ"ב או' י"ז. אכן בזה א"צ להמתין אחר מוצאי שבת או יו"ט בכדי שיעשו כיון שנעשו מאליהן וכמ"ש לקמן סעי' ב' יעו"ש ועיין לעיל סי' תק"ז סעי' ב' וסי' תקי"ג סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן לד

לד) שם. או ביו"ט הסמוך לשבת וכו' כגון שהיה יו"ט ביום ע"ש והביאן בע"ש או שהיה יו"ט באחד בשבת והביאן בשבת שלפני יו"ט:

סעיף קטן לה

לה) שם. אם הובא בראשון וכו', ואם חל ר"ה ביום ה' ו' והביאן ביום ה' ית' לקמן סעי' ד' יעו"ש:

סעיף קטן לו

לו) שם. בכדי שיעשו, והטעם דבעינן בכדי שיעשו עיין לעיל או' ט"ו:

סעיף קטן לז

לז) שם. ושיעור כדי שיעשו. ר"ל הנזכר בכל סי' זה:

סעיף קטן לח

לח) שם. כדי שילך העכו"ם וכו' ואם הביאו רוכב על הסוס א"צ להמתין אלא בכדי רכיבה לשם. כנה"ג בהגב"י ססי' שכ"ה. מ"א סק"ט. חמ"מ או' א' ר"ז או' ב' ח"א כלל צ"ג או' י"א. מק"ק סי' מ"ו או' ד' מ"ב או' ך' ועיין לעיל סי' שכ"ה או' ע"ז:

סעיף קטן לט

טל) שם. למקום שליקט וכו' היינו שצריך להמתין לפי ריחוק מקום הבאתן או הקירוב. ב"י בשם הרשב"א. ואם היה המקום רחוק דרך ג' ימים או יותר ומגיע בכאן בשבת א"צ להמתין לכ"ע כ"א יום א' שהוא כנגד יום השבת שנעשה בו האיסור. כמ"ש לעיל סי' שכ"ה או' ע"ז יעו"ש. ואם הלילה עולה מן החשבון עיין לעיל סי' שכ"ה סעי' ח' בהגה ובדברינו לשם או' ע"ט ויתבאר עוד לקמן או' ק"ג יעו"ש:

סעיף קטן מ

מ) שם. ואם נסתפק לו וכו' הטעם דנקטינן בספק להחמיר אע"ג דספיקא דרבנן הוא, משום דהוא דבר שיש לו מתירין לאחר זמן. עו"ש סוף או' ג' ועיין לקמן סעי' ג':

סעיף קטן מא

מא) שם. שיעורן כדי שיבוא מחוץ לתחום. ושיעור התחום הוא אלפים אמה כמ"ש רסי' שצ"ז ורסי' שצ"ח והוא שיעור מיל כמ"ש סי' רס"א סעי' ב' וא"כ אם נסתפק לו מהיכן הביאן צריך להמתין במוצאי שבת או במוצאי יו"ט שיעור ב' מילין של הליכה וחזרה וגם שיעור הלקיטה כמה צריך לפי שיעור ריבוי הפירות. וכ"כ לעיל סי' שכ"ה או' נ"ט:

סעיף קטן מב

מב) שם. כדי שיבואו מחוץ לתחום. ואפי' למי שלא הובאו בשבילו צריך להמתין בכדי שיעור הבאה והחזרה ולא סגי כשימתין כדי שיעור תלישה או צידה לבד ואע"ג דהמחבר פסק לקמן בסמוך בדבר שבא מחוץ לתחום דאינו אסור אלא למי שבאו בשבילו שאני התם דליכא שם מלאכה דאו' אבל הכא דאיכא מלאכה דאו' ע"כ השוו חכמים מדותיהם ולא חילקו לומר דלזה צריך להמתין בשיעור כך ולזה בשיעור כך אלא כולם הושוו לחומרא וכ"נ מדברי הפו' עו"ש או' ג' ועיין לעיל או' ט"ז:

סעיף קטן מג

מג) שם. כדי שיבואו מחוץ לתחום. ומשמע בין לחומרא כגון שיש ספק שמא בתוך התחום בין לקולא כגון שיש ספק שמא ממקום רחוק הרבה מחוץ לתחום באו כיון שהוא ספק אין להחמיר יותר אלא בכדי שיבואו מחוץ לתחום. והטעם משום דיש כמה דיעות בשיעור בכדי שיעשו כמבואר בב"י וע"כ בכה"ג דאיכא ספק פסק כדיעה זו דאף את"ל דהובא מחון לתחום רחוק הרבה יש מתירין בשיעור זה:

סעיף קטן מד

מד) [סעיף ב'] אפי' תלשן העכו"ם או צדן לעצמו. ואח"כ הביאן לישראל. טור. לבוש:

סעיף קטן מה

מה) שם. או צדן לעצמו. ולולב שקצצו עכו"ם ביו"ט אסור תשו' הרשב"ש סי' קס"א. והב"ד האחרונים:

סעיף קטן מו

מו) שם. אסור לאכלו בו ביום וכו' דהא מוקצין הן דאקצינהו דעתיה מנייהו בהכנסת היו"ט שהיו עודן מחוסרין תלישה וצידה, לבוש, ט"ז סק"ג. מ"א סק"י. ואסור לכ"ע אפי' למאן דלית מוקצה ביו"ט. עו"ש או' ד' ועיון לעיל סי' שכ"ב סעי' ג' ובדברינו לשם או' ז':

סעיף קטן מז

מז) שם. אף למי שלא הובא בשבילו. דכיון שהאיסור בזה משום מוקצה אין נ"מ בין זה לאחר:

סעיף קטן מח

מח) שם. אבל לערב מותרים מיד וכו' ואפי' בשני יו"ט של גליות אינו אסור כ"א ביום ראשון ומשום מוקצה ולערב מותר מיד אבל בשני ימים של ר"ה או ביו"ט ושבת אסורים בשני הימים. כ"כ בהגמ"י פ"ב בשם סמ"ק והב"ד ב"י, וכ"כ העו"ש שם. ר"ז או' ו' מ"ב או' כ"ה וכ"כ לעיל או' ל"ג וסי' שכ"ב או ט' דאפי' אם נשרו או ניצודו מאליהן בשני יו"ט של ר"ה או יו"ט ושבת סמוכים זה לזה אסורין בשני הימים יעו"ש:

סעיף קטן מט

מט) שם. אבל לערב מותרים מיד וכו' כתב ב"י אעפ"י שהרא"ש לא חילק בין עכו"ם העושה בשביל ישראל לעושה בשביל עצמו אלא לדעת ר"ת התו' חילקו ג"כ לדעת רש"י וכ"כ רי"ו יעו"ש. וזהו שכתב הט"ז סק"ג על דברי הש"ע הנז' דאין זה לדברי הכל, וכ"כ א"ר או' ד' דלהלכה למעשה לאסור בעשאו כותי לעצמו עד ליל יו"ט שני בכדי שיעשה יעו"ש. אמנם בס' בית מאיר כתב על דברי הא"ר הנז' דאין הכרח להחמיר נגד התו' ומלחמות ור"ן וש"ע יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים כדברי הש"ע כמ"ש אח"ז.

סעיף קטן נ

נ) שם. אבל לערב מותרים מיד וכו' וכ"כ הלבוש. וכ"ה דעת העו"ש כמ"ש לעיל או' מ"ח. וכ"ה דעת הגר"א. וכ"פ החמ"מ או' ג' ר"ז או' ו' ח"א כלל ק' או' ב' ועיין לקמן או' נ"ד:

סעיף קטן נא

נא) שם. אבל לערב מותרים מיד וכו' והיינו משום דהואיל ולא נעשית המלאכה בשביל ישראל אלא העכו"ם עשה לעצמו אין שייך לומר שיאסר בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט שהרי אפי' ביום השבת מותר ליהנות ממה שעושה העכו"ם לעצמו כדתנן מילא מים לבהמתו משקה אחריו ישראל. הגהות הלבוש. ועיין לעיל סי' שכ"ה סעי' יו"ד ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן נב

בנ) שם. אבל לערב מותרים מיד וכו' והיינו כשידוע שתלשן או צדן הנכרי לעצמו או לצורך נכרי אחר אבל מספק אסורין בכדי שיעשו. כן סתם הש"ע לעיל סי' שכ"ה סעי' ז' וכ"ה דעת הט"ז בסי' זה סק"ד. חמ"מ או' ג' ר"ז או' ג' מק"ק סי' מ"ו או ה' מיהו דעת ח"א כלל ק' או' ג' להקל לצורך יו"ט או לצורך אורחים שא"צ בכדי שיעשו יעו"ש. ועיין לעיל סי' שכ"ה או' ס"ז:

סעיף קטן נג

גנ) ואם הוא בענין שיש להסתפק שמא נלקח וניצוד מאתמול וגם יש להסתפק שמא ליקט וצד לצרכו או לצורך גוי אחר ואח"כ נמלך והביאן לישראל כיון שיש ב' ספיקות להקל הרי אלו מותרים באכילה במוצאי יו"ט מיד וא"צ להמתין בכדי שיעשו. ר"ז שם. ח"א שם. מק"ק שם. וכ"כ לעיל סי' שכ"ה או' ס"ד יעו"ש. והגם שכתב מור"ם ז"ל ביו"ד סי' ק"י סעי' ח' דבדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ס"ס אם לא לצורך יעו"ש סתמו הכא האחרונים להתיר משום דיש מתירין אפי' בספק אחד שא"צ בכדי שיעשו כמ"ש סי' שכ"ה סעי' ז' יעו"ש:

סעיף קטן נד

דנ) שם. אף למי שהובאו בשבילו. פי' בתחלה צדן לעצמו ואח"כ נמלך והביאן לישראל מותרין לו אף להיש מחמירין דלעיל (סעי' א' בהגה) מ"א ס"ק י"א. וכ"כ בביאור הגר"א דמותר בי"ט שני מיד אף לפי' התוס' יעו"ש. וכ"נ דעת האחרונים דגם להיש מחמירין דלעיל הכא שרי ביו"ט שני של גליות מיד לכ"ע, וכ"כ מ"ב או' ב"ה:

סעיף קטן נה

הנ) שם. אף למי שהובאו בשבילו. והיינו כגון שבאו מתוך התחום דליכא בו משום איסור תחומין אבל אם באו מחוץ לתחום אסורין למי שבאו בשבילו עד שימתין בכדי שיבואו וכמ"ש לקמן סעי' ה' עו"ש או' ד' מ"א שם. מאמ"ר או' ח' חמ"מ או' ג' ביאורי הגר"א. ע"ב או' כ"ו:

סעיף קטן נו

ונ) [סעיף ג'] אפי' אם הוא ספק וכו' זהו בין לפי' רש"י בין לפי' ר"ת דהכי אסיקנא בהדיא בגמ' (ביצה כ"ד ע"ב) דהלכה כמ"ד ספק מוכן אסור. ב"י ועיין לעיל סי' תצ"ז סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן נז

זנ) וספק מוכן מותר ביו"ט שני משום דהוי ס"ס כמ"ש לעיל סי' תצ"ז סעי' ד' כ"מ בב"י דלהמתירין שם ה"ה כאן. וכ"כ המאמ"ר או' יו"ד וכתב ודא כבאה"ג יעו"ש. ומיהו הפר"ח בסי' תצ"ז סעי' ד' לחלק יצא דמחובר שאין דרך ללקוט אלא דבר יום ביומו אסור מספק גם ביו"ט שני אבל דבר הניצוד שרי יעו"ש. והב"ד מ"ב בסי' זה או' כ"ח. וסמ"א ס"ק י"ב כתב דאפי' למאן דשריספק מוכן ביו"ט שני ה"ד במצידות פרושות מעיו"ט ויש ספק אימתי ניצודו וכמ"ש הר"ן אבל בעכו"ם שהביא דורן אסור דכודאי משוינן להו ומכ"ש לר"ת דהטעם דאסור שמא יאמר לעכו"ם להביאם א"כ אין חילוק בין ראשון לשני ודלא כמ"ש הב"י כאן עכ"ל וכ"כ הר"ז או' ד' ועיין עוד באות שאח"ז:

סעיף קטן נח

חנ) שם. אפי' אם הוא ספק וכו' בכלל זה ג"כ אם יש ספק אם הביאם לצורך עצמו או לצורך ישראל לענין כדי שיעשו. וכן לאסור אפי' ביו"ט ב' לר"ת ואזלינן לחומרא בכל הספיקות. ט"ז סק"ד. ומ"ש בכלל זה ג"כ אם יש ספק וכו' כבר כתבנו בזה לעיל או' נ"ב יעו"ש. ומ"ש וכן יש לאסור אפי' בי"ט ב' לר"ת היינו אם יש ספק אם ניצודו היום או אתמול דהא לדעת ר"ת גם אם ניצוד או נתלש ביו"ט א' לצורך ישראל אסורים עד מוצאי יו"ט ב' בכדי שיעשו כמ"ש לעיל סעי' א' בהגה ובדברינו לשם או' ך' אבל תלשן או צדן העכו"ם לעצמו ואח"כ הביאן לישראל ביו"ט ב' ויש ספק אם צדן או תלשן ביו"ט א' או אפי' אם תלשן או צדן לצורך ישראל ויש ספק שתלשן או צדן בערב יו"ט והביאן ביו"ט שני י"ל דשרי גם לדעת ר"ת. וכ"מ בחמ"מ או' ד' יעו"ש. מיהו בלא"ה יש אוסרים ספק מוכן אף ביו"ט שני כמ"ש באו' הקודם ולעיל סי' תצ"ז או' ך' וכתבנו שם דיש להחמיר ואין להקל כ"א לצורך גדול או בהפ"מ יעו"ש:

סעיף קטן נט

טנ) שם. אסורים. ואם הביאן לישראל יש מחלוקת אי בעינן בכדי שיעשו עיין סי' שכ"ה סעי' ז' מ"א ס"ק י"ב. ור"ל דאם לקטן או צדן לעצמו ואח"כ הביאן לישראל א"צ בכדי שיעשו כמ"ש בסעי' הקודם אבל אם צדן או לקטן בשביל ישראל ויש ספק אם נלקטו או ניצודו היום יש מחלוקת בזה בסי' שכ"ה סעי' ז' אם צריך לערב בכדי שיעשו. ובש"ע שם סתם דצריך לערב בכדי שיעשו יעו"ש ובדברינו לשם ולעיל בסי' זה או' נ"ב יעו"ש:

סעיף קטן ס

ס) שם. אסורים. ועכו"ם שמביא דורון אמרינן שמתכוין להביא מן המשובח ומביא מאותן שליקט או צד היום וצריך בכדי שיעשו וה"ה המביא למכור בעיר שרובה ישראל. מ"א שם. ור"ל שאין זה נחשב לספק אלא כודאי כיון שדרכו להביא מן המשובח. דכ"פ החמ"מ או' ד' מ"ב או' כ"ז. ועיין לעיל סי' שכ"ה או' ס"ב ואו' ס"ג:

סעיף קטן סא

סא) שם. אבל אם ניכר בהם וכו' כגון שהם כמושים וכן אם ניכרים הדגים שניצודו מעיו"ט כגון שנס ליתן ואדמומית שתחת לחייהן שבודקים אותם שם. ר"ז או' ה' ע"ב או' כ"ט. והיינו כדברי התו' ביצה כ"ד ע"ב שחלקו על פירש"י יעוי"ש. כ"כ הר"ז בקו"א או' ד' יעו"ש. ואם נודע שנצודו ונלקטו מעיו"ט אעפ"י שהדגים עומדים באדמימותן והפירות ברטיבותן כאלו נצודו ונלקטו מהיום מותרין. הרשב"א בעה"ק שער א' או' יד"ד. וכ"כ לעיל או' ג:

סעיף קטן סב

סב) שם. מותר למי שלא הובאו בשבילו. דק"ל לקמן בסעי' ה' דהבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר אפי' בו ביום יעו"ש:

סעיף קטן סג

סג) שם הגה. ועכו"ם מסל"ת וכו' ר"ל אפי' אם לא ניכר בהם כלום אם נצודו היום אם לאו. לבוש. והטעם בזה לפי שהוא אינו משביח אדרבה מגרע כי יותר טובים הניצידים היום. והך מסל"ת הייט שאין העכו"ם יודע שאסור לישראל מה שניצוד היום דאם לא כן אסור. ט"ז סק"ה. ועיין לעיל סי' תקי"ג או' מ"ז:

סעיף קטן סד

סד) שם בהגה, נאמן. משמע דס"ל דאפי' ביו"ט אחר שבת נאמן כיון דאיסור דרבנן הוא. ומיהו בפירות שאין נאכלין חיין יש להחמיר. מ"א ס"ק י"ג. חמ"מ או ד' ר"ז או' יו"ד. ח"א כלל ק' או: י"ב, מק"ק סי' מ"ו או' יו"ד. מ"ב או' ל"ב, והטעם כתב שם הר"ז דאין סומכין על העכו"ם מסל"ת אלא באיסור ד"ס כגון לאכלם ביו"ט ב' שחל במו"ש אפי' הוא יו"ט ב' של ר"ה או להתירן בו ביום שהביאן אם הביאן בשבת שאין יו"ט א' סמוך לו מלפניו או ביו"ט שאין שבת סמוך לו מלפניו שבכל אלו אין שום חשש הכנה של תורה יעו"ש. וכ"כ המק"ק שם. מ"ב שם. אבל אם הביא פירות הנאכלים חיים אפי' אם הביאן ביו"ט א' שאחר השבת מסל"ת נאמן כמ"ש בדברי הפו' הנז' ועוד עיין מזה לעיל סי' תקי"ג סעי' ו' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן סה

סה) [סעיף ד'] מדברים שיש במינם במחובר. או מחוסר צידה, לבוש, עו"ש או' ו' נ"ז או' ט' מ"ב או'. ל"ג:

סעיף קטן סו

סו) שם. ביו"ט א' של ר"ה וכו' ולא נקט ביו"ט א' של גליות כמ"ש הטור משום דהש"ע אזיל לשיטתיה בסעי' א' דמותר אפי' ביו"ט שני כיעו"ש:

סעיף קטן סז

סז) שם. ביו"ט א' של ר"ה וכו' אבל אם הובאו ביו"ט שני שהוא יום ו' גם לפירש"י צריך להמתין עד מו"ש בכדי שיעשו. ב"י, וכ"כ בתי' הגהות בגליון ב"י בשם מהרל"ח או' ב' וכן מבואר לעיל בש"ע סעי' א' יעו"ש.

סעיף קטן סח

סח) שם. יש מתירין לאכלם בשבת וכו' לפי ששני ימים של ר"ה אינן עשים קדושה א' אלא משום גזירה דהא אינן בקיאינן בקביעא דירחא הילכך די לנו שנאסור אותו הדבר לעצמו של יו"ט ב' ששני הימים כיומא אריכתא ולא נאסור אותו ליום השבת משום גזירה אחרת דהכנה שאין לנו לגזור שתי גזירות זה אחר זה, ב"י בשם הכלבו. עו"ש או' ו' ביאורי הגר"א:

סעיף קטן סט

סט) שם. בכדי שיעשו. והגם דבשבת לא שייך עשיה מ"מ אין סברא להקל יותר מאלו חל מוצאי יו"ט של ר"ה ביום חול דצריך בכדי שיעשו. ב"י:

סעיף קטן ע

ע) שם. ויש אוסרים. וטעמם דיו"ט של ר"ה כיומא אריכתא שוו רבנן לכל מילי בר מלגבי מת, ב"י בשם תשו' הרשב"א. עו"ש שם, ביאורי הגר"א, וא"כ משמע דהו"ל כהובאו ביום ו' שהוא יו"ט שלפני שבת שצריך להמתין במו"ש בכדי שיעשו. כמ"ש סעי' א' ועיין לקמן או' ע"ה:

סעיף קטן עא

עא) שם. ויש אוסרים. אפי' נשרו מאליהן משום הכנה. מ"א ס"ק י"ד. מ"ב או' ל"ז ובזה א"צ במו"ש בכדי שיעשו כמ"ש לעיל סעי' ב' ובדברינו או' ל"ג יעו"ש. וכ"כ מ"ב שם:

סעיף קטן עב

עב) שם. ויש אוסרים. כבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דכל היכא שכותב הש"ע יש מתירין ואח"כ כותב יש אוסרים דדעתו לפסוק כדיעה שניה ורק בשעת הדחק יש לסמוך אמתירין יעו"ש:

סעיף קטן עג

עג) שם הגה. ולדידן דנוהגין להחמיר בב' יו"ט של גליות נמי דינא הכי. ר"ל לפי מ"ש מור"ם ז"ל בהגה לעיל סעי' א' דהובא ביו"ט א' נוהגין לאוסרו עד מוצאי יו"ט ב' אם אינו לצורך אורחים ה"ה אם חל יו"ט של גליות יום ה' ויום ו' והובא ביום ה' נכנס במחלוקת זה אם מותר לאוכלו בשבת בכדי שיעשו יש מתירין ויש אוסרין וכן מבואר בטור וב"י. ומ"ש מור"ם ז"ל ולענין הלכתא נראה וכו' הוא עושה הכרעה מסברא דנפשיה לפי שיש מתירין. וכ"כ המאמ"ר או' י"ב:

סעיף קטן עד

עד) שם בהגה. דינא הכי. היינו כשהביא דורון לישראל אבל לקטן לעצמו שרי וכמ"ש סעי ב' וכ"ש נשרו מאליהן. מ"א ס"ק ט"ו. ור"ל אף לדעת המחמירין ביו"ט של גליות שחל ביום ה' ו' והובא ביום ה' לאסור עד מו"ש בכדי שיעשו כמ"ש הטור היינו דוקא כשהביא דורון שצדן או תלשן בשביל ישראל אבל אם צדן או תלשן העכו"ם לעצמו ואח"כ הביאן לישראל ביום ה' ביו"ט א' של גליות שחל ביום ה' ו' שרי ביום ו' וא"צ בכדי שיעשו כמ"ש סעי' ב' ועיין לעיל או' נ"ד. אבל אם חל ר"ה ביום ה' ו' והביא ביום ה' אעפ"י שצדן לעצמו ואח"כ הביאן לישראל או שנשרו מאליהן אסורין עד עו"ש לדעת האוסרים אבל א"צ בכדי שיעשו וכמ"ש לעיל או' ע"א. ועיין עחה"ש:

סעיף קטן עה

עה) שם בהגה. יש להחמיר בשבת, ואם צריך במו"ש בכדי שיעשו כתב הטור לדעת האוסרים שהם בה"ג ובעל העיטור שאם חל יו"ט (של גליות) ביום ה' ו' והובאו ביום ראשון שאסורים עד מו"ש בכדי שיעשו. והט"ז סק"ז כתב בשם רש"ל (פ"ג דביצה סי' ו') על דברי מור"ם הנז' דא"צ בכדי שיעשו ומשמע דגם בחל ר"ה יום ה' ו' והביא ביום ה' דא"צ במו"ש בכדי שיעשו. וכ"כ הר"ז או' ט' אבל בחי' רע"א השיג על דברי הט"ז הנז' דרש"ל לא איירי בשני ימים של ר"ה כלל אלא בשני יו"ט של גליות ודעתו דבשני ימים של ר"ה צריך להמתין במו"ש בכדי שיעשו יעו"ש. והב"ד מ"ב או' ט"ל. ועיין לעיל או' ע':

סעיף קטן עו

עו) שם בהגה. יש להקל בשבת וכו' דשני ימים קודם לא שייך שמא יאמר לעכו"ם להביאם. ב"י. לבוש. מ"א ס"ק ט"ז;

סעיף קטן עז

עז) שם בהגה, יש להקל בשבת וכו' בכדי שיעשו. לבוש. ר"ז או' א' מק"ק או' א' מ"ב או' מ' וה"ה אם חל שני יו"ט של גליות ביום א' וב' והעכו"ם הביא לו בשבת שמותר לאכול ביו"ט א' בערב אחר כדי שיעשו. ב"י. מ"ב שם. והיינו אף לדעת ר"ת וכהכרעת רמ"א אבל לדעת הש"ע בלא"ה שרי כמ"ש סעי' א' יעו"ש:

סעיף קטן עח

עח) שם בהגה. ודוקא בפירות שא"צ הכנה וכו' ר"ל שנאכלין חיים וא"צ הכנה לבשלם מיו"ט לשבת:

סעיף קטן עט

עט) שם בהגה. אבל דבר שצריך להכין וכו' כגון דגים שצריכין בישול ובשבת אסור לבשלם וביו"ט שני נמי א"א לבשלם שהרי הם אסורים אפי' לישראל אחר אם לא שנזדמנו לו אורחים כמ"ש לעיל סעי' א' בהגה יעו"ש:

סעיף קטן פ

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה