כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר
סימן תעג
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מוזגין לו כוס ראשון וכו' והכוסות צריכין שטיפה והדחה דכוס של ברכה הן. דרשות מהרי"ל סדר האגדה. רוקח סי' רפ"ג. וכ"כ מהרי"ב בשם מהרא"י והב"ד ד"מ בסי' תפ"ו או' ב' וכ"כ ח"א כלל ק"ל או' יו"ד. וכתב שם ח"א דאם הם נקיים א"צ שטיפה והדחה בין כוס לכוס אלא סגי בשטיפת כוס הראשון עכ"ל ומיהו עיין לעיל סי' קפ"ג סעי' א' ובדברינו לשם או' ד' שכתבנו דלפי דעת הזוה"ק והתיקו' דכוס של ברה"מ צריך הדחה ושטיפה אפי' אם הוא נקי יעו"ש. ומ"מ טוב שיהיה לו כלי מלא מים סמוך לשלחן כדי לשטוף ולהדיח הכוסות בין כוס לכוס. סה"מ. תו' חיים על ח"א שם או' ל"ד. ועיין עוד לקמן או' קמ"ב וסי' תע"ט או' א'.
סעיף קטן ב
ב) שם. מוזגין לו כוס ראשון וכו' עיין לעיל סי' תע"ב או' נ"ע ולקמן סי' תע"ד או' ב'.
סעיף קטן ג
ג) שם. ומקדש עליו וכו' וקודם קידוש י"ל נוסח זה. לשם יחוד קבה"ו (ו"ה יאהדונ"י ) בדחילו ורחימו (י"ה יאההויה"ה ) ורחימו ודחילו (איההיוה"ה ) ליחדא שם י"ה בו"ה ביחודא שלים (יהוה ) בשם כל ישראל ובשם כל נפש רוח ונשמה חיה יחידה המתיחסים אל שורשי נר"ן חיתינו יתידתנו ומלבושיהם והקרובים אליהם והנלוים להם שמכללות אצילות בריאה יצירה עשיה ומכל פרטי אבי"ע דכי פרצוף וספירה דפרטי אבי"ע הנה אנחנו באים לקיים בעה"י כל המצות הנוהגות בלילה הזה שהיא ליל פסח ליל א' של חג המצות והם מצות קידוש היום על כוס ראשון של יין. ומצות רחיצת ידים ראשונה משום טיבול כרפס. ואכילת כרפס ומ"ע של סיפור יציאת מצרים כמש"ה והגדת לבנך ביום ההוא וכו' ומצות ברכת הגאולה על כוס שני של יין. ונט"י שניה עבור הסעודה. וברכת נט"י. וברכת המוציא ואכילת מצה. ומ"ע של אכילת מצה כמש"ה בערב תאכלו מצות. ומצות אכילת מרור כדי לזכור שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים וגם לטבלו בחרוסת זכר לטיט. וכריכת מצה ומרור ביחד כסברת הלל הזקן. ואכילת אפיקומן זכר לקרבן פסח. ורחיצת ידים של מים אחרונים. ומ"ע של בהמ"ז. וגם לאומרא על כוס ג' של יין. ומצות קריאת ההלל ושתיית כוס ד' של יין. לתקן את שורש כל מצות אלו במקום עליון ע"י ההוא טמיר ונעלם. ויהי נועם וכו'.
סעיף קטן ד
ד) שם. ומקדש עליו. ועיין לעיל סי' תע"ב או' נ"א שכתבנו דכוס א' הוא כנגד חכמה דבינה יעו"ש ובכוס א' יכוין כי הכוס עצמו הוא גי' אלהים אמנם תכוין לבחי' תמורתו (ר"ל כי לה"י דאלהים מתחלפות באותיות הקודמות להם כד"ט וא"ם אין מתחלפות) שהוא שם אכדט"ם וה' אצבעות יד ימינך הם כנגד ה' אותיות אכדט"ם. והיין שבתוך הכוס ג"כ רומז לשם אכדט"ם כי היין גי' ע' ואם תחברהו עם ה' אצבעות האוחזות בו הרי ע"ה כמנין אכדט"ם עם הכולל. ובהוי"ה של ברכת הקידוש תכוין לשם ע"ב שהוא בחי' חכמה.
ד) וכוס שני הוא בחי' בינה דבינה ותכוין בו לשם אכדע"ם בהתחלקו לב' א"ם ג"ל (ר"ל כי כד"ע גי' ג"ל) ובהו"ה דברכת אשר גאלנו יכוין לשם ס"ג שהוא בחי' בינה.
ד) ושני כוסות האחרונים הם בבחי' חו"ג שבדעת ולכן בין ג' וד' לא ישתה כדי שלא להפריד ביניהם. וכוס א' הוא בבחי' חסדים שבדעת ויכוין לשם אכדע"ם בחשבונו שהוא גי' ע"ד ועם הכולל ע"ה שהוא ג"פ יב"ק (ר"ל ג"פ הוי"ה אלהי"ם שכל א' גי' יב"ק) ולשם מ"ה שהוא בחי' חסדים שבדעת. וכוס האחרון הוא בבחי' גבורות שבדעת ויכוין לשם אכדע"ם בבחי' חשבונו שהוא בגי' ע"ד ולשם ב"ן שהוא בבחי' גבורות שבדעת. ואמנם אתה תחבר יחד ב' הכוו' בכוס ראשו' ואח"כ תחזור לכוין שניהם בכוס שני כמבואר כ"ז בשער הכוו' ובע"ח פ"ב ופ"ג יעו"ש.
סעיף קטן ה
ה) שם. ומקדש עליו. יקדש מעומד. סדה"י. ואין אנחנו נוהגין כן אם לא שחל פסח בשבת משום ויכלו. כנה"ג בהגה"ע וכ"כ בספרו פסח מעובין או' ר"ח. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל כל הקידושין צ"ל מעומד בין של שבת בין של יו"ט כמ"ש לעיל סי' רע"א או' ס"ב יעו"ש וכ"כ היפ"ל ח"ב או' א' וכתב שם ומתחיל אלה מועדי ה' וכו' אם חל בחול יעו"ש. ור"ל אבל אם חל בשבת קודם הכל יאמר יום הששי ויכלו וכו'. ואח"כ אלה מועדי ה' וכו' ואח"כ סברי מרנן. ואח"כ ברכת היין וברכת קידוש היום ושהחיינו. וקודם הכל י"ל מזמור לדוד ה' רועי וכו' כמ"ש לעיל סי' רע"א או' ס"ג יעו"ש.
ה) ודע שאין קידוש יו"ט ד"ת כמ"ש לעיל סי' רע"א או' ו' יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' תע"ב או' פ"ג.
סעיף קטן ו
ו) שם. ומברך שהחיינו וכו' ובזה נפטר שאין מברכין שהחיינו על המצה. מהר"י מולכו בתשו' כ"י. ברב"י או' א' ולכן כשאומר שהחיינו על הקידוש יכוין לפטור מצות אכילת מצה. ועיין לקמן סי' תרמ"ג סעי' א'
סעיף קטן ז
ז) והא דלא מברך ברגל הטוב והמטיב ה"ט שאין טובה זו משותפת עם חבירו ודמי לירדו גשמים ואין לו שדה בשותפות דק"ל סי' רכ"א דאיני מברך. מהר"י מולכו בתשו' כ"י סי' ק"א. ברכ"י או' ב' והלק"ט ח"א סי' נ"ח כתב דבמקום הטוב והמטיב התקינו התפילית ובקידוש אתה בחרתנו וכו' ואין לך הטבה גדולה מזו יעו"ש.
סעיף קטן ח
ח) שם. ומברך שהחיינו וכו' ואינו מברך שעשה נסים לפי שעתיד לאומרו בהגדה. טור. וכ"כ בס' הפרדס כ"י לרש"י ז"ל והביאו שה"ל כ"י. וכ"כ הרוקח סי' רפ"ג והרשב"ץ במאמר חמץ. והב"ד המחב"ר או' א' ובדרשות מהרי"ל סדר אגדה כתב משום דמצוה הכתובה בתורה היא ואין מברכין שעשה נסים אלא אמציה דרבנן כגון חנוכה ופורים יעו"ש. ור"ע כתב הטעם משום דיום ישועה הוא ועדיף מנסים. מט"מ סי' תרי"ט. פרישה או' ב' א"ר או' ד'.
סעיף קטן ט
ט) שם. ומברך שהחיינו וכו' ואם לא בירך בליל ראשון מברך כל שבעה. וה"ה בכל יו"ט. עירובין מ' ע"ב. ונ"ל דאפי' בירך בראשונה ולא בירך ביו"ט שני של גליות מברך כל שבעה. מ"א סק"א. ומיהו המו"ק והנה"ש או' א' מגמגמין בזה וסיים שם הנה"ש ומ"מ כבר הורה זקן. וכ"כ ח"ו או' א' כדברי מ"א הנז' א"ר או' ג' חק יוסף או' א' ר"ז או' ב'.
סעיף קטן י
י) ואם לא נזכר עד שמיני של פסח בחו"ל כתב הא"א או' א' דצ"ע די"ל דבקיאין בקביעא דירחא וא"א זמן יעו"ש. אבל הר"ז שם כתב דיכול לברך עד סוף יו"ט האחרון של גליות. וכ"כ מ"ב או' א'.
סעיף קטן יא
יא) וכתב שם ח"י דה"ה בשמיני עצרת אם לא אמר זמן יש לו תשלומין כל שבעה. אבל הא"ר בסי' תצ"ד או' ד' הקשה ע"ז וכתב הא"א בסי' זה או' א' די"ל ספק ברכות להקל. וכן הסכים מ"ב שם.
סעיף קטן יב
יב) ואם שכח לומר זמן ליל ראשון ובליל שני אמר זמן א"צ שוב לומר זמן מכח לילה ראשונה להשלמה דאם יום ראשון קודש א"כ השלים הזמן ביום שני ואם יום שני קודש הא אמר זמן. ח"י שם. א"ר שם. ר"ז שם.
סעיף קטן יג
יג) שם. ומברך שהחיינו וכו' ואם שכח לברך קודם השתיה יברך אח"כ מיד שנזכר ואפי' נזכר למחר ביום יברך ואפי' באמצע השוק. ר"ז שם. מ"ב שם. ועיין באו' שאח"ז.
סעיף קטן יד
יד) ואם אין לו כוס של יין בשעת הקידוש מברך זמן בלא כוס. כ"כ השה"ג על הרי"ף ס"פ בכל מערבין בשם הריא"ז. והוא מגמ' עירובין מ' ע"ב שאמר והלכתא זמן אומרו אפי' בשוק. ופי' שם ר"ח אפי' בשוק ולא צריך כוס. וכ"כ הרי"ף והרא"ש שם. וכ"כ ח"י או' א' חק יוסף או' א'.
סעיף קטן טו
טו) ואם שכח לומר קידוש בלילה דינו כדלעיל סי' רע"א סעי' ח' כ"כ העו"ש לקמן ססי' תפ"ה. וכ"כ ח"י סי' זה או' א' א"ר או' ב' חק יוסף או' ב' ר"ז או' ג' דהיינו שלמחר ביום יברך בפה"ג ואח"כ יברך ברכת הקידוש אשר בחר בנו וכו' ר"ז שם. ועיין בדברינו לשם בסי' רע"א סעי' ח' בס"ד.
סעיף קטן טז
טז) אבל אם לא אמר הגדה בליל פסח אין לו תשלומין דהא כתיב בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. מ"א סי' תפ"ה. ח"י או' הנז' א"ר שם. ר"ז שם.
טז) ודע דאם לא אמר הגדה עד לאחר חצות יאמר אח"כ הגדה ויאכל מצה בלא ברכת אכילת מצה דמידי ספק לא נפקא אי הלכה כראב"ע או לא (עיין לקמן סי' תע"ז או' ט' ואו' יו"ד) וד' כוסות ישתה בברכה אחת על כולן וברכה אחרונה לבסוף. א"א או' ה' דה"ח או' ג'. ונראה דמ"ש בברכה אחת על כולן היינו אם לא הפסיק ביניהן בבהמ"ז אבל אם הפסיק ביניהן בבהמ"ז מברך ברכה אחת על כוס ראשון וברכה אחת על כוס בהמ"ז דבהמ"ז הוי הפסק לענין ברכת היין כמ"ש לעיל סי' ק"ץ או' א' יעו"ש.
סעיף קטן יז
טוב) שם. ואם חל בשבת וכו' ומותר לומר ההגדה בספר אף שהוא ביחידות ולא חיישינן שמא יטה כמ"ש לעיל סי' רע"ה סעי' ט' ודלא כדעת מהרי"ו סי' קצ"ג דאוסר. ח"י או' ג' ומיהו דעת חק יוסף או' ג' להחמיר כדברי מהרי"ו משום דהאידנא איכא דלא ידע כלל לא בהבטה ולא באמירה יעו"ש. ועיין בדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן יח
חי) שם ואם חל במו"ש אומר יקנה"ז. פי' יין דהיינו ברכת היין. קידוש. נר דהיינו ברכת מאורי האש. הבדלה זמן. ומה שאין מברכין על הבשמים כתבו התו' בפסחים ק"ב ע"ב ד"ה רב משום דשמחת יו"ט ואכילה ושתיה מועיל כמו בשמים יעו"ש. וכ"כ שם הרא"ש. ועיין עוד מ"ש לעיל סי' רצ"ז או' א'.
סעיף קטן יט
יט) שם. אומר יקנה"ז. ומה שנהגו העולם להוסיף ולומר בסדר הבדלה ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת. הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך עיין בתו' פסחים ק"ד ע"א ד"ה בעי שכתבו ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת היינו חולו של מועד דשרי דבר האבוד ובשבת אסור הבדלת (והרד"א גרס והבדלת) וקדשת את עמך בקדושתך שתי הבדלית הן בין כהנים ללוים ובין לוים לישראלים והוי מעין חתימה דבין קודש לקודש וסך הכל הן ז' הבדלות יעו"ש. וכ"כ הרא"ש והמרדכי והב"ד ב"י. וכ"כ הרד"א בסדר הגדה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח. ר"ז או' ע' ומיהו מ"ש שם הרד"א ואת יום השביעי זהו יו"ט אחרון וכו' עיין מה שהשיג עליו המחב"ר או' ב' יעו"ש.
סעיף קטן כ
ך) שם. אומר יקנה"ז. וכתב מהרי"ו בדרשותיו יש נוהגין לעמוד בשעת הבדלה וכן בכל שאר ימות השנה אבל בס' מט"מ סי' תרי"ח חלק עליו וכתב דבמו"ש שחל בו יו"ט יש להבדיל מיושב כמו בקידוש יעו"ש. וכ"כ ח"י או' ד' ר"ז או' ח' אמנם היפ"ל ח"ב או' ב' כתב דהמנהג שלנו בשגם הוא דבשאר ימות השנה מבדילים מיושב אם חל ליל יו"ט בליל מו"ש אומרים יקנה"ז הכל בעמידה יעו"ש. ור"ל דהגם בשאר ימות השנה אומרים הבדלה מיושב כדברי הש"ע סי' רצ"ו סעי' ו' יעו"ש כשחל יו"ט בליל מו"ש ונוהגים לקדש מעומד כפי דברי האר"י ז"ל וכמ"ש לעיל או' ה' אומרים כל יקנה"ז בעמידה.
סעיף קטן כא
כא) שם. ולא נזכר עד שהתחיל ההגדה ישלים וכו' וכ"כ הלבוש דלא יפסיק בהגדה. ומיהו מ"ש ח"י או' ה' על דברי הלבוש הנז' דלא ראה זה בשום פוסק הרי הוא במלחמות פ' ע"פ שחולק על בעל המאור וס"ל שלא התירו אלא בין כוס לכוס אבל משמזגו לו כוס שני והתחיל במצותו לשאול עליו ולדרוש אינו רשאי להפסיק בשתיה יעו"ש. וכ"כ הר"ן שם. מיהו דעת התו' בפסחים ק"ג ע"ב ד"ה רב אשי נראה כדעת בעל המאור דמותר לשתות באמצע הגדה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"א. אבל הגר"א הסכים כדברי המלחמות והר"ן דכיון שהתחיל ההגדה אסר לשתות יעו"ש. וכ"כ מ"ב או' ד' ועיין עוד לקמן סעי' ג'.
סעיף קטן כב
כב) שם. ולא נזכר עד שהתחיל ההגדה וכו' ואפי' נזכר קודם שהתחיל ההגדה לא יבדיל עד אחר ההגדה דכיון דהבדלה צריך על הכוס למה ישתה כוס אחר שלא לצורך דאע"ג דבין ראשון לשני הרשות בידו לשתות כמה כוסות מדינא דגמ' מ"מ ראוי ליזהר שלא לשתות כמ"ש לקמן סעי' ג' כדי שלא ישתכר הילכך ימתין עד אחר גאל ישראל ואז יעשה שתי קדושות בכוס אחד. אבל אם נזכר קודם אכילת כרפס יבדיל תחלה ואח"כ יאכל כרפס דק"ל אסור לאכול קודם שיבדיל כדלעיל סי' רצ"ט וה"ה אם נזכר קודם אכילת כזית מצה או מרור שיבדיל תחלה ואח"כ יאכל. שו"ג או' ד' מיהו הר"ז או' ז' כתב דאפי' נזכר מיד לאחר ששתה כוס ראשון של קידוש קודם שיאכל הירקות לא ימזוג מיד כוס ב' להבדיל עליו שלא יהא מוסיף על הכוסות יעו"ש. ונראה דדעת השו"ג שכתב להבדיל קודם אכילת ירקות הוא לפי דברי הש"ע לקמן סי' תע"ד שכתב שאין מברכין בפה"ג כ"א על כוס של קידוש ועל כוס ברהמ"ז וא"כ כיון דאין מברכין עליו בפה"ג לא הוי כמוסיף על הכוס ודברי הר"ז לפי מ"ש מור"ם ז"ל שם דמברכין על כל כוס וכוס וא"כ כיון שצריך לברך עליו בפה"ג הוי כמוסיף על הכוסות וע"כ צריך להמתין עד לאחר גאל ישראל ומה אוכל כרפס קודם הבדלה היכא דלא אפשר שרי וכמ"ש לעיל סי' רצ"ו סעי' ג' יעו"ש. ומ"מ נראה דאם תיכף לטעימת הכוס נזכר שלא הבדיל יש להבדיל עליו ואח"כ ישתה הכוס או רובו. ואם נזכר בעודו שותה אלא שכבר שתה רביעית או רובו יש לחזור ולמלאותו ולהבדיל עליו דכיון שנזכר בעודו שותה הרי לא סילק עצמו מהיין וא"צ לברך על כוס זה אפי' לנוהגין לברך על כל כוס כוס וא"כ כיון שא"צ ברכה לפניו ואינו שותהו בהסיבה לא הוי כמוסיף על הכוסות ושרי לכ"ע. ועיין לעיל סי' תע"ב או' מ"ח.
סעיף קטן כג
כג) שם. ואח"כ יבדיל. ואם נזכר באמצע סעודתו שלא הבדיל מבדיל באמצע סעודתו על הכוס ואם היה דעתו לשתות יין תוך הסעודה אינו מברך בפה"ג ואם לא היה דעתו צריך לברך ולא ימתין להבדיל עד אחר הסעודה דא"כ יהיה כמוסיף על הכוסות ואין לומר שיאמר הבדלה והלל על כוס א' דאין אומרין ב' קדושות על כוס א' דדוקא קידוש והבדלה שרי דשניהם ענין א' הוא כדאיתא בפסחים דגם בהבדלה אמרינן המבדיל בין קודש לקודש. מ"א סק"ב ח"י או' ו' חק יוסף או' ו' ר"ז או' ז' ח"א כלל ק"ל בענין הסדר או' ג' מ"ב או' ה' ועיין לעיל סי' קע"ד או' י"א.
סעיף קטן כד
כד) וה"ה אם נזכר מיד לאחר ששתה כוס ב' צריך למזוג מיד כוס ג' ויבדיל עליו ולא יברך עליו בפה"ג אלא א"כ שבשעה שבירך על כוס שני היה דעתו שלא לשתות עוד יין בתוך הסעודה ולא קודם הסעודה. ר"ז שם.
סעיף קטן כה
כה) ואם לא נזכר עד לאחר גמר הסעודה דהיינו לאחר שאכל אפיקומן לא יבדיל על הכוס קודם בהמ"ז שלא יהא כמוסיף על הכוסות שחכמים תיקנו ב' כוסות אחר הסעודה והוא ישתה ג' משא"כ באמצע שלא תיקנו כלום אין כאן הוספה אלא ימתין עד לאחר בהמ"ז שאז יאמר ברכת הנר והבדלה וישתה הכוס של בהמ"ז. ר"ז שם. וה"ה אם נזכר תוך בהמ"ז שלא הבדיל מברך בהמ"ז והבדלה על כוס אחד. מחה"ש סק"ב. מ"ב שם.
סעיף קטן כו
כו) ואם שכח להבדיל עד אחר בהמ"ז אומר הלל והבדלה על כוס אחד דהא א"א בענין אחר כמ"ש סי' רצ"ו סעי' ג' מ"א שם. ח"י שם. חק יוסף שם. ר"ז שם. ח"א שם. מ"ב שם. ואה לא נזכר עד לאחר ששתה כוס ד' יבדיל על כוס ה' כיון שא"א בענין אחר. ר"ז שם מ"ב שם.
סעיף קטן כז
כז) שם הגה. ואין ליטול ידיו כלל קודם קידוש. ר"ל אף לנוהגין בכל השנה ליטול ידיו לסעודה קודם קידוש ולדידהו הקידוש לא חשיב הפסק בין נטילה לסעודה הואיל והוא מצרכי סעודה וכמ"ש לעיל סי' רע"א סעי' י"ב מ"מ בליל פסח שמפסיקין הרבה אחר הקידוש באמירת הגדה ובתוך כך מסיח דעתו משמירת ידיו לכ"ע אין לעשות כן ואפי' ליטול כדי שלא יצטרך לחזור וליטול ידיו אחר הקידוש לאכילת כרפס ג"כ אינו נכון. ר"ז או' ד' מ"ב או ו'.
סעיף קטן כח
כח) שם. הגה ואין ליטול ידיו וכו' וכן הסכים הט"ז סק"א וכתב והוא מנהג פשוט שאין נוטלין אלא עד טיבולה ראשון יעו"ש. וכן הסכים ח"י או' ד א"ר או' א' חק יוסף או' ז' ח"א שם. וכ"כ באו' הקודם בשם האחרונים ועיין עוד לעיל סי' רע"א או' ע"ט.
סעיף קטן כט
כט) שם. בהגה. יטול מעט. כתב מעט כדי לחוש להטעם שהביא בד"מ או' י"א דאין ליטול ידים קודם קידוש דמיחזי שסובר שקידוש צריך נטילה וע"כ לא יטול נטילה גמורה. מ"ב או' ז'.
סעיף קטן ל
ל) שם בהגה. אבל אין לברך וכו' ר"ל אפי' אם יטול נטילה גמורה יזהר עכ"פ שלא יברך ענט"י דנטילה זו אינה עולה לו לצורך אכילה כנז' ונמצא דהוי ברכה לבטלה. מ"ב או' ח' ועיין לקמן סעי' ו'.
סעיף קטן לא
לא) שם. בהגה ובעל הבית לא ימזוג וכו' אם אפשר לו. לבוש. ר"ז או' א' מ"ב או א' וא"כ אם חפץ למזוג בידו כדי לכוון כוונת המזיגה כמ"ש לעיל סי' תע"ב או' נ"ט הוי כלא אפשר.
סעיף קטן לב
לב) גם הסימנים יאמר בפה דהיינו קודם קידוש יאמר קדש. וקודם הרחיצה הראשונה יאמר ורחץ. וכן כל הסדר כי נרמזו בו סודות גדולים ונפלאים מאד. יסוה"ש. פת"ע או' א' ועיין בפע"ח פ"ז מ"ש סודות בזה יעו"ש.
סעיף קטן לג
לג) [סעיף ב'] שותה בהסיבה. ואם שכח ולא היסב עיין לעיל סי' תע"ב סעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן לד
לד) שם. ואינו מברך אחריו. על הגפן כי סומך על מה שיברך בסוף בהמ"ז. ט"ז סק"ב. ואפי' שתה רביעית ויותר בין שהוא יין בין שהוא שאר משקין שהם חמר מדינה לפי שהכוס של קידוש הוא מצרכי הסעודה והרי הוא כדברים הבאים מחמת הסעודה שא"צ ברכה לאחריהם לפי שהם טפלים לסעודה ונפטרים בבהמ"ז שלאחר הסעודה. ועוד (הא שהוצרך לכתוב עוד טעם אחר עיין לעיל סי' קע"ד או' י"ב ודוק) שהוא נפטר בברכה אחרונה שיברך אחר כוס רביעי ואעפ"י ששוהה הרבה בינתיים אין בכך כלום. ר"ז או' יו"ד. ועיין לעיל סי' קע"ד סעי' ד' וסי' ער"ב סעי' יו"ד ובדברינו לשם בס"ד. ועוד עיין לקמן סי' תע"ד.
סעיף קטן לה
לה) [סעיף ג'] אם ירצה לשתות כמה כוסות וכו' בין לשתות בין א' לב' או לאחר כוס שני וכ"ש בתוך הסעודה אבל בין ג' לד' לא ישתה כמ"ש לקמן סי' תע"ט ועיין לעיל או' כ"א.
סעיף קטן לו
לו) שם. הרשות בידו. ולפי מ"ש הרב לקמן סי' תע"ד בהגה דמנהגינו לברך ברכה ראשונה על כל כוס וכוס דלא כדעת הרא"ש א"כ הא דמותר לשתות בין הכוסות היינו דוקא אם מים דעתו עליו בענין שא"צ לברך עליו בפה"ג דאל"כ הוי כמוסיף על הכוסות כמ"ש הטור בשם הר"מ מרוטנבורג וכן מסקנת הב"ח אף לדעת הרא"ש יעו"ש. ח"י או' יו"ד. ר"ז או' י"ב. מ"ב או' י"ג.
סעיף קטן לז
לז) שם. ומ"מ ראוי ליזהר וכו' והוא לחוש לדעת הכלבו שהביא בב"י דהא דשרינן לשתות בין הכוסות היינו בין כוס שני לכוס ג' דהוא סמוך לאכילה או בתוך האכילה דאז אינו משכר אבל לא בין ראשון לשני כדי שלא ישתכר וכו'.
סעיף קטן לח
לח) שם. ומ"מ ראוי ליזהר וכו' וכ"ה המנהג. ד"מ או' ה' מ"ב או' י"ד.
סעיף קטן לט
טל) שם. אם לא לצורך גדול. כגון ששכח ולא הבדיל ולא נזכר עד ששתה כוס ראשון או כגון שבני מעיו כבדים עליו ורוצה לשתות עוד כדי לגרר תאות המאכל ויאכל מצה לתיאבון וכדומה. ועיין לעיל או' כ"ב.
סעיף קטן מ
מ) שם. כדי שלא ישתכר וכו' ולפ"ז משמע דשאר משקין שאינם משכרין מותר לשתות. ח"י או' י"א. א"ר או' ט' שו"ג או' ח' ר"ז או' י"ג. מ"ב או' ט"ז. מיהו החמ"מ כתב דאפי' אינו משכר אסור לשתות יעו"ש.
סעיף קטן מא
מא) שם. כדי שלא ישתכר וכו' ומה"ע נמי שמעינן שראוי להזהר שלא לשתות כל צרכו בתוך הסעודה בשתי לילות כדי שלא ישתכר וימנע מלאכול אפיקומין ולומר בהמ"ז והלל או שלא יוכל לשתות שתי כוסות אחרונות כ"א בדוחק ובצער כמ"ש המפה לקמן סי' תע"ו סעי' א' בהגה יעו"ש. שו"ג שם.
סעיף קטן מב
מב) [סעיף ד'] מביאין לפני בעה"ב וכו' משמע אבל לשאר בני הבית א"צ להניח לפניהם כסדר הזה אלא בהגיע שעת אכילה הוא יחלק לכולם והכי איפסיקא הלכתא בפסחים קט"ו ע"ב. וכ"כ הטור. וכ"כ הפר"ח. שו"ג או' יו"ד. וכ"כ האחרונים.
סעיף קטן מג
מג) שם. שיש בה שלש מצות. שנים ללחם משנה כמו שאר יו"ט ואחד לפורסה חציה לאפיקימן וחציה ללחם עוני מה דרכו של עני בפרוסה וכמ"ש לקמן רסי' תע"ה יעו"ש.
סעיף קטן מד
מד) שם. שיש בה שלוש מצות, כ"כ הטור והוא מדברי התו' והרא"ש כמ"ש הטור בסי' תע"ה. וכ"כ הטור שם בשם רב עמרם. וכ"כ המרדכי בסדר של פסח וכ"כ הרוקח בסי' רפ"ג. וכ"כ הכלבו. וכ"כ בדרשות מהרי"ל סדר ההגדה. מיהו הרי"ף בפ' ע"פ כתב שא"צ אלא שני מצות אחת פורסה לשנים ומכרך על חציה המוציא ועל אכילת מצה וחציה השני לאפיקומן והשלימה לכריכה. והביאו הטור שם בסי' תע"ה וכתב שכ"כ קצת הגאונים. וכ"כ הרמב"ם פ"ח דין ו' וכ"ה דעת המ"מ שם. וכן הסכים בביאורי הגר"א אמנם הב"י בסי' זה כתב והעולם נוהגים כדעת התו' והרא"ש ולכן פסק כן בש"ע. וכ"ה דעת האחרונים. וכ"כ בתיקונים תיקון ס"ט ד"ה ועוד ותוסף ללדת וכו' ולקבל ג' טיפין אלין תקינו תלת מצות בפסח יעו"ש. וכ"כ בשער הכוו' דף פ"ג ע"ב ודף פ"ז ע"ג דמצה העליונה והאמצעית הם כנגד חכמה ובינה דמצד אבא והמצה והתחתונה היא כנגד הדעת דמצד אבא יעו"ש. וכ"כ בפע"ח פ"ג יעו"ש. ולקמן נבאר סודם בס"ד,
סעיף קטן מה
מה) שם. וחרוסת. כדי לטבל בו המרור כמ"ש לקמן סי' תע"ה סעי' א' יעו"ש.
סעיף קטן מו
מו) שם. וכרפס. והוא מין ירק שנקרא כן ובל"א קורין אותו איפי"ך כמ"ש בדרשות מהרי"ל סדר ההגדה. וכ"כ ח"י או' י"ב. ר"ז או' ט"ז.
סעיף קטן מז
מז) שם. או ירק אחר. דהיינו שנאכל ח"י ומבושל שמברכין עליו בפה"א כדלעיל סי' ר"ה. ח"י שם. ועיין בדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן מח
מח) שם. או ירק אחר. ובלבד שלא יהיה מהירקות שיוצאין בהן י"ח מרור שאם יאכל עכשיו מהן איך יחזור ויברך אח"כ בתוך הסעודה על אכילת מרור. עו"ש או' ג' ר"ז או' ט"ז. ועיין לקמן סי' תע"ה סעי' ב'.
סעיף קטן מט
מט) שם. או ירק אחר. ונוהגין ליקח כרפס משום דכרפס למפרע ס' פרך ר"ל ס' רבוא עבדו בפרך במצרים דרשות מהרי"ל שם. מ"א סק"ד. ח"י או' י"ב. ר"ז שם. ובשער הכוו' דף פ"ג ע"א כתב דמילת כרפס הוא גי' ש"ס והוא שם אלהים במילוי יודי"ן שהוא ש' וכשתמלאנה במילואה שי"ן יהיה בגי' כרפס והוא הקטנות א' דמוח חכמה שבנצח דאימא ותכוין שגם כל שאר הקטנות א' דמוח בינה ודעת (ר"ל שם אלהים במילוי ההי"ן דבינה ובמילוי אלפין האלף בציור יו"י בחסדים דדעת והאלף בציור יו"ד בגבורות דדעת כנודע) דמצד אימא גם הם נכנסים יחד עם קטנות דמוח חכמה וכו' וסיים ובזה תבין כי לקיחת הכרפס בליל פסח אינה בהזדמן כמ"ש הפו' שלוקח ירק אחר במקומו אם ירצה ואין הענין כן כי דברי חכמים ומנהגם תורה היא וצריך לדייק ולהזהר לאכול דוקא כרפס ולא ירק אחר עכ"ל.
סעיף קטן נ
נ) שם הגה. וחומץ או מי מלח. ואם חל בשבת יכין המי מלח קודם שבת ולא יעשה בשבת כמ"ש סי' שכ"א סעי' ב' ואם לא עשה קודם שבת ואין לו חומץ יש לעשות מי מלח מעט וכמ"ש שם בסי' שכ"א. ט"ז סק"ג. ח"י או' י"ג חק יוסף או' י"א. ר"ז או' י"ט. ועיין בדברינו לשם בס"ד.
סעיף קטן נא
נא) שם הגה. וחומץ או מלח. או בשאר מיני טבולין. ואם אין לו יטבלנו בחרוסת. פר"ח סעי' ו' ר"ז או' י"ד. ומיהו מ"ש או בשאר מיני טיבולין היינו שיש עליהן שם משקה שצריך נט"י למטבל בהם. ועיין לעיל סי' קנ"ח סעי' ד' ובדברינו לשם או' כ"ו ואו' כ"ט ודוק.
סעיף קטן נב
בנ) שם בהגה. או מי מלח. ולאחר שאכל הירק מותר לסלק הירק ומי המלח מהקערה. מ"א סק"ה. חק יוסף או' י"א. ר"ז או' כ"ה. אמנם לפי מה שנכתוב לקמן שאלו הדברים שמניחים בקערה יש בהם רמז לאורות עליונים א"כ יש להשאיר קצת כרפס בקערה אף לאחר האכילה כדי שיהיה הסדר שלם עד לאחר אכילת מצה ומרור. וכ"כ בן א"ח פ' צו או' ל"ב. אבל מי מלח יכול להסירו כיון שאינו מכלל הסדר כמבואר לקמן או' ח"ן.
סעיף קטן נג
גנ) שם. אחד זכר לפסח דכשהיה בהמ"ק קיים היו מביאין לפניו גופו של פסח כמ"ש בפסחים קי"ד ע"א.
סעיף קטן נד
דנ) שם. ואחד זכר לחגיגה. ואפי' אם חל פסח במו"ש שאז לא היתה חגיגה באה עם הפסח שאין דוחה שבת אפ"ה מביאין שני תבשילין כיון שאינו אלא לזכר בעלמא הכי מסיק הטור כמ"ש הב"ח וכתב וכן נהגו. וכ"מ מסתמיות הש"ע, וכ"כ העו"ש או' ג' פר"ח. ח"י או' י"ד. א"ר או' יו"ד. ר"ז או' כ"ג. מ"ב או' כ"ב.
סעיף קטן נה
הנ) שם. ואחד זכר לחגיגה. ואית דאמרי זכר למשה ולאהרן. רוקח סי' רפ"ג. ח"י או' ט"ו. ור"ל זכר למשה ולאהרן שעל ידם נעשו הנסים ויצאנו ממצרים.
סעיף קטן נו
ונ) שם. ונהגו בבשר וביצה וכו' כ"כ הכלבו סי' ן' בשם הירוש' שהמנהג לקחת זרוע וביצה כלומר בעא רחמנה למפרק יתנא בדרעא מרממא. וכתב עוד מביאין לפניו שני תבשילין אחד צלי ואחד מבושל הצלי זכר לפסח והמבושל זכר לחגיגה. ומנהגינו לעשות הצלי מזרוע הבהמה זכר לזרוע נטויה. ואין צולין אותו בשפוד רק על הגחלים לפי שהוא זכר לפסח ופסח לא היה נצלה אלא בשפוד של רמון וכו' ואם נחזור אחר שפוד של רמון יהיה טורח גדול. והמבושל עושין מביצה זכר לאבילית בהמ"ק וי"א מפני שהיא קלה להתבשל עכ"ד. והב"ד ב"י וכך הם דבריו כאן בש"ע. ועיין לקמן סי' תע"ו סעי' ב' בהגה.
סעיף קטן נז
זנ) שם. ונהגו בבשר וביצה וכו' הא שכתב ונהגו לפי שבפסחים קי"ד ע"ב איכא למ"ד סילקא וארוזא ואיכא למ"ד דג וביצה שעליו. ואיכא למ"ד שני מיני בשר וכ"פ הרמב"ם פ"ח כמ"ד שני מיני בשר והב"ד ב"י יעו"ש. וכ"כ הטור דשני תבשילין מאיזה מין שירצה אלא שכתב ונהגו בבשר וביצה ונהגו ליקח זרוע רמז לו בזרוע נטויה עכ"ל ונ"מ כיון דאינו אלא מנהג בבשר וביצה דלעת הצורך יש להקל ע"פ דינה דגמ' וכתב שם הרשב"ם בשם ר"ח דשני מיני בשר צלי כנגד הפסח ומבושל כנגד חגיגה מיהו דעת התו' שם שניהם מבושלים יעו"ש. ועיין לקמן או' ס"ח.
סעיף קטן נח
חנ) שם הגה. ויסדר הקערה לפניו וכו' וסדר הקערה בשם האר"י ז"ל מועתק מע"ח וז"ל סדר סידור הקערה ליל פסח תקח הג' מצות מצה שמורה ותניח הכהן למעלה והלוי למטה ממנו והישראל למטה ממנו והם ג' בחינות חב"ד דאבא עלאה. אח"כ תקח מרור וכרפס וזרוע וביצה ותניח על הג' מצות (ר"ל סמוך כמו ועליו מטה מנשה) והזרוע הרומז לחסד מצד ימין שלך והביצה הרומזת לגבורה בצד שמאל שלך. ומרור הרומז לתפארת באמצע כי תפארת מכריע בין חסד וגבורה. והחרוסת בצד ימין תחת הזרוע בקו ימין והוא נגד נצח. והכרפס הרומז להיד תנוח תחת הביצה מצד שמאל בקו שמאל. וחזרת תניח למטה מן המרור בקו האמצעי לעשות בו אח"כ כורך והוא נגד היסוד והקערה בעצמה הכוללת כולם נגד המלכות הרי עשר ספירות דחכמה ואל ישנה מזה הסדר ואשרי למי שמכוין להנ"ל עכ"ל. פע"ח פ"ב. י"א בהגה"ט. מו"ב אי' ר"ו. אלא שמ"ש שם המו"ב ג' מצות כח"ב ט"ס הוא וצ"ל חב"ד כמבואר בשער הכיו' דג' מצות הם בחי' חב"ד וכאשר נבאר סודם לקמן בס"ד. ולפ"ז אין להניח המי מלח אלא חוץ הקערה וכן הכוסות של יין כדי שלא להוסיף ולא לגרוע מסדר הנז' עד לאחר אכילת מצה ומרור.
סעיף קטן נט
טנ) שם בהגה. למעלה מן הכל. פי' סמוך לו. מ"א סק"ו. אבל לא זע"ז ממש. א"א. או' ו'.
סעיף קטן ס
ס) שם, והבשר נהגו שיהיה זרוע. וכתב הר"ן פ' ע"פ דעצם בלא בשר לא מיקרי תבשיל לכן צריך שיהא מעט בשר סרוך עליו. ד"מ או' ח' מ"א סק"ז. חק יוסף או' י"ג ר"ז או' כ"ב. ומי שאין לו זרוע יקח שאר בשר אף בלא עצם. א"א או' ז' ודע דשני פרקים מפרק הארכובה הנמכרת עם הראש עד כף הירך נקראים זרוע כמבואר ביו"ד סי' ס"א סעי' ב' לגבי מתנות כהונה יעו"ש. וא"כ ה"ה לכאן איזה פרק שירצה מב' פרקים הנז' יקח כי אין הפרש ושניהם בכלל זרוע. ועוד דע כי המנהג שאין לשבר עצם הזרוע אלא יהיה שלם זכר לפסח ועצם לא תשברו בו.
סעיף קטן סא
סא) שם. ונהגו שהבשר יהיה צלי וכו' ורש"ל כתב לנהוג דיבשל חתיכת בשר ויחלקה למסובין וכ"כ הב"ח ושל"ה. והב"ד מ"א סק"ח. אבל הט"ז סק"ד כתב שהבשר שמניחין לזכר אין אוכלין אותו אז כי אינו אלא משום זכר לפסח יעו"ש. וכ"כ מהרי"ו סי' קצ"ג דאסור לאכלו בין בלילה הראשון בין בלילה השני כיון שהוא זכר לפסח ואפי' במקום שנהגו לאכול צלי יעו"ש. וכ"כ ח"י או' י"ז. ר"ז או' כ"א וכ"כ הפר"ח דאין ראוי לאוכלו בלילה משום דמיחזי כאוכל קדשים בחוץ כיון שהפרישו זכר לקרבן פסח ולפיכך אין לאוכלו עד למחר יעו"ש. וכתב המש"ז או' ד' דאף אם הבשר מבושל כל שזכר לפסח אין אוכלין בלילה אלא למחר אם ירצה כיעו"ש. אבל הביצה אוכלין משום שיש בה עוד טעם אחר זכר לאבילות בהמ"ק. ט"ז שם. ח"י שם. מש"ז שם. ר"ז שם. ועיין לקמן או' ס"ט.
סעיף קטן סב
סב) שם. שיהיה צלי על הגחלים, זכר לפסח כמ"ש לעיל או' נ"ו. וגם הפסח אם צלאו ע"ג גחלים שפיר דמי כמ"ש הרמב"ם בה' ק"פ פ"ח דין יו"ד. מש"ז או' ד' ר"ז או' כ"א. מ"ב או' כ"ט.
סעיף קטן סג
סג) שם. שיהיה צלי וכו' וכתב מהרי"ו בדרשותיו שצריך לצלות הזרוע והביצה מבע"י דהואיל שאינו אוכלו ביו"ט אסור לצלותו ביו"ט. ונראה דאם רוצה לאכלו ביו"ט ראשון ולעשות אחרות לליל יו"ט שני הרשות בידו ואז יוכל לצלות אף ביו"ט הואיל שאוכלו באותו יום. ד"מ או' יו"ד. וכ"כ מ"א סק"ח. ח"י או' י"ז. ר"ז שם. מ"ב או' ל"ב. ומאן דלא אכל צלי אף ביום אסור לצלותו בליל יו"ט. בית יהודה סי' נ"א. ברכ"י או' ד'. ומיהו בס' בן א"ח פ' צו או' ל' כתב דאם שכח מותר לצלותו בליל פסח אע"ג דאין אוכלין צלי גם ביום ראשון וכמ"ש בספרו מקבציאל אמנם הס' הנז' אינו מצוי כדי לעיין בו ולראות ראיותיו ועיין לעיל סי' תנ"ג או' ט"ז ומ"מ כיון דצלי אינו אלא מנהג כמ"ש לעיל או' ז"ן ודעת האחרונים אין להתיר כ"א בראוי לאוכלו באותו היום א"כ להנוהגים שלא לאכול צלי גם ביום ושכח לצלותו מבע"י יש להניח במקומו בשר מבושל שראוי לאוכלו באותו היום לכ"ע. ועיין לקמן סי' תע"ו או' ב'.
סעיף קטן סד
סד) שם. והביצה תהיה מבושלת. וצריכין להזהר בכל ביצים ששולקין בקדרה בפסח שירחצו תחלה במים צוננים בתוך כלי אחד בפ"ע מפני כי אצלנו אלו המוכרים את הביצים קונים אותם מן הערביים והם מניחים אותם עם הקמחים שלהם ונדבק על קליפתם קמח לכך ירחצום היטב תחלה כי חמץ בפסח במשהו. בן א"ח שם. ואם בשלו בצים וחטה ביניהם ל"מ בפסח דאוסר אף בע"פ עד הלילה אם אין ס' כנגד החטים והם אינם קלופות אסורות. מש"ז או' ד'.
סעיף קטן סה
סה) אם הניחו אפר בקדרה ששלקו בה הביצים ונמצא שם ביצה שיש בה אפרוח או ביצה שיש בה דם בחלמון כתב הרב עדות ביהוסף סאמון ז"ל סי' מ"ב דמותרים הביצים הכשרים משום דהאפר ניתן טעם לפגם בבשר כמ"ש מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' צ"ה סעי' ד' וכתב הרב הנז' דכן נוהגין במערב כשיש חופה או מילה ששולקין הרבה ביצים לחלק לבני אדם ניתנים אפר בתוך המים ששולקין בהם הביצים ואז כשנמצאת בין הביצים ביצה שיש בה דם או אפרוח מתירים שאר הביצים שהרי מה שפלטה הביצה היה טעם פגום ע"י האפר הנבלע בה יעו"ש. והגם שהט"ז והש"כ שם הניחו דברי הש"ע בצ"ע עיין בברכ"י שם או' ד' שהביא כמה פו' דסברי כדעת הש"ע וכן הסכים הוא ז"ל לענין הלכה כדברי הש"ע יעו"ש. וכ"כ בסי' ק"ז או' ד' בשם הגה כ"י מרבני המערב דאם נתן אפר על הביצים בקדרה מותר לכ"ע ואפי' לכתחלה עכ"ל. וכ"כ הער"ה שם או' א' וכ"כ בס' זבחי צדק על יו"ד סי' צ"ה או' ל"ז דכן נוהגין במדינתם דבכל פעם ששולקים הרבה ביצים ביחד מניחים אפר בתוך המים כדי שאם ימצא באחד מהם דם או אפרוח שאר הביצים מותרים וכתב שכן מורים ובאים בכל יום יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' בחקותי או' י"ב שכן מנהג עי"ת בגדאד יע"א. וכתב וגם לפי המנהג צריך להניח האפר בתוך המים שירתיח על האש קודם שיניחו הביצים וגם צריך להניח אפר הרבה שיהיה טעמו ניכר במים אלא שסיים אע"ג דאין למחות ביד הנוהגין היתר שומר נפשו יחוש בזה ותע"ב יעו"ש.
סעיף קטן סו
סו) שם. והביצה תהיה מבושלת. שהיא זכר לחגיגה וחגיגה א"צ צלי וכחכמים דפליגי אבן תימא וכמבואר בפסחים ע' ע"א וכ"פ הרמב"ם בה' ק"פ פ"י דין י"ב.
סעיף קטן סז
סז) שם הגה. וה"ה צלויה. שהחגיגה דינה כשלמים כמ"ש הרמב"ם שם והשלמים נאכלים בכל מאכל בין צלי בין מבושל כמ"ש פ' איזהו מקומן.
סעיף קטן סח
סח) שם בהגה. וכן נוהגין בעירנו. דחוששין לסברת הפו' כבן תימא. עיין תו' פסחים קי"ד ע"ב ד"ה שני וקט"ז ע"א ד"ה כולו צלי.
סעיף קטן סט
סט) שם בהגה. וכן נוהגין וכו' והט"ז כתב דהביצה תהיה מבושלת דוקא לפי שאין אוכלין צלי בלילי פסח יעו"ש. אבל המש"ז כתב דלפי מ"ש הרב בהגה דנוהגין לצלות אף הביצה רשאי לאכול הביצה בלילה אף צלי יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' כ"א דהביצה עושין בין צלויה בין מבושל ואוכלין אותה בתוך הסעודה כמ"ש בסי' תע"ו יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ק"ל או' ו' ובענין הסדר או' י"ב דביצים צלויות מותר לאכול וכן מסיק הט"ז בעצמו ססי' תע"ו דאין איסור צלי בביצה ולא מנהג יעו"ש. וא"כ כל אחד יעשה כמנהגו.
סעיף קטן ע
ע) [סעיף ה'] אלו ירקות שיוצאין בהם וכו' והטעם דלא סגי באיזה דבר מר יהיה מה שיהיה כיון דאינו אלא לזכר שמררו המצריים וכו' משום דאיתקש למצה דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו מה מצה גידולי קרקע אף מרור גידולי קרקע ומה מצה מין זרעים אף מרור מין זרעים. פסחים ט"ל ע"א. והגם דמרור בזה"ז דרבנן כמ"ש בפסחים קט"ו ע"א מ"מ כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. והטעם שתיקנו אכילת מרור גם בזה"ז עיין בסה"ק עדות ביעקב דרוש ב' לשבת הגדול.
סעיף קטן עא
עא) שם. שיוצאין בהם י"ח. וכשם שאין יוצאין במצה גזולה וכמ"ש בסי' תנ"ד סעי' ד' כך אין יוצאין במרור גזול וע"כ יש לזהר שלא יעקור ישראל בעצמו המרור מקרקע של נכרי אף שהוא נותן לו רשות דסתם עכו"ם גוזלי ארעתא נינהו ועל קרקע אין שייך יאוש וכדלקמן בסי' תרמ"ט סעי' א' בהגה אלא יעקור העכו"ם בעצמו ושייך אז ע"ז שם יאוש ואח"כ יקנה הישראל ממנו דהוי עי"ז יאוש ושינוי רשות. מ"ב או' ל"ג והוא מצד חומרא לצאת אליבא דכ"ע כי יש פלוגתא בזה אם זה חשוב כקרקע או כתלוש עיין מ"א ס"ק י"ד וא"ר או' י"ז ובח"מ סי' צ"ה סעי' ב' ובאחרונים שם ודוק. ועוד עיין לעיל סי' תנ"ד או' כ"ט ולקמן סי' תרמ"ט סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן עב
עב) שם. חזרת עולשין וכו' לפי שלאו כל אדם בקי בהן ובשמותיהן וגם הלשון משתנה לפי המדינות ואין כל הירקות מצויין בכ"מ על כן אמרתי להעתיק כאן כל הפי' של אלו הירקות כפי מה שמצאתי בפו' כדי שכל אחד כפי לשונו ומדינתו יבין הדבר על בוריו. חזרח פי' בש"ס בפסחים דהוא חסא ופירש"י לטוגא והערוך לטוקא ובהגמ"י לקטוקא או לטוך. ובלבוש כתב שהוא מה שאנו קורין במדינות אלו זערזיך. ובס' א"ז כתב בשם מצאתי כתוב שהשיג על הלבוש בזה רק שהוא הנקרא בל"א לאטוך ובלשון רומי לקטוקה ובספרי רפואות ימצא ממנה ז' מינים ואין ענין כלל לזערזיך המצוי במדינות אלו עכ"ל. ובברכות פ' הרואה גבי בר הדיא מפשר חלמין עיף עסקיך כחסא פירש"י שהוא כפול ועב ושמעתי מלועז אחד שבארץ לועז שבמדינות חמות מצוי אצלם חזרת בימי ניסן והוא כפול ועב כמו מה שאנו קורין במדינות אלו היו"פ שלטי"ן בל"א ואוכלין אותו זה המין למרור. ועיין בב"י שכתב מצוה בחזרת אעפ"י שהיא מתוקה ואין בה מרירות ע"כ. ועי"ש פ' הרואה גבי בר הדיא דאמר לרבא מריר עסקך כחסא וצ"ל דמ"מ יש בו מרירות קצת. ובערוך כתב דחזרת גליון הוא חסא מרא. ובאגודה כתב וז"ל אם לא נמצא לטיגא יקח מטריטך עכ"ל. עולשין בגמ' הינדב"י ופירש"י קרישפל"א והערוך פי' עולשין דמישטקי ובלט"ז סינצינ"י וי"א כיספינ"ו עכ"ל. ובש"ל כתב מצאתי שהוא אסחרול"א וי"א בלע"ז דאמטיק"א אנדיבי"א וכ"כ הרע"ב שהוא אנדיבי"א והוא מצוי אצלנו שמבשלין אותו ואוכלין אותו עם צוק"ר וחומץ לבטל המרירות ובהגמ"י כתב שהוא קרבי"ל והוא ג"כ מצוי אצלינו אך במהרי"ל כתב כיון שבסידורים כתב ליקח קרב"ל לטיבול ראשון משמע דאינו יוצא בו י"ח מרור. ותמכא פירש"י מרובייא ובערוך קרדוויי"א מריי"ו והאחרונים כתבו שהוא מה שקורין בל"א קרי"ן או מערטי"ך וכ"כ התי"ט ועי"ש במה שהשיג על הרע"ב שם וכן נתפשט המנהג במדינות אלו ליקח הקרי"ן למרור ומברכין על העלין והקלח נוטלין לכריכה. חרחבינה איתא בש"ס אציותא דדיקלא ופירש"י מידל"א וברוקח אגרורי"ן מרור בש"ס מררייתא ופירש"י אמורופיי"ל תפורץ ובאגודה שהוא ווערמוט"א דהיינו לענה. ח"י או' ח"י. ועיין בתשו' ח"צ סי' קי"ט שכתב שהחזרת השנוי במשנתינו ובלשון חכמים חסא שמצוה לחזור עליו הוא הירק הנקרא בלשון אשכנז סאלא"ט ובלשון ספרד סאלאט"א ושם העצם שלו הוא לטוגא בכל הלשונות ששמעתי בתוגרמא ואיטליא ואשכנז וספרד ופורטוגאל ובספרי הרפואות והטבע וקורין אותו לאטוגא סאלאט ואין בו שום ספק ופקפוק בעולם ויש לו הסימנים האמורים בגמ' שרף ופניו מכסיפין ותחלתו רך וסופו קשה ותחלתו מתוק וסופו מר כלענה. ומפני שבארצות אשכנז ופולונייא שהם קרות אינו מצוי בזמן הפסח לא הורגלו לקחתו לחובת מצות מרור או מפני שלא היו בקיאין בטיב פתרון שמות הירקות כאנשי ארצות הקרובות לא"י ובבל לא ידעו מה הוא. ולקחו הקרי"ן שהוא תמכא לפ"ד מקצת חכמים. ונפק מיניה חורבא כי הן רבים עתה ע"ה שאינם אוכלים אפי' כחצי זית מחמת חורפיה ושהוא מזיק באכילתו חי ומבטלים מצות מרור ואף החרדים אל דבר ה' ואוכלים כזית מהקרי"ן מסתכנים בו וכו' וכל אשר נגע אלקים בקרבו יקיים מצוה כתיקנה ויקנה הלאטוגא סאלאט לשם מצות מרור אף אם הוא ביוקר עכ"ל. וכ"כ הלבוש דנוהגין לחזור אחר חסא אפי' לקנותו בדמים יקרים דשמא סימנא מילתא הוא כלומר לרמוז דחס רחמנא עלן. ועיין עוד לקמן או' ץ'.
סעיף קטן עג
עג) שם. הגה פירוש מיני עשבים מרים. אכולהו קאי ומשום שאין אנו יודעין בבירור איזה הם בלשוננו לכך כתב בדרך כלל אכולהו שהם מינים מרים. מ"ב או' ל"ד. והסי' שלהם אמרו ז"ל בפסחים ט"ל ע"א כל ירק מר יש לו שרף ופניו מכסיפין. ופירש"י שרף. כשסוחטין אותו במקום חתוכו יוצא ממנו שרף לבן כחלב וקורין לייטו"ן. ופניו מכסיפין. אינו ירוק מאד ככרתי אלא פלדש עכ"ל וכ"כ הר"ן וכ"כ הריא"ז הב"ד השה"ג פ' כל שעה. וכתב שם הראי"ז והוא שראוי למאכל אדם.
סעיף קטן עד
עד) שם. מרור. הוא ג"כ מין ירק מר ובמשנה שם קראו אותו מרור ובגמ' שם קראו אותו מרירתא. והוא ע"ש שהוא מר ביותר כיעו"ש. ועיין לעיל או' ע"ב מ"ש עוד בו.
סעיף קטן עה
עה) שם. ויוצאין בעלין שלהן ובקלחן. וראיתי הרבה אנשים שלוקחין בשעת אכילת מרור את הירק שלו ובשעת הכריכה נוטלין הקלח ואין לזה טעם וריח דיש ליקח הירק גם בשעת הכריכה כי יוכל לאכול בטוב כזית ממנו (ר"ל כי במדינתם נוהגין לאכול תמכא שהוא הקרי"ן והוא מר ביותר כמ"ש לעיל או' ע"ב יעו"ש) כי אינו מצער כ"כ כמו הקלח שיש לו כח יותר. ט"ז סק"ה. מיהו המ"א ס"ק י"ב כתב הטעם למנהג העולם משום דקאמר ויוצאין בקלח שלהם אלמא דעלין עדיפא לכן נועלין העלין לברכה ומיהו צריך ליטול כזית כמ"ש סי' תס"ו ומפני שאין העלין הרבה כ"כ לכן נוטלין הקלח לכריכה מיהו אם רוצה ליטול העלין לכריכה הרשות בידו עכ"ל. ומיהו במקום שיש חשש שאין העלין נבדקין יפה מן התולעים אדרבא יותר טוב לאכול הקלח בין בברכה בין בכריכה כמ"ש לקמן או' ץ' יעו"ש.
סעיף קטן עו
עו) שם. אבל לא בשורש. פי' השרשים הקטנים המתפצלים לכאן ולכאן אבל השורש הגדול שבו עומד הירק הוא בכלל קלח. ט"ז שם בשם מהרי"ו. וכן הסכים המ"א שם מיהו אחר זה כתב מהרי"ו שם בסי' קצ"ג אם יקח מערטי"ך (והוא קרי"ן כמ"ש לעיל או' ע"ב) יקח מה שהוא למעלה מן הקרקע כגון העלין והסמוך לו אבל לא מה שלמטה מן הקרקע דהוי שורש עכ"ל והביאו מ"א שם וכ"ה דעת א"ר או' י"ג אלא שכתב דבשעת הדחק יש להקל יעו"ש וכ"כ הר"ז או' כ"ח דיותר טוב ליטול העלין והקלח היוצא חוץ לקרקע לפי שי"א שמה שהוא טמון בקרקע הוא נקרא שורש אבל העיקר כסברא הראשונה עכ"ל.
סעיף קטן עז
עז) שם. אלא א"כ הם לחים. דעלין יבשים הרי הם כעפרא בעלמא אבל קלח מתוך שהוא שב אינו מתייבש שיפסיד טעמו. רש"י פסחים ט"ל ע"ב וכ"כ הר"ן.