אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר

סימן תנא

סימן תנ

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] קדרות של חרס וכו' לאו דוקא קדרות דה"ה קערות שתשמישן ע"י עירוי וכלי שני ג"כ דינא הכי. ח"י או' א' מק"ח או' א' ור"ל אעפ"י שאין תשמישן ע"י האור כמו הקדרות ג"כ צריך לשפשפן ולהצניען.

סעיף קטן ב

ב) שם. קדרות של חרס וכו' וה"ה בשאר כלים שאינם של חרס אם אינו חפץ להגעילן או ללבנן ג"כ אפשר בהאי תקנתא לשפשפן ולקיימן עד לאחר הפסח אלא שדבר בהווה דבשאר כלים כיון שיש להם תקנה אינו עושה כן רק מגעילן או מלבנן. ח"י או' ד'.

סעיף קטן ג

ג) שם. שנשתמשו בהם חמץ וכו' אבל כלים חדשים שקונים מן השוק אפי' בכלי חרס א"צ לספק בהם לשמא נשתמשו בהם דאין דרך כלל להשתמש בכלים חדשים. אבל כלי מתכות שנקנים מן העכו"ם בביתו ואינו מכיר בהם ודאי שהם חדשים צריכין מספק להגעילן או ללבנן כפי תשמישן. או"ה כלל נ"ח דין מ"ו. ח"י או' ב' מק"ח או' ב' ואחר ההגעלה או הליבון צריך להטבילן ואעפ"י שהם ישנים כמ"ש ביו"ד סי' קכ"א סעי' א' יעו"ש. ועוד עי"ש בסי' קכ"ב סעי' י"א. ומ"מ בכלי זכוכית הצלולים יש להתיר לקנות מעכו"ם מביתו אפי' אין העכו"ם מסיח לפי תומו ואינו לוקח כלי מתוך הכלים דכיון שהם צלולים בודאי לא נשתמש בהם עדיין. ר"ז או' ה'.

סעיף קטן ד

ד) שם. שנשתמש בהם חמץ וכו' וכתב בשו"ת חכם צבי סי' ע"ה הוראה הלכה למעשה להתיר תבשיל שנתבשל בפסח בקדירת חמץ נקי שעברו עליה יב"ח אף לדידן דאסרינן נטל"פ (כמ"ש לעיל סי' תמ"ז סעי' יו"ד) דמ"מ אחר יב"ח ליכא טעם כלל ומ"מ לא מלאו לבו להתיר לבשל בה לכתחלה והסכים עמו הגאון מו"ה נפתלי כ"ץ ז"ל שם בסי' ע"ו יעו"ש. והב"ד לעיל סי' תמ"ז או' יו"ד וגם כתבנו שם סברת שבו"י דמתיר אחר שני חדשים יעו"ש. מיהו בשו"ת פנים מאירות ח"א סי כ"ד חלק עליו יעו"ש וכ"כ הרדב"ז סי' תשל"ט דלא התירו שהיית יב"ח אלא לענין יין בלבד ולא בשאר איסורים יעו"ש. ער"ה או' ו' וכ"כ בשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח שדברי הרשב"א בתשו' סי' תקע"ה דלא כהח"צ ששם כתב דלא מהני ישון רק לכלי היין וכתב שמעשה בא לידו בישראל שנשלח לו דורון כלים נחמדים מפאפורי פורצלאני ולא ניכר אם הנכרי השולח כבר נשתמש בהם ועברו שנתיים ימים והמה כלים יקרים וכתב שלכאורה אין להתיר לכתחלה כמ"ש הח"צ גופיה וגם דמדברי הרשב"א משמע דאפי' דיעבד אסור אך בזה דיש ס"ס שמא לא נשתמש בהם ואת"ל נשתמש ספק להקל ועדיין צריך ישוב עכ"ל ונראה דאם אפשר להגעילן ברותחין ג"פ יש לעשות כן ואם הם כלים שאין דרך להשתמש בהם שהיס"ב יש להקל ג"כ. שע"ת או' א' ועיין ביו"ד סי' קי"ג סעי' ט"ז וסי' קכ"א סעי' א' וסי' קכ"ב סעי' י"א מדינים הללו ודוק.

סעיף קטן ה

ה) שם. כל השנה. וה"ה אם נשתמש בהם חמץ בתוך הפסח דינא הכי. ח"י או' ג' לב"ש. ר"ז סי' תמ"ז או' ג' ור"ל דצריך לשפשפן היטב ולהצניען ומותר להשתמש בהם אחר הפסח משום דחמץ הבלוע בכלי אין בו איסור משום ב"י וב"י כמ"ש לקמן או' ח' וכ"כ הר"ז שם.

סעיף קטן ו

ו) שם. אפי' אותם שעושין בהם דייסא וכו' כלומר דאז הם בלועים הרבה חמץ ואם יבשל בהם אחר הפסח לא יהיה שם ס' אפ"ה מותר והטעם משום דאנן ק"ל כר"ש דסבר דחמץ לאחר הפסח אינו אסור אלא משום קנסא בעלמא ולא קניס אלא כשקיים החמץ בעין אבל מה שבלוע בכלי לא קניס ולפיכך מותר אפי' לכתחלה להתבשל בהם. עו"ש או' א' מ"א סק"א.

סעיף קטן ז

ז) שם. משפשפן היטב וכו' ואם לא שפשפן קו"פ משפשפן תוך הפסח או לאחר הפסח כדין לא ביער קו"פ המבואר לעיל סי' תל"ה יעו"ש. ח"י או' ד' מק"ח או' ד' ר"ז או' ג' והא דמשפשפן תוך הפסח ה"ד בחו"ה אבל בשבת ויו"ט אסור ליגע בחמץ אפי' כדי לבערו כמ"ש בסי' תמ"ו יעו"ש. ר"ז שם.

סעיף קטן ח

ח) שם. ומותר להשהותן וכו' ולא דמי לחמץ שנתערב שאסור להשהותו דהתם נראה הוא אלא שאינו ניכר אבל בלוע בכלי (ר"ל ולכך אין בו איסור משום ב"י וב"י. יא"פ) אינו נראה ומצוי. ראב"ן וכ"כ רי"ו. וכ"מ בר"ן. מ"א סק"א. חק יוסף או' א'.

סעיף קטן ט

ט) שם. ומותר להשהותן וכו' בפסחים ל' ע"א איכא פלוגתא בזה דרב אמר ישברו ואסור לשהינהו אחר הפסח ולמיעבד בהו אפי' שלא במינו גזירה אטו מינו ושמואל אמר משהו להו לאחר זמנו ועביד בהו בין במינו בין שלא במינו יעו"ש ופסקו הפו' כשמואל ואע"ג דק"ל הלכה כרב באיסורי שאני הכא משום דשמואל קאי כר"ש. ב"י. ב"ח. ער"ה או' א'.

סעיף קטן י

י) שם. ומצניען בפסח וכו' וחדשים מקרוב באו להשים כלי בדיל של חמץ בבית החורף לגוי ואומרים שאין לחוש שמא ישתמש בהם כיון שהם בגובה וכן כלי פסח מעמידין בגובה כל ימות השנה טעות גמור הוא וצריך לשומרן במקום שאין הרגל מצויה שלא יטעו להשתמש בהם בפסח. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' א' עו"ש או' א' ואפשר דנהגו כן משום דאינן ב"י ואף אם ישתמש בהם רבו המתירין כמ"ש סי' תמ"ז סעי' יו"ד ומכ"ש באותן שרוב תשמישן בכלי שני או בצונן כגון קנקנים דאין לחוש והמחמיר תע"ב. מ"א סק"ב. מיהו דעת ח"י או' ז' וא"ר או' א' להתיר בפשיטות יעו"ש אבל הפר"ח כתב דטוב לחוש לסברת הב"ח וכ"כ הברכ"י או' ב' וכ"כ חק יוסף או' ב' כדברי המ"א דהמחמיר תע"ב. וכ"כ המק"ח או' ה' ר"ז או' ד'.

סעיף קטן יא

יא) ומיהו כלי יי"ש דלא מהני בהו טעם לפגם כמ"ש המ"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ה א"כ יש לאסור וכן כלי עכו"ם שיש לו במשכון במקום שרגילים לבשל בהם בארש"ט מחומץ וכדומה יש ליזהר דלא מהני בהו טעם לפגם כמבואר. א"א או' ב' ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ס"ה.

סעיף קטן יב

יב) והיכא דלא יש מנהג עכ"פ יש להתיר בכלי שני. ואפי' בכלי חרס שתשמישן בכלי שני או ע"י עירוי יש מקום להתיר אם מעמידן במקום שאין יד אדם שולטת. שו"ת שבסוף שיטת מהרי"ש סי' י"ג יעוש"ב. מחב"ר או' א'.

סעיף קטן יג

יג) שם. ולהצניע המפתח. כדי שלא ילך לשם כל ימי הפסח. ר"ז או' א' ועוד י"ל מפני האחרים שאין יודעים שלא יפתחו וישתמשו בהם.

סעיף קטן יד

יד) שם. א"ל היסק וכו' דהיסק שהוא רק מבחוץ אינו מועיל להפליט הבליעה וכי תימא לעביד ליה הסקה מבפנים חייס עליה משום דפקעה, פסחים ל' ע"ב. ועיין לקמן או' כ"א.

סעיף קטן טו

טו) שם. אבל היסק וכו' והגעלה אינו מועיל לכלי חרס משום דהתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם. גמ' שם. והא דמהני להו היסק אי לא הוה חייס עלייהו או שהחזירן לכבשן כמבואר לקמן כתבו שם התו' דזה לא חשיב יוצא מידי דופיו דכיון דהסיקו נעשה ככלי חדש שכן דרך כלי חרס כשעושין אותו נותנין אותו בכבשן להסיקו יעו"ש.

סעיף קטן טז

טז) שם. אלא שעירה לתוכן רותחין. כגון קערות ששופך בתוכן מכלי ראשון. ועיין לקמן סעי' ה'.

סעיף קטן יז

טוב) שם. אלא שעירה לתיכן רותחין. זהו לשון הטור ופי' ב"י דאפי' לא נשתמש בכלי חרס רותחין אלא בכלי שני לא מהני בהו היסק וכתב וכן הרמב"ם בפ"ה השווה כלי חרס שנשתמשו בו חמץ בכלי שני לנשתמשו בו בכלי ראשון עכ"ל. מיהו מור"ם ז"ל בד"מ או' א' כתב דלא נראה לו פי' ב"י אלא דלדעת הטור כלי שני אית ליה תקנה משום דאינו בולע אך בשם הגמ"י כתב דאפי' לא נשתמש בכלי חרס אלא בכלי שני לא מהני להו היסק יעו"ש ולזה כתב מור"ם ז"ל בהגה על דברי הש"ע שהוא לשון הטור וי"א אפי' בכלי שני לומר שאעפ"י שלשון זה של הטור משמע דדוקא אם נשתמשו בו ע"י עירוי מכלי ראשון אין לו תקנה אבל אם נשתמשו בו בכ"ש אית ליה תקנה י"א אפי' בכלי שני דאין לו תקנה בהיסק. וכ"כ ח"י או' ח' מאמ"ר או' ג' ולענין דינא ית' לקמן או' ך'.

סעיף קטן יח

חי) שם הגה. ויש אוסרים אפי' בכלי שני. פ' אפי' לא עירה מהקדירה לתוכו רק עירה מהקדירה לכלי שני ואח"כ הניח כלי זה לתוכו. מ"א סק"ג. מק"ח או' ו' אבל אם עירה מקערה לקדרה דהו"ל עירוי דכלי שני לכ"ע מותר. ער"ה או' ה'.

סעיף קטן יט

יט) שם בהגה. ויש אוסרין אפי' בכ"ש. מוכח מכאן דס"ל דגם בכ"ש מבליע משהו. וכן מוכח לקמן סעי' ה' עו"ש או' א' ור"ל ממ"ש לקמן סעי' ה' ואם תשמישן בכ"ש הכשירן בכ"ש ואם אינו בולע כלל למה ליה הכשר אלא מוכרח לומר דעכ"פ בולע איזהו משהו ולכך צריך הכשר.

סעיף קטן כ

ך) שם בהגה. ויש אוסרין אפי' בכ"ש. וכ"ה דעת הש"ע כמ"ש לעיל או טו"ב. וכ"כ הפר"ח וח"י או' ח' ומ"ש המ"א סק"ג שהש"ע שהשמיט דין כלי שני חזר בו ממ"ש בב"י השיג עליו ח"י שם וכן י"א בהגב"י כתב על דברי המ"א הנז' צ"ע וכן הנהו"ש או' ב' כתב להשיג על כל דברי מ"א הנז' יעו"ש. והא דכתב ביו"ד סי' ק"ה סעי' ב' דחום של כלי שני בדיעבד מותר והכא ס"ל דלא מהני ליה היסק כתב י"א שם דשמא בחמץ רצה להחמיר יעו"ש. ולענין דינא כתב ח"י שם דבמקום הפ"מ ומניעת שמחת יו"ט יש להקל בדיעבד אם נשתמש בכ"ש אם אינו ב"י ואפי' בכלי חרס יעו"ש. וכ"כ י"א שם. מק"ח או' ו' ר"ז או' ל"ג. ח"א כלל קכ"ה או' ג' והיינו כגון כף העשוי לאכול בו שרוב תשמישו בכ"ש שתוחבין אותו בקערה אחר שעירו בתוכה מכ"ר אם לא הגעילו ותחבו בפסח בכ"ר בדיעבד מותר אם לא היה ב"י ויש הפ"מ ומניעת שמחת יו"ט. ר"ז שם. ופשוט דה"ד אם היה נקי דאם לא כן חמץ בפסח אוסר במשהו כנודע.

סעיף קטן כא

כא) שם. ואפי' אם ימלאום גחלים וכו' ר"ל ואפי' אם ימלאום גחלים דבזה הוי כהיסק מבפנים דמפליט הבליעה אפ"ה אינו מועיל דחיישינן דלמא חייס עלייהו וכו' משום דאין דרכן להסיקן בפנים אלא בחוץ משא"כ בכוביא ותנור דסעי' ב' דמועיל להם היסק בפנים דכיון דהכי ארחייהו לא חייס עלייהו ועביד להו הסקה מעליא וכמבואר לקמן.

סעיף קטן כב

כב) שם. דלמא חייס עלייהו וכו' כתב הב"ח דתנור וכירים של חרס שאיסורן בא ע"י היסק אפי' היסק פנימי לא מהני להו והכי נקטינן יעו"ש. וכ"נ דעת הפר"ח בסעי' ב' אמנם המ"א סק"ד וח"י או' ט' וא"ר או' ה' השיגו עליו וכתבו דמועיל להו הסקה מבפנים דכיון דהכי אורחייהו לא חייש עלייהו דלמא פקעי יעו"ש וכ"כ ב"ו רסי' תס"א וכן הסכים חק יוסף או' ד' דלא כב"ח. וכ"פ הר"ז או' ח' ח"א כלל קכ"ה או' ב' ועיין לקמן או' ל"ב וברסי' תס"א.

סעיף קטן כג

כג) שם. ומיהו אם החזירן לכבשן וכו' נשאלתי כלי חרס שנשארו אחר השריפה ר"ל אם מותר להשתמש בהם בפסח שידוע שזה יותר מחזרת הכבשן והתרתי. ומ"מ הכל לפי הענין. באה"ט סק"י.

סעיף קטן כד

כד) שם. אם החזירן לכבשן וכו' ובאו"ה כלל נ"ח דין מ"ט הביא פלוגתא בזה וכתב ע"כ אנחנו נוהגין שלא להסיקן כלל אפי' בכבשן של יוצר יעו"ש. והביאו א"ר או' ג' וכן הפר"ח הביא דעת האוסרין אפי' להחזירן לכבשן וכתב ולענין דינא יש להחמיר יעו"ש. אבל ר"ת בס' הישר, סי' תרי"ד כתב דיש להם תקנה ע"י חזרתן לכבשן וכ"כ רי"ו נתיב ה' ח"ב ובשאלתות לרב אחאי פ' מטות וכ"ה דעת התו' (פסחים ל' ע"ב) וכ"כ הרוקח סי' תפ"ד וכ"כ ה"ר מנוח פ"ה יעו"ש. והב"ד חקת הפסח או' ג' יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ט' וע"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה נהרא נהרא ופשטיה.

סעיף קטן כה

כה) שם. אבל לתנורים שלנו לא. דאיכא למיחש דלמא חייס עלייהו ומוציאן מן התנור קודם שיתלבנו. טור בשם הרא"ש. ור"ל דאע"ג דגם בתנורים שלנו יתלבן היטב אם ישהה שם הרבה מ"מ יש לחוש שמא לא יתן אותם לשהות הרבה משא"כ בכבשן מתלבן אפי' בשעה מועטת. ט"ז סק"ב. והמאמ"ר או' ה' כתב הטעם דכבשן כיון שהסיקו גדול כל שלא פקעו מיד שהכניסו אותם לתוכה תו ליכא למיחש להו.

סעיף קטן כו

כו) שם. אבל לתנורים שלנו לא. ועיין בשו"ת בארות המים חי"ד סי' ו' שכתב דתנורים שלנו שהם גדולים שרי יעו"ש אמנם בדרשות מהרי"ל דף ו' ע"א כתב דבתנורים שלנו אינו מועיל ואפי' הגדול של אופה יעו"ש וכ"מ מסתמיות דברי הפו' דאין לחלק בין תנור לתנור ובלא"ה אפי' בכבשן יש מחמירין כמ"ש באו' הקודם וא"כ הבו דלא לוסיף עלה.

כו) ואם נתן כלי חרס בתנור ונתלבן שיהא ניצוצות ניתזין ועבר ובישל בו בפסח במזיד אסור מידי דהוה בישל בכלי שאינו ב"י במזיד בשאר איסורין ובשוגג י"ל דשרי. מש"ז או' ב' ונראה דבאיש עני ויש הפ"מ גם במזיד יש להקל אך יש להוכיחו שעבר אתקנתא דרבנן ושלא יעשה פעם אחר. ועיין בס' זבחי צדק על יו"ד סי' ק"ג או' כ"ג.

סעיף קטן כז

כז) שם בהגה. אסור להשתמש בו אפי' צונן וכו' והיינו דרך קביעות שמא אתי להשתמש בו חמין וא"כ אפי' הדיחו תחלה אסור אבל דרך עראי מותר להשתמש בו ע"י הדחה ודלא כעו"ש ודרך קביעות אפי' בע"פ אחר זמן איסורו אסור להשתמש בו. ח"י או' י"א. א"ר או' ד' מק"ח או' ח' ר"ז או' ב' אמנם בכלי חרס ישנים המנהג שלא להשתמש בהם אפי' בצונן ואפי' בדרך עראי כמ"ש לקמן סוף סעי' כ"ב יעו"ש.

סעיף קטן כח

כח) שם בהגה. ועיין ביו"ד סי' קכ"א. דשם נתבאר דדרך עראי מותר אם הדיחו תחלה. ט"ז סק"ג. חק יוסף או' ה' וכ"כ באו' הקודם. ועיין לעיל סי' ת"ן או' ס"ג.

סעיף קטן כט

כט) [סעיף ב'] כוביא שהוא כלי שעושין מלבנים וכו' וכוביא שעושין מלבנים השרופין בכבשן יש להם כל דין כלי חרס דהא מעשיו ממש ככלי חרס אלא שהוא עב ביותר ואם נשפך דבר רותח עליו אין לו תקנה אלא בליבון. מ"א סק"ד. ח"י או' י"ב. חק יוסף או' ו' מק"ח או' ט' א"א או' ד' ר"ז או' י"ב. ואפשר דמהני להו הסקה אפי' תוך תנור שלנו ח"י שם. וכ"מ מדברי הר"ז שם שכתב מותר ללבנם באור ולהשתמש בהם בפסח משמע בכל אור שיהיה ואך צריך להשהותם שם עד שיהיו ניצוצות ניתזין מהם כי כן הדין בכל הכלים הצריכין ליבון כמ"ש לקמן סעי' ד' יעו"ש.

סעיף קטן ל

ל) אבל לבנים שנתייבשו בחמה יש להם דין כלי אדמה. מ"א שם. ח"י שם. חק יוסף שם. ור"ל כפי תשמישן הכשירן ואם לא נשתמש בהם ע"י האור כמו צלייה וכדומה אלא ע"י רתיחה די להם בהגעלה. מק"ח שם. א"א שם. ר"ז שם. וכן הדין בכלי גללים וכלי אבנים כאשר יבואר לקמן סעי' ח' יעו"ש.

סעיף קטן לא

לא) וכירה שלנו שנעשה מלבנים השרופין בכבשן ובודאי נשפך עליהם חמץ צריכין ליבון גדול וראיתי שנוהגין לאחר הליבון לטוח בטיט כעובי אצבע ונכון הוא. חק יוסף שם. ועיין לקמן בסוף ההגה לסעי' ד'.

סעיף קטן לב

לב) שם. וכן תנור קטן שקורין פידלי"א. שעושין מלבנים ועפר. ב"ח אבל הב"י ברסי' תס"א כתב שהוא של חרס וכ"כ א"ר או' ה' ועיין לעיל או' כ"ב ולקמן סי' תס"א או' ט"ז.

סעיף קטן לג

לג) שם, הסיקו מבחוץ אסור וכו' שאין חמץ שבו נפלט ע"י הסקת חוץ. לבוש. ואעפ"י שהיסקו תמיד בחוץ לא מהני הסקת חוץ כיון שבולע חמץ בפנים ואפי' בדיעבד אסור. מש"ז או' ד'.

סעיף קטן לד

לד) שם. ואם מלאו גחלים וכו' דלא חיישינן בזה דילמא חייס עלייהו דלא פקע כיון שהוא עשוי מלבנים ועפר. ט"ז סק"ד. עו"ש או' ב' ר"ז או' י"א. וזהו טעם הכוביא שעשוי מלבנים ועפר אבל טעם התנור שקירין פידלי"א למ"ד שהוא של חרס כיון דאורחיה בהכי לא חייס עליה וכמ"ש לעיל או' כ"ב.

סעיף קטן לה

לה) שם. ואם מלאו גחלים וכו' וכן קדירות של מתכת אם רוצה להסיקם ולמלותם גחלים שרי. טור. לבוש. עי"ש שם. ועיין לקמן סעי' ד' בהגה.

סעיף קטן לו

לו) ודוקא מילא גחלים בפנים הא בחוץ אף שתשמישו תמיד כך (ר"ל להסקו מבחוץ) ונתלבן עד שיהא ניצוצות נתזין אסור אף דיעבד. וה"ה מתכות דשרי בהגעלה אם תחב ליורה עד שפתו ואח"כ אותו המקצת ולא באי המים בפנים אף דיעבד אסור. מש"ז או' ד'.

סעיף קטן לז

לז) [סעיף ג'] סכינים מגעילן וכו' וסכינים המחופים בעץ בקתה וקבעו בהה מסמרות אין מועיל להם הגעלה כי. יש בקתות גומות הרבה וא"א לנקות כל הגומות וכך קבלתי מרבותי שדרשו כך ברבים וכן נוהגין ואין לשנות. ב"ח. ט"ז סק"ה, עט"ז. שכנה"ג בהגה"ט או' ד' עו"ש או' ג' מ"א סק"ה. פר"ח. ר"ז או' ך' ח"א כלל קכ"ד או' ד' ובדאי אין חילוק בין עצים למין אחר בזה דכל שיש ב' חלקים בהקתא יש גומות וראוי לחוש לזה היכא דאפשר. ט"ז שם. וה"ה אם הקתה מקצתה בקרן או שהקתה דבוקה בברזל בדבק אין להגעילה דחייס עלייהו שמא פקעי וליבון ג"כ לא שייך גבי קתייהו אם לא שכולו פרזלא וכיון שרוב הסכינים הם על דרך זה ע"כ יפה יסד הפייט אם אפשר לעשות חדשים הם משובחים. ח"י או' ט"ו. וכ"כ הר"ז או' י"ד דמצוה מן המובחר לקנות חדשים. וכ"כ האחרונים.

סעיף קטן לח

לח) שם. סכינים מעילן וכו' ודוקא סכיני דפסחא או מבשר לחלב או להיפך משא"כ סכינים של איסור בעי ליבון אף שאין בה גומות כל שרוצה להשתמש בה בחמין כמבואר ביו"ד סי' קכ"א סעי' ז' יעו"ש ועיין בפר"ח שם ססי' קכ"א שהכריע דאף בסכינים של איסור סגי בהגעלה אפי' לכתחלה ובאמת העיקר לכתחלה כפסק הש"ע שם וכ"כ באו"ה כלל נ"ח דין כ"א בשם א"ז אכן בדיעבד אין לאסור אם הגעילו והשתמש בו חמין. ח"י או' י"ד. והיינו אם אין בו גומות כמ"ש בהגה לשם. והטעם דבדיעבד סגי בהגעלה משום דיש כמה פו' דסברי דאפי' בסכין של איסור ונשתמש בה העכו"ם ע"י האור סגי לה בהגעלה כמ"ש שם בב"י יעו"ש. ועיין לקמן או' מ"א.

סעיף קטן לט

טל) שם. סכינים מגעילן וכו' ואע"ג דסכין של איסור בעי ליבון כמ"ש באו' הקודם שאני הכא בסכין של חמץ משום דהיתרא בלע כמ"ש התו' בחולין דף ח' ע"א בע"ז דף ע"ו ב' וכ"כ ב"י בשם המ"מ פ"ה. עו"ש או' ג' א"ר או' ו' ער"ה או' ז' ובספרו חקת הפסח או' ד' ואע"ג דבסמוך סעי' ד' פסק הש"ע דשפודין ואסכלאות בעינן ליבון אף בפסח משום דמיקרי איסורא בלע כיון ששמו עליו וכמבואר בטור וב"י מ"מ כאן בסכינים כיון דאיכא למ"ד דאפי' של איסור סגי בהגעלה סמכינן על הפו' דס"ל היתרא בלע וכה"ג צ"ל בדברי הש"ע בסי' זה ובסי' תנ"ב כמה פעמים דלפעמים היכא שיש עוד צד להקל סמכינן אסברא זו דמיקרי היתרא בלע. ח"י או' י"ד. מאמ"ר או' ז' ער"ה שם. ר"ז או' י"ד. ועיין לקמן או' ס'.

סעיף קטן מ

מ) וכתב מ"א סק"ו דלפי מ"ש בסעי' ו' בהגה דאין הולכין אחר רוב תשמישו א"כ היה הסכין צריך ליבון דלפעמים תוחבין בראשו חתיכות פת לאפות אצל האש ולפעמים חותכין בו פשטיד"א או פנקוכ"ן על האש וכמ"ש ביו"ד ססי' קכ"א עכ"ל. וכ"כ א"ר או' ו' בשם מט"מ דגם בפסח המחמיר בסכין ללבנו תע"ב יעו"ש. אמנם לפי מ"ש באו' הקודם דמקילין יותר בסכין משום דאיכא למ"ד דגם בסכין של איסור סגי בהגעלה א"כ ה"ה לענין זה דאע"ג דבשאר כלים חיישינן למיעוטא בסכין דיש עוד צד להקל אין להחמיר. וכ"כ הנו"ש סוף או' א' יעו"ש. וכ"כ א"א או' ו'.

סעיף קטן מא

מא) שם. סכינים מגעילן וכו' ועיין ביו"ד סי' קכ"א סעי' ז' בהגה דסכין של איסור אם לא יוכל ללבן היטב משום הקתא ילבבנו ויגעילנו אח"כ וכ"כ באו"ה כלל נ"ח דין כ"א דסמוך לקתא אין מתלבן יפה אם לא שיסיר הקתא מהברזל לגמרי ומלבנו לבדו או שמלבנו בעודו בתוך הקתא ואח"כ מגעילו יעו"ש. ומ"מ יש לנקר היטב הקתא בכל מה שאפשר קודם שמגעילין וכן המנהג. ח"י או' ט"ו. מיהו בס' זבחי צדק על יו"ד שם סי' קכ"א או' נ"ז כתב דבזה"ז דנפישי עמא דארעא אין להורות להם לנקות הקתא דאין לסמוך עליהם בזה עכ"ל. ור"ל אלא צריך להוציא הסכין מהקתא לגמרי וללבנו ולעשות לו קתא מחדש.

סעיף קטן מב

מב) וכתב שם ביו"ד סעי' הנז' דאם בא להשתמש בה בצונן אם אין בה גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע קשה יעו"ש. ואפשר דגבי חמץ דאיסורו במשהו יש להחמיר ומ"מ בדיעבד אין לאסור וה"ד אם היתה הקתה מחתיכה אחת שאין בה גומות ונקייה. ועיין לעיל סי' תמ"ז סעי' ז' בהגה.

סעיף קטן מג

מג) שם. רק שעודנו רותח. שהיד סולדת בו. מ"א סק"ז. א"ר או' ז' ור"ל דכ"ר כל זמן שהיס"ב מבשל כמ"ש לעיל סי' שי"ח סעי' ט' וביו"ד סי' ק"ה סעי' ב' יעו"ש וא"כ כשם שהוא מבשל מפליט. ואע"ג דבשאר כלים לא מהני הגעלה עד שיעלה רתיחות כמבואר במ"א סי' תנ"ב סק"ג וביו"ד סי' צ"ד ובאו"ה כלל נ"ח דין ס"ג מ"מ בסכיניה ובעץ פרור מהני מטעם שכתב הר"ן פ' כל שעה כיון דרוב תשמישן אינן בכ"ר שמעלה רתיחות. מק"ח בביאוריה או' ב' וכ"כ הלב"ש בסי' תנ"ב דה"ד בסכינים אבל כלים שתשמישן בכ"ר ובעי מדינא הגעלה צריך דוקא שיעלם רתיחה. אמנם דעת המק"ח והלב"ש שם דגם בסכינים צריך להגעילם בכלי שמעלה רתיחה יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ד. ועיין לקמן או' פ"ב.

סעיף קטן מד

מד) שם. רק שעודנו רותח. ולתחוב בו הסכין אבל אין לו להגעילו ע"י אבן מלובן. מ"א סק"ז. ח"י או' ט"ז. א"ר או' ז' חק יוסף או' יו"ד. מק"ח או' י"א.

סעיף קטן מה

מה) שם. במשחזת או בריחיים. וה"ה בדבר אחר שמסיר החלודה. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' ו' עו"ש או' ג' פר"ח. א"ר או' ח' ר"ז או' ט"ו.

סעיף קטן מו

מו) שם במשחזת או בריחיים. פי' שא"צ להשחיז רק כדי להעביר החלודה אבל אם משחיזו היטב בענין שמסיר קצת מהברזל כמבואר ביו"ד סי' קכ"א בדברי המחבר הוי כמו ליבון. ח"י או' ל"ז. ועי"ש בהגה שכתב וי"א דהשחזה לא מהני רק לחתוך בה צונן אבל לא לענין חמין והכי נהוג לכתחלה עכ"ל וכתב שם הש"כ אבל דיעבד אם נשתמש בו רותח אחר ההשחזה אפי' הוא ב"י מותר יעו"ש.

סעיף קטן מז

מז) שם. להעביר כל החלודה וכו' דתניא בספרי אך את הזהב ואת הכסף מכאן שצריך להעביר החלודה. הרא"ש פ"ב דפסחים. ב"י. ט"ז סק"ו. ואך למעוטי הוא ומיעט את החלודה כלומר שצריך להעביר את החלודה מן הכסף והזהב קודם שיגעילנו. לבוש.

סעיף קטן מח

מח) שם. להעביר כל החלודה וכו' והיינו מה שאנחנו קורין ראס"ט ויש שם ממש באותו ראס"ט והוא בא מחמת שהיה הכלי במקום המוצנע שלא שלט שם האויר וכשנגרר משם יש שם כמו עפרורית והטעם שמא יש באותו מקום ממש מן החמץ והחלודה מכסהו ולזה לא מהני הגעלה כי אין הגעלה למה שהוא בעין אבל לפעמים שיש שחרות או אדמימות באיזה מקום מהכלי ובפרט ביורות ומחבות וא"א להסירו משם לגמרי אפי' אחר הגרירה ואין שם ממש רק מראה לחוד יכול להגעילו אחר שגורר כל מה דאפשר אלא שעכ"פ ילבן המקום ההוא עצה"ט. ט"ז סק"ו. ח"י או' ח"י. חק יוסף או' י"א. מק"ח או' י"ב. ר"ז או' ח"י. ח"א כלל קכ"ה או' ד' וכן הדין באותן כתמים הנעשים בכלי בדיל (שקורין ער"ד פלעקין) שאין מעכבין את ההגעלה כיון שאין ממשות רק מראה בלבד. ח"י שם. ר"ז שם.

סעיף קטן מט

מט) שם. אם יש בו גומות וכו' וכן רושם שעושין האומנין בכלים בשעת עשייתן דהיינו שכותבין אותיות בחפירה ויהיו כעין גומות אם אינו יכול לנקותו צריך ליבון במקום ההוא ואח"כ יגעילנו.

סעיף קטן נ

נ) שם. אין מועיל לו הגעלה לבד. כי אין הגעלה מועיל אלא רק למה שבלוע בתוך הכלי ולא למה שהוא בעין כמ"ש לעיל או' מ"ח.

סעיף קטן נא

נא) שם. וצריך ליבון וכו' דהיינו שיניח שם גחלים בוערות עד שישרף האיסור.

סעיף קטן נב

בנ) שם. וצריך ליבון וכו' ובליבון א"צ להעביר החלודה כי האש יבעיר את הכל כמ"ש בי"ד סי' קכ"א. ט"ז סק"ז. ומיהו לכתחלה אף אם מלבן הסכין צריך לשופו תחלה וכסברת הרשב"א שכתב הטור ביו"ד סי' קכ"א. פר"ח,

סעיף קטן נג

גנ) שם. וצריך ליבון וכו' ואם לא עשה כן קודם הגעלה יעשה כן אחר הגעלה. ר"ז או' ט"ז ואו' י"ט.

סעיף קטן נד

דנ) וצריך ליבון וכו' וכלי שיש שם נקבים או שפיהו צר או שיש לו קנים צרים ולא רחבים ולשם יש חלודה או טינופא שא"א להסירה אזי בפסחא היא אסירא. מט"מ סי' תקמ"ו. וכ"ה בדרשות מהרי"ל ה' הגעלה. וכ"כ החמ"מ או' י"ג.

סעיף קטן נה

הנ) שם הגה. והנדן של סכינים וכו פי' בית של סכין וכמ"ש (בדה"י א' כ"א) וישב חרבו אל נדנה.

סעיף קטן נו

ונ) שם בהגה. אין לה תקנה בהגעלה. והלבוש כתב דחומרה יתירה היא דמה יבלע הסכין מן הנדן אם מנקרה יפה יפה שלא ישאר בה כלום עכ"ל ומט"מ שם כתב הטעם משום דחמץ אשר שם עמוק עמוק מי ימצאנה. והמ"א סק"ח כתב הטעם לפי ששמנונית נדבק בה בעין וע"כ כתב דאם פיתח התפירות וגורדה היטב אפשר דשרי וכמ"ש סעי' י"ח. וכ"כ ח"י או' כ"א. א"ר או' י"א. חק יוסף או' י"ב. ר"ז או' כ"ג. ח"א כלל קכ"ה או' ד' ונראה דהכל לפי הענין דאם אין בו קמטים ויוכל לנקותו היטב ע"י היתרת הקמטים אז יש להתיר ואם לאו אין להתיר. ומיהו בדיעבד אם הכניס בו הסכין בתוך הפסח פשיטא דאין לאסור דצונן אינו מבליע ורק צריך לראות הסכין קודם שיגע למאכל שמא נדבק בו איזה דבר מהנדן,

סעיף קטן נז

זנ) כל מקום שצריך הגעלה לא מהני אם קלפו לכלי בכלי אומנות כמ"ש לקמן סעי' י"ז בהגה וביו"ד סי' קכ"א סעי' ב' יעו"ש.

סעיף קטן נח

חנ) [סעיף ד'] על ידי האור. פי' בלי מים כגון שפוד ואסכלה שצולין עליו מולייתא של חמץ. מ"א סק"ט. ח"י או' כ"א. א"ר או' י"ב. ר"ז או' י"ג. ח"א שם או' ה' אבל שפוד שצולין בו בשר סגי בהגעלה. מק"ח או' י"ג. חמ"מ או' כ"ד. ומיהו אם יש לחוש שאיזה פעם צלו בו חמץ לא סגי ליה בהגעלה לפי דעת המחמירין שכתב מור"ם ז"ל לקמן סעי' ו' שהולכין בכלי אחר מיעוט תשמישו יעו"ש. ועיין לקמן סעי' כ"ז.

סעיף קטן נט

טנ) שם צריכים ליבון. דמה שבולע ע"י מים פולט ע"י מים אבל זה שבלע ע"י האור ממש צריך ליבון מ"א סק"י. ח"י שם. חק יוסף או' י"ג. ר"ז שם.

סעיף קטן ס

ס) שם. צריכים ליבון. ברייתא סוף מס' ע"ז (ע"ה ע"ב) והביאה הרי"ף פ' כ"ש וכתב שם הר"ן נראה שדעתו דדברים שנשתמש בהן חמץ ע"י האור צריכין ליבון ואע"ג דאסיקנא בסוף ע"ז דכל היכא דהיתרא בלע בהגעלה סגי ליה איכא למימר דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע מיקרי עכ"ל. וכ"נ דעת הרא"ש שגם הוא כתב ברייתא זו פ' כ"ש. והמ"מ פ"ה דין כ"ג כתב שפודין ואסכלאות לא נתבאר דינם בגמ' לענין חמץ בפסח ונחלקו בו המפרשים ז"ל יש מי שאומר שדינן כדין שאר האיסורין וצריכין ליבון ויש מי שאומר שכיון שמה שבלע היה היתר די בהגעלה וכתב ואפשר שזה דעת הרמב"ם וסיים ומ"מ דעת הרמב"ן והרשב"א להשוות חמץ לגועולי עכו"ם יעו"ש. וכן בהגמ"י שם הביא פלוגתא בזה וכתב שהעולם נהנו כדברי האוסרים יעו"ש. וכ"כ רי"ו נ"א ח"ב שדעת רוב הפו' כדעת הרמב"ן להשוות חמץ לגעולי עכו"ם יעו"ש. והב"ד ב"י וע"כ פסק בש"ע כדברי האוסרין בהגעלה וצריכין דוקא ליבון. וכ"ה דעת האחרונים. וכתב ח"י או' כ"ב דאין ללמוד מדין זה למקומות אחרים. דלפעמים הקילו מטעם דהיתרא בלע יעו"ש. ועיין לעיל או' ט"ל,

סעיף קטן סא

סא) שם. צריכין ליבון. ואע"ג דלקמן סעי' כ"ז כתב הש"ע שפוד שצלו בו עופות מותרין מ"מ לכתחלה צריכין ליבון ועוד דכאן מיירי שידוע שצלו בו חמץ משא"כ לקמן דמיירי רק מחששא בעלמא. ח"י או' כ"ג. ומ"ש הט"ז סק"ח עיין מאמ"ר או' יו"ד שכתב שכל דבריו תמוהים וכן הנה"ש או' ה' כתב להשיג על דברי הט"ז הנז' יעו"ש. ועוד עיין מק"ח בביאורים או' ג' מ"ש על דברי הט"ז הנז'.

סעיף קטן סב

סב) שם. צריכין ליבון. השפודין ילבן חציו ואח"כ ילבן חציו השני. מהרי"ו סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט. והיינו אם הם ארוכין שלא יכול להכניסן בפ"א בתוך האש יכול ללבן חציין ואח"כ ילבן חציין השני וכמ"ש לקמן סעי' י"א יעו"ש.

סעיף קטן סג

סג) אותן בני אדם המשהין שפודין ואסכלאות עד ערב פסח ללבנן אז בתנור שמחממין בלא"ה למצות לא עושין כדין להשהות עד שעת איסור חמץ אך ילבנן מקודם וילבנן עד פני כולן גם הבית יד. דרשות מהרי"ל ה' הגעלה. שכנה"ג בהגב"י או' ד' ומיהו מ"ש לא עושין כדין להשהות וכו' אין הטעם משום האיסור שבלוע בהם דהא מותר להשהות כלים הבלועים מחמץ עד לאחר הפסח כמ"ש לעיל סעי' א' אך הטעם משום דצריך להצניען שמא ישתמש בהם ואלו כיון שדעתו ללבנן אינו מצניען וחיישינן שמא ישתמש בהם קודם ליבונן וע"כ צריך ללבנן קודם שיגיע זמן האיסור מפני הטעות ועיין לקמן סי' תנ"ב סעי' ד' בהגה.

סעיף קטן סד

סד) בבית מהר"ש ליבנו נרות חרס שהדליקו בהם שמן וליבנו אותם בער"פ. דרשות מהרי"ל שם. שכנה"ג שם או' ה' ונ"מ בזה"ז שאין משתמשין כ"א בכלי זכוכית דיש לרוחצן ולנקותם היטב.

סעיף קטן סה

סה) שם. צריכין ליבון. ואם הגעילן ולא ליבנן באור ונשתמש בהם רותח התבשיל אף דיעבד אסור לפי שכל שתשמישו ע"י האור אינו פולט הכל ע"י הגעלה אלא כל זמן שישתמש בו ע"י חמין פולט מעט מעט. מרדכי פ' כ"ש סי' תקס"ג. או"ה כולל נ"ח דין ל"ה. וכ"ה ביו"ד סי' קכ"א סעי' ה' וכ"כ המק"ח בסי' זה או' ז' מש"ז או' ג' ח"א כלל קכ"ה או' ז' ומיהו לדעת הש"ע שפסק לעיל סי' תמ"ז סעי' יו"ד נ"ט לפגם שרי ה"נ אם אין הכלי ב"י בדיעבד שרי אבל לדעת מור"ם ז"ל שם דנ"ט לפגם אסור ה"נ אף אינו ב"י אסור וה"ד בפסח אבל בשאר איסורין אף לדעת מור"ם ז"ל שרי בדיעבד אם אין הכלי ב"י ואפי' בלא הגעלה כמ"ש ביו"ד סי' ק"ג סעי' ה' יעו"ש. אמנם לפי מ"ש לעיל או' ס' דיש מתירין בפסח אם הגעיל כלי הצריך ליבון משום דהיתרא בלע א"כ ה"נ גבי פסח כיון דהגעילו ויש מתירין בהגעלה וגם אינו ב"י דלדעת הש"ע מותר בדיעבד אפי' בלא הגעילו בהפ"מ אפשר דיש להקל בדיעבד. וכ"נ דעת הא"ר או' י"ג. דבהגעילו ויש הפ"מ דיש להקל בדיעבד וכ"כ הר"ז או' י"ג. ועיין לקמן או' ס"ט.

סעיף קטן סו

סו) שם. עד שיהיו ניצוצות וכו' וכתב בהגמ"י פי"ז מהלכות מ"א בשם ה"ר אביגדור שאם מלבנו עד שאם ישים עליו קש יהיו ניצוצות ניתזין ממנו סגי בהכי והביאו ב"י. וכ"כ החמ"מ או' י"ז. פת"ע או' י"ז. וכן אם מלבנה מבפנים צריך שילבן כ"כ עד שאם ישים איזה דבר עליה מבחוץ יהיו ניצוצות ניתזין ממנה, חמ"מ שם.

סעיף קטן סז

סז) שם. עד שיהיו ניצוצות וכו' או עד שתסיר קליפתו העליונה. גמ' ע"ז דף ע"ו ע"א והביאה הרמב"ם שם וב"י והאחרונים.

סעיף קטן סח

סח) שם. עד שיהיו ניצוצות וכו' שאז בודאי נשרף כל האיסור הבלוע בתוכו. ר"ז או' י"ג.

סעיף קטן סט

סט) שם הגה. ויש מקילין וכו' משום דס"ל דחמץ היתרא בלע מיקרי ולפיכך סגי בליבון קל כזה. עו"ש או' ה' ח"י או' כ"ה. חק יוסף או' י"ד. מיהו כתב ב"י דלסברת האומרים דחמץ כיון ששמו עליו איסורא בלע מיקרי וכלים שנשתמשו בהם חמץ ע"י האור לא סגי להו בהגעלה (ועיין לעיל או' ס') א"כ גם ליבון קל לא סגי להו אלא צריכין ליבון גמור יעו"ש ולכן סתם בש"ע עד שיהו ניצוצות ניתזין מהם. וכ"כ מ"א ס"ק י"א דאפי' בדיעבד יש לאסור אם לא ליבנו אותו כ"כ יעו"ש. וכ"כ חק יוסף שם. מק"ח או' ט"ו. מיהו בחקת הפסח או' ו' הביא כמה פו' דס"ל דחמץ מיקרי היתרא בלע וע"כ כתב דבדיעבד יש להתיר אם לא ליבנו אותו כ"כ יעו"ש. וכ"כ א"ר או' י"ג דבדיעבד אם יש הפ"מ יש לסמוך על הפו' דס"ל היתרא בלע יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' י"ג דבהפ"מ או מניעת שמחת יו"ט יש להקל בדיעבד.

סעיף קטן ע

ע) ולענין כלים של בשר וחלב כגון כלי בשר שרוצה להכשירו ולבשל בו חלב או איפכא כתב ב"י בשם המרדכי דזה מיקרי היתרא בלע ואפי' נשתמש בהם ע"י האור סגי ליה בהגעלה או בליבון קל שקש נשרף עליו מבחוץ יעו"ש. וכ"כ הר"ן פ' כ"ש דכל היכא דהיתרא בלע אעפ"י שתשמישו ע"י האור סגי ליה בהגעלה יעי"ש. וכ"כ הר"ז בסי' זה או' י"ג דכלים שצילין בהן בשר שהוא היתר ואח"כ נבלע בהם חלב הרי הן נכשרין ע"י הגעלה יעו"ש. וכ"כ בתשו' רע"א סי' מ"ט ד"ה ובההיא דבמחבת של בשר מהני הגעלה כיון דהיתרא בלע יע"ש. וכ"כ הער"ה ביו"ד סי' קכ"א או' י"ב דבמחבת של בשר וחלב סגי בהגעלה מה"ט דהיתרא בלע יעו"ש. מיהו הש"כ שם סק"ח כתב בשם תשו' הרמ"ע סי' צ"ו דמחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי יעו"ש. וכ"כ הפר"ח שם או' ח' עצ"ל שם סעי' ד' וכ"כ חכ"א כלל ע"ד או' ו' דמחבת מחלב לבשר לא סגי בהגעלה דחשיב תשמישה ע"י האור אלא דוקא בהפ"מ יעו"ש. אמנם בתשו' חת"ס סי' קי"א העלה לדינא בראיות ברורות דכל בליעה שהיא בדרך בישול אפי' לא יהיו באמצעית היתר כגון שבישל יי"נ וחלב אסור ואפי' איסור דאו' כגון יין לנזיר וכדומה מ"מ כבולעו ע"י בישול כך פולטו ע"י בישול הגעלת מים חמין דכל המשקין נקראים בישול חוץ מחלב ושומן אך מה שנבלע ע"י טיגון שומן וחלב אז תליא אי היה ע"י אמצעית שומן של היתר כגון חמץ שטגינו במחבת שהשומן הוא היתר אעפ"י שנבלע ע"י טיגון מ"מ פולט ע"י מים דאע"ג דליכא כבולעו ע"י בישול כך פולטו ע"י בישול מ"מ נימא כבולעו ע"י אמצעית היתר כך פולטו ע"י אמצעית היתר ולאפוקי מחבת של עכו"ם שבולע בלי אמצעית היתר כלל כיון דאיכא תרתי לריעותא בעי ליבון דוקא יעו"ש, וכ"כ בסי' ק"י דמחבת של חלב שהיה אינו ב"י וטגינו בו בשר יש להתיר בהגעלה וליתר שאת יגעילנה ג"פ יעו"ש. והביאו פ"ת שם או' ז' נמצא דהסכמת רוב הפו' במחבת דסגי בהגעלה אי משום דהיתרא בלע אי משום אמצעי של היתר ובפרט שיש הפ"מ במחבת של טיגון אם ילבנו אותה שמתקלקלת כידוע וע"כ יש להתיר בהגעלה בין מחבת בשר לחלב בין מחבת חמץ לפסח בין מחבת שטגינו בה ביצים ונמצא בהם דם ואעפ"י שאלו הביצים הם דבר אסור מ"מ כיון שהאמצעי שהוא השמן שמטגנין בו הוא דבר היתר ניתרת בהגעלה כנז' ומיהו צ"ל בשמן טופח ע"מ להטפיח (עיין לעיל סי' ע"ח או' ב') אבל שפודין ואסכלאות שתשמישן ע"י האור ממש בלי שום אמצעי וגם אין מתקלקלין בליבון שדרכן בכך אעפ"י שהיתרא בלע כגון מבשר לחלב יש לחוש לדעת האוסרין ואין להתיר כ"א ע"י ליבון דוקא מיהו בליבון קל שקש נשרף עליו מבחוץ סגי כיון דהיתרא בלע וכמ"ש ב"י בסי' תק"ע וכ"כ הלבוש שם סעי' ה' מ"א שם סק"י, וכ"כ האחרונים שם.

סעיף קטן עא

עא) שם בהגה שקש נשרף עליו מבחוץ. ר"ל שאם ישימו עליו קש מצד חוץ ישרף הקש מכח הליבון. ואז ודאי נשרף החמץ הבלוע בו כיון שיצא הליבון כ"כ גם מצד השני.

סעיף קטן עב

עב) שם בהגה. ונוהגין כסברא ראשונה וכו' כ"כ ב"י בשם הגמ"י שהעולם נהגו כדברי האוסרים. וכ"כ הגר"א. וכתבו מור"ם ז"ל לומר כיון שנהגי כך אין להקל מסתם דברי הש"ע ואעפ"י שיש מקילין ומיהו עיין לעיל או' ס"ט שכתבנו דדעת האחרונים להקל בדיעבד אם לא ליבנו אותו כ"כ בהפ"מ או מניעת שמחת יו"ט יעו"ש. וכן אם הגעיל כלי חמץ הצריך ליבון ונשתמש בו ויש הפ"מ יש להקל בדיעבד אם לא היה הכלי ב"י כמ"ש לעיל או' ס"ה יעו"ש.

סעיף קטן עג

עג) שם בהגה. רק שיש בו סדקים. ומבואר לעיל סעי' ג' דצריך ליבון במקום הגומות אז סגי ליה בקש נשרף עליו מבחוץ במקום הגומות ואח"כ יעשה הגעלה לכל הכלי.

סעיף קטן עד

עד) שם בהגה. חצובה צריך ליבון. והוא כלי שיש לו ג' רגלים ומעמידין הקדרה. או המחבת עליו וצריך ליבון שלפעמים נשפך עליו עיסה. מ"א ס"ק י"ב. ח"י או' כ"ו. חק יוסף או' ט"ו. ר"ז או' כ"ד. ח"א כלל קכ"ה או' כ"ו. מיהו המאמ"ר או' י"א כתב דחששא רחוקה היא חדא דאף אם אירע שנשפך שם חמץ יש לתלות שנשרף והולך לו כיון שבכל שעה הוא על האש ועוד דאף אם בלוע מחמץ מה בנך הרי אין מניחין עליו המאכל בעין אלא הקדרה או המחבת ואין הבלוע יוצא מדופן לדופן ורחוק לומר שישפך שם המאכל ויאכלוהו בפסח ומ"מ סיים דפשיטא דיש להחמיר כדברי מור"ם ז"ל יעו"ש. ולי נראה דאין זה כ"א משום חומרא דחמץ שהרי בבשר וחלב אין נזהרין בזה שמבשלין על הכירה קדרה של בשר ואח"כ קדרה של חלב והוא משום כהוי כשתי קדירות הנוגעות זו בזו דאין אוסרין זו את זו בנגיעה כמ"ש ביו"ד סי' צ"ב סעי' ח' בהגה יעו"ש וא"כ בדיעבד אם לא ליבנו החציבה ונתנו עליה קדרה בפסח אין לאסור. וכ"כ הא"א או' י"ב. וכ"מ מדברי המאמ"ר הנז' דדוקא לכתחלה יש להחמיר אבל בדיעבד אין לאסור.

סעיף קטן עה

עה) [סעיף ה'] כלים שנשתמש בהם בחמין. מיני הריפות שמבשלין בקדרה מתכות ולפעמים מצטמקין שלא נשאר שום משקה צ"ע דהוי כע"י האור בלי מים. א"א או' ט' מיהו מנהג העולם להכשירם בהגעלה ונ"ל הטעם משום דלדעת הש"ע הולכין בכלי אחר רוב תשמישו כמ"ש בסעי' שאח"ז וגם יש כמה פו' דס"ל דחמץ מיקרי היתרא בלע ואפי' נשתמש בהם ע"י האור סגי להו בהגעלה כמ"ש לעיל או' ס' וכתבנו לעיל או' ט"ל היכא דיש עוד צד להקל סמכינן על סברא זו יעו"ש וא"כ ה"נ כיון דיש עוד צד להקל דלדעת הש"ע הולכין בכלי אחר רוב תשמישו וזה רוב תשמישו ברוטב אעפ"י שלפעמים מצטמקין בו הריפות סמכינן אמ"ד היתרא בלע וסגי ליה בהגעלה.

סעיף קטן עו

עו) צלי קדר הוי ע"י האור ועוד שקודם שפולט שמן כבר בלע יבש ע"י האור וצריך ליבון בפנים ומלאות גומרי. א"א או' יו"ד. וה"ד אם אין בו שמן או שומן טופח ע"מ. להטפיח דאם יש בו הי"ל תשמישו ע"י אמצעי של הותר ונכשר ע"י הגעלה כמ"ש לעיל או' ע' ועוד ה"ד אם רוב תשמישו בצלי קדר שאין בו טופח ע"מ להטפיח אבל אם רוב תשמישו ברותחין או ביש בו טופח ע"מ להטפיח ובאיזה פעם עשו בו צלי קדר ביובש סגי ליה בהגעלה כמ"ש באו' הקודם דכין דרוב תשמישו ע"י רוטב סמכינן על מ"ד דחמץ מיקרי היתרא בלע ואפי' נשתמש בו ע"י האור סגי בהגעלה יעו"ש. ועוד ה"ד אם יש דבר חמץ בצלי קדר אבו אם הוא בשר לבד או בשר ופירות אעפ"י שרוב תשמיש. בצלי קדר ובלא רוטב סגי בהגעלה כמ"ש לעיל או' ח"ן יעו"של

סעיף קטן עז

עז) ולחם חם שהוסר מתנור והניחו על דף לא הוי ע"י אור אבל בעודו בתנור אעפ"י שגרוף וקטום ותחב שם סכין הוי ע"י אור וצריך ליבון. א"א שם. והיינו נמי אם רוב תשמישו בכך אבל אם רוב תשמישו ברותחין סגי ליה בהגעלה כמ"ש באו' הקודם.

סעיף קטן עח

עח) שם. כפי תשמישן הכשרן. דכבולעו כך פולטו. לבוש.

סעיף קטן עט

עט) שם. אם תשמישן בכ"ר וכו' ולא יפה עושים במה שמניחין קדרה אצל האש ומרתיחין אותה ומגעילין בתוכה דזה לא מהני אלא בסכינין ודומיהן אבל דברים שנשתמש בכ"ר לא מהני הגעלה כזה וצריך שיהא בדוד שהאש עובר תחתיו. קובץ על הרמב"ם פ"ה יעו"ש. פ"ת. ועיין לקמן או' פ"ב.

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה