אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר

סימן תמז

סימן תמו

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] חמץ בפסח אוסר וכו' מדאו' הוי חמץ כשאר איסורים אלא שחכמים החמירו בו כיון דאית ביה כרת ולא בדילי מיניה כולי שתא. מ"א ריש הסי' והרמב"ם פט"ו מהלכות מ"א דין ט' כתב הטעם משום דהוי דבר שיש לו מתירין יעו"ש והביאו ב"י. וכתב הרמ"א בתשו' סי' כ"ח היכא דאיכא עוד צד להקל אפשר לסמוך על מ"ש המרדכי דיש לסמוך אשאלתות ויש להקל ולבטל חמץ בששים כמו שאר איסורים. וכ"כ בתשו' מ"ב סי' ס"ט והובא ג"כ במ"א לקמן סי' תס"ז ס"ק ל"ג ומ"מ למעשה נראה מדבריהם שאין סומכין ע"ז אלא א"כ דאיכא עוד הרבה צדדים להקל. ח"י או' א' חק יוסף או' א' מק"ח או' א' ח"א כלל קכ"א או' ח'.

סעיף קטן ב

ב) וכתב בזוה"ק פ' כי תצא דרפ"ב ע"ב וז"ל מארי דפסחא בזמנא דשליט עלייהו ליל שמורים כלהו צריכים למיהוי שמורים ונטורים מחמץ ושאור בכל שהוא וכל מאכלים ומשקים כלהו נטורין. ומאן דנטיר לון מחמץ ושאור גופיה איהו נטיר מיצה"ר לתתא ונשמתא לעילא ואתמר ביה לא יגורך רע דהא אתעביד גופיה קודש ונשמתיה קודש קדשים ואתמר ביצה"ר וכל זר לא יאכל קודש והזר הקרב יומת עכ"ל. והבאה"ט כתב כן בשם האר"י ז"ל וכעת לא מצאתי כתוב כן בכתבי האר"י ז"ל אשר בידינו כ"א בס' מ"ח במס' ניסן פ"ג או' ד'.

סעיף קטן ג

ג) שם. בין במינו בין שלא במינו וכו' ר"ל בין שלא במינו דבעלמא בשאר איסורין אזלינן בתר טעמא ובין במינו דבשאר איסורין משערינן בס' כמ"ש ביו"ד רסי' צ"ח יעו"ש הכא גבי חמן לא יש חילוק ואוסר במשהו אפי' בהנאה.

סעיף קטן ד

ד) שם. בין במינו וכו' מינו כגון קמח של חיטים חמוצות שנתערב עם קמח חטים שאין חמוצות שלא במינו כגון קמח של חטים חמוצות שנתערב עם קמח של מין אחר שאינו חמוץ או לתבשיל וכדומה. ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ג'.

סעיף קטן ה

ה) שם. במשהו וכו' ל"ד אלא פחות מס' קרי משהו א"נ במשהו שהשביח התערובת ונמכר יותר ממה שהיה נמכר מקודם דאלת"ה הרי כתב המחבר לקמן סי' תס"ז סעי' יו"ד על תרנגולת מבושלת שנמצא בה בפסח חטה מבוקעת שמותר למכרה וכאן כתב דבמשהו אוסר בהנאה אלא ודאי כדאמרן. פר"ח. והמאמ"ר שם או' ט"ז כתב דשם בחטה סמך על הרא"ש דחטין אפי' הן מבוקעות לאו חמץ גמור הוא ולכן לענין הנאה סמך להקל יעו"ש ועיין עוד בדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן ו

ו) שם. במשהו וכו' בין שממשו של חמץ נימוח בין שישנו בעין וליכא אלא טעמו הוי במשהו. הרשב"א בתשו' סי' ל' וג"ן. וכן מתבאר מדברי המחבר בסי' זה ובסי' תס"ז. פר"ח. וכן הסכים המט"י דגם בטעמו לבד אוסר במשהו יעי"ש. ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ד' ולענין אם מותר למוכרו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו עיין לקמן או' י"ג.

סעיף קטן ז

ז) שם. במשהו וכו' ואפי' משהו מחמץ נוקשה דאסור מדרבנן. פר"ח. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ט דאם נפל חמץ נוקשה לתוך המאכל אסור לאכלו בפסח אבל מותר להשהותו לאחר הפסח יעו"ש. מיהו המ"א סק"ה כתב בשם ליקוטי מהרי"ל דחמץ נוקשה אפי' בתוך הפסח בטל בס' כיון שאין בו כרת והביא מ"ש בפסקי מהרא"י סי' קפ"ו דאוסר במשהו והשיג עליו וסיים דהמקל כמהרי"ל לא הפסיד יעו"ש. וכן הסכים הנה"ש או' ב' ער"ה או' ט' מק"ח או' ז' ר"ז או' ח"י. ח"א כלל קכ"א או' י"ג. מגן האלף. אמנם מי פירות עם מים אף דהוי נוקשה אוסר במשהו. מק"ח שם. ועיין לקמן או' רס"ח.

סעיף קטן ח

ח) שם. במשהו וכו' ואם נתערב מאיסור שנאסר במשהו בתבשיל אחר דהוי תרי משהו מסיק הט"ז ביו"ד סי' צ"ב ס"ק ט"ז שאם נאסרה חתיכה במשהו ונפלה לקדירה אחרת וסלקוהו אין פליטתה אוסרת במשהו דתרי משהו לא אמרינן אבל לח בלח שנתערב בדרך זה נאסר לעולם במשהו יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח לדברי הט"ז וכן מסיק א"ר או' א' להקל בחתיכה שנאסר במשהו ונפלה לתבשיל אחר שיש רוב כנגדו ומכירין החתיכה וסלקוה אבל אם אין מכירין הכל אסור יעו"ש. אמנם הש"כ בנה"כ שם השיג על דברי הט"ז הנז' במ"ש להתיר בחתיכה שנאסרה במשהו ונפלה לקדירה אחרת וכתב שכן נוהגין כל בעלי הוראה לאסור כל התערובות יעו"ש. וכן הסכים העו"ש בסי' זה או' א' וכתב ודלא כהט"ז יעו"ש. וכ"כ המ"א בסי' תס"ז ס"ק י"ג. ח"י בסי' זה או' ה' וסי' תס"ז או' כ"ז. חק יוסף או' ו' מט"י וכתב שכן מוכח מדברי מרן ומור"ם ז"ל וכ"ה המנהג בעיר אלגזאייד יעו"ש. ר"ז או' ט"ז. ח"א כלל קכ"א או' ח' מיהו בספק איסור משהו כתב הרב בית יהודה דף ק"ט דתערובת שני מותר וכן הסכים יעו"ש. וכ"כ הרב ב"ד סי' קס"ג דאם יש לספק דלא נכנס מהחמץ בתערובת ב' אלא נשאר כל החמץ בתערובת א' לכ"ע מותר יעו"ש. והב"ד הער"ה או' ד' אלא שכתב שמדברי מ"א ס"ק כ"ו משמע דאע"ג דיש לספק שמא נשאר החמץ בתערובת א' אסרינן יעו"ש.

סעיף קטן ט

ט) חטה שנמצאת בקדרה נאסרה הכף שהגיסו בה הקדרה. שמוה בקדרות אחרות (ר"ל הגיסו בה קדרות אחרות) כולן אסורות. טור סי' תס"ז. ח"א שם. וכ"כ א"ר בסי' זה סוף או' א' דכף הבלוע ממשהו אוסר במשהו. והגם דבחתיכה שנאסרה במשהו ס"ל להא"ר דאינה חוזרת ואוסרת במשהו כמ"ש באו' הקודם כבר כתב הא"ר שם הטעם דדוקא מחתיכה לא יכול משהו להתפשט אבל מכף שאין לו טעם מעצמו אפשר להתפשט יעו"ש ור"ל שהחתיכה שיש בה טעם כשפולטת פולטת מעצמה ג"כ והו"ל משהו דמשהו אבל הכף שאין בו טעם כשפולט פולט כל המשהו שבלע ולפיכך אוסר הקדרות שהגיסו בו אח"כ.

סעיף קטן י

י) אחד שבישל דגים במחבת של חמץ שלא נשתמש בו ימים הרבה והכף שהגיס בו הגיס בו אח"כ תבשיל אחר וממנו נתנו קצת לתבשיל אחר. עיין שבו"י ח"א סי' כ"א שכתב דאין להקל בזה (והיינו לדעת מור"ם ז"ל לקמן סעי' יו"ד דאוסר טעם לפגם בפסח יעו"ש) אלא א"כ שיש בלא"ה צד להתיר ובכאן יש עוד צד להתיר טעם לפגם אף בפסח בדיעבד אחר שני חדשים (ומשמע דאף מה שנתבשל במחבת מותר בדיעבד) ובתנאי כפול שלא יהיה דבר המתבשל בו דבר חריף (עיין ביו"ד סי' צ"ג בהגה ובסי' קכ"ב סעי' ג' בהגה) ומזה יש ללמוד המחמיר בכיסוי קדירה אעפ"י שאינה ב"י מ"מ אחר ב' חדשים יש להתיר ומיהו לכתחלה בכל האיסורים אסור להשתמש בכלים שאינם ב"י בלא הגעלה אף שלא נשתמש בהם שנים הרבה ומכ"ש בחמץ יעו"ש. והב"ד שע"ת או' ב' מיהו בשו"ת חכם צבי סי' ע"ה כתב להתיר דוקא אם נשתהה יב"ח אחר שבשלו בה חמץ והסכים עמו הרב נפתלי כהן זצ"ל כמ"ש שם בסי' ע"ו וכ"פ בסי' פ' יעו"ש. ויתבאר עוד זה לקמן סי' תנ"א או' ד' יעו"ש.

סעיף קטן יא

יא) ככר של בעה"ב של חמץ שנתערב בתוך ככרות של מצה אפי' נתערב באלף כולן אסורות באכילה ובהנאה מפני שהוא דבר שבמנין (כמ"ש ביו"ד רסי' ק"י) ויראה לי שאפי' לאחר הפסח אסורין ואם נחתך הפת או נבצע מותר לאחר הפסח. ויש מי שאומר לאחר הפסח מותרת (היינו אף אם עודנו שלם) שהרי התירו כל תערובת חמץ אחר הפסח אף שאיסורו במשהו ולא יהא דבר שבמנין חמור מהם שאיסורו במשהו. ובזה אני מחמיר שהרי עשו תערובת דבר שבמנין כגוף האיסור בעצמו. ס' בית מועד. ברכ"י או' ב' וכ"פ הפר"ח בסי' תמ"ח סעי' ג' לאסור גם לאחר הפסח יעו"ש. ועיין לקמן סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן יב

יב) שם. אפי' בהנאה. ואסור ג"כ להשהותו לאחר הפסח כדלקמן סי' תס"ז ססעי' יו"ד. שו"ג או' ג'.

סעיף קטן יג

יג) שם הגה. וצריך לשרוף הכל וכו' וכ"כ לקמן סי' תס"ז סעי' יו"ד בהגה דאפי' בחטה שנמצאת בתבשיל דאין שם אלא טעמו ולא ממשו דהא אחר שמסירין החטה ליכא אלא טעם בלבד נוהגין לשרוף את הכל יעו"ש וכ"כ הלבוש. וכ"פ הב"ח בסוף הסי' א"ר או' ב' ח"א כלל קכ"א או' ח' וכ"כ המט"י דמנהגם בעיר אלגזאייר יע"א להשליך הכל לאיבוד יעו"ש. מיהו הפר"ח חולק וס"ל דיכול למוכרו לגוי חוץ מדמי איסור שבו יעו"ש. וכ"פ מהריק"ש ושו"ג. וכ"נ דעת המאמ"ר או' ב'. והח"י או' ב' כתב דבמקום הפסד מרובה מאד או בשעת הדחק המיקל להתירו בהנאה ולהשליך דמי הנאת חמץ משהו שמעורב בו לים לא הפסיד כי יש לו על מה לסמוך יעו"ש. וכן מסיק הגאון מהרי"ש בשו"ת שבסוף שיטתו סי' י"ט להלכה ולמעשה דהסומך על ח"י במקום הפ"מ למכור לגוי לא הפסיד וכ"ש בתרי משהו דשרי יעו"ש. והביאו מחב"ר או' א' יעו"ש. והר"ז או' ב' פסק דדוקא היכא דאין בתערובת ממשות החמץ אלא רק שנפלט לשם טעם חמץ משהו ויש הפסד גדול אז יש לסמוך על המתירין למכרו לעכו"ם יעו"ש. וכ"כ המט"י שם דגם לדעת האחרונים אין להתיר אלא בהך גוונא דחטה בתרנגולת דלא נשאר כלום מגוף האיסור אבל אם יש לחוש שיש ממנו שום ממשות דינו כיין נסך דאין לו תקנה יעו"ש. אבל בתערובת יבש ביבש לד"ה יכול למכרו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו אבל אסור לו ליטול מהעכו"ם דמי כל התערובת עם החמץ שבתוכו ולהשליך דמי החמץ שבו לים שאין תקנה זו מועלת אלא לע"ז אבל לא בשאר איסורי הנאה. ר"ז שם. וכ"כ בתשו' ב"ד סי' ע"ה דחמץ שנתערב במצה ביבש דק"ל דאפי' באלף לא בטיל כמ"ש לקמן סעי' ט'. יש לו תקנה בפדיון שיוליך דמי החמץ לים המלח וזהו לכ"ע יעו"ש. ומתוך הדברים אתה למד דלר"ז אסור ליטול מהעכו"ם דמי כל התערובת. להשליך דמי החמץ לים ולח"י וב"ד נראה דשרי ומ"מ יש להחמיר כהר"ז ולמכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו.

סעיף קטן יד

יד) שם בהגה. מיהו כלים שנתבשל בהם מותרים וכו' ומותר לכתחלה להשהותם עד לאחר הפסח וכמ"ש רסי' תנ"א. מ"א סק"א. ועיין בדברינו לשם או' ה'. ואפי' נתבשל בהם תבשיל שכולה חמץ אלא רק יצניעם בחדר שאין משתמשין שם ודי. עו"ש או' א' א"ר או' ג' מק"ח אות ג' ואם נתערב כלי חמץ בכלי יו"ט עיין לקמן או' רי"ז ורי"ח.

סעיף קטן טו

טו) ואם הניח דבר חם בכלי חמץ אינו אוסר אלא כדי קליפה. מגן האלף. פת"ע או' ד'. טהור מלוח וטמא טפל שנגעו זה בזה גם בפסח יש להתירם ולכן אם נפל חמץ על בשר מלוח אינו אוסר. עטרת שלמה דף י"ח בדיני לב. והביאו ח"י או' ו' וכתב דאין להתיר רק במקום הפסד או מניעת שמחת יו"ט והא דאסרו בחטה שנמצאת בתרנגולת מלוחה כמ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' י"ד משום דנמלחה עמה יעו"ש. ומיהו אם ההיתר צלול מלוח וטמא טפל אוסר במשהו. א"א או' ט"ז.

סעיף קטן טז

טז) שם. אלא קליפה. ושיעור כדי קליפה היינו שתהא גסה קצת כדי שתוכל להנטל כולה כאחת. הרשב"א בתה"א בית ד' שער א' בסופו. וכ"כ ב"י ביו"ד סי' צ"ו בשם הר"ן. ש"כ שם ס"ק כ"א. פר"ח שם או' י"ט בל"י שם או' כ"ה. חכ"א כלל מ"ב או' י"א.

סעיף קטן יז

טוב) שם. או נטילת מקום. שהוא כעובי רוחב אצבע. כמ"ש בש"ע יו"ד סי' ק"ה סעי' ד' וכל מקום שנזכר רוחב אצבע הוא גודל של אדם בינוני כמ"ש בהרמב"ם ה' ס"ת פ"ט יעו"ש. ועיין לעיל סי' י"א או' י"ד.

סעיף קטן יח

חי) שם. שחם בחם בלא רוטב וכו' שאם היה ברוטב אוסר במשהו כנז"ל.

סעיף קטן יט

יט) שם. שחם בחם בלא רוטב וכו' ואפי' מקום לחות רב כלחות מוהל היוצא מן הבשר בשעת מליחה נידון כיבש בלא רוטב ודי בקליפה או בנטילת מקום דאין נאסר החתיכה אלא א"כ יש רוטב ממש. הרשב"א בתשו' סי' קע"ו. ובזה מבואר דברי הש"ע. עו"ש או' א' זכ"ל.

סעיף קטן כ

ך) שם. די בקליפה וכו' לאו דוקא אלא כדי נטילה כמבואר ביו"ד סי' ק"ה. ח"י או' ז' וכ"כ הפר"ח. מק"ח או' ד' ר"ז או' ה' ועיין לקמן סי' תס"א סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן כא

כא) שם. די בקליפה וכו' ואם נתבשל בלא קליפה יש לאסור במשהו. עו"ש שם. וכ"מ מדברי מ"א סי' תס"ז ס"ק ל"ג. וכ"כ א"ר בסי' זה או' ו' חק יוסף או ח' ר"ז שם. ונראה דעכ"פ יש להתירו בהנאה. ח"י או' ט' ועיין לקמן סי' תס"ז או' ר'.

סעיף קטן כב

כב) שם. כשאר איסורין. עיין מאמ"ר או' ג' מ"ש בזה וסיים שמדברי המ"מ שמשם מקור דברי הש"ע משמע דהגירסא האמיתית בשאר איסורים בבי"ת יעו"ש. ועוד עיין במט"י מ"ש ליישב בזה יעו"ש.

סעיף קטן כג

כג) שם. ושניהם חמין. שהיד סולדת בהם. ר"ז או' ה' ושיעור יד ס"ב עיין לעיל סי' שי"ח סעי' י"ד ובדברינו לשם או' קמ"ג.

סעיף קטן כד

כד) שם. ואין שם דבר המפעפען וכו' משמע שאם יש שם דבר המפעפען כגון פשטי"ד שיש בה שומן אוסרת כולה אעפ"י שהאיסור כחוש מ"מ ההיתר מפטם ליה כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה לענין צלי וכן מצות המשוחים בשומן ונגעה אחד מהם בחברתה במקום שנתכפלה ונתחמצה אוסרת לחבירתה כולה ומיהו אם נגעה בצד האחר במקום שלא נתכפלה שרי (ע"י נטילת מקום) דאין איסור הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רועב אפי' ההיתר שמן כיון שאין האיסור שמן. מ"א סק"ב. ח"י או' ח' א"ר או' ה' חק יוסף או' ז' מק"ח או' ה' ח"א כלל קכ"א או' י"ב. ולענין שאר המצות. שנגעו במצה זו כיון דיש פו' בשאר איסורים דלא אמרי' כלל אזיל היתר ומפטם ולכן במצה המשוחה בשמן שנגעה בחמץ גמור יש להתיר האחרת הנוגעת בזו שנאסרה ע"י קליפה או שימכרם לעכו"ם ואם אינה חמץ גמור רק נפוחה או כפולה ונגעה בצד האחר יש להתיר האחרת שנגעה בו ואין חילוק בזה אם נגעה חוץ לתנור או בתנור דאפי' נגעה בתנור לחמץ. ושאר מצות שבתנור שאינם נוגעות מותרים שהרי עכ"פ המשוחים אינם משוחים כ"כ עד שיזוב מהם השומן דא"כ בלא"ה אסור מדין בו"ח כדאיתא ביו"ד סי' צ"ז דק"ל דאינו מפעפע בכל הכלי רק דוקא בבישול. ח"א שם וכתב ודלא כהמק"ח שהחמיר בזה יעו"ש.

סעיף קטן כה

כה) שם. ואין שם דבר המפעפען וכו' חלה שנגעה בלחמים משוחין בשמן מפעפע בכולו דהיתר מפטם ושמן זית מפעפע. א"א או' ב'.

סעיף קטן כו

כו) חטה חמוצה שנמצאת בתוך הקדרה שטמנו בה חמין בשבת. עיין בתשו' רע"א סי' כ"ו שהתיר בפשיטות שאר הקדירות והתבשילין שבתוכם ואף דמצוי וע"פ הרוב הרתיחה עולה וזב על רצפת התנור וק"ל דמפעפע בכולו מ"מ הוי איסור בלוע ואינו יוצא מכלי לכלי בלא רוטב זולת אותן הקדירות הקרובות דקרוב דזב תחתיהן אסורות והכל לפי ראות עיני המורה יעו"ש. ופשוט דהוא באופן דאין חוששין משום ריחא מילתא. פ"ת.

סעיף קטן כז

כז) שם הגה. ובדין ריחא מלתא וכו' כתב השו"ג או' ט' דהנזהרים לאכול מצה מחטים ברורים מאכילת עכבר נזהרים דאין שואלין כליהם לאין נזהרין ואין נשאלין מהם ולא עוד אלא שיש מהם שאין טומנין חמין בתנור א' עם שאינו נזהר וכתב הוא ז"ל דהנזהר בזה שלא להטמין בתנור א' הפריז על המדה דרוחא לאו מלאא היא ושכן א"ל מהרי"ד ז"ל יעו"ש. ועי"ש בסי' תנ"ג או' ה' דכתב דמיתרים ג"כ בכליהם של אינם נזהרין וכ"ש למי שנזהר לאכול בפסח שמורה משעת קצירה דשרי בכליו של שאינו נזהר יעו"ש. וכ"פ בהלק"ק ח"א סי' ק"ג. וכ"כ בס' אורחות יושר פי"א בפשיטות יעו"ש. זכ"ל. רו"ח סי' תנ"ג או' ו' ובספרו מועד לכל חי סי' ב' או' כ"ה. יפ"ל. ועיין עוד מזה לקמן סי תנ"ג או' כ"ז.

סעיף קטן כח

כח) שם בהגה. לענין תבשיל שיש בו חמץ וכו' ובפת אין שייך ריחא כמ"ש לקמן סי' תס"א סעי' ה' יעו"ש. וכן בע"פ משש ומעלה אין ריח אוסר כמ"ש לקמן או' מ"ח.

סעיף קטן כט

כט) שם בהגה. יש מקילין וכו' וכ"כ בתשו' מהרי"ל סי' קפ"ו יעו"ש. ומ"ש ר"ת (לקמן סי' תס"א סעי' ה') דריח פת בפת אינו אוסר ומשמע דתבשיל אוסר אזיל לשיטתיה דפסק כרב ואנן ק"ל כלוי. מ"א סק"ג.

סעיף קטן ל

ל) שם בהגה. במקום דהיה מותר בשאר איסורים. דהיינו לכתחלה בצלי צריך שיהיה התנור גדול שמחזיק י"ב עשרונים ופיו פתוח ושלא יגעו זה בזה. ואם אחד מהם מכוסה בקערה או בבצק וכיוצא בו מותר אפי' בתנור קטן ופיו סתום. ובמבושל בקדרה זה לעצמו וזה לעצמו אפי' בתנור קטן ופיו סתום מותר ואעפ"י שפי הקדרות מגולה ולדעת מור"ם צריך שיהיה התנור פתוח קצת ובדיעבד אפי' בתנור קטן והוא סתום והאיסור וההיתר שניהם מגולים בתוך התנור שרי כמ"ש ביו"ד סי' ק"ח סעי' א' וסעי' ב' יעו"ש. וע"ז קאמר מה שמותר בשאר איסורין בדיעבד יש מקולין ג"כ בחמץ אבל מה שמותר בשאר איסורין לכתחלה שרי בחמץ לכ"ע דלית ביה דין ריחא. ועיין לקמן או' ל"ד.

סעיף קטן לא

לא) ותנור שמחזיק י"ב עשרונים היינו שקרקעית התנור יהיה מחזיק לאפות בו י"ב עשרונים (ושיעור עשרון עיין לקמן רס"י תנ"ו) של מצה שהוא עובי טפח פחות משהו. פר"ח ביו"ד בקו"א סי' צ"ז. סול"מ כלל ל"ה משם תורת אשם. וכתב הרב מחוקק יהודה בסי' זה או' ד' בחוקת עולם שכן עיקר. וכ"כ הר"ז או' ט' וזה בפורנ"י שאופין בו בקרקעית התנור אבל בתנור שאופין בו בגובה ומדביקין בדפנותיו צריך שיהיה מחזיק בדפנותיו י"ב עשרונים. כרתי שם בסי' ק"ח או' ד' וכתב חכ"א בבי"א שער או"ה או' ס"ב דהתנור שאופין בו בגובה ואופין בדפנותיו צריך שיהיה בכל צד מצדדיו י"ב טפחים וחצי דהיינו ב' אמות וחצי טפח וגבהו צריך שיהיה אמה. ופורנ"י שכתב הפר"ח שאופין בקרקעיתו צריך שיהיה שמונה אמות ורבע בקירוב על ח' אמות ורבע יעו"ש. במקומות שמטמינין לשבת בת"ג מסדרין שורה ע"ג שורה זה ע"ג זה עד למעלה אין לו דין ת"ג שהמקום דחוק. א"א סוף או' ד'.

סעיף קטן לב

לב) שם בהגה. ויש מחמירין וכו' וכן ראוי לנהוג לכתחלה ברכ"י או' ה' בשם מהר"א אזולאי ז"ל. ולדינא נלע"ד דאינו אוסר אלא כדי קליפה או כדי נטילה והריח סובב כל מקום מבחוץ וצריך לקלוף כולו. צל"ח פסחים ט"ו ע"ב. פת"ע או' ד' ואם א"א לקלוף ויש הפ"מ יש לסמוך אמקילין כמ"ש באו' שאח"ז.

סעיף קטן לג

לג) שם בהגה. ויש מחמירין וכו' מדהביא ס' המחמירין באחרונה נראה שדעתו לפסוק כן אמנם מור"ם גופיה ביו"ד סי' ק"ח כתב סברת המקילין באחרונה וסיים דבמקום הפסד יש לסמוך על המקילין ולענין מעשה נראה דזה עיקר. תשו' ב"ד סי' רכ"ב. וכ"כ הפר"ח דלענין דינא כיון דאיסור משהו מדרבנן יש לסמוך אמתירין יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים דבמקום הפ"מ יש לסמוך על המקילין וכמ"ש לקמן או' ל"ה.

סעיף קטן לד

לד) שם. ודוקא במקום ששייך בו ריחא וכו' פי' כגון דהתנור קטן ואין מחזיק י"ב עשרונים והוא סתום והחמץ והמצה שניהם מגולים בתוך התנור בזה אנו מתירין בדיעבד בשאר איסורין כמ"ש ביו"ד סי' ק"ח אלא דבמצה אסור בזה (היינו לדעת המחמירין) אבל אם התנור גדול אפי' הוא סתום או שאחד מן התבשילין הוא מכוסה הן של חמץ הן של מצה מותר דבזה אין שייך ריחא כלל. ט"ז סק"ג. ועיין לעיל או' ל'.

סעיף קטן לה

לה) שם בהגה. אלא דבשאר איסורים לאו מלתא היא וכו' וביו"ד שם הכריע רמ"א דבמקום הפסד יש לסמוך על המקילין והוי כמו שאר איסורים. ט"ז שם. וכ"כ מ"א סק"ד. ח"י או' יו"ד. חק יוסף או' ט' ומשמע ביו"ד שם אפי' בתנור קטן וסתום אבל בגדול או בקטן ופתוח מותר אפי' באין הפסד ודלא כעו"ש. א"ר או' ז' וכתב שם המ"א דהא דכתב מור"ם ז"ל ובמקום הפסד יש להקל דוקא בפתוח קצת במקום שהעשן יוצא אבל בסתום לגמרי וקטן אין להקל בחמץ אפי' במקום הפסד יעו"ש וכ"כ א"ר שם. אבל ח"י שם כתב דאפי' בתנור קטן וסתום מכל צד יש להקל ודברי המ"א אין מוכרחים יעו"ש. וכ"כ חק יוסף שם. וכ"כ כו"פ ביו"ד שם או' י"ד. נה"ש או' ג' מק"ח או' ו' ר"ז או' יו"ד. ח"א כלל קכ"א או' ח"י. וכ"ז בצלי אבל בבישול גם המ"א כתב שם דבדיעבד שרי אלא שכתב דחמין הטמונין דינו כצלי ומכ"ש צלי קדר כדרך שעושין ביו"ט אבל כשבישל בתנור לפי שעה אף שסתם התנור אין להחמיר יעו"ש. וכ"כ המק"ח שם. אבל הח"י שם כתב דאף בהטמנת שבת יש להקל בהפ"מ או לצורך שמחת יו"ט כמו בשאר איסורים. וכ"כ א"ר שם. נה"ש שם. ר"ז שם. ח"א שם. והער"ה או' ז' כתב דצלי קדר מותר אפי' לכתחלה כמו מבושל. ועיין לעיל או' ל'.

סעיף קטן לו

לו) ואם האיסור דבר חריף וכ"ש אם ההיתר דבר חריף ריחא מלתא היא ואפי' בדיעבד אסור אם שניהם מגולים אבל אם א' מהם מכוסה אפי' בבצק בעלמא מותר. מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד סי' ק"ח סעי' א' י"א דה"ד בתנור קטן וסתום אבל בת"ג ופתוח אפי' דבר חריף מותר. רש"ל פג"ה סי' ט"ו. ב"ח שם בסוף הסי' וי"א דאפי' בת"ג ופתוח אסור בדבר חריף. רמ"א ז"ל בספרו תו"ח כלל ל"ה דין ב' ט"ז שם סק"ה. ש"כ שם סק"ט. בל"י שם או' יו"ד. חו"ד שם או' ח' חכ"א כלל ס"ב או' ה' ר"ז בסי' זה או' י"א. וכתב ח"י בסי' זה או' יו"ד דה"ד בהיתר דבר חריף נאסר בכה"ג משא"כ באיסור דבר חריף דיש להתיר בהפ"מ או לצורך שמחת יו"ט אפי' בתנור קטן וסתום יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קכ"א או' ח"י דאם ההיתר דבר חריף אפי' בת"ג ופתוח אסור אפי' בהפ"מ מיהו בספרו חכ"א שם כתב להתיר בהפ"מ אפי' בהיתר דבר חריף בת"ג ופתוח יעו"ש ואפשר דשם בשאר איסורין כתב להתיר משא"כ בחמץ דאיסורו במשהו. ודע דדבר חריף מיירי שרוב התבשיל חריף כמ"ש ביו"ד סי' קכ"ב סעי' ג' בהגה יעו"ש. וכ"כ האחרונים.

סעיף קטן לז

לז) ומ"ש מור"ם ז"ל אבל אם אחד מהם מכוסה אפי' בבצק מותר כתב הש"כ שם סק"י בשם או"ה דלכתחלה טוב להחמיר וכ"ה דעת הא"ר בסי' זה או' ז' אבל הכנה"ג בהגה"ט שם או' כ"ה כתב דלא נמצא זה באו"ה שלפנינו והגם דמור"ם ז"ל בתו"ח הביא זאת הגי' מ"מ הכא בהגה חזר בו ואף לכתחלה שרי יעו"ש. וכ"כ הבל"י שם או' יו"ד. וכ"ה דעת האחרונים. מיהו אם משח הכיסוי בשומן או שלשו עם שומן דינו כמגולה. תו"ח שם דין ד' פר"ח שם או' ט' כרתי שם או' י"א. חכ"א שם. וכ"ז בצלי אבל בבישול שרי כשהתנור פתוח קצת אבל אם הוא סתום מכל צד כדרך שמטמינין החמין לצורך שבת אסור. חק יוסף או' ט' ועיין לעיל או' ל"ה.

סעיף קטן לח

לח) י"א דכל מקום דאמרינן ריחא מילתא ואוסר בדיעבד ה"ד דליכא ס' מן ההיתר נגד האיסור אבל בדאיכא ס' מן ההיתר אפי' בכל מה שבתנור מבטל האיסור ולצורך הפסד יש לנהוג כן. מור"ם ז"ל בהגה ביו"ד שם סעי' א' ולצורך הפסד היינו הפ"מ. אבל במקום שאין הפסד צריך בכל חתיכה וחתיכה בפ"ע ס' לבטל אפי' כל החתיכות נוגעות זו בזו. ש"כ שם ס"ק י"ג.

סעיף קטן לט

טל) וכ"ז כשריח החמץ אינו פוגם בהיתר אבל אם הוא לפגם בהיתר יש להתיר בכל ענין אפי' אין שם הפ"מ כיון שיש מתירין אפי' טעם לפגם וכן עיקר. ר"ז או' י"ב. ועיין ביו"ד סי' ק"ג וק"ד איזו דבר קרוי לפגם יעו"ש.

סעיף קטן מ

מ) שני קדירות זה ע"ג זה ותחתונה מגולה זיעה כממש כמ"ש ביו"ד סי' צ"ב סעי' ח' ולקמן סי' תנ"א במיא סק"ל ואסור אף דיעבד שנבלע בקדירה עליונה ומשם לתבשיל. א"א סוף או' ד'.

סעיף קטן מא

מא) מעשה שסתמו התנור בדף שמשימין כל השנה לפני חמץ בלא הדחה והתיר הגאון חמי בדיעבד. ח"י או' יו"ד. א"ר או' ז' מק"ח או' ו' ר"ז או' י"ג. ח"א כלל קכ"א או' ח"י.

סעיף קטן מב

מב) ואסור להריח לחם חם בפסח. או"ה כלל ט"ל. ח"י שם. א"ר שם. מק"ח שם. ועיין לעיל סי' תמ"ג או' י"ג ולקמן סי' תמ"ח או' ח'.

סעיף קטן מג

מג) [סעיף ב'] חמץ שנתערב וכו' וה"ד שלא עירבו במזיד אבל עירבו במזיד כגון שצריך לעשותו   ולתקנו עם חמץ כגון אלמור"י (פי' מורייס והוא שומן דגים שמערבין בו חמץ) אסור אפי' אחר הפסח וצריך לבערו קודם פסח. ב"י בשם רי"ו. ומשמע שם דאפי' לא עירבו בכוונה אדעתא להשהותו אסור. מ"א סי' תמ"ב סוף סק"א. ואם לא ביערו ועבר עליו הפסח אסור אפי' בהנאה אלא א"כ פודה את החמץ שבתוכו או מוכר לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו כדין חמץ שנתערב בפחות מס' ועבר עליו הפסח. ר"ז שם או' ו' ועיין לקמן סעי' י"א.

סעיף קטן מד

מד) שם. משש שעות ולמעלה וכו' ואעפ"י שלוקין עליו מה"ת כיון שאין בו כרת הרי הוא כשאר איסורין ובטל בס' ב"י. ט"ז סק"ד. והיינו לאוכלו בו ביום אבל אם מותר לאכלו בפסח ית' לקמן סעי' ד' יעו"ש.

סעיף קטן מה

מה) שם. אינו אוסר במשהו וכו' ולפיכך הוא מתבטל בס' כשאר איסורין אם נתערב לח בלח ואם נתערב יבש ביבש נתבטל ברוב כמו בשאר איסורין. ר"ז או' ח"י. ועיין לקמן סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן מו

מו) שם. אינו אוסר במשהו וכו' ומשמע מסתימת דברי הש"ע דאין חילוק דבין אם נתערב במינו או בשאינו מינו בטל בס' כשאר איסורין. וכ"כ הלבוש. עו"ש או' ב' א"ר או' ח' פר"ח. מיהו הער"ה או' ח' כתב דיש לחוש לדעת הרמב"ם והרמב"ן ור' יונה והרשב"א דחמץ מיקרי דשיל"מ ובע"פ משש שעות ומעלה מין במינו מיהא אסור במשהו ואם הוא תבשיל המתקקל לכ"ע בע"פ אפי' מין במינו בטל אבל בתוך הפסח בכל גוונא אסור יעו"ש. ועיין בתשו' ב"ד סי' קע"ב.

סעיף קטן מז

מז) שם. אינו אוסר במשהו וכו' ואם נתערב בפחות מס' לח בלח יש להתיר למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו וכ"ש יבש ביבש דאפי' נתערב בפסח דיוכל למכור חוץ מדמי איסור שבו. א"א בריש הסי' ועיין לעיל או' י"ג.

סעיף קטן מח

מח) שם הגה. ונותן טעם לפגם נמי שרי. וכן אין ריחו אוסר לד"ה. ר"ז או' ח"י. ומשמע אבל לכתחלה יש ליזהר. ולענין חמץ נוקשה עיין מ"ש לעיל או' ז'.

סעיף קטן מט

מט) שם בהגה. ונותן טעם לפגם וכו' פי' עד הלילה ואפי' הוא פחות מס' עו"ש או' ב' ח"י או' י"ב. מק"ח או' ח' ועיין לקמן או' נ"א.

סעיף קטן נ

נ) שם בהגה. ונותן טעם לפגם וכו' כתב בשה"ל שאור או חמץ שנתבשל עם בשר מבושל או צלי נט"ל הוא ומותר. והמרדכי פ"ב כתב דחטים בבאר (היינו מעיין אבל בבור נותן טעם לשבח ושעורין אפי' בבור נט"ל. א"א או' ו') הוי נט"ל. ובפ"י דתרומות איתא דשעורים הוי נט"ל בבור. וכתב עיד דעיסת חמץ שנפלה לבאר ספק אם נ"ט לשבח או לפגם (והיינו לאחר שיסננו המים. ר"ז או' י"ט) ומסתמא נ"ט לפגם וכו' יעו"ש. מ"א סק"ו. מיהו במ"ש שאור או חמץ שנתבשל עם בשר או צלי נט"ל הוא ומותר ח"י או' י"ב חולק וס"ל נ"ט לשבח וכ"כ המק"ח או' ח' וכן במ"ש בחטה שנמצאת בבאר הוי נט"ל השיג ממ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' י"ב שיש מי שאוסר בנמצא חטה במים יעו"ש. אמנם הא"ר או' ט' הסכים כדברי מ"א דשאור או חמץ שנתבשל עם בשר מבושל או צלי נט"ל הוא אלא שכתב דהיינו אם בוודאי ידעינן דנט"ל באותו תבשיל אבל מן הסתם לא אמרינן נט"ל הוא יעו"ש. ולפ"ז אתיא שפיר מ"ש הב"ח ביו"ד סי' שכ"ג והביאו הש"כ שה סק"ד דחלה שנפלה לתבשיל אוסרת דהתם מיירי בסתם תבשיל דלא ידעינן בוודאי שפוגמת כגון שאינו חמוץ וכדומה יעו"ש. ומ"ש עוד הח"י להשיג מסי' תס"ז סעי' י"ב כתב הא"ר דשאני התם דמיירי חטה במים שבכלי ולא בבאר יעו"ש. וכ"ז אם בא לאוכלו בע"פ אבל בתוך הפסח איכא פלוגתא אי שרי נט"ל וכמ"ש לקמן סעי' יו"ד יעו"ש. ועיין עוד מזה לקמן סי' תס"ז סעי' י"ב.

סעיף קטן נא

נא) שם בהגה. אליבא דכ"ע. היינו אף לדעת המחמירין בנט"ל בתוך הפסח כמ"ש לקמן סעי' יו"ד בע"פ שרי.

סעיף קטן נב

בנ) חתיכת בשר שקיבלה טעם חמץ בע"פ קודם שש ולא היה ס' ואח"כ בישלה עם אחרת קודם שש ויש ס' נגד החמץ כשבא שש נשארת החתיכה באיסורה ומיהו אם קודם שש טעמו לחתיכה ולא היה טעם בחתיכה שרי לאחר שש. שפ"ד ביו"ד סי' צ"ב או' י"א. פת"ע או' ח'.

סעיף קטן נג

גנ) עד הלילה אין להחמיר בכלי שני וכ"ש בצונן לגמרי. מש"ז או' י"ט. פת"ע שם. ואם נתערב כלי חמץ בכלי פסח ברוב עד הלילה ותשמישם ע"י האור בנחושת ילבן אחד מהם ובבדיל דא"א ללבן דניתך שרי עד הלילה ואם אין תשמישם ע"י האור דמהני הגעלה יגעיל אחד מהם ואם נאבד אחד מהם מן העולם הותרו כולם אף תוך הפסח. מש"ז או' ד' פת"ע או' ט' ועיין לקמן או' רי"ז ורי"ח.

סעיף קטן נד

דנ) [סעיף ג'] חטה שנמצאת וכו' ומיירי בנתבקעה החטה לדעת הש"ע ולדעת מור"ם ז"ל אפי' לא נתבקעה אלא בנתרככה אבל בלא"ה אין לאסור כלל כמ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' ט' יעו"ש.

סעיף קטן נה

הנ) שם. חטה שנמצאת בע"פ וכו' אפי' אחר שש. ואם נמצא חטה בתרנגולת מבושלת בע"פ קודם שעה ו' ולא היה בה ס' י"ל דנ"נ ואם נצלה עם האווזות צריך ס' נגד כולה. חידושי רע"א. פת"ע או' יו"ד.

סעיף קטן נו

ונ) שם. חטה שנמצאת בע"פ וכו' וכן חטה שנמצאת במצה אפויה בע"פ שהמצה מותרת שהרי נתבטל בס' ואפי' לא הסיר החטה ונתקרר המצה קודם פסח ג"כ מותרת לאכול צונן המצה ויסיר החטה משם אף בפסח. לבוש. עט"ז. ח"י או' י"ב. ומיהו עיין לקמן סי' תס"ז סעי' י"א בהגה שצריך להסיר ממנה כדי נטילה יעו"ש. ועיין נ"א שאלה כ"ו,

סעיף קטן נז

זנ) שם. מותר. לאכלה אפי' בחוך הפסח. והיינו כשהסירו משם החטה קודם פסח אם יש שם מרק או שנתקדרה קודם פסח אם היא נגובה בלא מרק כמ"ש באו' הקודם. וה"ד למ"ד טעמו ולא ממשו אינו חוזר וניעור כמ"ש לקמן או' נ"ט.

סעיף קטן נח

חנ) שם. דבטלה בששים. כצ"ל וכ"ה הגירסא בש"ע הישן שנדפס בזמן מרן ז"ל ומ"ש בדפוסים לבטלה בס' הוא ט"ס דהא לבטל לכתחלה אסור כמ"ש לעיל או' מ"ג יעו"ש.

סעיף קטן נט

טנ) שם. בעוד שהחטה בתוכה וכו' אבל אם נטלו החטה מתוכה ואח"כ חממו התרנגולת מותר. ואע"ג דבסעי' ד' כתב י"א דחוזר וניעור היינו כשיש בתוכו ממשות האיסור כגון שכר שנתערב בדבש אבל הכא אינו אלא טעם בעלמא. מ"א סק"ז. וכ"כ שכנה"ג בהגב"י או' ד' עו"ש או' ג' א"ר או' י"ג. י"א סי' תמ"ב בהגב"י. ביאורי הגר"א. ומיהו מ"ש שם השכנה"ג דדין זה של טעמו ולא ממשו דאינו חוזר וניעור הוא מוסכם אליבא דכ"ע כתב עליו הפר"ח בסעי' ד' דלא נהירא כדמוכח בהדיא מתשו' רב נטוראי שהביא הטור סי' תמ"ב על העושים יין מצמוקים ומוצאים בהם חטים שאסור להשהותו בפסח אעפ"י דליכא התם אלא טעם החטים וכן מתבאר מתשו' הרשב"א סי' ג"ן וסי' תפ"ה וכן מדברי ב"י ססי' תנ"א יעו"ש וברור הוא עכ"ל. וכ"כ הברכ"י או' ו' יעו"ש. ולענין הלכה כתב בשו"ג כיון דהב"י ס"ל דמ"ד חוזר וניעור הוא אפי' בטעמו ודאי דכן הדין ושכ"פ בהלק"ט ח"א סי' ק"ג ושכ"נ ממנהג שאלוניק"י דהנוהגין כמ"ד חו"נ נוהגין אף בטעמו יעו"ש. והביאו הזכ"ל על סעי' ד' נמצא דדבר זה בטעמו ולא ממשו אי אמרינן חו"נ בפלוגתא שנייא וע"כ נהרא נהרא ופשטיה. ועיין לקמן או' ע"ו וע"ח.

סעיף קטן ס

ס) ומיהו אף לדעת המתירין בטעמו ולא ממשו דלא אמרינן חו"נ ה"ד אם הוא בדבר לח כגון שהתרנגולת יש בה מרק צריך להסיר החטה משם קודם פסח דאי לאו הכי חוזרת ליתן טעם בפסח ואז אסור אפי' בצונן כמ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' י"ב יעו"ש ואם הוא בדבר יבש כגון שהתרנגולת נגובה אפי' לא הסירו משם החטה רק שנתקררה התרנגולת והחטה קודם פסח שרי להסיר משם החטה ולאכול התרנגולת אפי' בתוך הפסח כמ"ש לעיל או' נ"ו ועוד עיין לקמן סי' תס"ג סעי' י"ד ובדברינו לשם בס"ד.

סעיף קטן סא

סא) שם. חוזרת ליתן טעם וכו' ואפי' למ"ד בסעי' ד' דאינו חו"נ היינו היכא שאין האיסור בעין אבל הכא החמץ בעין. מ"א סק"ח. וכ"כ שכנה"ג שם. חק יוסף או' י"ג. ביאורי הגר"א.

סעיף קטן סב

סב) שם. חוזרת ליתן טעם וכו' וה"ד כשחממה ע"י מרק לפי שע"י המרק מתפשט הטעם בכל התרנגולת ונאסרה אבל אם חממוה כך בלא מרק אינו אוסר אלא כדי נטילת מקום שהוא כעובי רוחב אצבע שכל מבושל בלא רוטב דינו כצלי כמ"ש ההגה ביו"ד סי' ק"ב סעי' ה' ולא דמי לדין צלי שנתבאר ססי' תס"ז. דיש אוסרים כל התרנגולת ודוק, פר"ח. זכ"ל. והיינו לשיטת המחבר אבל לדידן נאסר החתיכה כולה. א"א או' ח' פת"ע או' י"ב.

סעיף קטן סג

סג) מי ששרה צימוקים קודם פסח ובתוך החג הוציא מהם מים שרופים ואח"כ מצא בצמוקים השרויים כמו עשרים גרעיני חטים או שעורים והיו בהם בקועים אעפ"י שנתבטלו בס' כיון שהרתיחו הצמוקים בפסח חוזרים ונותנים טעם ואוסרים במשהו אבל מותר להשהותם ולשתותם אחר פסח משים דמים שרופים אינו אלא קיוהא וזיעה בעלמא. כ"כ הריב"ש בשם מהריט"ץ והביאו הפר"ח וכתב דאינו מסכים לזה אלא חייב לבערם או למכרם לעכו"ם וכמ"ש הטור בשם רב נטיראי בסי' תמ"ב לענין צמוקים יעו"ש. מיהו מה שהתיר הפר"ח למכור לעכו"ם המט"י בססי' תמ"ו חלק עליו וכתב דאסור למכור לעכו"ם משים דכל דבר האסור באכילה אסיר בהנאה יעו"ש, וכ"כ הכס"א בסי' זה או' ו' והי"א בסי' תמ"ב בהגה"ט כתב על דברי הפר"ח הנז' דמ"ש או למכרם ט"ס הוא אבל הדין דין אמת דאסור להשהותו אלא חייב לבערו תוך הפסח ואם עבר ושהא אותו מותר אפי' לשתותו יעי"ש. ועיין לעיל סי' תמ"ב או' י"ב ולקמן סי' תס"ב או' ל'.

סעיף קטן סד

סד) ואם הוציא המים שרופים קודם פסח ואח"כ מצא בצמוקים חטים או שעורים בקועים הו"ל טעמו ולא ממשו שנתבטל קידם פסח בס' ולמ"ד בטעמו ולא ממשו לא אמרינן חו"נ כמ"ש לעיל או' נ"ט מותר לשתותו בפסח. ולכן יי"ש שעושין קודם פסח מתמרים או מתאנים וענבים שאין בדוקים מחטים ושעורים הו"ל טעמו ולא ממשו ובמקום שנוהגין היתר בטעמו ולא ממשו שרי לשתותו בפסח. וה"ה ביין שעושין מענבים וצמוקין אם סננו אותו קודם פסח הו"ל טעמו ולא ממשו ובמקום שנוהגין להקל בטעמו ולא ממשו דלא אמרינן חו"נ שרי לשתותו בפסח. אבל במקום שנהגו להחמיר גם בטעמו ולא ממשו אסור לשתותו בפסח. ואם מותר להשהותו עיין לקמן סי' תס"ז או' ס"ה.

סעיף קטן סה

סה) מעשה שנמצאת חלה א' מהמצות בצק בתוך הסל שהיו נותנים המצות אפויות ביציאתן מהתנור והוריק הסל ולא נודע באיזה מן המצות נגע הבצק ופסקתי דחד בתרי בטיל כיון שהיה התערובת קודם פסח. הר"י בואינו בשם הר"י בנימין. ויפה הורה למ"ד אינו חו"נ ומותר לחמם המצות בפסח לכ"ע כיון דליכא אלא טעמא בעלמא ומיהו כל המצות שידוע שנגעו בבצק צריכין קליפה לפי שאין ביטול לאיסור הידוע. פר"ח. וכ"כ בתשו' עבה"ג סי' צ"ט. ח"י או' י"ד. ונראה דמיירי כגון שהבצק הוא עב ונגוב הרבה שא"א לידבק ממנו במצות והחששא היא רק שמא נגע במצית בעודם חמין וקבלו טעם מהבצק והו"ל טעמו ולא ממשו ויש מתירין בזה אם היה קודם פסח דלא אמרינן חו"נ אבל אם הבצק הוא לח ויש חשש שנדבק ממנו במצות צריך לבדוק כל המצות ואותה מצה שנמצא דבוק בה צריך להסיר ממנה כדי נטילה.

סעיף קטן סו

סו) שם הגה. ומיהו בחימום כ"ש וכו' כגון שעירו מים רותחים לתוך הקערה ואח"כ נתנו התרנגולת בתוכה ולפי דעת האוסרין במים אפי' בצונן כמ"ש לקמן סי' תס"ז סעי' י"ב צ"ל כגון שהניחו התרנגולת בקערה בלי מים ונתנו הקערה בתוך כלי ראשון אחר שהעבירו מעל האש ונתנו אותו על הארץ שזה ג"כ נקרא חום של כ"ש. ועיין לקמן או' ע"א.

סעיף קטן סז

סז) שם בהגה. ומיהו בחימום כ"ש אין לחוש. לפי שי"א דאינו מפליט לא מבליע כמ"ש ביו"ד סי' ק"ה סעי' ב'.

סעיף קטן סח

סח) שם בהגה. ויש מחמירין בכ"ש וכו' לפי שי"א דחום כ"ש מפליט ומבליע ואוסר כדי קליפה כמ"ש ביו"ד שם וא"כ בפסח דאיסורו במשהו יש להחמיר.

סעיף קטן סט

סט) שם בהגה. וטוב להחמיר וכו' וכן ראוי להורות דהא איכא מ"ד בעלמא דכ"ש אוסר כדי קליפה וכמ"ש ביו"ד סי' ק"ה סעי' ב' והכא לענין פסח דהוי במשהו יש להחמיר. פר"ח. והא"ר או' י"ד כתב דאפשר להקל בהפסד ושמחת יו"ט וכן כשאין הכלי ב"י יש להקל בכ"ש יעו"ש. ור"ל דאף להיש מחמירין לקמן בהגה סעי' יו"ד בכ"ש יש להקל. ומיהו מ"ש הא"ר דאפשר להקל בהפסד וכו' דעת האחרונים דאין להקל בזה כ"א יש עוד צדדים להקל כגון שאין החטה בקועה רק נתרככה וכדומה, ועיין לקמן סי' תנ"א או' ך' וסי' תס"ז סעי' ט'.

סעיף קטן ע

ע) שם בהגה. וטוב להחמיר וכו' ואם נשפך מכ"ש על צונן אין להחמיר כלל ומכ"ש דאין להחמיר בטעלי"ר (שהוא כלי ג' א"א) אך כשהניח עליה (ר"ל על קערה של חמץ שהיא כ"ש) חתיכת בשר רותח יש להחמיר דכתבו הפו' ביו"ד סי' צ"ד דבדבר עב כזה לעולם הוא ככ"ר כ"ז שהיס"ב. מ"א סק"ט. א"ר שם. חק יוסף או' י"ד. ומ"ש המ"א דאם הניח עליה חתיכת בשר רותח דיש להחמיר היינו כדי קליפה. מק"ח בביאורים או' ז' ח"א כלל קכ"א או' י"ד. ואם נתבשל בלא קליפה עיין לעיל או' כ"א.

סעיף קטן עא

עא) שם בהגה. אם היד סולדת בו וכו' והא דבסי' תס"ז סעי' י"ב מסיק לאסור אף בצונן כתב המ"א סק"ט דהתם מיירי במים דהוי לח ויהיב טעמא אבל הכא מיירי שהוציאו התרנגולת מן הקדירה סמוך לערב והניחוה לקערה בלא רוטב וכשנכנס הפסח עדיין היא רותחת דאז אין אסורה אלא א"כ היס"ב כיון שאין שם רוטב. עוד משמע בכלל דבריו כאן וסי' תס"ז ס"ק י"ט דדוקא בבשר שיש בה פילי (פי' בקעים) בולע בצונן אבל דופן שלם מותר או שאר דבר צונן מותר ולפ"ז אפשר דה"ה בתרנגולת שלם אף שהיא ברוטב מותר רק הרוטב אסור. גם אפשר לתרץ דהכא לענין חו"נ מיקל רמ"א ביותר דאין בולע בצונן כיון דבלא"ה רוב הפו' לקמן מקילין בכל ענין בצונן. א"ר או' ט"ו. ויתבאר עוד מזה בדברינו לשם בסי' תס"ז סעי' י"ב בס"ד.

סעיף קטן עב

עב) שם בהגה. אם היד סולדת בו וכו' ובדין עירוי כגון שעירה מכלי חמץ על בשר כיון דק"ל דלכ"ע עירוי אינו אוסר יותר מכ"ק (כמ"ש ביו"ד סי' ס"ח סעי' יו"ד) וא"כ ה"נ בחמץ וכן בדין תתאה גבר דק"ל (ביו"ד סי' ק"ה סעי' ג') דאם התחתון צונן אינו אוסר העליון רק כ"ק גם בפסח אינו אוסר רק כ"ק כגון שהניח בשר או מצה רותח על חמץ צונן אמרינן תתאה גבר. ואם הניח חתיכה בשר רותח בקערת חמץ צונן דק"ל בשאר איסורין דאינו אוסר אלא כ"ק ואפי' בדבר שיש לו רטיבות קצת דתתאה גבר א"כ ה"ה בחמץ. ואם נשתמשו בקערת חמץ אפי' צוננת ברוטב שהיס"ב וא"כ בשאר איסורין צריך ס' נגד קליפת הקערה (היינו אם היא ב"י) א"כ בחמץ אסור כולו דבכל דבר דצריך לבטל בשאר איסורין איסר בפסח במשהו. ואם הניח חמץ רותח בקערה ש"פ נאסר הכלי עכ"פ כ"ק וא"כ כולו אסיר ודוקא חמץ בעין אכל אם הניח דבר שבלע חמץ דבשאר איסורין אינו אוסר כלל דק"ל דמאכל אינו פולט בלא רוטב אם הבליעה היה דבר כחוש וא"כ י"ל דגם בחמץ מותר אך לפי מ"ש ח"י (סי' תס"א או' ט"ו) דבתוך הפסח לאסור כולו חם בחם וא"כ י"ל ה"נ בתוך הפסח, ולכ"ע אין כלי אוסר כלי בנגיעתה. ח"א כלל קכ"א או' יו"ד. ועיין ביו"ד סי' צ"ב סוף סעי' ח' בהגה ובסי' ק"ה סעי' ז' בהגה.

סעיף קטן עג

עג) שם בהגה. אם היד סולדת בו וכו' ומ"מ אף שנכנס פסח אין היס"ב בעינן עכ"פ כדי נטילת מקום דמיד שהוציאו מהרוטב עם החטה נאסר כ"נ אבל אם בתחלת הפסח יס"ב נאסר כולו חידושי רע"א. פת"ע או' יו"ד.

סעיף קטן עד

עד) שם בהגה. אם היד סולדת בו וכו' וכ"ר שעומד על האש ואין היס"ב אין להקל אף בהפ"מ. מש"ז או' י"ט. פת"ע שם.

סעיף קטן עה

עה) חטה שנמצאת בפסח בגרעמזלי"ך הנעשים משומן ודבש ומים יש להחמיר שאוסר במשהי. נוב"י חא"ח סי' כ"ב. אבל אם הדבש אשר בגרעמזלי"ך הורתח מקודם פסח להציף השעוה ויש לתלות שהחטה היתה בדבש וכבר נתבשלה שם דהוי מי פירות בלי מים יש לסמוך להקל אם נמצא בדבש ההוא שטגינו ממנו עוד חטים והחטה לא נתבקעה. נוב"י שם סי' כ"ה. מחב"ר או' ב' ואו' ג' שע"ת, וכן הסכים המק"ח בסי' תס"ב או' ט' ובביאורים שם או' ג'.

סעיף קטן עו

עו) [סעיף ד'] אם נתערב החמץ וכו' מנהגינו בעיירות אלו הסמוכות בדיני פסח לענין חו"נ דלא מחמרינן לומר חו"נ בטעמו או לח בלח וכמ"ש מור"ם ז"ל סי' תמ"ז סעי' ד' דדוקא בממשו אמרינן חו"נ, וכשהטעם הוא לפגם אפי' בלא ס' אמרינן דנתבטל קודם פסח דבנ"ט לפגם לא בעינן ס' וכ"ז הוא בדיעבד אבל לכתחלה אנו נזהרין אפי' בטעמו. ועיין ב"ד סי' קצ"ה שכתב דנהגו להגעיל כלי הלישה של האוכלין בלא בירור הנוהגין לברור לכתחלה אעפ"י שאין שם אלא טעם לבד יעו"ש. וכן לענין חטה הנמצאת בתבשיל מנהגינו כמור"ם ז"ל (בסי' תס"ז סעי' ט') דאפי' לא נתבקעה אסיר וכן בכל דיני פסח מנהגינו בכל מ"ש מור"ם ז"ל באופן דלענין פסח אנחנו אשכנזים. כך א"ל הרב מ"ד עט"ר ה"ה מר רב"י ז"ל. זכ"ל ריש הלכות פסח. וכ"ה המנהג עתה בין הספרדים בכמה מקומות להורות בדיני פסח ככל חומרות שכתב מור"ם ז"ל בהגה בש"ע וכדברי הזכ"ל הנז' חוץ מאיזה פרטים שיש שנוהגים להקל כמו באכילת אורז וכדומה וכמ"ש לקמן סי' תנ"ג יעו"ש. וגם בשאר הדינים אעפ"י שאינם של פסח לפעמים הספרדים הולכים אחר חומרות שניהם ש"ע והגה אבל לא להקל נגד דברי הש"ע וכנז' בפו' ואך האשכנזים לפעמים נוהגים להקל כדברי מור"ם ז"ל. ויתבאר עוד בענין המנהגים לקמן סי' תס"ח בס"ד.

סעיף קטן עז

עז) שם. קודם פסח וכו' אפי' אחר שש כמ"ש לעיל סעי' ב' יעו"ש.

סעיף קטן עח

עח) שם. אינו חו"נ בפסח לאסור במשהו ויש חולקין. כ"מ מדברי הרמב"ם סוף פ"ד שאעפ"י שנתערב כמה זמן קודם פסח אסור לאכלו בפסח לפי שהוא חו"נ וכתב המ"מ שם שכן דעת הרבה מהגאונים והרי"ץ ן' גיאת ושכדבריהם ראוי לנהוג ולהחמיר יעו"ש ורי"ו כתב שכ"ה דעת הרשב"א ג"כ. ב"ו. וכתב מהרימ"ט ח"ב חא"ח סי' א' דממה שהביא מרן ז"ל בש"ע דברי המתירים בסתם ואח"כ דברי האוסרים בשם יש חולקים משמע דסובר כדברי המתירים וכ"נ להקל כיון דחמץ בפסח במשהו אינו אלא מדרבנן יעו"ש. וכ"כ מהריט"ץ סי' ס"ד וס"ה דנקטינן כהפו' דס"ל אינו חו"נ יעו"ש. וכ"כ בתשו' חיים לעולם חא"ח סי' ד' וכ"כ כנה"ג בהגב"י ובשכנה"ג הגב"י או' ד' דדעת הש"ע כהפו' דאין חו"נ מדסתם כוותייהו יעו"ש. אמנם הפר"ח כתב דלענין דינא קבלת הגאונים תכריע וכ"ש להחמיר וכמ"ש המ"מ וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' תפ"ה שכדברי הגאונים אנחנו עושים מעשה יעו"ש, וכ"כ הברכ"י או' י"ד דרוב החכמים נהגו דין חו"נ. וכ"כ הרב כפי אהרן ח"ב חא"ח סי' ו' דשגור בפי כל יושבי ירושת"ו דמנהגינו כמאן דאית ליה חו"נ וזה ממה שאנחנו מחמירין לברר החטים וכן מנהגינו שלא לאכול גבינה ודגים וכמה חומרות נוהגין שהם למ"ד חו"נ וכ"כ הזכ"ל (הב"ד לעיל או' ע"ו) ריש ה' פסח שכן מנהג בני טירקייא בכל החומרות ואית להו חו"נ ואעפ"י שאין דבר זה פשוט אצלינו הדברים ממשמשין ובאין כן יעו"ש.

סעיף קטן עט

עט) שם, ויש חולקין. ולדיעה זו לא יש חילוק דבין אם נתערב יבש ביבש או לח בלח אמרינן חו"נ ורק בטעמו ולא ממשו איכא פלוגתא לדיעה זו אי אמרינן חו"נ או לא כמ"ש לעיל או' נ"ט יעו"ש.

סעיף קטן פ

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה