כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר
סימן שעב
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] גגין וחצירות וכו' וטעמא משום דאלו אין תשמישן מיוחד ותדיר וא"צ לערב חצירות אלא בשביל כלי הבית. ב"י בשם רש"י. ט"ז סק"א מ"א סק"ב. וגג היינו על הגג מ"א שם. ור"ל שאין עוד קירוי למעלה ממנו דאם לא כן הוי בכלל עלייה ואסור. וגם מיירי דאין הגג בולט חוץ למחיצת הבית דאם הוא בולט עיין דינו לעיל סי' שמ"ה סעי' ט"ז ולקמן סי' שע"ד סעי' ד'
סעיף קטן ב
ב) שם. וקרפיפות. עיין לעייל סי' שמ"ו סעי' ג':
סעיף קטן ג
ג) שם. לכלים ששבתו בתוכם וכו' היינו שהונחו שם מבע"י ולאפוקי כששבתו בבית והוציאם לחצר בשוגג שאסור לטלטלם לחצר אחרת כשלא עירבו. וכ"כ בס' מנחת פתים דאם באו לחצר בהיתר כגון דרך מלבוש אסור להוציאן לחצר אחרת אבל באותו חצר כיון שכבר באו מותר לטלטל בכולו לשיטת רש"י שבת ק"ל ותו' עירובין צ"א. ד"ה וכלים. וכ"כ בפשיטות בס' גאון יעקב עירובין ר"פ כל גגות, אבל דעת הרשב"א בס' עה"ק, דאפי' הובאו לחצר בהיתר אסור לטלטל בו אלא תוך ד"א כמו ברה"ר יעו"ש. ועיין בחי' רעק"א פ' כל גגות משנה ב' ובסי' בית מאיר סי' שמ"ו שכתב דאם הוציא כלי בית לבית אחר שלא עירבו בזה לכ"ע מותר לטלטל בכל הבית ודלא כאה"ע סי' שס"ו יעו"ש:
סעיף קטן ד
ד) שם. לכלים ששבתו בתוכם וכו' וכלים ששבתו בבית אסור לטלטל מחצר לקרפף שלא הוקף לדירה אפי' הם של אדם אחד. רש"י עירובין סוף דף כ"ג ותו' סוף דף ע"ו. מ"א סק"א. ואפי' הוא פחות מסאתים. תו"ש או' א' א"א או' א' ר"ז או' א' ולטלטל מקרפף שהוקף לדירה לקרפף שלא הוקף לדירה יותר מב"ס או' א' פחות מב"ס וא' יותר מב"ס ושניהם לא הוקף לדירה אסור לטלטל מזה לזה כמרה"י לכרמלית מדרבנן ולא מהני עירוב אבל שניהם יותר מב"ם ושניהם לא הוקפו מותר מזה לזה בד"א. וכן מקרפף זה לכרמלית גמור מותר כבס' שמ"ו סעי' ג' ומחצר לקרפף יותר מב"ס שלא הוקף לדירה אסור מזה לזה אפי' אמה א' כמרה"י לכרמלית. מש"ז או' א' ועיין לקמן או' ט"ו:
סעיף קטן ה
ה) שם. או לגג. ר"ל מחצרו לגג חבירו:
סעיף קטן ו
ו) שם. או לראש הכותל שביניהם. ר"ל שבין שתי חצירות. ועיין לקמן סעי' ו':
סעיף קטן ז
ז) שם. אפי' גבוה ממנו הרבה. ולא אמרינן שעי"ז יתחלקו לשתי רשויות ולאפוקי מדברי ר"מ במשנה:
סעיף קטן ח
ח) שם. ומהגג לקרפף. וה"ה מחצר לקרפף. וכן מקרפף של זה לקרפף של אחר. ר"ז שם:
סעיף קטן ט
ט) שם. שאינו יותר מסאתים. דאם הוא יותר מסאתים הוי בכלל כרמלית כיון שלא הוקף לדירה כמ"ש לקמן סעי' כ' וא"כ אסור להוציא ממנו לרה"י. ועיין לעיל סי' שמ"ו סעי' ג' ובדברינו לשם או' כ"ז:
סעיף קטן י
י) שם. או למבוי שמתוקן וכו' שדינו ג"כ כחצר שאינה מעורבת ולא ככרמלית כמ"ש בסי' שפ"ח. ר"ז שם:
סעיף קטן יא
יא) שם. אפי' לא עירבו בו. ר"ל שלא נשתתפו בו החצירות ביחד. וכ"כ הר"ז שם. ועיין לקמן בסי' שפ"ח:
סעיף קטן יב
יב) שם. לחצר אחרת. וה"ה לגג או לקרפף אחר כנז':
סעיף קטן יג
יג) שם. ולא חיישינן שמה יטלטל וכו' משום דהוי גזירה לגזירה. לבוש. תו"ש או' ד':
סעיף קטן יד
יד) [סעיף ב'] ואסור לטלטל ממנו וכו' וה"ה דבתוכו אסור לטלטל רק בתוך ד"א כמ"ש לעיל סי' שמ"ו סעי' ג' יעו"ש:
סעיף קטן טו
טו) שם. לקרפף אחר וכו' בב"י כתב בשם רש"י דקרפף יותר מסאתים ולא הוקף לדירה קרו ליה רשות א' לגבי חבירו או לגבי חצר לטלטל ב' אמות בזה וב' אמות בזה להוציא ולהכניס מזה לזה יעו"ש. אבל הפרישה או' ד' כתב דמלשון הטור משמע שקרפף שהוא יותר מסאתים אסור להוציא כלל לחצר דהוי כמוציא מכרמלית לרה"י יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ג' וכ"כ לעיל או' ד' בשם המש"ז יעו"ש:
סעיף קטן טז
טז) שם. לקרפף אחר וכו' היינו שהוא ג"כ יותר מסאתים אבל בפחות מזה הוי רה"י ממש ואסור לטלטל ממנו לקרפף שהוא יותר מסאתים דהוי מטלטל מרה"י לכרמלית. תו"ש או' ה':
סעיף קטן יז
טוב) שם. כי אם שתי אמות וכו' דמכרמלית לכרמלית שרי כמ"ש לעיל סי' שמ"ו סעי' ג' וכ"ז בכלים ששבתו בתוכן דאלו כלים ששבתו בבית והובאו לקרפף ע"י עכו"ם וכיוצא אסור להוציאם לקרפף אחר. ועיין לעיל או' ג' ודוק:
סעיף קטן יח
חי) [סעיף ג'] שתי חצירות שרוצים לערב וכו' והיינו שיש פתח או חלון ביניהם כמ"ש בסעי' שאח"ז. ועיין סס"י שס"ה וסי' שפ"ז דמשמע שאם אין ביניהם חלון אף שנשתתפו במבוי אסורים לטלטל דרך חור וא"כ גם בחצירות ובתים שלנו הדין כן. מ"א סק"ג. אמנם בס' אה"ע תמה עליו דכיון דנשתתפו יחד הרי כולם כחצר אחד חשיבי למה לא יטלטלו מזה לזה כמו מבית לבית בחצר אחד יעו"ש. וכ"נ דעת התו"ש או' ו' וכ"כ ח"א כלל ע"ב או' י"ב ובס' בית מאיר ובסי' עצי אלמוגים דלא כמ"א יעו"ש. וכ"ג דעת האחרונים:
סעיף קטן יט
יט) שם. מוליכו בשביל כולם וכו' וה"ה אם חצר אחת דרים אב ובניו המקבלים פרס ממנו וכן הרב ותלמידיו המקבלים פרס ממנו דק"ל דכל שאין דיורים אחרים בחצר א"צ לערב כמ"ש בסי' ש"ע אם באים לערב בחצר הסמוכה להם אחד עולין לכולן. ב"י. ואפילו משלו. ר"ז או' ד' ועיין לקמן או' כ"ב:
סעיף קטן כ
ך) שם. אפי' פת משלו וכו' דהואיל והוא כבר עירב עם חביריו קונה לצורך כולם. ב"י בשם רש"י:
סעיף קטן כא
כא) שם. הגה. והוא שעירבו בני חצירו עמו תחלה. ר"ל שעירב עם בני חצירו תחלה ואח"כ הוליך העירוב לחצר האחרת או שהוליך שם פת משלו ולאפוקי אם הוליך שם הפת קודם שעירב עם בני חצירו דלא מהני משום דאין עירוב למפרע. כ"ה בתשו' הרא"ש כלל כ"א סי' ו' יעו"ש. ומיהו לפי ע"ש לעיל סי' שס"ו סעי' ט' דמתנים בשעת הנחת העירוב על הנוספים אח"כ אפי' לא עירב עמהם אלא שבא לדור שם ואח"כ הוליך העירוב לחצר האחרת או הוליך פת משלו מהני:
סעיף קטן כב
כב) שם. בהגה. או שא"צ לערב וכו' עיין לעיל או' י"ט דהנך נמי כחד חשיבי ואחד מוליך בשביל כולם וכולם מותרין:
סעיף קטן כג
כג) שם. בהגה. כמ"ש סי' ש"ע. סעי' ד' וסעי' ה':
סעיף קטן כד
כד) שם. והוא שעירבו בני חצר השנייה וכו' דאל"כ הא הניחו עירובין במקום האסור דכיון דלא עירבו בני אותה חצר הא אינהו בעצמן אינם יכולין לטלטל מבית לחצר ואיך בני חצר אחרת יוכלו לטלטל שם וא"כ אפי' בחצרם אינם יכולין לטלטל כלי הבית לחצר אם הוליכו עירובן לשם כיון שעירובן הונח במקום האסור.
סעיף קטן כה
כה) שם. ואין בני חצר השניה צריכין פת וכו' דבית שמניחין בו עירוב או שיתוף א"צ לתת פת לעירוב כמ"ש סי' שס"ו. תו"ש או' ט'
סעיף קטן כו
כו) שם. אלא העירוב שעשו וכו' פי' שמניח עירוב ב' חצירות ביחד כדלקמן סי' שפ"ו. פרישה או' ז':
סעיף קטן כז
כז) [סעיף ד'] אין שתי חצרות יכולות לערב וכו' וכ"ז מיירי כשלא נשתתפו החצירות במבוי דאם נשתתפו הו"ל כולם כחצר אחד ומותר לטלטל מזה לזה אפי' ע"י חור קטן שבניהם כמ"ש לעיל או' ח"י יעו"ש.
סעיף קטן כח
כח) שם. יכולות לערב יחד. היינו כדי לטלטל אפי' כלי הבית מזה לזה דאי כלים ששבחי בחצר אפי' בלא עירוב יכולין לטלטל מחצר לחצר כמ"ש סעי' א':
סעיף קטן כט
כט) שם. אלא א"כ יהא פתח ביניהם או חלון שיש בו ד"ט וכו' משמע דגם הפתח שיעורו בד"ט על ד"ט וכ"כ ח"א כלל ע"ב או' י"ב אבל הר"ז או' ה' כתב פתח רחב ד"ט או חלון שיש בו ד' על ד' וכו' ומדלא הזכיר בפתח ד"ט על ד"ט כמו בחלון משמע דדוקא ברוחב סגי בד"ט אבל בגובה בעינן כדין שאר פתחים והיינו י"ט כמ"ש ביו"ד סי' רפ"ז סעי' ב' בהגה לענין חיוב מזוזה יעו"ש. וכ"כ בפי' ר"ח בעירובין ע"ח ע"ב דדוקא בחלון סגי שיעור ד"ט על ד"ט אבל בפתח בענין שיעור מלא קומתו יעו"ש ונראה דשיעור מלא קומתו לאו דוקא אלא דהיינו נמי י"ט דיכול לכפוף קומתו ולצאת ולבא. ואפשר שגם דברי הש"ע יש לפרש כן דמ"ש יהא פתח ביניהם ר"ל כדין פתח דעלמא גבוה י"ט ורחבו ד"ט. וע"כ נראה דיש להחמיר:
סעיף קטן ל
ל) שם. או חלון וכו' ואז מותר לטלטל אפי' דרך פתחים קטנים. ב"י בשם שה"ל. מ"א סק"ד. או אפי' דרך חור שביניהם. תו"ש או' יו"ד. ר"ז או' ה':
סעיף קטן לא
לא) שם. שיש בו ד' על ד"ט. אבל פחות מזה אפי' ארוך הרבה אינו משלים לשיעור הרוחב דלא חשיב פתחא דהא לא חזי להכניס ולהוציא מתוך שהוא צר וכמאן דליתיה דמי ואין מערבין אחד. ב"י בשם שה"ל. ואם החלון עגול צריך שיהא בהקיפו שבסר נכי חומשא. גמ' וצריך שיהא ד' חומשין ומשהו תוך עשרה לארץ כדי שיהא המרובע תוך עשרה לארץ. מ"א סק"ה. והטעם משום דבעינן שיהא החלון ד"ט על ד"ט. והאלכסון של ד"ט על ד"ט עולה ד"ט וח' חומשין דהיינו ה' טפחים וג' חומשין ע"פ הכלל כל אמתא בריבוע אמתא וחרי חומשי באלכסון וא"כ כשבא לעשות עיגול המקיף ע"פ הכלל כל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו ג"ט יהיה חוט המקיף ג"פ ה' טפחים וג' חומשין עולה ט"ז טפחים וד' חומשין דהיינו שבסר נכי חומשא. ומ"ש צריך שיהא ד' חומשין ומשהו תוך יו"ד סמוך לארץ וכו' משום דהעיגול יותר מן הריבוע ח' חומשין כשיעור מה שהאלכסון עולה יותר מן המרובע דהא האלכסון של הריבוע עומד תוך העיגול ונוגע בצדדין ובקרנות בעיגול וא"כ מגיע לעיגול למעלה מן הרבוע ד' חומשין ולמטה מן הריבוע ד' חומשין והעיגול אינו מועיל כיון שאין ברחבו ד"ט ולכן בעינן ד' חומשין ומשהו בתוך יו"ד כדי שיהא אותי משהו ברחב ד"ט תוך יו"ד. מחה"ש. (ויש שם ט"ס הידוע דבמקום חומשין כתוב טפחים):
סעיף קטן לב
לב) שם. ויהיה קצתו בתוך י"ט וכו' ואפי' משהו רש"י עירובין ע"ו מ"א. וכ"כ הטור. אבל אם כל החלון הוא למעלה מי"ט אינו מועיל כלום כיון שיש תחתיו מחיצה גמורה החולפת בין החצר וא"א להם לערב ביחד. ר"ז או' ה':
סעיף קטן לג
לג) שם. ואם רצו מערבין כל א' לעצמו. ואז אסורין לטלטל מזו לזו דרך פתחים וחלונות או חורים וסדקים או ע"ג הכותל כלים ששבתו בתוך הבית. ר"ז שם. אבל כלים ששבתו בחצר מותר לטלטל מחצר לחצר אפי' בלא עירוב ואף דרך חור ושאין ביניהם פתח כלל נמי שרי דרשות אחת הן. א"א או' ד' ועיין סעי' א':
סעיף קטן לד
לד) [סעיף ה'] חלון שבין שתי בתים וכו' ומיירי שלא עירבו בהחצר אשר הבתים פתוחים לו דאי עירבו כל הבתים אשר בחצר נעשו רשות אחת ומותר לטלטל אפי' דרך חלון שאין בו שיעור פתח או דרך חורין וסדקין. וה"ה אם החלון בין שתי בתים אשר בשתי חצירות ונשתתפו אוחם חצירות במבוי נעשו כל החצירות רשות אחת אפי' לכלים ששבתו בתוך הבית ומותר לטלטל אפי' דרך חלון שאין בו שיעור או דרך חורין וסדקין כמ"ש לעיל או' ס"י יעו"ש. אבל אם עירבו ב' החצירות כל אחת לעצמה ולא נשתתפו במבוי וגם לא הוליכו העירוב מחצר לחצר אחרת כדי לערב יחד כמ"ש סעי' ג' אם רוצים לטלטל מן בתים של שתי חצירות ע"י חלון שביניהם צריכים לערב.
סעיף קטן לה
לה) שם. אפי' הוא למעלה מיו"ד וכו' דביתא כמאן דמליא דמי. גמ' ופירש"י והוי כמאן דלא גבוה עשרה. וכ"כ ב"י. ט"ז סק"ב. והר"ר יהונתן על הרי"פ במשנה פ' חלון כתב עוד הטעם לבית לפי שהוא מקורה וכ"כ התו"ש או' י"ב והר"ז או' ז' ועיין בס' גאון יעקב על עירובין ר"פ חלון שנסתפק אם הטעם דבית כמאן דמלא דמי משום דמקורה א"כ ה"ה בחצר מקורה או משום תשמיש הבית דוקא יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז
סעיף קטן לו
לו) שם. וה"ה לארובה שבין בית לעלייה וכו' אבל חלונות שבין שתי עליות ושבין שני חדרים צריכין שיהא בתוך יו"ד כמו שתי חצרות. עה"ק. וצ"ע דבעירובין דף ע"ו דקאמר תרגמה אחצרות משמע דבעליות וחדרים דינם כבתים וכן משמעות הפו' דכל שהוא מקורה דינו כבתים. א"ר או' ג' וכ"כ המש"ז או' ב':
סעיף קטן לז
לז) שם. וה"ה לארובה וכו' קמ"ל דגם באמצע אמרינן דביתא כמאן דמליא דמי. עו"ש או' ג':
סעיף קטן לח
לח) שם. שבין בית לעליה וכו' ואין לו דרך על הבית שדר בו התחתון ואוכל שם. מ"א סק"ז, דאם יש לו דרך על התחתון אף שאין בארובה ד' על ד' מערב דרך הפתח ומטלטל אף דרך חור. א"א או' ז' ומ"ש התו"ש והמחה"ש בביאור דברי מ"א הנז' כבר הקשה ע"ז בס' בית מאיר דהא רגל המותרת במקומה אינה אוסרת כמ"ש ססי' שע"ח יעו"ש:
סעיף קטן לט
טל) שם. בהגה. ואם עשו סריגה וכו' דאין הנקבים מצטרפין לד' ט"ז סק"ג.
סעיף קטן מ
מ) [סעיף ו'] אין לטלטל כלים ששבתו בבתים וכו' ר"ל אע"ג דכלים ששבתו בבית זה מותר לטלטלם כב' החצירות וכן מבתי ב' החצירות לבית זה מ"מ כלים ששבתו בבית של חצר זו אסור להוליכם לחצר אחרת ע"י בית זה האמצעי כיון שלא עירבו ב' חצירות ביחד:
סעיף קטן מא
מא) שם. אין לטלטל כלים וכו' ודוקא כשנתן הבית עירובו בחצירות אבל אם ב' החצירות נתנו עירובן בבית הממוצע בין החצירות כולם מותרים זע"ז וכדלקמן רס"י שע"ח יעו"ש. מחה"ש.
סעיף קטן מב
מב) שם. היה בין שתי חצירות כותל וכו' אפי' אינו רחב ד' דלענין מיהוי מחיצה בכל דהו הוי סתימה ואין מערבין אחד. רש"י.
סעיף קטן מג
מג) שם. גבוה י"ט. דאם אינו גבוה י"ט צריכים לערב אחד ולא שנים כמ"ש לקמן סעי' י"ט לגבי גדיש. וכ"כ ד"מ או' ג' בשם הר"ר יהונתן והביאו לקמן סעי' ז' בהגה. וכ"ה בהרמב"ם פ"ג דין ג' וכ"כ המאמ"ר או' ט"ז ועי"ש מה שתמה על הלח"ם שלא כ"כ יעו"ש:
סעיף קטן מד
מד) שם. גביה י"ט. ע"פ כל ארכי. ר"ז או' ח':
סעיף קטן מה
מה) שם. ועשו עליו מחיצה וכו' דק"ל גידוד ה' ומחיצה ה' מצטרפין וכמ"ש בסי' שס"ב סעי' ב' ב"י:
סעיף קטן מו
מו) שם. ועשו עליו מחיצה וכו' וה"ה כשגבוה מחבירו עשרה בלי מחיצה. גמ' מ"א סק"ח:
סעיף קטן מז
מז) שם. יכולין להורידם לחצירות וכו' דגג וחצר רשות אחת היא כמ"ש סעי' א' מ"א סק"ט. ובין שעירבו החצירות כל אחד בפ"ע או שלא עירבו כלל וכמ"ש בסעי' א' יעו"ש:
סעיף קטן מח
מח) שם. אם הכותל רחב ד' אסור וכו' ר"ל ד"ט שהוא גדר רה"י שיש בו ד"ט על ד"ט הוי רה"י ולכן אסור להוריד משם לבתים דהוי כחצר של שניהם משא"כ כשאינו רחב ד"ט דהוי מקום פטור כמ"ש לעיל סי' שמ"ה ומ"ש בעו"ש ד"א אפשר דט"ס הוא. מאמ"ר או' ה' וכ"כ הר"ז או' ח' דאם הכותל רחב ד"ט אסור. וכ"כ האחרונים
סעיף קטן מט
מט) שם. ואם אינו רחב ד' מותר דבפחות מד' מקום פטור הוא ומותר לשניהם להשתמש בו אפי' מן הבתים ואעפ"י שעירבה כל אחת לעצמה. ב"י בשם המ"מ כ"ג:
סעיף קטן נ
נ) שם הגה. ובלבד שלא יחליפו וכו' היינו שלא להעלות מן הבתים לכותל ולחזור ולהורידו לחצר השני ועיין לעיל סי' שמ"ו ססעי' א' בש"ע שהביא פלוגתא בזה וכתבנו שם דדעת הש"ע כהמתירין אלא רק שחושש גם לדעת האוסרים יעו"ש:
סעיף קטן נא
נא) שם. מי שאינו גבוה לו יו"ד מותר וכו' משום דהו"ל לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקושי וכל לזה בנחת ולזה בקושי נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת. גמ' ב"י:
סעיף קטן נב
בנ) שם. אף בכלים ששבתו בבית. ומיירי כשעירבה לעצמה מ"א ס"ק י"א. דאם לא עירבה לעצמה אסור מבית לחצר וכ"ש למחיצה והשני מותר מחיצה למחיצה דרשות הוא א' וכשהכותל גבוה י"ט לשניהם ולא עירבו שניהם מותרים מחצר למחיצה ואם עירבו כל א' לעצמה אסורים מבית למחיצה דהוי גג חצר חבירו א"א או' י"א:
סעיף קטן נג
גנ) שם. והשני אסור להשתמש בו וכו' כיון של חבירו נמוך מי"ט לא הו"ל דין גג ואם ישתמש הוא בו הו"ל כחצירו ויאסור חבירו להעלות עליו כלי הבית ולכן אסור הוא בו דנותנין אותו לזה שתשמישו בנחת. מ"א ס"ק י"ב א"ר או' ו' תי"ש או' כ"ד. ר"ז או' ט':
סעיף קטן נד
דנ) שם. והוא שיהא הכותל רחב ד' וכו' דהוי הכותל רה"י אבל אם אין רחב ד' הוי מקום פטור. ט"ז סק"ד:
סעיף קטן נה
הנ) שם. אבל אם אינו רחב ד' מותר לשתיהן וכו' דהוי מקום פטור ובטל לגבי שניהם מ"א ס"ק י"ג תו"ש או' כ"ה:
סעיף קטן נו
ונ) שם. אפי' עירבו כל אחת לעצמה. ר"ל ולא עירבו שניהם ביחד. וכ"כ הר"ז שם אבל אם לא עירבו כלל אסור לטלטל כלים ששבתו בבית לחצר וכ"ש לכותל וכמ"ש לעיל או' ב"ן:
סעיף קטן נז
זנ) [סעיף ז'] נפרץ הכותל עד עשר אמות. ועד בכלל דהעשר הוא בכלל פתח כמ"ש לעיל סי' שס"ב או' ע"ט. ואלו העשר אמות מצומצמות כמ"ש לעיל סי' שס"ג סעי' כ"ו ובדברינו לשם או' קמ"ג וקמ"ד יעו"ש:
סעיף קטן נח
חנ) שם. הרי הוא כפתח ואז אם רצו מערבין יחד ואם רצו מערבין שנים כמש"ל סעי' ד' וכ"כ ב"י בשם הר"ר יהונתן:
סעיף קטן נט
טנ) שם. והוא שלא יהיה נפרץ במלואו. כלומר דאם נפרץ במילואו אפי' פחות מיו"ד אמות צריכות לערב יחד עו"ש או' ה':
סעיף קטן ס
ס) שם. והוא שלא יהיה נפרץ במילואו דהיינו שנשאר משהו מכאן ומשהו מכאן או מצד אחד לבדו נשאר ד"ט רוחב בגובה י"ט ב"י בשם הר"ר יהונתן וכ"כ מ"א ס"ק י"ד. אמנם התו"ש או' כ"ז השיג על דברי מ"א הנז' וכתב דדעת הש"ע אינו כן אלא דבשיור בעינן מישתייר דוקא טפח מכל צד או פס ד"ט מצד אחד יעו"ש ועיין לעיל סי' שס"ג סעי' ב' ובדברינו לשם או' י"ב ואו' י"ד יעו"ש:
סעיף קטן סא
סא) שם. ואם נפרץ ביותר מעשר וכו' ואעפ"י שנשאר מן הכותל מכאן ומכאן כפלי כפליים ממה שנפל הכל חשוב כנפול ואין זה פתח אלא פרצה והוי כלהו כדיורי חצר א' ואם עירב כל א' לעצמה הוי כחולקין את עירובין ואוסרין אלו על אלו. ב"י בשם הר"ר יהונתן עו"ש שם א"ר או' ז':
סעיף קטן סב
סב) שם. וצריכין לערב יחד. אכן אם עשו צוה"פ לפרצה מהני להיות נחשב כפתח כדלעיל סי' שס"ג סעי' כ"ו ואז אם רצו יכולין לערב שנים:
סעיף קטן סג
סג) שם הגה. וכ"ש אם אין ביניהם מחיצה גבוהה יו"ד וכו' דהוי כמאן דליתא תו"ש או' כ"ח:
סעיף קטן סד
סד) [סעיף ח'] גבוה עשרה לשניהם כלומר משני צדדיו גבוה עשרה. עו"ש או' ו' דאי מצד א' אינו גבוה עשרה נותנים אותו לאותו חצר שמצדו אינו גבוה יו"ד כל"ש בסעי' הקודם:
סעיף קטן סה
סה) שם. סולם רחב ד' ר"ל הנמשך באורך הכותל ד' דהיינו ששליבותיו שהם בעצמם רוחב הסולם הם ארוכות ד' ובהכי סגי וא"צ שיהא בולט ד' תוך החצר שיהיו שליבותיו רחבות ד' ושיהא בו ד' על ד' דכל שמגיע לראש הכותל או לפחות מג' א"צ ד' על ד' מאמ"ר או' ה' וכ"ה בהגהת הלבוש ועי"ש במאמ"ר מ"ה שהשיג על העו"ש וכן השיג עליו המ"א ס"ק ט"ז ועיין לקמן או' ע"ז ואו' ע"ח:
סעיף קטן סו
סו) שם. אם אין ביניהם ג' וכו' דאמרינן לבוד והוי כאלו הם מכוונין ויכולין לעלות מצד זה ולירד מצד זה והוי כפתח תו"ש או' כ"ט:
סעיף קטן סז
סז) שם. חשיבי כפתח. ואם רצו מערבין שתי החצירות יחד רש"י ר"ז או" י"א:
סעיף קטן סח
סח) שם. היו מופלגים זה מכנגד זה ג' טפחים. וה"ה הרבה גמ' ר"ז שם:
סעיף קטן סט
סט) שם. אם הכותל רחב ד' וכו' שיכול לעלות בסולם זה ולילך על הכותל עד סולם חבירו ולירד טור וכ"ה ברש"י מ"א ס"ק ט"ו:
סעיף קטן ע
ע) שם. כשיש בו ד' שליבות דכובדו קובעו ואינו נוטל בשבת. גמ' ולא משום איסור אלא משום דקשה ליטלו רש"י. ואעפ"י שעתיד ליטלו אחר השבת שרי ר"ז שם.
סעיף קטן עא
עא) שם. אבל פחות מכאן לא דהואיל וקטן הוא ונוח ליטלו כנטול הוא ואינו חשוב פתח ר"ז שם:
סעיף קטן עב
עב) שם. אבל פחות מכאן לא. ואם נקבע בבנין כל סולם ממעט. המ"מ פ"ג דין ז' וא"כ ה"ה אם נקבע במסמרים:
סעיף קטן עג
עג) שם. כבדות. היינו שאינו נוח להינטל ועיין לעיל סי' ש"ע או' יו"ד:
סעיף קטן עד
עד) שם. שאז כובדו קובעו פי' שאז א"צ ד"ש שליבות אבל רחב ד' ודאי דבעינן. עו"ש או' ו':
סעיף קטן עה
עה) שם. אלא עשרה וכו' דאם הוא גבוה יותר מיו"ד לא סגי בשבעה ומשהו אלא בכדי שיהא הסולם מגיע תוך ג"ט סמוך לראש הכותל וכן אם הניח הסולם באלכסון לא סגי בז' ומשהו אלא עד שיהיה בתוך ג' סמוך לראש הכותל אחרונים:
סעיף קטן עו
עו) שם. ז' ומשהו וכו' ולא נשאר לראש הכותל כ"א פחות מג"ט ואז אמרינן לבוד:
סעיף קטן עז
עז) שם. במשך ד' אצל הכותל וכו' פי' ברוחב ד' כמ"ש ראש הסעי' ולא בעי' ד' על ד' כמו באצטבא בסעי' י"א ולדא העו"ש. מ"א ס"ק ט"ז (ע"פ הגהת יא"פ ומחה"ש שבכאן צריך הציון של מ"א) ועיין לעיל או' ס"ה:
סעיף קטן עח
עח) והעמודים של הסולם שתוקעין בהן השליבות ג"כ מצטרפין לשיעור רחב ד' ועובי השליבות אין בהן שיעור. ושיעור שצריך לגובה הסולם הוא עד השליבה העליונה ואף שהעמודים גבוהין יותר למעלה אין מועילין להשלים השיעור תוספת ירושלם בשם הירושלמי:
סעיף קטן עט
עט) שם. בין להשתמש עליו. היינו אם אחד עשה סולם נותנין אותו לזה תו"ש או' ל"ב והיינו אם עירבה אותה חצר לעצמה מותר להוליך ע"ג הכותל אף כלים ששבתו בבית וחבירו אסור אפ" בכלי חצר כמ"ש סעי' ו' ואם לא עירבה שניהם מותרין דוקא בכלים ששבתו בחצר כמש"ל או' ב"ן: