אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר

סימן שסו

סימן שסה

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] חצר שהרבה בתים פתוחים לתוכו וכו' וכגון דב' או' ג' בעלי בתים דרים באותם הבתים שבאותו חצר אבל אם אין דר שם באותו חצר כ"א בעה"ב א' א"צ עירוב כמ"ש לקמן רסי' שפ"ב יעו"ש:

סעיף קטן ב

ב) שם. אסרו חכמים לטלטל וכו' דמה"ת מותרין לטלטל בכל החצר ומבתיהם לחצר שהרי רה"י גמורה היא אבל חכמים אסרו לטלטל מבתיהם לחצר עד שיערבו מפני שהבתים הם רשיות מיוחדות לכל אחד שלו והחצר רשות משותפת לכולם ודומה קצת לרה"ר ואם היו מוציאין מהבתים לחצר יאמרו שמותר להוציא מרה"י לרה"ר. טור. לבוש. עו"ש או' א' ר"ז או' א':

סעיף קטן ג

ג) שם. אסרו חכמים לטלטל מבתיהם לחצר וכו' אבל בחצר עצמו מותר לטלטל בכולו כלים ששבתו בתוכו וכן מחצר שחצר כמ"ש לקמן רסי' שע"ב יעו"ש:

סעיף קטן ד

ד) שם. מבתיהם לחצר וכו' וה"ה מבית לבית שלא בדרך החצר אסור. מ"א סק"א. א"ר או' א' תו"ש או' א' ר"ז או' א':

סעיף קטן ה

ה) ושני בתים של שני אנשים בלא חצר ביניהם נמי אסור לטלטל מזו לזו בלא עירוב. תיו"ט פ"ז דעירובין. וכ"פ בתשו' דב"ש סי' קפ"ב. מיהו הרמ"ז שם והש"ל חולקים בזה דכיון שלא נשאר להם מקום שיד כולם שוים בו א"צ עירוב. והב"ד בקובץ על הרמב"ם הל' עירובין פ"א וסיים דהמחמיר עכ"פ לא יברך יעו"ש, פ"ת:

סעיף קטן ו

ו) שם. עד שיערבו. ואם לא עירבו אפי' ע"י הושטה מיד ליד איש את חבירו תוך ד"א אסור. שו"ת רש"ל סי' נ"א. והביאוהו האחרונים:

סעיף קטן ז

ז) שם. דהיינו שגובין פת וכו' ודוקא פת ול"ד לסי' שפ"ו דשם עירובי תחומין. כנה"ג ושכנה"ג בהגה"ט. א"ר או' ב' ועיין לקמן סי' שפ"ו או' ד':

סעיף קטן ח

ח) [סעיף ב'] יושבי אהלים וכו' כמו אלו הערביים שוכני מדברות עבור מרעה צאן או' עבור חרישה וזריעה ששם ארץ רחבת ידים:

סעיף קטן ט

ט) שם. או מחנה וכו' ונראה דמיירי דמחנה שאינה יוצאת להלחם אלא שהולכים לאיזה עסק במדבר וקובעים שם לאיזה ימים הילכך חייבין בעירוב אבל במחנה היוצאת להלחם אפי' קבעוהו לזמן הרבה פטורין מעירוב דהכי אמרינן התם ד' דברים פטורין במחנה וחד מהן דפטורין מלערב. עו"ש או' ב' וכ"כ הר"ז או' ב' דאם הולכים למלחמה פטרום חכמים מעירובי חצרות ומנט"י ואפי' היא מלחמת הרשות. ודוקא עירובי חצרות אבל עירובי תחומין חייבין. גמ' עירובין י"ז ע"ב. וזהו לדעת הרמב"ם דס"ל י"ב מיל אבל דאו השה"ג סוף פ"ק דעירובין כתב ע"ש הריא"ז דגם מעירובי תחומין פטורין שאף הוא מד"ס יעו"ש. ועיין לקמן רסי' שצ"ז ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן י

י) שם. שהקיפוהו מחיצה. גבוהה י"ט דאל"ה לא מקרי מחיצה.

סעיף קטן יא

יא) שם. אין מטלטלין מאהל לאהל וכו' וה"ה מהאהל לבקעה שבתוך ההיקף כמו שאין מטלטלין מבית לחצר כמ"ש בסעיף הקודם:

סעיף קטן יב

יב) שם. אין מטלטלין מאהל לאהל וכו' כיון שכל אחד אהלו קבוע לו לעמוד שם ימים רבים. תו"ש או' ב':

סעיף קטן יג

יג) שם. עד שעירבו כולם. מהטעם שכתבנו לעיל או' ב':

סעיף קטן יד

יד) שם. אבל שיירא שהקיפוה מחיצה. ועשו להם כל א' אהל בתוך ההיקף:

סעיף קטן טו

טו) שם. אבל שיירא שהולכת לדרכה ורק שהוצרכו לנוח שם מפני השבת ואין אותם אהלים קבוע להם רק לפי שעה. תו"ש או' ג' ר"ז או' ב' ונראה דה"ה אם מתעכבים שם לאיזו סיבה כגון מפני הליסטים עד שיבא להם עזרה וילכו עמהם או מפני סיבה אחרת כיון שנחוצים הם ללכת לדרכם ורק שמתעכבים מפני סיבה הרי אותם אהלים לא נקרא קבוע וא"צ עירוב:

סעיף קטן טז

טז) וכתוב בשה"ל דהיכא שפטורים מלערב ויש שם עכו"ם צ"ע אם הם אוסרים עליהם והביאו ב"י וכתב עליו דאין זה צריך לפנים דכיון שאין הישראלים צריכין לערב פשיטא דאין העכו"ם אסור דהו"ל יחיד במקום עכו"ם עכ"ל והביאו העו"ש או' ב' וכתב דדבריו נכונים:

סעיף קטן יז

טוב) שם הגה. בתים שבפינה צריכים עירוב וכו' והיינו אם יש שם ב' ישראלים וכל א' יושב בבית א' בפ"ע שאז אוסרים זה ע"ז צריכין עירוב כדי לטלטל מן הבית לשטח הספינה אבל אם לא ישראל כ"א בבית א' ובשאר הבתים יושבים עכו"ם אין אוסרין עליו כמ"ש לקמן רס"י שפ"ב ומותר לטלטל מן הבית לשטח הספינה בלתי עירוב. ועיין לקמן או' כ"ב:

סעיף קטן יח

חי) שם. בהגה. בתים שבספינה צריכים עירוב וכו' והשאר שאין להם בתים הרי הם כשרויים בחצר. ב"י בשם שה"ל" מ"א סק"ג. תו"ש או' ד' ר"ז או' ג' ור"ל ושאר ספינות שאין להם בתים או אפי' אם יש לספינה בתים אותם בני אדם היושבים בשטח הספינה בלא בתים הרי הם כשרויים בחצר ומותרים לטלטל בכל שטח הספינה בלתי עירוב כמו כלים ששבתו בחצר דמותר לטלטלם בכל החצר כמ"ש לקמן רסי' שע"ב יעו"ש:

סעיף קטן יט

יט) וכתב שם הר"ז וכן אינם אוסרים על הדר בבית שבספינה ור"ל דאותם היושבים בשטח הספינה ל"מ דאינם אוסרים זע"ז אלא אפי' על הדר בבית שבספינה אינם אוסרין מלטלטל מהבית לשטח הספינה ואם היו שנים בב' בתים ועירבו אין אוסרים עליהם. ועיין מחה"ש סק"ג:

סעיף קטן כ

ך) שם. בהגה. אעפ"י שיש לספינה מחיצות. פי' גבוה יו"ד מקרקע הספינה ואעפ"י שאינה גבוה יו"ד מן המים מותר לטלטל בתוכה. מ"א סק"ד. א"ר או' ג' תו"ש או' ה':

סעיף קטן כא

כא) שם. בהגה. ואם אין לספינה מחיצות אסור לטלטל וכו' דהוי כרמלית. אבל מותר לטלטל מן הים לתוכה (תוך ד"א. מחה"ש) דמכרמלית לכרמלית שרי. מ"א סק"א. א"ר שם. תו"ש או' ו' ועיין לעיל סי' שמ"ו סעי' ב':

סעיף קטן כב

כב) ואם יש בית בספינה והספינה אין לה מחיצות יו"ד אסור להוציא מהבית לספינה ואם יש לה מחיצות עשרה א"צ עירוב כיון דאין שם אלא בית א' מ"א שם. א"ר שם. תו"ש שם. ועיין לעיל או' טו"ב:

סעיף קטן כג

כג) ואמרינן שם בגמ' (שבת ק"א ע"א. ומ"ש ואמרינן שם בגמ' וכו' הוא לפי פירש"י דהתם) ספינות קטנות הרתבות מלמעלה וקצרות מלמטה עד כחודו של סכין אפ"ה הוי רה"י אם יש להם מחיצות יו"ד דאמרינן גוד אחית. וכתב באגודה סי' קי"ג דאם אין רחבה ד"ט בתוך גובה ג' אז הוי כים ואין מטלטלין בה אלא בר"א ומותר לטלטל מתוכה לים. ובתו' חולקין (ר"ל על פירש"י שפי' ביצאתא דמישן ספינות קטנות הרחבות מלמעלה וכו') ופי' שהספינה שיש לה דפנות וקרקעות העשויות נסרים וחלל ג"ט בין הנסרים והמים נכנסין בה ויושבין בה כמו במים ואפ"ה הוי רה"י שאנו רואים כאלו דופני הספינה עקומין ומסבבין כל הספינה ונמצאו הנסרים מחוברין יעו"ש. מ"א שם. והביאו הא"ר והתו"ש שם. ומיהו בערוך על ביצאתא דמישן כתב ב' פירושים דרש"י ותו' ומשמע דהכי הילכתא. וכ"כ בב"ה דשניהם נכונים לדינא:

סעיף קטן כד

כד) [סעיף ג'] הבית שמניחין בו העירוב א"צ ליתן פת. שהרי אין העירוב אלא שנחשב כאלו כולן דרין שם והרי הוא דר שם. טור. ט"ז סק"א:

סעיף קטן כה

כה) שם. א"צ ליתן פת. ומפרש בגמ' שאעפ"י שאין שם פת בבית זולתי העירוב שהביאו שאר שכנים מותר. ב"י:

סעיף קטן כו

כו) שם. וא"צ שיהיה בעירוב שוה פרוטה. כלומר דלא תימא דצריך שיהיה הבית משותף בין כולם וקנוי לכולם ותבעי דוקא שיהא הפת שוה פרוטה דפחות משוה פרוטה אין קונין בו קמ"ל דלאו משום קנין הוא אלא שיתוף דירה בעלמא הוא ומזה הטעם ג"כ צריך ליתן דוקא פת ולא סגי בד"א כגון כלי וכיוצא בו שאינו מאכל. עו"ש או' ג':

סעיף קטן כז

כז) שם. לאפוקי בית שער וכו' שאינם ראויים לדירה. ומשמע בגמ' (פ"ה ע"ב) דהנותן את עירובו בבית שער דיחיד עירובו עירוב אבל הרמב"ם בפ"א. כתב דאפי' בבית שער דיחיד איו נותנין עירוב. ב"י ועיי' בב"י. סי' ש"ע שכתב דס"ל והרמב" דלא ק"ל כההיא שמעתתא וכתב דכ"ה דעת הרי"ף והרא"ש והטור והכי נקטינן יעו"ש ובדברינו לשם או' ב':

סעיף קטן כח

כח) שם. וצריך שיהא בו ד"א וכו' דאז הוא ראו' לדירה ואם יש חדר קטן בתוך חדר גדול אז אפי' אין בו ד"א על ד"א מניחין בו עירוב דסליק היקף הקטן והוי כאלו הוא מונח בחדר גדול וה"ה אם הקטן נפרץ במילואו לגדול דאז הוי כאלו הוא קרן זוית של הגדול וכאלו הוא מונח בתוך הגדול כדאיתא סי' כ"ה. תו"ש או' ט'

סעיף קטן כט

כט) שם. וצריך שיהא בו ד"א וכו' ולפי מ"ש סי' שס"ג סעי' כ"ו בעינן ד"א שוחקות מיהו אם אין בחצר אלא בית א' גדול ובית שיש בו ד"א עוצבות מניחין בו העירוב ממ"נ דאי משערינן בעוצבות הרי יש לה ד"א ואי בשוחקות הרי אין בו ד"א ובסוכה איתא (דף ג' ע"א) דבית שאין בו ד"א א"צ ליתן לעירוב כלל ואין מניחין בו עירוב יעו"ש. תו"ש שם:

סעיף קטן ל

ל) שם. וצריך שיהא בו ד"א וכו' ואם יש בו כדי לרבע ד"א על ד"א אעפ"י שאין בו ד"א על ד"א מניחין בו. רלנ"ח סי' ק"י. ולדברי הרא"ש ז"ל שחולק על הרמב"ם במזוזה וסובר דבעינן שיש בו ד"א על ד"א ה"ה הכא. כנה"ג בהגה"ט. ור"ל דביו"ד סי' רפ"ו סעי' י"ג גבי מזוזה פסק הש"ע כהרמב"ם דאם יש בו כדי לרבע ד"א חייב במזוזה אבל לדעת הרא"ש והביאו הש"ך שם אינו חייב אלא א"כ הוא מרובע ד"א יעו"ש. וכתב הא"ר או' ה' דאפי' אין בו ד"א רק שיש בו כדי לרבע ד"א על ד"א מניחין בו את העירוב ואף דיש חולקין מ"מ בעירוב דרבנן יש להקל עכ"ד. אבל התו"ש שם השיג על דברי הא"ר הנז' וכתב דהוי קולא דאתי לידי חומרא שנריך ליתן פת לעירוב כמ"ש באו' הקודם יעו"ש. וכ"כ המ"א בסי' שצ"ח סק"ו דאם אין בה רוחב ד"א אעפ"י שארוכה כמה לא מקרי בית. וכ"פ הר"ז בסי' זה או' ה' נמצא דדין זה בפלוגתא שניא וע"כ יש להחמיר דלענין הנחה אין מניחין בו את העירוב אם אינו רחב ד"א על ד"א ואפי' ארוך כמה. ולענין פת יש ליתן אם יש בו כדי לרבע ד"א. ואם אין בחצר כ"א רק בית גדול ובית כדי לרבע ד"א על ד"א יש לערב בלא ברכה דסב"ל:

סעיף קטן לא

לא) שם. ואפי' הוא של קטן. פי' דלא תימא דכיון לאו בר אקנויי רשותה הוא הוא לא ליערבו בביתו קמ"ל דלאו משום קנין אלא משום דירה וע"כ מותר להניח העירוב אפי' בבית קטן. עו"ש או' ג' תו"ש או' יו"ד:

סעיף קטן לב

לב) שם. אין להם לשנותו וכו' ואפי' יש קצת טעם לשנות מקום העירוב אין לשנות מפני דרכי שלום. מהרי"ק שורש קי"ג ומשמע מדבריו דדוקא כשיש קצת טעם אין לשנות אבל אי איכא טעמא רבה משנין. וכ"כ רשד"ם חא"ח סי' ס' כנה"ג בהגה"ט מ"א סק"ז

סעיף קטן לג

לג) שם. הא דמערבין בבית ישן מפני דרכי שלום הוא אפי' נותן השני מעות לבני חצר כדי שיניחו אותו להניח העירוב בביתו. הרדב"ז בתשו' ח"א סי' י"ז. כנה"ג שם. מ"א סק"ח ועיין לקמן אות ט"ל:

סעיף קטן לד

לד) דין זה דמערבין בבית ישן מפני דרכי שלום הוא אפי' מת"ח בעה"ב. מהר"י הלוי הכ"ד בהר"י הלוי סי' מ"ו. ומדברי הרנ"ח ח"ב סי' ג' שכתב דאם מכר בעה"ב ביתו לראובן אין בידינו ראייה גמורה שהקונה יזכה באותה חזקה. אין סתירה לזה דמכר שאני שכבר נסתלק המצוה מרשותו משא"כ במת שנשאר הבית ברשות באי כחו כנה"ג שם. ועיין מ"א סק"ז שכתב דלטעמא משום חסדא אף במוכר ביתו מניחין בו יעו"ש והא"ר או' ז' כתב אפשר כיון שהוא ברשות אחר לא יחשדו שידעו שאין חזקה לאחר יעו"ש. אבל הר"ז או' ז' פסק כדברי מ"א:

סעיף קטן לה

לה) ולא נאמר דין זה דמערבין בבית ישן וכי' אלו דוקא בסתם כלומר שנתנו העירוב בבית הוא בלי תנאי אבל אם בתחלת הנתינה התנה הנותן שאם ירצה לסלקו מבית זה וליתנו בבית אחר הרשות בידו, כנה"ג שם ומה שהקשה ע"ז הי"א עיין רכ"י או' ג' שמיישב וגם פסק כן לדינא כדברי הכנה"ג יעו"ש וכ"כ הר"ז שם:

סעיף קטן לו

לו) ועוד נ"ל דלא נאמר דין זה אלא כשאין שם דררא דממונא כלומר הזוכה בנתינת העירוב בביתו אין לו הנאה אלא המצוה אבל אם יש לו הנאה ממון יכול הנותן לומר עד עכשיו ראיתי להטיל מלאי לתוך כיסך מכאן ואילך אני רוצה להטיל המליאי הזה בכיס של אחרים. ועוד נ"ל דכיון דאין זה אלא מפני דרכי שלום אם עבר ונתנוהו בבית אחר אין ב"ד כופין אותם על כך לחזור וליתנו באותו בית. ומיהו אם הנותן רוצה לחזור וליתנו במקום שהיה רגיל בתחלה הרשות בידו ולענין מעשה צ"ע כנה"ג שם. מ"א סק"ח, א"ר אות ח' תו"ש י"א. והר"ז שם פסק כן להלכה:

סעיף קטן לז

לז) אנשים שהחזיקו במצוה אין כח ביד הקמים עליהם לבטלם מפני דרכי שלום הרש"ך ח"א סעי' מ"ה וכ"כ הרשד"ם חי"ד סי' קפ"ח ומהר"ם די בוטון סי' י"ט כנה"ג שם ושכנה"ג בהגה"ט או' ב' י"א בהגה"ט:

סעיף קטן לח

לח) אין מסלקין את השוחט מאמנותו אם לא נמצא בו קלקול מפני דרכי שלום. כנה"ג שם.

סעיף קטן לט

טל) מי שזכה למצוה אחת אין מעבירין אותה ממנו מפני דרכי שלום אפי' הזוכה ע"ה והבא לזכות מחדש ת"ח הראנ"ח ח"ב סי' ף' כנה"ג שם. ועיין לעיל או' ל"ג היו רגילין לתת חפצי הקהל ביד יחיד אחד אינם יכולין לשנות להפקידם ביד אחר בלי טעם. מהר"ם די בוטון סי' י"ט שכנה"ג בהגה"ט או' ה':

סעיף קטן מ

מ) שם. אפי' קטן יכול לגבות וכו' אבל עכו"ם אסור לקבצן. מ"א סק"ט. א"ר או' ו' תו"ש או' י"ב. ר"ז או' ד' וכן כל מי שאינו מודה בעירוב אסור. א"ר שם. וכן הקוף אסור לקבצו. תו"ש שם. אבל אשה ועבד מותרין מגיד פא מ"ה עירובין דין ט"ז. א"ר שם, ועיין לקמן סי' ת"ט סעי' א':

סעיף קטן מא

מא) שם. אפי' קטן יכול לגבות וכו' אם המקבץ מן הבתים זכור אחר שנעשה העירוב שהוא לא נתן יניח פת שלו ויאמר בדין עירובא בלא כפרה. הרב מזבח אדמה. מח"ר בק"א או' א':

סעיף קטן מב

מב) שם. הגה. והמנהג בזה"ז להניח העירוב בבהכ"נ. ואם הבהכ"נ או בית שמניחין בו העירוב הוא בענין שאסור לטלטל שם כגון שאין שם עירובי מבואות או שהוא חוץ לעירוב אינו כלים דלא שייך לומר כאלו דרין שם ט"ז סק"ג. א"ר או' ט':

סעיף קטן מג

מג) שם. בהגה. להניח העירוב בבהכ"נ. ואם שר העיר חתם בהכ"נ בעד מס שחייבין לו והעירוב מונח שם אסור לטלטל שם. שו"מ מה"ק ח"ג סי' קמ"ח ועי"ש שכתב דלא כרב א' שחלק על הנוב"י ורצה להתיר יעו"ש. וכ"כ בשו"ת לקוטי בהשמטות בסופו. מיהו בשו"ת בר ליוואי ח"א סי' י"ב כתב להיתר יעו"ש. ועיין בשו"ת אבני צדק חא"ח סי' מ"ה שכתב ע"ד העירוב המונח בבהכ"נ שחתמו שר העיר עבור שהוא עומד ליפול דאינו עירוב כלל וכדמסיק הנוב"י יעו"ש. א"ח סי' שס"ה או ז':

סעיף קטן מד

מד) ואם נפסק העירוב מותר לטלטל בחצר בהכ"נ אותם הדרים שם אם הניחו פת העירוב בבהכ"נ. שו"ת רע"א סי' לד. א"ח שם. ועיין לעיל סי' שס"ה או' ס"ו:

סעיף קטן מה

מה) שם. בהגה. ונ"ל הטעם. ר"ל הא דמניחין העירוב בבהכ"נ ואעפ"י שאין דרין שם בני אדם. לבוש. ר"ז או' ו':

סעיף קטן מו

מו) שם. בהגה. דעירובין שלנו יש להם דין שיתוף. דהיינו שכל החצירות והבתים שבמבוי משתתפין יחד בעירוב זה ושיתופי מבואות א"צ להניחו כלל בבית דירה רק שיהא במקום המשתמר בלבד כמ"ש בסי' שפ"י ר"ז שם.

סעיף קטן מז

מז) שם. בהגה. יש להם דין שיתוף. והיינו דוקא אם מהני לשיתוף כגון במבוי שיש לו ג' מחיצות דמיגו דמהני לשתוף מהני לעירוב אבל אם אינו מועיל אלא לחצרות כגון מבוי שאין לו כ"א ב' מחיצות לא. חכם צבי סי' קי"א. שש"א:

סעיף קטן מח

מח) שם. בהגה. וא"צ להניח בבית דירה. ומה"ט מותר לטלטל בבהכ"נ בלא עירוב כיון שאין שם דירה. מ"א סק"י. א"ר או' ט' ואם שבתו שם אורחים ואוכלים וישנים שם י"א שאין אוסרים וא"צ לערב עם בני החצר וי"א שצריכין לערב. ב"י ססי' ש"ע בט"ס שה"ל, וכתב ב"י ואף לדברי האוסרים היינו ששהו שם האורחים יום או יותר כמ"ש הסי' אבל פחות משלשים אינם אוסרים יעו"ש והביאו מ"א שם ח"א כלל ע"ב או' י"א:

סעיף קטן מט

מט) מקומות שאין להם לחי או קורה למבואותיהם או שבהכ"נ אינו במבוי המתוקן בלחי או קורה שאין מניחין שם עירוב בבהכ"נ אעפ"י כן מותרין לטלטל בבהכ"נ וממנו לחצר בהכ"נ ואפי' אם יש שם דירה אחת בחצר בהכ"נ אלא א"כ יש בה ב' דירות שאז הן אוסרות זע"ז עד שיערכו ביניהן ואם לא עירבו אסור לכל אדם לטלטל בחצר בהכ"נ אבל אם אין בה אלא דירה א' ניתנית כולה לדירה זו ואין אנשי ביה"כ אוסרין עליה הואיל ובהכ"נ אינה בית דירה וכמ"ש בסי' שע"ו גבי חורבה שאצל בית דירה. וכל בני העיר נעשו כאורחים לגבי דירה זו ומותרים ג"כ לטלטל מחצר לבהכ"נ ולדירה זו כמו שמותרים בשאר חצירות שאין בהם אלא בית א' ר"ו שם. והא דאוסרים אם יש ב' דירות בחצר בהכ"נ היינו אם קבועים שם הדירות לאכילה אבל אם אין קבועים ב' הדירות לאכילה כגון שיש בחצר בהכ"נ ג' או ד' בתים ובית א' מהם עשו לבהכ"נ ובית שני דר בו השמש או אחר לאכול ולשחות ולישן ובית ג' או שלישי ורביעי דרים שם ת"ח ללמוד בלבד ובלילות הולכים לביתם לאכול ולישן אלו הבתים שדרים בהם ללמוד אינם אוסרים כיון שאינם קבועים לאכילה כמ"ש לקמן סי' ש"ע סעי' ה' והו"ל רק דירה א' בחצר בהכ"נ ואינה אוסרת ומותר לטלטל בכל אותו חצר והבתים בלי עירוב:

סעיף קטן נ

נ) [סעיף ד'] צריך ליתן כל העירוב בכלי אחד. והטעם משום דעירוב שמו כלומר שיהיו כולן מעורבין ומרוצין בו שלא ימחה (ר"ל שלא יקפיד. כמ"ש בסעי' שאח"ז) זה בחבירו אלא שותפות נוחה ועריבה. ב"י בשם רש"י. ט"ז סק"ד:

סעיף קטן נא

נא) שם. בכלי אחד. ונראה כלי לאו דוקא דה"ה אם מונחה כך במקום א' או בית א' שפיר דמי וצ"ע. מש"ז או' ד' מיהו מ"ל הגמ' עירובין מ"ט ע"א ופירש"י שם והמגיד פ"א דין ח"י משמע דצריך דוקא הנחה בכלי יעו"ש:

סעיף קטן נב

בנ) ואם הונח בכלי גדול ואין נוגעין זה בזה כיון שהוא בכלי א' שפיר מקרי עירוב. גם אפילו דאף אם הניח בב' כלים ממש אם הניח הב' כלים בתוך כלי גדול נמי מקרי עירוב. תו"ש או' י"ד:

סעיף קטן נג

גנ) שם. אלא א"כ נתמלא האחד וכו' ודוקא כשנשתייר ממנו מעט הוא דשרי אבל כשידע מתחלה שהכלי אינו מכיל את כל העירוב הו"ל כחולק ברצונו ובטל שם עירוב ממנו. ת"ח. מיהו אם אם אין לו כלי אחר שיכול להחזיק את כולו שרי אף בכה"ג דהא בע"כ הוא מחלק אותו שלא כרצונו. ואם היה סובר שגם כלי זה יכול לסבול הכל אלא שנשתייר ממנו שלא ברצונו שרי אף אם היה לו כלי גדול שמכיל הכל. תו"ש או' ט"ו:

סעיף קטן נד

דנ) שם. בבית אחר. ואפי' אם אחר מזכה העירוב משלו בעד כולם צריך ליזהר בזה. וע"כ העירוב שמניחין בבהכ"נ בעד כל העיר צריך ליזהר שלא להניחו כ"א בבהכ"נ אחת. שו"ת חכם צבי סי' קי"ב. והביאו השע"ת וכתב דיש לתלותו בבהכ"נ היותר גדולה וחשובה ועיקרית שבעיר שכל בני העיר שותפין ושייכין לה וכן עמא דבר יעו"ש:

סעיף קטן נה

הנ) [סעיף ה'] צריך שלא יקפיד וכו' וכ"ש אם מזכה עירוב משלו שצריך שלא יקפיד אם יאכל למי שזיכה בשבילו. עו"ש או' ה' א"ר או' י"א.

סעיף קטן נו

ונ) שם. אם יאכלנו חבירו. המדקדק שלא יתערב לו עם אחרים כדי שלא יקח פחות משלו אינו עירוב. לפי שלא נקרא עירוב אלא שמתערב. פי' ר"ח פתע או' י"ג:

סעיף קטן נז

זנ) שם. שתיקן לצורך השבת. דכיון שהניחו לצורך השבת בוודאי הוא מקפיד עליו. תו"ש או' ט"ז. ר"ז או' ח' ומשמע דאם כיון בפירוש דאינו מקפיד אם יאכלנו חבירו דמהני:

סעיף קטן נח

חנ) שם. שתיקן לצורך השבת. או אם יש לו ככר נאה כגון גאשטי"ל או פשטידא וכיוצא בו. תו' סמ"ג והג"א בשם א"ז. ואפי' כשתופי מבואות כן הוא הדין. פת"ע או' ט"ו:

סעיף קטן נט

טנ) שם. שתיקן לצורך השבת והא שכתב בשער הכוו' דף ס"ב ע"ד על רב האר"י ז"ל דבסעודת ליל שבת היה אומר המוציא בפת של שתופי מבואות ובסעודת שחרית בפת של עירובי חצירות וכן איתא בשבת קי"ז ע"ב ובהגה סי' שצ"ד סעי' ב' לא הוי סתירה מזה דהתם הו"ל פיתא אחרינא ולא היו מקפידין על פת העירוב אלא דלמצוה מן המובחר היו עושין כן הואיל ואתעביד בהו מצוה חדא לעביד בהו מצוה אחריתי. ועיין לקמן או' קכ"ד:

סעיף קטן ס

ס) [סעיף ו'] אין מערבין בפרוסה וכו' וטעמא מפרש בגמ' משום איבה ופירש"י שבאין לידי מחלוקת שאומר אני נותן שלימה ואתה פרוסה ואסיקנא דאפי' עירבו כולם בפרוסות נמי לא שמא יתזור דבר לקלקולו כלומר שיבואו ליתן זה פרוסה וזה שלש. ב"י. וזה דוקא בשבת ראשונה אבל אח"כ מותר אפי' בנשתייר כל שהוא כמ"ש סי' שס"ח סעי' ד' ט"ז סק"ה. ואם נשבר העירוב אחר שהניחו אותו עיין לקמן סי' שס"ח או' כ"ב.

סעיף קטן סא

סא) שם. אין מערבין בפרוסה וכו' אבל אם אחד נותן פת נקי וא' פת קיבר לית לן בה דא"א לצמצם שיהיה כולם שוים בנקיות ולכך לא חלקו חז"ל בזה. ומה"ט אפי' אם א' נותן פת חטין וא' פת שעורין נמי שרי. תו"ש או' י"ז:

סעיף קטן סב

סב) שם. אפי' היא גדולה הרבה. אינו עירוב. עה"ק. משמע אפי' דיעבד ואפי' עירבו כולן בפרוסות לא מהני דיעבד. א"ר או' י"ד. מש"ז או' ה':

סעיף קטן סג

סג) פעם א' שכח מהר"י סגל ועירב על הפרוסה וכשגמר בדין עירובה וכו' זכר הדין וחזר ונטל שלימה ואמר עליה שנית בדין עירובא וכו' אך סמך על ברכה ראשונה שלא תהא לבטלה. דרשות מהרי"ל הלכות ע"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' ח' משמע כשהפסיק הרבה צריך לחזור ולברך. א"ר שם:

סעיף קטן סד

סד) שם. ובלבד שיהא בהם כ"כ וכו' ר"ל ככרות הרבה שיהא בהם כשיעור שיתבאר לקמן סי' שס"ח סעי' ג' ר"ז או' י"ד:

סעיף קטן סה

סה) שם, כדי חלת נחתום וכו' כלומר אם נוטל חתיכה שהוא שיעור חלה ומחמת זה אינה שלימה אפ"ה מערבין בה דליכא איבה דחביריו סוברים שלשם חלה נטל ואעפ"י שהוא לא נטל לשם חלה. עו"ש או' ו':

סעיף קטן סו

סו) שם. אם אינו ניכר שנפרסה וכו' ואעפ"י שאינה כשלימה גמורה כמ"ש בסי' קס"ח מ"מ כיון שאינה ניכרת לשכנים לא יבואו לידי מחלוקת. ר"ז שם:

סעיף קטן סז

סז) שם. הגה. ויש שפירשו וכו' ר"ל שגם בזה מקיימין תקנת חז"ל שתיקנו לערב בפת שלם אבל גם הם מודים לסברא ראשונה דיכול כל א' ליתן פת שלם וגם שאין לערב בפרוסות דזהו דינא דגמ':

סעיף קטן סח

סח) שם. בהגה. ולכן נהגו לקבץ מכל בית ובית מעט קמח וכו' ויש שנהגו לקבץ מעות או ביצים והשמש קונה בהם קמח או נותן משלו. ח"א כלל ע"ב או' א':

סעיף קטן סט

סט) שם. בהגה. ואפי שנשתייר מן הקמח וכו' והמותר יקח השמש לעצמו או יתן לעניים. תו"ש או' ך:

סעיף קטן ע

ע) שם. בהגה. אפ"ה הוי עירוב וכו' לפי שעל דעת כן נתנו קמחם מתחלה שלא תיעשה החלה מכל הקמח והרי זה כאלו נתנו כל א' קמחו לחבירו במתנה שאם תיעשה החלה מקמחו יזכה בה כל הקהל שהרי א"א שיהיה העירוב בענין אחר ואעפ"י שהנותן עירוב בעד חבירו צריך לזכות לו ע"י אחר כמ"ש לקמן סעי' ט' מ"מ כאן כשנותן כל אחד קמח להשמש לערב בו אנו חושבין כאלו נותנין לו שיזכה בו בשביל כולם ואין השמש צריך לזכות להם נו"י אחר או ע"י עצמו בפירוש. ר"ז או' יו"ד. ועיין באו' שאח"ז:

סעיף קטן עא

עא) שם. בהגה. ואדעתא דהכי נתנו וכו' משמע דאין השמש צריך לזכות לכולם וכמ"ש סי' תרנ"ח סעי' ז' וכ"כ הלביש כאן אבל בסי' שצ"ה כתב דאם לא זיכה לא הוי עירוב וטוב להחמיר לכתחלה לזכות ובפרט אם עשהו מקמת שלו. מ"א ס"ק י"ג. תו"ש שם. ר"ז שם. והעיקר דהשמש יתן העירוב להרב ויזכהו לכל הקהל על ידו וכ"כ במנהגים. ולפ"ז אם חשכה ליל יו"ט א' ולא זיכה אסור לזכות ביו"ט כמ"ש סי' תקכ"ח אלא על תנאי ואם יו"ט אינו סמוך לשבת אין לערב עד שבת ומיהו אם שכחו לזכות עד שבת מותר לטלטל כי יש לסמוך על סברא ראשונה. מ"א סק"ך. א"ר או' ט"ו. תו"ש. או' ט"ל. ר"ז שם. ח"א שם. ומ"מ אחר השבת יזכנו להם בלא ברכה ר"ז שם:

סעיף קטן עב

עב) [סעיף ז'] יכול לערב בפרוסה. דתו ליכא איבה. ב"י:

סעיף קטן עג

עג) שם. יכול לערב בפרוסה. ובדרשות מהרי"ל כתב בשם מהר"י סג"ל דאפי' יחיד המערב לעצמו דליכא הקפדה לא יערב בפרוסה משום דלא פלוג. והביאו שכנה"ג בהגה"ט או' ז' וכתב דנראה מדבריו דעל צד היותר טוב קאמר. וכתב עו"ש השכנה"ג דלפ"ז נראה דה"ה כשאחד מזכה לכולם צריך ג"כ פת שלימה משום דלא פלוג יעו"ש. והביאו א"ר או' ט"ז:

סעיף קטן עד

עד) [סעיף ח'] מערבין בפת אורז וכו' שדרך העולם לאכלו משא"כ בפת דוחן. ר' יהונתן על הרי"ף פ' חלון. ועיין לעיל סי' ר"ח סעי' ז' ובדברינו לשם או' ל"ח:

סעיף קטן עה

עה) שם. מערבין בפת אורז וכו' וכן מערבין בפת טטרק"י או טרקיש"ן ויי"ץ שמאכל בני אדם הו"א. מש"ז או' ו':

סעיף קטן עו

עו) שם. מערבין בפת אורז וכו' אבל אין מערבין בפת שהוא מעורב ממינים הרבה כההיא דיחזקאל חטין ושעורין ופול ועדשים ודוחן וכוסמין. ריטב"א. ומיהו עי"ש בגמ' (דף פ"א ע"א) דאיכא פלוגתא בזה ולרב פפא מערבין וכ"נ מדברי ר' יהונתן שם יעו"ש וע"כ נראה דבשעת הדחק דליכא אחר מערבין בו ורק דלא יברך עליו ברכת העירוב משום סב"ל. ועיין לקמן או' קל"ח:

סעיף קטן עז

עז) שם. אבל לא בפת דוחן. שאינו מאכל רוב בני אדם לשבעה בו וכבר אמרנו שאין קביעות דירה ושיתוף אלא ע"י אכילה שדרך לקבוע דירתו. לבוש:

סעיף קטן עח

עח) [סעיף ט'] בשביל כולם שפיר דמי ואפי' שלא מדעתם ושלא בפניהם כדאיתא במשנה עירובין פ"א ע"ב עירובי חצירות מערבין לדעתו ושלא לדעתו לפי שזכין לאדם שלא בפניו יעו"ש ולקמן סוף סעי' יו"ד בהגה. ועירובי חצירות הוא ל"ד דה"ה שתופי מבואות כמ"ש לקמן סי' שצ"ב סעי' ח' יעו"ש:

סעיף קטן עט

עט) שם. ובלבד שיזכנו להם וכו' שיאמר לו זכה בזה בשביל כל בני החצר טור עו"ש או' ח':

סעיף קטן פ

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה