כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר
סימן שסג
סעיף קטן א
א) [סעיף א'] מקום שיש לו ג' מחיצות וכו' בטור כתב דמה"ת רה"י גמור הוא וכתב עליו ב"י דלא לחייב הזורק מרה"ר לתוכו קאמר אלא להתיר לטלטל בכולו שכך דינה של כרמלית מה"ת וכדברי הרמב"ם פי"ד ופי"ז אבל יש חולקים עליו ואומרים דמקום שיש לו ג' מחיצות הוי רה"י גמור לחייב הזורק מרה"ר לתוכו וכבר ביאר המ"מ בפי"ז שמחלוקתם תלוי בסוגית הגמ' דעירובין די"א ודצ"ד יעו"ש. אבל הב"ח כתב דדעת הטור דלא כהרמב"ם אלא לחייב גם הזורק מרה"ר לתוכו יעו"ש. וכ"כ הט"ז סק"א אלא שכתב לחלק דאי פתוח לרה"ר ודחקי בה רבים שאינו חייב הזורק לתוכו מרה"ר ואי לא דחקי בה רבים הוי רה"י גמור ותייב יעו"ש והביאו א"ר או' א' וכתב דמב"ח ומ"א משמע דבכל ענין חייב. וכ"כ החמ"מ או' א' דמסתמיות הטור משמע דבכל ענין חייב יעו"ש. וכ"כ הנה"ש. ובעיקר דין זה דעת רש"י בעירובין י"ב ע"ב וחו' בכמה מקומות והראב"ד בהשגות והרא"ש פ"ק דסוכה והרשב"א בחי' ובעבוה"ק והריטב"א דבג' מחיצות או בב' מחיצות ולחי רה"י גמור הוא מה"ת. ועיין לעיל סי' שמ"ה או' ה' וסי' שמ"ו או' ג' ודוק.
סעיף קטן ב
ב) שם. אסרו חכמים לטלטל בו. יותר מד"א גזירה משום רה"ר דדמיא לה. לבוש. ר"ז או' א'.
סעיף קטן ג
ג) שם. אסרו חכמים לטלטל בו. בין שפרוץ לרה"ר בין שפרוץ לכרמלית. ר"ז שם.
סעיף קטן ד
ד) שם. אסרו חכמים וכו' וכיון שא"צ תיקון אלא מדרבנן התירוהו בתיקון כל דהו. טור. לבוש.
סעיף קטן ה
ה) שם. עד שיעשה שום תיקון וכו' תיקון צוה"ף מהני מדאו' להיות רה"י גמור כמ"ש בתו' עירובין ו' ע"א ד"ה רב ושם כ"ב ע"א ד"ה והא אר"י ובהרא"ש פ"א דסוכה סי' ל"ד אבל תיקון קורה מהני רק מדרבנן כמ"ש בתו' עירובין פ"ו ע"א ד"ה קורה. ועי"ש בתו' ה' ע"ב ד"ה שפרצתו שכתבו דמסיני גמירי דמהני בעבוי לחי וקורה ובחצר פס ד' ועי"ש בהגהת ח"ש שתמה ע"ז ועי"ש במהרש"א מ"ש בזה. ועי"ש בהרא"ש פ"ח סי' ז' וריטב"א דף פ"ו דבקורה רחב ד"ט הוי מחיצה מה"ת ובפחות מד"ט הוי רק מדרבנן משום היכרא. א"ח או' א' ועיין לעיל סי' שס"ב או' פ"ח.
סעיף קטן ו
ו) לחי משום מחיצה ד"ת וקורה משום היכרא ועירובין י"ב מבוי הכשירו בלחי הזורק לתוכו חייב בקורה פטור להרמב"ם יתפרש בג' מחיצות ולשאר פו' בב' מחיצות. ונ"מ לפיסולי עדות או מומר לחלל שבת ד"ת הוי מומר לכל התורה ומיהו י"א שאין לנו רה"ר עיין סי' שמ"ה בט"ז סק"ו. מש"ז או' א' ועיין בדברינו לשם סעי' ז' ועוד נ"מ אי חילל שבת באיסור דאו' או דרבנן לענין תיקון. ועיין ססי' של"ד.
סעיף קטן ז
ז) [סעיף ב'] חצר שנפרץ במילואו וכו' למקום האסור לה. ב"י בשם הר"ר יהונתן. לבוש. עו"ש או' ב' ור"ל שנפרצה לרה"ר או לכרמלית וכמ"ש לעיל או' ג.
סעיף קטן ח
ח) שם. חצר שנפרץ במילואו וכו' פי' בחצר מרובעת שנפרץ בצד רביעית צריך תיקון אחר ממה שמתקנין מבוי שארכה יתר על רחבה ופרוץ בצד רביעית דבחצר צריך פס ד' בצד אחד או בשני פסין משהו מכאן ומשהו מכאן אבל במבוי שארכו יתר על רחבו ופרוץ בצד רביעית התירו בלחי כל שהוא מצד אחד כמ"ש לקמן סעי' ג' ב"ח. וה"ה חצר שארכו יותר על רחבו דדינו כמבוי כמ"ש לקמן סעי' כ"ז. והטעם שיש הפרש בין חצר למבוי לפי שכל שמשתמשין בו בהצנע יותר צריך לו מחיצה ביותר כמ"ש ב"י בשם הרשב"א. וכ"כ הר"ז או' ג' ועיין לקמן או' קס"ד.
ח) שם. במילואו. כלומר כל הכותל.
סעיף קטן ט
ט) שם. עד עשר אמות ניתר בפס וכו' ואע"ג דעד עשר חשבינן ליה כפתח כמ"ש לעיל סי' שס"ב סעי' ט' הכא שאני דכיון שנפרץ במילואו חמיר טפי.
סעיף קטן י
י) שם. ניתר בפס וכו' וכ"ש בצוה"ף כמ"ש בסוף הסעי' ורק אם הוא פחות מד"ט אין לתקנו ע"י צוה"ף כמ"ש לעיל סי' שס"ב סוף או' צ"ד. יעו"ש.
סעיף קטן יא
יא) שם. ניתר בפס וכו' ואם הוא של אשירה דינו כמו בקורה של אשירה דפסול כמ"ש סעי' ט"ז. תו"ש או' ב' ועיין לקמן או ק'.
סעיף קטן יב
יב) שם. די בשני פסין של שני משהויין. הש"ע מחלק דאם עושה בידים די בשני משהויין ואם נשתייר צ"ל טפח מכאן וטפח מכאן כמ"ש אח"ז והב"ח כתב דאין להקל דאף בעושה בידים יש לעשות טפח לכתחלה מכאן ומכאן יעו"ש. אמנם הא"ר או' ב' השיג על הב"ח וכ"ה דעת האחרונים. ועיין לקמן או' י"ד.
סעיף קטן יג
יג) שם. במקום אחד. היינו בראש הכותל דאי לאו הכי אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה כמ"ש לקמן סעי' ל"ד. ואף אם אותו שיור רחב ד"א לא בטיל מדין פס. תו' עירובין ה' ע"ב ד"ה אינו. הגרע"א.
סעיף קטן יד
יד) שם. טפח מכאן וטפח מכאן. כ"כ ב"י בשם הר"ר יהונתן אלא שכתב עליו דלאו דוקא טפח דבמשהו מכאן ומשהו מכאן סגי. וכתב התו"ש או' ד' דכ"ה בהדיא בלשון הר"ר יהונתן שהביא ב"י סי' שע"ב ומה שלא כתב כן בש"ע צ"ל דחזר בו והחמיר כדעת התו' יעו"ש. וכן בד"מ או' א' השיג על הב"י וכתב דבנשאר בעינן דוקא רחב טפח יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ב' אמנם בהרמב"ם פט"ו דין י"ב כתב דבנשאר נמי סגי בכל שהוא מכאן וכל שהוא מכאן. וכ"כ בהריטב"א עירובין דף יו"ד ובפי' ר"ח שם. וכ"כ הלבוש. והביאו א"ר או' ב' וכתב דכ"מ בעה"ק להרשב"א דף ו' וכדאי לסמוך על הכרעת הרשב"א יעו"ש. והח"א כלל ע"א או' ג' ובנ"א שם או' א' כתב דלכתחלה יש לחוש ולאסור עד שישאר טפח ובשעת הדחק יש לסמוך על המקילין דבנשאר משהו סגי יעו"ש. ונראה דכן יש לפסוק לענין דינא.
סעיף קטן טו
טו) שם. וכל זה בגובה י"ט. ר"ל שא"צ שיהיו בגובה כל הכותל אלא די בגובה י"ט אבל לא פחות דאין עליו שם מחיצה.
סעיף קטן טז
טז) שם. ואפי' אין בפרצה ד"ט. ואפשר דמיירי שהחצר רחב באמצעו ובקצהו הוא קצר שאין במילואו רחב ד"ע אבל אם כל החצר פחות מד"ט א"צ תיקון כמ"ש סעי' כ"ח. מ"א סק"א. וכתב עליו השש"א דלאו משום דק"ל ממ"ש סעי' כ"ח דודאי יש לחלק בין מבוי לחצר כמבואר בגמ' אלא דר"ל דאפשר דמאי דאמרינן בגמ' דבחצר אפי' פחות מד"ט ה"ד ברחבה באמצע וכה"ג כתב הריטב"א די"ב יעו"ש. ועיין א"ר או' ג'.
סעיף קטן יז
טוב) שם. כיון שהוא במילואו צריך תיקון. וה"ה אם אין במילואו צריך תיקון אם הפרוץ מרובה על העומד וכמ"ש בסי' שס"ב סעי' ט'.
סעיף קטן יח
חי) שם. עד שיהא בה פחות מג' דאז אפי' היא במילואה א"צ תיקון משום לבוד.
סעיף קטן יט
יט) שם. אפי' אינה במילואה וכו' משמע דר"ל דלא מיבעיא דאם היא במילואה ויותר מעשר דצריך לתקנה בצוה"ף אלא אפי' אינה במילואה כיון שהיא יותר מעשר צריך לתקנה בצוה"ף. והגם דלדעת הרמב"ם אין צוה"ף מועיל לפרצה יותר מעשר אלא א"כ עומד מרובה על הפרוץ כמ"ש לעיל סי' שס"ב סעי' יו"ד כבר כתבנו שם או' ט"פ דברוח ג' אפילו להרמב"ם מועיל יעו"ש.
סעיף קטן כ
ך) שם. אפי' אינה במילואה וכו' ואעפ"י שנשאר מן הכותל בנוי כעשר וביותר מיו"ד אינו מועיל כלום וכאלו נפל כל הכותל דמי ונאסרה החצר לטלטל בתוכה עד שיעשה לאותו חצר צוה"ף. ב"י בשם הר"ר יהונתן.
סעיף קטן כא
כא) שם. אפי' אינה בשילואה. אלא נשתיירו או העמיד לו גיפופין מכאן ומכאן ואפי' הגיפופין יתירים על הפרצה צריך לתקנה בצו"ף כמ"ש בסי' שס"ב בין בחצר בין במבוי. ר"ז או' ד'.
סעיף קטן כב
כב) [סעיף ג'] מבוי שיש לו ג' מחיצות וכו' ואם אין לו כ"א ב' מחיצות מבואר דינו לקמן רס"י שס"ד:
סעיף קטן כג
כג) שם. התירו בלחי וכו' כלומר אע"ג דבחצר בעינן פס ד' או שני פסין משהו במבוי סגי בלחי כל שהוא. עו"ש או' ג' וטעם ההפרש שיש בין חצר למבוי עיין לעיל סוף או' ח'.
סעיף קטן כד
כד) שם. התירו בלחי וכו' אין חשש עבירה בתקוני מבואות ח"ו ואדרבא הזריז הרי זה משובת ואיכא לאתמוהי על מי שאפשר לו לתקן ואינו מתקן ואלמלא טרדת הגרסא דרך ת"ח הוא לתקן ומי שלבו נוקפו בזה הדיוטות גמורה הוא או מינות נזרקה בו. הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' ל"ז. ברכ"י או' ב' ועיין לקמן סי' שס"ו או קכ"ג:
סעיף קטן כה
כה) שם. כל שהוא. אפי' פחות מאצבע. ב"י ב"ח. מ"א סק"ב. א"ר או' ד' תו"ש או' ו'.
סעיף קטן כו
כו) שם. שיעמידנו בפתח המבוי. אצל אחד מהכתלים ר"ז או' א'.
סעיף קטן כז
כז) שם. שיעמידנו בפתח המבוי. ואם העמידו באמצע המבוי עיין לקמן סעי' ל"א.
סעיף קטן כח
כח) שם. גבהו י"ט. מרווחים ולא מצומצמים כמ"ש לקמן סעי' כ"ו.
סעיף קטן כט
כט) שם. גבהו י"ט. ואפילו יהיה גובה המבוי למעלה מעשרים אמה ניתר בלחי גובהו י"ט ולא אמרו שלא יהא למעלה מעשרים אמה אלא לקורה כמ"ש לקמן סעי' כ"ו יעו"ש.
סעיף קטן ל
ל) שם. הגה. ואפי' קשר שם אדם וכו' ומיירי שלא הודיעו שהעמידו לשם לחי וא"כ בודאי ילך לו שלא יעמוד שם כל היום לכן בעינן קשור מ"א סק"ג ומשמע דאם הודיעו א"צ קשירה. ודוחק א"כ למה ליה הטורח הזה מוטב שיודיענו. ויותר נראה דלא מהני כאן הודעה דשמא ישכת וילך ויטה את עצמו בענין שלא יהא גבוה י"ט בסי' שס"ב סעי' ה' איירי לפי שעה דאז לא חיישינן לכך. תו"ש או' ז' והביאו א"א או' ג' מיהו הר"ז או' ה' כתב דאם הודיעו שמעמידו לשם לחי אין חוששין שילך לו אלא שאז צריך להעמידו מע"ש שהרי לחי נידון משום מחיצה ואסור לעשות מחיצה מאדם בשבת אלא א"כ שלא לדעתו כמ"ש בסי' שס"ב סעי' ה' עכ"ל. ועי"ש בסעי' ג' ולקמן סעי' י"א:
סעיף קטן לא
לא) [סעיף ד'] אם יש קצת כותל וכו' והגם דלא נעשה לשם לחי ק"ל דלחי העומד מאליו כשר וכדלקמן סעי' י"א יעו"ש:
סעיף קטן לב
לב) שם. ובלבד שיהא בו רוחב טפח. ואע"ג דכתב דסגי בלחי כל שהוא ה"ד בלחי העומד בעצמו אבל אם מחובר לכותל אינו ניכר אלא אם הוא רחב טפח. עו"ש או' ד' והיינו לפי מ"ש הש"ע בסעי' ב' לחלק בין עשאו בידים לנשתייר בכותל מיהו כבר כתבנו שם או' י"ד די"א דאף בנשתייר סגי בכל שהוא וא"כ ה"ה לכאן ומ"ש הלבוש לחלק בין שם לכאן כבר השיגו התו"ש או' ד' יעו"ש. אמנם כבר כתבנו שם דלכתחלה יש לאסור בפחות מטפח כדעת הש"ע ודעמיה וא"כ ה"ה לכאן:
סעיף קטן לג
לג) שם. רוחב טפח. וה"ה בצוה"פ בנשתייר בעינן טפח תו"ש סוף או' יו"ד מיהו השע"ת לקמן על סעי' כ"ו כתב על דברי התו"ש הנז' דאינו מוכרח יעו"ש:
סעיף קטן לד
לד) שם. רוחב טפח. ונראה דאם הלחי זה עשויה מעצי אשירה דפסיל דכיון דלחי זה צריך שיעור טפח א"כ דמי לקורה (לקמן סעי' ט"ז) שעשאה מעצי אשירה דפסול מטעם דכיון דבעי שיעור טפח אמרינן כתותיה מכתת שיעורא וא"כ ה"ה נמי בלחי זה. תו"ש או' ח':
סעיף קטן לה
לה) [סעיף ה'] לחי דאי נשיב ביה זיקא וכו' והוא מטעם דאמרינן כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה וה"ה ללחי. ב"י. עו"ש או' ה' ואפי' אין הרוח מפילו אלא מנידו פסול כמ"ש רס"י שס"ב מ"א סק"ד. והיינו דאי נשיב זיקא מבטל המחיצה הא לא"ה י"ל דכשר. תו"ש או' ט' א"א או' ד':
סעיף קטן לו
לו) שם. לחי דאי נשיב ביה זיקא וכו' וה"ה לצוה"פ, תו"ש שם. ועי"ש מה שכתב להשיג על הט"ז סק"ד שכתב לחלק בזה יעו"ש. ועיין לעיל סי' שס"ב או' קי"ב:
סעיף קטן לז
לז) שם. לא חשיב לחי. והיינו אם מתנדנד בתוך י"ט שהוא שיעור לחי אבל אם שיעור י"ט הוא חזק כגון שתקוע בכותל ולמעלה מי"ט הוא שמתנדנד ברוח ליכא למיחש:
סעיף קטן לח
לח) מ"כ מעשה שחל יו"ט ביום ה"ו ונפסק העירוב יום ה' והתיר מהרי"ק משום דגם ביו"ט צריך לערב לדברים שאין בהם צורך כלל ליו"ט (כמ"ש לקמן סי' תקי"ח סעי' ב' בהגה) דאמרינן מתוך שהותרה ליו"ט הותרה לשבת עכ"ל ול"נ דאין לסמוך ע"ז ל"מ אם חלו ב' יו"ט יום ה"ו וא"כ יום אחד הוא חול ולא שייך לומר הואיל והותרה הותרה אלא אפי' יו"ט הראשון ביום ו' אפ"ה אסור דשמא יו"ט ושבת ב' קדושות הן כמ"ש סי' תט"ז סעי' ב' מ"א סק"ד. ולפי דברי המ"א אם נפסק ביום דיו"ט א' אמרינן ביום ב' הואול והותרה הותרה לדברים שאין בהם צורך כלל דשמא יום א' חול ושני עיקר. ואפי' בב' יו"ט של ר"ה דכיומא אריכתא דמיא מ"מ להקל לא אמרינן כן אלא ב' קדושות כדאיתא בסי' תק"ג ולקמן סי' תט"ז במ"א ומ"מ י"ל כיון דק"ל יומא קמא עיקר מותר ביום ב' וכעין זה כתב מ"א סי' תט"ז סק"א לענין ר"ה יעו"ש וכ"כ מ"א לקמן סי' תק"א סק"א. מחה"ש. ועיין לעיל סי' שס"ב או' ל"ד:
סעיף קטן לט
טל) [סעיף ו'] צריך שלא יהיה הלחי רחוק וכו' שאם היה מרוחק מן הכותל ג' אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה. ב"י בשם הר"ר יהונתן. ולכן אם הלחי רחב מג' שרי הואיל והעומד מרובה על הפרוץ שה"ג בשם הריא"ז. אבל דעת התו' אפ"ה אסור. מ"א סק"ה. תו"ש או' יו"ד. א"א או' ה' ח"א כלל ע"א או' ה':
סעיף קטן מ
מ) שם. שלא יהיה הלחי רחוק וכו' ובצה"פ לא אמרינן דאתי אוירא דהא גיסא ודהאי גיסא ומבטלא ליה. ד"מ או' ב' בשם א"ז וכ"כ בחידושי הריטב"א וכ"ה דעת התו"ש או' יו"ד. וכ"כ הישי"ע או' ה' ח"א כלל מ"ח או' י"א. אבל הבכ"ש דף קי"ג בחידושיו לעירובין כתב דצוה"פ שהרחיק ג"ט הקנים מהכותל לא מהני יעו"ש. והביאו א"א או' ה' והשע"ת על סעי' כ"ו. וכתב שם השע"ת דכן הסכים בשו"ת בית אפרים סי' כ"ח יעו"ש. ובס' מקור חיים כתב דדווקא ששני הקנים רחוקים אבל כשצד אחד סמוך לבית כשר. והביאו השע"ת שם ונראה דלכתחלה יש לחוש לדעת האוסרים ובשעת הדחק יש לסמוך על המתירין:
סעיף קטן מא
מא) שם. שלא יהיה הלחי רחוק וכו' בין לתוך חלל רוחב המבוי בין להלאה לצד חוץ ר"ז או' ח':
סעיף קטן מב
מב) [סעיף ז'] לחי אפי' שברים וכו' מדובקים אצל החומה ב"י. ובלבד שיוכל לעמוד ברוח מצויה. לבוש ר"ז או' ט' ושלא יהא רחוק שבר משבר ג"ט. ברכ"י בשיו"ב או' ב' וכ"כ ה"ב או' ה':
סעיף קטן מג
מג) שם. לחי אפי' שברים וכו' אבנים היוצאים מן הגדר זו למעלה מזו פחות מג' הוי לחי. גמ' דף ט"ו. מ"א סק"ו. והוא שיהא בגובה בין כולה י"ט. עה"ק א"ר או' ט'. וצריך שיהא רחב האבנים טפח כדאיתא לעיל סעי' ד' מחה"ש. וכ"כ הר"ז או' ו' וזהו לסברת הש"ע ודעמיה דמחלקין בין נשתייר מהכותל לעושה בידים כמ"ש לעיל או' ל"ב ועיי"ש לענין דינא וה"ה לכאן:
סעיף קטן מד
מד) ומיהו וה"פ אינו מועיל כה"ג באבנים היוצאים פחות פחות מג"ט דמקרי פתחי שמאי כמבואר ברש"י דף י"א ע"א ומדברי הט"ז ס"ק י"ט משמע דמפרש דשם מיירי שרחוקים זו מזו ג"ט ולשון רש"י לא משמע כן, תו"ש או' י"א. וכן חזר להשיג על הט"ז באו' ס"ד יעו"ש והביאו מחה"ש סק"ו. מיהו בס' מק"ח בסופו פסק להקל וכן בנחל אשכול שבאשכול סי' ס"ה חולק על התו"ש בזה יעו"ש. והב"ד א"ח או' ו' ועיין עוד לקמן או' ק"ץ:
סעיף קטן מה
מה) שם הגה, ולכן עושין לחי מסיד מחוי וכו' כ"כ ב"י בשם מהר"ם שהביא המרדכי פ"ק דעירובין, וכ"כ בתה"ד סי' ע"ד דמה שנוהגין לעשות הלחיים מסיד מחוי ובעובי ולא כלום אין למחות בידם אלא שכתב שם התה"ד דתמיהא אחרינא קא חזינן בהך תיקון דמחוי הסיד הטחוי בכותל דזימנין טובא אתי לידי תקלה כי הכלבים ודברים אחרים רגילים להתחכך בכתלים ומוחקים מן הכתלים כל מחו' הסיד למטה סמוך לארץ יותר מג"ט מן הקרקע ולמעלה ותו לא חזי לא ללחי ולא לצוה"פ דהוי מחיצה שהגדיים בוקעין בה ולא מסיק אינשי אדעתייהו ומטלטלי באיסור עכ"ל ומביאו ב"י והט"ז סק"ד וע"כ כתב מור"ם ז"ל ובלבד שלא יתמחה יותר מג' לארץ ור"ל שצריך להשגיח ע"ז תמיד ואם א"א שלא ימתה כגון שרגיל להתחכך באותו כותל לא יעשה מסיד וכתב שם הט"ז דעכ"פ בעינן דליהוי בהאי מיחוי קצת דבר ממש ועב קצת ולא סגי במראה הסיד שניכר על הכותל לחוד וכתב שכ"כ ב"י בשם תשו' הרא"ש שיהא מקצתו בולט יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ט' ח"א כלל מ"ח או' י"ד:
סעיף קטן מו
מו) מיהו מ"ש שם הט"ז לחלק דדוקא לקנים דצוה"פ מהני מחוי סיד ולא לקנה של לחי בשכנה"ג או' ג' מבואר דיותר יש להקל בסיד מחוי בלחי מצוה"פ ובשניהם נוהגין להקל יעו"ש והביאו א"ר או' ט' וכתב דכ"ה דעת מור"ם ז"ל יעו"ש. וכ"כ הנה"ש או' ג' ר"ז או' ט':
סעיף קטן מז
מז) ומה שלא כתב בש"ע היתר זה של מחוי סיד כתב שם בשכנה"ג הטעם משום פקפוק דבעל התה"ד וגם מפני מ"ש בב"י דאפשר דסיד מחוי אפי' אם הוא כעובי אצבע טוח בכותל לא מהני כיון דאינו יכול לעמוד בפני עצמו יעו"ש. אלא שכתב שם בשכנה"ג דכן נהגו בשאלוניקי לעשות לחיים מסיד מחוי שאם יעשום מדברים אחרים הגוים מסלקים אותם או ע"י הקרונות מסתלקין יעו"ש. והביאו י"א בהגב"י וכתב וכ"נ דפשט המנהג באשכנז יעו"ש. אמנם הרב נתיב חיים כתב דכמה גדולים חולקין ע"ז ואין לחוש לקיים המנהג בזה. וכתב שכן עשה מעשה בפראג בכל המקומות שני לחיין בבנין חומה מזה ומזה וחוט של ברזל ע"ג דליהוי צוה"פ שלא יתקלקלו ע"י חזירים ועגלות וחשבוהו רבנן יעו"ש. והביאו המחב"ר או' א':
סעיף קטן מח
מח) [סעיף ח'] לחי שעשאו מעצי אשירה כשר. ולא אמרינן כתותי מכתת שיעוריה כמ"ש סעי' ט"ז דהא לחי נמי שיעור גובה ורחב משהו דכיון דלא בעי אלא שיעור זוטא לא החמירו חכמים. תו' דף ף' מ"א סק"ז. תו"ש או' י"ג. מאמ"ר או' ו' ועי"ש בתו"ש ומאמ"ר מה שתירצו קושיית הט"ז סק"ה על הב"י יעו"ש. וכן הא"ר או' יו"ד והנה"ש או' ד' והנ"ח תירצו לקושיא זו יעו"ש:
סעיף קטן מט
מט) שם. מעצי אשירא כשר. ופס ד"ט או טפח פסול מעצי אשירה. ואם הרחיק הלתי מהכותל ג"ט וביניהם עצי אשירה י"ל דמ"מ לא מזדקר הגדי בבת אחת ודמי לסולם בשע"ב סעי' ט"ו. ואם ע"ז שיש לה ביטול י"ל אף קורה שרי עיין סי' תקפ"ו סעי' ג' א"א או' ז':
סעיף קטן נ
נ) [סעיף ט'] ואינה נראית לעומדים בחוץ. כגון שהעמיד הלחי רחבו לצד ארכו של מבוי ולא משך קצת רחבו קימעא כלפי חוץ אלא השוה תודו החיצון לעובי כותל המבוי ודומה כמי שמוסיף על עובי הכותל ואינו נראה מבחוץ כלחי אבל חודו הפנימי נראה לעומדים שם בפנים כזה. ?# ר"ז או' י"א:
סעיף קטן נא
נא) שם הגה. נגד חלל המבוי. דבעינן שיהא ניכר לאותן העומדים נגד חלל המבוי כזה ?# אבל אם אינו נראה אלא לאותן העומדים אחורי המבוי כזה ?# לא מהני. תו"ש או' ט"ו:
סעיף קטן נב
בנ) שם. ואינה נראית לעומדים בפנים כשר. ר"ל לאותן העומדים תוך המבוי און הלחי נראית להם משום שאינה עשויה בפנים:
סעיף קטן נג
גנ) [סעיף י'] הרחיקו מהכותל ג' וכו' והגם דכתב זה לעיל סעי' ו' חזר ושנאו כאן משום דבעי למימר או שהגביהו וכו' ואם הגביהו וכו' ולכן חזר ושנאו כאן דרך אגב. ועיין בדברינו לשם בס"ד:
סעיף קטן נד
דנ) שם. הרחיקו מהכותל ג' וכו' כבר נתבאר זה כמה פעמים דלענין טפח אזלינן לחומרא לענין שוחקות או עוצבות. וא"כ לענין גובה הלחי בעינן י"ט שוחקות דוקא ולענין ריחוק ג"ט משערינן עוצבות והכל לחומרא. אכן אם יש כאן לחי שגבוה י"ט שוחקות והוא רחוק מן הכותל ג"ט עוצבות ומן הצד השני יש לחי גבוה י"ט עוצבות אז מהני ממ"נ אי משערינן בשוחקות מותר מצד הלחי שגבוה י"ט שוחקות והריחוק אינו מזיק כיון שאין בו ג"ט שוחקות ואי משערינן בעוצבות מהני לחי זה שגבוה י"ט עוצבות והוא סמוך לכותל. ומ"ש ואם הגביהו פחות מג' אעפ"י שאין בה אלא ז' ומשהו הא כדאיתא והא כדאיתא זה שפחות מ"ג צ"ל עוצבות והז"ט צ"ל שוחקות והמשהו צריך שיעור להיות ג"כ גדול כדי למלאות הפחות מג"ט באופן שיהיה הכל ביחד ג"ט שוחקות ובצירוף הז' יהיה י"ט שוחקות כדינו. תו"ש או' ט"ז:
סעיף קטן נה
הנ) שם. או שהגביהו מהארץ ג' וכו' היינו אעפ"י שיש בלחי י"ט כיון שהגביהו מהארץ ג"ט הו"ל מחיצה שהגדיים בוקעים תחתיה דלא הוויא מחיצה:
סעיף קטן נו
ונ) שם. ואם הגביהו פחות מג' וכו' לפי שכל לבוד רואין אותו כמלא. ר"ז או' י"ב:
סעיף קטן נז
זנ) [סעיף יא'] אפי' לא עשאו לשם לחי וכו' דלחי משום מחיצה ומחיצה העומדת מאליה הוי מחיצה. ב"י מ"א סק"ח:
סעיף קטן נח
חנ) שם. אלא שנזדמן לו וכו' ואפי' הוקבע בידים מקרי עומד מאליו כל שלא הוקבע שם לשם לחי. ב"י תו"ש או' י"ז. א"א או' ח':
סעיף קטן נט
נט) שם. אלא שנזדמן וכו' כגון שהעומד שם לאיזה דבר או כגון שנפל הכותל של רוחב המבוי ונשאר בליטה דבוקה בכותל שבצדו גובה י"ט ורחבה טפח. ועיין לעיל או' ל"ב:
סעיף קטן ס
ס) שם. ובלבד שיסמכו עליו מע"ש וכו' עיין בס' בית מאיר שנשאל מהגאון רע"א דאם היה במבוי כותל ד' שלם ונפרץ בשבת ונשתייר מהכותל לחי אם מקרי סמכו עליו מאתמול כיון דסמכו על כל הכותל או לא מהני כיון דלא סמכו עליו בתורת לחי יעו"ש. ועיין בס' מנחת פחים דף נ"ג ע"א שכתב להוכיח ספק זה להקל מלשון הרוקח הל' עירובין סי' קע"ה יעו"ש. א"ח או' ח':
סעיף קטן סא
סא) ואם נפסק ציה"ף בשבת ואין רוחב המבוי יו"ד אמות בשעת הדחק יש לסמוך על שני לחיין דצוה"פ אי מחמת דמקרי סמך כיון דהמקצת היה בכל הכותל או מדין פסין דבפסין לא בעינן סמך תשו' רע"א סי' ל"ה יעו"ש. א"ח שם. ועיין לעיל סי' שס"ב או' ל"ד:
סעיף קטן סב
סב) שם. ובלבד שיסמכו עליו וכו' וסמיכת קטן לא מהני דק"ל קטן אין לו מחשבה כמ"ש רס"י ש"ח. תו"ש או' י"ט:
סעיף קטן סג
סג) שם. אבל לא סמכו עליו מע"ש וכו' ודוקא בלחי אבל במחיצה מבואר בפו' דמהני אפי' לא סמכו עליו מע"ש כמ"ש לעיל סי' שס"ב או' כ"ג יעו"ש. ואפי' בלחי אם עשאו מתחלה לשם לחי אפי' לא סמכו עליו מע"ש ג"כ מהני. גאון יעקב:
סעיף קטן סד
סד) שם. כגון שהיה שם לחי אחר וכו' דהו"ל כאלו אמר ע"ז אני סומך ולא ע"ז והו"ל האי כאלו אדחי מתורת לחי. א"ז:
סעיף קטן סה
סה) שם כגון שהיה שם לחי אחר וכו' ואם היה שם ב' לחיין העומדים מאליהן וניטל א' מהן בשבת מועיל לחי הנשאר דהוי כאלו סמכו על שניהם או זה או זה כיון דשניהם שוים אצלו. תו"ש או' ך':
סעיף קטן סו
סו) ואם היו למבוי ב' לחיים א' מצד זה וא' מצד זה ולא נשאר הפירצה רק פחות מד"ט או פחות מג"ט לכל אחד כדאית ליה כמ"ש סעי' כ"ח ובשבת נפל א' מהם ורוצים לסמוך על לחי הנשאר מסתברא דאינו מועיל דהא לאו מוכחא מילתא שסמכו עליו מע"ש לשם לחי אלא לשם סתימה בעלמא שהחלל נתמעט על ידיהם ולא חל עליו בשבת שם חדש להיות נקרא לחי. תו"ש שם:
סעיף קטן סז
סז) ועוד אפשר לומר דאם היה למבוי ב' לחיים א' שנראה מבפנים ואינו נראה מבחוץ וא' שנראה מבחוץ ואינו נראה מבפנים ונפל אותו לחי הנראה מבפנים אין לסמוך בשבת על הנראה מבחוץ דמסתמא סמכו ביותר על אותו לחי הנראה מבפנים דהוא עדיף טפי מאותו שנראה מבחיץ וראיה דבנראה מבפנים הוי לחי לכ"ע ובנראה מבחוץ איכא פלוגתא בש"ה אלא דאנן הוא דק"ל דהוי לחי. תו"ש שם:
סעיף קטן סח
סח) שם. ונפל בשבת וכו' אבל אם נפל מע"ש מותר לסמוך ע"ז בשבת אעפ"י שלא סמך ע"ז מבע"י עו"ש או' ח':
סעיף קטן סט
סט) שם בהגה. כאלו סמכו עליו דמי. אעפ"י שלא סמכו עליו בפי' הג"א. משמע דאם בפי' לא סמכו עליו כגון שלא טלטלו בשבת שעבר ע"י לחי זה לא הוי לחי. מ"א סק"ט. ונ"ל דדוקא שלא טלטלו בשבת העבר כלל שלא היה שם לחי אחר. א"ר או' י"ג. ור"ל שלא היה שם בשבת שעבר לחי אחר כ"א זה ולא טלטלו ע"י שאז הוי לחי זה בפי' לא סמכו עליו אבל אם היה שם לחי אחר וטלטלו אינו ניכר בזה שלא רצו לסמוך ע"ז. וכ"כ המחה"ש:
סעיף קטן ע
ע) מיהו אם העמידו מע"ש שעבר או של שבת זה לחי אחר וניטל אותו לחי אסור לסמוך על הלחי העומד מאליו דהא חזינן דלא רצו לסמוך על הלחי העומד מאליו דהא העמידו לחי אחר בשבת העבר. מחה"ש שם:
סעיף קטן עא
עא) ובצוה"פ כה"ג שלא סמכו עליו שלא טלטלו בו בשבת א' צ"ע אי הוי צוה"פ להתיר בשבת הבאה. א"א או' ט' מיהו אם עשאו מתחלה לשם צוה"פ כדי להתיר אלא שלא סמכו עליו מע"ש מהני כמ"ש לעיל או' ס"ג. ובפס ד' בחצר מהני אפי' לא סמכו עליו כלל והטעם משום דהוי מחיצה ממש משא"כ לחי אף שהוא משום מחיצה מ"מ בעינן שיהא לו שם לחי. תו"ש או' כ"ב בשם התו' וכ"כ לעיל או' ס"א ועיין סעי' ב':
סעיף קטן עב
עב) [סעיף יב'] לחי העומד מאליו וכו' אותם חתיכות נסרים שמשימים על המשקוף ועל המזוזות הנקראים בלע"ז פרואזי"ש אם הם בולטים כל שהוא אותם שהם ע"ג שתי המזוזות יש להם תורת לחי העומד מאליו להכיר את המבוי ובלבד שיסמכו עליו מע"ש כדינו ושיהא בולט בתוך המבוי פחות מד"א אבל הפרואי שעל המשקיף לא מהני לקורה אפי' יהיה בו שיעור קורה דהקורה צריכה שתהיה עשויה לשם קורה וכל שלא נעשית לשם קורה אפי' סמכו עליה מע"ש לא מהני. כנה"ג בהגב"י או' ז' ועיין לקמן סעי' ט"ו:
סעיף קטן עג
עג) שם. לחי העומד מאליו וכו' כלומר לאפוקי אם הועמד לשם לחי דאפי' אם הלחי הוא ד"א נידון משום לחי דריבה בסתימתו לא גרע מלחי משהו דמתיר וכמ"ש הרב בהגה. עו"ש או' ט':
סעיף קטן עד
עד) שם. אם המבוי רחב יותר מח' וכו' כלומר דח' ופחות מותר ממ"נ אם לחי הוא ד"א הרי פרוץ כעומד הוא וק"ל פרוץ כעומד מותר כמ"ש סי' שס"ב סעי' ט' (ואעפ"י שלא סמכו עליו, ר"ז או' י"ד) ואי פרוץ מרובה הרי ע"כ אין בלחי ד"א ומתיר לטלטל במבוי שהרי סמך עליו מע"ש אבל ביותר מח' הרי הוא הלחי ד' והפרוץ מורבה מעומד ולפיכך צריך לחי אחר להתירו. עו"ש שם:
סעיף קטן עה
עה) שם. אם הלחי בולט לתוכו ד"א וכו' דד"א הוי שיעור מבוי וליכא היכרא ואע"ג דלחי משום מחיצה מ"מ היכרא קצת בעינן אבל אם המבוי רחב ח' אמות ניתר בעומד כפרוץ. מ"א סק"י. ר"ז או' י"ד:
סעיף קטן עו
עו) שם. בולט לתוכו ד"א וכו' וד"א אלו משערינן במצומצם לחומרא. מיהו יש מקום לומר כיון דלענין אורך מבוי צריך לשער בשוחקות לחומרא א"כ אף הלחי לא חל עליו שם מבוי בפחות מד"א שוחקות. תו"ש או' כ"ב:
סעיף קטן עז
עז) שם. וצריך לחי אחר להתירו. והטעם כתב רש"י ז"ל דכיון דלאו ללחי הוקבע לשם אנן במחשבה לא מצינו לאפוקי מתורת כותל ולשויה לחי וכיון דנפיק ליה מתורת לחי נמצא שאין תיקון למבוי זה וצריך לחי אחר להתיר המבוי. עו"ש שם:
סעיף קטן עח
עח) שם. ויעמידנו ברוח שכנגדו. והיינו אם היתרון מח' אמות יותר מרוחב הלחי החדש דאם לא כן כל היכא שיעמיד אותו שרי מטעם עומד כפרוץ. וכ"כ התו' תו"ש או' כ"ג:
סעיף קטן עט
עט) שם. מעט עב או דק וכו' ורש"י כתב בלשון ראשון דגם אם עשה גובה או נמוך מהבליטה מועיל. אבל דעת המחבר אינו כן. וכ"מ דברי הרי"ף שלא העתיק אלא לשון שני. וכן דעת הטור. וכן מוכח מדברי התו' פ"ק דעירובין דף י"א ד"ה אפכא. עו"ש או' יו"ד. וכ"כ התו"ש או' כ"ד דמסתימת הפו' לא משמע הכי.