אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר

סימן שכה

סימן שכד

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] מותר לזמן עכו"ם בשבת. ואע"ג דק"ל (בסי' תקי"ב) דביו"ט אסור לזמן את הגוי היינו דוקא ביו"ט דגזרינן שמא ירבה בשבילו אבל בשבת דליכא שמא ירבה בשבילו שהרי מבשלין הכל מע"ש ולפיכך מותר לזמנו לבוש. עו"ש או' א' ר"ז או' א':

סעיף קטן ב

ב) שם. לזמן עכו"ם וכו' ולא אמרינן דהוי מבטל כלי מהיכנו דמחמת שיורי יין נסך שישאר בכוס הא אסור לטלטלו דהא מותר להדיח אותו אח"כ כמ"ש סי' שכ"ג סעי' ח' תו"ש או' א':

סעיף קטן ג

ג) שם. ומותר ליתן מזונות לפניו וכו' מפני שאנחנו חושבין אותו כמזונותיו עלינו כיון שאנחנו מצוים לפרנסו מפני דרכי שלום. ב"י מ"א סק"א. וה"ד לענין איסור טורח שבות דרבנן אבל לענין עשיית מלאכה ביו"ט דהוי איסור דאורייתא לא חשיב מזונותיו עליך. תו' שבת י"ט ע"א תו"ש או' ב':

סעיף קטן ד

ד) שם. ומותר ליתן מזונות וכו' וכן לחתוך ירק ובצלים דק דק ולברור לאותה סעודה דשרי כבסי' שי"ט סעי' א' לעכו"ם נמי שרי ומ"מ יש להחמיר שיהיה מיד ממש כה"ג. א"א או' א':

סעיף קטן ה

ה) שם. ומותר ליתן מזונות וכו' והראב"ד מחמיר לאסור בדבר כל היכא דמצי לאישתמוטי והא דק"ל מזמנין את העכו"ם בשבת לאו דספינן ליה אנן אלא דמחוינן ליה ושקיל איהו לנפשיה א"נ דספינן לדידן ואכל איהו בהדן. ב"י. ונראה להחמיר כדבריו היכא דאפשר. עו"ש או' ב':

סעיף קטן ו

ו) שם. ומותר ליתן מזונות לפניו וכו' אבל לא בידיו דהוי עקירה. מ"א סק"ב. תו"ש או' ג' ר"ז או' ב' ח"א כלל ס"ב או' י"ד. ור"ל דשמא יוציאנו העכו"ם ותהיה עקירה ע"י ישראל והנחה ע"י העכו"ם ויש איסור מדרבנן לעשות עקירה שמא יעשה גם ההנחה כמבואר בריש מס' שבת ולקמן סי' שמ"ז ואף בספק דאפשר שיאכל העכו"ם כאן אין עושין ספק דרבנן ולא ס"ס בידים ואף בכרמלית כה"ג משמע דאסור דגזירה קרובה היא. א"א או' ב' וכ"כ המחה"ש סק"ב דאף בכרמלית יש לאסור דפעמים גזרינן גזירה לגזירה יעו"ש והגם דהא"ר או' ה' הראה פנים להתיר ליתן בידיו אם עומד הכותי בפנים וכ"נ דעת הט"ז סק"א מ"מ נראה דיש להחמיר כדעת האחרונים הנז' וכתב שם המחה"ש דאפי' אם ישהה העכו"ם קצת בחצר לצורך עצמו דהו"ל כעומד לפוש ובטלה עקירה ראשונה אפשר דאסור דגזרינן פעם אחרת יעשה עקירה והנחה יעו"ש אבל אם הנכרי יטול מידו שרי שאז הנכרי עושה העקירה. ר"ז שם ועיין לעיל סי' ש"ז או' ק"ג:

סעיף קטן ז

ז) שם לאכלן. לאו דוקא אלא אפי' ליתן סתם מותר עו"ש או' ב' אבל במפרש להוציא אסור. ב"י ולפ"ז אם לא היה לו לעכו"ם רשות לאכלם בחצר או שנתנו לו מזונות מרובים שלא יוכל לאכלן אסור ליתן לו דהו"ל כאלו מפרש לו להוציאן. ב"ח. מ"א סק"ג. א"ר או' א' תו"ש או' ד' ר"ז או' ב':

סעיף קטן ח

ח) שם. ופשט ידו לפנים וכו' ובזה אפי' ליתן לפניו אסור מפני שנראה כנותן לו על מנת להוציא ר"ז שם. וכ"מ בתו' שבת ג' ע"א ד"ה בבא. וכ"ש למסור לידו דאסור משום עקירה וכדלקמן בסי' שמ"ז:

סעיף קטן ט

ט) שם. אפי' אם החפצים של עכו"ם וכו' מלשון זה משמע דאפי' אם הוא תרתי לטיבותא שעומד בפנים וגם החפצים של עכו"ם מ"מ אסור. אבל בטור משמע דדוקא אם עומד בחוץ וישראל נותן לו דאז יטעו לומר שהוא של ישראל לכך אסור אבל אם עומד בפנים והחפץ של עכו"ם מותר לתת לפניו דהרואה שמוציאו אומר שהוא של עכו"ם אבל כשהחפץ של ישראל יש לחוש לאותן היודעים שהוא של ישראל ואיכא משום מראית העין שאומרים שהוא שלוחו. מ"א סק"ד. תו"ש או' ה' א"א או' ד' ר"ז או' ג' ח"א כלל ס"ב או' י"ג ומיהו היכא דליכא רואים מותר לכ"ע. עו"ש או' ה' ועיין לקמן או' ט"ו:

סעיף קטן י

י) שם. אפי' אם החפצים של עכו"ם וכו' ונראה דלדידן דנוהגין להקל לשלוח אפי' לכתחלה חוץ לעירוב כמ"ש בהגה סעי' יו"ד אין אנו חוששין בדברים הנזכרים כאן אלא במידי דשייך בו משא ומתן אבל באכילה ושתיה (לצורך ישראל) נוהגין להקל והטעם שהוא צורך שבת וא"א לישראל לילך אחר זה והוי כמו לצורך מצוה הנז' בסמוך. ט"ז סק"א. ויתבאר בדברינו לסעי' יו"ד בס"ד:

סעיף קטן יא

יא) שם. אפי' אם החפצים של עכו"ם וכו' מי שמכר סחורה לעכו"ם ועודה בבית ישראל וביום ש"ק בא העכו"ם לקחתה יש לחוש ולהחמיר מלמסרה לו אם אפשר משום מראית העין. מגן שאול סי' נ"ז ועי"ש שהביא תשו' מגיסו מהר"י בן חסון דאוסר ובפרט למ"ד דעכו"ם קונה במשיכה ולדידהו נגמר המקח בשבת יעו"ש עיקרי הד"ט סי' י"ד או' ה' ועיין לעיל סי' רנ"ב או' טו"ב:

סעיף קטן יב

יב) מי שיש לו בבית המכס כתב שפרע המכס וביום שבת מוכרח לקחתה וליתנה ליד עכו"ם אם מותר לילך למכס ליקח הכתב ולמסרה ביד העכו"ם בשבת. עיין בשו"ת לב חיים ח"ג סי' ק"ט שכתב דאם לא כתבה העכו"ם בע"ש ובא לכתוב בשבת בשביל ישראל פשיטא דאסור אלא דאפי' כבר כתבה מע"ש ג"כ אסור יעו"ש. א"ח או' א':

סעיף קטן יג

יג) שם הגה. ואפי' ביחד לו מקום וכו' כ"כ המרדכי פ"ק דשבת בשם ר' יואל דאסור לישראל להחזיר משכונות של עכו"ם בשבת אפי' יחד לו מקום מבע"י והביאו ב"י. ועיין לעיל סי' רנ"ב סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן יד

יד) שם בהגה. ואפי' ביחד לו מקום וכו' להנכרי מבע"י בתוך רשותו להניח שם משכונו עד למחר שיבוא ויטלנו משם. ואפי' אם פדאו הנכרי מבע"י. ר"ז או' ד':

סעיף קטן טו

טו) שם בהגה. ואפי' ביחד לו מקום וכו' די"א שכירות לא קניא. מ"א סק"ה. ור"ל וא"כ עדיין לא יצא בזה מרשות ישראל לגמרי וכיון שהוא ממושכן ביד ישראל הוי כמו חפצו של ישראל עצמו. יא"פ. ואפי' אם תעכו"ם עומד ג"כ מבפנים אסור. תו"ש או' ו' אבל אם אין ממושכן ועכו"ם בפנים שרי אף בלא יחד. א"א או' ה' והיינו לדעת המ"א שכתב ע"ש הטור אבל לדעת הש"ע אף אם העכו"ם עומד בפנים והחפצים שלו ואין ממושכן אסור ליתן לו מפני מראית העין וכמ"ש לעיל או' ט' יעו"ש. וכ"ז הוא במקום דליכא שתופי מבואות אבל היכא דאיכא שתופי מבואות פשיטא דשרי דלא חמיר מישראל דשרי להוציא:

סעיף קטן טז

טז) [סעיף ב'] היכא דאיכא משום דרכי שלום וכו' כ"כ בהגמ"י פ"ו בשם א"ז ושם מבואר דמשו"ה שרינן מפני דרכי שלום לפי שאין לנו עכשיו ר"ה גמור וסבר כי"א דלקמן סי' שמ"ה סעי' ז' וא"כ למ"ד לקמן דגם עכשיו איכא ר"ה יש לאסור אפי' משום דרכי שלום אלא מדסתם המחבר כאן בש"ע משמע דלכ"ע הדין כן ואפשר דס"ל דמשום דרכי שלום מתירין אפי' בר"ה גמור. עו"ש או' ז':

סעיף קטן יז

טוב) שם. משום דרכי שלום. כגון נכרי שחלה ושלח אחר מאכל ישראל. ב"י ר"ז או' ד':

סעיף קטן יח

חי) שם. מותר לתת לו. ומ"מ אסור ליתן בידו ממש כמ"ש סעי' א' ואפי הכלי של עכו"ם לא יתנו לידו משום עקירה ודלא כעו"ש. מ"א סק"ו תו"ש או' ז' ר"ז או' ד' ח"א כלל ס"ב או' ט"ו:

סעיף קטן יט

יט) שם. מותר לתת לו. אפי' לא יחד לו מקים מבע"י. ר"ז שם:

סעיף קטן כ

ך) שם בהגה. כגון להוציא חמץ וכו' כשי"ד בניסן חל להיות בשבת. ב"י בשם המרדכי. וכ"ה לקמן בש"ע סי' תמ"ד סעי' ד' יעו"ש:

סעיף קטן כא

כא) [סעיף ג'] ויוציאנו דרך מלבוש וכו' הא לאו הכי מחזי שהישראל צוה להוציאו כיון שהוא ממושכן בידו. מ"א סק"ו. א"ר או' ו' תו"ש או' ח' ובכותי אלם אפי' משכון שאינו מלבוש מותר. א"ר שם:

סעיף קטן כב

כב) שם הגה. וטוב שעכו"ם יקח המשכון וכו' וכתוב שם באגודה ריש פ"ק דשבת דה"ה אם העכו"ם מניח המעות ונוטל המשכון נמי שרי ובלבד שלא יחשוב עמו וכתב שם שצווה להם להתענות למחר יעו"ש. והביאו ד"מ וב"ח ומ"א סק"ח. וכתב שם המ"א דרמ"א לא חש לה (להתענות למחר) כיון שרי"ו מקיל לגמרי. אבל הא"ר או' ז' כתב דרי"ו מיירי במלבוש אבל באגודה מיירי באינו מלבוש או כשמניח מעות דהוי כמשא ומתן:

סעיף קטן כג

כג) כתב הסמ"ע בח"מ סי' קל"א סק"י דאם בא עכו"ם ליטול משכונו מישראל בשבת מותר לישראל להיות ערב ובפרט בה"ש וכו' יעו"ש. ולי נראה דאסור משום ממצוא חפציך. מ"א שם. תו"ש או' ט' ואפי' בה"ש אסור. ורק לצורך מצוה כגון יין לקידוש וכדומה מותר להיות ערב. א"א או' ח':

סעיף קטן כד

כד) שם בהגה. ולא יגע בו הישראל וכו' לא במשכון שמביא מחדש ולא במשכון הישן. ד"מ או' א' וב"ח בשם האגודה:

סעיף קטן כה

כה) שם בהגה. ולא יגע בו וכו' וזה אינו אלא בעכו"ם אבל בישראל נראה כמשאילו. לבוש. תו"ש או' ט':

סעיף קטן כו

כו) [סעיף ד'] יש אוסרים. משום דהו"ל נולד. ואע"ג דחטים חזו לכוס מ"מ אין ראוים לאכול באותו ענין שנעשו לבסוף לאחר שנעשה בו איסורא דאורייתא שנעשה לחם וי"א הטעם שמא יאמר לעכו"ם לבשל ואע"ג דעכו"ם שהדליק נר לעצמו לא גזרינן כמ"ש סי' רע"ו במידי דאכילה גזרינן טפי. ב"י. מ"א סק"ט:

סעיף קטן כז

כז) שם. יש אוסרים. וראבי"ה היה מלקה בני אדם שאכלו פת שאפה עכו"ם בשבת. ב"י. וכ"ז בשבת אבל ביו"ט שרי כמ"ש לקמן סי' תקי"ז סעי' א' יעו"ש:

סעיף קטן כח

כח) שם. ויש מתירין. דס"ל כיון דגמרו בני אדם לא הו"ל מוקצה והאוסרים ס"ל דדוקא גבי מוקצה אמרינן כן דלא מקצה אותו כיון שאדם יכול לגומרו משא"כ גבי נולד. מ"א סק"י:

סעיף קטן כט

כט) שם. ויש מתירין. אמנם יש אוסרים בשני יו"ט של ר"ה לפי שנמשך לפעמים הקציר עד ר"ה ואפשר שקצרו ואפאו ביו"ט. ב"י בשם התו' ולדבריהם ה"ה בשאר יו"ט במקום דאיכא למיחש לקציר דאסור ולא נקטו ב' ימים של ר"ה אלא משום דהתם אסור בשני הימים משום דכיומא אריכתא דמי אבל בשאר יו"ט ביום השני שרי. ד"מ או' ג':

סעיף קטן ל

ל) שם. ויש מתירין. ולד"ה אם בשל או אפה עבד ישראל בשבת אפי' לצורך עצמו ואפי' בשבת ראשונה ובפעם ראשונה שאין העבד יודע אם אדונו יאכל מזה אם לאו אפ"ה אסור. ב"י א"ר או' ט':

סעיף קטן לא

לא) שם. ויש מתירין. ומיירי שעשאוהו למכור ורוב הלוקחים באותו העיר הם עכו"ם. ט"ז סק"ג ר"ז או' ו':

סעיף קטן לב

לב) שם. ובשעת הדחק וכו' היינו כשאין לו פת וגם א"א להשאיל מחבירו כגון יחיד הדר בכפר אבל כשאפשר לו להשאיל מחבירו אין כאן שעת הדחק ב"ח מ"א ס"ק י"א. א"ר או' י"א. תו"ש או' י"ב. ר"ז שם. ח"א כלל ס"ג או' ג' ורש"ל בסי' ל"ב כתב דאסור אפי' בשעת הדחק אלא א"כ בשעת הדחק ולצורך לחם משנה שרי. שכנה"ג בהגב"י או' ה' ומשמע דאפי' יש לו פת ואפי' שלם כיון דאין לו לחם משנה מותר. מחה"ש ס"ק י"א:

סעיף קטן לג

לג) שם. ובשעת הדחק וכו' ואף אם הוא פת של בעה"ב דבחול אסור (כמ"ש ביו"ד סי' קי"ב) בשבת מותר כדי שלא יתענה דאסור להתענות בשבת. הרשב"ץ ח"א סי' מ"ד. והביאו הער"ה או' א' וכ"כ המו"ק. והביאו המחב"ר או' ב' וכ"כ הפר"ח ביו"ד סי' קי"ב או' ח"י. פר"ת שם או' יו"ד. בל"י שם או' י"ג. משמע הא אם יש לו דברים אחרים לאכול שאינו מתענה אסור לאכול פת בעה"ב:

סעיף קטן לד

לד) שם. או לצורך מצוה כגון סעודת חתונה וכו' ובזו אין להקל אלא בפת פלטר ובעיר שרובה עכו"ם. מו"ק מחב"ר או' ג':

סעיף קטן לה

לה) שם. או לצורך מצוה וכו' נכרי שבישל מים או טע וקאווע בזה יש חשש שמא ירבה לבשל ולכן אם מכירו אפי' שלא בפניו אם יודע שהישראל צריך לזה אסור ולא עוד אלא אפי' לא הרבה בשבילו אסור דמרגילו לשבת הבאה כיון שהוא דבר שצריך תדיר ואפי' אינו מכירו אם אמר הנכרי בפי' שעושה בשביל ישראל או שמעשיו מוכיחין שעושה לצורך שניהם וכ"ש לצורך ישראל לבד אסור ונ"ל דאם ישראל מתאכסן בבית הנכרי בשבת והנכרי אינו יודע כלל בישראל ששותה טע וקאווע בשבת ומכ"ש כשאומר הישראל בפי' שאינו שותה קאווע בשבת אז מותר לשתות הקאווע שעשה הנכרי לעצמו לדעת המתירין פת שאפה הנכרי בשבת ובלבד שלא יבין הנכרי כלל שרצונו לשתות. ח"א כלל ס"ג או' ב'. נמצא לפ"ז דאפי' לא נעשה כלל בשביל ישראל ולא יש חשש שמרבה בשביל ישראל (ולא יש חשש שמרבה בשביל ישראל) אפ"ה לא שרי אלא לדעת המתירין בפת אבל לדעת האוסרים בפת גם זה אסור. וכ"כ ח"א שם או' ג' דלדעת האוסרין בפת משום נולד ה"ה לקאווע ומכ"ש אם נטחן הקאווע בשבת יעו"ש, וא"כ לדעת מרן ז"ל והאחרונים דלא התירו בפת אלא בשעת הדחק ולצורך מצוה אסור לשתות הקאוי שבישל העכו"ם בשבת אעפ"י שבישל לצורך עצמו וליכא חשש שירבה בשביל ישראל כיון דליכא בזה שעת הדחק וצורך מצוה. וכ"כ בסי' קמ"ד ח"א ה' שבת דכ"ד ע"א לאסור הקאב"י אפי' לא נעשית בשביל ישראל יעו"ש. והגם שיש פו' שלמדו זכות על הנוהגים לשתות היכא שנעשה לצורך גוי וליכא חששא שירבה בשבילו משום דיש מתירין מ"מ שומר נפשו ירחק מזה לחוש לדעת האוסרים וכדעת מרן ז"ל. ועיין באו' שאח"ז:

סעיף קטן לו

לו) הקאהב"י שעושה העכו"ם בשבת אסור הואיל ויש רגילות בדבר ובחול נמי אסור משום חתנות וכל הפורש ממנו בחול כאלו פורש ממות לחיים והפורש ממנו בשבת יזכה לעולם שכולו שבת. הרה"ג מהר"א סכנדרי בתשו' כ"י. ברכ"י או' ב':

סעיף קטן לז

לז) עכו"ם המחזר עם קומקו"ם הקאהב"י אף שהחנות פתוחה בשבילם עכ"ז בכל גוונא אסור ובפרט כשמכיר הישראל מהר"י זיין בתשו' כ"י הנקרא שערי ישועה א"ח שער ה' סי' יו"ד. ברכ"י או' ג' ועיין בשבו"י ח"א סי' י"ב שכתב דרבים ישתו לא לימא ותהי עונותם על עצמותם וכל מי שיש בידו למחות בזה וכו' וראיתי שאבותי ורבותי הגאונים מיחו במי שהיה רוצה להתיר קטניות קלוים במחבת עכו"ם בשבת וכ"כ בשכנה"ג ואפי' בחול יש חשש כמ"ש בהלק"ט וכן ח"ב בפמ"א סי' ס"ב הוסיף טעמים לאיסור יעו"ש. וכן בשו"ת מקור ברוך קטן סי' ב' אוסר אפי' הקאווי והטיי במים רותחים וישפוך עליהם מעט בשבת מהחמין של הנכרי יעו"ש. וגם כתב שיש מצוים לשפחות להסיק התנור אף שאין קרירות רק בשביל הקאווי והטיי והוא איסור יעו"ש. שע"ת:

סעיף קטן לח

לח) ולענין בישול הקאוי בחול אם יש בו משום בישולי גוים עיין ברכ"י לעיל סי' קנ"ז או' ג' וביו"ד סי' קי"ג בשיו"ב או' ג' שהביא מחלוקת הפו' בזה יעו"ש וע"כ יש ליזהר מלשתות הקאוי שנתבשל ע"י עכו"ם כדי לחוש לדעת האוסרים כי רבים הם אך אין למחות ביד הנוהגין לשתות מאחר שיש להם על מה לסמוך. ועיין לעיל סי' קס"ח או' כ"ז:

סעיף קטן לט

טל) עכו"ם העושה דולדורמ"א למכור לרבים בימות הקיץ דהיינו שלוקח איזה משקה כגון לימונאד"ה או חלב או משקה ממתיקה ונותן המשקה בתוך כלי ולוקח כלי אחר רחב מהראשון ומכניס הקטן מלא משקין לתוך הגדול ובאותו חלל ריוח שנשאר בגדול בין שני הכלים מניח שלג ומלח ומגלגל הקטן לתוך הגדול פעמים רבות עד שהמשקה שבתוך הקטן נקפא מכח קרירות השלג דרך דופניו ומוכר ממנו ללוקחים. וגם בשבת עושה הגוי דולדורמא זו ומוכר לגוים אסור לישראל ליקח ממנו בשבת כדי לאכול ואפי' לא נעשה בשביל ישראל. פחה"ד או' א' יעו"ש:

סעיף קטן מ

מ) שם. או לצורך המוציא וכו' ר"ל כדי לקיים מצות סעודת שלישית בפת אעפ"י שיש מתירין בכל מאכל כמ"ש סי' רצ"א סעי' ה' וכ"ש לסעודה א' וב' דלכ"ע צריך פת דשרי:

סעיף קטן מא

מא) שם. יש לסמוך על המתירים. וה"ה אם הוא ספק אם נאפה בשבת. נזירות שמשון א"ח או' ז':

סעיף קטן מב

מב) שם. יש לסמוך על המתירים. אבל לומר לעכו"ם בשבת שיבשל ויאפה לו אסור אפי' אין לו פת כלל ואפי' אם מתענה. א"א או' י"א:

סעיף קטן מג

מג) ובאותן מקומות שרגילין לקנות בשבת ואומרין לעכו"ם ממש סכום מקח תן לי בפשוט או בשני פשיטים מלחם וגם קורין לעכו"ם בביתם ונותנין לו המעות ראוי לאוסרו להם מכל וכל שלא יאכלו פת הנאפה בשבת. ב"י בשם רי"ו ועיין לעיל סי' שכ"ג סעי' ד':

סעיף קטן מד

מד) שם הגה. דאז אדעתא דישראל קא עביד. ואסור לאכול מהפת ההוא עד למו"ש בכדי שיעשה. ר"ז או' ו':

סעיף קטן מה

מה) וכל זה בפת אבל נכרי שבישל לעצמו מדברים שאין בהם משום בשולי גוים אין בהם משום מוקצה לד"ה אפי' הן פירות שאין נאכלין חיין ולא היו ראויים כלל בה"ש לפי שאין אומרים מתוך שהוקצה בה"ש הוקצה לכל השבת כולה אלא בדבר שמקצה אותו האדם מדעתו ודחפו בידים כגון תבואה שטחנה ועשאה קמח אבל לא בדבר שהוא מוקצה בעל כרחו של אדם ר"ז או' ז' ועיין לקמן או' קכ"ד:

סעיף קטן מו

מו) וכל זה באפייה ובישול וכיוצא בהן משאר מלאכות בתלוש חוץ מסחיטת פירות שאם סחטן נכרי אפי' לעצמו אסורין המשקין לישראל עד לערב אם הוא בענין שהיו אסורין אם היו זבים מאליהן כמ"ש סי' ש"ך ר"ז או' ח':

סעיף קטן מז

מז) [סעיף ה'] אסורים לישראל. דלא גרע מנשרו מאליהן. טור. ועיין לעיל סי' שכ"ב סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן מח

מח) שם. אסורים לישראל. בין לאכלו בין לטלטלו ואף למי שלא הובאו בשבילו כמ"ש לקמן סי' תקט"ו סעי' ב' יעו"ש. ואפי' בשעת הדחק דמתענה בשבת אסור מש"ז או' ד':

סעיף קטן מט

מט) שם. ואפי' ספק וכו' ואע"ג דספקא דרבנן הוא וק"ל ספיקא דרבנן לקולא כיון דהוא דבר שיש לו מתירין לא אמרינן בהפיקא להקל כמבואר ביו"ד רסי' ק"ב ועיין לעיל סי' קכ"ב או' ג':

סעיף קטן נ

נ) שם. ואפי' ספק וכו' ואם הביא עכו"ם לישראל פת חם בשבת ודאי אדעתא דישראל אפה אותו מ"א ס"ק י"ג:

סעיף קטן נא

נא) שם. ואפי' ספק וכו' אבל אם ניכר בהם שלא נלקטו ושלא ניצודו היום מותר כמ"ש לקמן סי' תקט"ו סעי' ג' יעו"ש:

סעיף קטן נב

בנ) שם. ואפי' ספק וכו' ואפי' עבר ונתנו לפיו ולעסו אסור לבלעו כמ"ש לקמן סי' תקט"ו סעי' א' בהגה יעו"ש. מיהו בספק נלקטו היום מותר לבלען. ודוקא אם ליקט וצד לעצמו אבל אם הביא לישראל וספק אם ליקט היום דאמרינן בזה ודאי נלקט (כמ"ש סעי' ז') אז אף לעסו צריך לפלוט. ישוי"ע או' ב':

סעיף קטן נג

גנ) שם. אבל לערב מותרים וכו' דכיון שלא נעשית המלאכה בשבילו לא חיישינן שמא יאמר לעכו"ם לעשותו וגם לא שייך לומר שלא יהנה ממלאכת שבת מהאי טעמא. תו"ש או' י"ד. ועיין לקמן או' ז"ן:

סעיף קטן נד

דנ) שם. אבל לערב מותרין מיד וכו' ולכן צריך ליזהר שלא לקנות מן הנכרים פירות כל זמן שיש במינן במחובר אפי' בעיר שכולה נכרים וידוע בודאי שלא נעשה מלאכה בשביל ישראל. ח"א כלל ס"ג או יו"ד:

סעיף קטן נה

הנ) [סעיף ז'] אם ליקט וצד וכו' או אפה ובישל או שעשה אחת משאר מלאכות. ר"ז או' ט':

סעיף קטן נו

ונ) שם. או בשביל ישראל ועכו"ם. כגון שהיו שם מחצה ישראל ומחצה כותים ומשום דק"ל דמחצה ומחצה אינו כרוב כמ"ש לעיל סי' רע"ו סעי' ב' לענין הדלקת הנר. עו"ש או' ט"ו. ועיין עוד לקמן סי' תקט"ו סעי' ו' בהגה. אבל אם היו רובן עכו"ם א"צ בכדי שיעשו. ב"ח:

סעיף קטן נז

זנ) שם צריך להמתין לערב בכדי שיעשו. והטעם בכ"מ שאסרו חז"ל בכדי שיעשו מפני שאם תאמר יהא מותר מיד שמא יאמר לעכו"ם לעשות לו וימצא הדבר מוכן מיד. וכיון שאסרו עד שימתין בכדי שיעשו לא יאמר לעשות לו שהרי אינו משתכר כלום מפני שהוא מתעכב לערב בכדי שיעשה דבר זה שנעשה בשבת. הרמב"ם פ"י מה' שבת דין ח' ומיהו רש"י ז"ל בביצה דף כ"ד ע"ב פי' הטעם כדי שלא יהנה ממלאכת שבת אלא שהתו' שם השיגו עליו וכתבו כפי' הרמב"ם יעו"ש. וכ"כ הלבוש. ר"ז או' ט':

סעיף קטן נח

חנ) שם. צריך להמתין וכו' ואף לאחרים נמי אסור בכדי שיעשו, ב"י. ב"ח עו"ש או' ט"ו ר"ז שם ח"א כלל ס"ג או' י"א. ואפי' במלאכות האסורות מדרבנן נמי אמרינן כן אלא רק באיסור תחומין אין הדין כן. עו"ש שם אבל הר"ז שם כתב דאם נעשה איסור דרבנן בשביל ישראל מותר לאחרים מיד. והרב ח"א שם או' י"ז הביא שתי הסברות וסיים ומ"מ אחרים א"צ להמתין בכדי שיעשו באיסור דרבנן כיון דיש מתירין לגמרי עכ"ל. ועיין לקמן ססעי' ט"ו ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן נט

טנ) שם. בכדי שיעשו. ושיעור כדי שיעשו היינו כדי שילך העכו"ם למקום שליקט ויגמור המלאכה ויחזור לכאן ואם נסתפק לו מהיכן הביאן שיעורן כדי שיבואו מחוץ לתחום. סי' תקט"ו סעי' א' ושיעור התחום הוא אלפים אמה כמ"ש רסי' שצ"ז ורסי' שצ"ח והוא שיעור מיל כמ"ש סי' רס"א סעי' ב' וא"כ אם נסתפק לו מהיכן הביאן צריך להמתין במו"ש שיעור ב' מילין של הליכה וחזרה וגם שיעור הלקיטה כמה צריך כפי רוב הפירות. ועיין לקמן או' ע"ז:

סעיף קטן ס

ס) שם. בכדי שיעשו. ואם העכו"ם מסיח לפי תומו שלא נקלטו היום אם נאמן עיין לקמן סי' תקט"ו סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן סא

סא) שם. בכדי שיעשו. וכן פירות שלקטן בשבת או ביו"ט בשביל ישראל ולא הביאן עד שתחשך צריך בכדי שיעשו. שיטה מקובצת ביצה כ"ד ע"ב. ער"ה או' ט' פת"ע, ועיין לקמן אות קמ"ח:

סעיף קטן סב

סב) [סעיף ז'] ספק אם ליקטו וכו' כגון שהעכו"ם א"ל מע"ש ליתן לו פירות והלך לבית העכו"ם ונתן לו ויש לספק שמא לקטן בשביל ישראל או שמא לא לקטן בשביל ישראל והיה בדעתו ליתן לו אחרים אבל עכו"ם המביא דורון אמרינן מסתמא שמתכוין להביא מן המשובח ומאותן שליקט בשבילו היום. מ"א סי' תקט"ו ס"ק י"ב. תו"ש בזה הסי' או' ט"ז. ועיין באו' שאח"ז:

סעיף קטן סג

סג) שם. ספק אם ליקטו בשביל ישראל. כתב הב"ח אעפ"י שהעכו"ם הביא דורון לישראל לא אמרינן דודאי לקטינהו בשבילו אלא הוי ספק עד שיוודע שליקטן בשבילו עכ"ל והביאו מ"א ס"ק י"ג וכתב אבל מפשטא דגמ' לא משמע הכי אלא אע"ג דלא ידעינן שנתלשו היום וגם לא ידעינן שנתלשו בשביל ישראל בעינן בכדי שיעשו דכיון שהביאם לו מסתמא ליקטן בשבילו יעו"ש. ור"ל דאף לי"א שמביא הש"ע דבספק לערב מותר מיד הכא בדורון בעינן בכדי שיעשו דלא חשיב ספק משום דבסתמא ליקטן בשבילו:

סעיף קטן סד

סד) שם. או שידוע שליקטן וכו' אבל אם הוא ספק אם נלקטו בשביל ישראל וגם הוא ספק אם נלקטו היום מותר לערב מיד לכ"ע משום ס"ס ספק אם נלקטו היום אם לאו ואם תמצא לומר דנלקטו היום שמא לא לקטם בשביל ישראל. עו"ש או' י"ז תו"ש או' ט"ז ח"א כלל ס"ג או' י"ב:

סעיף קטן סה

סה) שם. אסורים בו ביום. ואע"ג דספקא דרבנן לקולא בדבר שיש לו מתירין החמירו כמ"ש לעיל או' מ"ט יעו"ש. ועיין לקמן או' צ"ב:

סעיף קטן סו

סו) שם. ולערב בכדי שיעשו. זהו דעת הרי"ף דס"ל דחוששין לחומרא כמ"ש בב"י וכ"כ בב"י סי' תקט"ו

סעיף קטן סז

סז) שם. וי"א דלערב מותר מיד. דבחול להמתין בכדי שיעשו לא מחמירים מספק. מ"א ס"ק י"ד. וכתב הא"ר או' י"ג דנראה מהאחרונים דיש לסמוך על המתירין להקל אבל הר"ז או' יו"ד כתב דהעיקר כסברא ראשונה. וח"א שם כתב דיש להתיר לצורך מצוה דא"צ להמתין בכדי שיעשו. וכבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דכל היכא שסותם הש"ע להחמיר ואח"כ כותב י"א להקל דדעתו לפסוק כסתם אלא רק בשעת הדחק יש להקל כסברת י"א יעו"ש. ונראה דה"ה לצורך מצוה וכמ"ש הח"א:

סעיף קטן סח

סח) [סעיף ח'] אלא שהובא מחוץ לתחום וכו' ואפי' חוץ לי"ב מיל דהוי דאורייתא דכיון שאינו מפורש בקרא לא החמירו בו. חה"ד סי' פ"ג מ"א סי' תקט"ו ס"ק ח"י. וצ"ל דמיירי כשלא הביאן דרך רה"ר. תו"ש או' י"ט. והיינו כשהביאם לצורך ישראל אבל הביאם לצורך עצמו אפי' דרך רה"ר שרי כמ"ש לקמן סעי' יו"ד יעו"ש:

סעיף קטן סט

סט) שם. מחוץ לתחום. ואם הובא בספינה שהיתה למעלה מי"ט. שרי (ר"ל אפי' למי שהובא בשבילו) כיון שלא נעשה בה איסור דאין תחומין למעלה מי"ט מיהו אם היו פה למטה מי"ט ואח"כ הפליג מאותו מקום חוץ לתחום אף שהלכה אח"כ למעלה מי"ט וגם יצא בהיתר באופן שנתבאר סי' רמ"ח מ"מ אין להם אלא ד' אמות כיון שהם עתה חוץ לתחום מהמקום שהיו פעם א' למטה מי"ט כמ"ש סי' ת"ד ות"ה אם לא שהיו בספינה מע"ש ולא היו בבה"ש למטה מי"ט שלא קנו שביתה כלל בבה"ש. וכבר נתבאר כ"ז בארוכה סי' רמ"ח יעו"ש. והמ"א קיצר וסמך על מה שנתבאר במקומו שם. תו"ש שם:

סעיף קטן ע

ע) שם. אם הביאו העכו"ם לעצמו וכו' ק"ו הוא מהא דק"ל הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר מכ"ש אם לא בא כלל בשביל ישראל דמותר לכל ישראל (ב"י) ולא דמי למ"ש המחבר בסמוך כותי שצד דגים או ליקט פירות אפי' בשבילו דאסור לישראל דשאני התם דעשה מלאכה דאו' אבל איסור תחומין אינו אלא מדרבנן. ואפי' למ"ד דאיסור תחומין דאו' אפ"ה מקילין טפי באיסור תחומין מבשאר איסורי דאו' דאיסור תחומין אינו שוה בכל דמה שהוא לאחד חוץ לתחום הוא לאחר תוך התחום משו"ה הקילו בו. עו"ש או' ח"י. ועיין לעיל סי' רמ"ו או' א':

סעיף קטן עא

עא) שם. אם הביאו העכו"ם לעצמו וכו' או לנכרי אחר ר"ז או' י"א. וגם זה נלמד מק"ו כנז':

סעיף קטן עב

עב) שם. מותר לטלטל אפי' מי שהובא בשבילו. כיון דראוי לאחרים אף באכילה. הרא"ש פ' אין צדין. ב"י סי' תקט"ו. תו"ש או' ך' ר"ז או' י"א:

סעיף קטן עג

עג) שם. אפי' מי שהובא בשבילו. ואם הביאו לשנים אסור להחליף. דכיון דיש התר בחליפין לא ימשכו ידיהם מלשלוח לכותי. כנה"ג בהגה"ט. מ"א ס"ק ט"ז תו"ש שם (והשיג על הא"ר שכתב צ"ע על דברי כנה"ג הנז' ר"ז או' י"ב. ח"א כלל ס"ג או' ח"י):

סעיף קטן עד

עד) ולמכור מי שהובא בשבילו (והיינו באופן ההיתר המבואר סי' שכ"ג) למי שלא הובא בשבילו מותר. והטעם דכיון דלא אהנו מעשיו ליכא למיגזר שמא יאמר לו לך והבא עוד. ומיהו למוכרה ביוקר ממה שלקח אסור וכן לשלוח להביא כדי למכרה אסור אפי' באותו סך. כנה"ג שם:

סעיף קטן עה

עה) שם. אבל לאכול אסור וכו' וה"ה לבני ביתו אסור כמ"ש סי' תקט"ו סעי' ה' ולענין אורחים אי חשיבי כבני ביתו ית' שם בס"ד:

סעיף קטן עו

עו) שם. ולערב בכדי שיעשו. גזירה שמא יאמר לו להביאו לבוש. ר"ז או' י"א:

סעיף קטן עז

עז) שם. בכדי שיעשו. והכל לפי המעשה אם הדבר שהובא אליו היה ע"י שיירא ושהה יום א' צריך להמתין יום א' ואם היה איש רוכב על סוס ושהה שעה א' צריך להמתין שעה אחת. ואם היה המקום רחוק דרך ג' ימים או יותר ומגיע בכאן בשבת א"צ להמתין לכ"ע כ"א יום א' שהוא כנגד יום השבת שנעשה בו האיסור. כנה"ג בהגב"י א"ר או' י"ד. ונ"ל שא"צ להמתין אלא בכדי שיוכל לרכוב ביום דבליל שבת ודאי לא רכב. מ"א ס"ק י"ז. מיהו הא"ר שם כתב על דברי מ"א הנז' צ"ע וכ"כ התו"ש או' כ"א דדברי המ"א אין מוכרחין והכל לפי הזמן:

סעיף קטן עח

עח) ואם אינו יודע כלל מאיזה מקום הביא ואפשר שהביאו ממקום קרוב די שימתק למו"ש בכדי הבאה מחוץ לתחום חוץ ממה שצריך לשהות בלקיטתו או צידתו אם הוא דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה כמ"ש בסי' תקט"ו. ר"ז או' י"ג ועיין לעיל או' נ"ט:

סעיף קטן עט

עט) שם הגה. וי"א שאין הלילה וכו' במרדכי ס"פ כל כתבי נתן טעם לזה לפי שאין רגילות להביא בלילה ממקום רחוק. ולפ"ז דוקא אהך שמביא מחוץ לתחום הוה חומרא זו משא"כ בצידת דגים ולקיטת פירות שהוא במקום קרוב שפיר יכול להביא בלילה ומשו"ה כתבו רמ"א כאן ולא לעיל סעי' ז' ובלבוש כתב בזה י"א דבכ"מ שהוזכר בכדי שיעשו אין הלילה עולה לחשבון ולא דק. ט"ז סק"ו תו"ש או' כ"ב. וכ"פ הר"ז או' י"ג:

סעיף קטן פ

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה