אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר

סימן רסג

סימן רסב

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] יהא זהיר לעשות נר יפה. דא"ר הונא הרגיל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה הויין ליה בנים ת"ח שבת כ"ג ע"ב. טור. ונ"ל הטעם משום דהשבת בחי' חכמה. ועוד ע"ד מש"ה כי נר מצוה ותורה אור. וע"כ הזהיר בנר מצוה יהיה לו תורה אור. וכן פרש"י ז"ל. וע"כ ראוי לאשה להתפלל אחר שתדליק שיתן לה השי"ת בנים זכרים מאירים בתורה. ועיין לקמן או' לד:

סעיף קטן ב

ב) שם. יהא זהיר וכו' וידליק בכל החדרים שהולך שם שלא יכשל בעץ או באבן מט"מ ורש"ל. מ"א סק"א תו"ש או' א' מיהו עיקר הברכה על הנרות שמדליקין במקום אכילה:

סעיף קטן ג

ג) שם. ויש מכוונים לעשות ב' פתילות וכו' פי' בנר שקורין קרויזי"ל ידליק ב' פתילות ויברך על שתיהן להדליק נר של שבת. וכן בנר של שעוה. ושל שומן לוקחין שתי נרות. ב"ח:

סעיף קטן ד

ד) שם. אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. וכ"כ בשער הכוו' דף ס"ז ע"א בסופו. וי"א נגד איש ואשה כי נ"ר נ"ר כמנין איברים שבאיש ואשה. כי באשה יש ד' איברים יותר מרמ"ח שבאיש ב' צירים וב' דלתות. עוד טעם רמז לב' נשמות הכרוכים יחד בגוף האדם. א"ר או' ב' ועוד נ"ל הטעם כי הם כנגד ב' תוספת נר"ן שמקבל האדם בשבת אחד מבחי' הלילה ואחד מבחי' היום כמ"ש לעיל סס"י רס"א יעו"ש. ועיין לעיל סי' רס"ב או' ז':

סעיף קטן ה

ה) שם. אחד כנגד זכור וכו' ולא ידבק ב' נרות ביחד דהוי כמדורה. כ"כ מור"ם ז"ל בסי' תרע"א סעי' ד' בהגה והב"ח כתב נוהגין להביא לבהכ"נ ב' נרות של שעוה כרוכים ביחד זכר לזכור ושמור בדבור א' נאמרו ומנהג הגון הוא מהגדולים הקדמונים יעו"ש ונראה דלא פליג זה אמ"ש בהגה דהתם הוי בנר ביתו דאם הם כרוכים ביחד הוי כמדורה והכא מיירי שמביאו לבהכ"נ זכר שמר וזכור ומשום מדורה לא חיישינן כיון דכבר יוצא בנר ביתו, אי נמי דהכא מביאן כרוכין ובשעת הדלקה מפרידן ולא נהירא. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' וכ"כ המט"י או' א' דצריך להדליק ב' פתילות בשני נרות להכירא אחד כנגד זכור וא' כנגד שמור ודלא כמ"ד להדליק ב' פתילות בנר א' ומ"ש מ"א בסק"א אחר המחי' ליתא יעו"ש:

סעיף קטן ו

ו) ואם מילא קערה שמן והקיפה פתילות והרחיקם זה מזה עד כאצבע אינו נעשה כמדורה. כ"כ הטור בסי' תרע"א בשם הרא"ש לענין נרות חנוכה. וכתב שם ב"י דשיעור הרחקת אצבע בפתילות בינוניות ולפי אותו הערך צריך להוסיף ריחוק בגסות ולמעט ריחוק בדקות יעו"ש. וא"כ ה"ה לשבת וע"כ אותם המדליקין בשבת בעששית שמניחין בה מים ושמן ופתילות צריך להרחיק הפתילות זה מזה עד כאצבע אם הם בינוניות כנז' ורוחב אצבע הנז' בכ"מ הוא רוחב גודל של אדם בינוני כידוע:

סעיף קטן ז

ז) נרות שעוה שהם של ע"ז אעפ"י שהוא בענין שמותרים להדיוט ליהנות מהן מ"מ אסורים לנר שבת וה"ה לכל מילי דמצוה משום דמאיסי כמ"ש לעיל סי' קנ"ד סעי' י"א וביו"ד קל"ט סעי' י"ג יעו"ש. וה"ה שאסור לעשות נרות של שבת משעוה הנוטף מנרות בבית עכו"ם ודלא כמי שהתיר כמ"ש בדברינו לעיל סי' קנ"ד או' ע"ט יעו"ש. וה"ה עכבר שנמצא בשמן אסור להדליקו לנרות שבת ואפי' אם יש ששים כנגד העכבר כמ"ש לעיל סי' קנ"ד סעי' י"ב ובדברינו לשם או' ט"פ ואו' ץ' יעו"ש וכ"כ התו"ש בזה הסי' סוף או' א' ובס' זב"צ על יוד סי' ק"ד או' ו' ואו' ז' וכן שמן שנתנו תחת המטה שאסור באכילה משים רו"ר השורה עליו כמש ביו"ד סו' קט"ז סעי' ה' ובברכ"י שם או' יו"ד ה"ה דאסור להדליקו לנר שבת ולכל נרות של מצוה משום הקריבהו לפחתך וכ"כ בן א"ח פ' נח או' י"ז. אבל שמן מר שאינו ראוי לאכילה אין שורה עליו רו"ר ומותר להדליקו לנר שבת ונר חנוכה. בן א"ת שם. ונראה דכ"ז אם אפשר באחר אבל אם לא אפשר באחר ידליק בהם רק שלא יברך:

סעיף קטן ח

ח) אין להדליק בנר ישן של חרס על השלחן. תשו' רש"ל סי' פ"ו. א"ר או' א' ובאיש עני שאין לו ודאי מותר. מש"ז בסוף הסי' ואם הסיקו באור או אם הוא של זכוכית או של חרס מצופה שרי כמ"ש לקמן סי' תרע"ג ס"ג וטוב לאשה יראת ה' שלא תדליק בקנסא רק יהיה לה נר של שעוה מיוחד להדליק מידי שבת בשבת. פענח רזא. עט"ז א"ר שם. ועיין לקמן או' י"ד:

סעיף קטן ט

ט) שם הגה. ויכולין להוסיף וכו' ויש נוהגין להדליק ז' נרות וי"א עשרה. של"ה. מ"א סק"ב. וחסידים ואנשי מעשה נוהגין להדליק דוקא ז' שהם כנגד ז' עולים. וגם כי הם כנגד ז' ימי השבוע. ועוד כי השבת היא בחי' המלכות שהיא שביעית אל ספירות הבנין כידוע וע"כ מדליקין ז' לרמז אל בחי' הנז' וביוה"כ נוהגין להדליק ו' וביו"ט ה' ובר"ח ד' כנגד מנין העולים שיש להם טעם בסוד כמ"ש לעיל סי' קל"ה או' י"ט יעו"ש. וכ"כ הפתה"ד סוף או' א' חס"ל או' א':

סעיף קטן י

י) שם בהגה. האשה ששכחה פעם אחת וכו' ואם שכחה כמה פעמים צריכה להוסיף בכל פעם כי הדבר משום הכירא שתהיה זהירא מכאן ולהבא בכבוד שבת. ב"ח. ומה"ט נ"ל דאם נאנסה ולא הדליקה כגון שהיתה בבית האסורים וכיוצא דא"צ להוסיף. מ"א סק"ג. א"ר או' ח' תו"ש או' ג' ונראה דה"ה אם לא הדליקה מחמת עוני שלא היה לה כסף לקנות דא"צ להוסיף:

סעיף קטן יא

יא) וה"ה אם מתחלה היה דרכה להדליק ג' נרות בכל פעם אם שכחה צריך להוסיף נר אחד ותדליק כל פעם ד' וכן עד"ז לעולם. מחה"ש. וכן אם דרכה להדליק ב' נרות ופ"א הדליקה רק א' צריך להוסיף. וכן אם מדלקת הרבה ושכחה פ"א וחסר א' תדליק יותר שתהא זהירא. א"א או' ג' ודבר פשוט הוא שצריך להוסיף שמן ותדליק הנוסף אבל לא בשמן שהיתה מדלקת בו ב' נרות תדליק בו ג' דאדרבא בזה מגרעות נתן דנכבין מהרה וממעטת יותר בכבוד שבת:

סעיף קטן יב

יב) שם בהגה. מדלקת כל ימיה וכו' להוסיף על כל נר של מצוה יותר ממה שהיתה רגילה. מט"מ ומהרי"ל. שמעינן מהא תלת. א' דאף שרגילה בג' תדליק יותר. ב' אפי' נר מצוה אחר שאינה של שבת. ג' משמע דרק הוספה בעינן כגון שתדליק נר גדול יותר או ליתן מעט שמן יותר אבל א"צ להדליק עוד נר לתוספת דלא כהבנת רמ"א ולבוש ונראה להקל בזה לאשה עניה. א"ר או' ט' מחה"ש. א"א שם:

סעיף קטן יג

יג) שם בהגה. ג' נרות. ויותר טוב שתספיק לעניה אחת כ"כ שמן כדי שתדליק. מהר"ש שער אריה בהגהו' כ"י. ברכ"י בשיו"ב או' א' והביאו השע"ת או' ג' וכתב אבל המנהג להוסיף נר כדברי מהרי"ל עכ"ל אמנם לפי מ"ש באו' הקודם דמהרי"ל לא כתב בהדיא להוסיף נר דיותר טוב להספיק לענים אם אפשר:

סעיף קטן יד

יד) שם בהגה. ג' נרות. ואם מותר להדליק נר שבת מנר שבת ע"י אמצעי עיין לקמן סי' תרע"ד שכתב דיש מתירין אם הוא בענין שאין לחוש שיכבה האמצעי קודם שידליק נר שבת אבל לסתם מרן גם זה אסור אלא א"כ מדליק נר מנר יעו"ש. ועיין במ"א שם שכתב בשם המרדכי דנהגו להחמיר שאין להדליק נרות מצוה זה מזה וכתב הא"א שם אפשר דהיינו ע"י אמצעי אבל בלא אמצעי גם מצד המנהג ליכא אלא שסיים דיותר טוב להדליק נרות שבת ע"י שמש יעו"ש. ועיין לעיל או' ח' ולקמן או' צ"א:

סעיף קטן טו

טו) [סעיף ב'] אחד האנשים ואחד הנשים וכו' וחייב כל אדם כשאוכל סעודת הלילה לאוכלה אצל אור הנר שזה בכלל עונג שבת הוא. ועיקר מצות הדלקת נרות הוא נר זה שאוכל אצלו. ר"ז או' א' ועיין לקמן סעי' יו"ד בהגה:

סעיף קטן טז

טז) ואעפ"י שאוכל ומקדש על הגג שאור הלבנה זורח על שלחנו מבערב עכ"ז מדליקין נר שבת בברכה יען דנר שבת מלבד טעם הפשטי של שלום הבית יש בו חיוב ע"פ הסוד. בן א"ח פ' נח או ד' וטעם בסוד עיין בזוה"ק פ' בראשית דמ א ע"ב ולקמן או' ך':

סעיף קטן יז

טוב) שם. אפי' אין לו מה יאכל וכו' פי' וצריך לקנות במעות שבידו לאכול דבודאי אכילתו קודם לנר שבת ומיהו אם יש לו לחם לאכול דיו, ונר קודם ליקח משאר מאכלים. מ"א סק"ד. תו"ש או' ד' ומשמע לחם כדי שביעה בעינן ולא בכזית א"א או' ד' ומשמע דוקא לחם לאכול אבל ללחם משנה ודאי דנר קודם:

סעיף קטן יח

חי) שם. שואל על הפתחים וכו' דהוא עיקר סעודת שבת ואין זה בכלל עשה שבתך חול וכו' מ"א סק"ה. תו"ש או' ה':

סעיף קטן יט

יט) שם. שואל על הפתחים וכו' ועיין סי' תרע"א סעי' א' דשם כתב או מוכר כסותו יעו"ש. וא"כ לפי מ"ש בסעי' ג' דנר שבת קודם לנר חנוכה כ"ש דצריך למכור מלבושו לצורך נר שבת. מחה"ש. וה"ד לצורך נר אחד שהוא מן הדין אבל אינו מחויב לשאול על הפתחים או למכור כסותו כדי להדליק שתי נרות והוא פשוט:

סעיף קטן כ

כ) [סעיף ג'] הנשים מוזהרות וכו' כדאיתא במדרש מפני שכבתה נרו של עולם פי' שגרמה מיתה לאדה"ר. טור. מ"א סק"ז. וכ"כ בזוה"ק פ' בראשית דמ"ח ע"ב וז"ל ואתתא בעיא בחדוה דלבא ורעותא דאדלקא בוצינא דשבת דהא יקרא עילאה הוא לה וזכו רב לגרמה למזכי לבנין קדישין דיהון בוצינא דעלמא באורייתא ובדחלתא ויסגון שלמא בארעא ויהיבת לבעלה אורכא דחיין בג"כ בעיא לאזדהרא בה עכ"ל. וכ"כ בתיקונים תיקון כ"ד וצריך אתתא לתקנא שרגא בליל שבת לימינא ואתחשיב לה כאלו תקנה מנרתא בדרום ופתורא בצפון וכו' יעו"ש. ועיין לעיל סי' רס"ב סוף או' א':

סעיף קטן כא

כא) שם. הנשים מוזהרות וכו' אבל תיקון הנרות של שבת צריך ליזהר לעשותם האיש בעצמו כמ"ש בשער הכוו' דף ס"א ע"ד. מ"א שם:

סעיף קטן כב

כב) שם. הנשים מוזהרות וכו' ואפי' אם ירצה הבעל להדליק בעצמו האשה קודמת. ב"ח. מ"א סק"ו. מחב"ר או' ב' מיהו אם קדם האיש והדליק אין לאשתו עליו אלא תרעומת אבל אינו חייב לשלם כחוטף מצוה עשרה זהובים כיון דהמצוה מוטלת עליו נמי והבית והנר שלו. מחב"ר או' ג' יעו"ש. ומ"מ אם ירצה הבעל להדליק במקום שינה הרשות בידו רק שלא יברך אלא האשה תברך על הנר שמדלקת אצל השלחן. כ"כ האחרונים:

סעיף קטן כג

כג) ומי שאין לו אשה ידליק בעצמו. ואשה היולדת בשבת א' מדליק הבעל את הנרות ומברך. מט"מ סי' תכ"ג. שכנה"ג בהגה"ט או' יו"ד. מ"א שם. וכתב שם השכנה"ג דמנהגינו להביא נר ליולדת והיא מדלקת ומנהג יפה הוא עכ"ל אבל הרב מהר"י לוי וואלי בהגהו' כ"י כתב עליו דלדעת הרמב"ם ומור"ם לקמן דין יו"ד דהדלקה במקומה בעינן אינו מנהג יפה. והביאו הברכ"י בשיו"ב או' ב' שע"ת או' ג' ועיין לקמן או' ע"א. ומשמע דבימי נדותה האשה מברכת בעצמה. מ"א שם. וכ"כ האחרונים ועיין לעיל סי' ח"פ בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן כד

כד) שם. הנשים מוזהרות וכו' וכשיש נשים רבות מחלקות המצוה ביניהם. ואם עומדות כולם זו אצל זו אפשר שיוצאות בברכה שמברכת אחת מהן. וכשאין נשים בבית מצוה על האנשים להדליק ולברך. שה"ג פ' ב"מ. כנה"ג בהגהט:

סעיף קטן כה

כה) שם. נר שבת קודם. ואע"ג דקדוש דאורייתא מ"מ על היין דרבנן כמ"ש רסי' רע"א. מ"א סק"ח. תו"ש או' ח' ר"ז או' ד':

סעיף קטן כו

כו) שם. נר שבת קודם וכו' וה"ה דקודם ליין של הבדלה מק"ו דהא נר חנוכה קודם ליין של הבדלה כדלקמן סי' רצ"ו וסי' תרע"ח. עו"ש או' א' א"ר או' י"ב:

סעיף קטן כז

כז) שם. משום שלום בית וכו' ולכן אם יש לו נר א' סגי ויקנה אח"כ לקידוש או לנר חנוכה ומ"מ גם בחנוכה בנר א' סגי. מ"א סק"ט. א"ר או' י"ב. תו"ש או' ט' ר"ז או' ד':

סעיף קטן כח

כח) סומא ג"כ תברך דהא נהנית ג"כ ממאורות וכמ"ש סי' ס"ט וק"ו הוא מנר חנוכה כמ"ש סס"י תרע"ה יעו"ש. ומ"מ אם יש לה בעל פקח יברך הבעל. מיהו אם אוכלת בשלחן אחד עם אחרים לא תברך דהא ליכא שמחה גבה. מ"א שם. א"ר שם. תו"ש שם. ר"ז או' י"ב. ואם היא עקרת הבית תדליק היא תחלה ותברך ואחרות מדליקין אח"כ ומברכין. א"א א' ט' ועיין לקמן סעי' ק':

סעיף קטן כט

כט) שם. משום שלום בית וכו' ואפשר אף מי שאוכל בחצר כבסי' רע"ג אפ"ה נר ביתו עדיף משום שלום בית א"א או' ד' ואו' ט':

סעיף קטן ל

ל) [סעיף ד'] לא יקדים למהר וכו' ומכאן סמכו הקדמונים שמשגרין התינוקות לבתיהם קודם ברכו שיצוו להדליק ולא ידליק קודם מנחה. הגמ"ר ושה"ג אשר סביב המרדכי פ"ב דשבת בשם צפנת פענח. שכנה"ג בהגב"י או' א' מ"א סק"י:

סעיף קטן לא

לא) שם. לא יקדים למהר וכו' צריכין להדליק בקיץ הנרות ארוכות לכבוד שבת שידלקו עד הלילה דאם לא כן לא הוי לכבוד שבת. מהרי"ו סי' כ"ב וחדושי אגודה שהביאו שם כנה"ג בהגה"ט:

לא) ויש ליתן שמן כדי שיאיר כל הלילה דדבר שמצותו בלילה כל הלילה מצותו. ואם עני הוא יתן שמן לנר כשיעור סעודה. הלק"ט ח"א סי' רמ"ז. י"א בהגה"ט:

סעיף קטן לב

לב) שם. ובלבד שיהא מפלג המנחה וכו' עיין בדברינו לעיל סי' רל"ג או' ז' דהיינו בשעות זמניות י"ב שעות. ואפי' ביום ארוך וכדלעיל סי' רל"ג בהגה. באה"ג. וכ"כ האחרונים. ועיין בדברינו שם או' ז' ואו' ח' ואם קבל קודם פלג המנחה אין קבלתו כלום. כמ"ש לעיל סי' רס"א או' כ"א. וע"כ המקדימין להתפלל ערבית בליל שבת מפלג המנחה צ"ל גם קבלת שבת אחר פלג המנחה דקודם לכן אינה כלום:

סעיף קטן לג

לג) שם הגה. ואם היה הנר דולק וכו' פי' כגון שהדליק קודם פלג המנחה ואפי' הדליקו בשביל נר שבת. ואם הדליק אחר פלג המנחה שלא לשם שבת צריך לכבות ולהדליק לצורך שבת. עו"ש או' ב':

סעיף קטן לד

לד) [סעיף ה'] כשידליק יברך וכו' ראוי לאשה שתתפלל בשעת הדלקת נר של שבת שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה כי בשעת עשיית המצוה התפלה יותר נשמעת ובזכות נר שבת שהוא אור תזכי לבנים בעלי תורה שנקראת אור שנאמר כי נר מצוה ותורה אור רבי בחיי ז"ל פ' יתרו והובא בס' מט"מ סי' תי"ז. שכנה"ג בהגה"ט או' ה' מ"א ס"ק י"א. וטוב שתתן מקודם פרוטה לצדקה. ואשה קשת רוח בגידול בנים או שאין לה כלל סגולה שתאמר לאחר הדלקת הנרות ההפטרה של יום א' דר"ה. וטוב שתבין מה שהיא אומרת ותאמר בכוונה. קיצור ש"ע סי' ע"ה או' ב' וטוב ליתן ג' פרוטות לצדקה משום שיש להם נועם בסוד כמ"ש לעיל סי' נ"א או' מ"ד ואו' מ"ה וסי' קל"ב או' ו' ד"ה ועוד עיין וכו' יעו"ש:

לד) נמצא דסדר הדלקה כך הוא. תחילה תאמר לשם יחוד וכו' הרני בא לקיים מ"ע של הצדקה והרני נותנת ב' פרוטות לצדקה ועוד הרני נותנת פרוטה אחת לצדקה לתקן את שורש מצוה זו וכל תרי"ג מצות הכלולות בם במקום עליון. ויהי נועם וכו' ואח"כ תאמר לשם יחוד וכו' הרני בא לקיים מ"ע דרבנן להדליק ב' נרות לכבוד שבת אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור (ואם מדלקת ז' תאמר ועוד הרני מדלקת ה' כדי שיהיה סך הכל ז' שהם כנגד ז' עולים לס"ת) לתקן את שורש מצוה זו במקום עליון. ויהי נועם וכו' ואח"כ תדליק ואחר שתדליק תניח הפתילה בארץ ותשים ידיה כנגד שלהבת הנר באופן שלא תראה אותה או תעצום עיניה אם הם נרות רבים שלא יתכסו בכל היד ותברך להדליק נר של שבת ואח"כ תראה הנרות ותתפלל שיתן לה השי"ת בנים מאירים בתורה. וזהוא נוסח התפלה. יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתחוס ותרחם עלי ותגדיל חסדך עמדי לתת לי זרע אנשים עושי רצונך ועוסקים בתורתך לשמה ויהיו מאירים בתורה בזכות נרות השבת הללו כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור. וגם תחוס ותרחם על בעלי פלוני בן פלוני ותתן לו אורך ימים ושנות חיים עם ברכה והצלחה ותסייעהו לעשות רצונך בשלימות כיר"א ויהי נועם וכו' יהיו לרצון וכו':

סעיף קטן לה

לה) נוהגות הנשים שקודם הדלקת הנרות רוחצות ולובשות בגדי שבת ואשרי להם. וצריכין להתפלל מנחה תחלה כי בהדלקת הנרות היא מקבלת שבת על עצמה ואינה יכולה להתפלל אח"כ מנחה של חול. ואשה שנתאחרה בעסקיה ובאה לביתה קרוב לחצי שעה קודם שבת שאם תרחץ ותלבש תוכל לבא לידי ספק חילול שבת מצוה יותר שתדליק כמות שהיא משתבא ח"ו לידי ספק חילול שבת. ואם הבעל רואה שהיא מתאחרת מלבא. מצוה גדולה שידליק הוא ואל ישגיח ברוגזה. קיצור ש"ע סי' ע"ה או' ו' בן א"ח פ' נח או' ט' ואם נתאחרה מלהתפלל מנחה ולא יש שהות להתפלל ואח"כ תדליק נראה שתתנה קודם שתדליק שאינה מקבלת שבת בהדלקה כ"א באמירת בואי כלה ומזמור שיר ליום השבת כמו האנשים כדי שתוכל להתפלל מנחה אח"כ:

סעיף קטן לו

לו) שם. כשידליק יברך וכו' ואם שכחה מלברך ולא נזכרה עד שיצאה מן הקהל לא תברך כלל. מהר"י ברונא בתשו' כ"י ומוכח מדבריו שם דאם נזכרת קודם זמן איסור הדלקה שמברכת. שכנה"ג בהגה"ט או' י"א. והמ"א ס"ק י"א כתב דאם שכחה מלברך עד שחשיכה יש לסמוך אמהר"ש שתברך אבל הא"ר או' יו"ד כתב עליו דלא נהירא דדוקא בזמן היתר הדלקה מותרת לברך ולא בזמן האיסור כמ"ש מהר"י מרונא יעו"ש. וכ"כ א"א או' י"א. חס"ל או' ב' ואם נסתפקה אם ברכה על הדלקת הנר אז לא תברך בלתי ש"ומ משום דק"ל סב"ל:

סעיף קטן לז

לז) אשה שהגיע זמן טבילתה בליל שבת אם הולכת לבית הטבילה אחר פלג המנחה תדליק ותברך אלא שתתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה אם רוצה לעשות שם איזה דברים כגון חפיפה וכדומה אבל אם רוצה להלוך לשם קודם פלג המנחה ואינה יכולה לבא לבית אחר פלג המנחה בין חפיפה לטבילה כדי להדליק אז בהגיע זמן הדלקה בעלה מדליק ומברך. כ"ה הסכמת האחרונים. ומיהו טוב לעשותו שליח שתאמר לבעלה קודם הליכה אתה מדליק במקומי:

סעיף קטן לח

לח) שם. להדליק נר של שבת. וגם אם מדליק ב' או' ד' יברך להדליק נר וכו' משום דלפום דינא לא יש חיוב כ"א נר אחד ועוד דתיבת נר יש לה טעם בסוד כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ז' יעו"ש. ומיהו בדיעבד אם בירך להדליק נרות של שבת יצא ואפי' אם אינו מדליק כ"א נר אחד:

סעיף קטן לט

טל) שם. גם ביו"ט צריך לברך וכו' ואם חל בשבת מברכין להדליק של שבת ושל יו"ט וכמ"ש מור"ם ז"ל בהגה לקמן בסי' תר"י סעי' א' יעו"ש ולא מחזי דה"ן חותמין בשתים דיוה"כ ויו"ט נמי מקרי שבת. יפ"ל או' ט' חס"ל או' ה' ועיין בדברינו לעיל סי' נ"א או' מ"ט וסי' ר"ח או' ע':

סעיף קטן מ

מ) שם. גם ביו"ט צריך לברך וכו' יש מקומות שהנשים נהגו לברך זמן בהדלקת נר יו"ט ואין לזה יסוד מיהו אין למחות בהן בחזקת היד. שאלת יעבץ סי' ק"ז. ברכ"י או' א' שע"ת או' יו"ד וכ"כ החס"ל שם דאין לברך זמן על הדלקת הנרות של יו"ט. ואשר מדלקת פעם ראשונה אם צריכה לברך שהחיינו עיין מ"ש לעיל סי' כ"ב או' ב' לענין תפילין וה"ה לכאן יעו"ש ועוד עיין בדברינו לעיל סי' רנ"ג או' מ"א:

סעיף קטן מא

מא) שם. להדליק נר של יו"ט. משמע דאין חילוק בין מצות ושבועות וסוכות לר"ה דבכולם יש לברך להדליק נר של יו"ט חוץ משבת ויוה"כ דאשתנו למעליותא וצריך להזכיר בהדיא של שבת או של יוה"כ כמ"ש בסי' זה ובסי' תר"י סעי' א' יעו"ש:

סעיף קטן מב

מב) שם. וביוה"כ בלא שבת וכו' והטעם דכיון שאין אוכלין ושותין בו ליכא משום שלום בית. מיהו המנהג לברך כמ"ש רמ"א בסי' תר"י. תו"ש או' י"ג. א"א או' י"ג:

סעיף קטן מג

מג) שם בהגה. ויש מי שאומר שמברך אחר הדלקה וכו' והטעם דס"ל מיד כשבירך קבל עליו את השבת ואסור לו להדליק אח"כ וע"כ מדליק ואח"כ מברך. ונראה דפלוגתא זו לא שייך אלא בשבת אבל ביו"ט דמותר להדליק נר גם אחר הדלקה בהא כ"ע מודים דבעינן עובר לעשייתן כמו בכל המצוות ויברך קודם הדלקה. עו"ש או' ב' וכ"כ בן הרב דרישה בהקדמה הנדפסת בטור יו"ד בשם אמו אלא שהמ"א ס"ק י"ב כתב דאין חכמה לאשה ולא חילקו חכמים יעו"ש. אבל הדג"מ השיג על המ"א וכתב דהדין עם אשתו של דרישה דביו"ט תברך ואח"כ תדליק יעו"ש. וכן הסכים המחבר או' ד' והב"ד השע"ת או' יו"ד וכ"כ האחרונים. ומאחר דביו"ט מברכת ואח"כ מדלקת צריכה ליזהר שלא תשיח עד אחר גמר כל הנרות שמברכת עליהם ואם שחה שלא מענין ההדלקה אם עדין לא הדליקה אפי' נר א' תחזור ותברך אבל אם הדליקה נר אחד מאלו הנרות שברכה עליהם לא תחזור ותברך. בן א"ח פ' נח או' יו"ד והוא מהברכ"י בשיו"ב או' ה' יעו"ש:

סעיף קטן מד

מד) שם בהגה. לא יהנה ממנו וכו' משמע שלא יהנה ממנו כלל עד אחר הברכה כדי שתהא הברכה עובר לעשייתו. תו"ש או' ט"ז:

סעיף קטן מה

מה) שם בהגה. ומשימין היד לפני הנר וכו' ואם הנרות רבים שאין די בהשמת היד תעצום עיניה ותברך ואח"כ תפתח עיניה ותהנה מן האור כדי שיהא עובר לעשייתן:

סעיף קטן מו

מו) [סעיף ו'] צריכים להדליק נר שבת וכו' וכתב מהרי"ו סי' כ"ג הבחורים כשהם מדליקין בביתם צריכין ב' פתילות. כנה"ג בהגב"י. עי"ש או' ג' א"ר או' ט"ו. וצריכין שיהיו הנרות דולקות עד שיבואו לביתם בלילה ויהנו מאורם דאם לא כן לא הועילו כלום והוי ברכה לבטלה:

סעיף קטן מז

מז) שם. ולברך עליו. דהדלקת נר חובה משום שלום בית שלא יכשל בעץ או באבן. מרדכי. מ"א ס"ק י"ג. ור"ל אעפ"י שאין אוכלין שם. לב"ש מחה"ש:

סעיף קטן מח

מח) שם. א"צ להדליק בחדרו ולברך וכו' משמע אבל להדליק צריך אלא שאין לברך עליו. וכ"כ המ"א ס"ק י"ד והתו"ש או' ח"י. מיהו ובתשב"ץ לא כתבו אלא א"צ להדליק משמע דא"צ אפי' להדליק כיון שהוא אצל אשתו ומדלקת בבית שאוכל ומ"ש המרדכי ולברך ר"ל אף שרוצה להחמיר ולהדליק לא יברך א"ר או' ט"ו:

סעיף קטן מט

מט) [סעיף ז'] אורח שאין לו חדר מיוחד וכו' אבל אם יש לו חדר מיוחד במקום שמתארח שם אינו נפטר בברכת אשתו. ר"ז או' ט' ח"א כלל ה' או' יו"ד. קיצור ש"ע סי' ע"ה או' ט':

סעיף קטן נ

נ) שם. צריך להשתתף בפריטי. וה"ד כשאוכל בפ"ע אבל אם סומך על שלחן בה"ב הרי הוא בכלל בני ביתו וא"צ להשתתף בפריטי כמ"ש המ"א רס"י תרע"ז בשם תשו' רש"ל יעו"ש. תו"ש או' י"ט. וכ"כ הר"ז או' ט' קיצור ש"ע שם:

סעיף קטן נא

נא) שם. צריך להשתתף בפריטי. וה"ה אם בה"ב מקנה לו חלק בשמן במתנה כמ"ש המ"א סי' תרע"ז סק"א לענין נר חנוכה. וכ"כ הר"ז או' ט':

סעיף קטן נב

נב) [סעיף ח'] שכל אחד מברך וכו' דכל מה דמתוסף אורה יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זוית וזוית. מ"א ס"ק ט"ו:

סעיף קטן נג

נג) שם. שכל אחד מברך וכו' ומ"מ לא יברכו שנים במנורה א' שיש לה קנים הרבה. של"ה. מ"א שם. מיהו בא"ר או' ח"י התיר לברך אפי' שנים במנורה א' יעו"ש. ונראה דלכ"ע כלה וחמותה אמה ובתה ואשה רעותה הסומכות על שלחן א' והשמן והפיות כולם נדלקים לעולם אז הברכה אחת היא. ואם כל אחת מדלקת ופיה פתחה בברכה היא ברכה לבטלה. וכן ראיתי שכתב מהרי"ל וואלי בהגהו' כ"י. אך אם שני בני אדם חלוקים בעסתם ואם אחד מברך הוא נותן שמן ומדליק ב' פיות ואם השני מברך מוסיף שמן ומדליק שתי פיות אחרות לדעת מהרי"ל נראין דברי הא"ר דמצי כל אחד לברך. ואפשר דבנידון זה גם השל"ה מודה. ולדידן בכל גוונא נקטינן כדברי מרן ז"ל הן לו יהי שתי מנורות וחלוקים בעסתם יהי שלחנם לפניהם אל מול פני המנורה שלו עם כל זה ברכה אחת לכלם. ברכ"י בשיו"ב או' ג' ועיין לקמן או' נ"ו:

סעיף קטן נד

נד) שם. ולא יברך אלא אחד. ונכון שיעמדו אצל המברך ויכוונו לברכתו שיוציאם י"ח וגם המברך יכוין להוציאם ואז יוצאין לכ"ע. עו"ש או' ד' ומיהו בן הנשוי שאוכל על שלחן אביו ואמו מדלקת שם אם יש לו חדר מיוחד לשינה תדליק אשתו בחדר המיוחד לשינה ותברך. ואם רוצה להדליק גם אצל השלחן תדליק מקודם ואח"כ תדליק בחדר השינה ותברך אך צריך ליזהר שיהיו הנרות דולקות עד בואם לישן כדי להנות מאורה. וה"ה איש ואחיו האוכלים על שלחן אחד אחת מברכת על נר שאצל השלחן והשנית על נר שבחדר המיוחד לה. וזהו הנכון ליזהר לכתחלה אבל המנהג לברך כל אחד על מנורה שלו ואעפ"י שאוכלין במקום אחד כמ"ש באו' שאח"ז:

סעיף קטן נה

נה) וכן בירידים שכמה בעלי בתים דרים בחדר א' יברך אחד והאחרים יענו אחריו אמן ויכוין להוציאם י"ח והם יכוונו לצאת בברכתו. עו"ש שם. ומיירי שכל הדרים בחדר א' המה אורחים. א"ר או' ט"ז. אבל כשהם אצל בעה"ב א"צ דנשיהם מדליקין בביתם. א"א או' י"ד:

סעיף קטן נו

נו) שם הגה. אבל אנו אין נוהגין כן. הדבר מבואר דכוונת רמ"א לומר דאין נוהגין כמרן ז"ל אלא מנהגם לברך כל א' כדעת מהרי"ל וכ"פ העו"ש וכ"נ מדברי הא"ר. ברכ"י בשיו"ב או' ד' יעו"ש. וכן יש נוהגין בספרד לברך כל א' על מנורה שלו ואע"פ שאוכלין במקום אחד. וכ"כ היפ"ל או' יו"ד. וכבר כתבנו בכ"מ דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל:

סעיף קטן נז

נז) [סעיף ט'] המדליקין בזוית הבית ואוכלין בחצר וכו' פי' דוקא אותן שיש להם עונג לאכול בחצר מותרין כדלקמן סס"י רע"ג ומ"א כתב שם דוקא כשמצטער הרבה כשאין אוכל בחצר מותר. ובמט"מ כתב דעכ"פ יקדש במקום נר דהא צריך לראות בנר בשעת קידוש כדלקמן סי' רע"א סעי' יו"ד יעו"ש. א"ר או' י"ט. ויתבאר עוד מזה לקמן סי' רע"ג סעי' ז' יעו"ש:

סעיף קטן נח

נח) שם. ואוכלים בחצר וכו'. משמע דאם אוכל בבית אפי' אין דולקות עד הלילה שרי (דכיון דאוכל שם נהנה מהאור מיד כשהשמש באה. לב"ש) ומיהו מצוה לעשות נרות ארוכות שידלקו עד הלילה כדאיתא במהרי"ל. מ"א ס"ק ט"ז. תו"ש או' כ"א א"א או' ט"ז. ועיין לעיל או' ל"א:

סעיף קטן נט

נט) שם. שדולקות עד הלילה וכו' שיהיה שלום בית כשיבואו אחר האכילה מחצר לבית לב"ש:

סעיף קטן ס

ס) שם. הוי ברכה לבטלה. ואפשר דאם באותו מקום היה קצת חשך ומשתמש שום דבר לאור הנר ליכא איסורא. מהרי"ל סי' כ"ג. מ"א ס"ק י"ז. תו"ש או' כ"ב:

סעיף קטן סא

סא) [סעיף י'] לבה"ג כיון שהדליק נר וכו' וא"ת כיון דברדלקת הנר חל עליו שבת א"כ כיון שהדליק נר אחד חל עליו שבת ואיך יוכל להדליק את השאר וי"ל כיון דכולם לכבוד שבת כחד חשיבי ולא חל עליו שבת עד שידליק וכמ"ש בב"י יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ז':

סעיף קטן סב

סב) שם. לאחר שברכו והדליקו כו' נראה דל"ד לאחר שברכו דהא כתבנו לעיל או' מ"ג דבברכה מקבלת שבת וא"כ איך תקבל השבת והפתילה בידה אלא מיד אחר ההדלקה תניח הפתילה בארץ ואח"כ תברך:

סב) שם. שכיון שאמר החזן ברכו וכו' מי שלא הכין מאכלו בע"ש ורוצים לומר ברכו אם עדיין יש שהות ביום ויש שעה גדולה יכול לעכב החזן לומר ברכו אבל אם הוא סמוך לבה"ש אל יעכבהו דמוטב שיאכל לחם יבש ואל יחלל שבת. ס"ת סי' רס"ב. כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ל:

סעיף קטן סג

סג) שם. ולדידן כיון שהתחילו מזמור וכו' אמנם לפי דברי האר"י ז"ל קבלת שבת הוי באמירת באי כלה כמ"ש לעיל סי' רס"א או' כ"א יעו"ש:

סעיף קטן סד

סד) שם הגה. והמנהג שאותה אשה וכו' ואם האיש מדליק ליכא מנהגא ומותר במלאכה. ומ"מ טוב להתנות. ב"ח מ"א ס"ק ח"י. מיהו הט"ז בסי' תרע"ט כתב דגם באיש אסור אבל הלבוש והמ"א שם כתבו דבאיש מותר יעו"ש. וכ"כ האחרונים דהאיש מותר במלאכה אחר הדלקה אלא רק לכתחלה טוב להתנות. וא"כ כיון שהאיש אינו מקבל שבת בהדלקה יש לברך קודם הדלקה כמו שאר מצות דמברך עליהן עובר לעשייתן וכמו נר יו"ט דמברך קודם כמ"ש לעיל או' מ"ג יעו"ש:

סעיף קטן סה

סה) שם בהגה. מקבלת שבת בהדלקה וכו' ותתפלל מנחה תחלה. מ"ב. מ"א סק י"ט. דאם תדליק תחלה כבר קבלה שבת ואיך תתפלל מנחה של חול אלא תהא צריכה להתפלל ערבית שתים כמ"ש סעי' ט"ו. מחה"ש. ועיין לעיל או' ל"ה:

סה) ולענין הטמנה אף דלכתחלה צריכה להקדים הטמנה להדלקה מ"מ בדיעבד אי הדליקה קודם לא נאסרה אלא במלאכה שאסור ביה"ש אבל הטמנה לא נאסרה בדיעבד. ח"ס סי' ס"ה יעו"ש. פ"ת:

סעיף קטן סו

סו) שם בהגה. אם לא שתתנה תחלה. ומ"מ אין להתנות כ"א לצורך מאחר שיש חולקין דאם לא כן תברך תחלה ותתנה. מ"א סק"ך. א"ר או' כ"ב. ר"ז או' ז':

סעיף קטן סז

סז) שם בהגה. ועיקר ההדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השלחן וכו' היינו כשמדליק גם על השלחן אבל כשאין מדליקין על השלחן כלל כגון שיש הרבה נשים בחדר אחד מברך. ואפי' הוא בחדר שאין אוכל כלל כדלעיל סעי' ו' א"ר או' כ"ג. ולכן מי שמדליק בחדר וגם על השלחן מדליק תחלה בחדר ואינו מברך ואח"כ מדליק על השלחן ומברך. ואם אינו מדליק על השלחן מחמת שאוכל עם אחרים והמה מדליקים מדליק בחדר המיוחד לו:

סעיף קטן סח

סח) שם בהגה. שמדליקין על השלחן וכו' משמע שמדליקין על השלחן בעצמו וכן ראיתי קצת שנוהגין כן. אמנם לפי הזוה"ק והאר"י ז"ל צריך להדליק נגד השלחן דהיינו מנורה בדרום ושלחן בצפון והמטה באמצע כמ"ש לעיל רס"י רס"ב יעו"ש. ואף אם אינו יכול לעשות כסדר הזה מ"מ לפי סודם של דברים כיון שזה בחי' בפ"ע וזה בחי' בפ"ע אין נכון לערבם ביחד כידוע:

סעיף קטן סט

סט) שם בהגה. אבל לא בשאר הנרות וכו' ומ"מ מברכין עליהם ואפי' אם מדליק בחדרים שאין משתמש לצורך אכילה דלא גרע מיוה"כ ומיהו ה"ד כשלא בירך עדיין על נר אחר ויש לו חדר מיוחד כמ"ש בסעי' ו' אבל אותן המדליקין באכסדרה אין מברכין אפי' לא בירך על נר אחר כיון שאין משתמש שם לצורך אכילה וגם אין מצוה זו מוטלת עליו אבל במקום שמשתמשים לצורך אכילה אפי' אכל במקום אחר רשאי לברך כמ"ש סעי' ט' וטוב ליזהר להדליק במקום אכילה מיהו סגי בנר א' מ"א ס"ק כ"א. תו"ש או' כ"ה. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל צריך להדליק ב' במקום שלחן א' כנגד זכור וא' כנגד שמור ויש להם טעם בסוד כמ"ש לעיל סי' רס"ב או' ז' יעו"ש:

סעיף קטן ע

ע) שם בהגה. וצריך להניח הנרות וכו' גם בנר שבת ויו"ט הדלקה במקומה בעינן. מרדכי ואגודה פ' ב"מ וכתב הב"ח בסי' תרע"א שכן דעת הרמב"ם ז"ל. שכנה"ג בהגה"ט או' ב':

סעיף קטן עא

עא) שם בהגה. ולא להדליק במקום זה וכו' שאינו ניכר שמדליק לכבוד שבת. לבוש. לכן נ"ל דאם עמד שעה מועטת על מקומו רשאי אח"כ להניחה במקום אחר. וה"ה דמותר ליטלו ממקומו ולהניחה במנורה גבוהה התלויה דהא ניכר שעושה לכבוד שבת. ואין אסור אלא כשמדליקין במקום שאין משתמשין בו ומניחו אח"כ במקום שמשתמשין בו דק"ל הדלקה עושה מצוה כמ"ש הטור. ומיהו באגודה כתב דאין להדליק נר חנוכה שבת ויו"ט ולהשימם במקומם אחרי הדלקה אך תחלה ישימם במקומם ואח"כ ידליקם. מ"א ס"ק כ"ג. תו"ש או' כ"ו. ואפי' אם האשה חולה צריכה להדליק נרות שבת במקום הנחתם. בן א"ח פ' נח או' יו"ד. ועיין לעיל או' כ"ג. ועוד עיין לקמן ססע"י י"ד ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן עב

עב) שם בהגה. ולא להדליק במקום זה וכו' אבל בנרות בהכ"נ אין לדקדק להדליקם במקומן דהא אין מברכין עליהן ולאפוקי מתשו' בית יעקב סי' נ"ג. א"ר או' כ"ג:

סעיף קטן עג

עג) [סעיף יא'] אם קדם היחיד והתפלל וכו' והיינו אם הוא מפלג המנחה ולמעלה כמ"ש לעיל סעי' ד' ובסי' רס"א סעי' ב' בהגה יעו"ש:

סעיף קטן עד

עד) שם. ואסור בעשיית מלאכה. משמע דוקא לעשות מלאכה בידים אסור אבל יכול לומר לעשות מלאכתו למי שלא קבל עדיין שבת וכמ"ש סעי' י"ז עו"ש או' ז':

סעיף קטן עה

עה) שם. ואפי' אם אומר שאינו רוצה וכו' משום דבתפלה אינו מועיל תנאי כמו בהדלקה ודין זה אתיא אליבא דכ"ע. עו"ש שם. תו"ש או' כ"ז. ומשמע דוקא בתפלה אינו מועיל תנאי אבל באמירת ברכו מועיל ומ"מ לכתחלה יש להחמיר. ועיין א"ר או' כ"ה. ומיהו אם עדיין לא התפלל מנחה או אפי' אם התפלל מנחה אלא שנצרך לו לעשות עוד מלאכה ושמע קהל שאומרים ברכו אם באותו מקום יש בהכ"נ הרבה שאין אחת נמשכת אחר חברתה כמ"ש אח"ז עונה ברכו ומכוין שאינו מקבל שבת. ואם לא התנה מיד כשענה ברכו או שאמר באי כלה קבל עליו שבת ואסור במלאכה:

סעיף קטן עו

עו) [סעיף יב'] אם רוב הקהל קבלו וכו' ואם רוב הקהל לא היו בבהכ"נ אין נמשכין אחר המיעוט. וכן בעיר שיש בהכ"נ הרבה אין אחר נמשכת אחת חברתה. כנה"ג בהגב"י. מ"א ס"ק כיד. תו"ש או' ס"ח. ואפי' אם יש בבהכ"נ אחת רוב אין האחרת נמשכת אחריה. א"א או' כ"ד. אבל אם יש מנין בבית אצל היחיד אף שהוא קבוע נגרר אחר הרוב. דה"ח או' א':

סעיף קטן עז

עז) שם. אם רוב הקהל וכו' ולכאורה היה נראה דה"ה במו"ש אם רוב הקהל לא התפללו עדיין ערבית אין רשות ליחיד להקדים עצמו להתפלל ערבית ולעשות מלאכה דנמשך אחר הרוב בע"כ אך כמדומה שנוהגין להתיר בזה. תו"ש, שם. וכ"כ המש"ז או' ג' דבמו"ש אין היחיד נגרר אחר הרוב ומותר להקדים להבדיל ולעשות מלאכה יעו"ש:

סעיף קטן עח

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה