אור ברסלב

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים· רבי יעקב חיים סופר

סימן צ

סימן פט

סעיף קטן א

א) [סעיף א'] המתפלל לא יעמור וכו' מפורש בברייתא לפי שאין גבהות לפני המקום כלומר שצריך להראות עצמו שפל ברך ומוכנע וכדתנן אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, פר"ח אות א' וכתב הלבוש דהמשפיל עצמו ומכניעה תפילתו מקובלת יותר, וכתב בס"ח סי' תשע"ג דאדם המתפלל ונפלה בלבו שמחת אהבת ה' פתאום רע כי ה' חפץ לעשות רצונו וזהו שנאמר מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים וכתיב אז תתענג על ה' וכו' יעו"ש:

סעיף קטן ב

ב) שם, הגהה ואפי' אינן גבוהין ג' ב"י בשם מהרי"א והטעם כתב ב"י בשם מהרי"א לפי שיש לחוש לטירדא שהוא טרוד שמא יפול ולא יתכוין בתפילתו אבל הפרישה אות א' כתב דבפחות מג' טפחים לא שייך בעיתותא בתפלה אלא ה"ק לא ע"ג מטה או שום כלי אפי' בפחות מג' משום חציצה דבעינן תפלה דומיא דעבודה ובעבודה אם היה כלי בינו ובין הקרקע היה חציצה וכמ"ש הטור לקמן סי' צ"ח ואח"כ אמר דאפי' על מקום גבוה אפי' הוא קרקע עולם דלא שייך חציצה אסור וזה אינו אסור אלא גבוה ג' אבל בפחות מג' ארעא סמיכתא היא ולא שייך ביה גבהות יעו"ש, ועיין באות שאח"ז ולקמן סי' צ"ח בס"ד אות כ"ו:

סעיף קטן ג

ג) שם בהגהה, ואפי' אינן גבוהין ג' וכו' וכ"כ הלבוש סו"ב במק"ח אות א' אבל הב"ח כתב דע"ג מטה וכסא וספסל נמי אינו אסור בגבוה אלא ג' טפחים אבל פחות מג"ט שרי וכתב והכי נקטינן וכ"פ בש"ע ודלא כהרב בהגהה יעו"ש, וכ"נ דעת הט"ז סק"א, אמנם המאמ"ר אות א' חלק על הב"ח וכתב דאין להקל כלל ומ"ש הב"ח וכ"פ בש"ע כתב עליו דאין שום גילוי לזה ושפיר י"ל דמרן ז"ל מודה לדברי מהרי"א דבב"י לא נחלק עליו ובש"ע סעי' א' לא העתיק רק לשון התוספתא ובסעי' ב' כתב שיעור מקום גבוה שאמרו ג"ט וכו' ומשמע דלא קאי הך שיעורא דג"ט אלא ממקום גבוה ובדברי מהרי"א ז"ל וכו' יעו"ש ועי"ש עיד שכתב דגם דברי הרמב"ם יש לפרשם כדברי מהרי"א ודברי הט"ז אינם מוכרחים יעו"ש, וכ"נ דעת הל"ח בפ"ק דברכות אות נ"ז לאסור במטה וכסא וספסל אפי' בפחות מג"ט יעו"ש וכן דעת א"ר או' א' וכתב שכ"מ במהרי"ל ה' תפלה יעו"ש, וכן דעת ח"א כלל כ"ב או' ד' ש"ץ דק"ט ע"א, סידור בי"ע בדיני תפלת י"ח או' ך' ועיין עוד לקמן סי' צ"ח או' כ"ו:

ג) שם, ואפי' אינם גבוהין ג', מי שאינו רגיל בשואיקיס אסור להתפלל בהם דמטריד שמא יפול, פר"ח או' א', י"א בהגב"י וכן יש ליזהר שלא לעמוד על דבר שיחליק משום דמטריד שבא יפול ואפי' על לוח שמתנדנד באופן דמטריד ביה וכן אם לובש, קבקא"ב דמטריד למי שאינו רגיל בו וכן כיוצא בזה בן א"ח ז"ל פ' יתרו או' ג':

סעיף קטן ד

ד) שם, ולא ע"ג מקום גבוה, וכן לא יעמוד ע"ג כרים ויתפלל מפני שנראה כמתגאה, לבוש סי' תרי"ט ססעי' א' והביאו המ"א סי' תרי"ד סק"ג וכתב שם המחה"ש דאפי' אין גבוהין ג"ט נראה כמתגאה יעו"ש, וכן יש ליזהר שלא לעמוד על שום דבר דמחזי כגאוה אבל על עשבים ששוטחין בבה"כ וכייצא בו ועל מחצלת מותר, ח"א שם:

סעיף קטן ה

ה) מה שמתפללין על הסופ"א והוא מיטות העשיות מעץ או מאבן החולקות את חצי הבית כמין אצטבא וקבועות בקרקע ובכותל נראה דכקרקע דמו ואין דינם כמיטה לענין שלא להניח תחתיהם אוכלים וכן לענין אבל שלא ישב אלא בקרקע אמנם כשמתקבצים לבית להתפלל וכולם או רובם למטה נראה דלאו שפיר עבדי היחידים העומדים למעלה אם לא במקום דאי אפשר, הלק"ט ח"ב סי' קכ"ב, והביאו י"א בהגה"ט וכתב עליו ואיני רואה שום חשש בזה וכן ראיתי לכמה גדולים שלא חששו לזה עכ"ד, והביאו בי"ע שם או' כ"א וכתב וכן עיקר:

סעיף קטן ו

ו) שם, ולא ע"ג מקום גבוה, ואם עבר והתפלל ע"ג מקום גבוה א"צ לחזור ולהתפלל, מש"ז או' א' בשם הרמב"ם ז"ל ה"ת דין א' ודין ו' וז' יעו"ש וכ"כ ח"ע בריש הסי':

סעיף קטן ז

ז) שם, אח"כ היה זקן וכו' שקשה לו לירד מעל המטה מ"א סק"ב, והיינו שעומד ע"ג המטה, ואפשר נמי שקשה לעמוד בלא כר על הארץ, ומיהו אם א"א לעמוד רשאי להתפלל מיושב או שוכב על המטה, פרמ"ג א"א אות ב' ועיין לקמן סי' צ"ד סעי' ו' וט' ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן ח

ח) שם, או שהיה כוונתו להשמיע לציבור, וכ"ז בין בחולה וזקן או בש"ץ שצריך להשמיע לצבור מותר אפי' ע"ג מטה כסא וספסל כמ"ש בב"י ואפי' לדברי הפרישה שהבאנו לעיל אות ב' שכתב טעם האיסור ע"ג מטה כסא וספסל משום חציצה י"ל היינו דוקא במקום שאפשר אבל במקום דוחק ואונס מותר וכמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ה מה"ת דין א' ועיין א"ר אות א':

סעיף קטן ט

ט) שם, אא"כ היה זקן וכו' ומשמע דאפי' אם הוא גבוה י"ט או יותר מותר כפי מה שיהיה הענין:

סעיף קטן י

י) [סעיף ב'] שיעור מקום גבוה שאמרו ג"ט, וטעמא משים דכל פחות מ"ג כארעא סמיכתא הוא ושרי, ב"י, לבוש.

סעיף קטן יא

יא) שם, היה גבוה שלשה ויש בו ד"א על ד"א וכו' ואם יש בו כדי לרבע ד"א על ד"א בשוה אעפ"י שארכו יתר על רחבו או שהוא עגול ג"כ מותר וכמו שפסק מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' רפ"ו סעי' י"ל ואע"ג דהרא"ש ז"ל שם ס"ל דדוקא צריך להיות ד"א על ד"א כמ"ש בב"י שם ובש"ך ס"ק כ"ג י"ל דהכא מודה רק צ"ל בצד שהוא עומד בו להתפלל שיעור כדי שיכול לעשות בו ג' פסיעות, ועיין לקמן סי' קכ"ג סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן יב

יב) שם, וכן אם היה מוקף מחיצות וכו' מסתמא משמע דבעינן מחיצות שיש בהם שיעור דהיינו י"ט:

סעיף קטן יג

יג) שם, וכן אם היה מוקף מחיצות וכו' משמע דבעינן שיהיה מוקף מחיצות מד' רוחות וכ"ה לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה"ת דין ז' שכתב מוקף מחיצות מכל רוחותיו, וכ"מ בב"י סי' שמ"ה ד"ה רה"י ובב"ח שם דלשון מוקף מחיצות הוא מד' רוחות יעו"ש, אמנם הרב בן א"ח ז"ל פ' יתרו אות ג' כתב מוקף ג' מחיצות וכ"ד השת"ז אות ד' ועי"ש בשושנת המלך שבגליון השת"ז. ולע"ד נראה דאין להקל בג' מחיצות לבד בלא צורת פתח בד' כ"א ביש איזה אונס שצריך להתפלל באותו מקום:

סעיף קטן יד

יד) שם אעפ"י שאין בו ד' על ד' וכו' אבל אם אין רחב ד"א ואין מוקף מחיצות אסור לשמש וכדומה לעמוד שם להתפלל ומיהו י"ל כיון דבמקום השמש שם הוא ליכא גבהות, פרמ"ג א"א אות ג' יעו"ש, ועיין בסעי' ג':

סעיף קטן טו

טו) שם, מותר להתפלל בו וכו' מיהו הראב"ד על הרמב"ם ז"ל פ"ה מה"ת דין ז' כתב דבכל זה אם יכול לירד למטה ולהתפלל ירד למטה ויתפלל יעו"ש, ואע"ג דמרן ז"ל שם בכ"מ כתב דאפי' אם יכול לירד א"צ לירד מ"מ המחמיר לירד כדי לצאת אליבא דכ"ע תע"ב:

סעיף קטן טז

טז) [סעיף ג'] והטעם שנשתנה הזית וכו' ה"ה התאנה כמבואר בב"י אלא דחדא מנייהו נקט, וכ"כ הלב"ש:

סעיף קטן יז

טוב) שם, ולפיכך אמרו שיתפללו שם נראה דעכשיו אין מקפידין בזה וכמ"ש לקמן סי' ק"י וסי' קצ"א סעי' ב' ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ג אות ל"א:

סעיף קטן יח

חי) שם, ובעה"ב אפי' מראש הזית והתאנה צריך לירד להתפלל וכו' אבל בק"ש שא"צ כוונה רק בפסוק ראשון אפי' בעה"ב א"צ לירד כמ"ש לעיל סי' ס"ג סעי' ז' וכ"כ א"ר אות ב' ועיין בדברינו לשם אות ל':

סעיף קטן יט

יט) [סעיף ד'] צריך לפתות פתחים וכו' כתב מרן ז"ל בכ"מ פ"ה מה"ת דין ו' בשם תשובת הרמב"ם ז"ל שבתי כנסיות ומקומות המיוחדים לתפילת הצבור אין להצריך בהם חלונות ומ"ש אל יתפלל אלא בבית שיש בו חלונות היינו ביחיד המתפלל בביתו כמו שהיה עושה דניאל עכ"ל, אמנם לפי דברי הזוה"ק פ' פקודי דף רנ"א ע"א גם לבה"כ צריך חלונות שכתב וז"ל אלין חלונות ואלין חרכים קיימי כלהו לאחדא כל צלותין דסלקין מתתא לעילא ולאשגחא בהו לאעלא לון קמי קב"ה, ועל דא כל בה"כ דלית ביה חלונות לאו אתר לצלאה ביה כדקא יאות דהא בה"כ דלתתא לקבל בה"כ דלעילא, בה"כ דלעילא אית ביה חלונות כמה דאמרן, הכי נמי לתתא לעילא כנסת הגדולה אית ביה תריסר חלונות עלאין הכי נמי להאי בה"כ תתאה וכלא קיימאן דא לקבל דא בגין דעלמין קיימין אלין כגוונה דאלין וקב"ה סליק יקריה בכלא עכ"ל, וכ"נ דעת מרן כאן בש"ע מדכתב סתמא ועוד ממ"ש אח"כ וטוב שיהיו בבה"כ י"ב חלינות דמשמע דבתחלה קאמר צריך לפתוח פתחים וכו' בכל מקום שיתפלל בין בבית בין בבה"כ וגם משמע כמה חלונות שירצה יפתח יהיה מה שיהיה ואח"כ כתב וטוב שיהיו בבה"כ י"ב חלונות דהיינו שיעשה בבה"כ בדקדוק כמ"ש בזוה"ק, וכך הם דברי הלבוש כיעו"ש ועיין נו"ש אות ג' ומ"ש עליו היפ"ל אות ד' ודו"ק.

סעיף קטן כ

ך) שם צריך לפתוח פתחים או חלונות וכו' רש"י פי' שהחלונות גורמין שיכוין לבו שיסתכל כלפי שמים ולבו נכנע וכתב הטור ולפ"ז צריך שיהיו פתוחים לאותו רוח שיתפלל והביאו ב"י וכתב וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה"ת וצריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלם כדי להתפלל כנגדן ותלמידי ה"ר יונה כתבו אפשר לומר שהטעם הוא מפני שע"י ראיית האור תתיישב דעתו יותר ויוכל לכוין כראוי והביאו ב"י יעו"ש, ועוד עיין לקמן סי' צ"ה אות ח' אמנם לפי מ"ש באות הקודם בשם הזוה"ק הוא לא מפני ישוב הדעת ולא מפני ההסתכלות אלא הטעם בסוד. ונ"מ דאפילו סומא צריך להתפלל בבה"כ שיש בו חלונות ועוד עיין בזוה"ק פ' בשלח דף נ"ט ע"ב בר"מ שכתב וז"ל וההוא בי כנישתא ליהוי ביה חלונות דכתיב וכוין פתיחן כגיונא דלעילא וע"ד משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, וא"ת אפי' בחקלא בגין דרוחא להוי סליק, לאו הכי דהא אנן צריכין בית וליכא, לאשתכחא בית לתתא כגוונא דבית עלאה לנחתא דיורא עלאה לדיורא תתאה, ותו דההוא צלותא וההוא רוחא אצטריך לסלקא ולנפקא מגו עאקו בארח מישר לירושלם וכו' יעו"ש משמע דגם לדעת הזוהר בעינן חלונות כנגד ירושלם:

סעיף קטן כא

כא) שם כדי להתפלל כנגדן, וא"כ פה עיר קדשנו ירושת"ו שיש מתפללין לצד מזרח ויש לצד צפון וכו' כדי לכוין עמידתם נגד בית המקדש צריך לעשות החלונות בצד ההוא שמתפללין כנגדו אם במזרח עושין במזרח ואם בצפון עושין בצפון וכו':

סעיף קטן כב

כב) שם וטוב שיהיו בבהכ"נ י"ב חלונות, כתב ל"ח ס"פ אין עומדין נראה ודאי שאלו א"צ שיהיו כולם נגד ירושלם וגם לפי הטעם מבואר שלכל הצדדין יהו פתוחין, והביאו א"ר אות ג' והסו"ב במק"ח אות א' כתב דאלו הי"ב חלונות הם כנגד י"ב צרופי הוי"ה וטוב שיהיו ג' בכל צד עכ"ד.. וכ"כ העט"ז אות ג' שזקינו הגאון היה לו בהכ"נ בק"ק ווינא ובנה בה י"ב חלונות ג' מכל צד, וכ"כ החס"ל אות ב':

סעיף קטן כג

כג) אם אין לו בית שיש בו חלון כ"א בית אפל ובקעה בית אפל עדיף דבקעה חציף הוה, פרמ"ג א"א אות ד':

סעיף קטן כד

כד) בליל יוה"כ תפלת ערבית אין לסגור החלונות בבהכ"נ בדפין מטעם לקבל ירושלם, מש"ז סוף אות ב':

סעיף קטן כה

כה) בזוה"ק פ' ויקהל משמע דלא יעמוד נגד חלון הפתוחה ויתפלל רק שיהא חתום בזכוכית או יעמוד קצת רחוק מהחלון, נז"ש הגרע"א, ונוהגים לבנות החלונות שבבהכ"נ גבוה למעלה מקומת כל אדם, ח"ס חאו"ח סי' כ"ז פת"ע סוף אות ז':

סעיף קטן כו

כו) [סעיף ה'] לא יתפלל במקום פרוץ וכו' דאמר רב כהנא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא ופי' רש"י בבקתא בבקעה שכשהוא במקים צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר עכ"ל והקשו התוספות והא כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה ותירצי דהתם מיירי בהר המוריה כדאמרינן בפסחים (דפ"ח) לא כיצחק שקראו שדה וכו' א"נ בקתא דהכא מיירי בבקעה במקום שרגילין שם בני אדם לעבור והולכי דרכים עכ"ל ור"ל דאינו נקרא חציף אלא א"כ מתפלל בבקעה שעוברים שם בני אדם והולכי דרכים שמחמת זה אינה חלה עליו אימת מלך אבל אם מתפלל בבקעה שאין עוברים שם בני אדם גם שם חלה עליו אימת מלך ואינו נקרא חצוף, ועיין ב"י שהקשה על תירוץ זה של התו' ולמ"ש א"ש וכן נוטין דברי הט"ז סק"ב יעו"ש, וכ"כ הא"ר אות ד' דבאגודה פסק כתירוץ שני של התו' דבשדה שאין עובר ושב מותר וכדאי לסמוך עליו עכ"ד, ומ"ש היפ"ל אות ו' ד"ה עוד לדקדק מתנא דבי אליהו דבבקעה אפי' אין שם עוברים ושבים אין להתפלל משום דרכי עכו"ם ודלא כהתו' אינו מוכרח די"ל היינו דווקא אם הולך לכתחלה להתפלל שם אפי' יש לו מקום אחר צנוע יותר טוב ממנו או אם הולך להתפלל שם בתמידות אבל באקראי בעלמא או אין לו מקום שיותר צנוע ממנו מותר להתפלל שם אם אין שם עיברים ושבים וכדברי התו':

כו) ומה שכתבו התו' בתירוץ א' דהתם מיירי בהר המוריה כתב הב"ח כלומר שנקרא בשם שדה אבל לא היה פרוץ אלא מוקף מחיצות, וכ"כ הט"ז סק"ב, אבל המט"י אות ב' פי' דשאני הר המוריה שהוא מקום המקדש והוא מקום כפרה שנברא ממנו אדה"ר ושם בנה נח את המזבח והקריב את קרבנו וגם שם בנה אאע"ה את המזבת ועקד את יצחק בנו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' בית הבחירה יעו"ש ולכן אע"ג דהיה פרוץ מכיון שהוא מקום קדוש ואין זה כ"א בית אלהים ושכינת עוזינו לא זזה משם מעולם ועד עולם א"כ אימת השכינה על המתפלל שם ולבו נשבר בודאי משא"כ מקום אחרת דפרוץ מרובה אסור משום דהוי חציפותא כלפי שמיא דאינו יכול לכוין כלל עכ"ל, וכן פי' הנה"ש אות כ' וכ"ב היפ"ל אות ו' וכתב שכ"כ נמי הרב יצחק ירנן די"ב רע"ד וכן הוא בזוהר פ' בא דט"ל ע"ב יעו"ש:

סעיף קטן כז

כז) שם כמו בשדה ופשוט דעוברי דרכים מתפללים בשדה, מ"א סק"ו, ר"ז אות ה' ש"ץ דק"ט ע"ב, קש"ג סי' ז' אות יו"ד סי' בי"ע בדיני תפלת י"ח אות כ"ג, ומיהו צריכין להתפלל חוץ מהדרך בשדה במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים, בי"ע שם, וגם צריך שיזהרו עד מאד קודם שיתחילו לראות אנה ואנה שלא יהיה שם שום צואה או טינוף כדי שלא תהא תפלתם תועבה, יפ"ל סוף אות ו':

סעיף קטן כח

כח) שם, כמו בשדה, ואם הוא מקום שנעשה לו נס שבא לידי סכנה באותו מקום והצילו מותר להתפלל שם, אף שהוא מקום פרוץ לגמרי ש"ץ דנ"ח ע"ב קש"ג שם אות ח' בי"ע שם אות כ"ד:

סעיף קטן כט

כט) שם, כמו בשדה, ודוקא מקום פרוץ לגמרי אסור אבל אם הוא בין האילנות שרי. ש"ץ שם, קש"ג שם או' ט' בי"ע שם, מיהו הח"א בכלל י"ז סוף אות א' כתב דאין לסמוך ע"ז אא"כ שאין מקום אחר יעו"ש, ועיין יפ"ל אות ו' ד"ה והנה מ"ש בשם ליקוטי מצות דטוב מאד להתפלל בין עשבים ואילנות יעו"ש:

סעיף קטן ל

ל) שם כמו בשדה כתב המ"א דמשמע בזוהר דיש להתפלל בבית, ומורינו הרב בתי כהונה ח"א סי' טו"ב האריך בזה והעלה דבמקום מוקף מחיצות, אף שאינו מקורה שפיר דמי, וכן המנהג פשוט בתוככי ירושלם עה"ק שהצבור מתפללין בבהכ"נ במקום שאינו מקורה ורבנן דמתיבתי מתפללין מנחה וערבית בחצרות בתי מדרשות ברכ"י אות ב' ובספרו קש"ג שם אות י"א. ש"ץ שם ובדף ק"ט ע"א, בי"ע שם, שע"ת אות ג':

סעיף קטן לא

לא) שם כמו בשדה, כתב רבינו ישעיה אחרון ז"ל בפסקיו למס' ברכות הנדפס עתה מחדש בחי' הריטב"א לפסחים דף ח' סע"א וז"ל דרך חציפות הוא להתפלל אדם בבקעה במקום שהרבים מצויים שם ואם היו מתפללים שם עשרה אין בו משום חציפות עכ"ל, והביאו יפ"ל שם פת"ע סוף אות ט':

סעיף קטן לב

לב) שם, חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר, פי' שיראה עצמו שהוא שפל ואין חשוב לכלום לפני המקום אבל לא יתעצב כמ"ש האר"י ז"ל בשער הכוו' דף א' ע"ב וז"ל אסור לאדם להתפלל תפלתו בעצבון ואם נעשה כך אין נפשו יכול לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפלה, אמנם בעת שמתודה הוידוי ומפרט חטאיו אז טוב להתעצב בלבד אבל בשאר התפלה נמשך לו נזק נפלה גדול ע"י עצבותו אבל צריך להראות לפניו י"ת הכנעה גדולה באימה ויראה אמנם תהיה בשמחה יתירה וגדולה בכל האפשר כדמיון העבד המשמש את רבו בשמחה יתירה ואם משמשו בעצבות עבודתו נמאסת לפניו, וכמעט שעיקר המעלה והשלמות והשגת רוה"ק תלויה בדבר זה בין בעת תפלתו ובין כשעושה איזה מצוה משאר המצות וכמ"ש בברכות דף ל' ע"ב מההוא דיקבדת טובא וכו' ואמר תפילין קא מנחנא ואל תבוז לענין זה כי שכרו גדול מאד עכ"ל וכ"כ בשער המצות בהקדמה שקודם פ' בראשית יעו"ש:

סעיף קטן לג

לג) [סעיף ו'] ולא בחרבה מוכח בגמרא דמוטב להתפלל. בדרך מבחורבא ואם מתירה שיפסיקוהו עוברי' דרכים יתפלל תפלה קצרה, מ"א סק"ז ר"ז אות ה' ועיין לקמן סי' ק"י סעי' א':

סעיף קטן לד

לד) שם מפני החשד ומפני המפולת וכו' מפני החשד פי' רש"י שם שלא יאמרו זונה מוכנת לו שם, וכ"כ המ"א סק"ח, והא דנתן ג' טעמים מפני החשד ומפני המפולת וכו' נ"מ דאפי' אם נכנסו ביחד שני אנשים כשרים דליכא חשדא וגם בסתם חורבה שאין ידוע שרגילין שם המזיקין ובמקום שאין רגילין בתרי לא חיישינן דאין מזיקין אפ"ה יש לחיש למפולת ואם החורבה חזקה דליכא למיחש למפולת יש לחוש משום חשד ומשום מזיקין ואם החרבה חזקה וגם היא בשדה דליכא למיחש לחשדא דאיתתא בדברא לא שכיחא יש לחוש למזיקין כיעו"ש בגמרא ורש"י ותו', יכתב המ"א סק"ח דאבוקה כשנים וירח כשלושה, וכ"כ א"ר אות ה' וכתב המחה"ש דאבוקה כשנים היינו עם האדם, ולפ"ז בשדה וחורבה חזקה ושנים אי אבוקה שרי דליכא שום חשש עכ"ד, וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות ח' ר"ז אות ה' וכן אם אשתו עמו ליכא חשד בחורבה ותרי וכשירי נמי ליכא חשד, פרמ"ג שם, ואם ידוע שיש שם מזיקין אף בתרי וביממא מזקי, פרמ"ג שם בשם פ"ק דקידושין דף ט"ל סוף ע"ב:

סעיף קטן לה

לה) [סעיף ז'] ולא אחורי בה"כ וכו' מסתמיות דברי הש"ס והפוסקים משמע דדין זה הוא אפי' בשעה שאין הצבור מתפללים דאם לא כן הוו"ל לפרושי כמו בס"ח בדין העובר אחורי בה"כ שהוא בשעה שהצבור מתפללין, מיהו הרב יד אליהו סי' ז' כתב דנראה לי דכ"ז לא אמרו אלא כשהצבור מתפללין תפלת י"ח והוא ג"כ מתפלל עמהם יעו"ש והביאו י"א בהגה"ט והבאה"ט סק"ד, אבל המאמ"ר אות ה' חלק עליו יכתב דהעיקר כדכתיבנא ועוד עי"ש שכתב דמ"ש בט"ז סי' צ"ד סוף הק"א אין ראיה דהתם לא איירי בבה"כ יעו"ש וכן יש להחמיר ועיין לקמן אות מ"א:

סעיף קטן לו

לו) שם ואחרי בה"כ הוא הצד שהפתח פתוח בו וכו' ויש מפרשים בהיפוך וכו' פי' שהפתחים של בתי כנסיות שלהם היו פתוחים בכותל מערבי ופינים להתפלל כנגד ההיכל שעומד בכותל מזרח וזהו לבני אשכנז שמתפללים לצד מזרח אבל לבני בבל שיושבים במזרח של א"י ומתפללים לצד מערב פתתי בתי כנסיות שלהם בכותל מזרחי, ולסברא קמייתא אחורי בה"כ קורא לאותו הצד שהפתחים פתוחים בו והעומד שם ומחזיר פניו מבה"כ וממקום שהצבור מתפללים ומתפלל לצד אחר נקרא רשע מפני ג' דברים האחד מפני שכילם בפנים והיא בחוץ ועוד דאותם בבה"כ מתפללין לצד אחד והוא לצד אחר ועוד שאחריו כלפי בה"כ וה"ה כשעומד בבה"כ אין לו להתפלל במערב אלא שאין נקרא רשע כיון שעומד בבה"כ ומשתתף עם הצבור אבל אם היה עומד מבחוץ לצד כותל שמתפללים נגדו אעפ"י שאחריו כלפי כותל בה"כ כיון שמתפלל כמו שהצבור מתפללים אינו נקרא רשע וכשהוא אחורי בה"כ ומהדר אפיה לבי כנישתא הואיל ומתפלל פניו כלפי מזרח כמו הצבור אעפ"י שעומד בחוץ לית לן בה וליש מפרשים הוא בהיפוך דאחורי בה"כ הוא הכותל שאין בו פתחים וכשעומד אחורי אותו כותל ואחוריו כלפי הכותל אעפ"י שפניו כנגד רוח שהצבור מתפללין נקרא רשע מפני ב' דברים מפני שכל הצבור בפנים והוא בחוץ ומפני שאחוריו כלפי בה"כ וכי מהדר אפי' לבי כנישתא כיון שפניו כלפי כיתל בה"כ אעפ"י שעומד בחוץ ונמצא מתפלל לרוח אחרת והצבור לרוח אחרת לית לן בה כמבואר כ"ז בב"י יעו"ש, ומ"מ אין חוזר ומתפלל אעפ"י שנקרא רשע כמבואר בהרמב"ם פ"ה מה"ת שמונה דברים לכתחלה ולא מעכבן ועי"ש הלכה א' והלכה ו' פרמ"ג א"א סוף או' ט':

סעיף קטן לז

לז) שם, וראוי לחוש לדברי שניהם, היינו שלא יתפלל אלא לצד שהצבור מתפללים וגם יחזיר פניו לבה"כ, וכ"כ האחרונים, מ"א סק"י ר"ז או' ו' ת"א כלל י"ז או' ב' ועיין לקמן או' מ"א, ומ"מ לכתחילה צריך להתפלל בבה"כ כמ"ש לקמן סעי' ט':

סעיף קטן לח

לח) ואם היה עומד בתוך בה"כ והופך פניו ממש מהצבור אעפ"י שאין ראוי לעשות כן אינו נקרא רשע כמ"ש בב"י לסברא קמייתא, וא"כ אם אירע שטעה בבה"כ כן אפשר דלא יפסיק ומ"מ אפשר אוושא מיליתא והליכה אין כ"כ הפסק ואעפ"י כן יהפוך לצד הקהל, מש"ז סי' צ"ד או' א' ועיין לקמן סעי' כ"ז:

סעיף קטן לט

טל) שם, יש להחמיר שיחזיר פניו לבה"כ, ואעפ"י שנמלא שאינו מתפלל לרוח שהצבור מתפללים אין לחוש כיון שאינו מתפלל היפך ממה שמתפללין הקהל' ב"י בשם הר' יונה, מ"א ס"ק י"א, ר"ז או' ז' ח"א כלל י"ז או' ב' והיינו באם א"א להפוך למזרח שיש צואה לפניו כמלא עיניו הל"ה עדיף למזרח ושרי, פרמ"ג א"א או' י"א, ועיין באו' שאח"ז:

סעיף קטן מ

מ) שם, שיחזיר פניו לבה"כ, וה"ה אם הופך פניו למזרח (היינו לבני אשכנז שמתפללין לצד מזרח) וצדו לכותל בה"כ שג"כ אין לחוש אעפ"י שעומד בחוץ כיון שהופך פניו לצד שהקהל מתפללין וגם אין אחריו לבה"כ לית לן בה, לבוש, א"ר או' ז', פרמ"ג שם, והיינו מדוחק, פרמ"ג שם או' יו"ד, שלכתחלה צריך להתפלל בבה"כ כמ"ש סעי' ט':

סעיף קטן מא

מא) שם, וכל זה כשניכר שמחזיר פניו מבה"כ אבל אם הוא מתפלל בבית וכו' כ"כ ב"י בשם תשו' הרמב"ם דכל החצירות הסמוכות לבה"כ שנמצא הכותל בינם ובין בה"כ מותר להתפלל באותם החצירות בין יחיד בין צבור בין שיהיו פני המתפלל מכוונות כנגד כותל בה"כ בין שיהיה כותל בה"כ כנגד אחריו ולא חלק אדם בזה לעולם וכו' דמימרא דרב הונא אינו אלא בבה"כ העומד לרחבה ופנוי מכל סביביו נמצא העומד אחורי בה"כ הזה ומתפלל ואחוריו לבה"כ מזלזל בה"כ והרי הוא כאותם שאמר בהם אחוריהם אל היכל ה' שהרי בה"כ עומד באמצע כמגדל וכל בה"כ מקדש הוא אבל בתוך ביתו ומתפלל כנגד א"י כראוי ואחוריו אל כיתל ביתו שהוא כותל בה"כ אין בזה זלזול וכו' וראיה לדבר המעשה שהביא על הדין מימרא דההוא גברא דהוה מצלי וכו' חלף ההוא טייעא חזייה וכו' וכי בתוך ביתו היה עומד אלא בדרך היה בתוך הרחיב ולפיכך כשעבר הערבי בדרך וראה אותו שהחזיר פניו כנגד א"י ונמצאו אחוריו לבה"כ הרגו וזה דבר פשוט וידוע לכל בכ"מ החצירות הסמוכים לבה"כ העם מתפללין שם לכל רוח שתהיה כנגד א"י עכ"ל, והיא בס' פאר הדור סי' ק"ו, וכן פסק הלבוש ול"ח פ"ק דברכות או' כ"ג שכנה"ג בהגב"י או' ד' וכתב וכן פשט המנהג, ברכ"י סי' צ"ד או' ב' (ולא זכר שדין זה הובא, בב"י כאן ובש"ע, וכבר נתעורר עליו בזה המאמ"ר בסי' צ"ד או' א' יעו"ש) מאמ"ר או' יו"ד, ר"ז או' ח' ח"א כלל י"ז אוי ב' ומ"ש המ"א ס"ק י"ב עיין מה שהקשה עליו הא"ר או' ח' ומה שיישב המאמ"ר שם והלב"ש והפרמ"ג בא"א אות י"ב ואות י"ג יעו"ש:

סעיף קטן מב

מב) שם אבל אם הוא מתפלל בבית וכו' ראיתי בקושטנדינ"א קהלות רבות עזרותיהם לצד מזרח ומתפללין ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם כלפי כותל מזרחי שבבה"כ ונראה דס"ל דהעזרה הוי כמו בית שהתיר הרמב"ם ז"ל להתפלל לצד המזרח אעפ"י שאחוריו כלפי בה"כ שכנה"ג בהגב"י אות ד' א"ר שם, וכ"כ המ"א ס"ק י"ג ע"ש הרמב"ם פרמ"ג א"א אות י"ב ואות י"ג ועיין מאמ"ר שם מ"ש על דברי המ"א הנז':

סעיף קטן מג

מג) שם שאינו ניכר שמחזיר פניו מבה"כ. ומ"מ אם כותל מערבי שבבית שהוא כותל מזרחו של בה"כ נמשכת שיוצא קצת ממנה ופונה למקים אחר ואינה פונה לכותל בה"כ אני נזהר להתפלל בעד אותו מקום שנמשכת לצד חוץ ואינו פונה לבה"כ, שכנה"ג שם א"ר אות ט':

סעיף קטן מד

מד) [סעיף ח'] אסור לעבור חוץ לבה"כ וכו' והכי איתא שם בגמרא ברכות דס"א ע"א א"ר יוחנן אחרי ארי ולא אחורי אשה אחורי אשה ולא אחורי ע"ז ולא אחירי בה"כ בשעה שהצבור מתפללין, וכן הוא גי' הרא"ש בפ' הרואה סי' כ"ו אבל הרי"ף גרם אחורי אשה ולא אחרי בה"כ וכו' כמ"ש המ"א ס"ק י"ד ועיין מחה"ש, ופי' מהרש"א שם בח"א באם א"א להנצל אלא שילך באחד מהם ילך לו אחר ארי ולא אחורי אשה, ע"ז ואשה ילך אחר אשה ולא אחר ע"ז, בה"כ וע"ז ילך אחר ע"ז וכו' יעו"ש

סעיף קטן מה

מה) שם, אסור לעבור חוץ לבה"כ וכו' אפי' אם התפלל כבר, חס"ל או' ה'

סעיף קטן מו

מו) שם בשעה שהצבור מתפללים וכו' אם דוקא תפלת י"ח או אפי' פד"ז וק"ש ויראה להחמיר בכל, פרמ"ג א"א אות י"ד:

סעיף קטן מז

מז) שם שלבוש תפילין שהתפילין מוכיחין עליו שהוא רודף אחר המצות ואינו ממבטלי תפלה כמ"ש הרמב"ם רפ"ו מה"ת גם רש"י בפי' על הרי"ף בפ"ק דברכות פי' כן אי מנח תפילין רואין שהוא יר"ש ואינו מבזה התפלה יעו"ש, והב"ד יפ"ל ז"ל או ט' יעו"ש.

סעיף קטן מח

מח) שם, או שלבוש תפילין ובגמרא שם דפ ח' ע"ב הכי איתא ולא אמרן אלא דלא דרי טונא ולא רהיט ולא מניח תפילין אבל איכא חד מהנך לית לן בה ע"כ, וכ"כ הפר"ח אות ח' דאם הולך במרוצה מותר ומה שלא הזכיר מרן ז"ל ולא רהיט כדאיתא התם משום דלא גרסי לה הרי"ף והרמב"ם ז"ל כמ"ש בכ"מ פ"ו מה"ת דין א' יעו"ש, וכ"כ היפ"ל שם, ועיין נו"ש אות ח' שכתב דכיון דלא גרסי לה הרי"ף והרמב"ם יש להחמיר יעו"ש:

סעיף קטן מט

מט) שם או שיש בה"כ אחר וכו' במקום שהמנהג להתפלל ותיקון מסתברא דאפי' אי ליכא ביכנישתא אחריתי דינו כמו בה"כ אחרת, פת"ע או' י"ט בשם ה"ע:

סעיף קטן נ

נ) שם, או שרוכב על בהמה, שנראה מפני שהוא טרוד בשמירתה אינו נכנס ולא מיחזי ככופר, ב"י, ומה שהשמיט זה מרן ז"ל בש"ע משום דלא גרסי ליה הרי"ף והרמב"ם כמ"ש בכ"מ פ"ה מה"ת יעו"ש, ומשו"ה יש לחיש אפי' ברוכב, נו"ש או' ט':

סעיף קטן נא

אנ) [סעיף ט'] ישתדל אדם להתפלל בבה"כ עם הצבור וכו' דאמרינן בברכות סוף דף ז' וריש דף ח' אמר רבי יוחנן משום רשב"י מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין ע"כ, כן הוא בגי' שלפנינו וכן הוא גירסת מרן ז"ל כמ"ש בב"מ רפ"ח מה"ת יעו"ש, אבל גי' הטור א"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ ופי' הטור דבבה"כ דקאמר היינו עם הצבור וכתב עליו ב"י וז"ל ומשמע מדבריו שאם אינו מתפלל עם הצבור לא שאני לן בין מתפלל בבה"כ למתפלל בבית אחר אבל הר' יונה כתב בשם הגאונים שאפי' כשאין הצבור מתפללין יש לו לאדם להתפלל בבה"כ מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפלת צבור עכ"ל וכך הם דבריו כאן בש"ע והא שהביא מרן ז"ל זה בשם הר' יונה שאמר בשם הגאונים ולא הביא מהגמרא שם דף ו' ע"א אבא בנימין אומר אין תפלה של אדם נשמעת אלא בבה"כ שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה י"ל מפני שיכול לפרש גם זה כמו שפי' הטור דהיינו בשעה שהצביר מתפללין לכך הביא מהר' יונה שאמר בהדיא הכי ועיין בכ"מ שם:

סעיף קטן נב

בנ) שם, אם הצבור, וז"ל הרמב"ם ז"ל רפ"ח מה"ת תפלת הצבור נשמעת תמיד ואפי' היו בהן חוטאין אין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הצבור ולא יתפלל יחיד כל זמן שיכול להתפלל עם הצבור עכ"ל, והביאו כנה"ג בהגה"ט, עו"ת או' ט' א"ר או' יו"ד, ועיין לקמן או' ט"ן:

סעיף קטן נג

גנ) כתב בס"ח סי' תש"ע לא יעמוד ולא ישב האדם בתפלה אצל אדם רשע. מפני שכשעומד אצל אדם רשע בתפלה יהרהר הרהורים רעים ושכינה מתרחקת ממנו יעו"ש, והביאו כנה"ג בהגה"ט א"ר שם קש"ג סי' י"ב או' ו' בי"ע בדיני תפלת י"ח או' ל', אבל בשל"ה דף רמ"ט כתב דאם הצדיק מתפלל בכוונה לא בשביל הרשע ימאס יעו"ש, והביאו א"ר שם, וכ"כ הש"ץ דף ק"ו ע"א, וע"כ לכתחלה יש ליזהר היכא דאפשר:

סעיף קטן נד

דנ) שם, שם, עם הצבור, ודע שאף שיש לו עשרה בביתו ישתדל להתפלל בבה"כ וכ"מ בכנה"ג בשם הרמב"ם וכ"מ בסעי' י"ח גבי קדושת בית המדרש, מיהו כשרואין שיש בבה"כ ברוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא קריאת התורה ילא תפלה כתב בתשו' הרדב"ז סי' י"ח דעדיף להתפלל בעשרה בביתי, א"ר שם פרמ"ג א"א או' י"ט, וכן אם יהיה נכשל שם ע"י חבירים רעים בדברים בטילים וליצנות וכיוצא בו מוטב שיתפלל בביתו בעשרה, ח"א כלל י"ז או' ה' ומ"ש המ"א ס"ק ט"ו עיין מה שהקשה עליו הפרמ"ג בא"א או' ט"ו ומה שתירץ הלב"ש יעו"ש:

סעיף קטן נה

הנ) בה"כ ביחיד ובביתו במנין תפלת צבור עדיף, ואפי' יכול לשמוע קדושה וברכו אפ"ה תפלת צבור עדיף, פרמ"ג שם:

סעיף קטן נו

ונ) זקן שקשה עליו היציאה מביתו לבה"כ בזמ' הקור והגשמים מותר לו מן הדין להתפלל בביתו ביחיד וצריך ליזהר בקצת פרטים, פתה"ד או' ג':

סעיף קטן נז

זנ) ת"ח ויר"ש שנמצא במקום שאין שם ישראלים אחרים ויש כפר סמוך לו מהלך חצי שעה שיש שם עשרה מישראל מתפללין שחרית בע"ה ואי משתהי פורתא גומרין תפלתן אסור לסכן בעצמו להשכים ולצאת יחידי בדרך חצי שעה קודם אור היום כדי להגיע לכפר ההוא להתפלל עמהם פתה"ד או' ד':

סעיף קטן נח

חנ) מי שהיתה תפילת המוספין לפניו בצבור וקראו לו למול אין לדחות התפלה מהצבור לגבי מילה אם לא באופן שיש חשש למילה לדחות מזמנה, ופשיטא לענין מקרא מגילה בצבור דאין לדחותה כיוו דמצות מילה למוהל אין עליו החיוב אלא על אביו, בית יהודה חא"ח סי' מ"ח יעו"ש, והביאו א"א שבגליון הש"ע או' א' עיקרי הד"ט סי' ה' או' י"ב:

סעיף קטן נט

טנ) שם עם הצבור, שלש תפילות נשמעות תפלת יחיד בדמעות בכל יום, תפלת יחיד בין ר"ה ליוה"כ, תפלת צבור בכל יום, וכל מי שבוכה בתפלתו כוכבים ומזלות בוכים עמו ותפלתו היא נשמעת, שה"ג אשר סביב המרדכי פ' תה"ש בשם הר"ם מאיברא ז"ל, כנה"ג בהגה"ט, ש"ץ דף ק"ב ע"א, וכ"כ תפארת שמואל על הרא"ש פ' מי שמיתו או' יו"ד בשם הגהות אלפסי:

טנ) וז"ל השל"ה על מ"ש רז"ל אין הקב"ה מואס בתפלת רבים וכו' והלא עינינו רואות שבכל יום מתפללין תפלת י"ח בצבור ומוזכר בה כמה פעמים תפלה על הגאולה, ראה נא בעניינו תקע בשופר וכו' ואין תפילתנו פועלת כלום, ובס' בית אלהים מיישב דבר זה והוא כי אין הענין שיעשה הקב"ה כל בקשתינו רך עושה מדוגמת הבקשה כי בכל יום ויום יש גאולה כי הלא ככבשה אחת בין שבעים זאבים כן אנחנו ובכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם, ולי נראה שהוא שבוחר בתפלת רבים והמלאך קושרה ועושה ממנה קשר להקב"ה אבל אין מוכרח שיעשה להמבקש בקשתו רק שמקבל המ"ע כמו שמקבל כל מ"ע ציצית ותפילין ומזוזה שהמצוה רשומה למעלה והשכר. כן הוא בתפלות הכשרות הם עולים למעלה להיות כתר ועטרה אבל למלאות הבקשה לפעמים ממלא ולפעמים לא והוא ית"ש היודע וצדיק בכל דרכיו אבל תפלה פסולה נדחית לגמרי היה כלא היה ומי יתן החרש יחריש ולא יענש על לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, ותפלת רבים לעולם היא עולה למעלה עכ"ל בקיצור, והביאו סו"ב או' ג' ש"ץ דף כ"ד ע"ב ולע"ד נראה בס"ד דלעולם תפלא הצבור היא נשמעת אבל לא תעשה אלא עד עת בא הקץ:

סעיף קטן ס

ס) שם ואם הוא אנוס וכו' פי' שתש כחו אעפ"י שאינו חולה, מ"א ס"ק ט"ז, א"ר או' יו"ד, ר"ז או' יו"ד, וכתב בתשו' בית יעקב סי' ע' דיש לקנוס האנשים שמונעים לילך לבה"כ משום שעוסקים בתורה או משום שמשתכרין ממון ולעשירים יש לקנוס יותר ע"כ, והביאו א"ר שם יעו"ש, ובאו' שאח"ז:

סעיף קטן סא

סא) שם ואם הוא אנוס וכו' ואם הוא אונס שמחמת השתדלותו להתפלל עם הצבור יבא לידי הפסד ממון יכול להתפלל ביחיד או בבה"כ כשאין שם צבור או בביתו כשיש צבור בבה"כ, ואפשר דמשום מטעת ריוח מחויב קצת ע"פ הדין להתפלל בצבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו, יד אליהו סי' ז' והביאו י"א בהגה"ט ובאה"ט ס"ק י"ב:

סעיף קטן סב

סב) שם, יכוין להתפלל וכו' ודוקא אם טריתא ליה מילתא לאסוף עשרה, מ"א ס"ק י"ז, א"ר שם, ר"ז שם, ובשם סמ"ג כתב המ"א אף אם אין טרחא לו א"צ להטריח אנשים, וכ"כ פרמ"ג א"א או' י"ז ומחה"ש:

סעיף קטן סג

סג) שם, בשעה שהצבור מתפללין, משמע בע"ג דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללין, מ"א שם, א"ר שם, ר"ז שם, אבל אם מתפלל לחש בשעה שאומרים חזרה נראה דחשיבה בשעה שהצבור מתפללין כיון דתפלת החזרה היא בעבור כל הצבור ואע"ג דעכשיו כלנו בקיאים ומתפללין מ"מ לדברי האר"י ז"ל החזרה צריכה לכל הצבור כאשר יבואר לקמן סי' קכ"ד אות ב' בס"ד:

סעיף קטן סד

סד) שם, בשעה שהצבור מתפללין, פי' דווקא לכוין בשעה שמתפללין תפלת י"ח אבל לא שאר התפלה והטעם לפי שאז עת רצין ועולין כל התפלות ביחד והא דאמרינן פ"ק דברכות אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ ההיא בדלא אנים אבל בדאניס כיון שמכוין השעה שפיר דמי, פר"ח או' ט', וכ"כ הפרמ"ג בא"א או' י"ז ומ"מ נראה ודאי אם מתפלל בשעה שהצבור מתפללים שאר התפלה יותר משעה שאינם מתפללים לגמרי:

סעיף קטן סה

סה) שם, בשעה שהצבור מתפללין, מי שהולך בשבת ויו"ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב צבור מאחרין תפלתן ובאותו מנין מתפללין גם תפלת מוסף תכף אחר תפלת שחרית ויש זמן אח"כ לילך לבה"כ יותר טוב להתפלל מוסף עם הצבור בבה"כ דברוב עם הדרת מלך, יד אליהו סי' מ"ב, באה"ט ס"ק י"א, עיקרי הד"נ. סי' ה' או' ל"ח:

סעיף קטן סו

סו) שם, בשעה שהצבור מתפללין, ואסור לילך בספינה קטנה או גדולה בשבת כדי להתפלל עם הצבור, עבה"ג סי' קכ"ג, וכ"כ חו"י סי' קי"ב והביאו הפתה"ד או' ד' וכן אין להתיר לעשות ערובי תחומין כדי לילך להתפלל בעשרה, מהרי"ל בהלכות ערובי תחומין, והביאו פתה"ד או' ב' ואו' ד' יעו"ש:

סעיף קטן סז

סז) אין לו לאדם להתפלל ביחיד הרוצה לילך בסעודת מצוה והמסובים כבר התפללו ולא הצבור ואינו בכלל המנודין כדאיתא ביו"ד סי' רס"ה אם כדי להתפלל בצבור ואינו הולך לסעודת מצוה דכבר אמרו בירושלמי דחלה דף כ"ח ובשבת דף י"ד אם עשיתם כמצותן הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות והכא צריך לעשות עבירה בפועל להתפלל ביחיד שאסור עכ"פ כיון שיכול להתפלל בצבור רק שקשה לו לפרוש מפני הכבוד, יד אליהו סי' ו' והביאו עיקרי הד"ט שם או' ל"ה:

סעיף קטן סח

חס) שם הגהה, וה"ה בני אדם, הדרים בישובים וכו' ונ"ל בימות הקיץ שהצבור מאחרין תפלת שחרית והדר בישוב אפי' ללמוד אסור כמ"ש סי' פ"ט ס"ו וסי' רל"ב לכן מוטב שיתפלל תכף בהנץ התמה, מ"א ס"ק י"ח א"ר שם, סו"ב או' ד' ר"ז שם, ור"ל אפי' שע"י זה לא יתפלל בשעה שהצבור מתפללין עדיף טפי ממה שיתבטל מלמודו זמן רב, מחה"ש, אבל הדר בעיר צריך להמתין עם הצבור אם לא שרואה שיעבור זמן ק"ש וכדומה, ועוד בעיר מותר ללמוד קודם אם הולך אח"כ לבהכ"נ כמ"ש סי' פ"ט סעי' ג' פרמ"ג א"א אות י"ח:

סעיף קטן סט

טס) שם בהגהה, יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללין, פי' בשעה שקהלות ישראל מתפללין, סמ"ג, וכתב בשל"ה דף קל"ת ובאשכנז שנהגו להקדים ערבית כמ"ש סי' רל"ה יחיר הדר בכפר או בדרך צריך להמתין עד צאת הכוכבים, מ"א ס"ק י"ט, סו"ב שם, דבצבור לא הותר לקרות ק"ש ולהתפלל מבעוד יום אלא משום טרחא דצבורא להתאסף שנית למעריב, וזה לא שייך ביחיד, מחה"ש, וכ"כ ר"ז אות יו"ד,

סעיף קטן ע

ע) שם, וכן אם נאנס ולא התפלל וכו' אעפ"כ יתפלל בבהכ"נ, כ"כ מרן ז"ל בב"י בשם הר"י שכתב ע"ש הגאונים שאפי' כשאין הצבור מתפללין יש לו לאדם להתפלל בבהכ"נ מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפלת צבור וכן הוא דעת הרמב"ם כמ"ש הרב לחם משנה בפ"ח מה"ת ה"א והכנה"ג בהגה"ט בשם הריב"ש סי' תקי"ח יעו"ש, ועיין בדברינו לעיל אות א"ן, וכן י"ל מסתמיות דברי המדרש תהלים מזמור ד' דקאמר כך אמר הקב"ה אני אמרתי כשאתה מתפלל התפלל בבהכ"נ שבעירך יעו"ש והביאו יפ"ל ז"ל אות י"א וכתב ונראה דהיינו דווקא אם איכא צוותא בהדיה בבה"כ שמתלוה עמו הא לאו הכי טוב שיתפלל בביתו שלא יתבלבל בתפלתו יעו"ש ולו נראה דהכל לפי מה שהוא אדם דאם הוא מתפחד להתפלל לבדו בבה"כ ומתבלבל בתפלתו אז טוב לו להתפלל בביתי אבל אם אינו מתפחד להתפלל לבדו יתפלל בבה"כ, ועיין לקמן סעי' ט"ו ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן עא

עא) [סעיף יוד'] כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים וכו' כלומר כשעומד בבה"כ עם הצבור אין לו להקדים ולהתפלל אלא ימתין כדי שיתפלל עם הצבור שתפילת הרבים היא רצויה יותר לפני המקום, ב"י בשם הר' יונה לבוש, ב"ח, מאמ"ר או' י"ג, מיהו אם צריך הוא למהר תפילתו כגון שיוצא לדרך יצא מבה"כ ויתפלל בביתו ב"ח, מאמ"ר שם, וכ"כ יד אליהו בתשו' סי' ז' דאם צריך לו להקדים תפילתו לתפלת צבור מצוה יותר להתפלל בביתו מלילך להתפלל ביחיד בבה"כ אא"כ נודע לצבור למה מקדים תפלתו לתפלתם, והביאו עיקרי הד"ט סי' ה' או' ל"ו:

סעיף קטן עב

עב) שם, אסור לו להקדים וכו' כתב מ"א סק"ך בשם הריב"ש סי' ע"ה דאפי' רוצה לצאת חוץ לבה"כ עכ"ל, והביאו מאמ"ר או' י"ד וכתב דמשמע מפשטיות דבריו דאפי' יוצא ומתפלל חוץ לבה"כ יש בו אסורה דמקדים תפלתו לתפלת הצבור האמור כאן אבל א"א לומר כן דמלשון הש"ס לא משמע הכי וכו' אלא מ"ש הריב"ש אפי' יוצא חוץ אינו ר"ל דאפי' ביוצא חוץ איכא אסור זה אלא כוונתו לומר דאעפ"י שאינו עובר משום זה בצאתו לחוץ מ"מ לא שפיר עביד דמפסיד מיהא תפלת הצבור דמצוה גדולה היא להתפלל עם הצבור ועיד שאינו מתפלל בבה"כ שהוא מקום המיוחד והמקודש לתפלה ובגמרא שאני שהיה צירך בדבר והוה מצי להקדים תפלתו אלא שלא היה יכול לעשות איסור להקדים תפלתו לתפלת הצבור בהיותו עומד עמהם דהוי בזיון גדול וכ"מ בריב"ש שם עכ"ד ועי"ש:

סעיף קטן עג

עג) שם אא"כ השעה עוברת וכו' כתב הב"ח אי איכא חששא פן תהיה השעה עוברת בשעת הליכה לביתו יתפלל שם ואי ליכא חששא שתהא עוברת בשעת הליכה אסור לו להתפלל בצבור, וכ"כ עו"ת אות י"א. אבל הא"ר אות י"א הקשה על דבריהם וכתב דמלשון הר' יונה משמע דאף שאפשר לילך לביתו מ"מ מתפלל בבה"כ דכיון ששעה עוברת א"צ להמתין על הצבור אפי' בבה"כ וכ"כ מ"א ס"ק כ"א וכ"מ בב"י ולבוש עכ"ד, והביאו שת"ז אות ל"ב:

סעיף קטן עד

עד) ואם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הצבור ובבה"כ אף זה אסור, מ"א שם בשם הגמרא, ור"ל דאם חלש לבו ורוצה לאכול שאינו יכול להמתין עד שיתפללו הצבור יכול להקדים להתפלל בביתו קודם הצבור אבל אם בא לבה"כ אסור להקדים תפלתו לצבור, וכ"כ פרמ"ג בא"א אות כ"א, ר"ז אות י"א, אבל אם הוא חולה או אנוס אף בבה"כ יכול להקדים, ב"ח בסי' קי"ד והביאו מ"א בזה הסי' אות כ"א וכ"כ הפרמ"ג שם ר"ז שם, אבל סברת מרן ז"ל שם בסי' קי"ד אף בחולה ואנום אם הוא בבה"כ עם הצבור אסור להקדים יעו"ש והביאו מ"א ופרמ"ג באות הנז':

סעיף קטן עה

עה) שם בהגה, אבל בלא שעה עוברת יתפלל הפיוטים וכו' ועיין לעיל סי' ס"ח, ובדברינו לשם בס"ד:

סעיף קטן עו

עו) [סעיף יא'] מי שיש לו בה"כ בעירו וכו' דאמרו בברכות דף ח' ע"א אמר ר"ל כל מי שיש לו בה"כ בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר כה אמר ה' על כל שכני הרעים וכו' ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנאמר הנני נותשם מעל אדמתם וכו' והביאה מ"א ס"ק כ"ג, וכתב החס"ל סוף או' ו' בשם מהר"א מגרמיזא ז"ל אותם האנשים היושבים בעזרת בה"כ ואין נכנסים לבה"כ ואותם המדברים בבה"כ בשעה שהצבור מתפללים בבירור שיהיו נידונים בצואה רותחת עכ"ד, ועיין רו"ח או' ג':

סעיף קטן עז

עז) שם, מי שיש לו בה"כ בעירו וכו' ואם יש שני בה"כ מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש כדאיתא בסוטה דף כ"ב ע"א ומציעא דף ק"ז ע"א, והביאם מ"א ס"ק כ"ב, א"ר או' י"ב, ר"ז או' י"ב, ועיין רו"ח או' ב':

סעיף קטן עח

עח) שם, בה"כ בעירו וכו' משמע אפילו אין שם מנין עשרה דהא סתמא קתני, מטה משה עמוד העבודה סי' ז' שכנה"ג בהגה"ט או' ג' א"ר שם, עו"ת או' י"ב נו"ש או' י"א, מאמ"ר או' או' ט"ו, ועיין א"א או' כ"ג, ואיתא בירושלמי פ"ה דברכות, ה"ד המתפלל בבהכ"נ כאילו הקריב מנחה טהורה דהיינו בכלי טהור כן בהכ"נ כלי טהור לתפלה וכמו שפי' היפ"מ שם, רו"ח או' ב':

תוכן העניינים

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה