כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ש (כלל קמט) שלא כדרך הנאתן
[א.] פסחים דף כ"ד ע"ב א"ר אבהו א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך אכילתן למעוטי מאי אמר רב שימי בר אשי למעוטי שאם אכל חלב חי שפטור איכא דאמרי א"ר אבהו א"ר יוחנן כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן למעוטי מאי א"ר שימי בר אשי למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו שהוא פטור (ר' אבהו אהנאה אתמר ואהנך דאיסורי בהנאה חלב אין דרך הנאתה אלא בהבערה ולמשוח עורות ולא לרפואה) וכ"ש אוכל חלב חי שהוא פטור אתמר נמי א"ר אסי א"ר יוחנן הניח חלב וכו' פטור לפי שכל איסורין שבתור' אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. א"ר זירא אף אנן נמי תנינא אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד (משום דבכול' שלא כדרך הנאתן הוא אלא אלו בלבד) ואלו מתותים תאנים ורמונים לא מ"ט לאו משום דלא אכל להו דרך הנאתן. א"ל אביי בשלמא אי אשמעינן פירא גופי' דלא קאכיל לי' דרך הנאתו שפיר אלא הכא משום דזיעה בעלמ' הוא אמר אביי הכל מודים בכלאי כרם שלוקין עליהן אפי' שלא כדרך הנאתן מ"ט משום דלא כתיב בהו אכילה. מיתבי איסי בן יהודה אומר מנין לבשר בחלב שהוא אסור (באכילה) נאמר כאן כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קודש תהיון לי וכו' מה להלן אסור אף כאן אסו' ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין אמרת ק"ו ומה ערלה שלא נעבד' בה עבירה אסור בהנאה בב"ח שנעבדה בו עברה כשבשלו ועבר עליו על לאו דלא תבשל) אינו דין שיהא אסור בהנאה. מה לערלה שכן לא היתה לה שעת הכושר תאמר בב"ח שהיה לו וכו' חמץ בפסח יוכיח וכו' מה לחמץ שכן ענוש כרת כלאי כרם יוכיח וכו'. ואם איתא נפרוך מה לכלאי כרם שכן לוקין אפי' שלא כדרך הנאתן. ואביי תאמר במאי תאמר בב"ח שאין לוקין עליו אלא דרך הנאתו אטו בב"ח אכיל' כתיב בהו. ואידך דקא מותיב לה סבר להכי קא גמר מנבלה מה נבלה דרך הנאתה אף בשר בחלב דרך הנאתן ואביי להכי לא כתב אכילה בגופו לומר שלוקין עליו אפי' שלא כדרך הנאתו:
[ב.] ובפסחים דף כ"ח (גבי וחכמים אומרים מפרר וזורה לרוח או מטיל לים וכו' ותנן נמי גבי עבודת אלילים כה"ג ר' יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים). כתבו תוס' אור"י דרבנן דמתני' היינו ר' יוסי דע"א א"נ מתני' דהכי א"ש כרבנן דהתם דאמרו לו אף הוא נעשה זבל ומגדל צמחים ורחמנא אמר לא ידבק וכו' והא דשרי הכא היינו משום דבחמץ כתיב לא יאכל ואינו אסור אלא כדרך הנאה וכה"ג לאו דרך הנא' היא אבל בע"א לא כתיב אכילה ואסור אפי' שלא כדרך הנאה עכ"ל. ובע"א דף י"ב ד"ה אלא כתבו תוס' (גבי חניות המעוטרות בורד והדס שמתהני מריחא) ואפי' לא הוי עיקרייהו לריחא שמא יש לאסור דהא דאמרינן כל איסורין שבתור' אין לוקין אלא כדרך הנאתן מ"מ איסורא מיהא איכא ושמא בע"א אפי' ללקות נמי לקי מידי דהוי אכלאי כרם משום דלא כתיב בי' אכילה ובע"א נמי לא כתיב בה אכיל' בדאוריי' אלא בדברי קבלה ויאכלו זבחי מתים ואע"ג דכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו מ"מ לא נזכר אכילה אצל איסור רק בדברי קבל' וכו' ואפי' את"ל דמלקות ליכא איסורא מיהא איכא עכ"ל:
[ג.] ובפסחים דף כ"ו תניא אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שהי' יושב בצלו של היכל ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר (מלדרוש ברבים הלכות החג) ומכוין (להנו' מצל הקדש) ושרי ורבא אמר שאני היכל דלתוכו עשוי (ואין הנאת צלו נאסרת דאין זה דרך הנאתו). כתבו תוס' וא"ת והא לא כתיב אכילה ואפי' שלא כדרך הנאה יהא אסור וי"ל דמעילה ילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב אכילה והא דאסר בע"א (דף מ"ח) לישב תחת אשרה משום דאשרה לצל עשוי' והיא דרך הנאה. ועוד גבי ע"א לא כתיב אכילה עכ"ל. ותוס' בע"א דף מ"ח כתבו חומרא דע"א שאני. וע' תוס' סנהדרין דף פ' ד"ה בשור דמשמע דבמוקדשין שלא כד"ה אסור:
[ד.] פסחים דף כ"ה ע"ב מר בר רב אשי אשכחי' לרבינא דשייף לה לברתי' בגוהרקי דערלה (שייף מושח. גוהרקי בוסר. זיתים קטנים משום רפואה דקסבר מותר להתרפאות באיסורי הנאה) א"ל אימר דאמר רבנן בשעת הסכנ' (מותר להתרפאות בכל איסורין חוץ מע"א ג"ע ש"ד) א"ל האי אישתא צמירת' נמי כשעת הסכנה דמי'. איכא דאמרי א"ל מידי דרך הנאה קא עבידנא (דרך הנאתו לאחר שיתבשלו ויוצא שמנן בבית הבד):
[ה.] כתב המרדכי בשם ראבי"ה דכל איסורין שבתורה שרי לאוכלן שלא כדרך הנאתן או ליהנות מהם שלא כדרך הנאתן וכ"ש מאפרן דתנן כל הנשרפין אפרן מותר ומעשה בא לידי ושאלוני מהו לשרוף שרץ טמא ולשתות האפר לרפואה והשבתי דמותר וכו' אך בכלאי כרם ובשר בחלב פליגי אביי אמר שלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן וכוותי' קי"ל בשאר איסורין מותרין אפי' באכילה דהכי א"ר יוחנן שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שפטור וכ"ש אוכל חלב שפטור והא דנקט פטור לאו דוקא אלא פטור ומותר דלא מפטורי שבת הוא דפטור אבל אסור ומיהו אדם שהוא בריא יזהר בדבר עכ"ל. וכן משמע בתוס' קדושין (דף נ"ו ע"ב) דשלא כדרך הנאתן מותר דמקשו אמאי המקדש בערלה אינה מקודשת הא שרי להנות ממנו שלא כדרך הנאתן כדאמר בפסחים. וע' ריטב"א בחידושיו שם ומל"מ פ"ה מה' יסודי תורה דתמה על דברי תוס' אמנם תוס' שבועות דף כ"ב ע"ב (גבי בעי רב אשי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה דכיון דכזית איסורא דאורייתא הוא כי קא משתבע אהיתר' קא משתבע ודעתי' אמשהו או דלמא כיון דאמר שלא אוכל דעתי' אכזית ופשטינן דדעתיה אכזית) כתבו בפירוש דשלא כדרך הנאתן אין אסור אלא מדרבנן. וכ"כ תוס' שבועות (דף כ"ג ע"ב) וכ"כ הר"ן בקדושין (דף נ"ו ע"ב) על קושית התוס' דלעיל כיון דאסור מדרבנן אם לא בחולה לכך אינה מקודשת בערלה. ועיין בית שמואל סי' כ"ח שכתב דתוכל למכור לחולה שאין בו סכנה והוא תמוה הא מכירה נמי הנאה היא ואיך תמכר לכתחלה. (וע' במקנה):
[פסק]:
[ו.] בפ' י"ד ממאכלות כתב הרמב"ם כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהן עד שיאכל אותן דרך הנאה חוץ מבשר בחלב וכלאי כרם לפי שלא נאמר בהן אכילה אלא הוציא איסור אכילתן בלשון אחרת בלשון בשול ובלשון הקדש לאסור אותן אפי' שלא בדרך הנייה כיצד הרי שהמחה את החלב וגמאו כשהוא חם עד שנכוה גרונו ממנו או שאכל חלב חי או שערב דברים המרים כגון ראש ולענה לתוך יי"נ או לתוך קדרה של נבלה ואכלן כשהן מרים או שאכל אוכל האסור אחר שהסריח והבאיש ובטל מאוכל אדם ה"ז פטור ואם ערב דבר מר בתוך קדרה של בשר בחלב או ביין כלאי כרם ואכלו חייב. וע' ש"ע י"ד סי' קנ"ה (ויש לעיין במ"ש רמב"ם איסור אחר שהסריח הוא מטעם שלא כד"ה ובע"ז יליף לה מדכתיב לגר וכו' ועיין פלתי סי' פ"ז מה שתירץ ובפ"מ שם):
[ז.] ובפ"ה מיסודי תורה כתב הרמב"ם בד"א שאין מתרפאין בשאר איסורין אלא במקום סכנה בזמן שהן דרך הנאתן וכו' אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעושין לו רטיה מחמץ או מערלה או שמשקין אותו דברים שיש בהן מר מעורב עם איסורי מאכל שהרי אין בהם הנאה לחיך ה"ז מותר ואפי' שלא במקום סכנה חוץ מכלאי כרם ובב"ח וכו' וכתב מש"ל מסוגיא דפסחים (דף כ"ד) מתבאר דכל איסורי הנאה כל שנהנה מהן דרך הנאתן כגון שהבעיר בחלב של שור הנסקל או שמשח ממנו עורות לוקה עליהן אף שלא אכל דכיון דקי"ל דכל מקום שאסר הכ' אכילה אף הנא' אסור' כשם שלוק' על האכיל' כך לוק' על הנא' והיכא דמכר או נתן איסורי הנא' לוק' שהרי נבל' לא למדנו שתהא מותרת בהנא', כ"א מדכתיב לגר אשר בשעריך תתננ' ואכל' או מכור ומהתם ילפינן שמותרת בכל הנאות שבעול' א"ו דאין לחלק כלל. וכ"כ ש"ג פ' כל שעה דכל איסורי הנא' שמכרן לכותי או שהאכילן לכלבו דהוי דרך הנאת' בכך ולוק' עליהן. וכן דעת תוס' חולין (דף ק"כ) ד"ה אלא ובפסחים (דף כ"א) ד"ה כל אך ראיתי לרבינו פ"ח ממ"א שכתב וז"ל כל מאכל שהוא אסור בהנא' אם נהנ' ולא אכל כגון שמכר או נתן לכותים וכו' אינו לוק' ומכין אותו מכות מרדות ע"כ דס"ל דהנא' בלא אכיל' ליכא מלקות וכו' ונרא' בדעתו דלא דוקא מכיר' ונתינ' אלא כל שהוא שלא כדרך אכיל' הוה שלא כדרך הנאתו וה"ה לשאר הנאות כגון אם הדליק בחלב שור הנסקל וכו' ומה שפרט התם מכירה לאו דוקא דה"ה לשאר הנאות אלא לפי שאלו ההנאות הם כתובים בפירוש בתורה שהרי בנבלה הוצרך הכתוב להתיר מכירה ונתינה וממילא שהנאות אלו בשאר איסורין אסורים מש"ה כתב שאף הנאות אלו אין לוקין עליהן וראיתי לה"ה שם בפ"ח שכתב על מ"ש רבינו דאם נהנה וכו' וז"ל כל דבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה כתקנו ואפי' סיכה שהיא קרובה לשתי' אמרו בגמרא גבי רבינו שסך בתו בפרי ערלה דלאו דרך הנאתן היא ולפ"ז הרי איסור הנאה כדין חצי שיעור שאסור מן התור' ואין לוקין עליו עכ"ל ה"ה (והרב החינוך כתב דהיינו טעמא דלא לקי על הנאה לפי שאפשר לעבור עליו בלי מעשה כלומר והוי כלאו שאין בו מעשה דאין לוקין עליו והוא הולך לשיטתו שכ' בס' החינוך בכמה דוכתי דכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אע"פ שנעשה בו שום מעשה לאו שאין בו מעשה מקרי אמנם מה"ה פי"ג משכירות על מה דפסק הרמב"ם דאם חסמה בקול לוקה. יראה היפך סברת החינוך דכ' שם וז"ל וקשה למה לוקה דהא לאו שאין בו מעשה הוא. ואפשר היה לי לומר שכל לאו שאי אפשר בו מעשה אלא דבור שאין הדבר קרוי מעשה אבל חסימה כיון שישנה במעשה גמור אף החסימה בקול היא כמעשה עכ"ל) ולפי דברי ה"ה בדעת רבינו נראה דאין באיסורין כ"א ב' חלוקות האחת היא האוכל דרך אכילה שהוא מה שהוזהרנו עליו בלאו וכרת והשני הוא הנהנה ולא אכל דאין בו לאו רק אסור דבר תורה ואין חילוק בנהנה בין הוא כדרך הנאתו או לא אלא כל הנאות שוות דליכא בהו לאו אך איסורן ד"ת כדין חצי שיעור וכן האוכל שלא כדרך אכילה דינו שוה לנהנה ובזה אתו דברי ה"ה כהוגן (ועיין שער המלך שהרבה להשיב על דבריו מהא דשרי רבינא בחולה שאין בו סכנה איסור תורה אלא ודאי דשלא כדרך הנאתן אינו אסור אלא מדרבנן ע"ש שהאריך) ודע שאחר שכתבנו דלדעת רבינו על הנאה ליכא מלקות ויהי' הטעם כמ"ש ה"ה או משום דהנאה לא כתיבה בהדיא כ"א מדרשה ודוקא אכילה שכתיבה בפירוש לוקה, וכו' מ"מ הדבר קשה עלי הוא בב"ח דרחמנא אמר תלת זימנא לא תבשל וחד לאיסור הנאה ואם כן כשם שלוקה על האכילה אמאי לא ילקה על הנאה וראיתי לרמב"ן בהשגותיו בשורש השני וז"ל וכן אוכל בב"ח והנהנה ממנו לוקין ואינן נזכרין בתורה ודע שאף לרמב"ן שהנהנה מב"בח לוקה אין לומר שהאוכל בב"ח לוקה שתים אחת משום אכילה ואחת משום הנאה וראי' מהא דאמרי' במכות המבשל גיד בי"ט בחלב ואכלו לוקה חמש ואם איתא ילקה שש משום הנאה ואף על גב דבכל האיסורין אם נצטרף בדבר א' שני לאוין לוקה שתים מ"מ נראה דלא דמי דשאני בב"ח דאכילה נמי הנאה היא והוי כאלו כתב קרא לא תהנה מבב"ח בשום הנאה לא ע"י אכילה ולא ע"י הנאה שלא ע"י אכילה כמ"ש רבינו בספר המצות לכך לא מנה איסור הנאה מצוה בפני עצמה ואיסור בישול מנה מפני שהנאה ואכילה ענין אחד כי האכילה מין ממיני הנאה וכו' לפי זה אם אכל לוקה על לאו דאכילה ואם נהנה לוקה על לאו דהנאה אך לרבינו דסבירא ליה גם בבשר בחלב אינו לוקה על הנאה לא ידעתי טעם הדבר וכו' והנה אף שלכאור' דברי רבינו תמוהים נראה להכריח סברתו מהא דתנן בכריתו' יש אוכל אכילה אחת וחייב ד' חטאות וכו' וביארו בגמר' אף דאין אחע"א מ"מ הכא איסור מוסיף הוא דאקדשי' נתוסף בו איסור הנאה ויש לתמוה דהא אמרי' בחולין המבשל חלב בחלב דלכ"ע אין איסור בב"ח חל על חלב ולפי סוגיא דכריתות הא איסור מוסיף הוא דהשתא נאסר בהנאה ולסברת רבינו ניחא דע"כ לא חשיב הנאה מוסיף אלא היכא דלוקה על הנאה כגון דמוקדשין דמגו דלוקה על הנאה לוקה ג"כ על האכילה אבל בב"ח דליכא מלקות על הנאה לא שייך ביה איסור מוסיף אך לסברת החולקין וס"ל דלוקין בכל הנאה צ"ע ועמ"ש רבינו בפי' משניות שם ע"ש במשנה למלך שהאריך בענין זה וגם בתוס' בפסחים שכתבו הא דלא אמר הכל מודים בב"ח שמא משום דאין מזהירין מן הדין ודבריהם תמוהים דהא לאביי ס"ל שלוקין על בב"ח שלא כדרך הנאתו כדלקמן. ועיין מהרש"א שם) עוד כ' כמו דאמרינן במצות ל"ת אם אכלו שלא כדרך הנאתן לא חשיב אכילה ה"ה במצות עשה כגון אם אכל מצה ופסח שלא כדרך הנאתן דלא מקרי אכילה ולא יצא אלא שלא ראיתי שעת ד"ז בפי' וכו' עכ"ל משנה למלך. ושער המלך מביא ראי' דאינו יוצא במצות עשה שלא כדרך הנאה מהא דכתב הרמב"ם פ"ה הלכה י"ח משבועו' דאם נשבע שלא יאכל מצה שנה וכו' אסור לאכול מצה בליל פסח ודין זה מירושלמי ואי יוצא שלא כד"ה יאכל בפסח מצה שלא כד"ה ונשבע שלא יאכל אין שלא כדרך הנאתו בכלל ועוד ראי' מתוס' קדושין דף ל"ח שכתבו וז"ל מקשה בירושלמי וכו' ואי יוצא שלא כד"ה הא אפשר לקיים שניהן וכו' אלא ודאי דאינו יוצא ע"ש שהאריך:
[ח.] עיין שאגת ארי' סימן ע"ז שכתב באשם מעילות דחייב אף שלא כד"ה משום דלא כתיב אכילה בגופי' ואף דילפי' בגזרה שוה חטא חטא מתרומה כדפי' רש"י פסחים (דף ל"ב) מ"מ כיון דלא כתיב אכילה בגופיה לוקין שלא כד"ה כמו בשר בחלב אע"ג דיליף לה מגזרה שוה דבשר בשדה טרפה אפ"ה לוקין עליו שלא כד"ה משום דלא כתיב אכילה בגופי' וזה שלא כדעת תוס' פסחים (דף כ"ז) ועוד כתב שם גבי יום הכפורים דלא כתיב בי' אכילה אלא אשר לא תעונה אפי' אם אכל שלא כדרך אכילתו כגון אוכל חלב חי חייב ע"ש שהאריך בזה: