אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות ק (כלל קלז) קבוע כמחצה על מחצה

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ק (כלל קלז) קבוע כמחצה על מחצה

אות פ (כלל קלו) פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה או לא

[א.] כתובות דף ט"ו אמר זעירי וכו' הולכין אחר רוב העיר (להכשיר לכהונ') והוא דאיכא רוב סיעה בהדה וכו' ורוב העיר נמי אי דקאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש לא צריכה דקא אזלי איהי לגבייהו דהוי לי' קבוע וא"ר זירא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. כתבו תוס' וא"ת בנזיר משמע לגבי אדם לא שייך כל דפריש מרובא פריש כיון דהדר' לניחותא לאו פירכא היא דבנזיר בשעת האיסור כשזה בא על שום אשה הדרא לניחותא האשה שקידשה שליח אבל הכא כי אזלי אינהו לגבה בשעת שאוסרה הרי הוא נייד עכ"ל. ועוד כתבו בד"ה איהי לגבייהו פי' לתוך ביתם דאפי' בתוך העיר לא חשיב קבוע דדמי לנמצא וכו' וכן גבי תינוק מושלך בעיר לא חשיב קבוע עכ"ל. ומי בעינן תרי רובי והתניא ט' חניות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח ספקו אסור (דלקח ממקום קביעו') ובנמצא הנך אחר הרוב. (בשר הנמצא בשוק ולא ידעינן מאיזה פירש והואיל והבא לפנינו לא במקום קביעות לקחה וכבר פרשה על ידי אחר וכל דפריש מרובא פריש). וכי תימ' בשאין דלתות המדינה נעולות דקא אתי לי' רובא מעלמא והאמר ר"ז אע"פ שדלתות נעולות. מעל' עשו ביוחסין. גופא אר"ז כל קבוע כמחצ' ע"מ בין לקולא ובין לחומר' מנא לי' לר"ז הא אילימא מתשעה חניות וכו' התם לחומרא אלא מתשע' צפרדעים ושרץ א' ביניהם ונגע באחד ואינו יודע באיזה. ספקו טמא התם נמי לחומרא. אלא מט' שרצים וצפרדע א' ביניהם ונגע בא' וא"י באיזה בר"הי ספקו טמא ברה"ר ספקו טהור תוספתא במסכת' טהרות ומדאוריית' מנלן אמר קרא וארב לו וקם עליו עד שיתכווין לו (פרט למתכווין להרוג את זה והרג את זה הכי דריש ר"ש בסנהדרין). ורבנן אמרי דבי ר' ינאי פרט לזורק אבן לגו (לתוך חבורה בני אדם ישראלים ומצרים) ה"ד אילימא דאיכא ט' מצרים ואחד ישראל תיפוק ליה דרוב מצרים אי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל [דיני נפשות להקל דהא והצילו העדה כתיב] לא צריכה דאיכא ט' ישראל ומצרי אחד ביניהם דהוי ני' מצרי קבוע וכל קבוע כמחצ' וכו' (ואשמעי' האי קרא דכל קבוע וכו'). כתבו תוס' תימא לר"ש קבוע מנא לי' ואין לומר דמסקינן סנהדרין דף ע"ט דר"ש סבר כרבי דיליף נתינה נתינה ואייתר לי' וארב לו לקבוע דאכתי לתנא דבי חזקיה מנא לי' קבוע דל"ל דרבי דהא באין מתכוין פטור מממון עכ"ל. ובסנהדרין דף ע"ט כתבו תוס' לר"ש קבוע מנא לי' ועוד דלא שייך למדרשה כלל כיון דפטר ר"ש אפי' בכולן ישראלים עד שיאמר לפלוני אני מתכוין. וי"ל דיש לפרש לר"ש בט' ישראל וחד כותי ואמר לאותו שעומד שם אני מתכוין דמפטר מטעם קבוע מוארב וכי האי גוונא כולם ישראלים חייב עכ"ל. ור"ן בחדושיו לסנהדרין כתב לר"ש לית לי' קבוע מדאוריית' אלא מדרבנן ותימא על הרמב"ם דאית לי' נתכוון להרוג את זה והרג את זה דפטור כר"ש ולא מחוור דלר"ש לא משכחת קבוע מדאוריית' ואנן אית לן קבוע מדאוריית' עכ"ל [ועיין רש"י סנהדרין דף ע"ט שכתב ילפינן מהאי קרא דכל קבוע לא פחות מלהיות נדון כמחצה והוי ספק נפשות לסקל ומהכא נפקא לן בכל דוכתא וכו' והא ליכ' למילף מיניה כרובא דמי דהא מהיכא תיתי לן דלמא האי דפטר לי' להאי משום ספק נפשות ולא משום דמחשביה לי' כרובא אבל מחצה על מחצה ילפינן מיניה דאי לאו כמחצה דמי לא הוי ספק נפשות ואמאי פטור הא רובא ישראל ורבנן אית לי' נתכוון להרוג את זה וכו' חייב עכ"ל]. ואספ"ז בכתובות כתב בשם הריטב"א דר"ש דריש מוקם עליו וקבוע כמחצה. ורשב"א כתב דא"כ לא הוי שתיק גמרא מלומר ור"ש מנא לי' יליף לי' מוקם עליו וכו' ודע דלא אמרי' קבוע אלא כשניכר האיסו' לעצמו כההיא דט' חניות אבל בדבר המעורב שאינו ניכר ליכ' למימר הכי שא"כ אין לך איסור בטל בהיתר ואנן קי"ל חד בתרי בטיל ריטב"א. הקש' הרא"ה היכא פשיט מההיא דע' ישראל דכל קבוע וכו' בין לקולא והא ההיא היינו חומר' דלא קטלינן לי' ותירץ בדאוריית' ל"ש קולא ול"ש חומר'. וכ"כ בשיטה ישנה דבדאוריית' ליכא חילוק דליכא ספקא קמי שמי' עכ"ל. ובתוס' הרי"ף בסנהדרין כ' הקש' הר"ש היכי מוכח מהכא האי דינא דקבוע דלמא דוק' בדיני נפשות דאמר רחמנ' הכי להקל דכתיב והצילו העדה אבל בעלמ' לא וכו' לכן נרא' למהר"ף דכיון דהא דאזלינן בתר רובא נפקא לן מאחרי רבים להטות דכתיב גבי נפשות והכא גלי לן דקבוע חשוב כמחצה גבי נפשות ולא אזלינן בתר רובא ילפינן מיני' בעלמ' דקבוע כמחצה ולא ניזל בתר רובא דליכא למימר דיני נפשות שאני כיון דכל עיקר רובא דעלמ' מדיני נפשות ילפינן לה עכ"ל:

[ב.] יומא דף ע"ד ע"ב אמר רב יוסף אמר ר"י אמר שמואל לא הלכו בפקוח נפש אחר הרוב ה"ד אי לימא דאיכא ט' ישראל ומצרי אחד רובא ישראל נינהו אלא פלגא ופלגא ס' נפשות להקל אלא דאיכ' תשעה מצרים וישראל א' הא נמי פשיט' דהוי לי' קבוע וכל קבוע כמחצה וכו' לא צריכ' דפריש לחצר אחרת (ושם נפלה על אחד מפולת דבכל דוכת' אמרי' דכל דפריש מרובא פריש במידי דניידי והכא לא אמרי' הכי ואע"ג דבפרישתן כולהו ניידי) מהו דתימא כל דפריש מרובה פריש קמ"ל וכו' איני והאמר רב אשי אמר ר"י ט' מצרים וישראל א' באותה חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין לא קשיא הא דפריש כולהו (הואיל ואתחזק ישראל בהאי חצר נפלה מפולת מפקחין ואע"ג דניידי) הא דפריש מקצתי' (ולא ידעי אי הוי ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רוב הואיל ולא אתחזק) כתבו תוס' נרא' לפרש דפריש כלהו לחצר אחרת ויצאו גם משם ולא נשאר בהם עד אחד שנפלה עליו מפולת דאי פירש לחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי חצר זו מה לי אחרת. הא דפריש מקצת שלא פי' מכאן לאותה חצר אחרת אלא אחד עכ"ל. ורא"ש כתב הא דפריש כלהו פירוש מאותו חצר שהיו שם בשעת עקירתן נכנס אחד מהן לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת אין מפקחין כיון שנעקרו כולן אין כאן ישראל קבוע וכל דפריש וכו' הא דפריש מקצתי' שפי' אחד מהן לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין דכיון שנשארו אחרים קבועין במקומם כמחצה דמי עכ"ל. הרי"ף פסק כשמואל וכו' וגרם לא צריכא דפריש חד מינייהו ונפלה בה דליקה מהו דתימ' כל דפריש וכו' קמ"ל. כתב הר"ן וטעמא כיון שהקביעות נכארב במקומה משום חומרא דפ"נ דיינינן לי' כמחצה וכו' אבל פריש כלהו והלך אחד מהם לחצר אחרת ונפלה שם מפולת כיון שהקביעות לא נשארה במקומה לא סגי חומרא דפ"נ כולי האי עכ"ל:

[ג.] נזיר דף י"ב אמר ר' יוחנן האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם (שלא פירש לו באיזה עיר ואיזה אשה) אסור בכל נשים שבעולם וכו' איתבי' ר"ל לר"י קן סתומה אחד מחייבי קינין שהפרישו להם ב' תורין וכו' ועדיין לא קרא להם שם איזו לחטאת וכו') שפרחה גוזל אחד מהן לאויר העולם או שפרחה לבין חטאות המתות או שמת אחד מהן יקח זוג לשני ואלו קן מפורשת אין לו תקנה ואלו שאר קינין בעלמא מתקן ואמאי לימא בכל חדא דלמא האי נינהו (לימא לכל מאן דמייתי קינין היינו האי דפרח לפלוני אתמול ונמצא מתכפר בקרבן חברו דהא אמרת אסור בכל הנשים) א"ל קאמינא אנא אשה דלא נייד' (דכל כבודה בת מלך פנימה והואיל דקבוע הוי כמחצה על מחצה ואסור) ואמרת לי את איסור' דניידי (וכל דפריש וכו') וכי תימא הכי נמי נייד אימר בשוק אשכח וקדיש (אכתי לא דמי) התם הדרא לניחות' (כיון דעיילה לביתה הוי לה קבוע) גבי קן מי הדרא. כתבו תוס' דאינו אלא קנסא בעלמא וכו' וא"ת ולהוי איסור דאוריי' דהוי קבוע וי"ל דלא אמרינן קבוע אלא כשהאיסור ניכר לעצמו וההיתר ניכר לעצמו אבל בשאין האיסור ניכר לעצמו לא אמרי' קבוע וכ"כ תוס' זבחים דף ע"ג וחולין דף צ"ה ע"ש (ועיין רש"י יבמות דף ט"ז ע"ב ד"ה בדוכתי). ועיין קדושין דף ע"ג דאמר רבא דבר תורה שתוקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה וכו' מאי אמרת דלמא אזלי איהי לגבייהו הוי קבוע וכו' והתורה אמרה ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק ממזר יבא:

[ד.] פסחים דף ט' ע"ב תשע צבורין של מצה וא' של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן אי מצה וכו' היינו תשע חניות (דקי"ל כל קבוע שנטלו ממקום קביעות' אין הולכין בו אחר הרוב אלא הרי הוא כמחצה וכו' וספק איסור' לחומר') כתבו תוס' וא"ת כי אתא עכבר ושקיל מהני צבורין אמאי חשיב קבוע מ"ש נמצא בפי עכבר מנמצ' ביד כותי וכו' אור"י דהכא מיירי שראינו שלקח מן הקבוע שנולד הספק במקום קביעות אבל לא ראינו הוי מפורש ואזלי בתר רוב והא דפריך זבחים דף ע"ג ונכבשינהו מיירי וכו' אע"פ שכבר נולד הספק במקום קביעות שאני התם דלא הוי קבוע גמור שהאיסור מעורב בהיתר ואינו ניכר ומדרבנן אסרו בקבוע זו מדאוריית' לא חשיב קבוע אלא כשהאיסור במקומו ולהכי נמי גזרי' התם טפי שמא יקח מן הקבוע מבנמצא כיון שאין האיסור ידוע:

[ה.] זבחים דף ע"ג אמרי' בעלי חיים חשיבי ולא בטיל ופריך הש"ס ונמשוך ונקריב חד מינייהו ונימא כל דפריש מרובא דפריש נמשך (בתמי') הוי לה קבוע וכל קבוע כמחצ' אלא נכבשינהו דניידי (יכוף אותם שיניידו דלא להוי קבוע) ונימא כל דפריש וכו' ומסיק אלא אמר רבא משום קבוע (דלמא אתי לממשך ולמסבינהו חד כי לא ניידי) כתבו תוס' מדגזור משום קבוע הי' נרא' דאי שקיל חד מן הקבוע אסור מדאוריית' ולא אמרי' מרובא פריש דכיון דדבר חשוב הוא ולא בטיל וכו' אבל אי אפשר לומר כן מדאמר רב טבעת של ע"ז שנתערבה בק' טבעות ונפלה אחת מהן לים הותרו כולן ומשמע נמי לדידי' דבמתני' אחד ברובא ומית חד מינייהו אמרי' דאיסור' מית והשאר מותרין ואמאי אדרבה דהיתר נפל ומית אלא היינו טעמא דהקילו משום דמדאוריית' בטלי ברובא דכל מילי מדאוריית' ברובא בטלו כיון דלא ידוע ואפי' ששה דברים מאחר שנתערב ולא ידוע והן תרומ' וכו' ולא שייך כל קבוע אלא בדבר הידוע עכ"ל:

[ו.] חולין דף צ"ה אמר רב בשר כיון שנתעלם מן העין אסור (שמא נתחלף בנבלה) תא שמע תשע חניות וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב. (בנמצ' ביד א"י). כתבו תוס' וא"ת דבזבחים משני גזרה שמא יקח מו הקבוע אמאי לא אסרינן הכא נמי גבי נמצא ביד א"י שמא יקח מן הקבוע וכי תימא דהתם נמי אם פרש' מעצמה שרי אלא דלכתחל' הוא דאסור לעשות כן שמא יקח וכו' דא"כ אמאי ירעו עד שיסתאבו כיון דפרשו מעצמן מותרין ותו הא אמרינן התם כוס של ע"א שנפל לאוצר מלא כוסות כלן אסורין פירש א' מהן לרבוא ומרבוא לרבוא מותרין למה לי נתערב כיון דפירש הוא מותר דמרובא פריש אלא משמע דאסור גזרה שמא יקח מן הקבוע ואין סברא לחלק בין קדשים וע"א לשאר איסורין וי"ל דהכא לא שייך כלל למגזר שמא יקח מן הקבוע כיון שהאיסור ידוע במקומו ואין חנות המוכרת נבלה מעורבת אבל כשהאיסור מעורב אי שרי לי' כי פריש אתי ליקח מן הקבוע ודוקא התם שאיסור מעורב בהיתר ור"ת הי' מתיר כשנכנס זאב ודרס שנים או שלשה טלאים כל חד וחד מטעם כל דפריש וכו' ואין נרא' אלא דוק' כשאיסור איסור ידוע עכ"ל. ובזבחי' דף ע"א כתבו תוספו' ליישב דברי ר"ת דלא דמי לטבעת וכו' דשאני ב"ח כיון דאפשר ע"י נכבשינהו דניידי. וא"ת אמאי תנן ימותו נימא ירעו עד שיסתאבו ויפדו ואח"כ נימא כל דפריש וי"ל דלא עבדינן תקנה ברעיי' כיון דלאחר רעיי' לא משתרי נמי אלא מטעם כל דפריש וכו' עכ"ל. ורא"ש כתב לדברי ר"ת צריך לחלק בין קדשים וע"א לשאר איסורין. ובשאלתות פ' ויקרא כתב ערוב ספק דרוסה אפי' א' ברבוא כולהון אסורות ואי אבדור מנהון רובא לחדא דוכת' ומיעוט לחדא דוכתא אמרי' איסור' בהנך רובא איתנהו ומיעוט' שריין ודאי למשקל חיטר' ובדרי' אסור דלמא אתי למשקל מקבוע וכו' ולא ירד לחלק כמו שדקדק הר"י ונרא' דהלכ' למעש' כדברי ר"י עכ"ל. ורשב"א בחולין הסכים לשאלתות דאי פריש ממילא לא גזרי' שמא יקח מן הקבוע וכו'. כתב הר"ן בשם תוס' דלא מקרי קבוע אלא כשהי' האיסור נודע קודם שלקח אבל אם לא נודע האיסור בשעה שלקח אע"פ שלאחר שלקח נתגל' האיסור ונעש' קבוע לא אמרי' בי' דנהוי קבוע למפרע. ונ"מ למי שלקח בשר מן המקולין ואחר כך נודע שהית' טרפה ביניהם דשרי כיון דבשעה שלקח לא הי' קבוע דדין קבוע שיהא כמחצ' חדוש הוא ואין לך בו אלא משעת חדושו ואילך כלומר משנעש' קבוע אבל למפרע לא. והא דבנמצא הלך אתר הרוב דוקא כשלא ראינו פורש מן הקבוע אבל ראינו פורש אע"פ שלא בא לידינו אלא לאחר כן דינו כקבוע כ"כ תוס'. ולי נרא' דכל שלא בא לידו ממקום קביעתו אע"פ שראה אותו פירש מן הקבוע מדינ' שרי דמדאוריית' לא מקרי קבוע אלא במקום קביעתו אלא שחכמים גזרו בשראוהו פירש מן הקבוע גזרה שמא יקח מן הקבוע והיינו סוגיין דפרק התערובות דכיון דכביש להו הרי הוא רואה אותן פורשין מן הקבוע והיינו טעמא דט' צבורין ואתא עכבר ושקל דאע"ג דמדינא לא מקרי קבוע כיון שלא נכנס לבית אלא לאחר שפירש מ"מ דנו אותו כקבוע כיון שראוהו פירש מן הקבוע וכי אזלינן הכא בתר רובא ולא גזרו עליו לפי שלא ראוהו פורש וכו' וא"ת ובההיא דתערובות כיון שאין האיסור ידוע היכי קרינן לי' קבוע א"כ אין לך איסור שיהא בטל לעולם י"ל דבכל האיסורין ודאי כל שמעורב ואינו ידוע לא מקרי קבוע אדרבא ברובא בטל וכיון שהוא מתבטל א"א לדונו כקבוע אבל התם ב"ח חשיבי ולא בטלי וכיון דלא בטלו הוי לי' קבוע עכ"ל. ובספר התרומ' כתב דפירש לפנינו אסור מן התור' וכן משמע דעת תוס' בפסחים ע"ש: [פסק] [ז). בפ"ח ממאכלות כתב הרמב"ם עשר חניות תשע מוכרות בשר שחיטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח בשר מאחת מהן ואין ידוע ממי לקח ה"ז אסור שכל קבוע כמחצה וכו' אבל בשר הנמצא מושלך בשוק הלך אחר הרוב דכל דפריש וכו' וכן בשר הנמצא ביד א"י ואין ידוע ממי לקח אם היו מוכרי הבשר ישראל מותר. כתב ה"ה וכתבו מן המפרשים בשלא ראו אותו פורש מן הקבוע אבל ראוהו וכו' הרי נולד הספק בקבוע ואסור וברור הוא. וכתב הרשב"א ויראה לי שהלוקח מן הקבוע שלא אסרו אלא בזמן שהיא בפני עצמה אבל אם נתערבה באחרות ואינה ניכרת בטלה היא ברוב משום ספק ספקא עכ"ל וכוונתו אעפ"י שהיא חתיכה הראויה להתכבד שאם הוא ודאי מן האיסור אינה בטלה עכ"ל:

והנני מעתיק פה מה שכתב הרשב"א בתה"א שער שני בית רביעי מה שצריך לענינינו:

תשע חניות וכו' וטעמא דהא מילתא משום דכל קבוע וכו' וכיון שיש שם אחת ידוע וניכרת מוכרת בשר נבלה הרי הנבלה אינה בטלה ברוב ואע"פ שאין שם חר"ל וכו' משום דכל איסור שנודע מקומו וניכר אינו בטל והרי היא קבוע בתוך ההיתר ואינו בטל וכו' וכן איסור חשוב כחהר"ל וכן ב"ח אינן בטלין והרי הן בתערובתן כאיסור קבוע וכו' וכיון שכן כל שלוקח ממקום שיש שם איסור קבוע כאחד מכל אלו הרי הן כמחצה וכו' ואם א"י מאיזה לקח ה"ז אסור. ובנמצא הלך אחר הרוב כיון שלא נולד לנו הספק בקבוע וכולי ודוקא בשלא ראינוהו בשעה שפירש מן הקבוע אבל אם ראינוהו ה"ז כלוקח מן הקבוע שהרי נולד לנו הספק בקבוע וכו' וא"ת אפי' פירש אמאי שרינן נגזר שמא יקח מן הקבוע תירץ ר"י דהתם היתר ואיסור מעורבין וכו' אבל היכא דמקום האיסור ידוע וניכר לא חיישי' דלאו ברשיעי עסקינן שיקח מן האיסור הברור ולפי דברי ר"י אם לקח אדם ממקולין חתיכ' הר"ל ואח"כ נמצאת טרפה במקולין אע"פ שלא נודע עד שפירש' זו וכשנולד הריעותא במקולין לא הית' זו בקבוע אפ"ה אסור' גזרה שמא יקח מן הקבוע הואיל ולא נודע חתיכות הטרפות בין חתיכות ההיתר. וכן דעת רבינו שמשון שכל שנאסר' שעה אחת מחמת קביעותן אעפ"י שפרשו באיסורן הן עומדין שמא יקח מן הקבוע וכו' ודעת ר"ת דכל שפירש מעצמו מותר ולא אסרו אלא בכובש ביד וכו' לפיכך מי שלקח בשר כשר מן המקולין ואפי' חהר"ל ואח"כ נמצאת טרפה במקולין ולא נודע חתיכות הטרפות בין שאר החתיכות ויש שם חהר"ל וא"י מאיז' לקח אם מן הטרפ' או מן הכשרה כל אותן שלקחו מכבר מן המקולין קודם שנודע שיש שם טרפה מותרות לפי שלא נודע האיסור אלא לאחר שפרשו וכשבא לאלו הספק בפירש בא להם וכו' והיינו סיפא דברייתא בנמצא הלך אחר הרוב אבל אסור לאחר מכן ליקח מן הקבוע במקולין. ואפי' לקח אחד בפנינו ה"ז אסור וכו' ומיהו דוקא כשלא נתערבה חתיכ' זו שלקח מן הקבוע בחתיכות אחרות של היתר אבל נתערב' מסתברא לי שכלן מותרות כדמוכח גבי טבעת של ע"א וכו' ובין כך ובין כך חתיכות קטנות מותרות אם היה שם רוב וכו' עכ"ל. וכ' בדק הבית ולפי מה שכתב בענינים אלו ה"ה אם היו בעיר זה עשר חניות מוחזקות לנו כולן בבשר שחוטה ולקח מאחת מהן וא"י איזו היא ואח"כ נתברר לנו שאחד מהחניות אלו בשר נבלה הרי מה שלקח מותר שבשע' שנולד הספק כבר פירש' זו ואזלינן בתר רובא. ואגב חורפי' אמר' וליתא דלא דמיין כלל דאלו בנמצא הספק שנולד לנו על שעה זו על חתיכ' זו עם היות החניות ברורים שאין בהם ספק והספק שעליה היא על שעה זו ולא על שעת פרישת' מן החניות אבל בשר שניקח מן החניות בעודן כלן בחזקת היתר כשנתברר שאחת מן החניות אסור' אין תורת הספק היה על שעה זו שאין תולדת הספק מצד עצמה אלא מצד בריר' החניות שנתברר עכשיו שאחת מהן אסור' ומתוך כך נולד בה הספק על אותה שעה שהיא פירש' ביד הלוקח מהן א"כ ספק זה אינו מחודש אלא גלוי מילתא שתחל' היה נעלם ממני שהייתי סבור שכלן מותרות וכשנתברר שאחד אסור אגלי מילתא למפרע שבשעת מקח חתיכ' זו כשפרש' מהן באות' שעה היה ספק שלה וזה ברור עכ"ל. וכתב משמרת הוא חלים והוא מפשר שהמחבר לא על חנות אחת מוכרת בשר נבלה בידוע אמר' דאע"פ שזה לא ידע שיש כאן חנות מוכרת בשר נבלה כיון שלקח משם מן הקבוע לקח והמחבר לא כתב כן אלא בשנמצא שם ספק טרפ' או אפי' ודאי טרפ' לאחר שלקח שזה לא נולד לנו במקולין עד לאחר שקנה זה וכל מה שלקח מתחל' ולאחר שפירש נולד לנו הספק הזה אם לקח מן הטרפ' וכו' מותר דזה כנמצא הוא דמאי שנא מתשע חניות דודאי מי שלקח מן הקבוע לקח אלא שלא נולד לנו הספק בעודו בקבוע אלא בפירש ומשום כך מותר ואעפ"י שידענו בבירור שלקחו מי שלקחו מן הקבוע שאין בשר נמכר בעיר אלא במקולין וכן פירשו תוס' בפרק ג"ה. עכ"ל משמרת. ובפ"ב מחמץ כתב הרמב"ם ט' צבורין של מצה ואחד של חמץ ובא עכבר ונטל ולא ידענו וכו' ונכנס לבית בדוק צריך לבדוק שכל הקבוע כמחצ' וכו'. כתב הראב"ד לא מחוור' הא מילתא אלא לענין ביטול אבל לענין בדיק' ספקא דרבנן היא עכ"ל כתב ה"ה בשם רא"ה שטעם רבינו כיון דבדיק' חמץ על ספק נתקנ' החמירו בספק זה יותר משאר ספקות של דבריהם וכן עיקר עכ"ל. ובפ"ב משבת כתב הית' חצר שיש בה עובדי כוכבים ומזלות אפי' ישראל א' ואלף עובדי כוכבים ומזלות ונפל' עליהם מפולת מפקחין על הכל מפני ישראל. פירש א' מהם לחצר אחרת ונפל' עליו וכו' מפקחין עליו שמא זה שפירש היה ישראל והנשארים עובדי כוכבים ומזלות נעקרו כלן מחצר זו לילך לחצר אחרת ונפל' עליו וכו' ואין ידוע מי הוא אין מפקחין שכיון שנעקרו כלן אין כאן ישראל וכל הפורש מהן כשהן מהלכין הרי הוא בחזקת שפירש מן הרוב לפיכך אם היה רוב ישראל אע"פ שנעקרו כלן ופירש א' מהן לחצר אחרת ונפלה וכו' מפקחין. כ' הראב"ד י"מ בהך מפקחין מפני שהוחזק שם ישראל אבל פירשו מהם ארבע או ה' ופירש א' מהם לחצר אחרת ונפל' וכו' אין מפקחין שלא הוחזק שם ישראל עכ"ל. כתב ה"ה נ"ל שדעת רבינו לפרש דבפריש כלהו ובעת פרישתן בעודן מהלכין נכנס א' מהם וכו' אין מפקחין וזו היא דר' יוחנן לפי שבטל הקביעות הא דפריש מקצתייהו ונשארו האחרים במקומן ואותו מקצת שפירש נכנס לחצר אחרת בין שיהי' המקצת רוב כולם או א' מהם מפקחין זו היא דשמואל וא"ת אכתי פשיטא דהרי זה כט' חניות וכו' ספקו אסור מדין קבוע י"ל דהתם אירע הספק בקבוע אבל כאן בעת פרישתו ספקו אם היה ישראל או עובד כוכבים ומזלות לא היה צריך לנו בדבר ולא אירע הספק עד שנפל' עליו מפולת בחצר אחרת וה"ז דומ' לנמצא הלך אחר הרוב ומן הדין היה שלא לפקח והודיענו שמואל שמפקחין וכו' זה נ"ל בדעת רבינו. ויש מי שפירש בהיפך דפריש כלהו וא' מכלן בעת מהלכו נכנס לחצר מפקחין מפני שהוחזק שם ישראל וכו' זו דעת ראב"ד ורמב"ן. וכתב רמב"ן שכוונת רבינו הית' לפרש כן אלא שלא פסק כשמואל מסוגיא דשמעתא דהוינן עלה ומי אמר שמואל הכי וכו' וכן פירש"י וגרסתם לא צריכ' דפריש לחצר אחרת ורמב"ן פסק כשמואל ואמר שכן דעת הלכות. ומה שנ"ל כתבתי וכו' וכן מצאתי בתשובה לרבינו שהוא מפרש הא דפריש כלהו אהא דר"י כמו שכתבתי אלא שכתב דפליג אדשמואל בעלמא דסבר ר"י דלא כוותיה כמה שכתב פרק ט"ו מהלכות א"ב עכ"ל וע' שם בכסף משנה ובלח"מ:

ובפט"ו מא"ב כתב אסופי שנמצא בעיר שיש שם עובדי כוכבים ומזלות בין שהיו רוב עובדי כוכבים ומזלות או רוב ישראל ה"ז ספק לענין קדש אשה וצריכה גט מספק מי שהרגו אינו נהרג עליו וכו' היו רוב עיר עובדי כוכבים ומזלות מותר להאכילו נבלות היה רובא ישראל מחזירין לו אבדתו. מחצה על מחצה מצוה להחיותו כישראל ומפקחין עליו את הגל בשבת. כתב ה"ה וכבר נשאל רבינו על דין הפקוח נפש שנרא' מדבריו שאין מפקחין ברוב עובדי כוכבים ומזלות והשיב דאדר"י סמך דאמר בחצר אחרת אין מפקחין ואוקימנא שפרשו כלם שהרי לא נשאר שם קבוע לפיכך אם פירש א' מהם לחצר אחרת אין מפקחין דכל דפריש וכו' וה"ה לזה שפירש מעיר שרוב' עובדי כוכבים ומזלות שאין מפקחין עכ"ל. וטור א"ח סי' שכ"ט כתב כמו שפי' הרא"ש ור"ן דברי הרי"ף וה"ה דברי הרמב"ם שאם נעקרו כלן וכו'. וכ"פ בש"ע. וכ' מ"א נעקרו כלם היינו בזא"ז דאי בבת אחת הא נמי קביעי (או"ה). וש"ע אה"ע סי' ד' פסק כרמב"ם דמחצ' על מחצ' מפקחין. ורמ"א כתב וי"א דאפי' ברוב כותים. וכתב ב"ש דסברת הרמב"ם דתינוק הנמצא מסתמא האנשים שבעיר ניידו והוי כאלו ניידו כלם ופירש א' מהם כסברת התוס' אבל אם נמצא בבית הוי מקום קבוע וכו' ע"ש. ובש"ע א"ח סי' תל"ט כ' פ' צבורין של מצה וא' של חמץ ובא עכבר ונטל וכו' ונכנס לבית בדוק צריך לחזור ולבדקו שכל קבוע וכו' כמחצ' וכו' (מיהו אם הככר קטן שיכול העכבר לאכול תלינן להקל שאכלו טור). וכתב מ"א דהוי ס"ס שמא מצה ואת"ל חמץ שמא אכלו וכו':

[ח]. וש"ע י"ד סי' ק"י כתב ט' חניות וכו' שכל קבוע וכו' ומסיק שם הש"ך כרא"ה דאם היו חניות כלן מוחזקות לנו בבשר כשר ואחר שלקח מהן נתברר שאחד מן החניות בשר נבלה הוי קבוע. ורשב"א נמי מודה לו בתערובות החניות ופליג עליו בתערובות החתיכות וכו' ע"ש, ופר"ח ומ"י ושאר אחרונים פליגי על הש"ך אלא דלרשב"א אין חילוק אפי' תערובות חניות נמי וכו'. וכן מבואר מדברי הר"ש בספר כריתות סי' קצ"ט ור' שכתב מה שמקשין העולם יאסר כל העולם בחריש' וזריע' מטעם נחל איתן שהוא קבוע י"ל כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך לומר קבוע דלא אמרי' קבוע אלא היכא שנתברר מקום האיסור. וע' עוד שם שהקש' הא דאזלינן בסנהדרין בתר רובא י"ל דשאני התם כיון שנודע באותו שעה מי מזכה ומי מחייב דמיא לט' חניות וכו' וכי אסרינ' ליקח מבשר שחוט' ודאי דמותר כיון שנתברר שלקח מחנות בשר שחוט' משא"כ בלוקח בא' מהן וא"י מאיז' חנות הוי כמחצ' וכו' (ומרדכי פ"ק דחולין תירץ דדבור דנפיק מפומייהו נייד והוי כלהו ניידו). ועוד כתב ש"ע רוב חניות מוכרות שחיט' ומיעוט מוכרות נבל' ולקח וא"י וכו' ונתערב' באחרות בטל' ברוב משום ס"ס. וכתב רמ"א ויש אוסרין משום דבכל מקום דהאיסור במקומו הוי כמחצ' על מחצ' והואיל והספק הראשון אסור מן התור' ואין כאן עוד ספקא להתיר רק תערובות לא מקרי ס"ס (ארוך) וע' בט"ז שם ס"ק ה' שכתב אם נתערב במקולין טרפ' בכשרות אסור ליקח מן הדין אף חתיכ' שאינ' ראוי' להתכבד דאי אפשר לומר חציו יהי' מותר וחציו אסור כיון שבאין מגוף אחד וכן כוונת הטור שהקש' על הרשב"א במ"ש וליקח מכאן ואילך אסור ואפי' שאינ' ר"ל מטעם שאין הכל בקיאין בזה ויטעו בין ר"ל וכו'. וכתב שאינו מבין דבריו וכו' היינו כמ"ש דאסורות מצד הדין גם החתיכות שאינן ראויות כמו הראויות כיון שהן מגוף אחד ע"ש (ונקודת הכסף חלק עליו וגם פר"ח ומנחת יעקב ע"ש). ועוד כתב ש"ע דהא דגזרינן שמא יקח מן הקבוע בהפרישו במתכוין אבל פירש ממילא שרי. וש"ך מסיק להלכ' אפי' פירש ממילא אסור כר"י ורא"ש ע"ש. ועוד כתב שם בשם הרא"ש דוקא שפירש אחר שנודע תערובות שכבר עומדין בחזקת איסור אבל פירש קודם שנולד הספק אפי' למ"ד פירש ממילא אסור לא שייך למיגזר מידי שכולן בחזקת היתר הם עומדין מאי אמרת שמא יקח אחר שנולד הספק וכו' בהא ליכא למטעי דאם לקח בעוד בחזקת היתר בשביל זה לא אתי ליקח לאחר שנאסרו עכ"ל: וכתב רמ"א והא דאסור אם הפרישו במתכוין היינו שלא פירש רק מעט ונשארו מקצת במקומן דאז חיישי' שמא יקח מן הקבוע אבל אם נתפרשו כלן ביחד ולא נשארו במקומן ובשעת עקירתן פירשו קצתן אותן שפירשו אז מותרין רק שנים האחרונים אסורים וכו'. (חילוק זה כתב לתרץ דברי הטור מסימן נ"ז לכאן דשם פסק גבי דרוסה שנתערב דנכבשינהו דניידו דהתם מיירי שהפריש אותן מקביעות כולן ע"ש). וע' ש"ע סימן ט"ז בהמ' שנשחט' אמה או בתה היום ונתערב' באחרות וצריך לשחוט מהם היום כיצד תקנתו נכבשינהו דניידי ממקום קביעותן ויקח אחד מהם וישחוט דכל דפריש וכו' ושנים הנמכרים אסורים לשחטן היום. וע' פר"ח סימן ק"י כתב ואפשר לומר דדבר שאינו אסור אלא ליום א' לא גזרינן שמא יקח מן הקבוע. כמו אותו ואת בנו. ולא קשה על ש"ע מסימן ט"ז. אבל על הטור שכתב בסי' נ"ז גבי דרוס' נמי נכבשינהו קשה ע"ש. ע"ש עוד בסימן ק"י הרבה חילוקים בדיני קבוע באחרונים:

[ט]. כתב הר"ן בפ"ק דמגל' ולענין העיירות המסופקות אם הם מוקפות חומה וכו' הורו הגאונים שהולכין אחר רוב עיירות וכו'. ובב"י סימן תרפ"ח כתב מיניה נשמע לענין קריאת מגלה דסתם עיר וכו' דלא באה לכלל ספק כלל ואין קורין בה אלא בי"ד בלבד שהוא זמן קריאה לרוב העולם וכו' ובספר מקראי קודש תמה דהא כל קבוע כמחצ'. ובספר לשון לימודים א"ח סי' רמ"ג תירץ דלא אמרי' קבוע כמחצ' אלא היכא דשקיל או שפירש בפנינו מהקבוע אבל היכא דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימי אזלינן בתר רובא ודמי לנמצא דאמרי' כל דפריש וכו'. וכתב שער המלך פ"א ממגל' מדברי הכריתות מוכח דלא כוותיה דהא תירץ כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך לומר קבוע וכו' הרי אע"ג דהתם כל שדה ושד' באפיה נפשיה קאי ולא יצא מתוך הקבוע אפ"ה ס"ל לר"ש דמקרי קבוע וכו'. וע' בר"פ כל הצלמים גבי ר"מ גזר שאר מקומות אטו אותו מקום וע"ש בר"ן וכו' מוכח מסוגיא דשם כלשון לימודים ודלא כר"ש וצ"ע עכ"ל שער המלך. ואלי' רבה א"ח סימן תרפ"ח כתב (על הא דכתב לבוש אם אנו מסופקין בעיר אם הוקפ' ואח"כ נתישב' או לא סומכין ארוב שמקיפין ואח"כ מתישבים או מתישבין על דעת להקיף) וז"ל כתב בספר דרך תמים להגהת הרי"ף דף י"ט קשה אמאי לא אמרי' כל קבוע כמחצ' ע"מ דמי. וי"ל דלא אמרי' כל קבוע וכו' רק כגון ט' חניות וכו' שנתברר החנות שמוכר' שחוט' וחנות שמוכר' נבל' ונפל' הספק בהן עצמן שלקח מאחד מהם ואינו יודע מאיזה מהם לקח אבל אם היו ט' חניות בעולם מוכרין נבלה ודאית ואחת מוכרת שחוט' ודאית וחניות אחרות מוכרות בשר ואין אנו יודעין אם מוכרות נבל' או שחוט' לא נדון אותן בתר קבוע אלא בתר רובא דעלמא. לכן יחויב שהקברות שאנו מוצאין שהם מזמן קדמון ואין אנו יודעין אם הם מא"י או מישראל נדון אותן בתר רובא דעלמא שהם א"י ואין כאן דין קבוע עכ"ל אלי' רבה:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה