אור ברסלב
כסף נבחר חלק ג אות נ (כלל קכב) נתינה בעכ אי הוי נתינה או לא

כסף נבחר חלק ג· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות נ (כלל קכב) נתינה בעכ אי הוי נתינה או לא

אות נ (כלל קכא) ניצוק חבור או לא

[א.] גיטין דף ע"ה תנן התם (ערכין דף ל"ב) בראשונ' הי' נטמן (הקונה בית בערי חומה) יום שנים עשר חדש כדי שיהא חלוט לו (דכתיב ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה וכו' לא יצא ביובל) התקין הלל הזקן שיהא חולש את מעותיו ללשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס ואימתי שירצה הלה יבא ויטול את מעותיו ואמר רבא מתקנתו של הלל נשמע הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת בעל כרחו אינה מגורשת מדאצטריך לי' להלל לתקוני נתינה בעל כרחו דהוי לה נתינה מכלל דבעלמ' נתינה בע"כ לא הוי נתינה מתקיף לה ר"פ ואיתימא רב שימי בר אשי ודלמא כי איצטריך לי' לתקוני שלא בפניו אבל בפניו בין מדעתו בין בע"כ הוי נתינה. כתבו תוס' וא"ת השתא דלא מפליג בין בפניו ובין שלא בפניו למה נטמן וי"ל דבפניו לא הי' יכול להעיז מלקבלם וגם אם הי' בפניו יעשוהו ב"ד לקבלם בע"כ וא"ת בבתי ערי חומה דהוי כפרעון החוב פשיטא דהוי פרעון כדאמרי' ב"מ (דף מ"ט) הלוה בישוב לא יחזיר לו במדבר משמע בישוב יחזיר לו אפי' בע"כ וי"ל דוקא בעלמא פשיטא דהוי נתינה דאין המלוה מפסיד בקבלת הפרעון אבל הכא דע"י פרעון צריך להחזיר הבית וכן ע"י קבלתו הוי הגט גט לא הוי נתינה וא"ת גבי גט פשיטא דלא הוי נתינה וכי אם יתן מתנה לחברו יקבלנה בע"כ ואור"י דיש לומר דכיון דאמר לה ה"ז גיטך ע"מ וכו' תלה הדבר בדעתה ועליו לקבלם והוי כמו בית ערי חומה וקמ"ל דאפ"ה בע"כ לא הוי נתינה עכ"ל. כתב הרשב"א הא דאצטריך למילף מתקנתו של הלל היינו דוקא במה שהוא חייב לקבל מן הדין כגון פדיי' הבית אבל במתנה לכ"ע לא הוי נתינה לפ"ז נצטרך לפרש דכשאמר לאשה ע"מ שתתני לי מאתים אינו תולה קבלת המעות בדעת עצמו אלא בדעתה שכל זמן שתרצה לתת יהי' הוא מוכן לקבלם והלכך הוי לי' כמו שהוא חייב בקבלתם ומש"ה איצטריך למילף מדהלל אף בכי הא לא שמה נתינה ובהא פליג רב שימי עוד נרא' לומר דאפי' למ"ד נתינה בע"כ שמה נתינה היינו דוקא שהנותן נפטר בנתינתו וזכה במה שבידו בקיום תנאי והיינו טעמא דגט ובית וכו' זכתה האשה בגט שבידה וזכה הלה בבית בקיום תנאי וה"ה לנשבע ליתן לחברו נותן לו בע"כ ונפטר אבל שתהא נתינה לגבי מי שנתן להם בע"כ לא שא"א לזכות לאדם בע"כ והיינו טעמא דמתנה וה"ה והוא הטעם לאומרת תן לי מנה ואתקדש אני לך ונשבע הלה ליתן לה ונותן לה בע"כ יצא הלה ידי שבועה והיא אינה מקודשת כנ"ל. ומקשו בתוס' מ"ט דרבא דלמא הכא מטעם שלא בפניו ותירצו דאם בפניו הוי נתינה כיון שיש לו לקבל מן הדין כמו כן נמי שלא בפניו הי' יכול לזכות ע"י אחר ואע"פ שחובתו היא ואין חבין לו שלא בפניו הלא כשהוא בפניו נותן לו בעל כרחו והוי נתינ' וכיון שכן אפי' שלא בפניו מזכה לו ע"י אחר ומאי אצטרך הלל לתיקוני אלא ש"מ נתינה בע"כ לא הוי נתינה ורב שימי סבר דאע"ג דבפניו נותנין לו בע"כ שלא בפניו לא הי' יכול לזכות לו ע"י אחר וכו'. וק' לי האיך אפשר לומר דכל שנותנין לו בפניו בע"כ מזכין לו ע"י אחר לחובתו והא אשה דמתגרשת בע"כ ואין מזכין לה גיטא ע"י אחר לפי שחוב הוא לה וכו' אלא מסתברא דרבא ס"ל דהלל כי תקון אפי' בפניו הו"ל לתקוני' אלא מאי דאצטריך לי' לשעתי' תקן. ומדרך הסברא אמר כך ומאי דפשיטא לי' לרבא אסתפק לי' לרב שימי דלמא כל שבפניו הוי נתינה והלל דוקא תקן שלא בפניו וכו'. תמיה לי אשמעתין אמאי לא דחו מקרא דנתינה בע"כ הוי נתינה דהא גבי אשה כתיב ונתן בידה וקי"ל דמתגרשת בע"כ. ומסתברא דלא אמר נתינה בע"כ לא שמה נתינה אלא בנתינה שמפסיד בכך המקבל מה שהוא שלו כי הא דאמר ה"ז גיטך ע"מ שתתני מאתים דאשה זו קנוי' אצל הבעל וקנינו קריא רחמנא דכתיב כי יקח איש וכו' וקנין כספו היא וכדאמרי' לקמן (דף פ"ה) חוץ מתרומותיך מהו קנין כספו אמר רחמנא והלכך כשאתה בא לסלקו משלו בע"כ אל תסלקנו ודכוותי' בית ערי חומה דממכר קרייא רחמנא ולא משכונה אלא דזכי לי' רחמנא למוכר שיכול לגאול עד תם שנת ממכרו ואם לא יגאל וקם הבית וכו' ואינו צריך למוכרו לו פעם שניי' אלמא מכר גמור הוא ומה שזיכה לו רחמנא לגאול אינו אלא כמי שהתנה שדה זו שלקחתי ממך אם יהיו לך מעות עד יב"ח תחזירה. הלכך נתינה בע"כ לא הוי נתינה אבל גט אשה שאין בעלה קנוי לה וגט שחרור שאין הרב קנוי לעבד אלא שיש לאשה שעבוד על בעל' בעודה תחתיו כשהוא בא לסלק שעבודה מעליו אם אתה בא לומר שאינו יכול לסלקו אלא מדעת האשה נמצא שאתה מחייב את שלו בע"כ ואל תחייבהו וכיון שכן בפריע' ב"ח נמי נתינה בע"כ הוי נתינ' כנ"ל עכ"ל הרשב"א. איכא דאמרי אמר רבא מתקנתו של הלל ה"ז גיטך וכו' ונתנה לו בין מדעתו בין בע"כ הוי נתינה וכי אצטרך לתקוני שלא בפניו וכו' מתקיף לה ר"פ וכו' ודלמא אפי' בפניו נמי מדעתי' אין בע"כ לא והלל מאי דאצטרך לי' תיקון וראה שהי' נטמן והתקין בע"כ ושלא בפניו הוי נתינ' ואי נמי הוי קאי קמן ואמר לא מקבלינא הוי איצטרך נמי לתקוני דתהוי נתינה וגבי גט דאיסורא לא קיימא תקנתא דהלל). כתב הרשב"א לענין פסק לא נתברר אם נתינה בע"כ הוי נתינה או לא הלכך לענין גט דאיסורא הוא גט פסול הוא דספק איסורא לחומרא ולענין קדושין אם אמר הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים ונתן לה בע"כ שאף הוא בא עכשיו לגמר קנינו בנתינה זו בע"כ הוי ספק מקודשת אבל לענין ממונא איכא למימר דהוי נתינה דקי"ל כלישנא בתרא לענין ממונא ולא שבקינן מאי דפשיט לי' לרבא ונקטי' מאי דאסתפקא לי' לרב שימי. ואיכא למימר כיון דרבא לא מסברא דנפשי' אמר אלא מדתיקן הלל ורב שימי אמר דההיא לא מכרעא אנן נמי מספקא וקרקע בחזקת בעליה עומדת מיהו ודאי מסתברא לענין מטלטלין אם מכרם ע"מ שיתן לו מאתים לא מפקינן מיני' דמטלטלין היכי דקיימי לוקמי ונתינה בע"כ הוי נתינה וראיתי להעיטור בשם רבינו האי דהלכתא כלישנא בתרא דרבא והרי"ף לא הביא מכל זה כלום בהלכותיו ורמב"ם כתב ה"ז גט פסול עכ"ל. (והרא"ש כ' וטוב להחמיר עכ"ל). וכ' הר"ן במתנה פשיטא דבע"כ לא הוי מתנה ובחוב לכ"ע הוי נתינה לא נחלקו אלא בגט על תנאי דמעות הללו שהיא חייבת להשלים תנאה דמי לחוב ודמי למתנה. ובעינא למידק מבתי ערי חומה דדמי לה שהבית מכור אלא דרחמנא אוקמי' אפדיון ומש"ה דמי לחוב ודמי למתנה. ולענין הלכה כתב העיטור וכו' ואף דברי הרמב"ם מטין כן שכתב ה"ז פסול וכ"מ שנאמר בחבור זה פסול אין פסולו אלא מדברי סופרים ואם נשאת לא תצא וכו' ומעתה אלו הרב ז"ל סובר שהדבר ספק הי' כותב מגורשת ואינה מגורשת אלא ודאי שהוא פוסק כלישנא בתרא דרבא אלא שרצה להחמיר לכתחל' מפני חומר ערוה וכו' ונמצאת למד שהאומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאתן וכו' ונתן בע"כ מקודשת וכן לענין דיני ממונות נתן לו בית או שדה ע"מ שיתן לו מאתים ונתנם בע"כ זכה ואחרים אומרים שהדבר ספק וכו' והוי ספק מגורשת וספק מקודשת וכו' (כמ"ש רשב"א):

[ב.] כתב רשב"א (על פלוגתא דרשב"ג ורבנן אם אמר ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי אצטליתא. דרבנן סברי אצטליתא דוקא קאמר ורשב"ג סבר תתן לו דמיה) הקשו בתוס' במאי עסקי' אי כגון שהוא רוצה לקבל דמים ומוחל לה האצטלות תפשוט בעיין דבסמוך דאמר לה מחולין לך דלרבנן לא מצי מחיל ולרשב"ג מצי מחיל (ולקמן אבעיא לן בין לרבנן בין לרשב"ג) ואי בשאינו חפץ לקבל דמים א"כ תפשוט דנתינה בע"כ הוי נתינה דהא הכא לא פליגא רבנן אלא משום דאצטליתא דוקא קאמר ורשב"ג אפי' בהכי פליג אלמא לכ"ע בע"כ הוי נתינה ובתוס' העלו הדבר בקושיא. ומסתברא דלא דמי דהכא מתכוין הוא בקבלת המעות לקיום תנאו ולא אקיים לרבנן דאצטלית דוקא קאמר וכו' אבל בעיי' דמחולין הא לא מתכוין לקיומא תנאה אלא בטולי ומבעיא אי מצי מחיל אתנאי או לא וכו' עכ"ל. ותוס' בערכין דף ל"ב כתבו וצ"ל דלרבא מיירי רשב"ג מדעתי' ואפ"ה לרבנן אצטלית דוקא קאמר וההיא בעיא דמחולין אינה אליבא דרבא דלרבא ודאי אליבי' לרבנן אפי' מחולין לך לא מהני עכ"ל. ועיין תוס' גיטין דף ע"ה ע"ב על מה דתנן ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא וכו' ואמר האב א"א שתשמשני שלא בהקפד' אינו גט רשב"ג אומר כל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט כתבו תוס' א"כ אמאי אמר רבא דנתינה בע"כ לא הוי נתינה. והא עכבה אינה ממנה והלכה כרשב"ג במשנתינו וכו' וי"ל דהכא ודאי להרווחה בעלמא עשה כן וכו' וכיון דלא איצטרך הוי כאלו נתקיים התנאי אבל הכא שתתני לי מאתיים בדעתו שיקבלם ולבסוף כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי וכו' עכ"ל:

[פסק]:

[ג] כתב הרמב"ם פ"ח מגירושין הל' כ"א ה"ז פסק לן ע"מ שתתני לי מאתים זוז מכאן ועד ל' יום נתנה בתוך ל' מדעתו מגורשת לאחר ל' אינה מגורשת נתנה בע"כ והוא אינו רוצה לקבל ה"ז גט פסול עד שתתן מדעתו. כתב ה"ה וכו' (כמ"ש הר"ן בדעת הרמב"ם). וטור אה"ע סי' קמ"ג כתב והרמב"ם כתב דהויא ספק מגורשת וכן מסקנת א"א הרא"ש ז"ל. כתב ב"י אפשר שהיו גורסין בספרי הרמב"ם כך ובנוסחא שלנו כתוב גט פסול וכו' וש"ע אה"ע פסק גט פסול ע"ש:

[ד.] כתב ב"י אה"ע בסי' קמ"ג והוי יודע כי מורי הר"י בי רב כתב דלמ"ד נתינה בע"כ הוי נתינה אפי' שלא קבל אין חשש בזה שאין חיוב אלא על הנותן ליתן וכן משמע מלשון תוס' ד"ה מכלל והטעם כמו שכתבו תוס' לקמן דיש חילוק בין מתנה דעלמא לנדון שלפנינו שבמתנה צריך דעת הנותן ודעת המקבל אבל נדון זה שאמר ע"מ שתתני לי תלה הדבר בדעת הנותן וכן נראה מלשון הרמב"ם שכ' והוא אינה רוצה לקבל ה"ז גט פסול הרי שהגט גט גמור ד"ת אלא שפסול מדברי סופרים ואפי' שלא קבל ולמ"ד נתינה בע"כ לא שמה נתינה אם לא קבל לא מהני אבל אם קיבל אפי' בע"כ מהני וראיה מדמשני תוס' שיכפוהו ב"ד לקבלו ואם איתא דלמ"ד לא הוי נתינה צריך שיקבלם מדעתו מה תירצו אלא ודאי לכ"ע אם קבלם אפי' ע"י כפייה שמה נתינה וכו' וראיתי מי שהשיג עליו וז"ל הכלל העולה מדבריו דליתא בין לישנא קמא ללישנא בתרא אלא דללישנא קמא אם לא קבל המעות בידו בפועל לא הוי נתינה ואם קיבל בידו אפי' בע"כ הוי נתינה וללישנא בתרא אפי' לא קיבל בידו אלא כל שאמרה שקול זוזי ואפי' שלא רצה לקבל בפועל הוי נתינה ודברים הללו קשין לשמען וכו' ומתוס' ורמב"ם אין ראיה ע"ש וב"י מסיק כסברת רבו ע"ש. ובית שמואל סי' קמ"ג כתב על מ"ש המחבר ה"ז גט פסול וכו' ואפי' אינו רוצה לקבל כמ"ש הר"י בי רב נמי אינו פסול אלא מדרבא ומ"ש עוד בתשו' אם קיבל המעות אפי' בע"כ לכ"ע הוי נתינה אינו מוכרח וראי' שלו מתוס' דחה המשיג דמה ענין עשוי ב"ד שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני להחזיר הבית לבעלים וכו' כיון שיש עליו לקבלן מן הדין דין הוא לכוף אותו כ"ש דסוף סוף כשאמר רוצה אני נמצא שקבלן מדעתו ע"ש. וכל זה שהיא נתנה מעות בפניו אבל שלא בפניו לא הוי נתינה כלל כמבואר בש"ס וכשהוא אינו בכאן ונתנה ליד ב"ד עיין תשו' רשב"א הובא בב"י ח"מ סי' ע"ג עכ"ל ב"ש. (וב"י סי' ע"ג כתב בשם תשו' רשב"א דאם הגיע זמן חוב לפרוע לא מהני אם נותן לב"ד דוקא התם תקנתא הוא דהלל ולא דינא ע"ש). ולקמן ס"ק י' כתב ב"ש על הא דכתב הש"ע אמר לה ע"מ שתתני לי אותו כלי וכו' ואבד אע"פ שנתנה לו אלף זוז אינו גט עד שתתן אותו כלי וכו' ויש מי שאומר שאם הוא מתרצה בקבלת דמים הוי גט כן כ' הרא"ש וכו' ועכצ"ל דרבנן ורשב"ג פליגי כשאינ' מרוצה א"כ קשה הא מוכח נתינ' בע"כ לא הוי נתינה לרבנן דקיימ"ל כוותייהו וי"ל נתינה בע"כ היינו אם הי' התנאי ליתן מעות ונתנה בע"כ אבל ליתן המעו' בעד הכלי ונותן בע"כ לא אמרי' נתינה בע"כ הוי נתינה וא"ל מדאמרי רבנן אצטליתא דוקא קאמר ת"ל אפי' לא אמרי' דוקא לא הוי נתינה בע"כ אלא ודאי במעות הוי נתינה וק' על הרא"ש דס"ל דהוא ספק ודוחק לומר אצטלית דוקא קאמר מ"ה לא הוי נתינה כלל אבל אם הי' מתנה על מעות הוי ספק ואפשר דס"ל לרא"ש נתינה ליד ב"ד שלא בפניו הוי נתינה כשאינו ידוע לנו דלא ניחא ליה ומותרת להנשא דלא כרשב"א (דלעיל) לכן קאמרי רבנן אצטליתא דוקא דאפי' ליד ב"ד שלא בפניו לא הוי נתינה. ובתשוב' הש"ך פסק ג"כ נתינ' ליד ב"ד הוי נתינ' ובאמת ראיית רשב"א מדתקן הלל וכו' ש"מ בעלמא לא הוי נתינ' ליד ב"ד הוא תמוה דשם גילה דעתו דלא ניחא ליה אבל אם אינו יודע דעתו י"ל דהוי נתינ' וכו'. וע"ש שהקשה עוד דמסוגיא שם משמע שאפי' לא נתן אותו דבר שהתנה ונותן בע"כ הוי נתינה לרב' דאמר שם הא לא אצטרך וקאמר דאתיא כרבנן ע"ש. וע' חו"מ סי' ע"ג וסי' ק"ל לענין פריעת המלוה בע"כ:

[ה.] בחדושי מהרי"ט בקדושין נסתפק לדעת הר"ן ורשב"א בפ"ק דקדושין (שכ' דנהי גבי נזקין ועבד אצטריך קרא לרבוי שוה כסף ככסף הכא גבי קדושין וערכין לא צריך קרא דהתם כל חד למלתי' דגבי עבד סד"א כיון דמגרע פדיונו ויוצא בע"כ של רבו דלימא ליה רבי' זיל טרח ואייתי זוזי להכי אצטרך קרא לרבוי דמסברא לית לן כה"ג שוה כסף ככסף אבל גבי קדושין כיון שהיא מתרצית בדבר שוה כסף לא צריך קרא לרבוי וגבי נזיקין נמי משום דכתיב מיטב שדהו ישלם וכו') אי מהני נתינה בע"כ כגון שאמר הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז ונתן לה בע"כ כדי שוויי' מהו כיון דבע"כ יהיב מסתברא דכסף דוקא או לא וכו' ולא נפשט דמעבד עברי ליכא למילף שאני התם שלא יטמע בין עובדי כוכבים ומזלות וכו' ע"ש. וע' ב"ש סי' כ"ז. ושער המלך בפ"ג מאישות כ' דעיקר ספקו במחלוקת שנוי' שדעת מהר"י בי רב הובאו דבריו בתשו' מהר"ם אלשקר סי' ל"ב דאפי' בגיטין אם התנה לתת דמים יכול לתת שוויין אפי' בע"כ דע"כ לא פליגי רשב"ג ורבנן גבי גט אלא כשהתנה לתת אצטלית ורצה ליתן דמים אבל כשהתנה לתת דמים לכ"ע יכול ליתן שוויין והרלנ"ח ור"מ אלשקר חלקו עליו והמבי"ט הסכים להר"י בי רב עכ"ל. ועיין בפר"ח בס' מים חיים סי' ד' שכתב גבי פדיון הבן ושאר מתנות כהונה אמרי' נתינה בע"כ שמה נתינה ואף שכהן אינו רוצה לקבלם יצא י"ח ע"ש ובשער המלך פ"ג מאישות. ועיין בר"ן בפ"ג משבועות גבי מי שנשבע שאתן לפלוני וכו' וקשה אמאי חייב בשבועת ביטוי הא אין בידו דשמא לא ירצה לקבל וי"ל דהכא במפרש שאתן אם ירצה לקבל א"נ י"ל דסתם נמי כמפרש דמי דלא נשבע אלא מה שבידו לעשות כלומר שאם חברו רוצ' לקבל שיתן וכך מוכח מנדרים (דף ס"ב) וכן בדיני ממונות שדי נתונה לך אם איני נותן לך ק' מנה וכו' ורצה הלה ליתן והלה לא רצה לקבל לא קנה שדה שלא נתכוין אלא במה שבידו לעשות. וההוא דאמרי' גיטין (דף עה) ע"מ שתתני לי ר' זוז ונתנה בע"כ אינה מגורשת גיטין שאני שאפי' אמר מחולין לך אינו גט עד שתתן ועוד דהתם מקבל הוא דאתני ועד שיהיו נתונין לי ממך משמט (הרמב"ן ז"ל):

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה