כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות מ (כלל קה) מסיח לפי תומו
[א.] יבמות דף קכ"א מתני' אפי' שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו ר' יהוד' אומר אפי' שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פ' בין שהוא מתכוין (לעדות) בין שאינו מתכוין. ר' יהוד' בן בבא אומר בישראל אע"פ שהוא מתכוין ובכותי אם הי' מתכוין אין עדותו עדות [גמ'] אמר ר"י אמר שמואל לא שנו אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד (ולא להתיר את אשתו) עדותו עדות. היכי ידעינן אמר רב יוסף בא לב"ד ואמר איש פ' מת השיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר מת סתם זהו נתכוין להעיד. אתמר נמי אמר ר"ל לא שנו אלא שנתכוין להתיר וכו' א"ל ר' יוחנן לא כך הי' מעש' באושיעא ברבי שהתיר' עם פ"ה זקנים א"ל לא שנו אלא שנתכוין להתיר וכו' ולא הודו לו חכמים. אלא מתני' דקתני ובכותי אם הי' מתכוין וכו' היכא משכחת לה (דלא נתכוין להעיד ולא להתיר) במסל"ת. כתב נמוק"י דכותי אינו בר עדות אלא משום דקים לן דקושט' קאמר כיון דמסל"ת ומשום עיגונא אקילו רבנן. בסגיותינו ובסוגי' דגיטין אסיקנא דמסל"ת נאמן כיון שאמר מת פ' סגי. וקש' מהני עובדא דלקמן דכתיב בהו וקברתיו וכו' ותירצו רשב"א וריטב"א י"ל דעובדא הכי הוי ולא דצריכינן להו. ורמב"ם שכתב והוא שיאמר וקברתיו תמהו עליו ולתקן דבריו כ' הריטב"א היכא דכותי מכריז ואמר מאן איכא בבית פ' בהא סגי בלא קברתיו כיון דמעייל נפשיה לאכרוזי אבל בכותי מסל"ת דעלמא חיישינן דלמא אמר בדדמי וצריך שיאמר וקברתיו עכ"ל: [ב.] גיטין דף כ"ח ע"ב שמע מקומנטריסין של כותי איש פ' מת איש פ' נהרג אל ישיאו את אשתו. ופריך הש"ס אמאי הא כותי מסל"ת נאמן ומשני ה"מ במילתא דלא שייכי בה (שאינה תפארת להם) אבל במילתא דשייכי בה (כי הכא שמתפארים שהרגו בדין) עבדי לאחזוקי שקרייהו (עבידי לשקר ולומר נהרג אע"פ שלא ראוהו אלא יוצא לידון):
[ג.] ב"ק דף קי"ד ע"ב מתני' אמר ר"י בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה. [גמ'] אשה וקטן בני עדות נינהו אר"י אמר שמואל כגון שהיו בעלים מרדפין אחריהם ואשה וקטן מסל"ת וכו'. אמר רב אשי אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד. א"ל רבינא לרב אשי ולא והרי נחיל של דבורים וכו' שאני נחיל דקנין דרבנן הוא. ודאוריית' לא והאמר רב יהוד' אמר שמואל מעשה באדם א' שהי' מסל"ת ואומר זכורני כשאני תינוק ומורכב על כתפו של אבא וכו' והטבילוני לאכול בתרומה וכו' והעלהו רבי לכהונה על פיו. בתרומה דרבנן. ואכתי דאוריית' לא והא כי אתא רב דימי בתינוק שהי' מסל"ת ואמר אני ואמי נשבינו לבין הכותים יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי והשיאה רבי על פיו. בשבויה הקילו (דספקא בעלמא הוא). כתב באספ"ז וז"ל כ' הר"מ מסרקסטה ונרא' לומר בשבויה ובעדות אשה שאם האשה בת דעת ונתכוונה להעיד נאמנת כדאמרי' התם שתי נשים שנשבו אבל בקטן או בכותי הוא דמכשרינן במסל"ת ולא מקבלינן בתורת עדות. ועבד ושפחה נמי כאשה בת חורין דמי והכא גבי נחיל של דבורים אשה גדול' לא מהימנ' אלא במסל"ת עכ"ל. כ' שלטי גבורים ביבמות ונרא' בעיני אפי' בשאר איסורין מאמינים לכותי מסל"ת בין להחמיר בין להקל באיסור של דבריהם. ומז"ה אומר שאין כותי נאמן במסל"ת אלא בעדות אשה בלבד. ה"ד מסל"ת לא ששאלוהו אחרים אלא הוא מתחיל לספר מאליו מת איש פ' ואע"פ שחוקרין אותו אח"כ ה"ז מסל"ת. וישראל שנעש' כותי כ' ר"י שסומכין עליו במסל"ת ומז"ה אומר שאין סומכין עליו וכדברי ר"י נרא' עכ"ל. ורא"ש ביבמות כתב ומסתבר' לן דפסול מד"ת מסל"ת משיאין אשה על פיו דלא גרע מכותי עכ"ל. [כ"כ הרי"ף]. כתב המרדכי בשם רבינו גרשום ב' כותים מסל"ת פ' נהרג. וב' מסל"ת אינו נהרג האשה אין לה תקנה עכ"ל:
[פסק]:
[ד.] כתב רמב"ם פי"ב מגירושין הכל נאמנין וכו' אפי' כותי מסל"ת נאמן וכו' ואם נתכוין להעיד אינו נאמן וכן הפסול בעברה מן התור' אם בא להעיד באשה שמת בעלה אינו נאמן ואם הי' מסל"ת נאמן אין זה פחות מן הכותי אבל פסול מדבריהם נאמן לעדות אשה. ובפי"ג הל' י"א כתב כיצד הי' כותי מסיח ואומר אוי לפלוני שמת כמה הי' נאה כמה טובה עשה עמי. או שהי' מסיח ואומר כשבאתי בדרך נפל פלוני שהי' מהלך עמנו ומת ותמהנו כיצד מת פתאום כיוצא בדברים האלו שהן מראין שאין כוונתו להעיד נאמן וכו' כותי שמסל"ת תחלה אף על פי ששאלו אותו אח"כ ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע נאמן ישראל ששמע מכותי המסל"ת מעיד וכו'. במד"א שלא הי' שם אמתלא בשיחת הכותי אבל הי' שם אמתלא שמא לא נתכוון אלא לדבר אחר כגון שאמר לא' עשה לי כך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי פלוני אין זה מסל"ת שכוונתו להטיל אימה. וכן שמע מערכאות וכו' שהן מחזיקין ידי עצמן בכזב כדי להטיל אימה [הכי איתא מעש' ביבמות דאמר כותי לישראל קטול אספסתא בשבתא ואי לא קטלינא לך כדקטלינא לפלוני וכו' ופסק רב יוסף דאיתתא אסורה] כתב מש"ל כותי שהעיד ע"י שאלה ואח"כ העיד במסל"ת לא מהני. ואי לא ידעינן אם בתחל' העיד ע"י שאלה וכו' תלינן להקל מהריב"ל ח"א סי' ט'. ובש"ע אה"ע סי' י"ז כתב פסולי עדות דאוריית' וישראל מומר לעכו"ם ולכל התור' כולה מסל"ת נאמן. כתב רמ"א בשם הריב"ש סעיף י"ד אם אמר מת פלוני במסל"ת אף על פי שלא אמר דברים אחרים מקרי שפיר מסל"ת ויש מחמירין (ב"י בשם הר"ן). וב"י שם כתב שכל בתי דינין שהיו בסאלניק המנהג להתיר וע' ב"ש שם. כותי מסל"ת מפי כותי מסל"ת משיאין על פיו וכו' ע' עוד שם מפרטי דינים בענין הזה. כתב בפסקי מהרא"י סי' ר"כ בשם א"ז דקטן נאמן במסל"ת דוקא דהיינו אם אמר עכשיו באנו מהספד פלוני אבל בלא מסל"ת אינו נאמן ומטור סי' י"ז באה"ע משמע אפי' בלא מסל"ת ועוד כ' הראב"ן הא דנאמן דוקא לאלתר נאמן במסל"ת כגון דאמר עכשיו באתי מהספד פלוני. וראבי"ה ס"ל אפי' שלא לאלתר. עיין ש"ע סי' י"ז:
[ה.] כתב ב"י בי"ד סי' ט"ו אין סומכים על הכותי בגדיים קטנים הנקחים ממנו ואומר שהם בני ח' ימים כ"כ רשב"א בתשובה סי' רמ"ג וכ"פ בש"ע שם ובסי' ט"ז כתב נמי בשם הרשב"א כותי שמכר ב' בהמות ואח"כ אמר מסל"ת שהן אותו ואת בנו מסתברא שאינו נאמן במ"ש לאחר שמכרה ויצאה מתחת ידו אלא מיהו אי מהימן לי' אסור כדאית' בההוא סמיא קדושין דף ס"ו. ובש"ע כתב סתם אינו נאמן. וטור סי' ס"ט כתב בשם ספר המצות כותי משמש בבית ישראל ושם הבשר בקדרה ואין ידוע אם הדיחו או לא נאמן במסל"ת. ואם יודע שדרך ישראל להדיחו והי' שם אפי' נער שיודע בטיב הדחה או אפי' אחד יוצא ונכנס מותר דמרתת כותי ויש אוסרין בזה. כתב ב"י ז"ל סמ"ג כותי משמש וכו' אף על פי שכתב ר"ה גאון שאין סומכין על דבריו של כותי לא לאיסור ולא להיתר מ"מ יש להתיר כאן אם יודע כותי מנהג ישראל וקטן וכו' שירא פן יגיד הדבר. ועוד אנו אומרין פ' אין מעמידין דף ל' כותים אנקיותא קפדי וריב"א פסק שלא להתיר זה אלא ע"י טעימת קפילא לדעת אם יש בקדרה טעם מלח יותר מדאי עכ"ל. ובסמ"ק כתב דנאמן במסל"ת. וקש' הא אין נאמן אלא לעדות אשה. ויש לומר דטעמא דסמיך הכא אמסל"ת משום דקפדי אנקיותא. אי נמי משום דסבר דבאיסור דרבנן נאמן במסל"ת כמ"ש תה"ד סי' ע"ט והאי נמי איסור דרבנן דמליח כרותח והוי דם שבשלו דאינו עובר עליו עכ"ל. ועוד כתב ב"י אף שיודע הכותי מנהג ישראל נאמן במסל"ת. ופרישה וב"ח תמהו עליו איך שייך מסל"ת כשיודע שאיסור והיתר תלוי בזה. וש"ך שם כתב מ"מ איכא למימר ואף על פי שיודע מנהג ישראל משכחת לה כגון דהסיח ל"ת לפני אחרים שלא שאלוהו אם הדיחו. והגע עצמך דקי"ל מומר לע"א נאמן מסל"ת ולא אמרי' כיון שיודע שאיסור והיתר תלוי בזה משקר אלא ודאי כמ"ש. ע' פ"ח ופ"מ. ובש"ע השמיט דין מסל"ת אלא כתב אם יודע מנהג ישראל. ורמ"א כתב דבחד מינייהו סגי או מסל"ת או ישראל יוצא ונכנס. ובי"ד סי' צ"ח כתב הטור נתערב מבשא"מ דאיסורא יטעמנו קפילא כותי וכו' כתב הרשב"א וא"צ שיהי' אומן בכך אלא אפי' סתם בני אדם שכל טעם שאינו נרגש לסתם בני אדם אינו טעם וכתב עוד ואם הוא אומן אפי' יודע שסומכין עליו נאמן שאינו מפסיד חזקתו ויש מי שאוסר עד שיהי' אומן ומסל"ת וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל שצריך שלא ידע שסומכין עליו בענין איסור והיתר עכ"ל הטור. וכתב ב"י דרשב"א בת"ה נמי כתב לבסוף ויש מחמירין דלא סמכי' אלא אקפילא ומסל"ת ויש לחוש לדבריהם. ובש"ע כתב סתם יטעמנו כותי וכו' ומשמע דלאו אומן אלא שצריך שלא ידע שסומכין עליו וכו'. כתב הט"ז נ"ל דרשב"א ס"ל דהא דאמרי' דאין מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה היינו במידי דבעי עדות דוקא משא"כ איסור והיתר שפיר מהני דבזה לא בעינן עדות גמורה אלא אם יש לנו הוכחה סגי דהא ע"א נאמן באיסורין כנ"ל אבל לענין הלכה כבר פסקו טור ש"ע סי' שט"ז לענין בכור לא מהני מסל"ת. וא"כ לא מהני בשום דוכת' דאיכא איסור דאוריית' עכ"ל. וש"ך כתב דיש רוצין לתרץ הא דאין נאמן במסל"ת בשאר דברים היינו היכא דאתחזק איסורא משא"כ הכא דלא ידעינן אי אית בי' טעם כלל ודוחק. ועוד דהתם פרכינן משבויה ומאי פריך הא בשבויה לא אתחזק איסורא (ומנחת כהן כתב דאדרבא משם ראי' שבדברים שלא הוחזק איסור אפשר שנאמן מסל"ת וזהו שתרצו בשבויה הקילו ופירש"י דספק בעלמ' הוא ר"ל שלא הוחזק שם איסור כמו גבי א"א. וא"כ נרא' ה"ה בשאר דברים שלא הוחזק בהן איסור) ואע"ג דריב"ש מחלק בהכי גבי קנקנים של יי"נ שכותי מסל"ת על שעברו יב"ח היינו באיסור דרבנן הוא דיש לחלק בהכי אבל לא באיסור דאוריית' לכן נ"ל לחלק דוקא היכא דליכא למיקם עלה דמלתא הוא דאינו נאמן במסל"ת באיסור תורה אבל מבשא"מ דאיכא למיקם עלה דמילתא להטעימו לקפילא סמכי' עלי' וחילוק זה מוכח בריב"ש עכ"ל [וז"ל ריב"ש וגם אם נאמר דגם כותי מסל"ת נאמן גבי טעימת התערובות כאן גבי הכשר קנקנין אין להאמינו דשאני התם שאפשר לעמוד על הדבר ולא ישקר לפי תומו בדבר שימצא שקרן עכ"ל). ובסי' קכ"ב כ' ש"ע כלי סעודה שביד כותי ואומר שחדשים הם ויראה כמו שהוא אומר מותר לקנות ממנו. כתב ש"ך כיון דסתם כלים אינם ב"י א"כ ליכא אלא איסור דרבנן עכ"ל. ובסי' קל"ו כ' ש"ע אין כותי מסל"ת נאמן בהכשר כלי האסורים (רא"ש ומהרי"ק וריב"ש). כתב ש"ך אע"ג דבב"ק דף קי"ד איתא שנאמן באיסור דרבנן והוא מוסכם מכל הפוסקים יש לומר דהתם מיירי בדבר דלא אתחזק איסורא משא"כ הכא ובזה א"ש דכאן סתם הרב כהמחבר ובא"ח סי' תקי"ג כתב דכותי מסל"ת נאמן אם מביא ביצים בי"ט שנולדו אתמול דהתם לא אתחזק איסור' עכ"ל. ובסי' ש"כ כתב ש"ע הלוקח כלי צמר מהכותי צריך לבדקן שמא הם תפורין בפשתן ואפי' אם הי' כותי מסל"ת שתפרן בקנבוס אינו נאמן. כתב הש"ך דרא"ש כתב הטעם משום דלהשביח מקחו אומר כן וכו' ואין להקשות לאיזה צורך הוצרכו לזה דהא ס"ל דאין כותי נאמן במסל"ת אפי' באיסור דרבנן אלא בעדות אשה דכבר הוכחתי שם דדוק' היכא דאתחזק איסור' אבל הכא דלא אתחזק והוי נאמן אם לא שידוע לכל הכותים ולהשביח מקחו אומר כן עכ"ל [וא"כ הכא נ"מ לכלאים דרבנן]. ובסי' שט"ז כתב ש"ע הלוקח בהמה מכותי ואינו יודע אם בכרה ה"ז ספק ואפי' אם מסל"ת שכבר בכרה. כתב ש"ך בשם הב"ח הטעם דלהשביח מקחו אומר כן ודרישה כתב אפי' בלא השביח נמי מסל"ת אינו נאמן וכן בפסקי מהרא"י כתב ומטעם דמסל"ת לא מלאני לבי להתיר ולסמוך עלה לחודא ואע"ג דמשמע באשר"י פ"ג דבכורות דהא דלא מהימנינן לכותי משום דתלינן להשביח וכו' הא איכא הוכחה דמילת' שאינו מכוין לכך נאמן מ"מ בי"ד כתב סתם מסל"ת לא סמכינן ותו דקאמר בב"ק דאין מסל"ת נאמן במילי דאוריית' אלא בעדות אשה וצ"ע בדבר עכ"ל מהרא"י וע' בט"ז שם (וע' ב"י א"ח סי' תקי"ג דמשמע מדבריו דרא"ש ורשב"א ור"ן ס"ל אפי' בדרבנן אין מסל"ת נאמן). כתב הראב"ן בפירושיו לב"ק וז"ל. ומסקנ' באיסור דרבנן מסל"ת כשר באיסור' דאוריית' אינו כשר אלא באשה משום עגון ובשבוי' דהקילו בה ומסל"ת בין גדול בין קטן ואפי' אשה ואפי' כותי ויש הפרש בקטן מסל"ת דאם לאלתר כשר כדתנן ר"י אומר אפי' שמע מן התינוקות הרי אנו באין מלספוד וכו' אלמ' לאלתר בעינן אבל לאחר זמן לא וכן קטן שבא להעיד ולהתיר ולומר מת בעלה אינו נאמן מדתנא הוחזקו להיות משיאין ע"פ ע"א וכו' ולא קתני מפי קטן ולא ע"פ קטן אלמ' אינו כשר אלא מסל"ת ולאלתר עכ"ל. [ע' מנחת כהן שהוכיח דתוס' ורא"ש בבכורות דף כ"א ס"ל לא אתחזק איסור' נאמן כותי מסל"ת אפי' באיסור תורה גבי הלוקח בהמה ואין ידוע אם בכרה דאי לאו משום דלהשביח מקחו הי' נאמן מסל"ת]: