אור ברסלב
כסף נבחר חלק ב אות כ (כלל פו) כל יתר כנטול דמי

כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות כ (כלל פו) כל יתר כנטול דמי

אות כ (כלל פה) כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד

[א.] בכורות דף מ' מתני' בעל חמש רגלים או שאין לו אלא ג' רגלים [הוא מום ונשחט הבכור עליו]: [גמ'] אמר רב הונא ל"ש אלא שחסר ויתר ביד אבל ברגל טרפה נמי הוי דכל יתר כנטול דמי (ובהמה שניטל ירך וחלל שלה נבלה וקי"ל בבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעל' טרפה ועוד בוקא דאטמא דשף מדוכתי' טרפה). ע' חולין דף נ"ה ע"ב כתב רש"י דהוי כבעלת רגל א' וטרפה דהוי כשמוטת ירך:

[ב.] חולין דף נ"ח. ההיא חיותא דהו"ל תרתי סני דיבא אייתי לרבינא וטרפה מדרב הונא [דיתר כנטול] ואי שפכן להדדי כשרה. ההיא גובתא דהוי נפקא מבי כסי להובלילא סבר רב אשי למטרפי' א"ל כל הני חווי ברייתא הכי אית להו. ההוא גובתא דהוי מעברא מבי כסי לכרסא סבר מר בר רב אשי לאכשורי. א"ל רב אושעיא אטו כלהו בחדא מחתא מחתינהו היכא דאתמר אתמר (ויתר הוא וכאלו ניטל א' מן המעים כנגדו דכל יתר כנטול וכן הלכה דליכא מאן דפליג ואע"ג דאמרן לעיל באוני דריאה לית הלכתא כרבא ביתרת הא אוקימנ' והוא דקיימי בדרי דאוני דקים להו לרבנן דארחייהו בהכי אבל ביני ביני טרפה אלמא כנטול דמי וגבי רגלים דלאו ארחייהו ודאי טרפה). כ' הרא"ש בשם בעל הלכות שאם נמצאו ב' כבדים טרפה שני טחולים כשרה. ורמב"ן ז"ל כ' דלא אמר יתר אחת כחסר א' אלא כאלו ניטל היתר ומקומו עמו וכל שאלו ניטל עיקר האבר טרפה השתא נמי טריפה. ואם היתה רגל יתר למטה מצומת הגידין כשירה ופירש"י עיקר עכ"ל הרא"ש. כ' רשב"א בשם רמב"ן דכנטול אמרי כחסר לא אמרי' לפיכך שני טחולין הסמוכין בסומכייהו טרפ' שהרי רואין אותו כאלו נטלו ונקבו במקום חבורן וכן ב' כבדים הנמצאים מחוברין בכזית שהוא במקום מרה או במקום חיותא טרפה הא לאו הכי כשרה וכן יתר רגל למטה מצומת הגידין וצ"ע עכ"ל. ובתורת הבית כתב ול"נ שלא אמרו כל יתר כנטול עם מה שמחובר ולא קאמר אלא כנטול הוא לבד ממקומו וכל יתר שאלו אתה נוטל לבדו ממקומו טרפה אף זה טרפה הא לאו הכי כשרה לפיכך ב' טחולין לעולם כשיר' שאפי' דבוקין בעוביין ואתה נוטל הא' עדיין נשאר הב' שלם כלומר שעדיין יש במה שנשאר כעובי דינר זהב. וכן ב' כבדים באיז' מקום שיהיו מחוברין שאין החסרון פוסל בו כ"ז שנשאר בו כזית במקום מרה וכו' אבל ב' בני מעין אם אתה נוטל הא' נמצא הב' נשאר נקוב וכן בב' מררות דבוקות זו בזו וכן ביתרת רגל משום בוקא דאטמא וזה נ"ל ברור אלא שאין אני אומר כן למעשה עכ"ל: [פסק]:

[ג.] בפ"ו הל' כ' משחיטה כתב הרמב"ם כל אבר שאמרו חכמים בו שאם ניקב במשהו טרפה כך אם ניטל כולו טרפה בין שניטל בחולי או ביד בין שנברא חסר וכן אם נברא בב' אברים מאותו אבר טרפה שכל היתר כנטול הוא חשוב. כיצד ניטל א' מהמעיים או המרה וכיו"ב בין בעוף בין בבהמ' טרפה וכן אם נמצא בהן ב' מררות או ב' מעים טרפה אבל אם ניטל הטחול או שנמצאו ב' מותרת שאינו בכלל המנוין. כ' כ"מ משמע לדעת רבינו נמצאו לה ב' כבדים כשירה דאע"ג דכנטול דמי אין בכך כלום דכנטול דמי היינו לו' דכחסר מתחלת ברייתו דמי וחסר הכבד כשירה שלא אמרו טרפ' אלא בניטל. וכ"כ הרמב"ם לקמן פ"ח כל אבר שנאמר בו אם חסר טריפ' כך אם ניטל טרפה אבל אבר שנא' בו אם ניטל טרפ' אינ' נאסר' אלא אם נחתך אותו אבר אבל אם נברא' חסר' אותו אבר ה"ז מותרת שאם לא תאמר כן נמצא החסר' והנטול' אחת. ובהלכה י"א שם כ' בהמה שהית' חסרה רגל בתחלת ברייתה טריפ' וכן אם הית' יתרה רגל שכל היתר כחסר הוא) ומ"ש רבינו בטחול מדסתם לה סתמי' משמע אפי' דבוקים בסומכי' כשרה וכן דעת רש"י ודלא כרמב"ן עכ"ל. ובש"ע י"ד סי' מ"א פסק שני כבדים טרפה דהוי ניטל הכבד (ואף דכ"מ כ' דיתר כחסר מ"מ פסק הכא דטרפ' משום שהוא פוסק בסי' נ' כרשב"א דאמר כל מקום דניטל טרפה ה"ה לנברא חסר ופליג בזה ארמב"ם. א"כ חסר הכבד טרפה לפי זה דרמ"א כ' שם דבהפסד מרובה יש לסמוך ארמב"ם דחסר כשר א"כ גם ביתר הכבד כשר בהפסד מרובה. ובסי' מ"ג פסק ש"ע ב' טחולין כשרה אפי' דבוקים בצד העב. ורמ"א כ' יש מחמירין אם נמצא בצד עב וטוב להחמיר אם לא במקום הפסד מרוב'. ובסי' נ"ד דוקא אם נעקר חוליא טרפה אבל אם אירע כך חסרה כשר וה"ה אם יתרה חוליא א' (דיתר כנטול היינו כחסר. ד"מ וש"ך) ע' סי' נ"ה לענין יתר רגל. ובט"ז שם:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה