כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ח (כלל ס) חזקה
בכלל זה אבאר כל מיני חזקות הנמצאים בש"ס:
[א.] גרסי' חולין דף י' ע"ב מנא הא מלת' דאמור רבנן אוקי מלתא אחזקי' (במקומו' הרבה סמכו על החזקה לאסור ולהתיר) אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן אמר קרא ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית ז' ימים (דבעיא דליפוק מכל הבית ואח"כ יסגיר את הדלת) דלמא אדנפק ואתא בצר ליה שיעורי' מכגריס ונמצא שלא הי' נגע בשעת הסגר ואין הסגרו הסגר דכמאן דלית' דמי] אלא לאו משום דאמרי' אוקים אחזקי'. כתבו תוס' ד"ה ודילמא וכו' אין להקשות היכי מוכח מהכא דאוקים מלת' אחזקי' דלמ' הכא טמא מספק דספק טומאה בר"הי ספקו טמא. דבכל ענין טימא הכ' אפי' הוי רה"ר שיש בו הרבה בני אדם ואפילו דבר שאין בו דעת לישאל. אבל ק' דתינח היכא דליכ' ריעותא אבל היכא דאיכ' ריעות' כגון סכין שנמצאת פגומ' וכן אחד משנים שנטמא ודאי בר"ה דמטהרין שניהם מטעם חזקה כה"ג מנא לן דאזלינן בתר חזק' וי"ל דה"נ יש ריעותא גדולה דאע"ג דאשתכח שחסר לאתר שבעה אפ"ה לא מטהרין למפרע כל אותן שנכנסו לבית בימי הסגר [וחייב קרבן אם נכנס בעזר' תוס' נדה דף ב']. מיהו קשה דהך מלת' דמיא למקוה שנמדד ונמצא חסר דשבקינן לחזק' דמקוה ומטמאין לגברא שטבל משום העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך וה"נ הוי לן למימר דשבקינן חזקת נגע ואזלינן בתר גבר' דאוקמינן בחזקת טהר' והרי חסר לפניך עכ"ל. [ותוס' נדה דף ב' תירץ דגבי מקוה רגילות להתחסר מעט מעט אבל הנגע רגיל להתחסר בבת אחת פחות מכגריס לכך אמרי' השתא הוא דחסר ואוקי הנגע בחזקת שלם ביציא' הכהן מן הבית וכשיטמא הכהן את הבית אפי' נתחסר הנגע אחרי כן קודם שנכנס זה גזרת הכ' הוא שהבית טמא עד שירא' הכהן בסוף שבוע ויטהרנו עכ"ל] ובד"ה אלא לאו משום דאזלינן בתר חזקה כתבו תוס' ואין לומר דשאני הכא דאזלינן לחומר' דמדאוריי' אין לחלק ועוד אף לקולא מטמאין לי' לשרוף קדשים ולהביא קרבן אם נכנס למקדש וקא מייתי מספק חולין לעזרה. ועוד דאף לקולא מוקמינן הכא אחזקי' דאי היה נגע גדול ובסוף השבוע הי' חסר ממה שהי' מטהרין וניחוש דלמ' אדנפק בצר לי' שיעור' והיה כשיעור שהי' בסוף שבוע ונמצא שנגע עומד בעיניו ובעי הסגר שני אלא משום דמוקמינן לי' בשעת הסגר אחזקי' עכ"ל. מתקיף לה רב אחא בר יעקב ודילמ' כגון שיצא דרך אחוריו דקא חזי לי' כי נפק. א"ל אביי ב' תשובות בדבר חדא דיציא' דרך אחוריו לא שמה יציא' ועוד אחורי הדלת מאי איכ' למימר (אם הי' הנגע אחורי הדלת ביציאתו היכי חזי לי') וכי תימא דפתח בי' כוותא חלון בדלת קודם הסגר) והתנן בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו (ופוטרין אותו לגמרי דכתיב כנגע נרא' לי בבית לי ולא לאורי) א"ל רבא דקא אמרת יציא' דרך אחוריו לא שמה יציאה כהן גדול ביה"כ יוכיח דכתיב ביה יציאה ותנן יצא ובא לו דרך כניסתו ודקאמרת בית אפל וכו' ה"מ היכא דלא אתחזק (כל זמן שלא ראה הכהן את הנגע במראותיו שהי' מקום אפל אבל נגע שעומד אחורי הדלת וכבר הכיר שהוא נגע וא"צ חלון אלא להעמידו בחזקתו) אבל היכא דאתחזק אתחזק תניא דלא כרב אחא בר יעקב ויצא הכהן מן הבית יכול ילך לתוך ביתו ויסגיר ת"ל אל פתח הבית אי פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר ת"ל מן הבית עד שיצא מן הבית כולו הא כיצד עומד בצד המשקוף (ומסגיר ומנין שאם הלך לתוך ביתו והסגיר (ע"י חבל ארוך) ואו שעמד בתוך הבית (תחת המשקוף) והסגיר שהסגרו מוסגר ת"ל והסגיר את הבית מ"מ (קתני הכא שאם הלך לביתו וכו' הסגרו הסגר והכא ודאי אכסי נגע מיני' ומוקמי לי' אחזקי' דלא כרב אחא) ורב אחא ב"י (אמר לך מהא לא תותבן דאיכ' לאוקמי) כגון דקיימי דרא גברי ואמרי כדקא' קאי ולרב אחא לית לן חזקה מקרא אלא הל"מ. מהרש"א]:
[ב.] חולין דף ט' לא בדק השוחט בסימנין אחר שחיט' אם שחוטין יפה) מאי ר' אליעזר בן אנטיגנוס משום ר"א בר ר' ינאי אומ' טרפה ואסור' באכילה (משום דרוב פעמים שוחט שפיר ושרי מדאוריית' לא החמירו לעשות נבלה. תוס') במתנית' תנא נבלה ומטמא' במשא. במאי קמפלגי בדרב הונא דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומד' (שהרי אסורה משום אבר מן החי הלכך אם נולד ספק בשחיט' ובאת להעמיד' על חזקת' שהרי בכל דבר אתה אומר העמד דבר על חזקתו שהי' מתחל' שאין יכול להוציאה ממנה ע"י ספק נמצאת אומר שבהמה זו אסורה שהרי בחזקת איסור הית' תחלה ומספק אתה בא להתיר' שמא נשחטה כראוי אל תתירנה מספק) עד שיודע לך במה נשחטה. נשחטה הרי הוא בחזקת היתר עד שיודע לך במה נטרפה. מר סבר בחזקת איסור קיימא והשתא מתה היא (בחזקת איסור הראשון עומד שלא הית' שחוטה וכיון דבחזקת שאינה שחוטה מוקמית לה הרי מתה ומטמאה) ומר סבר בחזקת איסור אמרי' בחזקת טומאה לא אמרי' (שהרי בשר מן החי אינו מטמא). כ' הרשב"א אהא דבחזקת טומאה לא אמרי' דכיון דמתה לה ע"י שחיטת מומחה מסתמא שפיר שחט דרוב הפעמים רובן של סימנין נשחטין בשחיטת מומח' אבל באיסור דרובא דתלוי במעש' ומיעוט' דאינו תלוי במעשה הוא ובכי הא לא אזלי' בתר רוב' כדאי' בבכורות מש"ה אוקמי רבנן בחזקת איסור' הראשונ' ומיהו בחזקת איסור' דהות קיימ' מוקמינן לה וכו' ומר סבר עד השת' באיסור' הוי קיימ' והשת' מתה וחיה שמתה נבלה היא מספק אתה בא להוציא מידי טומאתה אל תוציאנה עכ"ל. עיין תוס' ביצה דף כ"ה שכתבו על מה שכתב רש"י בחזקת איסור אבר מן החי עומדת לא נרא' כיון דחזינן דמתה וכו' לכן נראה לי בחזקת איסור שאינה זבוחה דרחמנא אמר תזבח ואכלת שחוט ואכול ובזה ניחא אפי' למ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת עכ"ל. וכ"כ הרשב"א חולין דף ט' ובסוף מסיק וז"ל ומיהו לא קשה כ"כ על רש"י דאפשר לומר כיון דמעיקר' בחזקת איסור אבר מן החי עומדת ועכשיו נמי לא נתברר אם נשחטה כהוגן הרי הוא מוחזקת מאיסור לאיסור ויש כיוצא בה ביבמות (דף ל' ע"ב) גבי וכולן שהיה בהן ספק קדושין עכ"ל. גופא אמר רב הונא וכו' נשחטה בחזקת היתר עומדת וכו' ולימא נשחטה הותרה (דלשון חזק' לא שייך אלא בדבר ספק דנימא העמד דבר על חזקתו) הא קמ"ל דאע"ג דאתיליד בה ריעות' (שנולד בה ספק טרפות ספק קודם שחיט' הי' בה ויש לתלותו בלאחר שחיט' מוקמינן לה אחזקת היתר דסתם בהמה אינה טרפה ותלינן בלאחר שחיטה וכשרה) כדבעא מיני' רב אבא מר"ה בא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהן נקובין מהו מי חיישי' שמא במקום נקב נקב או לא א"ל אין חוששין וכו' איתביה ראה צפור המנקר בתאנים חוששין שמא במקום נקב (של נחש) נקב ואסו' משום סכנת נפשו') א"ל מי קא מדמית איסור' לסכנת' סכנה שאני א"ל רבא מאי שנא ספק סכנת' לחומר' ספק איסור' נמי לחומרא א"ל אביי ולא שאני לן בין איסור' לסכנת' והא אלו ספק טומא' בר"ה ספקו טהור ואלו ספק מים מגולים אסורים א"ל התם הלכת' גמירי לה מסוטה [דבר"ה ספקו טהור וגזרת הכ' הוא דהא ברה"י לחומרא אזלינן וכל ספק דאיסור' נמי לחומרא בעינן למיזל שמא יעבור] מה סוטה ברשות היחיד אף טומאה בר"הי (וכל סתירה אינה אלא בר"הי והתם הוא דאסר רחמנ' מספקא אבל בר"הר שרי דלאו סתירה הוא וטומאה מהתם גמרי דטומאה קרי' רחמנ'). כתב רשב"א ק' הא ודאי ס' טומאה בר"הי טמא וא"כ מנא לי' לאביי לדמויי ספק איסור לספק טומא' ברה"ר דלמא לספק טומאה ברה"י מדמינן וכו' ותירץ רבינו הרב דאביי ס"ל דספק טומא' בר"הי הלכת' גמירי מסוטה גזרת הכ' הוא דמדינא הו"ל להעמיד על חזקתו וספק טומאה בר"הר דטהור קם לי' אדינא ולא מדגמרי' לה מסוטה וכיון שכן גבי איסור בין ברה"ר בין ברה"י אית לן למימר דחזקתו כשר וכו' ודוק' בדבר שהוא בחזקת היתר אמר דספק' להקל כגון בא זאב אבל ודאי בדבר שאין בו חזקה כלל לא להתיר ולא לאיסור כגון ספק חלב ודאי ספקו אסור ואהדר לי' רבא דספק טומא' ברה"ר נמי דטהור לאו מדינ' הוא אלא דהלכת' גמירי לה מסוט' ואי קשי' לך וכי ל"ל לרבא זיל בתר חזקה והא ליכא מאן דפליג בה וא"כ האיך אפשר לומר דספק טומא' בר"הר דטהור לא מדינ' ותירץ רבינו הרב דמים מגולין בטלה חזקתן משנתגלו כיון דאיכ' דוכת' דשכיחי נחשים כההי' דאמרי' בנדה אשה כיון דשכיחי בה דמים וכו' ואפ"ה ס"ל לאביי דכל ספק איסור שהאיסור תלוי במקרה הבא לו אע"פ שאין שם חזקת טהרה וכההיא דמקואו' דאמר ר"ש כל טהרות שנעשה של גבה למפרע בר"הר טהורו' ואע"פ שאין שם חזקת טהרה שאם אתה אומר העמד מקוה על חזקתו והשת' הוא דחסר אדרבה העמד טמא על חזקתו וחתיכת ספק חלב ספק שומן שהי' אסורה שאין הספק תלוי במעשה אלא מעולם היתה חתיכה זו או חלב או שומן ולא ידענו לה היתר מעולם ואינו דומה לספק טומאה בר"הר שאנו מסופקים אם נתחדש' שם טומאה וכן במקוה שאנו מסופקין בשעה שעשו טהרות ע"ג אם כבר נתחדשה שם מקרה וחסר וא"ל רבא התם ספק טומאה בר"הר דטהור אע"פ שאין שם חזקת טהר' לאו מדינא הוא אלא הלכת' גמירי לה מסוטה. כתבו תוס' בד"ה התם הלכת' גמירי וכו' תימ' דמשמע הכא הא דמטהרין ס' טומאה בר"הר מסוטה גמרי' וקשה דבנזיר דף נ"ז תנן אמר להם אחד ראיתי אחד מכם [בשני נזירין מיירי] שנטמא שניהם מביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה (בשותפות) ופריך בגמרא דהני ב' נזירים והך דקאי גבייהו הרי תלתא והוי ספק טומא' בר"הר וספקו טהור (דכל ספק טומאה מהיכ' ילפי' לה מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת אף כל ספק טומאה בר"הי כגון דאיכ' בי תרי) ומשני באומר ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם (כגון דקאים הוא בלבד ואומ' ראיתי טומאה שנזרק' ביניהם מבפנים) ואכתי מאי תירץ דהשת' הו"ל ספק טומאה בר"הי והוי ליה ודאי טמא כדמוכח בריש נדה וא"כ תרווייהו לייתי קרבן טומא' ולא קרבן טהרה כמו מעיקרא דס"ד דהוי רה"ר דפריך דלייתי קרבן טהרה אלא ודאי היינו טעמ' דלא מייתי קרבן טומאה גרידא כי הוי ר"הי משום דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות כמו סוטה וזה ודאי שלא נטמאו שניהם אבל מעיקרא דס"ד דהוי רה"ר ניח' דמייתי שניהם קרבן טהר' אע"ג שודאי האחד מהן נטמ' דלאו מסוטה גמרי' להו אלא מטהרין להו מכח דמוקמי' כל חד וחד בחזקת טהרה וי"ל דמסוטה גמרי' לטהר בר"הר היכ' דליכ' חזקה לטהרה כי ההיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דליכ' חזקה דטהרה דאי משום העמד המקוה בחזקת שלם אדרבה העמד טמא על חזקתו ומטהר ר"ש ברה"ר משום דגמרי' מסוטה והשת' דבעי למימר דלא מוקמי' באיסור אחזקתי' כמו בסכנת' אפי' היכא דאיכ' חזקה ילפינן מסוטה והיכ' דלא אפשר למילף מסוטה כי ההיא דשני נזירין לא נטהרם מספק מכח חזקה והאי פירכ' דהתם הוי לפי המסקנ' דהכא דאזלינן בתר חזקה וכן דבר שאין בו דעת לישאל דהוי ספקו טהור דילפינן מסוטה היינו היכ' דליכ' חזקה כי ההוא דתינוק שנמצא בצד העיסה דמטהר ר"מ משום דאין בו דעת לישאל מטעם סמוך מיעוט לחזקה וה"ל פלגא ופלגא. וא"ת ומסוטה היכי מצי למילף והא סוטה אית לה חזקת טהרה וי"ל כיון דקינא לה ונסתרה יש רגלים לדבר ואתרע לה חזקתה וא"ת כל ספק טומא' בר"הי מנלן דטמא היכ' דאיכ' חזקת טהרה אי מסוטה הא אתרע לה חזק' וי"ל דגמרי שפיר מסוט' דעשאה הכ' כודאי ולא מוקמינן לה אחזקתה דאע"ג דאתרע לה חזקתה מ"מ אי מוקמינן לה אחזקתה לא היה לה להיות ודאי טמאה והא דאמרי' סוטה דף כ"ט דאצטריך סוטה לטהר בר"הר דאי מדרב גידל ה"א דבר שיש בו דעת לישאל אפי' בר"הר ספקו טמא ה"מ למימר דאיצטריך לטומאה בר"הי אפי' היכ' דאיכ' חזקה דטהרה דאי מדרב גידל דילמ' היינו היכא דליכ' חזקה דטהרה עכ"ל. ובנדה דף ב' בד"ה והלל כתבו תוס' דברשות היחיד לא מוקמינן אחזקתי' והוי טומאה ודאי דילפי' מסוטה ודוקא ספק נגע ספק לא נגע הוי ודאי טמא אבל טמא שנגע בא' מן החביות ואינו יודע באיז' הוי שניהם טמאים מספק ואין שניהם טמאים ודאי דלא גמרינן מסוטה אלא דבר שיכול להיות כסוטה והכא א' טהור בודאי וכו' וא"ת היכא ילפינן מסוט' דברה"י ספיקו טמא אפי' איכא חזק' הא בסוט' אתרע חזקה וקרא דונטמא' דאייתר לאגמורה בעלמ' טומא' מסוטה אימא דוק' היכא דליכ' חזקה ואיצטריך קרא לאשמועי' דהוי טמא ודאי אע"ג שאינו אלא ספק וגם לטהר ברה"ר אע"ג דליכ' חזק' וי"ל דילפי' מסוטה שעשה הכ' ודאי טמאה אע"ג דאית לה חזקה שאינ' טמא' ודאי ולא אתרע אלא חזקת טהרה ודאית עכ"ל ובסוטה דף כ"ח איתא מה ת"ל והיא נטמאה (וקנא את אשתו והיא נטמאה דמשמע ודאי נטמא') והיא לא נטמאה (או עבר עליו וכו' והיא לא נטמאה) אם נטמא' למה שותה אם לא נטמא' למה משקה מגיד לך הכ' שהספק אסור' (וה"ק קרא אשה זו שמא נטמא' שמא לא נטמאה וקאמר לך דישקנ' לברר הספק ואי לא משקה לה אסורה) מכאן אתה דן לשרץ [ספק נגע בטהרות ספק לא נגע דמחזקינן לה בטומא' מספק] ומה סוט' שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון (דכתיב והיא לא נתפש') עשה בה ספק כודאי שרץ שעש' בו שוגג במזיד ואונס כרצון אינו דין שיעש' בו ספק כודאי וממקום שבאת הואיל ולא למדת דמטמינן מספק אלא מסוט' חזור ודון) מה סוטה רה"י אף שרץ רה"י ומה סוטה דבר שיש בו דעת לישאל (אם נטמאת אם לאו) אף שרץ דבר שיש בו דעת לישאל (דבר שיש בו בנוגע זה דעת לישאל אם נגע אם לאו והוא אומ' איני יודע כגון אדם או טהרות שהי' אדם עסוק בהם בשע' שנולד הספק] ומכאן אמרו דבר שיש בו דעת לישאל ברה"י ספקו טמא ברה"ר ספקו טהור ושאין בו דעת לישאל בין ברה"י בין ברה"ר ספקו טהור וכו' אמר רב גידל אמר רב דבר שיש בו דעת לישאל ואין בו דעת לישאל מהאי קרא נפק'. והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק טמא יאכל אימ' סיפ' והבשר כל טהור יאכל בשר ודאי טהור הוא דיאכל בשר הא ספק טמא לא יאכל אלא לאו ש"מ כאן שיש בו דעת לישאל [הבשר אשר יגע דדבר שאין בו דעת לישאל הוא דבשר הוי נוגע הלכך ספקו טהור וכל טהור דיאכל בשר דאיירי בטומאת הגוף דיש בו דעת לישאל בההוא קאמר לך ספקא טמא] כאן שאין בו דעת לישאל ואצטריך דרב גידל אמר רב ואצטריך למגמר מסוט' דאי מדרב ה"א בין ברה"י בין ברה"ר אצטריך למגמר מסוטה ואי מסוטה ה"א עד דאיכ' דעת נוגע ומגיע [במטמ' ונטמ' כי סוטה ויש בה דעת ויש דעת בבועל המטמאה צריכ'. כתבו תוס' בד"ה מכאן אמרו ברה"ר ספקו טהור בחולין דף ט' ובע"ז דף ל"ו אמר דספק טומא' ברה"ר הלכת' גמירי מסוט' דמשמע דדוק' במקום סתירה טימא אבל שלא במקום סתירה גמירי דטהור ודאי הוא ותימ' למאי אצטריך הלכת' נימא העמד טהור על חזקתו ואימר לא נטמאה וכו' וי"ל אי לא הלכת' דאמרי' דברה"ר טהור ה"א סתירה דנקט קרא לא דיבר הכ' אלא בהווה וה"ה לכל ספק טומאה בכל מקום שנולד' דמסברא אין לטהר זו יותר מזו וסד"א דגזרת המלך כך היה בכל ספק טומא' הלכך אצטריך הלכת' להעמיד ספק טומא' ברה"ר אחזקת' דלא מחתינן ליה טומא' מספק'. ירושלמי דפ"ק שאלו את בן זומא מה ספק רה"י טמא אמר לון סוטה מה היא לבעלה ודאי או ספק אמרו לו ספק אמר להו מצינו שהיא אסורה לבעל' ומכאן אתה דן לשרץ מה כאן רה"י אף להלן ומה כאן דבר שיש בו דעת לישאל אף להלן מכא אמרו דבר שיש בו דעת לישאל כו' מילהון רבנן פלגין דמר ר' זעיר' ור' יוסי בשם ר' יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון להאסר על בעלה והא תנינן כל דבר שיש בו דעת לישאל ספקו טמא ברם הכא אע"פ שיש בו דעת לישאל ספיקו טהור. ומשני מה ספק רה"ר טהור אמר להו מצינו שהציבור עושין את הפסח בטומא' בזמן שרובו של צבור טמאים אם טומאה ודאית הותרה בצבור ק"ו לספק טומא' ובתוספתא דטהרות פרק הנבלות השחוטות ר"ש בן גמליאל אומר מפני מה ספק רה"י טמא וספק רה"ר טהור מפני שאפשר לישאל ליחיד ואי אפשר לישאל לרבים עכ"ל. ובפסחים דף י' אית' תנן (טהרות פ"ה) שני שבילין א' טמא וא' טהור והלך בא' מהן ועשה טהרות ובא חברו והלך בשני ועשה טהרות (יודעין הן שבשביל שהלך זה לא הלך זה דהשת' ודאי א' מהם טמא) ר' יהודה אומר אם נשאלו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו טהורים (ואין ב"ד יוכל לטמאו כדקי"ל בספק טומאה ברה"ר ספקו טהור) שניהם בבת אחת טמאין [הואיל ובהוראה אחת יש לנו לומר טמאין או טהורין א"א לנו לומר להם טהורים אתם שהרי הא' ודאי טמא] ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טמאים אמר רבא ואיתימ' ר' יוחנן בבת אחת ד"ה טמאים (נרא' דהיינו מדרבנן דמדאוריית' אפי' בב"א טהורין) בזאח"ז ד"ה טהורין (ואע"פ שכל א' אומר לפנינו כך הי' המעש' שלי ושל חברי אבל איני נשאל אלא על עצמי) לא נחלקו אלא בבא לישאל עליו ועל חברו ר' יוסי מדמי ליה לבת אחת ור' יהודה מדמי לי' לזא"ז (הואיל ואין כאן שואל אלא א' משיבין לו טהור אתה שהרי ספק ביאה הוא ומעצמו מבין שאף חברו כמוהו אבל כששניהם שאלו בתוך כדי דבור צריך אתה להשיב לשניהן כאחד) (הא דנקט טהרות ולא קאמר אדם טהור משום דלגבר' אע"ג דמוקמינן להו בחזקת טהרה מצרכינן להו טבילה והזאה שלא יגעו שניהם בתרומ' דאז התרומה טמאה ודאית והאוכל במיתה ואם נגעו שניהם בא' ונכנס למקדש חייב. תוס'):
[ג.] נדה דף ב' מתני' שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן אם ראתה דם די לנו אם תטמ' תרומה וטהרות שתגע בהן משעת ראי' ולא אמרי' כי היכי דהשת' אשתכח דם בבית החיצון אי הוה בדקה נמי מקמי הכי הוי אשתכח וכותלי בית הרחם העמידוה וקי"ל לקמן דף מ"א כל הנשים מטמאות בבית החצון] הלל אומר מפקידה לפקידה [בדקה עצמה בא' בשבת ומצאת' טהורה וליום ד' בדקה ומצאת' טמא' חיישי' ומטמאה מספק כל הטהרות שנתעסק' בהם משעת בדיקת ב' בשבת דשמ' עם סילוק ידיה ראתה] ואפי' לימים הרבה [בין בדיקה א' לב'] וחכ"א לא כדברי זה ולא כד"ז אלא מעת לעת ממעטת על יד מפקיד' לפקיד' [שאם יש ימים הרבה בין פקידה לפקיד' לא מטמאינן להו אלא אותן טהרות שנתעסק' בהן אתמול בשע' הזאת. על יד. על כח מפקידה לפקיד' הוא בא וממעטו] ומפקיד' לפקידה ממעטת על יד מעל"ע: [גמ'] מ"ט דשמאי קסבר העמד אשה על חזקת' שהית' בחזקת טהור' עומדת (שהרי מספק אתה בא לטמאות' לענין טהרות דקודם ראיי' הלכך העמידנה על חזקת' שהית' קודם ראי' כשנתעסק' בטהרות אלו) והלל אמר כי אמר העמד דבר על חזקתו היכ' דלית לי' ריעותא מגופי' [כגון ספק נגע לא גרסי' דהתם לאו משום חזקה הוי דהא ספק טומא' ברה"ר טהור דהיינו ספק נגע הלכת' גמירי לה] אבל איתת' כיון דמגופה קא חזי' (מועדת ועלולה היא לכך אין לה חזקת טהרה) לא אמרי' אוקמה אחזקתה. (כתבו תוס' בד"ה מעל"ע דוקא לקדשים או לתרומ' אבל לחולין לכ"ע דיין שעתן דאוקמי' בחזקת טהרה וא"ת מ"ש מכל ספק טומאה דברה"י טמא ודאי אף לחולין ולא מוקמינן בחזקת טהרה משום דילפינן מסוט' מדפריך בגמ' לר"ש אי מה סוטה טמאה ודאי ברה"י אף הכא טמאה ודאי ומשני שאני סוט' דאיכא רגלים לדבר משמע דלרבנן דאמרי ברה"י טמאות א"ש וטעם דתרתי לריעות' לא הוצרך אלא לטמא אפי' ברה"ר. וי"ל דלא ילפינן מסוטה לטמאה למפרע לכך בטומאה במעל"ע מוקמינן לה אחזקתה עכ"ל. ובד"ה דאיכ' ריעותא מגופה כתבו תוס' אבל אי לאו האי טעמ' כו' מוקמינן לה אחזקת טהרה אע"ג דהשת' ודאי טמאה כמו בנגע באחד דמטהרין אף רבנן בראהו חי מבערב אע"ג דהשתא הוא מת וליכא עוד חזקת חיות (והא דאמרי' בחולין גמרי' מסוט' דברה"ר ספקו טהור היינו לפי סברת המקשה דמדמי איסו' לסכנתא אכן למסקנ' דשאני לן בין איסור לסכנת' לא ילפינן מסוטה גליון) ומ"מ אם עשו מבהמה גבינות ושחטוה ונמצאת טרפה אין להתיר הגבינות מטעם אוקי בהמה בחזקת שלא היתה טרפה מתחלה כיון דמעולם לא היתה אותו שעה מבוררת לא חשיב' חזקה כדמוכח בחולין דף י"א דקאמר אתיא ממכה אביו ומפר' אדומה דאזלי' בתר רובא והיכי מוכח דלמא משום דמוקי ליה בחזקת שאינה טרפה אלא לא חשוב אותה חזקה כדפרישית וצ"ע להתיר הגבינות עכ"ל. וע' תוס' חולין דף י"א. ורא"ש שם כתב ועוד י"ל למסקנ' דאזלינן בתר רובא כל הבהמות בחזקת כשרות ואפי' בתוך שנתן משום דרוב בהמה כשרות ורובא עדיף מחזקה עכ"ל. (וכ"כ הרשב"א שם בשם רבינו שמשון). ומסיים ומיהו ה"מ בטרפות שאפשר לומר דהשת' סמוך לשחיטה ממש נולד בה אבל ודאי בטרפה סרכ' או טרפות אחרים שא"א לתלות בשעת שחיט' בהא ודאי אסור דהא א"א לך לומר העמידנה על חזקתה דהא ודאי נפק' ליה מחזקתי' ואי אתה יודע מתי נטרפה וכיון דאי אתה יכול לברר מתי ולא לתלות בזמן ידוע אוסרין אותה למפרע וכענין שאמרו גבי כתמים (נדה דף נ"ו). ואע"ג דגבי מומין אמרו העמד אשה על חזקתה ובחזקת הבעל נולדו ואע"פ שהמומין הללו א"א שנולדו בה עכשיו ממש התם הוא דמ"מ ברשות הבעל נמצאו ואין לנו להחזיקם מרשות לרשות אלא אמרינן כאן נמצא וכאן הי' עכ"ל. ופריך הש"ס ומאי שנא ממקוה דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע בין ברה"ר בין ברה"י טמאות לשמאי קשי' למפרע להלל קשי' ודאי (דמדקאמר ר"ש בסיפ' ברה"י תולין מכלל דטמאות קאמרי רבנן בריש' היינו ודאי. תוס') דאלו מעל"ע שבנדה תולין ואלו הכא טומאה ודאי. התם משום דאיכ' למימר העמד טמא על חזקתו ואימ' לא טבל. אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימ' לא חסר הרי חסר לפניך ה"נ הרי דם לפניך השת' הוא דחזאי ה"נ השתא הוא דחסר התם איכ' למימר חסר ואתא חסר ואתא (ואתרע לה לחזקה מקמי הכי טובא ולא ידעינן מאימת הלכך ריע טפי מאשה) הכי מי איכ' למימר חזאי ואתא חזאי ואתא (הלכך עד שעת מציאת הדם לא אתרע חזקה והך דאשתכח השת' איכא למימר השת' הוא דחזאי). ומאי קושי' דילמ' הגס הגס (לשון רבוי שהדם הולך וגדל במקור ויצא ממנו מעט מעט לבית החיצון וזה כמה ימים התחיל והוא נטמאת מטפת דם כחרדל) התם איכ' תרתי לריעותא (העמד טמא על חזקתו ובחזקת טהרה דמקוה איכ' ריעות' שהרי חסר לפניך) הכא איכ' חדא לריעות' (שהורע חזקת טהרתה קצת שהרי דם לפניך ומשום הך ריעות' לחוד' לא מרעינן לה הואיל ובטהרות לא משכחת ריעותא אחרית' דכי אמרת העמידם על חזקתן בחזקת טהרתם הם). ומאי שנא מחבית דתנן הי' בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומ' והולך ואח"כ נמצא חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק קשי' לשמאי התם משום דאיכ' למימר העמד טבל על חזקתו וכו' אדרבה העמד יין על חזקתו וכו' הרי החמיץ לפניך ה"נ הרי דם לפניך השת' הוא דחזאי התם נמי השת' הוא דהחמיץ התם איכ' למימר החמיץ ואתא וכו' הכא מי איכ' למימר חזאי ואתא ומאי קושי' דלמא הגס הגס התם איכ' תרתי לריעות' (העמד טבל על חזקתו והרי החמיץ לפניך). ורמי חבית אמקוה מאי שנא הכא ודאי ומ"ש הכא ספק אמר ר' חנינא מסור' מאן תנא חבית ר"ש היא דלגבי מקוה נמי ספק' משווי' לי' דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל הטהרות שנעשו ע"ג בין ברה"ר בין ברה"י טמאות ר"ש אומר ברה"ר טהורות ברה"י תולין ושניהם לא למדוה אלא מסוטה דכתיב והיא נטמאה אתקש טומאה לסוט'] רבנן סברי כי סוטה מה סוטה ספק ועשאוה כודאי (שאסור' לבעל' עד שתשתה) ה"נ ספק ועשאוה כודאי. אי מסוט' אימא כי סוטה מה סוטה ברה"ר טהור ה"נ הכי השת' התם משום סתירה הוא וסתיר' ברה"ר ליכא הכא משום חסר הוא מה לי חסר ברה"ר מה לי חסר ברה"י. וכי תימ' הא כל ספק טומא' ברה"ר טהור כיון דאיכ' תרתי לריעות' כודאי טומאה דמי. ור"ש סבר כי סוטה מה סוטה ברה"ר טהור ה"נ ברה"ר טהור אי מה סוט' ברה"י טמא' ודאי ה"נ וכו' הכי השתא התם יש רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתר' הכא מאי רגלים לדבר איכ' (דלהוי חסר מקודם לכן דלמ' השת' הוא דחסר וש"מ דקסבר ר"ש בשאר ספק טומאה דעלמ' נמי ברה"י תולין דהא אין רגלים לדבר) ואיבע"א היינו טעמ' דר"ש גמר סוף טומאה מתחלת טומאה (סוף טומאה דהיינו טבילה מתחלת מגע טומא') מה תחלת טומאה ספק נגע ספק לא נגע ברה"ר טהור אף סוף טומאה ספק טבל ספק לא טבל ברה"ר טהור. ורבנן הכי השת' התם גבר' בחזקת טהרה קאי מספק לא מחתינן לי' לטומא' הכא גברא בחזקת טומא' קאי מספק לא מפקינן לי' מטומאתו (להאי איבע"א רבנן לאו מסוט' למדוה דתחלת טומא' אתקש לסוטה סוף טומאה לא אתקש) ומ"ש ממבוי (לשמאי פריך) דתנן השרץ שנמצ' במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא הי' בו שרץ. התם נמי כיון דאיכ' שרצים דגופי' ושרצים דאתי מעלמ' כתרתי לריעות' דמי. כתבו תוס' בד"ה ושניהם לא למדוה וכו' תימא הא רבנן מטמאין ברה"ר משום דהוי תרתי לריעות' א"כ לא הוי ספק ולא שייך זה לסוטה מידי וכן בחבית דהוי ודאי טבל לרבנן דומי' דמקוה הא לא גמרי' מסוט' אלא טומא' ור"ש נמי דגמר חבית מטומאה הא לא שייך מידי לסוט' ואומר ר"ת דלא קאמר הכי אלא לפ' דלא תקשו להו מסוט' וטעמ' דרבנן משום תרתי לריעות' והוי ודאי ולא ספק ולר"ש הוי ספק דלית ליה טעמ' דהרי חסר לפניך דהשת' הוא דחסר וכנגד העמד מקוה בחזקת שלם איכ' העמד טמא על חזקתו ולכך ברה"י תולין מדינ' ואע"ג דלא ילפינן מסוט' ולכך בחבית נמי ספק אבל ברה"ר מטהר אע"ג דליכ' חזקה דמסוטה ילפינן כדפרישי' לעיל ובכל ספק טומא' אית לי' ברה"י תולין עכ"ל. ובד"ה גמר סוף טומא' כתבו תוס' תימא דשפיר קאמרי רבנן דהתם איכ' חזקת טהר'. וי"ל דגמר מתחלת טומא' היכ' דליכא חזקת טהרה כגון ההיא דתינוק בקדושין (דף פ') דאיכ' רוב תינוקות מטפחין כנגד חזקת העיס' ואינו רוב גמור והוי פלגא כנגד החזקה ואלו הי' בו דעת לישאל מן התור' הי' ברה"י טמא גמור וברה"ר טהור גמור דגמרינן מסוטה ורבנן התם איכא חזקת טהרה פי' כנגד רוב טיפוח והוי ספק וגמרי' מסוטה לטהר ברה"ר אבל הכא גברא בחזקת טומאה והוי תרתי לריעותא והוי ודאי עכ"ל. ובנזיר דף ס"ג איתא מתניתן. נזיר שגילח ונודע לו שהוא טמא אם טומא' ידועה סותר אם טומאת התהום אינו סותר אם עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר כיצד הוא טומאת התהום ירד לטבול במער' ונמצא מת צף ע"פ המער' טמא נמצא משוקע בקרקע המער' ירד להקר טהור ליטהר מטומאת המת טמא שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר (כלומר שהדברים נראין כך דטהור העמד על חזקתו וטמא על חזקתו). ובקדושין דף ס"ו תניא אמר ר"ש מעש' במגור' של דסקים (בריכות מים) שהית' עומדת בחזקת שלמה ומדדוה ונמצאת חסרה כל טהרות שנעשו ע"ג הי' ר' טרפון מטהר ור"ע מטמא. אמר ר"ט מקוה זה בחזקת שלם עומד אל תחסרנו מספק. אמר ר"ע אדם זה בחזקת טמא עומד אל תטהרנו מספק וכו'. א"ל ר"ט עקיבא כל הפורש ממך כפורש מן החיים: [ד.] חולין דף י' אתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומ' אמר רב הונא אפי' שבר בה עצמות כל היום פסול' (שבר בה בין שחיט' לבדיק' אחרונ' דאיכא למתלה בעצמות) ורב חסדא אמר כשרה שמא בעצם נפגמה בשלמא ר"ה כשמעתין (דאמר לעיל בהמה בחייה בחזקת איסור וזו נולד בה ספק בשחיט' דחיישי' שמא בעור השחיט' נפגמה) אלא רב חסדא מ"ט אמר לך עצם ודאי פוגם עור ספק פוגם ואין ספק מוציא מידי ודאי. מתיב רבא לסיוע לר"ה טבל ועלה ונמצ' עליו דבר חוצץ אע"פ שנתעסק באותו המין כל היום (לאחר טבילה) לא עלתה לו טבילה וכו' והא הכא דודאי טבל ספק הוי עלי' וקאתי ספק ומוצי' מידי ודאי שאני התם דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימ' לא טבל ה"נ הרי טבל לפניך הא אתילד בי' ריעות' ה"נ אתילד בה ריעות' סכין אתרעי בהמה לא אתרעי (וכיון דלא בגופה ממש אתילד אלא בדבר אחר לא דמי לטבילה ולא אתי ספק דריעות' דסכין ומוצי' אותו מידי שחיטה ודאית דודאי עצם פוגם). כתבו תוס' תימא דליכא לשנויי הכי אההיא דמקוה שנמדד ונמצ' חסר דהתם נמי מקוה אתרעי אדם לא אתרעי וי"ל דשאני התם דאיכ' למימר חסר ואתא. ועי"ל דהכא טעמ' משום דעצם ודאי פוגם וכי תימ' התם נמי ודאי טבל כדאמר הכא גבי טבל ועלה לא דמי דמה שנתעסק באותו המין אח"כ עושה אותו ודאי טבל דמסתמ' מאותו מין שנתעסק בא אבל התם מה שייך לומר ודאי טבל הרי במקוה חסר טבל ואין זו טבילה וכו' ועי"ל דמה לי אתילד ריעות' בסכין ומה לי אתילד ריעות' בבהמה אלא ע"כ הכי קאמר סכין אתרעי פי' ואיכ' ספקא טובא שמא בעצם נפגמה ואפי' בעור נפגמה שמא לא נשחטו הסימנים כנגד הפגימה והוי כס"ס עכ"ל. ומסיק הש"ס והלכת' כוותי' דר"ה בשלא שבר בה עצם (חיישי' לעור) והלכת' כוותי' דר"ח בששיבר בה עצם מכלל דר"ח אע"ג דלא שיבר בה עצם (מכשיר) אלא במאי אפגים אימא בעצם דמפרקת אפגים (לאחר שחיטה שנגע בעצם הצואר ולא ס"ל כוותי' למתלי לקול' דההו' נגיפ' דעצם מפרק' לא פגמה לסכין טפי מעור אבל שבירת עצמות בההו' ודאי תלינן) רב יוסף טרף עד תליסר חיות' (שלא בדק בין זו לזו ולאחר שחיטת כולן נמצאת פגומה) כמאן כר"ה ואפי' בקמיית' לא כר"ח ולבר מקמיית' ואיבע"א לעולם כר"ה דאי כר"ח מכדי מתלי תלינ' ממאי בעצם דמפרקת דקמייתא אפגים דלמא בעצם דמפרקת דבתריית' אפגים. כתב הרא"ש והיכא דבדק הסכין תחלה ונאבד הסכין קודם שבדקו אחר שחיטה כשרה דלא חיישי' שמא בעור נפגמה ולא שייך הכא לומר בחזקת איסור עומדת וכו' כיון דלא חזינן ריעות' בסכין ודאי נודע לנו במה נשחטה ואפי' שחט כמה בהמות זא"ז כשרות דלא תלינן לא בעור ולא במפרקת כל כמה דלא חזינן ריעותא בסכין תדע לך דקי"ל רוב מצוין אצל שחיטה מומחין ולא אמרי' סמוך מיעוט דאין מומחין לחזקת איסור דבהמה כיון דמיעוט אין מומחין לא שכיח ודאי נודע לנו שנשחטה יפה ויצאתה מכלל איסור ה"נ כיון ששחט בסכין בדוקה לא שכיח שנפגם בעור או במפרקת ובודאי נשחטה יפה ויצאה מכלל איסור עכ"ל:
[ה.] נזיר דף ס"ה ע"ב מתני' כל ספק נגעים בתחלה טהור עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה ספקו טמא. [גמ'] מה"מ אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה אי הכי אפי' משנזקק לטומאה נמי ספקו טהור אלא אי אתמר אהא אם בהרת קודם לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא ור' יהושע אומר כהה. אמר רב יהודה כהה וטהור. ודלמ' כהה וטמ'. אמר רב יהודה אמר רב אמר קרא לטהרו או לטמאו הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה. וכתבו תוס' ד"ה אלא אי אתמר אדר' יהושע דמטהר אפי' נזקק לטומאה אבל מתני' דהכא נאמר בין נזקק ללא נזקק דאוקמי' אחזקתי' עכ"ל. ובנדה דף י"ט איתא אמר רבה כהה וטהור. כתבו תוס' הקש' ר"ת מ"ט דרבנן דמטמאי מספק' נוקי גבר' אחזקתי' ור"י נמי אמאי צריך קרא וי"ל דדרך שער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראין הדברים דבהרת קדמה ובהמדיר דקאמר היכא דליכא חזקה דממונ' אזיל ר"י בתר חזקה דגופ' היינו אפי' דאיכ' ריעות' דאי לא אזיל לא הוי מוקי קרא דלטהרו אספק בהרת דשכיח הרבה ואיכ' ריעות' טפי וכו' א"נ מהתם יליף דאזיל בתר חזקת הגוף אע"ג דאיכ' ריעות' (ועיין לקמן מ"ש בכתובו' דף ע"ה בשם תוס'):
[ו.] עירובין דף צ"ה מתני' נתגלגל חוץ לתחום (כלו' העירוב שהניח) נפל עליו גל או נשרף תרומה ונטמאת מבע"י אינו עירוב משחשכה ה"ז עירוב אם ספק ר"מ ור' יהודה אומרים ה"ז חמר גמל (דמספק' לן אי קני זה עירוב או לא וכו' כאדם המנהיג חמר לפניו ומושך הגמל מאחוריו דצריך לראות תמיד לפניו ולאחריו ה"נ הפסיד אלפים אמה מרוח זה ואלפים אמה ממקומו) ר' יוסי ור"ש אומרים ספק עירוב כשר. [גמ'] וסבר ר"מ ספק' לחומר' (דגבי תרומה ונטמאת י"ל העמידנה בין השמשות על חזקתה וקודם לכן טהורה היתה אפ"ה לא אמרי' חזקה לקול') והתנן טמא שירד לטבול ספק טבל או לא ואפי' טבל ספק במ' סאה או לא. וכן ב' מקואות באחת יש מ' ובאחת אין מ' ואינו יודע באיזה טבל ספקו טמא בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה כגון שאכל אוכלין טמאין וכו' (דרבנן היא) ספקו טהור (וסתם מתני' ר"מ) ר' יוסי מטמ'. קסבר ר"מ תחומין דאוריי' וכו' וספק' דאוריי' לחומר' וכו' ורמי דאוריי' מדאוריי' דתנן נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת ולמחר השכים ומצאו מת ר"מ מטהר (דאמר אוקמי' אחזקה ואתמול חי היה אלמא בספקא דאוריי' ואיכ' חזק' לקול' אזיל ר"מ בתר חזקה ומתני' נמי ליזול בתר חזקה ומעיקר' כי אנחי התם טהורה הוי) וחכמים מטמאין שכל הטמאים כשעת מציאתן (ובסיפ' איתא ומודים חכמים לר"מ בראוהו חי בערב וכו'. וכתבו תוס' דכל הטמאים כשעת מציאתן אינו אלא לקדשים משום חומר' אבל לחולין לא עכ"ל) א"ר ירמיה משנתינו שהי' עליו שרץ כל ביה"ש (מתחלתו ועד סופו דודאי אטמי מבע"י דתחלת ביה"ש מבערב שבת הוא) אי הכי בהא לימא ר' יוסי כשר. רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא בשני כתות עדים עסקינן אחת אומרת מבע"י נטמאת ואחת אומרת משחשכה. רבא אמר התם תרי חזק' לקול' והכ' חדא חזקה לחומרא (ספרים אחרים לקול') (גבי נגע וכו' אפי' יש ב' כתי עדים אחת אומרת קודם שנגע בו מת ואחת אומרת עכשיו מת הוי נמי ר"מ מטהר ואפ"ה לא תקשי התם תרי חזקי נינהו לטהר ומש"ה אזלינן לקול' דאוקי תרי לבהדי תרי והעמד מת על חזקתו ראשונה כל הלילה וחי הוי. ועוד העמד נוגע על חזקתו הראשונ' וטהור הי'. הכא במתני' חדא חזקה היא דאיכא למימר העמד תרומה על חזקתו ומשום חדא חזקה לא מרעינן סהדי הלכך אזלינן לחומרא) קשיא דר"י אדר' יוסי וכו' רבא אמר התם היינו טעמא דר"י העמד טמא על חזקתו אדרבה העמד מקוה על חזקתו. במקוה שלא נמדד (והתם כולי' חזקה לחומרא איכא אבל מתני' איכא חזקה לקול' ולחומר' העמד אדם על חזקת ביתו ואימא לא עירב העמד תרומה על חזקתה ועירב ובדרבנן לקול' אזלינן). כתבו תוס' וא"ת מאי קושי' דר"מ וכו' דבמתני' הא דלא אוקמי' אחזקה לאו משום דהשתא היא טמאה אלא משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דאוקי לגברא בחזקת שלא עירב כמ"ש רש"י וי"ל דניחא ליה לשנוי אפי' סבר ר"מ תחומין דרבנן דהשתא לא מצי לשנוי הכי וכו' כיון דאיכא נמי לקולא דספק דרבנן לקולא מש"ה מוקי בב' כתי עדים דלא שייך למימר הכי כיון דאיכא כת דמפקי לה מחזקתה עכ"ל:
[ז.] קדושין דף ע"ט אתמר קדשה אביה בדרך וקדשה עצמה בעיר והרי היא בוגרות לפנינו רב אמר הרי היא בוגרות לפנינו (וקדושיה קדושין ולא של אביה) ושמואל אמר חיישי' לקדושי שניהם. כתבו תוס' וא"ת נפלגו בקדשה אביה גרידא וכו' וי"ל דודאי בההיא מודה שמואל דאינה מקודשת דאמרי' העמד אשה אחזקת פנויה כמה שהיתה קודם שקדשה והרי היא בוגרת לפנינו ואין קדושי האב קדושין אבל עתה שקדשה אף הי' עצמה ליכא חזקה דפנוי' דממ"נ אשת איש היא או משום קדושי אביה או משום קדושי עצמו וכו' ומש"ה פליג שמואל עכ"ל. ופריך הש"ס. אימת אילימא בתוך ששה בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו (הא כל אותן ששה חדשים בחזקת נערה היא עד שנכיר בסימני בגרותה וכי בדקנוה בפניא ואשתכח בוגרת מי יימר דצפר' נמי בוגרת היא) השתא הוא דבגרה אלא לאחר ששה והאמר שמואל אין בין נערות לבוגרות אלא ששה חדשים בלבד. לא צריכ' דקדיש ביומא דמשלים שית (אביה בבקר והיא בערב והיום הזה היא בחזקת שתבגור) ושמואל מ"ש ממקוה שנמדד וכו' בין ברה"י בין ברה"ר טמאות (דלאו ספק הוא אלא ודאי אלמא אמרינן כשעת מציאתן מחזקינן וכו' ה"נ מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת שכל היום היא בחזקת שתביא) שאני התם דאיכא העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך דהוי תרתי לריעותא והכא חדא לריעות' (דהרי בוגרת לפנינו אבל אם באת לומר העמד על חזקתה יומא דמשלם שית לאו חזקת בוגרת ולאו חזקת נערות אית בה שהיום הוא עשוי' להשתנות). כתבו תוס' לרב נמי תקשי דע"כ לא קאמר דמצפר' נמי בוגרת אלא משום דליכא חזקה דנערות כדפי' בקונט' אבל אי הוי חזקה דנערות מודה רב דאוקמ' אחזקה וגבי מקוה איכא חזקה דשלם. עכ"ל. כתב ריטב"א קשיא לן אמאי אזלינן בתר חזקת טמא ניזל בתר חזקת טהרות שנגע בהן ולא נטמא בספק. ואיכא למימר כיון דודאי נגע בהן אין להם שוב חזקה כדאמרי' (נדה דף כ"ו) שליא בבית כיון דרוב שליות יש להם ולד הבית טמא ולא אזלינן בתר חזק' דבית למימר סמוך מיעוט שליות לחזקת בית אלא כיון דהו"ל שליא בבית נפק בית מחזקתי' והו"ל כשליא וה"ה להא וכן כל מקום דאיכא ודאי מגע עכ"ל. ותוס' רי"ד כתב עוד ראיתי מקשין מהא דנדה נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת וכו' ר"מ מטהר וחכמים מטמאין וכו' וא"כ רב ושמואל כתנאי ונ"ל שאין זה דומה לזה ומפני כך לא הקשה בנדה להלל ושמאי מינה כמו שהקשה מחבית ומקוה משום דהתם אתיליד ספק' בטומאה גופא דבעידנא דנגע לא ידעינן אי הוית טומאה אי לא הלכך אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן בין להחמיר בין להקל שהרי גבי מחט שנמצא מלאה חלודה וכו' אמרי' נמי כשעת מציאתן להקל אבל הכא גבי נדה הדם הטמא ברור הוא אלא שלא ידענו מתי נטמאת האשה ממנו וכן סימני בוגרת ברורין ומצויין הן אלא שלא ידענו מתי נולדו באשה הלכך אין לדמות זה לזה של נדה דומה לספק מגע שהטומאה ברורה ואותו שנגע במת והרי ודאי נגע וספק טומאה ואין להקשות מזה על זה עכ"ל. (ור"ן בחדושיו לנדה כתב) דלאו קושי' היא דהא תניא בתוספ' ומודים חכמים לר"מ בשראהו חי אלמא דכל היכא דקאי מעיקר' בחזקת חי אע"פ שנמצא מת בשעת מציאתו לא מפקינן לי' מחזקתי' וה"נ גבי אשה כיון שבחזקת טהרה עומדת שהרי בדוקה אע"ג דשכיח בה דמים אוקמא אחזקה עכ"ל:
[ח.] קדושין דף ע"ט ע"ב ת"ר אשה נשאתי במדינת הים מביא ראיה על האשה וא"צ להביא ראיה על הבנים ומביא ראיה על הגדולים וא"צ להביא רא' על הקטנים. בד"א באשה אחת אבל בשתי נשים מביא ראי' על האשה ועל הבנים ועל הגדולים ועל הקטנים אפי' כרוכין אחריה דשמא בניה של חברתה הם וגדלתן]. אמר ר"ל לא שנו (דסמכינן אכרוכין) אלא לקדשי הגבול (אם כהן הוא אוכלין בקדשי הגבול משהביא ראי' על אשה זו שהיא כשרה לכהונה סומכין על הבנים הכרוכים אחריה לומר בניהם הם ואינן חללים) אבל ליוחסין לא (אם יש בהם בנות אינן נשאות לכהנים עד שיביאו ראי' שהם בנותיה של זו) ור' יוחנן אמר אפי' ביוחסין. ואזדא ר"י לטעמי' דאמר ר"ח בר אבא אמר ר"י מלקין על החזקות וסוקלין ושורפין על החזקות ואין שורפין תרומה על החזקות (על דבר שאנו מחזיקין כן ואפי' אין עדות בדבר. ואין שורפין תרומה דבר שהוא טמא מתוך חזקה ולא מתוך ראי' ונגע בתרומ' אין שורפין אלא תולין כדאמר טעמא העמד עיסה על חזקתה וכו') מלקין על החזקות כדרב יהוד' דאמר הוחזקה נדה בשכינותיה (שראוה שהי' היום לובשת בגדי נדותה) בעלה לוקה עליה משום נדה. סוקלין ושורפין וכו' כדרבה בר רב הונא דאמר איש ואשה תינוק ותינוקת שהגדילו בתוך הבית נסקלין זע"ז וכו' (בחזקה שהיא אשתו ואלו בניהם ואין אנו מכירין בהם בעדות גמור נסקלין זע"ז אם בא הבן על אשה נסקל הבן עליה משום שבא על אמו) אמר ר"ש בן פזי אמר ריב"ל משום בר קפרא מעשה באשה שבאת לירושלים ותינוק מורכב לה על כתפה (בחזקת בנה) והגדילתו ובא עליה והביאוה לב"ד וסקלוה לא מפני שבנה ודאי אלא מפני שכרוך אחריה: [ט.] גיטין דף י"ז מפני מה תקנו זמן בגטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו. כתבו תוס' שלא יחפה עליה כשאין בו זמן דלא אמרי' אוקמה אחזקת אשת איש והשתא דאגרשה כיון שהיא גרושה לפנינו ועוד אדרבה אוקמה בחזקת כשרות שלא נבעלה כשהיא אשת איש (וע' בפנ"י שכ' דשני תירוצים הם תירוץ אחד). ולקמן איתא גזיי' לזמן ויהבי' לה מאי הועילו חכמים בתקנתן וכו' לרמאי לא חיישי'. כתבו תוס' והא דאמר (יבמות דף ל"א) גבי מפני מה לא תקנו זמן בקדושין וכו' נינחי גבי דידה מחקה לי' ופריך אי הכי גבי גירושין נמי ומשני התם להצלה דידה קאתי. לא כמו שפירש הקונטרס דאי מחקה קטלינן לה משום דמוקמינן לה אחזקי' א"א אע"ג דאי לא תיקן זמן מצי לחפוי עלה דמספק' לא קטלינן לה השת' דתיקון זמן אי מחקה מוקמינן בחזקת א"א וכו' דהא הכא משמע דאי גזיי' לזמן לא קטלינן לה דקאמר מאי הועילו וכו' ודוחק לומר דלא פריך אלא למ"ד משום פירי. אלא אומר ר"י דהכי פירושו התם להצלה וכו' הגט בא להצילה ולהעיד עליה שהיא מגורשת ולכך יראה למחוק הזמן כי סבורה שיפסל בכך אבל האמת דאי מחקה לא קטלינן לה עכ"ל:
[י.] יבמות דף ל' ע"ב מתני' וכולן (ט"ו עריות) שהי' בהן (לאחיו המת) קדושין או גירושין בספק הצרות חולצות ולא מתיבמות. כיצד ספק קדושין זרק לה קדושין ספק קרוב לו וכו'. ספק גירושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים וכו' זהו ספק גירושין. גמ'] ואלו בגירושין ספק קרוב לו וכו' לא קתני אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת (קודם לכן אם ימות בעלה שהרי צרת ערוה הוא) ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק. א"ל אביי אי הכי בקדושין נמי נימא אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת אל תאסרנה מספק, התם לחומרא וכו' אלא אמר אביי יגיד עליו רעו תנא בקדושין (ספק קרוב לו וה"ה בגירושין). וגם רבא אמר כל שיש בקדושין יש בגירושין וכו'. כתבו תוס' בד"ה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת] וא"ת תינח כנס ואח"כ גירש שכבר הוי צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס הא לא הוי בחזק' היתר לשוק וכו' וי"ל דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק דמוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה. וא"ת דהכי מוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספ' היתה עומדת בחזקת איסו' שבעלה עדיין חי ובחולין אמרי' בהמה בחיי' בחזקת איסור וכו' נשחטה בחזק' היתר ומשמע דוק' לענין ריעות' דאתיליד לאחר שחיטה הוי בחזקת היתר כגון בא זאב דלא חיישינן שמא במקום נקב נקב אבל אם נולד הס' מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשעה שנולד הס' היתה עדיין בחזק' איסור. ואור"י דהתם חיישינן לספק דרוסה משום דשכיח ומוכח מלת' לאיסור' טפי מלהתיר'. וכן בישב לה קוץ בושט דחיישי' שמא הבריא למאן דחייש לספק דרוסה כדקאמר חולין דף מ"ב. ופסק אמימר הלכת' דחוששין לס' דרוסה אע"ג דאמרינן התם איכ' למימר הכי ואיכ' למימר הכי מ"מ מסתבר טעמ' לאיסו' טפי עכ"ל. וכ"כ תוס' חולין דף מ"ג ע"ב ד"ה קסבר:
[יא) יבמות דף ס"ז ע"ב מתני' העובר והיבם והאירוסין והחרש ובן ט' שנים ויום אחד פוסלין (מתרומ') ולא מאכילין ס' שהוא בן ט' שנים ויום א' ספק שאינן ס' הביא ב' שערו' ספק לא הביא הוי נמי כבן ט' ופוסל (אם הוא מפסולי קהל או מפסולי כהונה שפוסל בביאתו לינשא לכהן ואם בת כהן היא פוסל מן התרומה כדמוקי לקמן דבהכי מיירי מתני'). כתבו תוס' בד"ה ריש' בפסולי כהונה וא"ת וס' בן ט' האיך פוסל בביאתו נוקמי אחזקה קמיית' דהוי פחות מבן ט' ונוקי אתתא בחזק' כשרו' ומיהו לכהונה ניח' דלא אזלינן בתר חזקה ליוחסין כדאמר ר"י (כתובות דף י"ג) ואפי' לר"ג דמכשיר היינו משום שאמרה לכשר נבעלתי אבל הכא דלא ידעה אם הוא בן ט' לא. אבל לתרומה קשיא דאזלינן בתרומה בתר חזקה כדמוכח כתובות (דף כ"ה) וי"ל דהכ' כגון דהשת' דאתי קמן הוי ודאי בן ט' אע"פ שהי' ספק כשבא עליה לא מוקמינן לי' אחזקה קמיית' אלא אזלינן בתר השת' שהוא בן ט' דחזקה קמיית' אתרע לי' עכ"ל. ונר' לי דכוונתם הוא לתרץ הך דתרומ' דמצינו דאזלינן בתר חזקה ועל זה אמרו כיון דאתרע חזקה לא אזלינן אלא בתר השת' והיינו דוקא בתרומ' ומדרבנן כמו שמצינו כמה מעלות בתרומ' אבל בעלמ' י"ל דס"ל לתוס' דאזלי' בתר חזקה קמיית' אע"ג דאתרע דאמרי' השתא הוא דאתרע. ומהרי"ט ח"א סי' י"א כתב כל חזקה העשוי' להתבטל כגון חזקה דתלוי' בזמן דודאי יגיע לכלל שנים לאו חזק' אלימת' היא ודמיא להא דאמרי' בריש נדה כיון דמגופא קחזי' אתרע חזקתה לפרש"י דמועדת ועלולה לראות וכו' ולכן סברי תוס' דלא מוקמינן אחזקה קמיית' היכא דאתרע השת' אבל בשאר חזקות דאינן בודאי שיתבטלו מודו תוס' ע"ש שהאריך:
[יב] גיטין דף כ"ח מתני' המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים (ולא חיישי' שמא מת ובטל שליחותו ומדאוריי' נפק' לן (חולין דף י"א) העמד דבר על חזקתו) בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדה"י אוכלת בתרומ' בחזקת שהוא קיים השולח חטאתו ממדה"י מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים. [גמ'] אמר רבה לא שנו שלא הגיע לגבורו' אבל הגיע לגבורו' וגוסס שרוב גוססין למיתה לא. איתבי' אביי המביא גט והניחו זקן אפי' בן מאה שנים נותן לה בחזקת שהוא קיים. תיובת'. ואיבעית אימא כיון דאפליג אפליג (ועיין תוס' ב"מ דף ל"ט ע"ב ד"ה דלמ' שכיב' סבת' וכו' שכתבו דגבי גט דוקא אמרינן בחזקת שהוא קיים משום עיגונא. וכן בשביל אכילת קרבן אבל הכא אדרב' החמיר בנכסי יתומים להחזיק הסבת' וברת' במתה. אי נמי הכא שנשבו חיישי' טפי דלמ' מתו לפי שעשו לה יסורין עכ"ל). רמי לי' אביי לרבה תנן המביא גט וכו' ורמינהו ה"ז גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומ'. אמר רב אדא ברי' דרב יצחק שאני התם שהרי אסרה עליו שעה אחת קודם מיתתו. (כתבו תוס' פי' גבי הלך בעלה וכו' אוכלת בתרומ' דהעמידנו בחזק' חי אבל הכא אפי' נעמידנו בחזקת חי אסרה מחיים עכ"ל) מתקיף לה ר"פ ממאי דאיהו מיית בריש' דלמ' איהי מיית' בריש'. אלא אמר אביי הא ר"מ דלא חייש למיתה הא ר"י דחייש למיתה. רבא אמר שמא מת לא חיישי' (דאוקמי אחזקה שהניחו חי וכו' ומתני' דברי הכל) שמא ימות תנאי היא (ובריית' דה"ז גיטך פלוגת' דר"מ וחביריו). עוד שם מתני'. ג' דברים אמר ר"א בן פרטא וכו' וקיימו חכמים את דבריו עיר שהקיפוה כרכום ועל הספינ' המטורפת בים ועל היוצא לידון שהן בחזקת קיימין. אבל עיר שכבשוה וספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג נותנין עליהם חומרי חיים וחומרי מתים וכו'. עיין שם בגמר'. ובגיטין דף ל' אית' מתני' המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהם מחלקן מפריש עליהם בחזקת שהם קיימין ואינו חושש שמא מת הכהן וכו' או העשיר העני וכו'. ובגיטין דף ל"א מתני' המניח פירו' להיו' מפריש עליהם תרומו' ומעשרו' מעות להיו' מפריש עליהן מעשר שני מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין. ואם אבדו ה"ז חושש מעל"ע דברי ר' אלעזר. ר' יהודה אמר בג' פרקים בודקין את היין וכו'. גמ' מאי מעל"ע ר' יוחנן אמר מעל"ע של בדיקה (וטפי מהכ' לא אחמור רבנן למיחש אלא סמכינן אחזקה) ר"א בן אנטיגנוס אומר משום ר"א ב"ר ינאי מעל"ע של הנחה (ה"ז חושש למפרע כל הימים עד מעל"ע של הנחה ראשונה יום א' שלם מחזקינן להו בחזקת קיימין מכאן ואילך ספק) ומסיק הש"ס דברי ר"א בר ינאי בקשי'. אמר ר"א חולקין עליו חביריו על ר' אלעזר (ואמרו דלעולם חיישי' הואיל ונמצאו אבודים וכל פירו' שתקנו וכו' צריך לחזור ולהפריש) דתנן מקוה שנמדד וכו' כל טהרו' שנעשו ע"ג למפרע בין ברה"י בין ברה"ר טמאו' (דכי אמרי' ספק טומא' ברה"ר טהור היינו ספק נגע וכו' אבל זה שהי' טמא ודאי אל תטהרנו מספק) פשיט' דחולקין מהו דתימ' מהו למפרע מעל"ע קמ"ל:
[יג] כתובו' דף כ"ד ע"ב תניא ר' יוסי אומר גדולה חזקה (שאין ב"ד יכולין להוציא דבר מחזקתו) שנאמר ומבני הכהנים בני חבי' וכו' אלה בקשו כתבם המתיחסים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה ויאמר התרשת' להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד הכהן לאורים ותומים (כלומר עד שיבא משיח) א"ל הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלין בגולה בקדשי הגבול (תרומה שנוהג בגבולין חוץ למקדש וירושלים) אף כאן בקדשי גבול וכו' ואיתא שם חד אוקימת' דמאי גדול' חזקה מעיקר' אכול בתרומה דרבנן (בגולה) השתא אכול בתרומה דאוריי' ואיבעית אימא השת' נמי בתרומה דרבנן אכול בתרומה דאוריי' לא אכול:
[יד] קדושין דף ס"ו על הא דאמר יהודה בן גדידי' לינאי המלך רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן שהיו אומרים אמו נשבית במודיעים (ופסול לכהונה) בעי הש"ס מאי ויבוקש הדבר ולא נמצא אילימ' דבי תרי אמרי אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכ' אהני סמוך אהני (ואי אמרת אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אתתא בחזקת' ה"מ אי היא קמן והיתה באה לב"ד להתירה אבל בנה זה הנדון אין לו חזקה דכשרות שהרי מעידין על תחלת לידתו בפסול. אלא בעד אחד שהעיד על השבוי' ובאו שנים והכחישוהו). וכתבו תוס' קשה על פי' הקונט' מ"מ תהני לי' חזקת כשרות דאמו דהא אמרי' כתובו' (דף י"ג) לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. ונר' דלא אמרי' אוקי תרי לבהדי תרי אלא בתרומה דרבנן אבל ביוחסין דאיכ' איסור' דאוריי' החמירו ואסור' היא מדרבנן עכ"ל. וע' ברשב"א חדושי גיטין דף ס"ג גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה שאסור בכל הנשים שהקשו ראשונים אמאי לא יאסרו כל הנשים לינשא וכ' בשם הרמב"ן דכל הנשי' אפי' קטנות מותרת משום דאין חזקת שליח מוציאן מחזקתן דקיימין בחזקת פנויו' וחזקת אב נמי אינו מקלקל בהו ואלו קבל בה קדושין מימר הוי אמר לה או מודיע לאחרי' שיודיעוה. אבל הוא אסור בכל הנשים שיש להן קרובו' שאין חזקת קרובו' שאינן באו' לידון בפנינו מועלת לו הא אלו באים הקרובו' ואמרו לא קדשנו שליח ודאי מותר בהם דע"א נאמן באיסורין וכ"ש הכא דלא אתחזק איסור' וחשש' בעלמ' הוא וכ"ש דמתוך שנאמנו' של עצמן ונשאות לאחרים נאמנו' הן לזה עכ"ל:
[טו] קדושין דף ע"ד מתני' מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן. גמ'] אלמא נאמן להתיר ואין נאמן לאסור נימא דלא כר' נתן דתני' בשעת קדושין אמר יש לו בנים בשעת מיתה אמר אין לו בנים בשע' קדושין אמר אין לו אחים ובשעת מיתה אמר יש לו אחים נאמן להתיר ואין נאמן לאסור דברי רבי ר' נתן אומר אף נאמן לאסור וכו'. אלא אמר אביי מתני' דלא מוחזק לן באחי ולא בבני דאמרי' כיון דלא מוחזק לן וכו' אמר יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן לאו כל כמיני' דאסר לה אכ"ע. בריית' דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרי' מה לו לשקר. מאי קאמר למפטר' מיבום מצי אמר פטרנ' לך בגיט'. רבי סבר מה לו לשקר כי עדים דמי ואת' עדים ועקרו חזקה דהוי מחזקינן ליה באחי בלא בנים וקיימ' הך אתתא בחזקה שאינה זקוקה וכי אתי בשעת מיתה לאפוקי מחזקה לאו כל כמיני' דמה לי לשקר דשעת קדושין כאלו באו עדים בדבר זה דמי) ור"נ סבר מה לי לשקר כי חזקה דמי ולא אתי חזקה ועקרה חזקה לגמרי (דהוי קאי בה קודם הקדושין לאוקמי הך אתתא בחזקת שאינה זקוקה למפסל דבוריה בשעת מיתה. ומיהו אי לא הדר בי' הוי שרי' לעלמא נהי דלא אתי' חזקה ועקרה חזקה לגמרי אורעי מיה' אתרעי כל כמה דלא אתכחש דבור' קמא מהימן דאין אדם חוטא ולא לו ואלו אית לי' אחי הוי הדר בי' בשעת מיתה). כתב הרא"ש הרי"ף השמיט ברייתא זו ומה שנא' עלה. וכ' רמב"ן דלכך השמיט דשנויא דאביי דחיקא כדי לאוקמא מתני' כר"נ דהא מוכח (בתרא דף קל"ד) היכא דמוחזק באחי דלא מהימן לומר לית לי' אחי דמשמע התם דוק' זה בני נאמן לו' שאינו סותר החזק' לגמרי אבל לסתור החזקה לגמרי ולומר אין לי אחים אינו נאמן וכו' אע"פ שנא' להוציאה מחזקת יבום ולומר זה בני וכו' מ"מ אינו נאמן לעקור חזקת אח דמגו להכחיש החזקה לגמרי לא אמרי'. ועוד דקי"ל (בתרא דף וי"ו) לא אתי מה לי לשקר ועקרה החזקה גבי פרעו לאחר זמנו. וכן ביבמות (דף קט"ו) מבעי' לן אי אתי מה לי לשקר ומרע לחזקה ולא אפשטי' הלכך לא סמך הרי"ף אהך שנוי' להקל עכ"ל:
[טז.] בב"ב דף קנ"ג. ההוא מתנה דהוי כתיב בה כד קציר ורמי בערסי' ולא כתוב בה ומגו מרעי אפטר אמר רבה הרי מת והרי קברו מוכיח עליו (ובתר השתא אזלינן והעמידנו על חזקת מיתתו ויש לנו לומר שמתוך אותו חולי מת וזכה המקבל מתנ') א"ל אביי השתא ומה ספינה שרובן לאבד נותן עליו חומרי חיים וכו' חולין שרובן לחיים לא כ"ש (דנימ' עמד וחזר בו) אמר ר"ה ברי' דרב יהושע כמאן אזלא הא שמעתא דרבה כר' נתן דתני' מי מוציא מיד מי (מתנ' שאין כתוב בה לא לשון מתנת בריא ולא לשון מתנת ש"מ) הוא מוציא מידיהם בלא ראי' (ונותן עומד בנכסיו דהעמד נכסים על חזקתן) והן אין מוציאין מידו אלא בראי' (שברי' הי') דברי ר' יעקב. ר' נתן אומר אם בריא הוא עליו להביא ראי' (שהי' ש"מ דאזלינן בתר השתא) אם ש"מ הוא עליהן להביא ראי' שבריא היה. כתבו תוס' אומר ר"י דהך סוגיא דהכא ל"ל כההי' סוגי' (קדושין דף ע"ט) דאמר התם לימא כתנאי מי מוציא מיד מי וכו' רב כרבי נתן ושמואל כת"ק אמר לך שמואל אנא דאמרי אפי' כר"נ ע"כ לא קאמר ר"נ התם אלא דכ"ע בחזקת בריא קיימי והאי דמפיק נפשי' וכו' עליו להביא ראי' אלא הכא מי מפיק נפשיה מחזקה וא"כ הכא נמי איזה ראי' מייתי מר"נ לרבה התם היינו טעמא דכ"ע בחזקת בריא אבל הכא אין לנו לומר שהי' בחזקת ש"מ שלא עמד דשמא עמד ואסיפ' נמי דקתני עליהן להביא ראי' שהי' בריא אינו ראי' דהתם היינו טעמא דאוקי ממונא אחזקי' וכדרבה דהכא איכ' חזקת ממון לגבי יורשין אלא לאו ש"מ דל"ל להך סוגי' סבר' דהתם עכ"ל:
[יז.] פסחים דף צ"א מתני' האונן והמפקח את הגל (מעל אדם ואין ידוע אם ימצאנו חי או מת) וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים וכו' שוחטין עליהן את הפסח (בחבורת אחרים) על כולן אין שוחטין עליהן בפני עצמן שמא יביאו את הפסח לידי פסול (שמא יטמא אונן למתו ומפקח גל וימצאנו מת ונמצא שהאהיל על הטומאה) לפיכך אם אירע בהן פסול פטורין מלעשות פסח שני (הואיל ובשעת שחיטה ראוין היו ונזרק הדם עליהם) חוץ מן המפקח בגל (ונמצא המת תחתיו שחייב לעשות פסח שני) שהוא טמא מתחלתו (קודם שחיטה שהרי האהיל על הטומא' משעה שהתחיל לפקח). כ' תוס' תימ' לר"י המפקח נמי נימא חי הוי כשהתחיל לפקח י"ל דכיון דמצאו מת אית לן למימר שמתחלתו היה מת שכל הטומא' כשעת מציאתן עכ"ל: [יח.] כתובות דף כ"ג עד אחד אומר נתקדשה ועד אחד אומר לא נתקדשה תרווייהו בפנוי' קמסהדי והא דאמר נתקדש' הוי לי' חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. (כתבו תוס') אבל תימא אמאי לא תנשא לכתחלה (דתני לעיל הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא) הוי לן לאוקמה אחזקה וי"ל כגון שאנו יודעים שזרק לה קדושין מספק' לן אי קרוב לו אי קרוב לה והני ב' סהדי חד אמר קרוב לו וחד אמר קרוב לה דכיון דודאי זרק לה קדושין לית לן למימר אוקמה אחזקה להתירה לכתחילה. א"נ כגון שהיו נרות דולקין ומטות מוצעות שהיה עומד לקדש וע"א אומר נתקדש' וע"א אומר לא נתקדש' באות' שעה עכ"ל:
[יט.] כתובות דף י"ב מתני' הנושא אשה ולא מצא לה בתולין היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך והי' מקחי מקח טעות ר' גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו עד שתביא ראי' לדבריה. גמ'] לימא רב יהוד' ורב הונא (דס"ל ברי ושמא ברי עדיף) דאמרי כר"ג. ור' נחמן ור' יוחנן (דס"ל אוקי ממונ' בחזקת מרי' גבי ברי ושמא) דאמרי כר' יהושע. א"ל רב נחמן אנא דאמרי אפי' כר"ג ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכ' מגו כו' אי נמי ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאמרי אוקמא אחזקה (מספק' לן בשעת אירוסין אי בתולה ונשתעבד לה למאתים אי בעולה הוי והעמד אשה על חזקתה ובתולה נולדה והך השת' הוא דאתנס') אבל הכא מאי חזקה אית לי' להאי (תובע דנוקמי' אחזקי' לגבות הלכך זיל בתר חזקה דממונ') (ובדף י"ג איתא מתני') ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת ור' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא ה"ז בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתבי' ראי' לדבריה הית' מעוברת ואמרו לה מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני. וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת ר"י אומ' וכו' ה"ז בחזקת מעוברת לנתין ולממזר. [גמ'] א"ר יוחנן לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אמר רבה מ"ט דר"א בשלמ' איהי אית לה חזקה דכשרות (ויש לומר אשה זו בחזקת כשרות עומדת אל תפסילנה מספק) בתה לית לה חזקה דכשרות. (עיין תוס' חגיגה דף י"ד ע"ב ד"ה) בתולה שכתבו על הא דאית' התם שאלו את בן זומא בתולה שעברו מהו לכהן גדול מי חיישי' לדשמואל דאמר יכול אני לבעול בלא דם או דלמ' דשמואל לא שכיחא פירש"י שהיא אומרת בתולה אני ואי שכיח' דשמואל מהימנה וקשה להר"י דהא בכתובות גבי הית' מעוברת פליגי דר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין והכא משמע דקא בעי אליבא דכ"ע ושמא כאן שאף היא בכלל האיסו' כדכתיב יקח קרי בי' יקיח נאמנת עכ"ל (וצ"ע הא זונה נמי מוזהרת להנשא לכהן). [ועיין כתובות] דף ט' אהא דאמר ר' אלעזר האומ' פתח פתוח מצאתי נאמן לאוסרה עליו וכו' דהיינו באשת כהן. כתבו תוס' וא"ת ונוקמה בחזקתה שהיא כשרה לכהונה ונימא דלאו תחתיו זינת' וי"ל דאדרבה אית לן למימר דהשת' נבעלה דאוקמה אחזקת הגוף שהית' בתולה עכ"ל:
[כ.] כתובות דף ע"ה מתני' היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראי' שמשנתארסה היו בה ונסתחפ' שדהו נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראי' שעד שלא נתארסה היו בה והי' מקחו מקח טעות דברי ר"מ וחכ"א בד"א במומין שבסתר (יכול הבעל לטעון על המומין) אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון (דידע ונתפייס). [גמ'] טעמ' דמייתי האב ראי' הא לא מייתי ראי' הבעל מהימן מני ר' יהושע היא דאמר לא מפיה אנו חיין (גבי משארסתני נאנסתי. אלא העמד ממונא על חזקתו ולא אזלי' בתר חזקה דגופה לו' הואיל וספק בידינו על שעת אירוסין מה הוא העמד הגוף על חזקתו של קודם לכן והרי נולדה בתולה וה"נ לא אמרי' העמד הגוף על חזקתו ובלא מומין נולדה) אימא סיפא נכנס' לרשות הבעל וכו' טעמא דמייתי הבעל ראי' הא לא מייתי האב מהימן אתאן לר"ג דאמר (התם) נאמנת (דחזקה דגופא עדיפא) אמר ר' אלעזר תברא (קשי' רישא לסיפ') מי ששנה זו לא שנה זו (רישא לר' יהושע וה"ה לנכנסה לרשות הבעל וסיפא לר"ג וה"ה לעודה בבית אביה שאין לנו טעם לחלק בין עודה בבית אביה לנכנסה לחופה) אמר רבא לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופ' כלל אלא כי לא אזיל ר"י בתר חזקה דגופ' היכא דאיכ' חזקה דממונא (עומדת לנגדה) אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר"י בתר חזקה דגופא דתני' אם בהרת קודם לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק טמא ור' יהושע אומר כהה מאי כהה אמר רבה כהה טהור. רבא אמר (רבא מהדר לאוקמי כולה כר"ג לעולם חזקה דגופה עדיף רישא כאן נמצאו וכאן היו (כיון דבבית אביה נמצאו אתרע חזקי' דאב דאיכ' למימר כאן היו קודם אירוסין) סיפא כאן נמצאו וכאן היו (ובפ"ק נמי פלוגתייהו בנכנסה לרשות הבעל ובה אמר ר"ג דלא הורעה חזקת אביה בכך) איתבי' אביי נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראי' שעד שלא תתארס היו וכו' עד שלא תתארס אין משתתארס לא (אם הביא הבעל ראי' שראו בה מומין הללו משנתארסה והיא עודה בבית אביה לאו ראי' היא) ואמאי לימא כאן נמצאו וכאן היו א"ל משנתארס' משום דאיכא למימר חזקה אין אדם שות' בכוס אלא א"כ בדקו והאי ראה ונתפייס אי הכי עד שלא תתארס נמי אלא אמרי' חזקה אין אדם מפייס במומין ה"נ חזקה אין אדם מפייס במומין אלא משנתארס' משום דאיכ' תרתי חזקה העמד הגוף על חזקתו (ולא היו בה בשעת אירוסין שהכל הולך אחר אותה שעה וא"ת הורע החזק' הואיל וכאן נמצא) חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו והאי ראה ונתפייס מאי אמרת חזקה אין אדם מפייס הוי במקום תרתי וחדא במקום תרתי לא אמרינן (דהעמד ממון על חזקתו לא אמרי' ונהוי נמי הכא תרתי דבמקום חזקה דגופא חזקה דממונא לאו כלום היא). רב אשי אמר ריש' מנה לאבא בידך (מתני' כולה כר"ג דחזקה דגופא עדיפ' ורישא להכי לא מהני חזקה דגופא לפי שאין הטענ' שלה אלא של אבי' שכתובת אירוסין לאב וגבי אב לא אמרי' בגוף שלה דתהני חזקתה) וסיפא מנה לי בידך). [כתבו תוס' בד"ה אבל היכא דליכא חזקה דממונ' אזיל ר"י בתר חזקה דגופא] פירוש אע"ג דאיכ' חזקה אחרת כנגד חזקת הגוף כי הכא דבלאו חזקת ממון יש חזקה אחרת דהעמידנה בחזקת פנוי' דדוק' כי איכ' חזקת ממון לא אלימא לי' חזקת הגוף כנגד חזקת ממון אבל היכ' דליכ' חזקת ממון אלימא לי' חזקת הגוף משאר חזקות דאי ליכא שום חזקה כנגדה מאי אתי לאשמעי' פשיט' דאזיל בתר חזקת הגוף כיון דאין דבר מכחישה וההיא נמי דמייתי אוקי חזקה אחרת כנגדה כמו שאפרש ומיהו תימא לר"י דהיכי מצי למימר דאי לאו חזקת ממון דהכ' הוי אזיל ר' יהושע בתר חזקת הגוף והא הוי חדא במקום תרתי דאית לן למימ' העמידנ' בחזקת פנוי' וכי תימא אדרבה העמד אותה בחזקת שלמה והשת' נעש' בה מום הרי מום לפניך דכי האי גונא חשבינן תרתי לריעות' גבי מקוה שנמדד. ונרא' לרשב"א דחזקת פנוי' לא חשיבה כלל חזקה לגבי חזקת הגוף עכ"ל (והטעם כ' באספ"ז משום שעומדת לינשא). [ואספ"ז כתב דיש לפרש דאת' לאשמעי' דלא נימא דלא אזיל בתר חזקת הגוף ואפי' אין דבר מכחישו ולא תקשי פשיט'. דכי אמרי' מקרא דאוקי מילת' אחזקה היינו היכ' דאין שור שחוט לפניך כגון גבי הסגר הבית דלא ידוע אי בצר הנגע בשעת הסגר ולכך אמרי' אוקי מלת' אחזק' אבל היכ' דשור שחוט לפניך כגון הכא דהרי מומין לפניך איכא למימר דדילמ' סבר ר' יהושע דלא אזלי' בתר חזקה עכ"ל. (ובד"ה ספק טמא כתבו תוס') הקשה ר"ת מ"ט דרבנן אמאי לא אזלינן בתר חזקה דהא בחולין מייתי לה מקרא אומ' ר"ת דהכ' מיירי כשנזקק לטומאה שהי' בו נגע אחד שחין או מכוה קודם והי' מוחלט ממנו וקודם שנטהר נולד בו הספק ואחר שנטהר מן הראשון לא נשאר בו אלא ספק זה והשת' מייתי שפיר דאזיל ר"י בתר חזקת הגוף והעמידנו בחזקת שלא הי' בו נגע אע"ג דאיכ' חזקה דהעמידנו בחזקת טומאה כנגדה וה"נ הוי אמרי' לעיל אי לאו חזקת ממונ' וא"ת והיכי יליף מהתם דשאני התם דכתוב קרא כדיליף בסוף נזיר מלטהרו או לטמאו וי"ל דמהתם גמרי' והא דלא אזיל ר"י בתר חזקה דגופ' בראוה מדברת ומעוברת משום מעל' דיוחסין עכ"ל. (ובתוס' נדה דף י"ט ד"ה ר' יהושע כתבו וי"ל דדרך השער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראין הדברים דבהרת קדמה. ובכתובות דקאמר היכ' דליכא חזקה דממונ' אזיל ר"י בתר חזקה דגופא היינו אפי' דאיכ' ריעות' דאי לא אזיל לא הוי מוקי קרא דלטהרו אספק בהרת קדמו דשכיח הרבה ואיכ' ריעות' טפי אלא הוי מוקי לה לדרש' אחרית' כרבנן א"נ מהתם יליף דאזיל בתר חזקת הגוף אע"ג דאיכ' ריעות' עכ"ל). (ובד"ה רישא כאן נמצא כתבו תוס') והיא אומרת משארסתני נאנסתי התם נמצא ריעותא ברשות הבעל ולכך נאמנת לר"ג דלא אתרע חזקת רשות האב ואיירי בענין שיכול להיות שנאנסה תחת בעלה דאי בענין שודאי לא נאנסה משנשאה אע"ג דנכנסה לרשות הבעל אתרע לה חזקת רשות האב הואיל ודאי ברשות אביה נאנסה עכ"ל. (ור"ן כתב) דהיכ' דהיא טוענת ברי לא אמרי' כאן נמצא וכו' ולהכי גבי משארסתני דהיא טוענת ברי נאמנת אע"פ שע"כ בבית אביה נבעלה לא אמרי' כאן נמצא ומתני' דהכ' מיירי בשמא ושמא כגון שאינה בקיאה בהן מתי נולדו וכו' ומשום האי טעמ' בלחוד הוא דאמרי' בפ"ק דלא אמר ר"ג אלא בברי ושמא משום דבשמא לא הי' מאמינה ר"ג כיון דודאי בבית אביה נבעלת מטעם כאן נמצא עכ"ל הר"ן. (ובד"ה חדא במקום תרתי כתבו תוס') וא"ת הא גבי בעל נמי איכא תרתי חדא דאין מתפייס וחדא דאית לן למימר כאן נמצאו וכו' והני תרי חזקי דבעל עדיפי טפי מהני תרי חזקי דאשה דכאן נמצא וכו' עדיף מחזקת הגוף דהא עודה בבית אביה על האב להביא ראי' ולא מהני לי' חזקת הגוף וכו' וכשנכנסה לרשות הבעל והביא הבעל ראי' שעד שלא נתארסה הי' פטור מכתובה דעדיף טעמ' דאין אדם מתפייס מההי' דאין אדם שותה וכו' א"כ השת' נמי דמייתי ראי' דמשנתארסה היו אמאי לא מפטר מהני תרי טעמי ומאי שנא דכאן נמצא גרידא עדיפ' מחזקת הגוף וחזקה דאין מתפייס עדיף מחזקה דאין אדם שותה וכו' וכי הוו תרווייהו בהדי הדדי עדיפ' טעמי האשה מנייהו. וי"ל דודאי טעמי האשה עדיפי וכאן נמצא גרידא דעדיפא מחזקת הגוף היינו משום דמסייע לי' חזקת ממון וכן חזקה דאין אדם מתפייס מסייע לי' חזקת ממון ולחד מנייהו יש כח לחזקת ממון לסייע אבל לתרווייהו בהדי הדדי לא מסייע. ועוד יש לפרש דמש"ה כי הוי תרווייהו בהדי הדדי עדיפי טעמי האשה משום דאפי' לא יהא אלא אחד מהן אמת או חזקת הגוף או אין אדם שותה בכוס יש לה כתובה אבל בעלה לא מפטר אלא עד שיהיו כל הטעמים שלו אמת שאם אחד מהם שקר מפסיד הבעל הילכך גריעי טעמי הבעל מטעמי האשה עכ"ל. (ובד"ה רישא מנה לאבא בידך כתבו תוס') לכאורה הי' נראה לר"י לפרש דטעמ' משום דברי שלה ל"מ לאב דהוי כמנה לאחר בידך דאמרי' ב"ב (דף קל"ח) דאינו נאמן וכו' וחזר בו ר"י דהא משמע מדקאמר על אב להביא ראיה שאינו נוטל בלא ראיה אפי' טוען ברי דל"מ חזקת האשה לגבי אב עכ"ל. וצריך לחלק בין ההיא דהכא לההיא דקדושין דף ס"ו דכתבו תוס' דמהני חזקת האם לגבי ינאי):
[כא.] כתובות דף ע"ו אמר רב יהוד' אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור (זה אומר עד שלא משכת את פרתי מת חמורך ולך מת וזה אומר משמשכתי מת כבר קנוי הוא לך) על בעל החמור להבי' ראי' שהי' חמורו קיים בשעת משיכת הפרה ותנא תונא כלה תנא דמתני' דאיירי במומי כלה מסייע לי') הי' כלה אילימ' כלה בבית אביה מי דמי התם מייתי אב ראי' ומפיק הכא מייתי בעל החמור ראי' ומוקים אמר ר' אבא כלה בבית חמיה. ואכתי לא דמי התם מייתי בעל ראי' ומרע לי' לחזקיה דאב הכא בעל חמור מייתי ראי' ומוקים חזקי' בידי'. אמר רב נחמן בר יצחק כלה בבית אביה ולקידושין (לעכב לו הקדושין שבידו שאם לא יביא ראיה יחזירם וזו להחזיק היא בידו) מתיבי מחט שנמצא בעובי בית הכוסות מצד אחר כשרה משני צדדין טרפה נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לפני שחיטה (וטרפה) לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיט' (וכשרה) הוגלד פי המכה בידוע ששלש' ימים קודם שחיט' (ואם לקחה טבח זה בתוך ג' ימים מקח טעות הוא ויחזור לו בעלים הדמים שמכר לו טרפ') לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראי'. ואי יהיב טבח דמי בעי לאתויי ראי' ומפיק ואמאי בעל בהמ' לייתי ראי' ונוקים בדלא יהיב טבח דמי מאי פסקא (בתמי' וכי פסק התנא דבר קצוב שלעולם מוכרין בהמות באמנה והוא המוצי' אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תצייתינהו להני כללי דכייל יהוד' אחי משמי' דשמואל הכי אמר שמואל כל שנולד ספק ברשותו עליו הראי' (על בעל הפרה להבי' ראיה שמת החמור קודם משיכה הואיל וספק ברשותו נולד שלא נמצ' החמור מת עד לאחר משיכת הפרה) ותנא תונא כלה (דס"ל לשמואל דכול' מתני' חד תנא הוא וכדתרצה רבא לעיל). מיתבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות וכו' ואי דלא יהיב טבח דמי בעל בהמ' בעי לאתוי ראי' ומפיק ואמאי ספק' ברשות טבח אתילד דיהיב טבח דמי ומאי פסק' סתמ' דמילת' כמה דלא יהיב אינש זוזי לא יהיב אינש חיותא. [כתבו תוס' בד"ה על בעל החמור להביא ראי']: אע"פ שהוא מוחזק וחזקת הגוף נמי מסייע לי' והוי לן לאוקמי החמור בחזקת שהי' קיים אלא טעמ' דשמואל דמוקמינן לפרה בחזקת מרה קמא וכו' ומיהו תימ' למאי דס"ד השת' אמאי על בעל החמור להבי' ראי' כיון שהו' מוחזק וגם איכ' לאוקמי החמור בחזקת שהי' קיים והא שמואל אית לי' בבתר' (דף צ"ב) המוכר שור לחברו ונמצא נגחן דאין המעות חוזרין ולא מוקמינן להו בחזקת מרה קמא אלא אזלינן בתר חזקה דהשת' אע"ג דרובא מזבני לרדיא מסייע למרה קמא כ"ש הכא דאית לן למיזל בתר חזקה דהשת' דמסייע לי' חזקת הגוף וליכ' למימר דהתם היינו טעמ' דמדלא דק אם הוא נגחן אית לן למימר דלשחיט' זבני' דא"כ מה צריך למימר התם לשמואל כי אזלינן בתר רובא באיסור' בממונ' לא אזלינן והא טעמ' לא משום רוב' הוא אלא משום דלא דק ועוד דבבתר' (דף ק"ה) אמר שמואל כור בל' סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה משום דמספק' לי' אי תפיס לשון ראשון או לשון אחרון ולוקמי בחזקת מרה קמא ע"כ נראה דטעמ' דשמואל לאו משום חזקת מרה קמא אלא אית לן למימר כיון דאשתכח החמור שמת כי היכי דעכשיו הוא מת כן יש לנו להחזיקו שהי' מת גם קודם ודמי' להא דאמר בנדה דף ד' כל הטמאות כשעת מציאתן ודוק' גבי מיתת חמור וגבי מום וגבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות אית לן למימר הכי והא דכלה חמיה על הבעל להביא ראיה משום דכי אמרי' נמי כמו שאנו מוצאין מום עתה כן היה קודם כניסה אכתי איכא למימר דמשנתארסה נולד בה מום והלכך אית לה כתובה דכולי האי לא אמרי' דקודם אירוסין דהיינו קודם ב' רשויות הי' בה מום על ידי מה שאנו מוצאין עתה אבל בבית אביה אימר קודם לכניסת רשות זה הי' כמו שהוא עתה. ואין נראה דדוק' משום חומר' דקדשים הוא דאמר כל הטמאות כשעת מציאתן וע"ק דאמר שמואל קדושין (דף ע"ט) קדשה אביה בדרך וכו' חוששין לקדושי שניהן ולא אמרי' כמו שהיא בוגרת עתה כן הית' קודם קדושין וליכא למימר דהתם משום חומר' דא"א דהא מייתי לה פלוגת' דר' יעקב ור' נתן דגבי ממון ונר' לריב"א דדוק' הכא שמחזיק עצמו מסופק בפרה ואין לו שום טענ' ברור' והוי חזקתו כמאן דליתא היא דאזלינן בתר חזק' דמרה קמא ודמי לתקפו כהן דמוציאין מידו אבל במכר שור לחברו ונמצא נגחן כיון דגבר' זבין להכי ולהכי יש לו לטעון למחזיק לשחיט' מכרתיו לך ואם אית' דלרדיא קבעית לי' הוי לך לפרושי וכיון דיש לו טענה ודאית אהני לי' חזקתו וכן בהאי דכור בל' יש לו לטעון לכך אמרתי שתי הלשונות שבאיזה שארצה אתפוס וכיון שהוא מוחזק אין להוציא ממון מחזקתו כיון שיש לו טענה עכ"ל. (ובד"ה כל הנולד ספק ברשותו ותנא תונא כלה כתבו תוס') היינו כלה בבית חמיה דכי היכ' דמוקמינן לה בחזקת שלמה והשת' הוא דאת' מום אע"פ שמוחזק ה"נ אוקי החמור בחזקת שהוא קיים והשת' מת עכ"ל. (עיין בחולין דף צ"א גבי מחט שנמצא בבית הכוסות וכו' כתבו תוס' פי' על הלוקח להביא ראי' שברשות מוכר נטרפה אע"פ שלא נתן מעות עדיין כאן נמצא וכאן הי'. והקש' הר' י"ט דבנדה (דף נ"ח) תני' בדקה עצמה וחלוקה השאילתה לחברת' היא טהור' וחברתה תולה ומפ' רב ששת לענין דינא תנן דלא מחייבי' חברתה לכבס הבגד ואמאי לא אמרי' כאן נמצא כמו הכא וגבי מומין וי"ל דלא דמי דודאי לקיים המכר וקידושין סברא הוא דאמרי' הכי שאומר המוכר ללוקח קח פרתך שברשותך נטרפה והאב אומר לבעל קח אשתך שברשותך נולד המום ואין לנו לבטל המעשה הזו אבל גבי חלוק ליכא למימר הכי. ועוד גבי חלוק לעולם הוא ברשות הראשון בעלת החלוק שלא בא ביד השניי' בתורת מכר אלא בתורת שאלה ולא שייך למימר ברשות שואל נמצאת ולא ברשות בעלת חלוק עכ"ל): [כב] בב"מ דף ק' מתני' המחליף פרה בחמור וילד' וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי וזה או' משלקחתי יחלוקו. [גמ'] אמאי יחלוקו ולחזי ברשות דמאן קיימ' ולהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראי' אמר ר' חייא בר אבין אמר שמואל בעומדת באגם שפחה נמי דקיימא בסימטא ונוקמא בחזקת מרא קמא ולהוי אידך המע"ה הא מני סומכוס דאמר ממון המוטל בספק חולקין בלא שבועה. כתבו תוס' בד"ה ולחזי ברשות' וא"ת וכי הוי הולד נמי ברשות לוקח אין זה הוכחה דקנא' דהא אמרי' (ב"ב דף ל"ז) הגודרות אין להם חזקה וי"ל כיון דאיכא דררא דממונ' ויש ספק בדבר בלא טענותיהן וטוען ברי הלוקח אם הוא ברשותו אין להוצי' מידו אבל אם הי' טוען שמא סברא הוא שלא תועיל חזקתו מספק ולא דמי לא' שהפקיד טלה חי אצל בעל הבית ויש לבע"הב כמו כן טלה חי ומת א' מהם דאמר בבכורות (דף י"ח) דהמפקיד הוי מוציא מחברו עליו הראי' ומועלת חזקת בע"הב אע"פ שטוען ספק דהתם הי' מוחזק בודאי בטלה חי מעיקר' אבל כאן לא הוחזק מעולם לוקח בולד זה בודאי אבל מוכר אם הוא מוחזק מועיל אפי' הוא טוען שמא שהי' מוחזק בודאי מתחל' קודם מכיר' כשהית' פרה מעוברת ואע"ג דלא דמי ממש להאי דבכורות דהתם הוחזק בודאי בולד מתחל' אבל הכא לא הוחזק מעולם בודאי בולד אחר שנולד אלא בעובר עכ"ל. ובד"ה הא מני סומכוס כתבו תוס' וא"ת לוקמי אפי' כרבנן והכא לית לן למיזל בתר מרה קמא דאיכ' חזקה אחרת כנגד' דאוקמ' בחזקת מעוברת והשת' היא דילדה וי"ל דחזקת מרה קמא חשיב טפי ואם הי' עם חזקת ממון חזקת מעוברת אפי' סומכוס מודה דהמע"ה כדאשכחן בב"ק דף מ"ו גבי שור שנגח את הפר' דאוקי רישא כסומכוס וקתני סיפא פרה שנגחה את השור וכו' ופרה דחד וולד דחד בעל הפרה משלם רביע הנזק דאמ' ידענ' דשותפות אית לי ואינו משלם אלא כאלו ודאי ולד מסייע והמע"ה דהיינו טעמ' דאיכ' תרי חזקי לבעל הפרה חזקת מעוברת והשת' ילדה וחזקת ממון:
[כג] כתובות דף כ' ת"ר שנים חתומין על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידם הוא אבל אנוסין היו וכו' נאמנים ואם כתב ידם יוצא ממקום אחר אין אלו נאמנים. ומגבינן בי כבשטר' מעלי' (בתמיה) ואמאי תרי ותרי נינהו וכו' אלא אמר רב נחמן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונ' בחזקת מרה מידי דהוי אנכסי דבר שטיא. דבר שטיא זבין נכסי (מכר קרקעותיו) אתו בי תרי אמרי כשהוא שוטה זבין ואתי בי תרי אמרי כשהו' חלים (בריא) זבין אמר רב אשי אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ממונ' בחזקת בר שטיא [הכא לא שייך למימר כדאמרי' ב"ב דף קנ"ג אם ש"מ הוא עליהם להביא ראי' שברי' הי' וכו' דבר שטיא דהכ' כיון דעתים חלים ועתים שוטה אין ראי' ממה שהו' עכשיו. תוס']. בד"ה אלא אמר ר"נ כתבו תוס' וא"ת ולר"נ אמאי לא מגבינן בי' בשטר' הא סבר ר"נ כרב הונא בשבועות (מ"ז) בשני כתי עדים המכחישות זו את זו דכל אחת באה בפני עצמה ומעיד' אע"ג דלפי עדות כל אחת חברתה פסולה לכל עדיות ה"נ כיון דאין מכחישין אותן לומר שלא לוה כלום אלא אומרים אינכם נאמנים בדבר זה דפסולים הייתם לתכשרו וי"ל דהתם באה כל אחת וכו' משום דמוקמינן כל אחת בחזקת כשרות אבל הכא שאומרים קטנים הי' או קרובים משנולדו עד עתה שנתרחקו ליכ' למימר אוקמינהו אחזקתייהו דפסלינן אותן משנולדו ואנוסים היו נמי מחמת נפשות לא שייך לאוקמי אחזקה דהא לא פסלי לה כלל ורשב"א אומר דהכ' לא מוקמינן להו אחזקה כדאמר לעיל משום דאלו הוי קמן דלמא היו מודו עכ"ל:
חזקה דרבא:
[כד] נדה דף מ"ו רב שמואל בר זוטרא מתני לה להא שמעתא דרבא בהאי לישנ' (דשמעת מיני' תוך זמן כלפני זמן) אמר רבא קטנה כל י"ב שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינ' ממאנת ואינה חולצת. הא גופ' קשי' אמרת אינה ממאנת אלמא גדולה היא א"ה תחלוץ וכי תימ' מספקא לי' וכו' והא אמר רבא קטנה שהגיע לכלל שנותיה אינה צריכה בדיק' חזק' הביאה סימנים ה"מ בסתמ' אבל הכא דבדקו ולא אשכחו לא אי הכי תמאן חוששין שמא נשרו הניחא למ"ד חוששין אלא למ"ד אין חוששין מא"ל דאתמר רב פפא אמר א"ח רב פפי אמר חוששין אלא לעולם דלא בדק' (לעולם אינ' ממאנת דרבא בדלא בדקנוה הלכך מסתמא אמרי' כיון שהגיע' לכלל שנותיה ודאי אית לה ואינה צריכה בדיקה ובעיא גט) ולענין חליצה חיישי' מש"ה אינה חולצת דחיישי' שמא לא הביאה סימנין ודקשי' לך האמר רבא חזקה הביאה סימנין) וכי קאמר רבא חזק' למיאון (דלא ממאנת מסתמא אבל לחליצה בעי בדיק'. ובנדה דף מ"ט אית' ת"ר כל הנבדקות נבדקות ע"פ נשים וכן הי' ר' אליעזר מוסר לאשתו ור' ישמעאל מוסר לאמו ר' יהודה אומר לפני הפרק (קודם עונת נדרים) ולאחר הפרק נשים בודקות אותן (דבין אמרו איתנהו בין אמרו ליתנהו בקטנה מחזקינן לה ולאו עלייהו סמכינן ובדיקתן להכי מהני דאי משתכחי בה הני גופייהו לאחר הפרק אמרי' שומא נינהו. ולאחר הפרק נמי אי אמרן איתנהו מהימני וחולצ' דהא אורחא הוא) תוך הפרק אין הנשים בודקו' אותן שאין משיאין ספקו' ע"פ נשים ור"ש אומר אף תוך הפרק נשים בודקו' אותן ונאמנ' אשה להחמיר אבל לא להקל כיצד גדולה היא שלא תמאן קטנה היא שלא תחלוץ אבל אין נאמנו' לומר קטנה היא שתמאן וכו' אמר מר ר"י אומר לפני הפרק וכו' לאחר הפרק למה לי בדיקה האמר רבא קטנה שהגיע לכלל שנותיה חזקה הביאה סימנין כי אמר רבא למיאון וכו' תוך הפרק אין הנשים בודקות קסבר תוך הפרק (אם הביאה אמרי' סימן הוא) כלאחר הפרק ולאחר הפרק דאיכא חזק' דרבא סמכינן אנשים תוך הפרק דליכא חזקה דרבא לא סמכינן אנשים. ר"ש סבר תוך הפרק כלפני הפרק ובעי בדיק' דאי משתכחי לאחר הפרק שומא נינהו ונאמנ' אשה להחמיר וכו'. האי מאן קתני לה איבע"א ר"י ואתוך הפרק (דקאמר אין הנשים וכו') איבע"א ר"ש ולאחר הפרק ול"ל חזקה דרבא. כתבו תוס' בד"ה ואיבע"א ר"ח פוסק דהלכ' כר"ש דתוך הפרק כלפני הפרק כדמסיק לעיל תוך זמן כלפני זמן ומתוך כך פסק דאין הל' כרבא דאמר חזקה דהא ר"ש לית לי' דרבא ואין נרא' דאפי' הלכ' כר"ש דתוך הפרק כלפני הפרק אין הל' כמותו בהא דלית לי' חזק' דרבא דלאו הא בהא תליא ורבא גופא פסק לעיל דתוך הזמן כלפני הזמן ודרב נחמן (דאמר בתרא דף קנ"ו בודקין לחליצה ומיאונין) נמי ליתא מקמיה דרבא וכו' ואפי' בתוך הפרק כלפני אומר רבי דאין הל' כר"ש דע"כ תוך זמן ותוך הפרק לאו חדא מלת' הוא דאי חדא מלת' אמאי איתותב לעיל ר' יוחנן דאמר תוך זמן כלאחר זמן כיון דפליגי הכא תנאי ועוד דלעיל קרי לי' זמן והכא פרק משמע גדלות כמו (שבת דף פ') בנות ישראל שהגיעו לפרקן וכו' פי' הביאו ב' שערות ולא הגיעו לכלל שנים ומפ' ר"ת דפליגי ביום אחרון של שנת י"ב ויום א' לנקבה או ביום שנת י"ג ויום א' לזכר ואותו היום אקרי תוך הפרק דלר' יהודה הוי זמן הבאת שערו' מתחל' היום ולר"ש בסופו וקי"ל כר"י לגבי ר"ש עכ"ל. וכ"כ הרא"ש בשם רי"ף דקי"ל כחזקה דרבא והא דאמר ר"נ בודקין לחליצה וכו' הדין הוא פרוקא דהאי קושי' הא דאפסקי חוששין שמא נשרו היכ' דבעל לאחר זמן וכו' אבל היכא דלא בעל לאחר זמן דהוי נשואין דרבנן לא אמרי' חוששין דלא אמר רבא חזקה אלא לענין איסור דאוריית' דעבדינן לחומרא ולא בדקינן דחיישי' שנשרו אבל בספקא דרבנן בדקינן ואי משכח ב' שערות אינ' ממאנת ואי לא משכח ממאנת והיינו דאמר ר"נ בודקין למיאונין כגון בנשואין דרבנן עכ"ל: