אור ברסלב
כסף נבחר חלק ב אות ח (כלל נו) חולין בעזרה דאורייתא או דרבנן

כסף נבחר חלק ב· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ח (כלל נו) חולין בעזרה דאורייתא או דרבנן

אות ח (כלל נה) חידוש הוא ולא גמרינן מיניה

[א.] קדושין דף נ"ו ע"ב מתני' המקדש בערלה וכו' וחולין שנשחטה בעזרה אינה מקודשת. גמ'] דף נ"ז ב' מנא ה"מ א"ר יוחנן משום ר"מ אמרה תורה שחוט לי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור (בהנאה דמי יתיר הנאה שנאסר בה מחיים אחרי שאין דמו נזרק) אף שלך בשלי אסור. אי מה שלי בשלך ענש כרת אף שלך בשלי ת"ל אל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן ונכרתה על קרבן ענש כרת על חולין שנשחט' בעזרה אין ענש כרת. איכא למפרך מה לשלי בשלך שכן ענש כרת. אלא אמר אביי מהכא ושחטו ושחט אותו ושחט אותו תלתא קראי מה ת"ל לפי שנאמר כי ירחק ממך וכו' וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה אין לי אלא תמימים וכו' מנין בעלי מומין. מרבה אני ב"מ שכן מין המכשיר. מנין לרבות החיה מרבה אני החיה שהיא בשחיטה כבהמה (ואתקש לפסולי המוקדשין בפרשה זאת אך כאשר יאכל את הצבי ודרשי' מה פסולי מוקדשין בשחיטה אף צבי בשחיטה וכיון דבשחיטה אתקש להו איכא למגמר מיני' נמי שלא תהא שחיטה בעזרה דכל דבר זביחה אסר רחמנא). מנין לרבות עופות (שאין שחיטתן מפורשת בתורה) ת"ל ושחטו ושחט אותו ושחט אותו וכו' (שלש פרשיות סמוכות זו לזו בשלמים דמשמע מכולהו זה נשחט בעזרה ולא אחר ופירושא חד לחיה וחד לעופות וחד לאיסור אכילה בדיעבד ודקתני מרבה אני החיה ה"ק אי לא כתב קרא איכא למימר לרבוי בדוחקא יכול לא ישחוט ואם שחט ישליכנו לפני כלבים ת"ל לכלב תשליכון אותו. אותו אתה משליך ואי אתה משליך חולין בעזרה (כיון דאתרבו הנך מינייהו לענין איסור שחיטה אתרבי נמי לענין אכילה כתמימים. ואי אתה משליך וכו' והכי משתמעי חולין מיני' דאלו האי קרא מיירי בבשר היוצא חוץ ממחיצתו וכו' ומיעט בסיפא לכלב תשליכון אותו למעוטי חולין וכו' ודריש הכי אותו הוא דנאסר ביציאת מחיצה ולכלב תשליכון דמותר בהנא' ולא חולין בעזר' הנאסרין ע"י כניסת מחיצה דאסורין אף בהנאה) ועיין תוס' שם שהקשו על פי' רש"י שפי' במה שלי בשלך וכו' לפיכך פירש הר"ם מה שלי בשלך אסור ואין להם תורת קדשים לעלות למזבח לפטור הבעלים אף שלך בשלי לא הי' לשם תורת חולין ולא חזו להיתר' דשייך בהו דהיינו אכילה עכ"ל. אשכחינהו מר יהודה לרב יוסף ולרב שמואל ברי' דרבה בב"ח דהוי' קאי אפיתחא דבי רבה אמר להו תניא המקדש בפטר חמור ובשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזר' ר' שמעון אומר מקודשת (בפטר חמור מחיים ר"ש לטעמי' דאמר לעיל מותר בהנא' ובב"ח ר"ש לטעמי' דאמר לעיל מותר בהנאה ובחולין בעזרה קסבר איסורו לאו דאורייתא לא איסור שחיטתו ולא איסור הנאתו ולא דריש ברחוק מקום הכי אלא מדרבנן דלמא אתי למימר קדשים שנפסלו לאחר שחיטה הן שלא נזרק דמן וקא מתהני מנייהו ואתי ליהנות מקדשים שלא נזרק דמן) וחכ"א אינה מקודשת. אלמא חולין שנשחטו בעזרה לר"ש לאו דאורייתא. ורמינהו ר"ש אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה שנשחטה בעזרה (אלמא איסורו מן התורה דאי מדרבנן מי מחמרינן כולי האי לגזור חיה אטו בהמה וכו' אלא ודאי איסורו מן התורה ושרפתו מדברי סופרים בבהמה גזר דילמא אתי למימר קדשים פסולים לקבורה והתורה אמרה ישרפו ובחיה נמי גזרו שלא תחלוק בדין חוליו בעזר' שהשוו חכמים דבריהם בכ"ע שלא יפקפקו בהם) אשתקו. אתו לקמי' דרבה א"ל פלגא אוקמינכו (פלגא קנטרין רגיל לחלוק על חבריו) הב"ע כגון שנשחט' ונמצאת טרפה (הא דאמר ר"ש מקודשת שנמצאת טרפה) ור"ש לטעמי' דתני' השוחט את הטרפה וכן השוחט ונמצאת טרפה זה וזה חולין בעזר' ר"ש מתיר בהנא' וחכמים אוסרין (דר"ש סבר שחיטה שאינה ראוי לא שמה שחיטה וכל חיוב ואיסו' הבא ע"י שחיט' אינו חל עליה הלכך איסו' חולין הללו ע"י שחיט' בא עליה והא לאו שחיט' הוא) (לפי תירוצו דרבה ליכא פלוגת' בחולין בעזרה וכ"ע סברי דהוא דאוריית' וצריך לעיין ברש"י פסחים דף כ"ב שכתב ובקדושין נ"ח אפלגו בה). כתבו תוס' בד"ה אלמא חולין וכו' וא"ת הא משמע דאיכא איסור' דרבנן דהכי משמע לישנא וא"כ האיך מקדש בהם והאמר רב פסחים דף ז' המקדש מוי"ו שעות ולמעל' אפי' בחטי קורדנייתא דאינן אסורין אלא מדרבנן אין חוששין לקדושין. וי"ל דהתם איכא מיהת שעות דאורייתא לפי מה שפי ר"ת התם אבל הכא ליכא אלא איסורא דרבנן. ולמסקנ' ניחא אף לפירוש הקונט' (דשם) דהא אפי' לר"ש אינה מקודשת עכ"ל. ורא"ש כתב ויש לחלק משום דחמץ בפסח עיקרו מדאורייתא אבל חולין בעזרה לר"ש כל איסורו מדרבנן. עכ"ל. ור"ן תירץ דה"ק אלמא קסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא אלא דרבנן וקסבר רבנן לא אסרום בהנא' אלא באכילה משום דלא ליתי למשחטינהו ומחלפי בקדשים עכ"ל. עיין גיטין דף ס"ד ע"ב גבי הא דאמר רב חסדא דאין קטן זוכה לאחרים. אית' מתיב רב חנינא ורדאן כיצד משתתפין במבוי וכו' ומזכה להם ע"י עבדיו ושפחתו העברים האי שפחה ה"ד דאי דאתי' שתי שערות מאי בעי גבי' אלא דלא אתי' וכו' וקתני זוכה לאחרים. שאני שתופי מבואות דרבנן. אמר רב חסדא אשתיק וורדאן (נאלם שלא השיב תשובה על תירוץ זה) מאי הוי לי' למימר כל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון במלתא דאית לה עיקר מן התור' אבל מלתא דלית לה עיקר מן התור' לא. ובחולין דף פ"ה ע"ב תניא השוחט את הטרפה (כגון נחתכו רגלי' דטרפות ניכר) וכן השוחט ונמצאת טרפה (בבני מעי') זה וזה חולין בעזרה ר"ש מתיר בהנאה (דשחיטה שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה ולא קרינן בהו חולין שנשחטו דזביחה כתיב בהו כי ירחק וזבחת בריחוק מקום וכו') א"ל ר"פ לאביי וסבר ר"ש חולין בעזרה דאוריית' הוא (מוזבחת כדפרישית דקבעי שחיטה ראוי' דאי דרבנן וטעמא דאסירי משום מאן דחזי דנשחטו בפני' סבר קדשים נינהו וחזינן דקאכלי להו בחוץ ואתי למשרי אכילת קדשים בחוץ מה לי ראוי' ומה לי אינה ראוי הא אתי לאתהנוי מקדשים פסולים) א"ל אין והתנן חולין שנשחטו בעזרה ישרפו וכן חיה וכו' אי אמרת בשלמא דאוריית' היינו דגזרי' חיה אטו בהמה (אטו סיפא נקט האי לישנא דהא ודאי מהיכא דאתרבו בהמה דקדשים אתרבי חיה והכי קאמר אפי' לא כתיב בדין הוא דנגזור) (ועיין תוס' זבחים ס"ח שכתבו דר"ש סובר חיה לאו דאוריית'. ועיין תוס' דהכא ד"ה אין) אלא אי אמרת דרבנן בהמה מאי טעמא דלמא אתי למיכל קדשים בחוץ היא גופא גזרה ואנן ניקום ונגזור גזרה לגזרה:

[ב.] פסחים דף כ"ב (גבי פלוגת' דחזקי' ור' אבהו דר' אבוהו סבר כל מקום שנא' לא יאכל לא תאכל וכו' איסור הנא' נמי משמע עד שיפרט לך הכתוב כדרך שפרט לך הכתוב בנבל' שנ' לגר אשר בשעריך תתננה וכו' וחזקי' סבר דלא משמע איסור הנא' אלא היכא דכתיב לא יאכל) אית'. דר"מ סבר אחד גר ואחד עובד כוכבים ומזלות בין במכיר' בין בנתינ' (מותר לתת או למכור להם נבלה) ור' יהוד' סובר דברי' ככתבן לגר בנתינ' ולעובד כוכבים ומזלות במכיר'. בשלמא לר"מ (לר' אבהו) מדאיצטריך קרא למשרי נבלה בהנא' מכלל דכל איסורין שבתור' אסורין בין באכילה בין בהנא' אלא לר"י דאמר לדברים ככתבן הוא דאתא כל האיסורין דאסורין בהנא' מנא לי'. נפקא לי' מלכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך ואי אתה משליך כל איסורין שבתור' (ומדאיצטריך קרא למשרי לא מצי למילף דאי לאו אותו הוי אמינ' קרא למצותו איצטריך שאין מקפא שכר כל ברי' ונתן לכלב שכר על שלא חרץ לשונו בצאת ישראל ממצרים) ור"מ אותו אתה משליך וא"א משליך חולין שנ"ב (מדנפקא לן בהו איסור אכיל' מדכתיב כי ירחק וזבחת ואכלת ואי אתה זובח ואוכל בקרוב ומשום שאין מפורש לאו בהדי' באכילה איצטריך למילף להו איסור הנא' מהכא) (וצ"ע הא לר"מ נפקא לי' בקדושין במה מצינו מה שלי בשלך וכו' וא"כ ל"ל אותו לאסור חולין בעזרה בהנא'. שער המלך פ"ב משחיט'). ואידך חולין שנשחט' בעזרה (דאסורי בהנא') לאו דאוריית' (ובקדושין דף נ"ח אפלגו בה). כתבו תוס' פי' בקונטר' איסור הנא'. ולא משמע פשט הלכה כן אלא לגמרי קאמר לאו דאוריית' וכן בסוף שמעת' גבי הא דאמר איכא בינייהו חולין וכו' אי אפשר לפרש בענין אחר. ובנזיר (דף כ"ט) פריך למ"ד כדי לחנכו במצות הא קמייתי חולין לעזרה ומשני קסבר לאו דאוריית' ואי לענין אכיל' הוי דאוריית' אכתי תקשי האיך הקרבן נאכל דמשמע התם שנאכל. וקשה לרשב"א דבת"כ פרשת צו גבי נותר דרש ר' יהוד' לא יאכל כי קדש הוא יכול חטאת עוף הבאה על הספק אשם תלוי וחולין שנשחטו בעזרה ישרפו ת"ל הוא ומדאצטריך למעוטי שאינה בשרפה מכלל דאסורי בהנא' דאוריית' עכ"ל. ומסיק הש"ס מכדי אותבינהו כל הני קראי ושנינהו חזקי' ור' אבהו במאי פליגי וכו' איכא בינייהו חולין שנשחטו בעזר' (ואליבא דר"י דאמר מנבלה לא מצית לגמר דלדברים ככתבן אתא) חזקי' סבר לא יאכל למעוטי הני אותו למעוטי חולין שנשחטו בעזר' (חזקי' סבר הני תרי מדמשני בדבורי' אתסרי אותו לא הוצרך למעט את אלו ולאוסרן בהנא' וכי אתא למעוטי חולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריית' (וכי אמר ר' אבהו לא יאכל איסור הנאה משמע אליבי' דר"מ אמרה דל"ל לדברי' ככתבן ומדאצטריך למשרי בנבלה מכלל דשאר איסורין כגון חמץ ושור הנסקל אסורי ולאו משום שנוי לשון דאין חילוק בין לא יאכל ללא יאכל לר' אבהו אלא משום דאיצטריך וכו' ואותו לר"מ למעוטי חולין בעזר') עוד קאמר התם משמי' דר' יהושע ב"ל דסבר חולין וכו' דאוריי' דהוא יליף כל האיסורין שבתור' מקרא אחרינ' וסובר כר"י דברים ככתבן ולא יאכל איסור הנא' לא משמע. וגם ר' יונתן נפקא לי' לשאר איסורין מקרא אחרינ'. וא"כ מוכח דגם ר' יונתן ס"ל תולין שנשחטו בעזר' דאוריית':

[ג.] בב"ק דף ע' מתני' השוחט ונמצא טרפ' השוחט חולין בעזר' משלם ארבעה וחמשה ר"ש פוטר בשני אלו. גמ'] בדף ע"ב. ר' יוחנן אמר ישנה לשחיט' מתחל' ועד סוף א"ל רב חביבי לרב אשי לימא קסבר ר"י חולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריית' (כתב רש"י פלוגת' הוא בקדושין דף נ"ח. ותוס' כתבו ותקשי דידיה אדידיה דהוא סובר בקדושין חולין וכו' דאוריית') דאי ס"ב דאוריית' מכי שחט לה פורתא אסרה אידך לאו דמרא קטבח (והיכי מתרץ ר' יוחנן למתניתן) א"ל כגון ששחט מקצת סימנין בחוץ וגמרו בפנים. וע' תוס' בדף ע"א ד"ה אלא:

[ד.] נזיר דף כ"ט מתני' האיש מדיר בנו בנזיר ואין האשה מדרת וכו'. גמ' א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר (שהאיש מדיר ולא האשה) ור' יוסי בר חנינ' אמר ר"ל כדי לחנכו במצות דאין האש' חייב' לחנך את בנה וכו' בשלמ' לר"י אהכי מגלח ומייתי קרבן אלא לריב"ח הא קא מייתי חולין לעזרה קסבר תולין בעזרה לאו דאוריית'. כתבו תוס' בין הבאתו ובין דשרי לאוכלם:

[ה.] בבא בתרא דף פ"א ע"ב הקונה אילן אחד בתוך של חברו מביא (בכורים) ואינו קורא דברי ר"מ ואמר רבה טעמא דר"מ דמספק' לי' אי קנה קרקע או לא ודלמא לאו בכורים הוא וקא מעייל חולין לעזר' (ודרשי' בספרי כי ירחק ממך וכו' ברחוק מקום אתה זובח וכו' וה"ה לכל הבאת חולין בעזרה שאסור. א"נ מדרבנן דלמא איכא דחזי לי' דנוהג בהן מנהג חולין וסבור קדשים הם הואיל ואייתינהו בעזרה ואתי לזלזולי בקדשים דמקדיש להו על תנאי (אי הוי בכורים שפיר ואי לאו לקדשו לקנות בהן קרבן). כתבו תוס' בד"ה ודילמ' בכל מקום שיש כעין הקרבה כי הכא שיש הגשה או תנופה אבל דבר שאין עושין בו הקרבה כלל בההוא אין שייך איסור הכנסת חולין בעזרה דאל"כ לא ילבש כהן בגדי חול ויכנס בעזר' ולא יכנס ישראל בעזרה ועוד דאמר במנחות (דף כ"א) יאכלוה שיאכל עמה חולין ותרומ' כדי שתהא נאכלת על השבע עכ"ל. ובמנחות דף פ"א ד"ה אם (גבי ולקדשו מ' מתוך פ' אידך הוי לי' כמפריש לאחריות כתבו תוס' ליכא למפרך דמעייל חולין לעזרה כיון דלאחריות קמכוין צורך קרבן נינהו ושפיר דמי כדתניא פסחים (דף ס"ו) הלל מביא כשבה כשהיא חולין בעזר' ומקדישה עכ"ל. ותוס' בפסחים דף ס"ו כתבו אבל הכא שמכניס טלה חולין בעזרה ואינו עושה שום דבר שעוש' בקרבנותיו וכו' שריא וכתבו עוד שם אף דבר שלא כדרך הקרבה מותר להכניס אבל לאכול חולין בפני עצמה בעזרה אסור ע"ש:

[ו.] זבחים דף ס"ז אמר רב אדא בר אהבה אומר הי' ר' יהושע עולת העוף שעשאה למטה כמעש' חטאת העוף כיון שמלק בה סימן אחד נמשכת ונעשית חטאת העוף. ומסיק הש"ס אימר דאמר ר"י לאפוקי מידי מעילה למיסק לי' לחובה מי אמר (שתהא עולה נעשית חטאת בשביל ששינה בה). כתבו תוס' תימא מ"ש זו מזו וי"ל דכי האי גונא אשכחן פ"ק דמנחות וכו' ויש מפרשים דמדאוריית' נמשכת ונעשית חטאת גמורה ותקנתא דרבנן היא דאינו עולה לשם חובה. וצ"ל דקסבר ר' יהושע אין שחיט' לעוף מן התור' וחולין בעזר' לאו דאוריית' כדאמר נזיר (דף כ"ט) ואי נמי קסבר חולין בעזרה דאוריית' חיה ועוף לאו דאוריית' ולית לי' ההיא דרשא דמרבה עופות כדאשכחן גבי ר"ש (חולין דף פ"ו) דקסבר דאוריית' ואפ"ה חיה ועוף לאו דאוריית'. וא"ת למ"ד לאו דאורייתא אמאי איצטריך קרא לחטאת עוף באה על הספק דהא ר' יוסי בר"ח דאמר לאו דאוריית' כדמוכח בנזיר ומצריך קרא לחטאת העוף באה על הספק וי"ל דאתיא קרא למימר דחייב להביא על הספק כמו בבהמ' אשם תלוי עכ"ל:

[ז.] זבחים דף ע"ז ב' מתני' דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם כשר וכו' נתערב בדם בהמ' (של חולין) או בדם החיה רואין אותו כאלו הוא מים וכו'. כתבו תוס' וא"ת דם בהמ' וחיה היכא זריק לה למזבח נהי דאמר רואין וכו' ולא מבטל דם אחר מ"מ מים גמורים לא הוי ולא בטל ממנו שם חולין ואפי' למ"ד חולין שנשחטו בעזר' לאו דאורייתא היינו שחיטתן אבל להעלותן ע"ג מזבח נרא' דאסו' וי"ל כיון דדם כשר מעורב בו ואין עיקר זריקתן לשם פסול אלא לשם הכשר שרי. ואע"ג דבאברים לא אמר רואין לשם עצים. ומיהו בלאו הכי אתי שפיר דבנזיר (דף כ"ט) משמע דלמ"ד לאו דאורייתא אפי' העלא' נמי שרי וכו' ושמא סבר לה כר"א דשרי לשם עצים ולשם מים ואפשר דאפי' רבנן מודו דלא אסרו לשם עצי' ולשם מים אלא מידי דהקרב' כגון איברי חטאת וכו' אבל חולין עכ"ל. גמורין שרי לכ"ע לשם עצים ולשם מים וכן נתערב בדם התמצית:

[ח.] מנחות דף כ"א ע"ב תנן התם (במסכת' שקלים על ז' דברים התנו ב"ד ואלו שנים מהם) על המלח ועל העצי' שיהיו הכהנים ניאותין בהם. אמר שמואל לא שנו אלא לקרבנם אבל לאכיל' לא. ומסיק דהכי קאמר לקרבנם לאכילת קרבנם לאכילה דחולין. חולין פשיטא מאי בעי התם בעזרה) אע"ג דאמר מר יאכלו שיאכלו עמה חולין ותרומ' כדי שיהא נאכל על השבע אפ"ה מלח דקדשים לא יהבינן להו. כתבו תוס' פי' בקונט' (כך הוא ברש"י תמורה דף כ"ג אבל הכא לא פירש כלום) חוץ לעזר' יאכלו חולין ותרומ' ויכנסו ויאכלוה על השבע. ומיהו אפי' בעזר' מכניסין תבלי חולין כדאיתא זבחים (דף צ') דתנן התם וכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן לאכלן צלוין וכו' לתת לתוכו תבלי חולין וכו' עכ"ל:

[ט.] מנחות דף מ"ז ע"ב ת"ר שחט ב' כבשים על ד' חלות מושך שתים מהם ומניפן והשאר נאכלת בפדיון אמרו רבנן קמי' דרב חסדא הא דלא כרבי דאי רבי כיון דאמר שחיטה מקדש' דפריק להו היכא אי מאבראי כיון דכתיב לפני ד' אפסל להו ביוצא אי גואי הא מעייל חולין לעזר' א"ל ר"ח לעולם כרבי ופריק להו גואי וחולין ממילא הויין (דתוך העזרה הן נעשין חולין והוא לא הכניסו משנעשו חולין) והא תני' כשהוא פודן אין פודן אלא בחוץ (משום חולין לעזרה) הא ודאי ר"א בר"ש היא (דשחיט' לא מקדשי) דאי רבי אפסלו ביוצא:

[י.] מנחות דף ק"ו פרשתי ואיני יודע כמה פרשתי (שאיני יודע מאיזה מנחה וכמה עשרונות פרשתי) יביא חמש מנחות של ששים עשרונים שהן ג' מאות דברי חכמים רבי או' יביא חמש מנחות של ששים עשרונים מאחד ועד ששים שהן ט' אלפים ומאה וחמשים (כיצד קח בידך אחד מאחד ועד ס' וצרף תחלתן לסופן עד האמצע כגון אחד וס' הם ס"א שנים ונ"ט הן ס"א כן תמנה עד שלשים וכו' ויעל' לך ל' פעמים ס"א וכן נוכל למנות פרי החג דעולין לשבעים וכו' כן כתבו תוס' לעיל ד"ה אלף וח' מאות ושלשים. וא"כ הכא צריך לכפול אותן בחמש' ועולה לט' אלף ומאה וחמשים) במאי קמפלגי אמר רב חסדא במותר להכניס חולין בעזרה קמפלגי רבי סבר אסור להכניס ורבנן סברי מותר להכניס. (הלכך לרבנן יביא ס' עשרון בכלי אחד ויתנה אם כולן נדרתי כולן לחובתי ואם לאו מה שנדרתי יהא לחובתי והשאר חולין אבל בשאר לנדבה לא מצי לאתויי דאסו' לערב חובה בנדב'. ולרבי דאסור להכניס חולין הלכך לא מצי לאתויי בכלי אחד ומתנ' אבל יביא ששים מנחות מאחד ועד ס' בששים כלים ויאמר אותם שנדרתי יהא לנדרי והשאר לנדבה) רבה אמר דכ"ע אסו' להכניס חולין לעזר' והכא במותר לערב חובה בנדב' קמפלגי רבנן סברי מותר לערב ורבי סבר אסו' לערב:

[יא.] חולין דף ק"ל פריך הש"ס ויהיו חולין חייבין בחזה ושוק מק"ו. אמר קרא וזה יהי' משפט הכהנים זה אין מידי אחרינא לא. אלא טעמא דכתב רחמנא זה הא לאו הכי ה"א חולין חייבין בחזה ושוק הא בעי תנופה היכא לינפנהו אי אבראי לפני ד' כתיב אי גואי קא מעייל חולין לעזר' הלכך לא אפשר אלא זה למה לי כדר"ח דאמר ר"ח המזיק מתנות כהונה פטור מלשלם וכו'. (כתב רש"י קא מעייל וכו' מיד דלא אתעבד בי' צורך גבוה) כתבו תוס' משום דכל חולין מדאוריי' אסו' להביא. וכן אמרי' בבתרא גבי בכורים ולא מסתבר דהתם אגוזלת דמביא בהדייהו קפיד דאפשר ומתנה עליהם ומביאים נדבה. וכן במנחות (דף פ') גבי תודה שנתערב' בתמורות דקאמר וליתי לחם וכו' הא קא מכניס חולין לעזר'. ומדקאמר שאין לה תקנה ש"מ דהוי דאורייתא. ותימא דבזבחים אמרי' ולתת לתוכן תבלין חולין וכו' ונראה דוקא חזה ושוק ובכורים דדרך קדושה מייתי להו דעביד בהו תנופה וכן לחם לצורך תודה שהוא הכשר קרבן יש קפידא טפי בהבאתה בעזרה שלא לצורך עכ"ל:

[יב.] כריתות דף כ"ה מתני' חטאת העוף הבאה על הספק אם משנמלקה נודע (דאינו חייב קרבן) תקבר: [גמ'] (דף כ"ו ע"ב) אמר רב וכיפר אי הכי אמאי תקבר וכו' אלא מתני' בנודע לה דלא ילדה ובדין הוא דמותרת בהנא' (דחולין גמורין הוא ומשום חולין בעזר' נמי ליכא למיסר דלא אסרה תור' אלא שחיט' אבל מליקה לא) ומאי תקבר מדרבנן (דאסרו בהנאה שמא יאמרו נהנין מחטאת עוף ספק) וכי אתמר דרב על האש' שהביאה וכו' (וק' על רש"י הא פרכינן בנזיר על ר"ל דאמר חולין בעזר' ושחיטת עוף לאו דאוריית' מבריית' דקתני ר' יוסי בן יהודה אומר מנין לחטאת עוף שבאה על הספק שאינה נאכלת ת"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה וכו' אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה וכו' לא אם אמרת בזכר שכן איסור א' תאמר בנקבה שכן שני איסורין מאי שני איסורין לאו איסור נבלה וחולין בעזרה וכו' הרי שאף מליקה אית ביה איסור חולין בעזרה. ונראה דמ"ש רש"י דבמליקה אין בו איסור חולין וכו' היינו לפום מאי דמסיק אביי דחולין בעזרה נפ"ל מכי ירחק וזבחת וכו' והילכך אית לן למימר דלא אסרה תורה אלא שחיטה משום דוזבחת כתיב אבל לר"מ דסבירא לי' דנפ"ל במ"מ מה שלי בשלך אסור משמע ודאי דבמליקה נמי אית ביה משום חולין בעזר' וכו' ואף דקי"ל המולק עוף בחוץ פטור היינו מכרת אבל בהנאה ודאי דאסור וטעמא כמ"ש רש"י בקדושין דמי יתיר הנאה שנאסר בו מחיים וכו' וא"כ איכא למימ' דכי קאמר התם מאי שני איסורין וכו' ה"ק וריב"י ס"ל כר"מ דנפ"ל במ"מ ואין זה דוחק שהרי ע"כ מאי דקאמר התם לאו איסור נבלה וחולין בעזרה לאו אליבי' דכ"ע שהרי לר"ש דס"ל בנמצא טרפה מותר בהנאה משום דבעינן שחיט' ראויה לאכיל' ודאי דמליקה חשיב אינה ראויה משום איסור נבלה אע"כ ה"ק וריב"י ס"ל כחכמים אף אנו נאמר וריב"י ס"ל כר"מ. שער המלך פ"ב משחיטה הלכה ב'):

[פסק]:

[יג.] בפ"ב מהל' שחיטה כ' הרמב"ם בכל מקום מותר לשחוט חוץ מן העזרה שאין שוחטין בעזרה אלא קדשי מזבח בלבד אבל החולין אסור לשחוט בעזרה בין בהמה בין חיה בין עוף וכן הוא אומר בבשר תאוה כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' וכו' וזבחת מבקרך ומצאנך ואכלת בשעריך הא למדת שאין שוחטין בשר תאוה אלא חוץ למקום אשר בחר ה'. וזה שנשחט חוץ למקום הוא שמותר לאכלו בכל השערים אבל השוחט חולין בעזרה אותו הבשר טהור ואסו' בהניי' כבשר וחלב וכיוצא בו וקוברים אותו ואפרו אסור אפי' שחט לרפואה או לאכילת אינו ישראל או להאכיל וכו' אבל הנוחר בעזר' והמעקר ואינו ישראל ששחט והשוחט ונמצא טרפה והשוחט בהמה חיה ועוף הטמאים בעזרה הרי אלו כולן מותרין בהנייה. ולא בהמה וחיה בלבד אלא כל החולין אסור להכניסן לעזרה אפי' בשר שחוטה או פירות ופת ואם עבר והכניסן מותרין באכילה כשהיו. ודברים אלו כולן דברי קבלה הן וכל השוחט חולין בעזר' או האוכל כזית מבשר חולין שנשחטה בעזרה מכין אותו מכת מרדות. האומר בהמה זו שלמים ולדה חולין אם נשחטה בעזרה ולדה מותר באכילה לפי שאינו יכול לשחוט אותו בריחוק מקום (בעיא דאפשטא בתמורה דף י"א ע"ב). כתב כ"מ לא ידעתי למה פסק גבי השוחט ונמצא טרפ' כר' שמעון. ומה שכתב כל החולין אסור להכניס הכי משמע בבתרא (דף פ"א). ורשב"א בחולין פרק הזרוע כ' על דברי רבינו ולא נראין דבריו אא"כ דעתו לומר לחם כלחמי תוד' ופירות כפירות בכורים (וע' במשנה למלך שכתב דדעת רבינו שאיסור הכנסת חולין לעזר' הוא דרבנן אף דשחיטתו דאורייתא כמו שצידד רשב"ם בבא בתרא דף פ"א ע"ב ומה שכ' רבינו מכת מרדות משמע דלא מתסר אלא מדרבנן והוא תמוה דבקדושין מסיק דלר"ש חולין בעזרה דאוריית' וכ"ש לרבנן ועוד דרבינו פסק בפ"ד מאישות המקדש באיסורי הנאה אינה מקודשת ולא חילק בין שאר איסורי הנאה לחולין שנשחטו בעזרה וי"ל דלעולם דאוריית' ומ"ש מרדות היינו מפני שלא נאמר בהם לאו עכ"ל כ"מ) (ובפ"א מחמץ כ' כ"מ דרבי' סובר חש"בע לאו דאוריי'). ומשנה למלך פ"ה מיסודי תורה כ' הא דאין לוקין על חש"בע משום דהוי לאו שבא מכלל עשה. ולח"מ הקשה ממ"נ דאם פוסק לאו דאוריית' כמו שנראה מדבריו פה ובפ' י"ו ממאכלו' שכתב שם חש"ב שאסורין מדבריהם בהניי' א"כ איך מביא קרא דכי ירחק. ועוד למה פסק בפ' י"ד השוחט חולין בעזר' פטור מלכסות הלא לפי דעתו אינו אסור אלא מדרבנן ואם סובר דהוא דאוריית' קשה הא איהו כתב בפ"י ממ"א דאתא קרא לדברים ככתבן וא"כ צריך אותו למעט כל איסורין כר' יהודה וע"כ ח"בע לאו דאורייתא עכ"ל. ושער המלך בפ"א מחמץ כתב הא בפ"ב מגנבה פסק רבינו השוחט חולין בעזר' משלם ד"וה אע"פ שח"בע אסורין בהנאה הואיל ואיסורן מדבריהם ה"ז חייב לשלם ואם איתא דס"ל לרבינו דהוי דאורייתא אמאי חייב ד"וה מכי שחט פורת' אסר' אידך לאו דמרא קטבח וכן הקשה עצמות יוסף ונרא' דס"ל לרבינו דחש"בע דאוריי' מקרא דכי ירחק אמנם ס"ל דדוקא בשחיטה ואכילה אסור מן התור' אבל בהנא' אין אסור אלא מדרבנן והיינו משום איסור הנא' נפקא מאותו וצ"ל לרבינו דהיינו דוקא לר"מ דס"ל בין לגר וכו' א"כ אייתר אותו למעוטי חש"בע שאסור בהנא' אבל לר' יהודה דס"ל דברים ככתבן וחולין שנשחטו בעזרה לאו דאוריי' מש"ה פסק דבהנא' לאו דאוריית' דהוא כר' יהוד' אבל אכילה ושחיטה נפ"ל מקרא דכי ירחק וכן דעת רש"י בפסחים (דף כב). ומה שהקשו תוס' שם על רש"י מנזיר (דף כ"ט) י"ל דאין ה"נ דהתם קאמר לריב"י דלאו דאורייתא אפי' באיסור אכילה משום דלא דריש קרא דכי ירחק אבל לפום מאי דקאמר תלמודא הכי דלר"י איצטריך אותו למעוטי שאר איסורין ולא דריש אותו למעוטי חש"בע דס"ל לאו דאוריית' אית לן למימר שפיר דר"י באיסור אכילה מודה דאסור מקרא דכי ירחק ואיסור הנאה לאו דאוריית'. ומש"ה פסק השוחט חולין בעזר' פטור מלכסות משום שאסור באכיל' מדאוריית' ובכסוי אשר יאכל כתיב. וגבי תשלומין ד"וה ס"ל כרבנן דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיט' ומחייב דמן התור' וטבחו קרינן בי' דמותר בהנאה מהתורה. ומה שפסק גבי נמצא טרפה כר"ש י"ל כמו דאמרי' גבי כסוי ראה רבי דבריו של ר"ש משום דכתיב אשר יאכל א"כ ה"נ כיון דכתיב וזבחת ואכלת משמע דבראוי' לאכול הוא דאסר קרא עכ"ל שער המלך. בפ"א הלכה ז' ממחוסרי כפרה כ' הרמב"ם חטאת העוף הבא' על הספק נשרפת שמא אינה חייבת ונמצא חטאת זו חש"בע שהן אסורין בהנייה כמו שבארנו בהל' שחיטה. (ושער המלך בפ"ב משחיטה הקש' הרי פסק הנוחר והמעקר וכו' מותרין בהניי' א"כ היאך כתב דנשרפת שמא חולין בעזר' הן וצ"ע עכ"ל). ופ"ד מבכורים כ' הקונה ב' אילנות מביא ואינו קורא לפי שהדבר ספק אם יש לו קרקע וכיצד עושה מקדיש אותן תחלה לבדק הבית מפני שהם ספק חולין ואין מכניסין חולין בעזר' והכהן פודה אותן מהקדש ואח"כ אוכלין ומפריש מהן תרומות ומעשרות. עיין פ"ח מתמידים ובפ"י ממעשה קרבנות:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה