אור ברסלב
כסף נבחר חלק א אות ז (כלל נג) זה וזה גורם

כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ז (כלל נג) זה וזה גורם

אות ו (כלל נב) ולדות קדשים בהווייתן [היינו בלידתן] או במעי אמן

[א.] ע"א דף מ"ח ע"ב מתני' זורעין תחתיה (תחת אשרה) ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה וכו' ר"י אומ' אף לא ירקות בימות הגשמי' מפני שהנביי' (עליו הנושרין) נושרת עליהן והוי ליה לזבל. גמ'] למימרא דסבר ר' יוסי זה וזה גורם אסור ורבנן סברי מותר הא איפכא שמעי' להו דתנן (לעיל מ"ג ע"ב) ר' יוסי אומר שוחק (לע"ז) וזורה לרוח או מטיל לים אמרו לו אף הוא נעשה זבל ונאמר לא ידבק בידך מאומה וכו' בשלמא דר"י אדר"י לא קשיא התם דקאזיל לאבוד (לאבדה הוא מתכוין וכבר בטלה ע"ז ולא גרעה מנשתבר' מאליה הלכך ליכא ז"וז גורם שהרי אין כאן איסור כל כך דאפי' רבנן לא אסרי אלא משום גזרה דלמא מגבה לה כדאוקימנא בריש פרקין דף מ"ב) מתיר. הכא לא אזיל לאבוד (שהרי דרכה בכך ואין ע"ז בטלה דרך גדילתה הלכך איסורי הנאה הוא זה וזה גורם אסור) אלא דרבנן אדרבנן קשיא. איפוך. ואיבע"א לא תיפוך. דר"י כדשנינן. דרבנן כדאמר רב מרי (תמור' כ"ד גבי אין מרגילין בפסולי מוקדשין) מה שמשביח בעור פוגם בבשר הכא נמי מה שמשביח בנביי' פוגם בצל. (וליכא גורם איסור כלל). וסבר ר' יוסי ז"וז גורם אסור והתניא ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי וכו' ותניא וכו' מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר (אלמא כי גדל האילן וטוען פירות הוו להו הנך פירות בגרמ' דאגוז דאיסור וקרקע דהיתר וקתני מותר. והבריך יחור של ערלה באילן זקן מותרים פירותיהן מיד אע"פ שלא מלאו להן שני ערלה דזוז"ג מותר וה"נ אמרי' בעלמ' ילדה שסיבכה בזקנה בטלה. לשון אחר אם נטע אגוז של ערלה שהוא אסור בהנאה ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה באילן דהיתר מותר. וקשי' לי בלא הבריך וכו' נמי איכא זה וזה גורם אגוז דאיסור וקרקע דהיתר). וכי תימא שני ליה לר' יוסי בין שאר איסורין לע"ז ומי שני ליה והתניא שדה שזבלה בזבל ע"ז וכן פרה שנתפטמה בכרשיני ע"א תני חדא שדה תזרע פרה תשחט ותניא אידך שדה תבור ופרה תרזה מאי לאו הא רבי יוסי והא רבנן וכו' ומסיק הש"ס אלא לעולם הא ר"י והא רבנן (דשמעי' לר"י גבי ערלה דאמר מותר וגבי ע"א שוחק וזורה לרוח ולא שני ליה בין ע"א לשאר איסורין וטעמא לאו כדשנינן משום דאזיל לאבוד). ודקשיא לך ר' יוסי בנביי' ר' יוסי לדבריהם דרבנן אמר להו לדידי זה וז"ג מותר לדידכו דאסור אודו לי מיהת אף ירקות בימות הגשמים. ורבנן כדאמר רב מרי וכו'. ההוא גינתא דאזדבל' בזבל ע"א (שבא מדם פרים ועגלים הנשחטין לע"א דתקרובות ע"א הן אבל אמר זבל זה לע"א אינו נאסר דאין הקדש לע"א) שלח רב עמרם קמיה דרב יוסף. א"ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל הל' כר"י (דזו"ז גורם מותר). כתבו תוס' מה שפי' בקונט' בלשון אחר דאגוז דאיסור וקרקע מיקרי זוז"ג אין נראה דאין נקר' זוז"ג אלא כששניהם ממין אחד כמו הברכת איסור באילן היתר ששניהם אילן כמו זבל נביי' וקרקע דלעיל אבל אגוז וקרקע שני ענינים הם. ומה שפי' בלשון ראשון הבריך יחור של ערלה והוי כמו ילדה בזקנה דבטלה ומותרין פירותיהן מיד אין הנדון דומה לראי' דההיא אפי' למ"ד זוז"ג אסור הכא מותר כיון שבטלה בזקנה עכ"ל. וכתב הר"ן דדא ודא אחת היא שזה וז"ג מותר מ"ט לפי שנתבטל האיסור בהיתר דכי היכא דאי איתא לאיסורא בעינא בטל חד בתרי וכו' אי נמי כשנתערב כל היכא דליכא טעמא הכי נמי היתר הבא מכח גרמת איסור כל היכא שאיסור והיתר גרם לו הרי הוא כאלו נתבטל האיסור זה מש"ה אמר רב אשי בפ' משוח מלחמה דילדה שסבכה בזקנה בטלה דס"ל זוז"ג מותר כדאפסקי הלכתא בסוגיין. וכי תימא אמאי מסקינן התם דילדה שסבכה בילדה שנטוע לסייג אף על פי שהראשונ' מותרת שניי' אסורה דהא הכא נמי זוז"ג. אינה קושי' דכי אמרי' זוז"ג מותר ה"מ כשגורם של היתר אי אפשר לו לשוב איסור אבל כל שאפשר לו להיות אסור באותו גורם של היתר בטל הוא לגבי גורם של איסור כיון דאפשר להיות כמוהו. ואין גורם של איסור בטל לגבי גורם של היתר כיון שא"א להיות כמוהו דמיא האי מלתא למאי דאמרי' מנחות (כ"ג) אמר רב חסדא נבלה בטלה בשחוטה וכו' ושחוט' אינ' בטלה בנבלה שאפשר לנבלה וכו' והכא נמי זו שנטעה לסייג אלו נמלך עליה לאכילה חייבת בערלה נמצא שגורם של היתר אפשר לו להיות אסור וכו' זהו דעתי על דרך רש"י ז"ל עכ"ל. עוד כתבו תוס' ד"ה ורבנן סברי זוז"ג מותר פי' רבינו שמואל ומ"מ אסרי רבנן ירקות בימות החמ' דלא דמי דהכ' עם זבל הנביי' המהנ' לגדל זבל הקרקע נמי שהוא היתר מהני לגדל ולהחליף אבל לגורם דצל חיישי' שכולו אסור שאות' הנא' שהצל עושה להגן מן החמה אין הקרקע עושה וליכא נמי צל היתר דגורם עמו להגין מן החמ' נמצאת כל הנאת הצל לאיסו' ודמי שפיר לפרה שנתפטמ' בכרשיני היתר ושל ע"א ביחד ששניהם הועילו לפטם הפרה ונקרא זוז"ג עכ"ל. ור"ן כ' בריש סוגין קס"ד דכי אמרי' זוז"ג מותר ה"מ כגון ששני הגורמין מתערבין זה בזה כנביי' וקרקע אבל היכא דהאי לחודא וכו'. כצל וקרקע אסור אפי' למ"ד זוז"ג מותר. ובמסקנא הדרינן מהך סברא וס"ל דלמ"ד זוז"ג מותר אפי' היכא דהאי לחודא כו' הלכך לפסק הלכ' דזוז"ג מותר לא קיי"ל כמתניתין אלא זורעין אפי' בימות החמ' וכן פסק הרמב"ם ורמב"ן כ' דאף במסקנ' נמי סביר' לן כקס"ד ע"ש עכ"ל. ועוד הקש' הרמב"ן מאי פריך וסבר ר"י זוז"ג אסור וכו' דלמא מתני' דמיירי לכתחל' אסור אבל בדיעבד מותר. ותי' הר"ן לאו קושיא היא דכי אסרי' לכתחל' ה"מ בנוטע בידים שהוא כמבטל איסור לכתחל' אבל כגון ירקות דמתני' דהנאה ממיל' אתיא לא דמי למבטל איסור כלל עכ"ל:

[ב.] ע"א דף מ"ט מתני' נטל הימנ' (מאשרה) עצים אסורין בהנאה הסיק בהן התנור אם חדש יותץ ואם ישן יוצן אפה בו את הפת אסור' בהנא' נתערב' באחרות כולן אסורות בהנאה. ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לע"א. נטל הימנה כרכר אסור בהנא' וכו'. ולעיל אמרי' דתנא דמתני' וגם ר"א ס"ל דזוז"ג אסור דהא הפת שנאפה בו בחדש בהיסק שני באת ע"י גורם דאיסור וגורם דהיתר ואפ"ה יותץ אלמא קסברי זוז"ג אסור ע"ש בגמרא. כתב הר"ן ולמסקנ' דזוז"ג מותר לא קי"ל כסתם מתני' דהכא אלא בין חדש בין ישן יוצן דתנור חדש שצננו ואפה בו הפת זוז"ג הוא תנור דאיסור ועצים דהיתר' וכ"כ הרי"ף [בפסחים] ומיהו אם אפה הפת בתנור שלא צננו אפי' ישן וכשאבוקה כנגדו אסור דיש שבח עצים בפת הלכך חמיר מזה וז"ג לפי שהאיסור ני כר בהיתר וה"מ כשאבוקה כנגדו דלא קלי איסור' אבל ע"ג גחלים דקלי איסור' הפת מותרת עכ"ל: [ג.] פסחים דף כ"ו ע"ב ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי כרם (דבכלאים לא כתיב פרי) חדש יותץ (שהרי ע"י היסק זה של ערלה נגמר ומתקיים כולו) ישן יוצן. אפה בו את הפת (לקמן מוקי כשאבוקה כנגדו שכל שעה שהיתה הפת בתנור הי' דולק האור ואופהו שהי' נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין) רבי אומר הפת אסורה וחכ"א הפת מותרת. בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר. והא תניא בין חדש בין ישן יוצן לא קשיא הא רבי והא רבנן אימר דשמעת ליה לרבי משום דיש שבח עצים בפת (כי שמעת לי' דפליג רבי אדרבנן ביש שבח עצים בפת לחודא הוא דשמעת ליה דרבנן מקילי טפי ושרו אפי' פת לאכול דאמרי אין שבח עצים בפת אלא שבח היסק איסור שבה כבר כלה ורבי סבר הואיל ואבוקה כנגדו כדמוקי לה לקמן יש שבח עצים ואיסור גמור בה וגבי תנור חדש נהי דיש שבח עצים בו מיהו הוא עצמו אינו נאכל אלא להיסק אחר עומד ויאפו בו ונמצאת פת הנאפת בו נגמרת ע"י איסור והיתר עצי איסור שגמר את התנור ועצי היתר וכו') זה וזה גורם מי שמעת ליה. אלא לא קשיא הא ר"א יהא רבנן דתנן נטל מהם עצים וכו' חדש יותץ וכו' ר"א אומר יוליך הנאה וכו' (הא דתניא הכא חדש יותץ ר"א היא וגם ת"ק דמתני' דהתם. והא דתניא חדש יוצן רבנן היא דפליגי עליה דרבי וה"ה דמצי לאוקמיה כת"ק דר"א אלא דלא ידעינן מנו ניחא ליה למנקט ר"א והוא ומחלוקתו קאמר) אימר דשמעת ליה לר"א בע"א בשאר איסורין מי שמעת לי'. אלא א"כ אמאן תרמיי'. ועוד הא תניא וכן הי' ר"א אוסר בכל איסורין שבתורה. כתבו תוס' ד"ה זה וזה גורם מי שמעת לי' וכו' אע"ג דזוז"ג דוקא בדיעבד מותר דהכא הוי דיעבד דאם נאמר חדש יותץ יפסיד התנור עכ"ל וכ"כ הר"ן. ורא"ש כתב ואע"ג דלכתחלה אסור לעשות זוז"ג כדאיתא בע"ז ר' יוסי אומר אין נוטעין אגוז וכו' י"ל דהתם דין הוא שלא יהנה לכתחל' מן האיסור עצמו אבל הכא התנור אינו איסור בעצמו אלא שהתנור נגמר בעצי איסור ואי אמרי' יותץ נמצא התנור מופסד והוי כדיעבד עכ"ל הרא"ש. ועוד כתבו תוס' ואע"ג דזוז"ג מותר מ"מ ישן כיון דסגי לי' בצינון ולא מפסיד מידי אלא איסור הנאה לחוד לכך צריך צינון עכ"ל אמר אביי את"ל זוז"ג אסור (דכי היכי דאסר רבי בפת ה"נ אסר בתנור דאית ליה זו"ז גורם אסור) רבי היינו ר"א (וליכא למבעי מידי) ואת"ל זוז"ג מותר והכא משום דיש שבח עצים וכו'. הני קערות וכוסות וצלוחית אסירי (אם צרפן בעצי אשרה דהא יש שבח עצים בהם והנאתן בלא גורם שני ועל ידי גורם ראשון הוא משתמש בהם הנאת גופו ולא דמי לתנור דלא מטי הנאה לגוף מיני' עד דאיכ' גורם שני) כי פליגי בתנור וקדרה למ"ד זוז"ג אסור [היינו ר"א] אסור ולמ"ד זוז"ג מותר (היינו רבי דלא אסר בפת) מותר. איכא דאמרי' אפי' למ"ד זוז"ג מותר קדרה אסורה דהא קבלה בישולא מקמי דניתן עצים בהיתר' (ואיכ' הנאת תשמיש שמשתמש בה בלא גור' אחר אבל תנור אין נותנין בו פת אלא לאחר היסק של גורם היתר) בשלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת. אמר רב יהודה אמר שמואל ור"ח בר אשי אמר ר' יוחנן חד אמר לא שנו אלא גחלים עוממות אבל לוחשות אסורים (לרבי) וחד אמר אפי' לוחשות מותרים בשלמ' למ"ד לוחשות אסורין משום דיש שבח עצים בפת אלא למ"ד לוחשות מותרין פת דאסר דיש שבח עצים לרבי היכי משכחת לה אמר ר"פ כשאבוקה כנגדה (כנגד הפת מבעיר מעצים בפי התנור) מכלל דרבנן שרי אפי' אבוקה כנגדו אלא עצים דאיסור. לרבנן היכי משכחת להו. אמר רב אמי בר חמא בשרשיפא (כסא) בעא מיני' רמב"ח מר"ח תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו הפת לרבנן דשרי בקמיית' מאי. א"ל (ארב חסדא) הפת אסורה. ומה בין זו לערלה אמר רבי הכי השתא ערלה בטלה במאתים (הלכך לא חמירא משכלה ונבער איסורו) הקדש אפי' באלף לא בטיל (כתבו תוס' תימא מה חומרא היא זו הלא הקדש דשיל"מ ע"י חילול ומטעם זה אין דינו להיות בטל אפי' באיסור קל ואפי' מדרבנן עכ"ל) כ' הרא"ש הלכתא דזוז"ג מותר ולענין אפה בו את הפת הלכה כרבי משום דיש שבח עצים בפת דהא אפיך שמואל ותני ר' אומר הפת מותרת וחכ"א אסורה וכו' כי היכא דתיקום כרבנן לאיסור. הלכך קערות וכוסות וצלוחית שהסיקו בעצי ערלה אסירי. וקדרה נמי אסירי וכו' ובבשלה ע"ג גחלים עבדינן לחומר' והא דשרי בעוממות לד"ה היינו דוק' בערלה וכלאי כרם שדינן בשרפה ואפרן מותר אבל בפסח דקי"ל כרבנן דמפרר וכו' והוא בכלל הנקברין דאפרן אסור וכ"ש גחלים. הר' יונה ז"ל עכ"ל הרא"ש. עיין פסחים דף ע"ה דר"י פי' אבוקה כנגדו נמי אינו אסור אלא מדרבנן ותוס' חולק עליו:

[ד.] חולין דף נ"ח אמר אמימר הני ביעי דטרפה שיחלא קמא אסור' מכאן ואילך הוי לי' זוז"ג ומותר (היא והזכר גורמין להם שיבאו ודבר שאיסור והיתר גרמו לו שיגדל מותר) איתבי' רב אשי לאמימר ושוין בביצת טרפה שאסורה מפני שגדלה באיסו' (ר"א ורבנן דפליגי בולד בהמה טרפה וכו' כך פי' רש"י. ותוס' פי' דקאי על פלוגת' דב"ש וב"ה דפליגי בעדיות ביצת נבלה שכמוה נמכרת בשוק ב"ש מתירין וב"ה אוסרין. ומודים בביצת טרפה וכו'). התם בדספנ' מארע' (דחד גורם הוא) [ואע"ג דקרקע נמי גורם שתחמם התרנגולת מ"מ כיון שאיסור ניכר בביצה לא שרי משום זוז"ג משא"כ בביעי דזכר אינו ניכר איסו' דתרנגולת דגוף הזרע בא מזכר. כן נראה לי] ולישני לי' בשיחל' קמא א"כ גדלה גמרה מבעי' לי'. אלא הא דתנן ולד טרפה ר"א אומר לא יקרב לגבי מזבח ור' יהושע אומר יקרב. במאי קמפלגי (כיון דאמרת דהאי ומודים בדספנ' מארע' דחד גורם מכלל דפלוגתייהו בזוז"ג) בשנטרפה ולבסוף עברה (וע"כ בשנטרפ' וכו' דזוז"ג הוא) ר"א סבר זוז"ג אסור ור"י סבר מותר. אי הכי אדמפלגי לגבוה לפלגי בהדיוט. להודיעך כחו דר"י (תירוצא הוא). רב אחא סבר כרב אחא בר יעקב (דטרפה יולדת) ומתני לאמימר כדאמרי' רבינא לא סבר לה כרב אחא בר יעקב ומתני לדאמימר בהאי לישנא. הני ביעי דספק טרפה דשיחלא קמא משהינן להו אי הדרא וטענה שריין. ואי לא אסורין. איתבי' רב אשי לאמימר ומודים וכו' א"ל התם בשיחלא קמא וכו' גמרה מבעי' לי'. תני גמרה. אלא הא דתנן ולד טרפה וכו' במאי קמפלגי (על כרחך) בשעיברה ולבסוף נטרפה ר"א סבר עובר ירך אמו ור"י סבר לאו ירך אמו. אי הכי אדמפלגי לגבוה לפלגי להדיוט להודיעך כחו דר"י. ומודים ודאי בבינת טרפה שאסורה בשיחלא קמא מ"ט גופה היא (דכיון דאגידה בי' דמעורה בגידין כגופה דמי):

[ה.] ובתמורה דף ל' איתא מתני' כל האסורין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין ר' אליעזר אומר ולד טרפה לא יקריב. [גמ'] אמר רב כל האסורין וכו' תני עלה ור"א אוסר. אמר רב הונח בר חיננא אמר רב נחמן מחלוקת שעברו ולבסוף נרבעו דר"א סבר עובר ירך אמו ורבנן סברי לאו ירך אמו. אבל נרבעו ולבסוף עברו ד"ה מותרין. כתבו תוס' פי' זוז"ג מותר. וקשה דשמעי' ליה לר"א דאית לי' בפסחים (דף כ"ו) זוז"ג אסור וי"ל דהתם מיירי בדבר שאסור אף להדיוט והכא מיירי באיסור גבוה לבד עכ"ל. [ובפסחים הניחו תוס' קושיא זאת בצ"ע]. רבא אמר מחלוקת כשנרבעו ולבסוף עברו דר"א סבר זוז"ג אסור ורבנן סברי זוז"ג מותר אבל עברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורין וכו' דהיא וולדה נרבעו:

[ו.] חולין דף ס"ט בעי ר' ירמי' מהו לחוש לזרעו (של עובר שהוציא ידו ונשחטה אמו והוציאו חי וגדל ובא על בהמה והוליד) והכי קמבעי' בהמה בעלמ' לאו מכח חלב ודם קאתי ושרי' ה"נ לא שנא או דלמ' תרי איסור' אמרי' תלת' לא אמרי (כגון חלב ודם ויוצא) וכו' ומסיק הש"ס אלא כל מכח לא אמרי' (אלא הא לא קמבעי' ליה כל מכח לא אמרי' דלתסר משום שבא מכח איסור) דשרי. והכי קמבעי' לן מהו לגמוע לחלבו (אם נקבה היא וילד' והרי היא חולבת חלבה מהו באכיל' והיינו לזרעו דקאמר שאין החלב בא עד שתלד) חלב דעלמ' לאו כאבר מן החי דמי ושרי האי נמי לא שנא. או דלמ' התם אית לי' תקנת' לאיסורי' בשחיטה הכא לית לי' תקנת' בשחיטה תיקו. כתבו תוס' על הא דאמרי' תלתא לא אמרי' תימא מאי קמבעי' לי' והא קי"ל זוז"ג מותר עכ"ל. עוד איתא התם. ובדף ע"ה. אמר רב משרשי' לדברי האומר חוששין לזרע אב בן פקוע' הבא על בהמ' מעלית' הולד אין לו תקנה וכו'. כתב הר"ן בחדושיו ואפי' למ"ד זוז"ג מותר דכי איכא חד גורם דאיסור' וחד גורם דהיתר' הוא דמקרי זוז"ג ושרי אבל היכא דתרווייהו דהיתר' נינהו אלא שזה טעון שחיט' וזה אינו טעון משום זוז"ג לא אמרי' דלשתרי בלא שחיט'. אלא כיון שמצד אביו א"צ ומצד אמו צריך הרי הוא כמעות ואין לו תקנה עכ"ל:

[ז.] סנהדרין דף פ' ע"ב אמר מר אם עד שלא נגמר דינה ילדה (פרה שהמיתה את האדם) ולדה מותר. והאמר רבה ולד הנוגחת אסור היא וולדה נגחו. אימא עד שלא נגמר דינה עברה וילדה ולדה מותר אם משנגמר דינה עברה וילדה ולדה אסור. הניח' למ"ד זוז"ג אסור אלא למ"ד מותר מא"ל (דהא כשנוצר לאחר גמר דין לאו איהו לחוד' גרמ' לי' שאף מן הזכר הוא בא והיתר ואיסור גרמו לו שיבא) אלא אמר רבינ' אימא אם עד שלא נגמר דינה עברה וילד' ולדה מותר ואם עד שלא נגמר דינה עברה ומשנגמר דינה ילדה אסור עובר ירך אמו הוא. כתבו תוס' נראה הא דחשיב לי' זה וזה גורם היינו כמאן דאמר חוששין לזרע אב דלמאן דאמר אין חוששין חד גורם הוא. ותימ' מאי קשיא לי' הא הך בריית' כר' יהוד' דאמר כונסין לכיפה ור"י אית לי' אין חוששין (בחולין ע"ט). ומיהו התם מספק' לי'. ועוד יש לחלק דהתם בדבר דכל חד באפי נפשי' שרי פליגי אי חוששין אבל הכא דחד איסור' וחד היתר' כ"ע מודו דחוששין. תדע דבתמורה איכא מ"ד דשרי לר"א נרבעו ולבסוף עברו ובחולין (ע"ט) מספק' לי' לר"א אי חוששין. ומיהו בחולין (ס"ט) אבעי' להו מהו לחוש לזרעו עכ"ל. עיין בכורות דף ז':

[פסק]:

[ח.] כתב הרמב"ם פ"ז מע"א נטל הימנה עצים וכו' הסיק בהי התנור יוצן וכו' אפה בו את הפת אסור' בהנאה וכו' ומותר ליטע תחתיה ירקות בין בימות החמה שצריכין לצל וכו' מפני שצל האשרה שהוא אסור עם הקרקע שאינ' נאסר גורמין לירקות אלו לצמוח וכל דבר שאיסור ודבר המותר גורמין לו ה"ז מותר בכל מקום לפיכך שדה שזבלה בזבל ע"א מותר לזרוע אותה ופרה שפטמה בכרשיני ע"א תאכל וכן כל כיוצא בו. כתב כ"מ ואיכא למידק דמדכתב יוצן משמע אפילו חדש והיינו כמ"ד זוז"ג מותר ואם כן למה סתם וכ' אפה בו הפת אסורה דמשמע בין בחדש בין בישן אמאי הא זוז"ג וי"ל דהתם מיירי כשאבוקה כנגדו וסמך עצמו אמה שכ' בפרק ט"ז ממאכלות גבי תנור שהסיקו בקליפי ערלה ומשם נלמד לעצי אשרה ע"ש. והרמ"ך כ' דדלמא שאני עצי אשרה כיון שהוא עצמו נטל עצים ה"ל ע"א של ישראל ואין בטלה עולמית בשום דבר שבעולם עכ"ל. [וצ"ע איך מוכיח בגמרא מהאי מתני' דנטל הימנה עצים דר"א אית לי' זוז"ג אסור דלמא התם טעמ' כדברי רמ"ך] ועל הא דכתב הרמב"ם ומותר ליטע תחתיה וכו' כ' כ"מ בשם רמ"ך תימא הא בגמרא למאי דס"ד למימר דסברי רבנן דזוז"ג מותר ואפ"ה אסרי לזרוע תחתיה בימות החמה. ושמא דבמסקנא דס"ל דר"י ס"ל זוז"ג מותר ולטעמייהו דרבנן קאמ' דלמא מותר לזרוע אפי' בימות החמה עכ"ל. וטור י"ד סי' קמ"ב כ' בשם רמ"ה אפי' למ"ד זוז"ג מותר הכא גבי אליל בפת שנאפה בעצי איסור והבגד שנארג בכרכר של אליל אסורים וכן יראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל שהביא המשנ' לפסק הלכה (ונרא' אי משום הא לא מוכח מידי דלכך הביא האי משנה משום מחלוקת אחרת דאיתא שם בין חכמים לר"א אי מהני הולכת הנאה לים המלח. וכ' ב"י איני יודע טעם לדעת רמ"ה דהא בגנתא דאזדבלא בזבל אליל אסיקנא דהלכה כמ"ד זוז"ג מותר ואם כן הא דתנן אם חדש יותץ וכו' אפה בו הפת אסור' דלא כהלכתא וכ"כ הר"ן שם עכ"ל. וט"ז בש"ע שם מחלק בין גנתא לההיא דפת ובגד דכל מה שיש הכרח לאיסור וא"א זולתו אז אע"פ שיש שם גורם דהיתר אסור בע"א מש"ה בתנור חדש שנגמר בעצי איסור ובפת שנאפה בעצי איסור בתנור ישן שא"א לפת להיות נאפה בלא עצים וכן בגד א"א להעשות בלא כרכר משא"כ בגנתא דהזבל משביח הקרקע וכן ההיא דזורעין תחתיה אלו דברים עושין שבח בלבד אבל מ"מ אפשר להיות זולתה לכן סובר הרמ"ה דבע"א כל שעיקר גרמו ע"י האיסור אסור בזוז"ג ושאר איסורין כל זוז"ג מותר. ולדעת הרמב"ם שכ' אף החדש יוצן לא ס"ל כרמ"ה אלא דהוא סבר דלא שייך נגמר באיסור אלא באין צורך אחר זה לשום תיקון כההיא דפת שנאפה בעצי איסור וכרכר אבל בתנור חדש שנגמר בעצי האיסו' מ"מ אין האדם נהנה ממנו עד שיבא מעשה שני שיאפה הפת בעצי היתר עכ"ל. ע"ש עוד שהאריך בזה. וש"ך כ' שם דטעמא של רמ"ה משום דגבי ע"א אפרו אסור ואם כן חומו של תנור אע"פ שאין אבוקה כנגדו נמי אסור ואם כן כשאפה פת בעצי איסור בכל ענין אסור אף כשגרף האש דיש שבח אפר איסור או חום דהוי כאפר בפת (והוי כמו אבוקה כנגדו דאיסורו הוא בעין) אבל באמת תנור חדש שהסיקו בעצי אשרה וצננו דודאי מותר לאפות בו גם לדעת רמ"ה ובשאר איסורין דאפרן מותר אם כן לא גרע חומו של תנור. וכשגרף האש נמי מותר לכן לא מחלק הרמב"ם בע"א לגרף האש או לא. ובמאכלות חולק משום דגבי ע"א אף כשגרף אסור משום חומו דלא גרע מאפר. וההיא כרכר מיירי בחד גורם עכ"ל. עיין שם שהאריך ובנקודת הכסף:

[ט.] ובפ' י"ו ממאכלו' אסורו' כ' הרמב"ם תנור שהסיקו בקליפי ערלה ובכלאי כרם בין חדש בין ישן יוצן וכו' ואם בישל בו קודם שיוצן בין פת ובין תבשיל אסור בהניי' יש שבח עצי איסור בפת או בתבשיל. גרף את כל האש ואח"כ בשל או אפה בחומו של תנור ה"ז מותר שהרי עצי איסור הלכו להם. קערות או כוסות וקדרות וכו' שבשלן היוצר בקליפי ערלה הרי אלו אסורין בהנאה שהרי דבר האסור בהנאה עשה אותן חדש. פת שבשלה ע"ג גחלים של עצי ערלה מותרות כיון שנעשו גחלים הלך איסורן אע"פ שהן בוערות. קדרה שבישל אותה בקליפי ערלה ובעצי היתר הרי התבשיל אסור ואע"פ שזוז"ג שבשעה שנתבשלה מחמת עצי איסור עדיין לא באו עצי היתר ונמצא מקצת הבשול בעצי ההיתר ומקצתו באיסור. כתב כ"מ מ"ש קדרה שבישל אותה וכו' הי' נראה לומר שזה מפרש רבינו במאי דאמרי בלישנא בתרא אפילו למ"ד זוז"ג מות' קדרה אסור' וכו' דהא קבלה בשולא מקמי דניתי עצים דהיתרא וה"ק אם בישל בקדרה ונתן תחתיה עצי איסור תחילה ואחר שנתבשל קצת נתן עצי היתר ונגמר הבישול וכו' ויש לתמוה דהא אפי' מדלית מהכא עצי היתר הוי לי' למשרי משום זוז"ג קדרה דהיתרא ועצים דאיסורא דומיא דתנור חדש שצינן. ועוד לפי דרכו הוי לי' לאפלוגי בין נתבשל כמאכל בן דרוסאי קודם שיבא עצי היתר ללא נתבשל וכו'. ומיהו בזה אפש' לומ' דאיסור הנאה אפילו לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי הרי כבר נהנה מן האיסו'. מ"מ תמיהא קמייתא איתא. ועוד דהא בלישנא קמא קדרה דנקט לענין אם נצרפה מיירי דומיא דתנור וכו' ובההוא גונא גופא משמע דנקיט לה בלישנא בתרא אינו ענין לפירוש רבינו ואפשר לדחוק ולומר דה"ק קדרה שבישל אותה וכו' כלומר שנצרפה ואחר שהתחיל ליצרף מביא עצי היתר וגמר צירופה הרי התבשיל אסור כלומר הרי הקדרה אסורה. דלצירוף הקדירה קרי בישול וזה מפרש רבינו במ"ש דהא קבלה בשולא מקמי דניתן וכו' ודוחק וצריך עיון. ומרכבת כתב כפי' הראשון של כ"מ ומה שהקש' הא קדרה הוי זוז"ג לא קשי' בשלמא בתנור אם תגרוף האש אעפ"כ יוכל לאפות בן והוי חד פעולה אמנם בקדרה פועלת שלא יתפזר המאכל והאש גורם בישול ואינה מפעולה אחת לכן לא מקרי זוז"ג עכ"ל. וכ"כ לח"מ לקמן על מה שכתב רבינו בגד שצבעו בקליפי ערלה ישרף. כ' לח"מ מחלוקת ר"ע וחכמים פ"ג דערלה ופסק כחכמים. וא"ת הא זוז"ג סמנין של איסור ואור של היתר דסמנים בלא אור לא עבדי כלום וי"ל דאינו נקרא זוז"ג שאינו עושה האור מה שעושין הסמנין שזה עושה פעולת החמימות כדי שיקבל הצבע וסמנין עושין פעולת הצביעה ולכך כיון דאינם גורמין לדבר אחד אינו נקרא זוז"ג ולא הוי כמו עצי איסור ועצי היתר וכן חלקו בתוס' בע"ז בשם רבינו שמואל עכ"ל לח"מ (וצ"ע דהא ע"כ רבינו לא ס"ל האי חילוקא דרבינו שמואל דהרי כתב בע"ז מותר ליטע תחתיה בין בימות החמה וכו' ועיקר קושית לח"מ לא קשיא מידי דהא הרמב"ם כתב הטעם בבגד שצבעו שהרי הנייתו ניכר' בהן והוי כמו יש שבח עצים בפת דאסור אפילו בזוז"ג כמ"ש. אח"כ מצאתי זה בשער המלך פ"ג מחמץ. וכתב עוד שם שכך מצא בתשובת הר"ן סי' ע' וז"ל ומסתבר' ודאי דכי היכי דאמרי' דיש שבח עצים בפת אלמא כל כה"ג חשיב כאלו גוף האיסור נתערב בו. ה"נ יש שבח סמנין בבגד ואין להתירו מטעם זוז"ג ולמדתי זה מירושלמי וכו' עכ"ל). ועיין בכלל חזותא:

(י.] ובפ"ג מחמץ כתב הרמב"ם לא יסיק בו תנור וכירים ולא יאפה בו ולא יבשל בו ואם בישל או אפה אותו הפת ואותו תבשיל אסור בהניי' וכן הפחמין שלו אסורין בהניי' הואיל ושרפו אחר זמנו. כתב ה"ה זה למד ממה שהעלו בהלכות מן הגמרא שאם אפה הפת בעצי ערלה וכו' שאסור לפי שיש שבח עצים בפת עכ"ל. וכתב כ"מ בשם רמ"כ ודוקא כשאבוקה כנגדו עכ"ל. ובש"ע א"ח סי' תמ"ה כתב המחבר כמו הרמב"ם. וכתב מ"א דע"כ כתב דוקא כשאבוקה כנגדו ואע"ג דחמץ אפי' גחלו ואפרו אסור מ"מ הוי זוז"ג דתנור ג"כ גורם שיאפה אבל אם בישל ע"ג אפר או גחלים אסור וכו' מיהו נ"ל עיקר כדעת הט"ז וש"ך בע"א (בי"ד סימן קמ"ב) דדעת הרמב"ם ופוסקים אפי' בבישל בחומו של תנור או ע"ג גחלים אסור ולא מטעמייהו אלא מדאמרי' בפסחים דאף דרבנן שרי באבוקה כנגדו דוקא בערלה דבטילי וכו' אבל בהקדש אסור וא"כ ה"ה בגחלים עוממים וזהו דעת הטור שלא חילק כאן בפת בין תנור חדש לישן משום דכתב בי"ד בשם רמ"ה דכיון דע"א לא בטלה אפי' זוז"ג אסור וה"ה בחמץ דהנאה כל שהוא מיהא איכא וא"כ אפי' מונחים עצים אחרים על האש והניח חמץ גם כן עליהם דהוי זוז"ג אפילו הכי אסור עכ"ל (דעת המ"א היכא דיש שבח עצים בפת אף דיש גורם דהיתר אפילו הכי אסור בע"א ובחמץ מטעם דלא בטלו משא"כ בשאר איסורין. ומש"ה לא קשי' מההיא דגנתא דהתם אינו ניכר שבח בפירות כך מצאתי כתוב): [יא] ובפ"י ממעשר כתב הרמב"ם נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה וכו' עבר ונטע אגוז וכו' הרי הצומח מותר וכן מרכיבין כפניות של ערלה בדקלין מפני שהן כפרי עבר והרכיב מותר שכל דבר שיש לו שני גורמין אחד אסור ואחד מותר ה"ז הנגרם משניהם מותר לפיכך הצומח מפירות הערלה מותר שהרי גורם לצמוח הפרי האסור והארץ המותרת. ובפ"ה מנדרים כתב האוסר פירותיו על חברו בין בנדר בין בשבועה הרי חלופיהן וגידוליהן ספק לפיכך חברו אסור בגדולי פירות וכו'. כתב הראב"ד לפי הגמרא הגדולין אינן ספק אלא ודאי אסורין הלכך אם קידש בגדולין צריך לחזור ולקדש מיהו קשי' להו כל היכא דאמרי' אסור בגדוליהן אפי' בדבר שזרעו כלה אמאי הא קי"ל זוז"ג מותר ואם נטע אגוז של ערלה מותר בפירותיה עכ"ל. כתב כ"מ לדעת הר"ן בנדרים ניחא דמדמי לי' להקדש דחמיר טובא ואפשר דלא שרינן בי' זה וזה גורם. א"כ שאני נדרים שדבר שיש לו מתירין הם ולהכי לא שרי בהו זה וזה גורם עכ"ל: [יב] כתב רמ"א בי"ד סי' ס' בהמה שנתפטמה בדברים האסורים מותרת (מרדכי פרק אלמנה לכ"ג) אבל אם לא נתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורין אסורה. כתב הש"כ ונראה דס"ל למרדכי דאפי' נתפטמה כל ימיה מותרת דלא דמי לפרה שנתפטמה בכרשיני ע"א דשרי דוקא מטעם זוז"ג דהתם כרשיני ע"א אסורין בהנאה משא"כ באיסורי אכילה שהרי אינו אוכל איסור עצמו וכן משמע בתוס' ע"א (דף מ"ט) ד"ה שאם נטע וכו'. וע"ש עוד:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה