אור ברסלב
כסף נבחר חלק א אות ה (כלל נא) התראת ספק אי שמיה התראה או לא)

כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות ה (כלל נא) התראת ספק אי שמיה התראה או לא)

אות ה (כלל נ) הרהור כדיבור אי לא

[א.] מכות דט"ו ע"ב תני תנא קמיה דר' יוחנן כל מצות לא תעש' שיש בה קום עשה וכגון שילוח הקן דאם נטל את האם משלחה וזהו מצות עשה) קיים עשה שבה פטו' ביטל עשה שבה חייב א"ל ר' יוחנן לתנא מאי קא אמרת קיים פטור לא קיים חייב (אי בקיים תתני פטור בלא קיים תתני חייב) ביטל חייב לא ביטל פטור (ואי בביטול תתני חיובא ע"כ תתני פטור בלא ביטל ואע"פ שלא קיים) תני ביטלו ולא ביטלו ביטל עש' שבה חייבלא ביטל עשה שבה פטור) ור"ל אמר קיימו ולא קיימו במאי קמפלגי בהתראת ספק קמפלגי מר סבר שמי' התרא' ור' יוחנן סובר שמי' התרא' ואע"ג דכל ל"ת שניתק לעש' לדבריו התראת ספק שהרי כשעובר על הלאו צריך להתרות בו והוא אמר שגמר הלאו בביטול העשה תלוי וכשמתרין בו וכו' ספק הוא שמא לא יבטל את העש' וכשיבטלנו קאמר דלקי אלמ' התראת ספק שמה התראה) ומר סבר (ריש לקיש) לא שמי' התרא' (הלכך אם גמר הלאו תלוי בביטול העש' לא הי' לוקה עליו אלא הלאו נגמר מיד והוי לה התראת ודאי והעשה ניתן להיות תחת המלקות ולכשיבא לב"ד או יקיים או ילקה. ואי קשי' לר"י נמי איכ' למימר בהתראת ודאי ויתרו בו כשבא לבטל העש' שהוא עקירת הלאו. לעולם התראה בשעה שעובר על אזהרתו בעינן ואפי' היא תלוי בדבר אחר כדאמרי' שבועות (דף כ"א) שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו אכליה לתנאי' והדר אכליה לאיסוריה התראת ודאי היא אכליה לאיסור' והדר אכלי' לתנאי' הוי התראת ספק אלמא התראה בשעת איסור בעינן ואע"פ שאין הלאו נגמר עד שיאכל את של תנאי) ואזדו לטעמייהו דאתמר שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר"י ור"ל דאמרי תרווייהו אינו לוקה. ר"י אמר אינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעש' (אבל משום התראת ספק לא הוי מפטר דהתראת ספק שמי' התראה) ר"ל אמר משום דהוי התראת ספק (דכי אתרו בי' הזהר בך שתאכל הככר שנשבעת עליו יכול לומר אכתי יש לי שהות ואפי' כי עבר היום יכול לומר שוכח הייתי ולא נזכרתי לא בשבועה ולא בהתראה. רש"י תמורה דף ג' ע"ב) ותרווייהו אליביה דר' יהודה דתניא לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו בא הכתוב ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו דברי ר' יהודה ר' יוחנן דייק הכי טעמ' דבא הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה אלמ' התראת ספק שמי' התראה. ור"ל הכי דייק טעמא דבא הכתוב הא לא בא הכתוב לוקה אלמ' לאו שאין בו מעשה לוקין עליו (גבי נותר יש התראת ספק וגם לאו שאין בו מעשה) ור"ל נמי הא ודאי התראת ספק הוא סבר לה כאידך תנא דר' יהודה דתניא הכה זה וחזר והכה זה [מי שגירש את אשתו ונשאת וילדה ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון והכה זה וחזר והכה זה בשתי התראות דהוי לה כל חדא התראת ספק] קילל זה וחזר וקילל זה הכה שניהם בבת אחת או קילל שניהם בבת אחת חייב ר' יהודה אומר בבת אחת חייב (בהתראה אחת בתוך כדי דבור דהוי לה התראת ודאי דמ"מ חד מינייהו אבוהו) בזה אחר זה פטור (הואיל וכל חדא הוי התראת ספק ולת"ק ה"ס שמיה התראה הואיל ומ"מ עבר. רש"י ביבמות דף ק"ח) ור' יוחנן נמי הא לאו שאין בו מעשה הוא סבר לה כי הא דאמר רב אידי בר אבין וכו' אמר ר' יוחנן ר' יהודה אומר משום ר' יוסי הגלילי כל ל"ת שבתור' לאו שיש בו מעשה לוקין עליו לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מן הנשבע ומימר ומקלל חברו בשם. קשיא דר' יהודה אדר"י (בתרווייהו) אי לר"ל (דקשיא ליה התראת ספק) תרי תנאי אליביה דר' יהודה אי לר' יוחנן (דקשי' ליה לאו שאין בו מעשה) לא קשיא הא דידיה הא דרבי' (לר' יהוד' לאו שאין בו מעשה לוקין עליו והא דתני' אין לוקין משום ריה"ג אמרה). תנן התם הנוטל אם על הבנים ר' יהודה אומר לוקה ואינו משלח (קסבר שלח מעיקר' משמע לא תקח האם אלא שלחנה קודם לקיחה ואע"ג דכתיב בתר לא תקח לאו למימרא דאם לקחת שלח ונהוי לאו שניתק לעשה אלא לאו שקדמו עשה הוא) וחכ"א משלח ואינו לוקה (קא סברי שלח אחר לא תקח משמע כדכתיב והוי ליה ניתק לעשה ואם לקחת שלח) זה הכלל כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה אין חייבין עליה (אלא יקיים העשה ויפטר) אמר ר' יוחנן אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת (כלומר משלח ואינו לוקה הא לא שלח לוקה ור"י בטלו ולא בטלו אית לי' ומשמע לי' משלח דקתני משלח לכשירצה ואינו לוקה ואימתי הוא לוקה כשיהרגנו ויבטל את העשה בידים והיינו דקאמר אנו אין לנו וכו' כלומר אע"ג דקתני מתני' זה הכלל דמשמע כל מצות ל"ת שיש בה קום עשה שוות לזו אנו אין לנו בכולן שוה לזו שיהא פטור המנקו' תני בקיום העשה אלא בין קיים בין לא קיים פטור אלא זו ועוד אחרת דמשכחת בהו דלקי על ידי בטול העשה דאלו בכולהו לא משכחת בטלו אלא בהנהו תרי) א"ל ר' אלעזר היכא. א"ל לכי תשכח נפק דק ואשכח דתניא אונס שגירש (מי שאנס את הבתולה ולקחה לו לאשה כדכתיב ולו תהי' לאשה ואח"כ גירש אותה ועבר על לאו דלא יוכל לשלחה כל ימיו) אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה (אף כאן תלה פטורו של מלקות בקיום העש') ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר. הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו (משכחת בי' מלקות בלא קיימו) אלא מאן דתני בטלו ולא בטלו בשלמא גבי שילוח הקן משכחת לה (בטלו כששחטו) אלא אונס בטלו היכי משכחת לה אי דקטלה קם לי' בדרבה מיניה (ואין בו מלקות) (ואם מתה א"כ לא בטלה איהו וא"ת דילמ' מיירי שהרגה בשוגג וי"ל דא"כ היינו כמו מתה מאליה כיון דהרגה שלא במתכוין. תוס'). אמר רב שימי מחוזנאה כגון שקיבל לה קדושין מאחר. אמר רב אי שויתיה שליח איהי קמבטלה לי' אי לא שויתיה שליח כל כמיניה ולא כלום הוא אלא אמר רב שימי מנהרדעא כגון שהדירה ברבים הניחא למאן דאמר נד שהודר ברבים אין לו הפרה אלא למאן דאמר יש לו הפר' מא"ל דמדיר לה על דעת רבים. כתבו תוס' בד"ה במאי קמפלגי בהתראת ספק וא"ת לא קיים שילוח הקן כשב"ד הזהרו לו לא לילקי דבשעה שעבר התראת ספק היא דשמא יקיים העשה וישלחנה תיכף לאחר שבטלה וי"ל דהשתא מיהא עובר בל"ת דהא לא קרוי מחוסר מעש' וא"כ יש לנו לומר שלא יקיימנו אם עוש' לעולם מה שהוא עוש' עתה שלא משלחה ועובר בלאו ואינו מקיים העש' והכי אמרי' בנזיר שהי' שות' דלוקה על כל אחת דלא הוי התראת ספק משום דשמא ישאל על נזירותו משום דכיון שהוא עומד הוא עובר ויש לנו לומ' שלעולם יעמוד כמו שהוא עכשיו ולא ישאל לחכם לעולם והלכך לקי כל כמה דלא שאל ושפיר הוי התראת ודאי הכא נמי יש לנו לומ' דלעולם לא יקיים העש' והוי התראת ודאי אבל לר' יוחנן דתלי מלקות בביטול העש' הוי לי' מחוסר מעש' דכל אימת דלא עשה שום דבר לא ביטל שם דבר לא ילקה ופירוש הקונט' קשה להבין עכ"ל. ובד"ה הניחא כתבו תוס' בכולהו שמעת' פירש הקונטרס דקיימו היינו כשמזהירין אותו ב"ד לקיים העש' הוא מקיימו וקשה דא"כ מאי פריך דלמאן דאמר קיימו ולא קיימו אינו כל ימיו בעמוד והחזיר (גבי אונס שגירש) הא שפיר משכחת לה דהוי בעמוד והחזיר כל כמה דלא בא לב"ד לכך נרא' דלא מקרי קיימו אלא דוקא כשמקיים העש' אחר שעבר הלאו בתוך כדי דבור וכן פירש הקונטרס בחולין (דף קמ"א). ומיהו ק"ק דא"כ צריך לפר' הא דקתני מחזיר ואינו לוקה שמחזיר בתכ"ד אחר הגירושין וכן המשלח ואינו לוקה ולא משתמע הכי כלל דהא משמע דמהדר לתקנתא האיך יפטר ממלקות שיחזור או ישלח ואפי' אחר כ"ד נמי משמע שבא לשאל לב"ד אם יש לו תקנה דאי דוקא בתוך כ"ד הכי הוי לי' למימר אם החזיר אינו לוקה. ושמא יש ליישב פי' הקונטרס דשמעתין דהכא ליכא למימר דשפיר הוא כל ימיו בעמוד והחזיר דמשמע לעולם אף כשבא לב"ד כל זמן שבידו להחזיר אפילו מיאן להחזיר כשבא לב"ד דהא דרשי' לי' מיתורא דכל ימיו דה"ק לא יוכל לשלחה שילוחין שיהו שילוחיה כל ימיו דהיינו באינו מחזיר כלל עכ"ל. ורי"ף גורס בר' יוחנן קיימו ולא קיימו כלומר אף על פי שלא בטלו לעשה כיון שלא קיימו לוק' על ל"ת עכ"ל. כתב הר"ן מיד כשהתרו בו ב"ד לתקן הלאו ולא תיקן שוב אין לו תקנה לתקן אותו ולוק' עכ"ל. ובסוף שילוח הקן כתב הר"ן וז"ל לפירוש רש"י בכאן דמאן דתני קיימו ה"ק שאם התרו בו אל תקח ולקחה ושלחה תכ"ד פטור שאע"פ שעבר לאו דלא תקח נתקו הכתוב לעש' לומר אם עברת על אזהר' זו עשה כן והפטר ואם לא קיים עשה שבה תכ"ד אפי' שלחה לאחר זמן חייב ולמאן דתני הכי רבנן הכי קאמרי משלח תכ"ד של התרא' ואינו לוק' ומאן דתני בטלו אינו לוקה עד שישחטנ' שביטל העש' בידים אבל אחרים פירשו דמאן דאמר קיימו קיים העש' כגון ששלח האם לאחר זמן פטור לא קיימו ולא בטלו כגון שמת' מאלי' חייב. ולמאן דתני בטלו ביטל עשה כגון ששחטו חייב לא בטלו ולא קיימו כגון שמת' מאליה פטור. וקי"ל קיימו ולא קיימו לפיכך כל שמת' או שברחה מידו לוק' וכ"כ הרמב"ם ואע"ג דבשעת התרא' הוי ספק שמא ישלחנ' לאחר מכאן הא ס"ל לר' יוחנן שמה התרא' עכ"ל. וריטב"א במכות כתב וז"ל בכל הגרסאות גרסי' אמר ר"י קיימו ולא קיימו ולמאן דתני קיימו הוי התרא' בשעת עברת הלאו והוי ה"ס דיכול לומר אקיים העש' ולמאן דתני בטלו הוי התראת ודאי דמתרין בו בשעת ביטול העש' שאם יבטל יתחייב מלקות על הלאו למפרע דהשת' מטי זמן חיובא ודקא קשי' לרש"י דבעי התרא' בשעה שעובר על הלאו כההיא לא אוכל זו אם אוכל זו וכו' לא דמי כלל דהתם אין בככר התנאי שום חלק איסור של הלאו אבל ביטול עשה שניתק בו ל"ת ונתל' בו מלקות של הלאו מגופו של ל"ת חשיב לענין התרא' כי עיקרו של לאו זה הכתוב תלאו בעש' זה למלקות. ורבינו מאיר ז"ל הוסיף דכיון שניתק הכתוב הלאו בעש' הרי הן כחדא מלת' וכאלו הלאו התחלת העברה והעש' גמר עברה וכשם שמתרין על כל העובר על הלאו בשעת התחלת עקירת הלאו אע"ג דאינו נגמר עד שעת גמר העברה וכו' וגם זה נכון אבל התירוץ ראשון מרווח יותר ובו הסכים רמב"ן עכ"ל. עוד כתב לקמן גבי אי קטלה קם לי' בדרבה מיני' מכאן משמע דלמאן דתני בטלו חיוב המלקות בשעת ביטול העש' הוא נגמר דאם לא כן היכי אמרי' קם לי' בדרבה מיני' הא אין מלקות ומית' באין כאחד דחיוב מית' על שעת קטלה וחיוב מלקות על שעת גירושין ואפשר זו בלא זו אלא ודאי שזו ראי' לפירוש שפירשנו לעיל כפי גירסת הספרים עכ"ל. ועיין שבת דף ד' גבי הא דבעי רב ביבי בר אביי הדביק פת בתנור (ערב שבת קודם חשכה) התירו לו לרדות' קודם שיבא לידי חיוב סקיל' או לא כתבו תוס' וא"ת והיכי אתי לידי חיוב סקיל' והא התראת ספק היא דבשעה שהדביק שמא הי' בדעתו לרדות' קודם שיבא לידי איסור סקיל' ומה שלא רדה שמא שכח התרא' ותירץ ריב"א דכיון דהדביק תוך כ"ד של התרא' ובודאי תאפ' אם לא ירדנ' לאו התראת ספק היא דודאי לא הי' בדעתו לרדות קודם האפי' ולא הוי ה"ס אלא בלוקח אם על הבנים למ"ד בטלו וכו' דשמא לא ישבור כנפיה ועכשיו שמשבר אין יכולין להתרות בו דלא הוי התרא' אלא על הלאו והלאו כבר עבר וכן באכלי' לאיסורי' והדר אכלי' לתנאי' דכשמתרין בו בשעת אכילת איסור עדיין מחוסר מעש' אכיל' של תנאי קודם שיתחייב מלקות אבל הכא כשמדביק אין האפיי' מחוסרת מעש' עכ"ל:

[ב.] שבועות דף ל"ז רב אחא בר הונא וכו' תנא שבועות בי רבה פגע בהו רב כהנא אמר להו הזיד בשבועת הפקדון והתרו בו מהו (חייב קרבן או מלקות או שניהן וגבי שבועת העדות אע"ג דחייב נמי מזיד כשוגג ליכא למבעי הך בעיא משום דאין התראת ודאי בשבועת עדות דמי יודע שהם יודעין לו עדות ויכול להתרות בו). כתבו תוס' ואין נרא' דלא חשיב ספק כיון דלמותרה אין ספק דהא בעדים זוממין אי הוי צריכי התרא' הוי מתרינן בהו אע"ג דהמתרים בהם אין יודעין אם הם משקרין והא דלא בעיא בשבועת עדות משום דאי אפשר לידע לעולם אם הם מזידין לומר שיכולין שכחנו עכ"ל. ובכתובות דף ל"ג איתא ר' אליעזר אומר עדים זוממין ממונא משלמי ומילק' לא לקי משום דלא בני התרא' נינהו. אמר רבא תדע ניתרי בהו אימת ניתרי בהו מעיקרא (יום או שעה קודם שיעידו העדות) אמרי אשתלין. ניתרי בהו בשעת מעשה פרשי ולא מסהדי, כתבו תוס' וא"ת תיפוק לי' דהוי ה"ס דאין אנו יודעין אם מעידין שקר וי"ל דהתראת ספק לא הוי אלא כגון אל תוסיר שאף למותר' עצמו הוא ספק שסבור שעדיין יש שהות ביום אבל הכא המותרין יודעין שמעידין שקר עכ"ל [עיין בספר יבין שמועה לאלגאזי שהוכיח מזה דתוס' פוסק ה"ס לא שמי' התרא' דאל"כ מאי מקשי על רבא דלמא סבר רבא כהלכתא דשמה התרא' ע"ש. ולדעתי אשתמיט מיני' סוגי' דחולין דף פ"א דשם מוכח דרבא ס"ל דלא שמה התראה]. ובפסחים דף ס"ג אית' אמר ר"ל לעולם אינו חייב (משום לא תשחט על חמץ דם זבחי) עד שיהא חמץ לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה ועד שיהא עמו בעזרה ר' יוחנן אמר אע"פ שאין עמו בעזרה. במאי קמפלגי וכו' אלא בהתראת ספק קמפלגי (וכי מתרינן בי' לא תשחט על החמץ אי חזינן חמץ גבי' הוי התראת ודאי ואי לא התראת ספק היא ואפי' אשתכח דהוי לי' בביתי' כיון דאנן לא הוי ידעינן לאו התרא' היא ור' יוחנן סבר התראת ספק שמה התרא'). כתבו תוס' מתוך פ"ה משמע דלא הוי התרא' משום כיון דלא ידעינן וכו' ולא נהירא לר"י דמה לנו אם ספק למתרה אלא שיהא ודאי למותרה דלא נתנה התרא' אלא להבחין בין שוגג למזיד. ולשון הקונט' נמי יש ליישב דה"ק כיון דאנן לא הוי ידעינן לאו התרא' היא שיכול המותרה להכחישנו ולומר שוגג הייתי עכ"ל:

[ג.] סנהדרין דף ע"ט מתני' נתכוין להרוג את הבהמ' והרג את האדם פטור ר"ש אומר אפי' נתכוין להרוג זה והרג את זה פטור. גמ'] מ"ט דר"ש דכתיב וארב לו וקם עליו עד שיתכוין לן. ורבנן פרט לזורק אבן לגו. ה"ד אי דאיכא ט' כותים וישראל אחד תיפוק לי' דרובא כותים ואי נמי פלגא ופלגא ספק נפשות להקל לא צריכא דאיכא ט' ישראלים וכותי א' ביניהם הוי לי' כותי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. כתבו תוס' תימא אי אליבא דמ"ד התראת ספק לאו שמי' התרא' בלאו טעמא דספק נפשות פטור מטעמא דלאו שמה התרא' אפי' סבירא לן דספקא להחמיר ואי אליב' דמ"ד התראת ספק שמה התרא' היכי פטרינן לי' הכא אם נמצא שישראל הרג הא מחייבין לי' בהכה את זה וחזר והכה את זה אע"ג דספק הוי וי"ל דשאני התם שיודע בבירור שיבא לידי ודאי איסור אם יותיר או אם יכה שניהם מש"ה שמה התרא' אבל הכא בזורק אבן לגו אינו יודע שיבא לידי ודאי איסור שאינו יודע את מי יכה עכ"ל. וכ"כ תוס' כתובות דף ט"ו ד"ה וספק. וב"ק דף מ"ד ד"ה הוי. ואספ"ז כתובות דף ט"ו כתב ואם תשאל השתא דאמרי' דהכא כ"ע מודו דה"ס לא שמה התרא' נחזור לקושין דמעיקרא ל"ל טעמא דספק נפשות להקל. תשובתך. אלו אמרת ספק נפשות להחמיר אין לחלק הך דהכא מהכה זה וחזר והכה את זה דהכא נמי הכנסתו לבית הספק של נפשות היינו נמי איסור' וה"ל כהכה זה וחזר והכה את זה דבודאי יבא לידי איסור ומשום דספק נפשות להקל הוא דאמרי' דלאו שמה התרא' כלל. והר"ר אליעזר מגרמיזא פי' וז"ל אבל הכא כשזורק אבן לגו היינו משום ספק נפשות להקל נחשב כאלו אינו יודע דאי ספקא לחומרא חשיב כאלו יודע שיזרוק לישראל. ורשב"א כתב ולי נרא' דלא שייך בכי הא התראת ספק דכל רובא כודאי משוינן לי' כדאמרי' אילימא תשעה כותים תיפוק לי' דרובא כותים והיינו נמי דכי איכא ט' ישראל' וכותי אחד הי' לנו לחייבו כאלו נתכוין לישראל ממש אלא דפטרי' רחמנא מוארב לו הלכך אף כשהן מחצ' על מחצ' נדונין כרוב להקל משום והצילו העדה ואע"ג דאיכא נמי מחצ' דישראל להקל אמרי' להחמיר לא אמרי' מחצ' על מחצ' כרוב. ע"כ. וזה לשון שיטה ישינה וא"ת תיפוק לי' דהתראת ספק וכו' וי"ל אין זו התראת ספק שהרי אנו יכולין להתרות בו בברי שאם יזרוק לישראל זה יתחייב משא"כ הכא דלא ידעינן אבוה מאן שיתחייב בהתראתו וא"ת למ"ד ה"ס שמי' התרא' היכי פטרי' לי' הכא משום ספק נפשות וי"ל התם הוי התרא' כיון דחזינן דהאי גברא כוונתו לעבור שהרי אחר שהכה זה חזר והכה זה בקבלת התרא' והשלים העברה אבל הכא מתחל' כשהוא זורק סבור דילמא לכותי אזרוק ואינו מתכוין לודאי עברה. ע"כ. וז"ל תלמידי רשב"א דספק נפשות להקל וא"ת למאן דס"ל דהתראת ספק שמה התרא' אמאי מחייב הא אמרי' ס"נ להקל ולמ"ד לאו שמה התרא' תיפוק לי' משום ס"נ להקל ואפשר לומר דלא אמרי' ס"נ להקל אלא כשאנו מסופקים אם נתכוין להרוג חברו אם לאו כגון שזרק אבן לגו ולא ידענו אם נתכוין להרוג ישראל או כותי וכל כיוצא בזה שנאמר וארב לו אבל היכא שאנו רואין אותו מתכוין להרוג חברו מן הדין לא הי' צריך התרא' אלא שהתור' הקיל' עליו ולמ"ד התראת ספק שמי' התרא' ס"ל דמדאוריית' סגי לי' בה"ס כי האי מדחזינן לי' דנתכוין למקטלי'. ולמ"ד לאו שמי' התרא' ס"ל דהתראת ודאי בעינן ופטור ולא מדין ספק נפשות שהרי אנו רואין אותו מתכוין להרוג חברו אלא כמו שאמרנו עכ"ל אספ"ז:

[ד.] יבמות דף פ' אתמר אכל חלב מבן י"ב שנה ויום א' עד בן י"ח שנה ונולדו בו סימני סריס ולאחר מיכן הביא ב' שערות רב אמר נעש' סריס למפרע. כתבו תוס' ולקי על חלב שאכל דלא חשיב ה"ס אע"ג דבשעת התרא' הי' ספק שמא יביא ב' שערות קודם י"ח דהשת' מיהא אגלי מלתא למפרע שהי' גדול בשעת התרא' ולא דמי להכה זה וכו' דאף לאחר שהכה שניהם לא ידוע איזה אחיו עכ"ל (עיין מהרש"א קדושין דף י' בד"ה דהולכין בדיני נפשות נרא' דאשתמט מיני' דברי תוס' הללו. שער המלך פ"ב מאישות). ובנדה דף מ"ו ע"ב אית' אתמר הקדיש הוא (דהיינו מופלא סמוך לאיש) ואכלו אחרים רב כהנא אמר אין לוקין ר' יוחנן ור"ל אמרו לוקין. ומסיק הש"ס דס"ל מופלא סמוך לאיש דאוריית'. כתבו תוס' הא ר"ל סבר ה"ס לא שמי' התרא' והכא הוי התראת ספק שמא לא יביא ב' שערות עד ב' וג' שנים ונמצא שאינו מופלא סמוך לאיש ואי מיירי שאכלו אחרים אחר שהגדיל א"כ ה"ל למימר שאכל הוא בעצמו וכו' וי"ל דאזלינן בתר רוב שמביאין ב' שערות בזמנן דהיינו בני י"ג ויום אחד עכ"ל. וכתב משנה למלך בפ' י"ו מסנהדרין דתוס' דהכא נרא' דלא ס"ל האי סברא שכתבו ביבמות עכ"ל. ושער המלך פ"ב מאישות כתב שגם תוס' בחולין דף י"א ע"ב ד"ה וכי תימא נמי לא ס"ל האי סברא דיבמות ובספר בני דוד בהלכות נדרים תירץ קושית מש"ל דשאני ההיא דיבמות דאכל איסור בודאי אלא דלא ידעינן אי גברא בר חיובא או לא אבל האי דנדה הוי הספק בעיקר החפץ אי הוי איסור או לא דאי אינו מופלא אינו נדר עכ"ל. בגיטין דף ל"ג כתבו תוס' הקש' רבינו שמואל היכי מחייבינן לעולם מית' א"א שזינת' הא הוי התראת ספק שמא ישלח לה גט ויבטלנו ואומר ר"ת דלא הוי התראת ספק דאזלינן בתר רובא ורוב אינן מגרשין נשותיהן וכששולחין גט אין מבטלין ועוד דאוקמה אחזקת' שהיא עכשיו נשואה דאל"כ נזיר שהי' שותה יין אמאי לוק' אם אמרו לו אל תשת' א"ת חייב על כל אחת כדאי' נזיר (מ"ב) והא הוי התראת ספק שמא ישאל על נזירותו עכ"ל. ואספ"ז כתובות דף ג' כתב דלא אמרי' ה"ס לא שמי' התראה אלא היכא שביד המותרה לתקן הדבר כגון מותיר בטהור או דלא אוכל זה אם אוכל זה אבל בדבר שאין ביד המותר' לתקן ה"ס שמי' התרא' א"נ דלא מקרי ה"ס אלא במילתא דשכיח הפטור כמו החיוב אבל בכל דלא שכיח הפטור כמו החיוב התראת ודאי היא. א"נ כיון דלית' לספקא קמן לא מקרי ה"ס אלא כגון ב' גידין אחד של ימין ואחד של שמאל (עיין חולין צ"א) ואכל חד מינייהו ואתרו בי' דאיתא לספקא קמן ועוד איכא למימר דה"ס לא הוי כיון דהשתא א"א גמורה ועדיין לא עשה בה מעש' זה עכ"ל:

[ה.] יבמות דף ק"א ת"ר הכה זה וחזר והכה את זה וכו' חייב ר' יהוד' אומר בבת אחת חייב וכו'. כתבו תוס' ואין להקשות הא דאמר ר"ל בזבחים דף ע"ח הפגול ונותר וטמא שבללן זה בזה ואכלן פטור אי אפשר שלא ירבה מין על חברו ויבטלנו ודייק התם דהתראת ספק לא שמי' התרא' ומאי שנא מהכה שניהם בבת אחת לא דמי דהכ' יודע הוא דעובר על לאו ומית' דמכה אביו בבירור אבל התם אינו יודע איזה מין הרב' על חברו אם עובר משום פיגול או משום נותר עכ"ל. (עיין עוד מזה בתוס' זבחים דף ע"ח): [ו.] חולין דף פ"א אמר רב המנונא אומר הי' ר"ש אין אותו ואת בנו נוהג בקדשים ומסיק רבא דה"ק אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים כיון דכמה דלא זריק דם לא משתרי בשר מעידנ' דקא שחיט הוי ה"ס וה"ס לא שמי' התרא' ואזד' רבא לטעמי' (דאמר שחיטת אותו ואת בנו ה"ס היא) דאמר רבא היא חולין ובנה שלמים שחט חולין ואח"כ שלמים פטור (דה"ס היא דלמא לא אתי לידי זריק' והוי שחיט' שאינה ראוי' ואליבי' דר"ש נקט מלתי') שלמים ואח"כ חולין חייב. [עיין רש"י חולין דף פ' שכתב וז"ל בתיש הבא על הצבי' ולאיסורא וכו' אבל מלקות ליכא דשמא אין חוששין לזרע אב ואפי' מקצת שה ליכא הילכך הוי לה התראת ספק ולא שמי' התרא' עכ"ל. וצ"ע הא אפי' למ"ד שמה התרא' נמי אין לוקין על הספק ולא שייך דין זה להתראת ספק דהא אף כשעבר ושחט. אין אנו יודעין אי עבר הלאו או לא]:

[ז.] חולין דף י"א ע"ב רב כהנא אמר אתיא (דאזלינן בתר רובא) מהורג את הנפש דאמר רחמנא קטלי' וליחוש דלמא טרפה הוי אלא לאו משום דאמרי' זיל בתר רובא וכי תימא דבדקינן לי' הא קא מנוול. כתבו תוס' קשה לי מאי קאמר וכ"ת דבדקינן הא מכל מקום הו"ל ה"ס אי לא אזלינן בתר רובא. ושמא קסבר דשמה התראה עכ"ל. (לדעת רש"י בשבועות דף ל"ז מוכח דרב כהנא סובר לא שמה התראה) עיין חולין דף פ"ב ע"ב:

[פסק]:

[ח.] בפ' י"ו מסנהדרין כ' הרמב"ם עבר על לאו שניתק לעשה והתרו בו ואמרו בו אל תעש' דבר זה שאם תעשנה ולא תקיים העשה שבו תלקה ועבר ולא קיים העשה ה"ז לוקה אע"פ שההתרא' בספק היא שאם יקיים פטור ה"ס התראה היא כתב כ"מ גירסת רבינו כגירסת הרי"ף דגרס בר"י קיימו וכו' וכפי' אחרים שכתב הר"ן סוף חולין ובפרק ה' משבועות כתב שאין לוקין על ה"ס אא"כ לאו של מפורש בתורה ואיני יודע מנין לו זה עכ"ל. ובפרק ה' משבועות כתב הרמב"ם כל מי שנשבע על אחרים שיעשו כך וכך או לא יעשו אפי' היו בניו או אשתו אינו חייב בשבועות בטוי שהרי אין בידו לא לקיים ולא לבטל וכו' ולמה אינו לוקה משום שבועת שוא שהרי אפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו ותתקיים שבועתו ונמצא כשמתרין בו בעת שנשבע ה"ס שאין לוקין עליה אלא א"כ הי' לאו שבו מפורש בתור' כמו שיתברר בהלכות סנהדרין. כתב לח"מ תימא למה לא הוי זה לאו מפורש בתורה וכו' ע"ש מה שתירץ. ומרכבת המשנה כתב והנכון דמ"ש בסנהדרין דשמה התראה היינו דוקא כשההתרא' בשעת שעובר על הלאו שמפורש בתורה אע"פ שיש תיקון ללאו ע"י קיום העשה משא"כ הכא שאין ההתרא' בשעת עשיית האיסור כמו שדקדק רבינו ונמצא כשמתרין בו בעת שנשבע וכו' פי' והרי בשעת השבוע' לא מקרי לאו מפורש אלא ספק דאפשר לאותן אחרים שישמעו ממנו א"כ ה"ס כזה אינה התרא' לכ"ע ויצא זה לרבינו דהוקש' לו דפסיקא לי' לש"ס דזרק ולא זרק ליתא בלהבא אע"ג דקיי"ל כר' יוחנן דה"ס שמה התרא' ומוכרח לחלק דשאני לאו שניתק לעשה דעובר ודאי אלאו בשעת התראה והתיקון ספק עכ"ל. עיין תשובת מהרמ"ע מפאנו. וע' לח"מ פ"ד הל' י"ז משבועות מ"ש שם גמי בענין האי חילוקא דמרכבת והשיב עליו מכמה מקומות:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה