כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ג (כלל לו) גלגול שבועה
[א.] קידושין דף כ"ז ע"ב אמר עולא מנין לגלגול שבועה מן התור' שנא' ואמרה האשה אמן אמן (יתיר' למדרש מיני' גלגול) ותנן על מה היא אומרת אמן. אמן מאיש זה אמן מאיש אחר אמן שלא שטיתי ארוס' ונשואה ושומרת יבם האי ארוס' ה"ד אילימ' דקני לה כשהיא ארוס' וקא משקי לה כשהיא ארוס' והתנן ארוס' ושומרת יבם לא שותת וכו' אלא ע"י גלגול (שקינא לה כשהיא נשואה ומגלגל עליה שבוע' על האירוסין אע"פ שלא היו ראויין לשבועה בפני עצמו שהרי לא קינא לה). אשכחן סוטה דאיסור' ממונא מנלן תנא דבי ר' ישמעאל ק"ו מה סוטה שלא נתנה להתבע בעד אחד מגלגלין ממון שניתן להתבע בעד אחד אינו דין שמגלגלין [ואע"ג דממונא מאיסור' לא ילפינן במה מצינו. מ"מ ילפינן ממונא מאיסורא בק"ו כדאשכחן הכא. כ"כ הריטב"א. וכן משמע בתוס' ד"ה נאמר' שכתבו ל"ל ק"ו דלעיל. וי"ל דאי לאו ק"ו בהאי במה מצינו לא מצינו למילף דממונ' מאיסור' לא ילפינן אבל בתר דגלי לן האי ק"ו דילפינן ממונ' מאיסור' מהשתא מסקינן שפיר בהאי במה מצינו לעשות ספק כודאי וכו']. אשכחן בודאי (שמגלגלין שבועת טענת ברי בדבר שאין חייבין עליו שבוע' כגון קרקעות או שלא הודה במקצת שמגלגלין אותו אם נתחייב לו שבועה ממקום אחר) ספק מנלן (כגון שבועת השותפין אם חלקו השותפין שוב אינו יכול להשביעו נתחייב לו שבוע' ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל. אי מק"ו לא דמי דסוטה כל שבועת' ספק וגלגולה נמי ספק. ממון עיקר שבועתו אינ' באה אלא בטענת ודאי גלגול דידי' נמי טענת ודאי) תניא רבי שמעון בן יוחי אומ' נאמר' שבועה בחוץ (שבועת הדיינין) ונאמר' שבועה בפנים (שבועת סוטה במקדש) מה שבוע' האמורה בפנים עשה בה ספק כודאי אף שבוע' האמור' בחוץ עשה בה ספק כודאי. עד היכן גלגול שבועה. אמר רבא השבע לי שלא נמכרת לי בעבד עברי. האי טענתא מעליותא היא ובלא גלגול נמי אי הוי מודה במקצת או הי' לו עד אחד הי' חייב שבוע') ממונא אית לי' גבי'. רבא לטעמי' דאמר עבד עברי גופו קנוי. אי הכי היינו קרקע מהו דתימא קרקע הוא דעבדי אנשי דמזבני בצנע' אם אית' דזבן לית לי' קלא האי אם אית' דזבין קלא אית ליה קמ"ל. (וצ"ע דבחזקת הבתים מאן דזבין בפרהסי' זבין. עיין בש"ס בהגה). וכתב הר"ן איכא למידק למה לי לאכוחי מארוס' דדאיק בה טובא היכי דמי וכו' הא קתני בהדי' אמן מאיש אחר ודאי לא משכחת בלא גלגול י"ל אי מההיא הוי אמינא ה"מ בדברים שראוי' להשביע עליהן בעלמ' דומיא דאיש שראוי להשביע אם קינא לה ממנו אבל בדברים שאין ראוי להשביע עליהן כגון קרקע [דקתני מתני' שנשבעין עליה ע"י גלגול אע"פ שאין נשבעין עליה בפני עצמה] הוי אמינא שאין מגלגלין קמ"ל ארוסה שאע"פ שאין ראוי להשביע מצד עצמה לעולם אפ"ה מגלגלין ומסבר' אית לן דמיתורא נפיק לה אפי' בכה"ג ולא מפלגינן בין דברים שדרכן להשביע לשאין דרכן וכו' והכי איתא בירושלמי מנין לגלגול שבוע' מסוט' אמן מאיש זה וכו' עד כדון בדברים שראוין להשביע בדברים שאין ראוין להשביע נשמעינה מן הדה שלא שטיתי ארוס' עכ"ל הר"ן. ועוד כתב הר"ן איכ' למידק למה אצטריך למוד על ספק דהא אשכחן בממון שבוע' שבאה על הספק דהיינו שבועת שומרין הלכך שפיר איכ' למגמר מסוטה. וכ"ת דהתם נמי ברי הוא שהרי יודע בודאי שהפקיד אצלו. ליתא דהא אין חיובו של שומר חל עד שעת אונסין כדאית' ב"ק (קי"ב) ובפ' אלו נערות אלמ' עיקר חיובו של שומר ספק הוא וי"ל אין ה"נ ודאמרי' ספק מנלן לא בשומרין קאמרי' כיון דעיקר' ספק גלגולה נמי ספק כסוט' אלא ה"ק בהנך שבועו' שאין עיקרן בא אלא בברי מנלן דמגלגלין בשמא וכו' ושמעינן משמעתין דכולהו שבועות מגלגלין ברי על ברי. ברי על שמא שמא על ברי ואפי' שמא על שמא דהא סוטה שמא על שמא. ואע"פ שיש חולקין ואומרין דשמא על שמא אין מגלגלין ושאני סוטה דכברי דמי וכו' ואינו מחוור שא עפ"כ שמא הוא וכו' שא"כ ברי על שמא מנלן. וכ"ת אין מגלגלין הא אמרי' פ' השואל מגו דמשתבע דכדרכה מתה משתבע נמי דשכורה מתה ע"י גלגול וכן מוכח מפ' המפקיד (ל"ב) גבי הא דתנן סלע הלויתיך וכו' ועוד מוכח שבועות (מ"ה) דמגלגלין על שבועת השותפין שהיא שמא. אלא ש"מ דסוט' נמי שמא היא וכיון שכן למדנו שמגלגלין שמא על שמא וכן כתב הרי"ף בתשובה דמגלגלין שבועת השותפין שחלקו על שבועת השותפין אחרת שנפל' לו לאחר מכאן עכ"ל. כתבו תוס' בד"ה נאמרה שבועה בפנים וכו' אומ' רבי לא על כל ספקות מגלגלין שאם נתחייב אדם לחברו שבועה אינו יכול לגלגל עליו השבע לי שלא גנבת לי שום דבר מעולם אלא דוקא בספק שיש לנו לחוש קצת כגון נעש' לו שותף עכ"ל. כ' תוס' רי"ד ואי קשיא א"כ תחלת שבועה נמי נימא שבא על הספק וכו'. תשובה באמת בעד אחד משכחת לה על הספק כגון שאמר באת אלי ללות מנה ואיני יודע אם הלויתיך והוא אומר לא הלויתני ועד אחד מעיד שהלוה לו נרא' שהוא חייב כיון ששנים מחייבין אותו ממון אבל במודה במקצת פטור מפני שהוא כמשיב אבדה ולא מצינן לחיובה משום גזר' שוה משום דכתיב כי יתן ולא אהני ג"ש אלא לגלגול עכ"ל: [ב.] בשבועות דף מ"ח ע"ב אית' מגלגלין בדרבנן (אם נתחייב לו שבועה דרבנן כגון היסת או של נשבעין ונוטלין דתקנתא בעלמא נינהו מגלגלין עליו שבועות אריסין שחלקו) אמר רב הונא לכל מגלגלין (ע"י כל שבועה דרבנן מגלגלין) חוץ משכיר ומעל יד שבועת שכיר שאין מגלגלין עליו שבועה אחרת לפי שהי' עצמה אינה מן הדין אלא כדי להפיס דעתו של בע"הב) (ואע"ג דעד אחד מעיד שהיא פרועה דאינו אלא להפיס דעתו של בע"הב מ"מ שייך גלגול דאינ' פטורה אלא מגזרת הכ' שאין נשבעין על הקרקע וכו'. תוס') רב חסדא אמר לכל אין מקילין (אלא מגלגלין והיא היא) חוץ משכיר דמקילין מאי בינייהו א"ב לפתוח לו (אם לא טען התובע שיגלגלו עליו יפתחו לו ב"ד למ"ד מגלגלין. ולמ"ד אין מקילין אם טען גלגול אין מקילין עליו אלא מגלגלין ואם לא טען אין לנו לפתוח לו) כתב הרא"ש בדרבנן פליגי דבדאורייתא עיקר גלגול מסוטה ילפינן וכהן מגלגל בלא תביעת הבעל עכ"ל. וריטב"א בפ"ק דקדושין כתב איכא בינייהו למפתח לר"ח פתחינן ולר"ה לא פתחינן. והלכתא כר"ה. ומודה ר"ה דבסוט' פותח הכהן אלא דשאני סוטה דהוי איסורא וכל ישראל ערבים ומחייבי לאפרושי מאיסורא ובעלי דבר חשיבא אבל הכא דממונ' הוא אי לא טען בעל דבר אין לנו לעשות עצמנו כעורכי הדיינין ולפתוח לו שיגלגל עליו עכ"ל ונ"י בריש מציעא (גבי הא דאמרי' תיתי מגלגול שבוע' דע"א) כתב מכאן למדנו תוס' שמגלגלין אע"פ שאין בעל דין תובע ופותחין לו דהא מדמינן גלגול שבוע' לעדים ובעדים אמרי' לישבע אפי' אין בעל דינו תובע כמוד' במקצת ועוד ראי' מסוטה. וכי פליגי ר"ה ור"ח בשבוע' דרבנן עכ"ל. ור"ן בפ' כל הנשבעין כתב דרב הונא אמר שאין מגלגלין על השכיר מפני שחשו חכמים עליו ורב חסדא אשמעי' קולא אחריתי שפותחין לו השבע וטול ואע"ג דלישנא מאי בינייהו לא א"ש. וכן מצאתי לרמב"ם פרק י"א משכירות עכ"ל. כתבו תוס' בשם הריצב"א הא דקתני שכיר דקמ' נקט וה"ה כל הני דקתני בהדייהו כיון שהשבוע' לטובת' אין לגלגל עליהן. ואין נראה לר"י דשבועת שכיר אינה לטובתו דמן הדין נוטל בלא שבועה ואינו נשבע אלא להפיס אלא אומ' ר"י דוקא שכיר משום דשבוע' אינה אלא להפיס לא חייבו כ"כ שיכול לגלגל עליו עכ"ל:
[ו.] כתבו תוס' ורא"ש בבבא מציעא דף צ"ז דאין מגלגלין אלא על טענת ודאי של נתבע (ר"ל אטענ' שרוצה לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה דומיא דסוטה. כ"כ סמ"ע וש"כ סי' ל"ד ודלא כב"ח שכ' דאעיקר שבועה קאי) דומיא דסוט' שהיא טוענת ודאי שלא נטמאה אבל על טענת שמא של נתבע אין מגלגלין ולכן במתני' דהתם דמשאיל או' שאול' ושוכר אומר איני יודע אין עליו גלגול שבוע' כיון דצריך לישבע על מתה כדרכה משום דנתבע טוען שמא (פי' מה שרוצה לגלגל עליו כלו' שבועת שכור' מתה טוען איני יודע) ועוד כתבו דאין מגלגלין כשטוען תובע טענת שמא אלא בדבר דדומה אמת קצת כגון טענת ארוסין ושותפין שרגילין ליהנות משל אחרים משום דמורי היתרא וכגון סוטה שרגלים לדבר וכו' ויש לחוש שזינתה גם באירוסין אבל הכא אין רגלים לדבר שמת' השאולה יותר מן השכורה הלכך מספקא אינו יכול לגלגל עליו לישבע ששכורה מתה ע"כ ועוד כתבו תוס' וא"ת על טענת ודאי מנלן שמגלגלין אפי' על דבר שאינו דומה אמת כיון דגלגול מסוט' נפקא לן וי"ל דבמסקנא בקדושין דילפי' מג"ש לכולה מלתא והשתא ילפי' אפי' על טענת ספק אע"ג דבממון לא הוי כעין עיקר שבועה דעיקרה אינה באה אלא על טענת ודאי וכו' וילפי' נמי דמגלגלין בטענת ודאי אפי' בדבר שאינו דומה כיון דהוי כעין עיקר כמו בסוטה דמגלגלין כעין עיקר (שעיקר שבועה באה על הספק ומגלגלין נמי על הספק): [ד.] כתב הרא"ש סוף כל הנשבעין ואדם שנתחייב שבועה וראה שמגלגלין עליו ורצה לשלם תביעה ראשונ' כדי שלא יגלגלו עליו כתב הרי"ף צריך לשלם הכל או ישבע על כל מה שמגלגל עליו ומביא ראי' מירוש' דאיתא התם חד בר נש אזיל למידן קומי דר' זירא וחייבי' שבועה על תרין דינרין א"ל לאו תרין דינרין אני חייב לך קא פרעין לך א"ל ומילתא פלן ופלן דאית לי עלך א"ל ר' זירא או הב לי' במה דתבע לך או אשתבע כל מה דמגלגל עלך ונראה דמתחל' תובעו מילתא פלן ופלן דאלו אמר תחל' קא פרענא לך קודם שתבעו דברים אחרים נראה דשוב לא יכול לגלגל כיון שכבר הודה לפרוע קודם שידע שירצ' לגלגל עליו דברים אחרים. אמנם בהא איכא לאסתפוקי אם אחר שחייבו הדיין לפרוע הכל או לישבע על הכל אם יוכל לחזור בו מתרין דינרין כי אדעתא ליפטר מן השבועה רצה ליתנם ואפי' יצא מלפני ב"ד יכול לחזור בו או דלמא כיון דאודי אודי. והדעת מכרעת שיכול לחזור. והקש' הרי"ף מירושלמי דפרק המפקיד דגרסי' תמן אמר הריני נשבע ראה אותן מגלגלין עליו וחזר ואמר הריני משלם אמר ר' יוסי לא חייבי' התורה שבוע' להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם רצה לשלם ישלם ואם אינו רוצ' ישבע ואיכא מאן דפריק כי אמר ר' יוסי בשבוע' הכתובה בתור' כגון שבועת שומרין וכיוצא אבל שבועה שהיא תקנת חכמים לא כי היכי דלא תקשי לן הא דר' זירא. ואנן לא ס"ל הכי דגלגול שבוע' דאורייתא וכל דתקון כעין דאורייתא תקון ואי לא מחייבינן בשבועה דאורייתא כה"ג לא הוי מחייב ר"ז בשבוע' דרבנן הכי ודאי אלא האי מלתא פלוגתא דת"ק ור"י היא ור"ז כת"ק ס"ל כדקי"ל בכל פלוגתא דלא אפסק בה הלכתא בהדיא דהלכתא כת"ק. ועיינתי בירושלמי ואין ענינו לכאן דלא איירי בענין שבוע' כלל דגרסי' התם על משנה שילם ולא רצה לישבע וכו' לא סוף דבר שילם אלא מכיון שקבל עליו לשלם וכו' אומר משלם אני חוששין שמא שלח בה יד. פי' ומשביעין אותו שבועה שאינו ברשותו. אמר נשבע אני וראה שמגלגל עליו שבועות אחרות וחז' ואמ' משלם אני חוששין. פי' חוששין שמא ליפטר מן השבועות אמר הריני משלם ולא לעשות נחת רוח למפקיד. ולא מקנה לי' כפילא וקאמ' ר' יוסי לא חייב' תור' שבועה להחמי' וכו' וכיון דאמ' הריני משלם הוי כאלו אמר מתחל' איני נשבע ומקני לי' כפילא. וניחא להאי פירוש דאלו לרי"ף צ"ל דירושלמי פליג אגמ' דידן דסבר דאין מגלגלין בדרבנן דכי אמר נמי הריני משלם אכתי מחויב שבוע' דרבנן שאינו ברשותו ואע"ג דבמציעא (לו') משמע דשבוע' שאינו ברשותו דאורייתא היינו כשנשבע שלא שלח יד ושלא פשע נשבע נמי שאינו ברשותו אבל כשהוא משלם ואנו חושדין אותו שמא עיניו נתן בה הך שבועה דרבנן הוא עכ"ל הרא"ש. ונמוקי יוסף פ' השואל כתב דכי אמרי' בירוש' או הב ליה כל מה דטעין וכו' ה"מ כשטוענו ברי אבל בשמא משלם עיקר התביע' ופטור מן הגלגול ומיהו אם לא רצה לשלם עיקר תביעה חייב לאשתבועי הגלגול אפי' טען על גלגול איני יודע משתבע שבועה חמורה שאינו יודע עכ"ל:
[פסק]:
[ה.] בפ"ד מסוט' כתב הרמב"ם יש לבעל לגלגל עליה בשבוע' שלא זינתה עם איש זה שקינא לה ולא עם איש אחר וכו' ויש לו לגלגל עליה בלהבא שלא תזנה תחתיו ולא תזנה אחר שיחזירנה אם יגרש ויחזיר. לפיכך כשתזנ' להבא מים בודקין אות'. כתב הראב"ד כל זה לר"מ ואפש' שהלכה כמותו דסוגיא כוותי' עכ"ל ופי' דאיתא סוטה דף י"ח ר"מ אומ' אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא תניא לא כשאמ' ר"מ אמן שלא אטמא שאם תטמא מים בודקין אות' מעכשיו אלא לכשתטמא מים מערערין אות' ובודקין אותה). כתב מש"ל המהרימ"ט בדרשותיו הקשה דאם כן למה שותה וחוזרת ושותה (ולעיל ה"א הל' י"ב פסק דבאיש אחד ושני בועלים ובשני אנשים ובועל אחד שותה וחזר' ושותה) וע' בס' קרבן חגיגה סי' פ"ב עכ"ל מש"ל. ומהרי"ט ח"ב שאלה מ"ה כתב דמשכחת לה דשות' ושונ' בשלא גלגל עליה עיין שם (ואע"ג דצריך לכהן לגלגל עליה כל הגלגולים אף שלא תבע הבעל איכא למימ' היינו על מה שזינת' בלשעבר דאז הוי לאפרושי מאיסורא והוי הכהן כמו בעל דבר כסברת הריטב"א אבל על להבא כיון דהשתא עדיין ליכא איסורא אלא לכשתזנה ואז יכול להשקותה א"כ דבר זה דלהבא אין הכהן פותח לגלגל אא"כ תבע הבעל ושפיר משכחת דחוזרת ושות' היכא דלא תבע האי גלגול דלהבא כנ"ל):
[ו.] ובפ"א מטוען כתב כל מי שנתחייב שבוע' בין של תורה בין של דבריהם מגלגל עליו המשביע כל מה שירצה מדברים שאם יודה בהם יתחייב ממון וכו' וכבר בארנו שאינו מגלגלין על השכיר מי שנתחייב שבוע' אפי' היסת התחיל התובע לגלגל וכו' וראה הנתבע כך ואמר איני רוצ' לישבע אלא הריני משלם הטענה הראשונ' וכו' אין שומעין לו אלא אומרים לנתבע או תן לו מה שמגלגל עליך הטענות הודאיות או השבע והפטר. כתב הרב המגיד הטענות הודאיות כלו' שאם טען עליו התובע טענת ספק ורצה הלה לשלם עיקר תביעתו אינו חייב על הגלגולים לשלם ולזה הסכימו רמב"ן ורשב"א. ודע שמפורש בקדושין שמגלגלין בין בשטוען התובע טענת ברי בין בטוען שמא בין על הגלגולים בין על עיקר השבוע' ואע"פ שלא נזכר בביאור בדברי רבינו מתוך שסתם לשונו נראה כן עכ"ל. כתב הראב"ד ואם זה שנתחייב היסת ורוא' שמגלגלין עליו והפך השבועה אם נאמ' כבר פטר עצמו מן השבוע' או נאמ' לו או השבע לו על הכל או תהפך הכל שישבע ויטול שהרי אתה חייב לו שבועת היסת אף על הגלגולים כמו על הטענ' הראשונ' זה המחבר האריך וקצר ואני רוא' כי זה הוא הדין או ישבע על הכל או יהפך על הכל וישבע זה ויטול ולא יפטר בהפוכו מן הגלגולים ואם אמר הנתבע על הגלגולים אני נשבע ונפטר ועל הטענ' הראשונ' ישבע ויטול הרשות בידו עכ"ל. וכתב ה"ה איני רואה בכאן השגה לפי שלא נזכר דין זה בגמ'. ולעיק' הדין כבר קדם בו הרי"ף בתשובה שכ' שבועת היסת דמהפכינן דוקא דלית בה גלגול שבוע' אצל הנתבע אבל אית בה גלגול לא מהפכינן עד כאן והיא כתובה בעיטור וכוונתן כדברי הר"א עכ"ל. וכן פסק בש"ע ח"מ סי' צ"ד כמ"ש הרמב"ם וגם דינו של ראב"ד. ודינו של הרא"ש באות ד' ע"ש. ובפ' י"א משכירות כתב הרמב"ם שכיר הבא לישבע אין מחמירין עליו ואין מגלגלין עליו כלל אלא נשבע שלא נטל ויטול. ולכל הנתבעין אין מקילין חוץ מן השכיר שמקילין עליו ופותחין לו תחילה ואומרים לו אל תצער עצמך השבע וטול וכ' כ"מ פי' רבינו כמ"ש הר"ן וכו' עכ"ל. וכן כתב ש"ע ח"מ סי' פ"ט כלשון הרמב"ם. ובסי' צ"ד כתב כל מי שנתחייב שבוע' וכו' יכול בעל דינו לגלגל עליו כל תביעה שיש לו עליו שאם הי' מודה בו הי' מתחייב ממון וכו' אפי' לא תבע התובע לגלגל ב"ד מעצמן מגלגלין. ובב"י הביא ב' פירושים על הא דלפתוח. האחד כי בכל אדם אם יודעין ב"ד שיש לתובע עליו שבועת הגלגול פותחין ומגלגלין על הנתבע ובשכיר אפי' יודעין שיש עליו גלגול אין פותחין אבל אם תבע תובע הגלגול מעצמו אף על השכיר מגלגלין והפי' הב' שאין פותחין על התובע שלא יגלגל כלום על השכיר אלא א"כ טען השכיר מעצמו וב"ד שותקין ואם השכיר טוען שאין לו לגלגל עליו שומעין לו. ואם שתק מגלגל התובע עליו מה שירצה וכו' והלכתא כר"ה עכ"ל:
[ז.] כתב הרא"ש בתשו' כלל ח' דין ג' מי שמחויב שבועה ואינו יכול לישבע שדינו הוא שישלם אין הלה יכול לגלגל עליו. כיון שלא נתחייב לו שבועה מעולם אלא חייב לשלם לו מן התור' ואין כאן גלגול ע"כ וכ' ב"י סי' ל"ד מדברי בעה"ת נרא' דפליג אהא. שכ' בשער ל"ח שחם טענו מנה והודה בחמשים ועל השאר איני יודע והאחר גלגל עליו גלגולין והשיב על הגלגולין אין לך בידי אף על פי שעיקר שבועה אנו דנין מתוך שאינו יכול לשבע משלם לא נדון כן על הגלגולים אלא נשבע על הכל אם ירצה או יהפכנה עליו. ועוד כ' טענו מנה והודה בחמשים וכפר בחמשים ועל הגלגולין טען איני יודע ישבע על העיקר ופטור מן הגלגולין עכ"ל ב"י. ובש"ע הביא ב' דעות בדין ראשון דעת הרא"ש ודעת בעה"ת וסמ"ע כ' דלא פליגי אלא דבעה"ת מיירי כשהי' הנתבע חייב שבועת היסת על טענת הגלגולין גם זולת הגלגולין והרא"ש לא מיירי מזה ע"ש:
[ח.] כתב הטור סי' ל"ד נתחייב לו שבועת התור' ובא לגלגל עליו היסת יכול לומר לו שבוע' דאורייתא אשבע לך והגלגולין תשבע ותטול. וכ"ש בש"ע. וש"כ כתב דאינו יכול להפוך שבועת הגלגול כיון שהיא דאורייתא ובדאורייתא לא מהפכינן. והביא ראי' מתשובת הרשב"א סי' תתקמ"ד ומדברי ריטב"א בקדושין שכ' וכן נמי בש"ד אין מהפכין הגלגול אשכנגדו ובשבועה דרבנן מהפכינן ע"ש ואף שבעל העיטור כתב נמי פטור מ"מ העיקר כרשב"א וריטב"א עכ"ל ש"ך. ותומים כ' דעיקר כמחבר כיון דקי"ל דלא אמרינן בגלגול משואיל"מ אם טען על הגלגול א"י. אם כן אם אמר שאינו רוצה לישבע מפני שלבו נקפו למה אינו יכול להפכה מה נאמר לך אם אינך יודע בבירו' זיל שלים הא אפי' טמן בהדיא א"י גם כן א"צ לשלם. ריטב"א ורשב"א לשיטתן אזלי דסברי בגלגול נמי אם טען א"י משואיל"מ כמבואר בריטב"א בב"מ וכן באס"ז גבי שאולה ושכורה עכ"ל תומים (וע' לקמן בכלל מתוך שאין יכול לשבע משלם ולי נראה דאם אמר א"י עכ"פ צריך לישבע שא"י אם כן אין זו הוכחה שיכול להפכה אלא אם לבו נקפו שא"י ישבע שא"י ולמה לו להפוך):
[ט] כתב תה"ד סי' שכ"ז שאם נתחייב ראובן לשמעון שבועה והפכה עליו וכשבא שמעון לישבע רצה ראובן לגלגל עליו שבועות אחרו' דנ"ל דאינו מתגלגל די"ל דתקנת' לתקנת' לא עבדינן דהיפך שבועה תקנתא היא וגלגול שבועה בשבועה דרבנן נמי תקנתא כיון דעיקר שבועה אינה אלא מדרבנן. הג"ה. הכי משמע במרדכי פרק הדיינין דהפוך שבועה תקנתא ולא עבדינן בה תקנה אחרת אבל בסמ"ג כתב בשם הרשב"ם דהיפוך שבועה כיון דברצון הנתבע היא לא חשיב בה תקנתא לתקנתא לא עבדינן ע"כ הג"ה. (ואני לא מצאתי במרדכי שום משמעו' דהפוך שבועה מה שנתבע רוצה להפוך נק' תקנתא וכו' אלא שם מיירי מה שב"ד מהפכין בחשוד על השבוע' וזה איתא בגמרא בהדיא ע"ש) ותו נר' דלמאי דמסקינן דלכל מגלגלין חוץ משכיר ופי' ריב"ן ה"ה לכל אינך דשבוע' לטובתן ור"י פירש דוקא שכיר. והשתא נרא' לריב"ן אית לן למימר כ"ש בנדון דידן וכו' ולר"י נמי נרא' קצת דהפוך שבוע' חשיב שלא מן הדין משום דלדינא הי' לו לישבע או ליפרע ומהאי טעמא פסקו רבוותא דש"ד לא מפכינן ולא כרב האי ור' גרשום דפסקו דמפכינן אפי' דאוריי' וכו' ולכן אין לגלגל בשבועה שנתהפכה עכ"ל. וגם הש"ך כ' משם הריטב"א בקדושין מי שהפכו עליו שבועה אין מגלגלין ועוד מוסיף הריטב"א בחשוד שכנגדו נשבע ונוטל נמי אין מגלגלין וכ' הש"ך שזה הדין בחשוד משמע מכל הפוסקים דלא קי"ל כריטב"א וכן משמע מבית יוסף סי' פ"ז סעי' י"ז וא"כ גם בשאר הפוך נמי לא קיי"ל כריטב"א דהא מדמי להו להדדי לכן צ"ע לדינא. ואף הט"ז חולק אדין זה. וש"ע לא העתיק כלל דין זה רק רמ"א כ' יש מי שכ' דאם בא לו שבועה ע"י הפוכו שאמר לו הנתבע השבע וטול אין מגלגלין עליו: