כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין
אות ב (כלל כט) בל תוסיף
בכלל זה אבאר באיזה ענין יעבור על לאו דבל תוסיף:
[א.] גרסי' ראש השנה דף כ"ח אמר רבה זאת אומרת התוקע לשיר יצא. אלמ' קסבר רבה מצות אין צריכות כוונה א"ל אביי אלא מעתה (דכשאין מתכוון לצאת כמתכוון דמי) הישן בשמיני בסוכה (שלא לשם מצוה) ילקה (שהרי מוסיף על מצוה ועובר משום בל תוסיף) אמר ליה שאני אומר מצות אין עובר עליהן אלא בזמנן (אינו עובר על בל תוסיף אלא בזמנן כגון חמשת מינין שבלולב וחמשה טוטפות וחמשה ציצית אבל בתוספת יום על ימים או שעה על שעה אין זה מוסיף) מתיב רב שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם תלמוד לומר לא תוסיפו על הדבר. והא הכא כיון דבירך לי' עברה ליה זמנ' וקתני דעבר. הב"ע בדלא סיים. והתני' סיים. שאני הכא כיון דאלו מתרמי לי' צבורא אחרינ' הדר מברך כול' יומ' זמני' הוא. ומנא תימר' דתנן הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת וכו' מתן ארבע במתן אחת ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ד' ר' יהושע אומר ינתנו במתן אחת א"ל ר"א הרי הוא עובר על בל תגרע א"ל ר"י לר' אליעזר הרי הוא עובר על בל תוסיף. א"ל ר"א לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו א"ל ר"י לא נאמר לא תגרע אלא כשהיא בעצמו. ועוד אמר ר"י כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך. והא הכא כיון דיהב לי' מתנ' מבכור עברי' ליה לזמני' וקתני דעובר משום בל תוסיף לאו משום דאמרי' כיון דאלו מתרמי ליה בוכר' אחרינ' הדר מזה מיני' כל יומא זמני' וכו' ממאי דלמ' קסבר ר"י מצות עובר עליהן אפי' שלא בזמנן [והישן בשמיני ילקה לר"י ובשמיני ספק שביעי לא יתב ומיהו לא קיימ' מסקנ' הכי. תוס'] אנן הכי קאמרי' רב שמן מ"ט שביק מתני' ומותיב מבריית' וכו' כיון דאלו מתרמי וכו' האי בריית' נמי כיון דאלו מתרמי וכו'. ורב שמן התם לא סגי דלא יהיב הכא אי בעי מברך אי בעי לא מברך (משמע מכאן כיון דעלה לדוכן פעם א' ביום שוב אינו עובר בעשה דאמור להם כל היום תוס'). כתבו תוס' על הא דאמרי' ומנא תימר' וכו' תימ' מאי אולמי' דהך מההיא דכהן. וי"ל דגבי כהן שמתכוין להוסיף יכול להיות שעובר אע"ג דלא זמני'. אבל כאן שאין מתכוין להוסיף ואינו עושה אלא מחמת ספק אין לו לעבור אי לאו משום דחשיב זמני' אלא ודאי אמרי' דחשיב זמני' משום זמנין דאי מתרמי ליה בוכרא הדר מזה מיניה וה"ה גבי כהן מהאי טעמ'. וא"ת הא אמר לעיל (דף י"ו) תוקעין ומריעין כשהן יושבין וכו' וכשהן עומדין והא עבר משום בל תוסיף ועוד דאמר לקמן שלש תקיעות נאמרו בר"ה שתים מהתורה וחד מדברי סופרים והשת' עבר משום בל תוסיף אע"ג דכבר עבר ויצאו מכל מקום אי אתרמי צבורא וכו' הדר תקע חשיב זמנו ועוד דאפי' לא זמני' כיון דמתכוין עובר וי"ל דלא שייך בל תוסיף בעשיית המצוה ב' פעמים וברכת כהנים נמי אפי' מברכין כמה פעמים לצבור א' אין זה בל תוסיף אא"כ מוסיף ברכה אחת וכו' וכן אם נטל לולב כמה פעמים ביום ואוכל בפסח כמה זיתים מצה אין זה ב"ת וכל הניתנין במתנה אחת אם נתן כמה פעמים במקום אחד (וכ"כ לעיל דף ט"ז גבי תוקעין ומריעין כשהן יושבין) אין זה ב"ת אא"כ נותן במקום אחר וכן בהדס וערבה אפי' נותן כמה הדסים וכמה ערבות אין זה ב"ת אפי' למ"ד צריך אגד אא"כ הוסיף מין אחר. ומיהו תימ' דלפירוש זה אם נותן כמה חוטין בציצית וכמה פרשיות בתפילין בבית אחד לא הי' עובר משום בל תוסיף. ומסוכה אין ראיה דשתים כהלכתן וכו' מה שאין עובר בד' מחיצות דכ"ש דכשעושה ד' טפי עדיף דהוי כעין תדורו עכ"ל. רבא אמר לצאת לא בעי כוונה (דבלא מתכוין יוצא ידי חובתו) לעבור בעי כוונה (שיתכוין לשם מצוה ואי לא לא עבר) והא מתן דמים לר"י דלעבור ולא בעי כוונה (שאין מתכוין בשאר מתנותיו לשם בכור ואמר ר"י דעובר על ב"ת) אלא אמר רבא לצאת לא בעי כוונה לעבור בזמנו לא בעי כוונה שלא בזמנו בעי כוונה. כתב רשב"א בחדושיו למה תוקעין כשהן יושבין וכו' הא איכא בל תוסיף. לא קשי' דלא אמרו בל תוסיף אלא במה שהוא הוסיף מדעת עצמו כגון כהן שהוסיף בברכה וא"נ הישן בשמיני בסוכה במתכוין למצוה אבל מה שעמדו חכמים ותקנו לצורך אין כאן ב"ת דכבר נאמר על פי התורה אשר יורוך. ותדע לך דהא שמיני של סוכה בזמן הזה מצוה של דבריהם ואוכלין וישנים בה למצוה ואע"ג דבקיאין בקביעא דירחא וה"ה בבל תגרע לצורך כגון י"ט של ר"ה שחל בשבת אע"ג דאמרה תורה תקעו גזרו שלא לתקוע וכ"ז לצורך ה"נ לצורך ראו לתקוע ולחזור ולתקוע כדי לערבב ומצוה לשמוע דברי חכמים מלא תסור עכ"ל. וכ"כ הריטב"א בסוכה דף ל"א. במה שתוקעין יותר מתשע תקיעות אע"ג דכל תקיעה בפני עצמה וכו' כיון שאין עושין משום תוספת אלא משום ספק שמא לא יצא' בראשונות אין כאן בל תוסיף אבל אם בא לתקוע ד' סימנין כדי לעשות ד' תרועות שאמרה תורה הרי הוא ב"ת אלא דאכתי קשי' למה חוזרין ותוקעין הא כבר יצאו ידי חובתם. וי"ל דליכ' ב"ת אלא במוסיף חלק אחד במצוה שמוסיף במנינ' או בשיעורא שנתנה תורה והקפידה בו בין למטה בין למעלה וכו' אבל בשחוזר וכופל הכל מפני הדור וכדי לערבב אין בזה ב"ת אא"כ הקפיד הכתוב בפירוש שלא לכפול. א"נ כל שהוא בתקנת חז"ל אין בו ב"ת תדע שהרי ישנים בשמיני בסוכה ע"פ חז"ל עכ"ל:
[ב.] מנחות דף ל"ח מתני' התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת (אע"ג דמצוה לתת תכלת וכו' אפ"ה אין זה מעכב את זה ואי עביד ארבעתן תכלת או ארבעתן לבן יצא) כתבו תוס' בד"ה התכלת וכו' מצוה לתת ב' חוטין תכלת וב' חוטין לבן בציצית ומשמע לכאורה דאין זה מעכב את זה שאם הטיל שני חוטין מן האחד יצא כי הנך דקתני תפלה של יד אינה מעכבת את של ראש וכו' אבל בקונטרס פי' אי עבד ארבעתן וכו' יצא וכן אנו נוהגין. ובגמר' מוכח כן דאמרי' והלא כל המטיל תכלת בסדינא אינו אלא מן המתמיהין ומפרש גזרה משום קלא אילן ופריך לא יהא אלא לבן משמע דאי הוי לבן אין כאן איסור' אע"ג דבלא הני דקלא אילן איכ' שני חוטי לבן ומיהו יש לדחות אע"ג דבשני חוטי לבן איכא מצוה כי רמי טפי ליכא איסור כלאים דאין זה מוסיף על המצוה דגדיל שנים גדילים ד' דדרשינן מיניה ב' לבן וב' תכלת לאו למעוטי טפי קאתי דאשכחן גבי ערבי נחל דדרשי' ערבי שתים ונוהגין לשום הרבה בלולב. ולקמן גבי טלית שכולה תכלת וכו' דאמרי' בטלית בת שמנה חוטין פירש בקונטרס שאין כאן איסור בל תוסיף כיון שכל השמונה בכרך א' ולא דמי להטיל למוטלת דשם שייך ב"ת משום דצצית אחד על כנף אחד אמר רחמנ' וכו מיהו בסנהדרין פ"ו משמע דאם הוסיף חוטין בכרך אחד פסול דפריך והא איכ' ציצית דיש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ומשני אי קשר עליון לאו דאוריית' האי לחוד' וכו' ואי דאוריית' גרוע ועומד וכו' והאי דלא מוקי לה התם בהטיל למוטלת משום דדלמ' לא מפסלי בכך אע"ג דעובר בל תוסיף אם נתכוין להוסיף ואם לא נתכוין להוסיף שרי וכו' ושמא כל מה שמוסיף חוטין מד' עד שמנה לאו מוסיף הוא ולא מפסל בכך כדאשכחן אמוראי לקמן מ"ב דר' אחא ב"י רמי ד' ורב אחא מדפתי רמי ח' והשת' לא פליגי אלא דמר עביד הפחות ומר עביד היתר. ובסנהדרין מיירי דמוסיף אשמנה. וצריך טעם מנא לן דבשלמ' אי פליגי בהא דמאן דרמי ד' סבר גדיל שנים גדילים ארבע ומאן דרמי ח' סבר גדילים אכל מין ומין קאי גדילים מלבן וגדילים מתכלת דהיינו צמר ופשתים דעלייהו קאי אבל אי לא פליגי מה סבר' היא זו דאי בעי עביד הכי וכו' וצ"ל דכל זה יש במשמעות גדילים דאי עביד תכלת ולבן בין שניהם ד' חוטין גדילים קרינן ביה ואי עביד מכל חד וחד גדילים נמי קרינן ביה גדילים ולא מוסיף הוא אבל אי רמי טפי מוסיף הוא וגרוע ועומד הוא עכ"ל. וכתב הרא"ש בהלכות קטנות דאי רמי טפי מתמניא הוי מוסיף ובהכי מיירי ההיא דסנהדרין. וגם מסיק התם דאי נותן כמה הדסים וכמה ערבו' אין זה ב"ת ע"ש וכ"כ בסוכה דף ל"ד וז"ל וכל הני שיעור (גבי הדס וערבה) שלא לפחות מהן אבל להוסיף יכול ואין כאן משום ב"ת אפי' צריך אגד אא"כ מוסיף מין אחר. ויראה שכן אתרוג ולולב אין בהם ב"ת עכ"ל:
[ג.] סנהדרין דף פ"ח מתני' חומר בדברי סופרים מדברי תורה האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור. חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב. [גמ'] אמר ר"א א"ר אושעיא אינו חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים ויש בו להוסיף ואם הוסיף גורע ואין לנו אלא תפילין אליביה דר' יהודה [דאית' לעיל דר"מ סבר דזקן ממרא אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ור' יהודה סבר על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים דכתיב ע"פ התורה אשר יורוך דעד איכא תורה ויורוך] (ואם הוסיף חמשה או יותר גורע דקא עבר על ב"ת ולא עבד מצוה) והאיכ' לולב שעיקרו תורה ופירושו מדברי סופרים וכו' מאי ס"ל אי אין צריך אגד האי לחודא קאי (ואין זה גורע) ואי צריך אגד גרוע ועומד הוא (דמתחלתו עשה שלא כהוגן שאגד שם תוספת מצוה ואנן בעינן גורע דהשת' שהיה מתחלתו כשר ופוסל בתוספתו) והאיכ' ציצית דעיקרו תורה ופירושו מדברי סופרים וכו' בציצית מאי ס"ל אי סבירא לן קשר עליון לאו דאוריית' (אלא הלכה למ"מ דפלוגת' היא במנחות ל"ט) האי לחודא קאי (דכיון שלא נקשר אינו חבור עם השאר והראוי למצוה היא המצוה והעודף כמי שאינו) אי קשר עליון דאוריי' גרוע ועומד. אי הכי תפילין נמי. אי עביד ד' בתי ואייתי אחרינ' ואנח גבייהו האי לחודא קאי ואי עביד ה' בתי גרוע ועומד. האמר ר' זיר' בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול (כגון שהוסיף בית חמישי בצדו או דבר אחר) (דברי רש"י בכאן שכתב קשר עליון לאו דאוריית' אלא הלכה למשה מסיני תמוהין וכי הלמ"מ לאו דאוריית' ושם במנחות כ' רש"י ש"מ קשר עליון דאוריית' וכו' הלכה למשה מסיני. וצ"ל שבכאן הוא טעות וכצ"ל ולא הלמ"מ. אחר זה ראיתי במהרש"ל שכתב ס"א זה אינו. דוק במנחות). כתבו תוס' ד"ה אי ס"ל א"צ אגד וכו' משמע אבל אי ס"ל דצריך אגד לא אמרי' האי לחודא קאי וה"נ אמרי' סוכה ל"א ותימא דאמר התם ד' מינים כשם שאין פוחתין וכו' ופריך פשיטא ומשני מה דתימ' הואיל ואמר ר"י לולב צריך אגד אי אייתי מין אחרינ' האי לחודא קאי קמ"ל מאי קא תלו טעמ' דהאי לחודא קאי משום דצריך אגד אדרבה מטעם זה יש לנו לומר דאסור ומיהו י"ל דהתם בדמנח ליה חוץ לאגד אבל קשה דמשמע דמסיק לר"י דלא אמר האי לחודא וכ"ש לרבנן והכא משמע דלרבנן אמר האי לחודא וי"ל דהתם מדרבנן אסור עכ"ל. כתב הר"ן בחידושיו אינו חייב אלא על דבר וכו' הכי קי"ל דר"מ ור"י הלכה כר"י וכבר פרשנו דר"י מודה נמי בכל דבר שזדונו כרת וכו' כל היכא דאיכא תורה ויורוך וכו' אלא דבלשון הזה ממעט כל שארי הוראות מחייבי עשה ואין לנו אלא תפילין בלחוד וכו' ואמעט נמי זקן המורה לכהן להוסיף ברכה פטור משום שהוא מורה לעבור על ד"ת בלחוד דאין כאן פירוש מדברי סופרים דכתיב כה תברכו בלשון הזה. ועל מה דפריך והאיכא לולב יש מפרשים דפירושו מדברי סופרים והיינו מנין המינין כגון ג' הדסים ולולב א' וכו ואם הוסיף גורע דמנין זה לעכב הוא. ואף ע"ג דאנן מוסיפין על ההדס וכו' היינו משום דקיי"ל אינו צריך אגד והא דאמרי' בסוכה לא לייתי מינא אחרינ' אע"ג דקי"ל א"צ אגד היינו דוקא בהוסיף מין אחר וכי היכא דלא ליתי למסרך אסרו אבל לרבות במינן עצמן אין לנו איסור בהן. ואפשר לפר' דפירושו מדברי סופרים היינו לפרש מה הן המינין עצמן שצות' התורה ליטול שבכולן יש לטעות במינין אחרים כדאקשי' סוכה ל"ב ואימא פלפלין וכו' אבל באותן המינין שמנו חכמים יש להם שיעור למטה ואין להם שיעור למעלה וכן מה שהקשו מציצית היא ודאי על חשבון החוטין שהן באין מדרשת גדיל ב' נדילים ד' (וכ"כ רש"י פה) ואע"ג דאמרי' מנחות מ"א כאן בטלית כף שמנה חוטין היינו דהתם איכא דדריש ארבע' ואיכ' דדריש שמנה מיהו לכ"ע מי שמוסיף יותר מדרשת הכתוב איכ' בל תוסיף וכ"כ הרשב"א בתשובות ומכאן הוי תיובת' לרש"י ורמב"ם דפסקו דברבוי החוטין לא מפסיד הציצית. ואפשר לתרץ דלעולם ברבוי החוטין לא מפסיד הציצית הן ח' או עשרה ובלבד שיהיו מהמין הראוי להיות הן מצמר או מפשתים אבל אם היו החוטין שמנינן הראוי מצמר או מפשתים והוסיף עמהם חוטי קנבוס או מין אתר בכה"ג מפסל ובכה"ג מיירי הכא דאיכא משום בל תוסיף ועוד כתב על הא דאמרי' אי ס"ל צריך אגד וכו' איכ' למידק ואי גרוע ועומד למה אינו מחייב זקן ממרא שהרי מורה לעשות דבר של איסור שיוסיפו ה' מינים ועוברים משום בל תוסיף וכו' והנכון בזה דמאי דאמרי' גרוע ועומד הוא לומר שאינו חייב עליו משום ב"ת שהנוטל ביום ראשון של חג ענף של זית או רמון שאינו עובר משום ב"ת שאין לו לקשור ידו שלא ליטול באותו יום אלא אותן ד' מינים בלבד שהנטילה ההיא אינה חשובה לכלום למצוה ולא לעבור עליה. וכן כשנטל הלולב שיש בו ה' מינין באגודה א' למ"ד צריך אגד הרי גרוע מתחלתו ואין נטילתו אלא כענף של זית שאין נטילתן כלום לא למצוה ולא לעבור וכשהורה זקן ממרא עליה איו בהוראתו מעשה של עברה אלא שב ואל תעשה שמונע ממנו נטילת לולב כשר וחיוב מוסיף אינה אלא כשהמצוה נגמרת מתחלתה ויוצא בה כראוי ובשביל התוספת נפסלת כמו בהנחת ד' פרשיות (פי' על ראשו וכ"כ תוס') וכשמוסיף החמישית הוא מוסיף במצותיה וגורע אותה משום בית חיצון שאינו רואה את האויר. וכ"ת בלולב נמי אם יטול הד' מינין ואח"כ הוא אוגד בו החמישי הרי הוא מוסיף במצותו וגורע בה הא לית' דלמ"ד צריך אגד צריך הוא לקיים בו מצות אגודה שאם היו ג' מינין אגודים והוסיף לאגוד הרביעי עמהם פסול שהרי זה לא קיים בהם מצות אגודה אלא דומה לתעשה ולא מן העשוי שהאגד נעשה בג' מינין שלא כראוי ואין יוצאין בה ידי אגודה ואף זה אם עשה כן במין החמישי לא עשה ולא כלום וכ"ת שיהא מתיר ואוגד בתחלה הרי הוא כאוגד מתחלתו והוא גרוע ועומד כך פי' הראב"ד ויותר נראה שבלולב א"א שאם נטל הלולב כשר ואח"כ הוסיף שוב אינו גורע שכבר יצא ידי נטילתו ואם הוסיף ואח"כ נטל הרי הוא גרוע ועומד שאין קדימ' בד' מיני' עושה כלום עד שעת נטילה. אבל בתפילין שמצותן כל היום ראוי לומר שהוא גורע במצותן (וכ"כ תוס') והא דאמרן לעיל בנטילת שאר מינין שאין עובר עליהן אפי' בזמנו מפני שאין הנטילה כלום תימא ממאי דאמרינן בכהן שאם הוסיף ברכה עובר וכו' ואמאי לא אמרי' שאין אותה ברכה כלום כדאמרינן בנטילת שאר מינין י"ל דגבי ברכה ודאי ברכה היא ורחמנא אמר כה תברכו כענין הזה וכלשון הזה הלכך אם הוסיף עובר אבל כשאמר הכתוב ולקחתם לכם ביום הראשון אין במשמע שלא יטול דבר אחר כל אותו היום עכ"ל. ובתשובת הרשב"א סי' תס"ח כתב דודאי ד' מינין שבלולב אמרו בגמרא שיש בהן משום בל תוסיף בין במינן בין שלא במינן וכו' ואפי' למ"ד אין צריך אגד ואם הוסיף ב' אתרוגים או ב' לולבין יש בו משום בל תוסיף ואל תטעה במה שאמרו אינו נעשה זקן ממרא וכו' דלא אשכחן אלא תפילין דאלו בלולב למ"ד צריך אגד גרוע ועומד ולמ"ד אין צריך אגד האי לחוד' קאי ומשמע לכאורה דאין בו משום בל תוסיף ליתא דמשום ב"ת ודאי איכא כדאיתא סוכה דף ל"א וההיא דסנהדרין לא אמרו אלא אם נטלו אם יצא בו אם לאו. דלמ"ד צריך אגד גרוע ועומד וכו' ולמ"ד א"צ אינו גרוע (לפי דבריו קושית הר"ן במקומה עומדת) וכו' אלא שבהדס אין בו משום ב"ת מפני שהוא לנוי וכל לנאותו מותר וכדאיצטרך ר"י למימר באנשי ירושלים שאוגדין לולביהון בגימונית של זהב וכו' ומכל מקום למה שאמרת אם הוסיף בחוטי ציצית אם הוא פסול. אם הוסיף ודאי פסול כדאיתא בסנהדרין עכ"ל: [ד.] סוכה דף ל"ו ע"ב מתני' אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר אפי' בחוט ובמשיחה אמר ר"מ מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין לולביהן בגימונית של זהב אמרו לו במינו היו אוגדין מלמטה. [גמ'] אמר רבא מ"ט דר"י קסבר לולב צריך אגד ואי מייתא מינא אחרינא הוי חמשה מיני' (כיון דאמר צריך אגד הוי לי' אף אגד מן המצוה ואם מייתי מינא אחרינא עובר על בל תוסיף) ולעיל בדף ל"א תניא ארבע מינין שבלולב כשם שאין פוחתין מהם כך אין מוסיפין עליהן וכו' פשיטא מהו דתימא הואיל ואמר ר"י לולב צריך אגד ואי מייתי מינא אחרינא (ולא אגד לי' בהדי') האי לחודא קאי וכו' קמ"ל. כתבו תוס' תימא כ"ש לרבנן דמשמע לעיל דלר"י משום דצריך אגד אי אגד לי' ממין אחר הוי ליה חמשת מינין אבל לרבנן דא"צ אגד לא דהאי לחודא וכו'. וי"ל דהכא מיירי בשנותן אותו חוץ לאגד לר"י. וא"ת א"כ לא יחשב תוספת האי מינא אחרינא כמו לרבנן לעיל. וי"ל דלא דמי דכשיאבדו שלא במינו אין לו ליחשב כמוסיף משום דאין זה דרך גדילתן כדלקמן מ"ה אבל לר"י דבעי אגד יש לו ליחשב כמוסיף באגודתו דכ' אגוד' שלא כדרך גדילתו דאפי' חוץ לאגד חשיב כמוסיף וכ"ש לרבנן. והא דקאמר בסנהדרין למ"ד א"צ אגד האי לחודא קאי וכו' היינו לענין דאין זה כל המוסיף גורע לעולם ידי מצוה יצא אלא דעובר על בל תוסיף. והשתא ניחא דת"ק דר"י דקתני ד' מינין וכו' אין מוסיף עליהם ומסתמא היינו רבנן בר פלוגתייהו דלא בעי אגד ואפ"ה איכא ב"ת והיינו כגון דנקט ליה דרך גדילתן עכ"ל. וכ"כ הריטב"א שם ולדבריהם מה שנהגו להוסיף בהדס וערבה ולא חששו משום ב"ת וכ"ת כ"ש ממינו ליכא ב"ת הא ליתא דהא אמרינן התם א"ה תפילין נמי אי דאיתא ביתא אחרינ' האי לחודא קאי וכו' ואמרי' נמי מתן א' במתן ד' יש בו משום ב"ת. ומכאן ראיה גמורה שאפי' במינו יש בו בל תוסיף וכו' א"כ למה מוסיפין הדס וכו' לא קשיא לפום מאי דכתיבנ' דבד' מינין לא נתנה תורה שיעור אבל מין אחר איכא בל תוסיף. וכ' עוד כל שנתנה בו תורה שיעור יש בו בל תוסיף אע"ג דהאי לחוד' קאי. אבל מורי נ"י מפרש בשם רבינו הגדול דכל היכא דאמרי' האי לחודא קאי ליכא משום בל תוסיף ומה שאמרו בכהן וכו' ולא אמרי' דכל ברכה לחודא קאי שאני התם דצריך פרישת כפים וכיון שהכל עושה עם פרישת כפים הוי ליה כלולב דר"י שהוא צריך אגר וכו' והישן בשמיני לא חשיב קאי לחודא כיון שכל הימים רצופים ואין הפסק בנתים והא דאמרינן הכא אפי' לרבנן אין מוסיפין הוא מדרבנן דלמא אתי למסרך ואפ"ה ממינו מוסיפין ואפי' מדרבנן משום נוי דבהא לא חיישי' לסירכ' ואפי' הדס שאינו עבות וכו' אבל עדיין אני מפקפק וכו' עכ"ל: [ה.] עירובין דף צ"ה המוצא תפילין (בשבת) מכניסן זוג זוג (א' בראש וא' בזרוע כדרך שלובשן בחול) ר' גמליאל או' שנים שנים (זוג בראש וזוג בזרוע) ואמרי' דבהא קמפלגי ת"ק סבר שבת זמן תפילין (ומשום הצלה דידהו לא משרי ביה טפי מן המצוה דלאו תכשיט נינהו. וכ"ש כיון דזמן תפילין הוא ואיכ' ל תוסיף אתי איסור ב"ת ומשוי להו עלי' כמשאוי) ר"ג סבר לאו זמן תפילין (והיינו טעמ' דשרי להצלה משום דתכשיט הוא הלכך כל כמה דהוי תכשיט שרי ומשום ב"ת ליכא הכא דאין כאן מצות תפילין אלא כשאר מלבושים בעלמא) איבע"א דכ"ע שבת זמן תפילין ובמצות צריכות כונה קמפלגי ת"ק סבר לצאת בעי כונה (הלכך לזוג א' אין טפי לא דאי מכוין למצוה איכא בל תוסיף בחד ואי לא מכוין תרוייהו משאוי נינהו) ור"ג סבר לא בעי כונה (הלכך מצוה איכא בל תוסיף ליכא דאין עובר אא"כ מכוין למצוה וזה לא נתכוין ובכל חד אמרי' האי למצוה ולבי מגמגם דכיון דלא תכשיט נינהו נהי דבל תוסיף ליכא איסור שבת לא פקע. והא ליכ' למימר דכ"ע תכשיט הן דא"כ לת"ק אמאי אסור לא ליכוין ולא לתסר וכו' ונ"ל דה"ג ת"ק סבר אין צריכות כוונה ולכ"ע תכשיט הן הלכך כיון דלענין מיפק ידי חובתי' נפיק בלא כונה לענין ב"ת אע"ג דלא מכוין להו למצוה איכא ב"ת כיון דזמן תפילין הוא ור"ג סבר צריכות כונה הלכך ב"ת לא עבר עד דמכוין למצוה). ואיבע"א דכ"ע לצאת לא בעי כוונה והכא לעבור משום ב"ת קמפלגי ת"ק סבר לעבור משום ב"ת לא בעי כוונה ור"ג סבר לעבור בעי כונה ואיבע"א אי ס"ל דשבת זמן תפילין דכ"ע לא לעבור ולא לצאת בעי כונ' והכא בלעבור שלא בזמנו קמפלגי ת"ק לא בעי כונה ור"ג לעבור שלא בזמנה בעי כונה (שלא בזמנה אין כאן רמז מצוה ולא תוספת ולת"ק אפי' בלא כונה מצוה ותוספת עמה) אי הכי זוג אחד נמי לא (דיש כאן תוספת שמוסיף שבת על חול למצות תפילין) ועוד הישן בסוכה בשמיני ילקה (דמוסיף שמיני על השביעי ואנן מיתב יתבינן בשמיני ספק שביעי לכתחל' אלא שלא בזמנן בלא כונה לאו תוספת היא ולהכי שרינן דאי שמיני הוא לא מכוינן למצות סוכה) אלא מחוורת' כדשנינן מעיקרא בשבת זמן ולאו זמן תפילין קמפלגי) ומאן האי תנא דשמעת ליה דשבת זמן תפילין וכו' דתניא מיכל בת כושי הית' מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים ואשתו של יונה הית' עולה לרגל ולא מיחו וכו' (דהוי כתוספת על דבר תורה שפטרה נשים ממ"ע שהז"ג) אלמא קסברי תפילין מ"ע שלא הזמן גרמא היא גם בלילה גם בשבת) ודלמא סבר כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות (אלמא אע"ג דפטרייהו קרא ליכא איסורא וה"ה למ"ע שהז"ג. כ"כ ברש"י בר"ה ל"ג) אלא האי חנא דתניא המוצא תפילין מכניסן זוג זוג אחד האיש וא' האשה דברי ר"מ. ר' יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות וכו' אבל באשה לא פליגי ש"מ וכו' ודלמא סבר כר' יוסי דאמר סומכות וכו' (דאין כאן בל תוסיף ומשום איסור' נמי ליכא דקסבר תכשיט נינהו) לא ס"ד דלא ר"מ סבר כר' יוסי דתנן אין מעכבין את התינוקות מלתקוע הא נשים מעכבין (אע"ג דלאו חלול י"ט היא דחכמה ואינ' מלאכה מיהו נראות כמוסיפות) (ובר"ה ל"ג כ' רש"י נשים מעכבין דפטורין לגמרי דמ"ע שהז"ג וכי תקעי איכא ב"ת) וסתם מתני' ר"מ. ולא ר' יהודה סבר כר' יוסי דתניא דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ר' יוסי ור"ש אומרים נשים סומכות רשות וסתם סיפרא ר' יהודה וכו' כתבו תוס' מה שפי' בקונט' דאי מ"ע שהז"ג היו מוחים בידם שנראה כמוסיפות אין נראה לר"י דהא ר' יהודה ל"ל נשים סומכות רשות ושמעי' ליה בפ"ק דסוכ' דאמר הילני המלכה היתה יושבת בסוכה ושש בניה. ומיהו יש ליישב דמשום בניה היתה יושבת ולא מחייב בבל תוסיף. אי נמי משום דשמעינן ליה לרבא דלעבור שלא בזמנה בעי כונה ולגבי אשה דלא מחייבי הוי כשלא בזמנו דכיון דלא מכוונה לה לא עברה אך נראה דוחק ונר' לפ' טעמא למ"ד דלא הוי רשות משום דתפילין צריכין גוף נקי ונשים אין זריזות ועליי' לרגל משום דמחזי כמביאה חולין לעזרה או משום ראיית פנים בעזרה שלא לצורך ותקיעת שופר וסמיכה נמי דמעכבין נשים למאן דל"ל רשות לאו משום דמחזי כמוסיף אלא משום דתקיעה מלאכה דרבנן כדאמר חולין (פ"ד) וסמיכה אפי' בהקפת יד מחזי כעבודה בקדשים עכ"ל. כ' ר"ת דהלכה כר' יוסי וכ"כ הרא"ש בר"ה בשם הרי"ץ גאות דנשים סומכות רשות: [ו.] מנחות דף מ' ע"ב אמר רב הונא הטיל לבעלת שלש (שלשה כנפים) והשלים לארבעה (תלה בהן קרן רביעי ועשה בו ציצית) פסולה תעשה ולא מן העשוי ומי אמרי' תעשה ולא מן העשוי והאמר ר' זירא הטיל למוטלת כשרה (הטיל וכו' שהיו בה ארבע ציצית והטיל לה ד' אחרים כשרים בהני בתראי ואע"ג דהדר פסקינהו לקמאי והא הכא דשלא לצורך עבדינהו) אמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי (לעולם שלא לצורך מן העשוי קרינן בי' והכא להכי מכשרי בבתראי דקאי בב"ת כי עבדינהו ולא הוי מעשה כיון דעובר על דברי תורה ולא מקרי מעשה הלכך כי פסיק לקמאי הוי עשייה דבתראי אבל שלא לצורך דבעלת שלש שאינו עובר עליהן וכו') מתקיף לה ר"ס ממאי דגברא לאסופי קמכוין דלמא לבטולי קמכוין ובל תוסיף ליכא ומעשה איכא (והדרא קושי' לדוכתי') כתבו תוס' אפי' למ"ד בעירובין דלעבור משום בל תוסיף לא בעי כונה וכו' מ"מ הכא מודה דליכא ב"ת כיון דלבטולי קמכוין עכ"ל:
פסק:
[ז.] בפ"ב הל' ח' מממרים כ' הרמב"ם הואיל ויש לב"ד לגזור ולאסור דבר המותר ויעמוד איסורו לדורות וכן יש להם להתיר איסור תורה לפי שעה מהו זה שהזהיר' תורה לא תוסיף ולא תגרע שלא להוסיף על דברי תורה וכו' ולקבוע הדבר לעולם שהוא מן התור' בין בתורה שבכתב ובין שבע"פ כיצד הרי כתיב בתור' לא תבשל גדי וכו' מפי השמועה למדו שזה הכ' אסר לבשל ולאכול בשר בחלב בין בשר בהמה או חיה אבל בשר עוף מותר מן התור'. אם יבא ב"ד ויתיר בשר חיה בחלב ה"ז גורע ואם יאסור בשר עוף ויאמר שהוא בכלל גדי והיא אסור מן התור' ה"ז מוסיף. אבל אם בשר עוף מותר מן התור' ואנו נאסור אותו ונודיע לעם שהוא גזרה שלא יבא מן הדבר חורבה ויאמר העוף מותר מפני שלא נתפרש' כך החיה מותר וכו' ויבא אחר לומר אף בשר בהמה מותר חוץ מן העז וכו' לפיכך נאסור כל בשר בחלב וכו' אין זה מוסיף אלא עוש' סייג לתור' וכן כל כיוצא בזה. כ' הראב"ד שכל דבר שגזרו עליו ואסרוהו לסייג ולמשמרת של תור' אין בו משום ב"ת אפי' קבעוהו לדורות ועשאוהו כשל תורה וסמכו למקרא כדאשכחן בכמה דוכתי מדרבנן וקרא אסמכתא ואם גרע לפי צורך שעה כגון אליה בהר הכרמל אף זה דבר תורה היא עת לעשות לד' הפרו וכו' ולא תמצא איסור מוסיף אלא במ"ע כגון לולב ותפילין וציצית וכיוצא בהן בין לשעה בין לדורות בין שקבעה בדבר תורה בין שלא קבעה עכ"ל. (וע' פ"ד מהל' ממרים ברמב"ם וראב"ד ובהקדמ' לרמב"ם משניות סדר זרעים):
[ח.] בפ' שביעי מלולב כ' כמה נוטל מהם לולב אחד וכו' ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהי' אגודה גדולה מוסיף ונוי מצוה הוא אבל שאר מינין אין מוסיפין ואין גורעין מהם ואם הוסיף או גרע פסול כ' הראב"ד לא שמעתי מעולם פסול בזה ולא איסור תוספות אפי' לר"י וכו' וכ"ש לרבנן דהא לחודא קאי עכ"ל. וכ' ה"ה נראה בדעת הר"א שאין משום בל תוסיף אלא במין אחד והביא ראי' מהא דרבא דאמר פ' לולב הגזול מ"ט דר"י קסבר לולב צריך אגד ואי אגיד ביה מינא אחרינא הו"ל מוסיף מכלל דכי קטיר ליה בסיב ובעיקר' דדיקל' ליכא מוסיף אע"ג דאיכא טפי מלולב א' וכ"ש לרבנן וכו' וק' לדעתו הסוגיא דעירובין שבביאור נרא' שהמניח ב' תפילין בראש עובר משום בל תוסיף ומה בין זה לשני לולבין והראי' שהביא מסיב ועיקרא וכו' אינה כלום דהא ודאי הנוטלן בלבד לא יצא י"ח וכיון שכן האיך יעבור עליהן משום ב' לולבין והרי אינם לולבים ומ"מ כיון שהם ממינו אינן כחמש מינין ואוגדין בהם הלולב לדעת ר"י. והנרא' אלי לתרץ הסוגיא הוא שאם נטל ב' לולבין מוסיף ועבר והוא שנטלן כאחד דומיא דתפילין אבל אם לקח עמו מין אחר לדידן דא"צ אגד לא עבר משום לא תוסיף דהאי לחודא קאי עכ"ל. (ור"ן כ' בפ' לולב הגזול ולי לא תליא בין מין אחר למינו דהא מכשרינן בגימונית של זהב אלא בלנאותו תליא דכיון דלרבנן דאמרי א"צ אגד ליכא למיחש כלל משום ב"ת אלא מדרבנן וכו' כל לנאותו לא גזרו. לפיכך כ' הרמב"ם שאם רצה להוסיף בהדס וכו' הרי שיהא אגודה וכו' אבל שאר אין מוסיפין וכו' משום דבהנהו ליכא נוי עכ"ל). כתב כ"מ בשם רמ"ה ששאלת אם יוכל להוסיף על בדי ערבה וכו' כבר נשאלתי פעם אחרת והייתי מורה לאיסור כדברי הרמב"ם ואח"כ העיד לי אדם גדול שעמד על תשובת הרמב"ם שחזר בו בסוף ימיו והורה להכשיר וכן הדעת נוט' מ"ט ערבי נחל כתיב ואע"ג דמיעוט ערבי שתים ליכא למשמע מיני' דטפי משנים פסול אלא בתרי סגי ואי מוסיף שפיר דמי דערבי משמע אפי' מאה כדדרשי' גבי עדים ומנין אפי' הם מאה ת"ל עדים וכו' ועוד דבהדיא אמרי' דאפי' הוסיף במינין ואגדן בהדייהו לא פסול דקי"ל א"צ אגד האי לחודא קאי הלכך גבי לולב ואתרוג כיון דחד משמע אסור לאוסופי' ואם הוסיף כיון דהאי לחודא קאי נמצא שלא פסול וגבי הדס וערב' אפי' לכתחל' עכ"ל רמ"ה. ואני יוסף בא לידי תשובת בנו של רבינו וכתב ששאלוהו האי דאסור לרבות בערבה מ"ש מן ההדס וכו' והשיב תקנו הספרים שלכם שכבר חזר בו ותיקן ספר שלו ואם הוסיף או גרע לא פסל ושמענו מפיו ראי' חזקה להאי סברא ע"כ:
[ט.] ובפ"א מציצית כ' הרמב"ם ואין לחוטי הענף מנין מן התורה. כ' כסף משנה מ"מ יש לתמוה דאמרי' בפ"ק דיבמות דף ה' גדילים ל"ל ש"מ לאפנויי' ומקשה האי לשיעורא היא דאתא גדיל שנים גדילים ארבעה והכי אמרי' פ' התכלת (ל"ט) משמע דמן התור' יש מנין לחוטי הענף (כלו' שכתוב בפי' בתורה. דהא כ' כסף משנה לעיל דמה שכ' רבינו ואין לחוטי וכו' היינו דלא נתפרש בתורה. אלא פירושו מדברי סופרים כמ"ש בסנהדרין). ובפ' י"ד מתפלה כ' הרמב"ם אין הכהנים רשאין להוסיף ברכה על ג' הפסוקים כגון יוסף ה' עליכם ככם וכו' שנא' לא תוסיפו על הדבר. וטור א"ח סי' י"א כ' בשם בעל העיטור שאין שיעור לחוטין למעלה אם ירצה יוסיף כמו שירצה. ור"י פי' דעד שמנה כפולין שהם ששה עשר יכול להוסיף טפי לא עכ"ל. ובב"י מסיק דקי"ל כרב אחא בר יעקב דרמי ד' ועייף להו והוי תמניא אם הוסיף פסול וכ"פ בש"ע:
[י.] ובסי' ל"ד כ' הטור לפי שנחלקו גאוני עולם בתפילין של רש"י ור"ת ותפילין של אלו פסולין לאלו דתניא החליף פי' שנתן של בית זה בזה פסולין וכו' לכן ירא שמים יעשה ב' זוגות תפילין ויניח שניהם ויכוין בהנחתו באותן שעשוין כתקנן אליבא דהלכתא בהם אני יוצא ידי חובתו והאחרים הרי הם כרצועות בעלמא ואין כאן בל תוסיף דלא מקרי ב"ת אלא כשעושה חמש בתים (הרא"ש בהלכות תענית). כ' הט"ז בש"ע לכאור' משמע דאתי למעוטי אם הניח ב' זוגות תפילין בראשו שאין עובר על ב"ת. ובלבוש נסתפק בזה וכ' סברות לכאן ולכאן ואשתמיטתיה סוגיא דעירובין. אלא שראיתי בס' מעדני מלך שכ' על דברי הרא"ש האלו וז"ל אלא בעושה ה' בתים דאי עביד ד' בתים ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודא קאי ויש להקשות סוגיות אהדדי דסוגיא דעירובין משמע במניח ב' זוגות תפילין עובר משום ב"ת ובהנחנקין משמע דלא הוי ב"ת דהאי לחודא קאי וליישב הסוגיא כ' דבהנחנקין לא בעי למימר רק שאינו נעשה זקן ממרא מכח זה דהא האי לחודא קאי אבל איסור ב"ת יש כההיא דעירובין עכ"ל. (והיא סברת תוס' סוכה ל"א ורשב"א בתשו' תס"ח שהבאתי לעיל) ואיני מרגיש טעם בחילוק זה דמ"ש איסור זה דלא ימרה פי ב"ד מאיסור ב"ת (והיא קו' הר"ן בחידושי סנהדרין שהבאתי ותמיה על הט"ז הלא חילוק זה כ' תוס' ורשב"א ואיך דחה דברי מעדני מלך בדבר נקל מאחר שיש לו עמודים גדולים לסמוך ולדעתי אשתמטתי' לט"ז דברי תוס' בסוכה לפי שעה ולא ראה כי אם תירוץ תוס' בהנחנקין כמו שנראה לקמן) ונ"ל דלא קשיא מידי כבר הקשו תוס' קושיא זו בפ' הנחנקין וז"ל אבל ק' דמשמע דמסיק לר"י וכ"ש לרבנן דלא אמרי' האי לחודא וכו' והכא משמע דלרבנן אמרי' האי לחודא וי"ל דהתם מדרבנן אסור עכ"ל פי' גבי לולב שהוסיף מין א' ולא נאגד עם הארבעה מינים מן התורה ליכא ב"ת ומדרבנן איכא ב"ת אה כן ה"נ בתפילין בההיא דנחנקין דמיירי מדאורייתא ע"כ אמרינן האי לחודא וליכא ב"ת. אבל בעירובין דמיירי כיצד יעשה המוצא תפילין מדרבנן אסור בב"ת. וכל מה שהזכירו בעירובין שם. משום איסור ב"ת היינו מדרבנן שעשו בזה איסור ב"ת. ובהא ניחא דברי הרא"ש ממה שיש לתמוה עוד דכיון דלא בא אלא להתיר ב' תפילין דהיינו של רש"י ור"ת דלא יהי' ב"ת למה חילק בין ב' זוגות תפילין ובין חמש בתים לא היה לו לחלק אלא בזה דכאן נתכוין שהשאר יהיו רצועות בעלמא. ולפי מ"ש ניחא דלא היה יכול לתרץ כן דמסקינן לעבור על ב"ת חייב אפי' בלא מתכוין ע"כ כ' דאין ב"ת אלא בחמש דבמניח עוד זוג אחד מותר מהתורה דהאי לחודא קאי אלא מדרבנן אסור אפי' בה' זוגות ובזה ודאי לא גזרו רבנן אלא במתכוין שיהיו שניהם למצוה אבל אם השני כרצועות מותר עכ"ל הט"ז (דבר זה הוא לכאורה נגד סברת תוס' במנחות מ"ב ונגד הרא"ש בסוכ' ל"ו) ומגן אברהם כ' בתפילין של רש"י ור"ת אינו עובר וכו' שהרי ממ"נ אחד מהם פסול אבל אם הניח ב' זוגות תפילין בשרים עובר על ב"ת כדאיתא בעירובין. ובלבוש ול"ח נסתפקו בזה ואשתמטתיה דברי הג"מ והמגיד משנה שכ' במניח ב' תפילין כאחד עובר על ב"ת. ומ"ש מההיא דהנחנקין אין ראיה דהתם כ' פרשה אחרת א"כ לא שייכי כלל לתפילין אבל בב' זוגות כשרים עובר על ב"ת עכ"ל:
[יא] טור בסי' תרנ"א כ' לא יוסיף עליהן מין אחר אפי' אם לא יאגדנו עמהם אם יאחזנו בידו עמהם לשם מצות לולב איכא ב"ת אבל מאותן ד' מינים יכול להוסיף עליהם. וכ' ב"י דמ"ש לשם מצות לולב ק' הא אסיקנא דלעבור בזמנו לא בעי כוונה עכ"ל. וכ' מ"א בש"ע ולא ראה מ"ש רי"ו נ"ג ח"ג דה"מ אליבא דמ"ד מצות א"צ כונה אבל לדידן דצריכין כונה כמ"ש סי' ס' אינו עובר עד שיכוין וכ"ה ריש פ"י דעירובין. (וצ"ע הא כ' הרא"ש פ' לולב הגזול דף ל"ז וז"ל על הא דאמר ר"מ מעש' באנשי ירושלים וכו' ר"י לטעמיה דאמר צריך אגד וכי אגד להו במינא אחרינא הוי להו ה' מינים. אבל לאחר שנעש' בו אגד של חובה אם הוסיף אגד אחר לנוי ליכא ב"ת ומיניה נשמע לרבנן דאם הוסיף מין אחר לנוי אפי' דרך גדילתו אין בו משום ב"ת כיון דלא נתכוין אלא לנוי ואע"ג דבזמנו לא בעי כוונה לבל תוסיף היינו בסתם אבל אם כוון לנוי אפי' דרך גדילתו הוי כאגד יתירה לר"י וקי"ל בהא כר"מ עכ"ל והא ס"ל לרא"ש בפ"ב דר"ה דמצות צריכות כונה. ומשמע דס"ל לכ"ע בזמנו לא בעי כוונה וכו' ובדברי הרא"ש אלו נ"ל כונת הטור לשם מצות לולב לאפוקי אם כיון לנוי וא"כ מעיקרא לק"מ על הטור כ"כ אליה רבה). וע' בט"ז וע' עוד במ"א. עיין במרדכי סוכה פ' לולב וערבה שכ' בשם ראב"י הא דאמרי ותיבי יתבינן בסוכ' בשמיני ברוכי לא ברכינן כיון דאיכא היכרא דלא מברך כאשר עשה כל ז' לא הוי כמוסיף אבל לישן בסוכה אסור משום דמחזי כמוסיף והא דאמרי' בר"ה אלא מעתה הישן בשמיני ילקה פי' אפי' שלא לשם מצוה שהרי מוסיף על הימים ועובר על ב"ת כיון דמצות אין צריכות כוונה א"ל שאני אומר אינו עובר עליהם וכו' מיהו נהי דמלקות ליכא איסורא מיהו איכ' דהישן בדיעבד משמע עכ"ל: