אור ברסלב
כסף נבחר חלק א אות א (כלל ו) אי עביד לא מהני

כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות א (כלל ו) אי עביד לא מהני

אות א (כלל ה) אחריות טעות סופר או לא

ענינו לבאר כל מלת' דאמר רחמנ' לא תעביד או דאמרי רבנן לא תעביד אי מעשיו קיימין אע"פ דעבד אי לא:

[א.] גרסי' תמורה דף ד' ע"ב אמר אביי כל מלת' דאמר רחמנ' לא תעביד. אם עביד מהני דאי ס"ד לא מהני אמאי לקי לא תעביד. לא תעשה. מהני דמה שעשוי עשוי הואיל ולקי) רבא אמר לא מהני מידי והאי דלקי משום דעבר אמימר' דרחמנ' הוא. כתבו תוס' ק' א"כ שוחט הפסח על החמץ לפסול ויש לומר דבירושלמי יש קרא להכשיר (ועיין תו' פסחים ס"ג שכ' בשם ריב"א דהפסח כשר דהא לא שינה הכתוב עליו לעכב וכו' ועיין מה שאכתוב לקמן בזה). וקשה צרם אזן בכור ליתסר ופשיט' לן דאינו אסור אלא מטעם קנס וי"ל דלא גרע מאלו נפל בו מום מעצמו דשרי. ומזה ניח' למה לא נאסר צרם אזן מכל שתעבתי לך הרי הוא בבל תאכל כמו בשר בחלב וי"ל דוק' בשר בחלב נפיק מיניה הואיל ואפי' נפל ממיל' הבשר לתוך החלב אסור. אבל צרם אוזן דממיל' מותר (דכתיב גבי בכור וכי יהי' בו מום וגו' בשעריך תאכלנו) אינו בבל תאכל אפילו נעשה בידים עכ"ל והא דפריך הש"ס בחולין קט"ו אלא מעתה מעש' שבת ליתסרו דהא תיעבתי לך וכו' היינו אפי' אם נתבשל מעיל' או ע"י נכרי נמי ליתסרו עיין בכורות ל"ד תו' ד"ה ומי קניס) מיתיבי אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואי אמרת כיון דעבר אמימר' דרחמנ' לקי הא נמי לילקי תיובת' דרבא אמר לך שאני התם דאמר קרא כל ימיו כל ימיו בעמוד והחזיר קאי (דמשמע דכל ימיו לא יוכל לשלחה דאם גירש יחזיר דכל ימיו בעמוד והחזיר קאי והלכך לא עבר אמימר' דרחמנ' אבל בעלמ' אע"ג דלא מהני ודאי לוקה). כתבו תו' דמקשן ס"ד הא דאינו לוקה לאו מטעם ניתוק הוא אלא משום דלא מהני גירושין דהא צריך להחזירה וא"א כיון דעבר אמימר' דרחמנ' לקי הא נמי לילקי בשלמ' לאביי ניח' דמש"ה לא לקי דלא מהני מעשיו וא"ת כיון דלא מהני גירושין לחייב הבא עליה משום א"א אפי' קודם חזרה וכהן נמי אמאי לוקה ואינו מחזיר הוי לן למימר דלא חל הגט כלל. וי"ל דאתקש גירושין למיתה כדאמר פ"ק דקדושין אתקש מיתה לגירושין ה"נ אתקש גירושין למיתה מה מיתה מוציאה מרשות בעל אף גירושין וכו' ומיהו להכי לא מהני שאין שילוח זה לכל ימיו שהרי צריך להחזירה ולא אסיק אדעתיה עתה דכל ימיו הוי ניתוק משום דהוי לאו שקדמו עשה. ומש"ה פריך לרבא כיון דלא מהני לילקי עכ"ל. לישנ' אחרינ' מיתיבי אונס שגירש וכו' קתני אם ישראל מחזיר תיובת' דאביי (דאמר מהני) שאני התם דאמר כל ימיו וכו' והרי תורם מן הרעה על היפה דאמר רחמנ' מכל חלבו חלבו אין גרועין לא (והוי לאו הבא מכלל עשה). ותנן אם תרם תרומתו תרומה אלמ' מהני א"ל שאני התם שנאמר ולא תשאו עליו חטא וכו' אם אינו קדוש נשיאת חטא למה מכאן לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה (כתבו תו' וא"ת נימ' דנשיאת חטא משום דעבר אמימר' דרחמנ'. ואומר ר"ש משנ"ץ דה"פ אם אינו קדוש נשיאת חטא למה כתיב בלאו הכי נמי ידעינן דיש בו נשיאת חטא מדכתיב מכל חלבו עכ"ל). והרי ממין על שאינו מינו דאמר רחמנ' כל חלב יצהר ליתן חלב לזה וחלב לזה ותנן אם תרם אין תרומתו תרומ' תיובת' דאביי שאני התם דאמר קרא ראשית ראשית לזה וכו' (כלומר דשינה הכתוב עליו לעכב ואהכי אם תרם לא מהני). והרי חרמים דאמר רחמנ' לא ימכר ולא יגאל ותנן חרמי כהנים אין פודין אותן וכו' (אלמ' לא מהני דאם פדאן לא עשה ולא כלום כדקתני אין להם פדיון) תיובת' דאביי שאני התם דאמר קדש קדשים הוא. בהווייתן יהא (שאינו יוצ' לחולין ע"י פדיון). והרי תמורה דאמר רחמנ' לא יחליפנו ותנן אם המיר מומר וסופג ארבעים אלמ' מהני שאני התם דאמר קרא והי' הוא ותמורתו וכו' והרי בכור דאמר רחמנ' לא תפדה ותני יש להם פדיון חוץ מן הבכור והמעשר אלמ' לא מהני. שאני התם דאמר קרא הם בהווייתן יהיו. והרי מעשר וכו' אלמ' לא מהני שאני התם דיליף עברה עברה מבכור. הרי הקדימה תרומה לבכורים דאמר מלאתך ודמעך לא תאחר ותנן המקדים תרומה לבכורים אע"פ שהוא בלא תעשה מה שעשה עשוי. א"ל רבא שאני התם דאמר מכל מעשרותיכם תרימו תרומה וכו'. והרי אלמנ' לכ"ג דאמר רחמנ' לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עברה הולד הולך אחר הפגום (אלמ' מהני) שאני התם דאמר קרא לא יחלל זרעו וכו' (וע' מ"ש בכלל קידושין תופסין בח"ל באו' א' בשם רשב"א). והרי הקדיש בעלי מום וכו' ותנן המקדיש בעלי מום אע"פ שהוא בל"ת מה שעשה עשוי. א"ל רבא שאני התם דאמר ולנדר לא ירצה לא מרצה הא מקדש קדש וכו'. והרי גזל דאמר לא תגזול ותנן הגוזל עצים ועשאן כלים משלם כשעת הגזלה (דשנוי קונה אלמ' מהני) א"ל דכתיב אשר גזל כמה שגזל. והרי משכון דאמר לא תבא לעבוט וכו' ותנן מחזיר את הכר בלילה וכו'. א"ל רבא שאני התם דאמר השב תשיב והרי פאה דכתיב לא תכלה פאת שדך וכו' ותנן לא הפריש מן הקמה וכו' יפריש מן הכרי משום ר' ישמעאל אף מפריש מן העיסה תיובת' דאביי. א"ל דאמר קרא תעזב תעזב. תעזב יתיר' א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי והשת' דשנינן כל הני שנוי' אביי ורבא במאי פליגי וכו' ומסיק בשנוי קונה (דאביי סבר שנוי ששינה ועבר על דעת המקום קונה בר מהיכ' דכתיבי בקראי. ולרב' לא קני אלא היכ' דכתיבי בקראי ולא אתפרש לן דלהוי מידי בינייהו וכו' ונ"ב דמצינו למימר בשינוי קונה כגון גזל עצים ועשאן כלים דלאביי קני ואינו משלם אלא עצים ולרב' לא קני ומשלם כלים. ולא תימ' שאני התם דכתיב אשר גזל אלא הכי תימ' אנא דאמרי כמאן דאמר שנוי לא קני. דפלוגת' הוא וכו'). כתבו תוס' וא"ת נימ' דפליגי בהכי כגון אדם שנשבע שלא לגרש את אשתו ואח"כ גירשה דלאביי מהני ולרב' לא מהני גירושין כיון דעבר אמימר' דרחמנ'. וי"ל כיון שאין האיסור מעצמו כמו לא יוכל לשלחה אלא שהוא בדה את האיסור בכה"ג לא אמר רבא דלא מהני. וקשי' לרבי ברוך אמאי לא קאמר דפליגי בהכי כגון אם פדה בכור או מעשר או חרמים לא מהני לכ"ע כדמפרש דלאביי לא לקי כיון דלא מהני דהכי אמר אביי לעיל דהיכי דלא מהני לא לקי ולרב' לקי משום דעבר אמימר' דרחמנ'. וצ"ע עכ"ל. וע' תוס' ב"ק צ"ד ד"ה לא ותוס' ב"מ קי"ג ד"ה מחזיר. ועיין במסכת תרומות פ"ג משנה ו' בר"ש: [ב.] כתובות פ"א ב' ההוא גבר' דנפלה לי' יבמה בפומבדת' בעי אחוה למפסלה בגיט' מיניה. א"ל מאי דעתך משום נכסי אנא בנכסי פליגנ' לך אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן לא ליזבון (שומרת יבם אין היבם רשאי למכור בנכסים) אע"ג דזבין לא הוי זביני' זביני. א"ל אביי וכל היכ' דאמור רבנן לא ליזבון לא הוי זביני' זביני והתנן בש"א תמכור ובית הלל אומרים לא תמכור ומודים שמכרה ונתנה קיים. שלחו לקמיה דר"ח בר פפי שלחה כדרב יוסף שלחוה לקמיה דרב מניומי שלחה כדאביי ואי אמר בה רב יוסף טעמ' אחרינ' שלחו לי וכו':

[ג.] גיטין י"ב גבי מי שליקט פאה ואמר ה"ז לפלוני עני דר' אליעזר סבר זכה לו ורבנן סברי דלא זכה לו ואמר רב חסד' דפליגי אי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים קנה או לא. ואמימר ואיתימ' רב פפא אמר דלמ' לא הוא אלא דטעמ' דר"א דמגו דאי בעי מפקר לנכסים והוי עני ומגו דזכי לנפשיה זכי לחברי' ועד כאן לא קאמרו רבנן אלא דכתיב לא תלקט לעני לא תלקט לי' לעני וכו' כ' תוס' וא"ת למ"ד כל מלת' דאמר רחמנ' וכו' ואי עביד מהני א"כ קני העני וי"ל דהכ' בתר לא תלקט כתיב לעני ולגר תעזב אותם משמע דלא קני (וצריך לעיין הא זכיי' מטעם שליחות כמו שכ' תוס' בכמה מקומות וא"כ מאי מקשי תוס' דלקני העני הא כיון דכתיב לא תלקט וכו' לא מצי זכי בשבילו דאין שליח לדבר עברה) וא"ת ונילף מהכ' בעלמ' דמגביה מציאה לחברו לא קנה חברו וי"ל דהכ' סבר' הוא שלא זכתה תורה לעני אלא מה שכל א' מלקט לצורך עצמו ולרב חסד' דמפרש דטעמ' דרבנן משום דתופס לב"ח וכו' איכ' למימר דמהכ' יליף עכ"ל:

[ד.] בבא מציע' ס"ה אמר אביי האי מאן דמסיק ד' זוזי דריבית' בחבריה ויהיב לי' גלימ' בגווייהו כי מפקינן מיני' ד' מפקינן מיני' רבא אמר גלימ' מפקיני' מיני' דלא לימ' גלימ' דמכסי וקאי גלימ' דרבית'. כ' הרא"ש משמע דוק' משום דלא לימ' הא לאו הכי המקח קיים ולא אמרינן כיון שנעש' באיסור נתבטל המקח וכן עובד' קמא דיהיב לי' חמשא וכן עובד' דשכירות מכאן פ' ר' האי גאון היכי דאיכ' איסור' בזבינ' דאוסיף בדמים משום אגר נטר וכו' המקח קיים ולא יכול לבטל המקח בשביל שנעשה באיסור:

פסק:

[ה.] כתב הרמב"ם פ"ו הלכה ה' מבכורות. מעשר בהמ' אסור למוכרו כשהוא תמים שנאמר לא יגאל מפי השמוע' למדו שזו שנאמר לא יגאל אף איסור מכירה במשמע שאינו נגאל ואינו נמכר כלל. ויראה לי שהמוכר מעשר לא עשה כלום ולא קנה לוקח ולפיכך אינו לוקה כמוכר חרמי כהנים וכמוכר יפת תואר כמו שיתבאר במקומו. כ' לח"מ דזהו סברת אביי כיון דלא מהני לא לקי אבל לרב' אע"ג דלא מהני לקי משום דעבר אמימר' דרחמנ' וצ"ע ונר' דפסק כאביי. ומזה ק' על מה שכתב הה"מ בפ"א מגזילה דמשמע דרבינו פסק כרב' עכ"ל. (עיין זבחים מ) וכתב מש"ל דצ"ע דרבינו בספר המצות כתב מוכר יפת תואר לוקה. ובפ"ג מגירושין כ' הרמב"ם הכותב גט בשבת או ביה"כ בשגגה ונתנו לה מגורשת כתבו וחתמו בו ביום בזדון אינה מגורשת שהרי עדים פסולים מן התורה. וכתב המגיה במש"ל מכאן הוכיח הר"ש יפה דס"ל לרבינו דהלכת' כאביי וכו' ע"ש:

[ו.] ובפ"א מגזלה כתב כל החומד עבדו וכו' או כל דבר וכו' והפציר בו עד שלקחו ממנו אע"פ שנתן לו דמים רבים עובר בלא תעשה שנאמר לא תחמוד. כתב הראב"ד ולא אמר רוצה אני עכ"ל וכתב ה"ה דעת הרב שאם אמר רוצה אני מקחו קיים כמו תלוהו וזבין א"כ אין בו לאו ולא כן דעת רבינו אלא מקחו קיים אע"פ שעבר ואע"ג דאמר רבא אי עביד לא מהני הרי הוא כעין גזל צמר ועשה בגד וקנה הדבר בשנוי אף כאן קנה בדמים עכ"ל. ובפ"ח ממלוה כתב הא דרב'. דגלימ' מפקיני' מיניה. וכתב ה"ה שכן פי' רמב"ן ורשב"א שכל שאינו מסוים המקח קיים. אבל אם לא נתקיים המקח ביניהם אלא לענין מי שפרע כיון שהוא באיסור אין בו קבלת מי שפרע למי שחוזר בו:

[ז.] ובהגהות מרדכי סוף שבועות כתב וז"ל. פסק הר"י בר פרץ מי שנשבע או קבל בחרם שלא ליתן דבר או לא ימכור או ימחול או שאר דברים ועבר שבועה ומכר או נתן אין במעשיו כלום כדאמרינן כתובות כיון דאמרי רבנן לא ליזבון וכו' ומסתמ' אין אמירה דרבנן גדולה משבועתו וכו' ופ"ק דתמורה פלוגת' אביי ורב' בכל מלת' וכו' ומייתי פירכ' טוב' ומשני כולהו ומ"מ הלכה כרב' עכ"ל. (וגם בתשובת הרא"ש כלל ז' כתב דהלכה כרב'). וש"ע ח"מ סימן ר"ח פ' דמקח שנעשה באיסור קיים. וכתב בית יוסף שם דההיא דהגהות מרדכי נדחו מפני דברי רב האי שפסק דהמקח קיים אע"ג דנעשה באיסור עכ"ל וכן פ' רמ"א שם בהגה שאם נשבע וכו' שהמקח קיים. וכ' סמ"ע ס"ק ג' דיש לתמוה על רמ"א דכאן פ' דלא כמרדכי ובי"ד סימן ר"ל כתב י"א מי שנשבע וכו' אין במכירתו כלום. עוד כתב סמ"ע ובאמת יש לתמוה על הבית יוסף וד"מ שדחו דברי מרדכי מטעם שדמו אותו למקח שנעשה באיסור. ולדבריהם תקשה דרב' אדרב' דסבר דלא מהני אלא ודאי דלא דמי כלל דהתם המקח קיים משום דלא קנסינן היתר' אטו איסור' וכיון שמכירת הגלימ' עצמו בהיתר הוא כשמחזיר המעות וכו' מש"ה המקח קיים משא"כ נשבע שא"א בקיום המקח אלא ע"י איסו' שעובר על שבועתו וכו' וכן מוכח לשון הר"ן באיזהו נשך אלא הא קשי' על המרדכי דתוס' כתב דאיסור שבדה אף רבא מודה דאל"כ נימ' דפליגי בהכי. ואפשר דס"ל למרדכי דאשנוי' דתוס' לא סמכינן מדחזינן בכתובות דאמר רב יוסף כיון דאמרי רבנן וכו' וכיון דאפי' במילי דרבנן אי עביד לא מהני מסתבר ליה למרדכי דלא גרע איסור שבדה וכו' כלל העולה דדברי מרדכי שרירן וקיימין עכ"ל. וכתב הש"כ דבחילוק הסמ"ע ניח' נמי דלא תקשי הא דאית' במרובה טבח ומכר בשבת דהוי מכירה אפי' שנעשה באיסור דאוריית' כגון שהוצי' מרשות לרשות וכן עקוץ לך תאנה ותקנה לי גנבתך דאמר רבא גופ' דהוי מכירה. וכן בפ' משילין כתב הרי"ף בשם ירושלמי דמאן דעבר ואקני בשבת מקרקע או מטלטלין הקנאתו הקנאה. וכ"פ רמב"ם פ' כ"ח משבת אלא ודאי שאני בכל הני כיון דאפשר לעשות בהיתר משא"כ כל הני דתמורה או בנשבע א"א לעשות אם לא שיעבור. ודלא כבעל שלטי הגבורים פ' משילין שהניח כל זה בקושי'. וב"ח כתב דדין זה דמרדכי הוי ספק' דדינ'. וכן פסקתי בי"ד סימן ר"ל דספק' דדינ' הוי והמע"ה וכן עיקר לפי שגם מתשובת הרא"ש כלל א' סימן ד' נר' שחולק על זה שכתב דהא דאמר רבא אי עביד לא מהני היינו במצות שא"א לבטלן כלל כהני דמייתי התם אונס שגירש ותורם מן הרע אבל התקנה וחרם וכה"ג שאפשר לבטלו בהא מודה רבא דמהני עכ"ל ש"כ. (ועיין י"ד קמ"א וקע"ה). וט"ז כתב לפי מסקנת הסמ"ע ק"ל מההיא דס"ס קצ"ה ורל"ה דהקונה קנין בשבת דמקח קיים ע"כ נר' לתרץ הדברים דכל שיש איסור בענין מצד עצמו אומרים לא מהני וכההיא דפ' האשה שנפלו משא"כ במוכר בשבת שהאיסור מצד שהיום גורם וכן פ' מרובה וכו' ומשום הכי נמי בנשבע שלא למכור הוי האיסור מצד השבועה ולא מצד המכירה עצמה הוי מכירה. וסבר' טובה לחלק בהכי דדוק' שיש ריעות' בעיקר המעשה הוי כאלו לא נעשה. ופסק רמ"א כאן הוא עיקר ודלא כמרדכי עכ"ל. ובמשנה למלך פ"ח הלכה א' מה' לוה כ' נמי דלא תקשי הא דרב' דאמר לא מהני עם רבא דאיזהו נשך דבתמורה שאני כל הני דהקיום הדבר הוא האיסור וא"א להתקיים הדבר אלא בעבור האיסור כגון תמורה ודכוותיה אבל הכא גבי רבית כיון שזה מחזיר לו הרבית ליכ' איסור' בקיום המקח שהמקח אינו אסור מצד עצמו וכו' ונדון דמרדכי הוי דומי' דתמורה ולא דמי למקח שנעשה באיסור. ולדעת מרן דלא ס"ל חילוק זה דמדמי ההיא דמרדכי למקח שנעש' באיסו' תקשי דרב' אדרב'. עכ"ל:

[ח.] כתב שער המלך פ"ג מגירושין הלכה י"ט דרשד"ם הקשה אי אמרינן לא מהני אמאי תנן השוחט בשבת שחיטתו כשרה ואוקמיה תוס' אפי' מזיד ואמאי הא לא מהני השחיטה כלל והוי נבלה דשחיטה אין כאן. ומהרימ"ט ח"א סימן ס"ט מתרץ קושית ש"ג דהיכ' דעבד איסור' כגון מוכר בשבת וכו' אי חשבינן לי' איסור' ליכ' מאן דפליג דמעשיו קיימין כמ"ש ירושלמי וטעמ' משום דאפי' נימ' דלא מהני לא פלטינן לי' מאיסור' ואיסור' כדקאי קאי ולא פקע מיניה ומש"ה אמרינן דמהני ומעשיו קיימין אבל מאי דסבר רבא דלא מהני הוא כשהדבר ההיא שעשה מיתקן במאי דאמרינן דלא מהני עכ"ל ובזה מתורץ נמי קושית דרשד"ם. אך תוס' נר' דלא ס"ל חילוק זה וגם לא כש"כ וכו' דמקשה שוחט פסח על חמץ וכו' ומאי קושי' דשאני התם דהמעשה עצמו אינו אסור וחמץ הוא דקא גרם כמ"ש הרב בני חיי או כש"כ או כמהרימ"ט אלא לא ס"ל לתוס' להנהו חילוקים. איבר' דקשה על חילוק מהרימ"ט מהא דפריך והרי אלמנה לכ"ג וכו'. ופי' רש"י אלמ' מהני מדקתני יש קדושין דאי לא מהני הולד ממזר והשת' מאי קושי' דהא התם אפי' דלא אהני מעשיו ולא תפסי קידושין לא מתוקן לאו שכבר עבר ובעל ועבר על לאו דאלמנה וצ"ע ולקושית רשד"ם י"ל דהא אמרינן חולין קט"ו (על רב אשי דאמר כל שתעבתי הרי הוא בבל תאכל) אלא מעתה מעשה שבת לחסרי ומשני אמר קרא כי קדש היא. היא קדש ואין מעשיה קדש וכו' וכי היכי דחזינן לרב אשי דס"ל השוחט בשבת מותרת באכילה משום אין מעשיה קדש ה"נ לרב' מצינן למימר כן. וגם קושי' ש"ג מתורצין בזה דכל מעשה שבת גלי קרא דאין מעשיה קדש. וכיון שכן הדרין לכללין אביי ורב' הלכה כרב' ואין הכרח מרבינו ממ"ש בגירושין וכו' דפ' כאביי כמו שכתב מהר"ש יפה. אמנם ק' מהא דפסק הרמב"ם בפ"ג מעבודת יה"כ ואח"כ מערב מדם הפר לתוך דם השעיר וכו' ובגמר' תמורה פריך והרי בכור דאמר רחמנ' לא תפדה ותנן יש להם פדיון וכו' חוץ מבכור ומעשר אלמ' לא מהני אמר לך אביי שאני התם דאמר הם בהווייתן יהיו ורבא הם למה לי לימד על בכור ומעשר שנתערב דמן בכל העולין שקרבין על גבי מזבח (דאין עולין מבטלין זא"ז ומיניה ילפינן לשאר עולין והכי משמע הם בהווייתן יהיו אפי' נתערב') ואביי מולקח מדם הפר ודם השעיר נפק' וסבר כר' יאשיה דמערבין לקרנות. ורבא התם מזה בפני עצמו כו' וס"ל כר' יונתן וכו' ע"כ הסוגי' מזה נר' ע"כ דרמב"ם פ' כאביי. ועוד ק' הא כתב בפ"י מטומאת צרעת הלכה א' התולש סימני טומאה בין בתוך הסגר בין בתוך החלט ה"ז עובר בל"ת אבל אינו לוקה עד שיועילו מעשיו ואם לא הועילו אינו לוקה כיצד היתה בו בהרת כעדשה ובה ג' שערות לבנות ותלש אחת אינו לוקה שהרי הוא טמא כשהי' וכו' ואמאי הא לרב' אע"ג דלא הועילו מעשיו לקי משום דעבר אמימר' דרחמנ' וצ"ע עכ"ל. (ואפשר לומר דכוונת רבינו היא זאת דודאי לא הזהירה תורה אלא לתלוש סי' טומאה כדי שירא' שהוא טהור אבל אם גם אחרי תלשו נשאר טמא לא הזהירה תורה דפסק כרב ששת בשבת צ"ד. דאית' התם אתמר אחת משתים (שלא הי' בנגע כ"א שתי שערות ותלש אחת) חייב. אחת משלש רב נחמן אמר חייב אהני מעשיו דאי משתקלי חדא אחרית' אזלי להו טומאה רב ששת אמר פטור השת' מיהת הא אית' לטומאה וא"כ כיון דלא הועילו מעשיו לא הוזהר עליהם. אלא מכח חצי שיעור אסור לתלוש אפי' אחד מג' כן נר' לי וגם מה שהקשה מההיא דפ"ג מעבודת יה"כ המעיין בתוס' זבחים בסוגי' דמין במינו ובש"ס דזבחים דף פ"א יראה דלא ק' מידי) עיין בספר חזון נחום שהאריך בכלל זה. ועיין בספר המקנה בקדושין נ"ו ב' דכתב על קושי' התוס' דלמה לא חשיב במתניתין חמץ בפסח דאין מקדשין בו וכו' וז"ל. לולי דבריהם הי' נר' דבחמץ בפסח בלא זה לא הוי קדושין כיון דקי"ל הקונה חמץ בפסח לוקה משום בל יראה כמו שכתב הרמב"ם וכו' א"כ לפי מה שכתב רמ"א בי"ד סי' ר"ל וכ"כ הסמ"ע בח"מ ר"ח דמקח שנעשה באיסור אינו כלום דכל מלת' דאמר רחמנ' וכו' לא מהני א"כ קונה חמץ אין המקח כלום ואינה מקודשת מטעם דלא קנתה החמץ כלל וכבר כתבנו בפסחים כ"ט על הא דהקש' תוס' איך משכחת אוכל חמץ של אחרים הא כיון דאגבה קניה לפי מה שכתבתי יש לומר דאף שמכוין לקנותו מ"מ כיון דאין הקנין כלום הוי חמץ של אחרים אבל אין להקשות בכל איסורי הנאה כיון דקדושין הם באיסור שהרי גוף הקדושין הם הנאה שהי' צריך ליתן פרוטה א"כ לא ליהני הקדושין זה אינו דכיון במה שזכתה האשה בקדושין לית בי' איסור' אין זה בכלל מילי דאמר רחמנ' לא תעביד ושפיר קנתה האשה והנאה דידיה ממיל' קאתי מה שא"כ בחמץ דהגוף זכייה אית ביה איסור'. ואפשר דקושית התוס' הכא היא אליבי' דאביי דס"ל אי עביד מהני עכ"ל. (ועיין בר"ן פ' כל הצלמים גבי הא דהלך ר' אליעזר הקפר בדרך ומצ' טבעת ועליה דרקון ולא רצה להגביה. עד שיבטלנו הכותי וז"ל. דאי הוי מגביה לה מקמי הכי הוי ע"ז דישראל והכי אמרינן בהדי' בגמ' בסוגי' דלעיל ואע"ג שאסורה בהנאה ואין בה דין ממון אפ"ה כיון שיכול' להתבטל ע"י כותי מצי זכה בה ומכאן דחמץ בפסח של אינו ישראל שאפשר ישראל לזכות בו הוי חמץ של ישראל ואסור לעולם עכ"ל):

[ט.] זבחים קי"ד ב' ד"ה היתר במה כ' תוס' וא"ת מחוסר זמן האיך קדוש הא אמרינן לעיל דף י"א ליל' לקדוש' יום להרצאה אבל ביום שביעי לא ובבכורו' דף כ"א נמי משמע דקדשים קודם זמנם לא קדשי ויש לומר דאסור להקדישן אבל אם הקדישן תוך זמנן קדושים אלא דעבד איסור וכו' ויש ליתן טעם לרב' האיך מחוסר זמן קדוש דכל היכ' דאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד לא מהני ושמא לענין זה יליף תחת תחת ממעשר. (דשרי להכניסו תוך זמנו לדיר להתעשר כדאי' בכורות כ"א) או שמא יש טעם אחר עכ"ל. עיין רש"י בכורו' שם שכתב שאין יכול להקדיש מחוסר זמן שאין קדוש' חלה עליהן. וצריך ליישב סוגי' דזבחים דמשם מוכח דקדוש' חל על מחוסר זמן:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה