אור ברסלב
כסף נבחר חלק א אות א (כלל א) אגלאי מילתא למפרע אי אמרינן או לא

כסף נבחר חלק א· רבי ברוך בענט גאיטיין

אות א (כלל א) אגלאי מילתא למפרע אי אמרינן או לא

הקדמה

(א.) גרסינן ביבמות ל"ה ב' אתמר החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר חליצת מעוברת שמה חליצה ואינה צריכה חליצה מן האחין. וריש לקיש אמר צריכה חליצה וכו' חליצת מעוברת לא שמה חליצ' וכו' במאי קמפלגי איבעית אימא קרא ואיבעית אימא סברא איבע"א סברא ר' יוחנן סבר אם יבא אליה ויאמר דהא דאיעבר' מפולי מפלה מי לאו בת חליצ' ויבום היא השתא נמי תגלי מלת' למפרע. ור"ל אמר תגלי מלתא למפרע לא אמרי'. איבע"א קרא ר"י אמר ובן אין לו אמר רחמנ' והא לית לי' ור"ל סבר ובן אין לו עיין עליו. (הואיל ובאותה שעה הי' ראוי להתקיים. וא"ת תפטר לשוק בלא חליצ' כמו בזרע פסול דנפק' לן נמי מאין לו ואמאי נמי אמרי' לקמן דולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם וי"ל דאמרי' נמי עיין עליו שלא תחלוץ ולא תנשא כל זמן שעומדת בספק. תוס'). בד"ה תגלי כ' תוס' אע"ג דלקמן גבי ספקות (מ"א ב') שקדש אחת משתי אחיות חשבינן לי' בת חליצה ויבום כיון דאם יבא אלי' ויאמר דהא קדיש לא דמי. דהכא אין זה ספק ראוי להתברר עכשיו שא"א לידע העתידות אבל התם אין צריך לידע אלא מה שבאותה שעה. עכ"ל. ונמוקי יוסף כ' ואע"פ שבהרבה מקומות קי"ל דאגלאי מילת' למפרע אמרינן שאני הכא שאם שבשעה שחלץ הי' ודאי שלא הית' ראוי לבא לכלל לידה אין הכי נמי דההוא עבור כמאן דליתא דמי אלא שאינו כן דאיהו חייש דילמ' באותה שעה ראוי' הית' לילד ולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר שתפיל. נמצא דחליצ' מעיקר' לאו כלום היא עכ"ל. וכ' הראב"ן מקשים והא ר' יוחנן לית לי' ברירה למימר מדהשת' נפל בשעת חליצ' נמי הוי נפל ולפי הפירוש הקושי' קושי' הוא. אלא הכי פירושו אם יבא אליהו וכו' מי לא חלצה דהא אין לו בן השת' נמי כי לא אמר והפילה אחר החליצה אגלאי מלתא וכו' דאין לו בן והחליצ' כשרה ואפי' הי' בשעת חליצ' ראוי' להיות בן קיימ' ועכשיו נתקלקל דהא אין לו בן ור"ל אמר אגלאי וכו' ולא אמרי' דאע"ג דהשת' מפלת איכא למימר בשעת חליצ' בן קיימא הי' ראוי להיות וכו' אבל אם בשעת חליצ' היינו יודעים דודאי מפל' לא הוי פליג ר"ל עכ"ל. (וע' תוס' יבמות ס"ז ב' ד"ה אין חוששין). אמר רבא הלכת' כוותי' דריש לקיש בהני תלת חדא הא וכו'. כ' רשב"א בחדושיו ואע"ג דקי"ל כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפיל' יבמה יבא עלי' הרי היא כאשת אח שיש לו בנים. האי בשעת נפילה זקוקה היא אלא דרחמנ' אמר ובן אין לו עיין עלי' לידע אם זקוקה או לא וכיון שהפיל' אגלי מלתא למפרע דזקוקה הית'. אלא דקשי' לי דהא לא עדיפ' מקטן וקטנה לר"מ דאמר דאינן מיבמין משום שמא ימצא סריס ואפ"ה פרכינן עלי' דר"מ בשלהי פ' ב"ש אמר רבא בלאו הכי נמי לא מצית אמרת מי איכא מידי דהשת' אסירי לי' ולבתר שעה שריא לי' והא אמר ר"י אמר רב כל יבמה שאין אני קור' בה בשעת נפיל' וכו'. ונרא' שם מדברי ר"ח דאדר"מ פריך. לכן נרא' לי דהתם אדרבנן פריך. ע"ש (וע' לקמן קי"א ב' ברשב"א):

[ב.] יבמות פ' אתמר אכל חלב מבן שתים עשר' עד בן שמנה עשר' שנה ונולדו בו סימני סריס ולאחר מכאן הביא ב' שערות רב אמר נעש' סריס למפרע (כיון שעברו שמנה עשר' שנה כר' אלעזר ולא הביא אעפ"י שחזר והביא אינו כלום דלא אמרי' כיון דהשת' אייתי איגלאי מלתא דעד השתא קטן הוי דבשערות תליא מלתא אלא בסריס מחזקינן לי' וחשבינן לי' בר עונשין משנים עשר שנה ואילך שהי' ראוי להביא דאמרינן האי דלא אייתי משום דסריס הוי והא דתני' לקמיה דאפי' הבי' לאחר מכאן הוא כסריס לכל דבריו למפרע הוא דקאמר וכו' וכן פי' רש"י. אבל רשב"א בקדושין ד' פירש בשם הראב"ד הא דקאמר רב למפרע היינו משעה שנולדו בו סימני סריס וכו' ע"ש) ושמואל אמר קטן הי' באותה שעה (דלא מחזקינן לי' בגדול אלא מי"ח ואילך שהוא מוחזק בסריס והא דתני' הרי הוא כסריס לכל דבריו מכאן ולהב' אבל למפרע הוי קטן וה"ה נמי דאפי' לא הביא לאחר זמן קחשיב לי' שמואל קטן עד י"ח וכו'). כ' תוס' לרב לקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התרא' הי' ספק שמא יביא ב' שערות קודם י"ח דהשת' מיהא אגלאי למפרע שהי' גדול בשעת התרא' ולא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידיע איזה אביו. עכ"ל. מתקיף לה רב יוסף לרב איילונית לר"מ יהא לה קנס. א"ל אביי מקטנותה יצתה לבגר:

[ג.] קדושין ד' גופא ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות. פריך הש"ס כי נפק' לה מנערות בגרות מאי בעי' גבי' אלא אמר אביי לא נצרכ' אלא לבגר דאיילונית (איילוני' אין לה סימני נערות ואשמעי' קרא שיוציאוה ימי בגרות' כשיהיו לה עשרים שנה) סד"א בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק קמ"ל. מתקיף לה מר בר רב אשי ולאו ק"ו הוא ומה סימנין שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון בגרות שמוציא' מרשות אב אינו דין שמוציא' מרשות אדון אלא אמר מר בר רב אשי לא נצרכ' אלא לעיקר זבינ' דאיילונית סד"א דאתי' סימני נערות הוי זבינ' דלא אתי' סימני נערות לא הוי זבינ' קמ"ל ויצאה חנם. כ' תוס' וא"ת ובקטנות איך נדע שלא תביא סימני נערות דסימני איילונית היינו כשהי' בת כ' ולא הביא' שערות כדאי' יבמות פ' ואע"פ שיש סימני איילונית שאפשר להכיר בקטנות כגון סי' דקולה עבה ואין שפולי מעיה כנשים הא אמרי' בסריס עד שיהא בו כולן ומסתמ' הה"ד באיילונית וי"ל דהכי קאמר לא הוי זבינ' זביני וצריך האדון להחזיר מע"י והאב יחזיר הכסף וגם אין שייך בה דין ייעוד אם יעדה עכ"ל. ותוס' רי"ד כ' פי' המור' שהאיילונית נמכרת בקטנות' כשאר בנות. ואי קשי' ומאן לימ' לן שתהא איילונית וכו'. תשוב'. היכא דנמכר' בעודה קטנ' שנה או שתים קודם לכ' שנה והגיעו כ' שנים והוחזק' איילונית והיא יוצא' מרשות האדון הוי אמינ' כיון דלא באה לכלל נערות אגלאי מלתא למפרע שלא הי' מכרה מכר ואינה יוצא' בחנם אלא מחזרת לו כל הדמים שנתן בה ומנכה לה שכר פעולת' שעבדה אצלו כשכיר יום דהכין אמרה תור' שתצא בחנם דוקא בנער' שהי' מכרה מכר אבל זו שאין מכרה מכר תצא בק"ו אבל לא בחנם להכי איצטריך קרא לומר שיש בה דין מכר ותצא בחנם וכל הדמים שנתן בה עולין לו באותו זמן מועט שעבדתו עכ"ל. ומשנה למלך בהל' עבדים פ"ד תמה עליו דא"כ דמיירי שמכר' לאחר י"ב התינח אליב' דשמואל דס"ל דמבן עשרים שנה ואילך נעש' גדול וקודם לכן דינו כקטן אבל לרב דס"ל דנעש' גדול למפרע תקשי לאביי היכי ס"ד דבבגרות לא תיפוק וכן נמי למר בר רב אשו קשה דמשמע לפי האמת הוי זביני' זביני וזה דבר תימה כיון שאגלאי מלתא למפרע דבשעת מכיר' לא הי' לו רשות למוכר'. ודוחק לומר דהך שקלא וטריא אתיא אליבי' דשמואל דהא קי"ל כרב כמ"ש טור ח"מ סי' רל"ה בשם רמ"ה. וע' במ"ש רש"י כתובו' ל"ה ד"ה איילונית אין לה קנס וז"ל לפי שאין קנס אלא לנער' וזו שלא תביא ב' שערות לעולם כל עשרים שנה היא בחזקת קטנ' ומשם ואילך בוגרת. וצ"ע דנקטי' מלתא כשמואל ועוד לרב תקשי לכתוב רחמנ' נערות ולא בעי' בגרות וליכא למימר דשאני הכא דגלי קרא שיוצא' בבגרות ומש"ה לא אמרי' נעש' גדול' למפרע אלא קטנ' הית' באותה שעה דאי לא תימא הכי היכי משכחת לה שיוצא' בבגרות דאי כשמכר' קודם י"ג הרי יוצא' בשש קודם הבגרות וא"כ נילף מהכ' דלא נעש' סריס למפרע ומנלן דחדוש הוא שחדש' תור' באמה וכו'. שוב ראיתי בחדושי ריטב"א שכ' בשם ראב"ד שהוקש' לו דלמה לי קרא דהאי גברא אימת קא זבין לה אם כשמוכר' בעודה קטנ' קודם י"ב הא נפקא לה בשש קודם בגרות ואם כשמכר' כשהיא בת ט"ז למ"ד נעש' גדול למפרע היכי קס"ד דלא תיפוק דהא איגלאי מלתא למפרע דזביני' לאו זביני דכי זבנה כשהיא בת ט"ז גדול' הוה ותירץ דלא אמרי' נעש' גדול למפרע אלא מאותה שעה שהביא סימני סריס וא"כ משכחת לה היכי שמכר' כשהיא בת ט"ז ולא הביא' סימני איילונית עד י"ז וא"כ נמצא שבעת המכיר' קטנ' הית' וסד"א בבגרות לא תיפוק ולפ"ז אפשר דרבינו ישעי' נמי ס"ל כראב"ד ומוקי לה כשמכר' קודם שתביא סימני איילונית. וריטב"א כ' דהכא מיירי כשמכר' כשהיא קטנ' כשהיא בת י' ומפני שלא הביא' סימנים עבדה עד ט"ז וכשהגיע לכ' ונודע שהיא איילונית נעש' גדול' למפרע ואגלאי מלתא שהי' דינה לצאת בשנת י"ב ומחצ' דהוה בוגרת ויש לאדון לשלם כל מה שנשתעבד בה מי"ב ומחצ' ומעל' עד ט"ז וכן נמי למר בר רב אשי מיירי בכהאי גוונא דסד"א דלא הוי זביני זבינא ובטל מקח ויחזירו זה לזה קמ"ל דהוי זבינא ומ"מ צריך לשלם האדון שכר פעולת' שעבד' מהבגרו' ואילך ע"כ לשון הריטב"א ונרא' מדבריו דס"ל דלא אמרי' נעש' גדול' למפרע אלא מי"ב ומחצ' ולמעל'. ולא ידעתי מנא לי' הא דהא מפשט' דלישנ' דפ' הערל דאמרי' מקטנות' יצתה לבגר משמע שבימי הנערות הוי בוגרת וכן נרא' מדברי רש"י שם וצ"ע. ונרא' לי דראב"ד ג"כ מוד' לדינא דריטב"א ואם מכר' כשהיא בת ט"ז ובי"ז הביא' סימני איילונית דצריך לשלם האדון שכר פעולת' מי"ז עד כ' כיון דאיגלאי מלתא למפרע דבי"ז הוי בוגרת והית' ראוי' לצאת עכ"ל מש"ל. ושער המלך פ"ב דאישות מיישב דעת רש"י שהכריחו לזה משום דמשמע דסוגי' דהתם אזלא כשמואל דדחיק לשנויי דהאי תנא סבר כר"מ בחדא וכו' והשת' אליבא דרב דנעש' גדול למפרע ע"כ רבנן דס"ל דאיילוני' יש לה קנס היינו דוקא בימי קטנות' דהיינו עד י"ב וי"א אבל מימי נערו' ומעל' היא בוגרת למפרע וכמ"ש רש"י יבמות פ' וא"כ אמאי לא משני תלמוד' דסיפ' דקתני איילונית אין לה קנס מיירי מימי נערו' ולמעל' ואשמעינן בריית' דנעשית גדול' למפרע ולעולם בימי קטנות' יש לה קנס אלא ודאי משמע דסתמ' דתלמוד' אזל אליבי' דשמואל דלשמואל לעולם יש לה קנס עכ"ל:

פסק:

[ד.] בדין הראשון של חליצת מעוברת פסק הרמב"ם פ"א הלכ' כ' מיבום כריש לקיש. וכ"כ ש"ע אה"ע סי' קס"ד סעי' כ'. ובפלוגתא דרב ושמואל לא נמצא בפירוש ברמב"ם איך פסק. וים של שלמה ביבמות פ' הערל סי' ל"א כ' דמדברי רמב"ם וסמ"ג שכתבו דעד כ' שנה היא קטנ'. ובהלכו' מיאון כ' דיכול' למאן עד שתדע שהיא איילוני' דהיינו קודם כ' משמע דס"ל דהלכ' כשמואל. ותמה עליהם דהא קי"ל הלכתא כרב באיסורא יע"ש. ושער המלך פ"ב הל' ג' מאישות כ' מה שהכריח מדברי רבינו וכו' אינו שהרי בטור מבואר דפוסק כרב ממה שהביא בח"מ סי' רל"ה סברת רמ"ה ולא חלק עליו ואלו בהלכו' מיאון סי' קנ"ה כ' דכל שלא הביא' ב' שערו' יכול' למאן עד כ' שנה ואפי' נולדו לה סימני איילונית ולפי דבריו נמצאו דברי הטור סותרים וע' בספר בית שמואל סי' הנזכר (כוונתו למ"ש שם אהא דכ' רמ"א דנעש' גדול' למפרע. וא"ת א"כ איך ממאנת ומותרת לאחר ליחוש שמא ימצאו בה סימני איילונית והרי היא גדול' למפרע אע"ג דלא חיישינן למיעוטא שמא איילונית דקי"ל כחכמים ולא כר"מ מ"מ הכא דניכר ריעותא דלא הביא' ב' שערו' ומכ"שכ כשנולדו לה סימני איילונית למה תמאן. ובדריש' תי' דאיירי דלא בא עלי' הראשון אחר י"ב שנה אז לא הוי קידושי' דאורייתא מש"ה לא חיישינן וכו' אי נמי י"ל לפמ"ש בסי' מ"ד איילונית לכמה פוסקים א"צ גט אלא מדרבנן ולתוס' ורא"ש ודאי איילוני' א"צ גט כלל אלא ספק איילוני' היינו שאין ניכר הסימנים בה היטיב. נמצא להפוסקים אף בבא עלי' אחר יב"ש אינו אלא ספק דרבנן ולתוס' ורא"ש אין חשש כלל דאם נמצא בה סימני איילוני' א"כ א"צ גט ואם לא ימצא בה א"כ היא קטנ' ולדעת הרמב"ם שכ' בפ"ד איילוני' שנתקדש' ה"ז קדושין גמורין משמע קדושין דאורייתא וכו' מיהו בסימן הנ"ל כתבתי ע"כ לא כ' דהוי קדושין אלא בהכיר בה וכו' אבל לפי לשון המחבר שם דמשמע אפי' לא הכיר בה איירי קשה כנ"ל עכ"ל ב"ש שם) אלא שאני תמיה על הטור דבסי' קע"ז השיג על רבינו שכ' דאיילוני' אין לה קנס וז"ל ולא נהירא שהרי הוא פסק כרבנן דקטנ' יש לה קנס ואיילוני' דינה כקטנ' עד שתהי' בת כ' ומשם ואילך דינה כבוגרת ע"כ והוא תימא שסותר למ"ש בח"מ סי' רל"ה בשם רמ"ה בסתם וצ"ע עכ"ל שער המלך. ומדברי ראב"ד בפ"א מהל' נער' הל' ט' שכ' וז"ל גם זה טעו' שאיילוני' לדברי חכמי' יש לה קנס עד שתהי' בת כ' שמקטנות' יצאה לבגרו' עכ"ל הנה מבואר דס"ל כשמואל דלרב איילוני' מימי נער' ואילך אין לה קנס:

[ה.] ובטור ובש"ע ח"מ סי' רל"ה סעיף י"ב בשם רמ"ה פסק מכר קודם שנתברר שהוא גדול כגון קודם כ' ולא הביא ב' שערו' ולא נולדו לו סימני סריס ולאחר זמן הביא ב' שערו' שעתה נתברר שעכשיו הגדיל אין מכירתו כלום. אבל בסימני סריס בבן כ' נעש' גדול למפרע מבן י"ג שנה ויום א' לפי שעתה נתברר שהוא סריס ממעי אמו ומה שלא הביא ב' שערו' הי' בסבת זה ואגלאי מלתא דמבן י"ג ויום א' גדול הי' וממכרו קיים. עכ"ל:

[ו.] ובש"ע אה"ע סי' קנ"ה כ' עד מתי הקטנ' ממאנת עד שתביא ב' שערו' אחר י"ב שנה וכו' וכל זמן שלא הביא' כו' חשוב' כקטנ' אפי' נולדו לה סימני איילונית אבל אם היא בת כ' ונולדו לה סימני איילוני' חשוב' כגדול'. (למפרע מזמן שהית' בת י"ב וכו'. רמ"א):

[ז.] כ' הרמב"ם פי"ז מאישות הל' י"ב האומר לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדש' בתוך הל' יום ה"ז מקודשת מספק לשניהם לפיכך שניהם נותנין גט בין בתוך הל' יום בין לאחר ל' יום עכ"ל. וכ' מש"ל פ"ו הל' ג' מגירושין שמוכח מדבריו שאע"פ דאכתי לא חלו הקדושין מצי לגרש תוך זמן והיינו טעמא משום דכיון דלכשיבא הזמן איגלאי מילתא למפרע דבשעת כתיבת הגט הית' מקודשת חלו הגירושין. וכ"כ רשב"א בתשוב' סימן תש"ז דלמ"ד תנאי הוי יכול לגרש תוך זמן ולא דמי לההיא דאשה דעלמא דאינו גט דשאני הכא דאגלאי מלתא למפרע דבאותה שעה מקודשת וכו'. אלא דלבסוף הסכימ' דעת הרשב"א לומר דאינו יכול לגרש תוך זמן והביא ראי' מדאמר שמואל לאחר ל' יום גמרי קדושי ראשון ומאי גמרי הא אין כאן גמר אלא גלוי מלתא וכו' אלא משמע דאם יגיע זמן הל' קאמר דמקודשת מעכשיו ויגמרו הל' יום ולפיכך א"א לכתוב לה גט עד ל"י דאין גט אלא לאחר גמר הקדושין עכ"ל רשב"א. והנה נסתפק מש"ל בשאר תנאים כגון באומר לאשה ע"מ שתעשי דבר זה מי אמרינן דיכול לגרש תוך זמן או לא דע"כ לא קאמר רבינו וכו' דיכול היינו בתנאי דממילא וכן נמי בשאר תנאים שהן בשב וא"ת אבל בתנאי דקום ועשה אפשר דלא מהני כתיבת הגט קודם קיום התנאי משום דבשעת כתיבה הוי מחוסר מעש'. וכן יש להסתפק כפי הסכמת רשב"א דאינו יכול לגרש בתוך ל' יום. משום דלפי מה שכ' רשב"א דה"ט דלא נגמרו הקדושין עד ל' יום ואפי' אי תנאה הוי. בשאר תנאים אפשר דלא אמרינן הכי. ובסוף דבריו כ' אי מדמינן גט לחליצ' ספק זה תלוי בפלוגתא דרבוותא שלדעת תוס' גבי החולץ למעוברת דכל דבר שאינו יכול להתברר עכשיו וכו' לא אמרינן אגלאי מלתא למפרע א"כ בכל מקדש על תנאי אין יכול לגרש קודם קיום התנאי ולפירוש הנמוקי יוסף יכול לגרש משום דבהתקיים התנאי אגלאי מלתא למפרע עכ"ל מש"ל. ושער המלך פ"ז מאישו' הל' י"ב מסיק דיכול לגרש אפי' בשאר תנאים ע"ש שהאריך. ועוד כ' וגם מה שנסתפק לפי מסקנת רשב"א וכו' נרא' שיש להוכיח דבשאר תנאים מוד' הרשב"א דיכול לגרש קודם קיום התנאי משום דכל שנתקיים התנאי נגמרו הקדושין למפרע. ממה שכ' הרשב"א בפ' האיש מקדש דף מ"ה גבי קטנ' שנתקדש' שלא לדעת אבי' דאמרי רב ושמואל צריכ' גט וכו' דחיישינן שמא נתרצ' האב. פי' אפילו צווח מעיקרו קאמר דחוששין וטעמא דמילתא משום דכל מאן דמקדש הקטנ' שלא לדעת אבי' וכו' על דעת שיתפייס האב הוא מקדש והוי כאומר ע"מ שירצ' אביך ובמתנ' בפירוש כך אפילו צווח ולבסוף נתרצ' מקודשת וכו' א"כ מהכא מוכח דס"ל לרשב"א דיכול לגרש קודם חלו' הקדושין עכ"ל [ועיין רמב"ם פ"ח מגירושין הל' י"ג גבי הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני. ובראב"ד שם ושער המלך ובגיטין פ"ד. ועיין רמב"ם פ"ד מעבדים שכ' אף הקטנ' שהיא איילוני' בסימניה ואינה ראויי' להבי' ב' שערו' יש לאבי' למוכר' כל זמן שהיא קטנ']:

תוכן העניינים

כסף נבחר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה