כסף משנה על משנה תורה, הלכות תרומות· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק ד · הלכה ג
התורם שלא ברשות וכו' ואם בא ב״ה וליקט וכו'. בפרק האיש מקדש עלה נ״ב ע״ב ובפרק אלו מציאות ואע״ג דבפרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כ״ב) אוקמיה בדשווייה שליח אליבא דמ״ד יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש לא חש ליה רבינו משום דבפרק האיש מקדש (קידושין דף נ״ב:) גבי ההוא דקדיש בפרומא דשיכרא ובפרק אלו מציאות גבי עובדא דאריסא דמרי בר איסק משמע דבלא שוייה שליח היא וא״כ מאי דתרגמוהו בשעשאו שליח אליבא דמקשה הוא אבל קושטא דאפי' לא עשאו שליח נמי כיון דלמתרם קאי ועוד דהוי מצוה בגילוי דעת למפרע סגי ורבינו לא גריס ה״נ מסתברא אלא ותסברא ואפילו את״ל דגריס ה״נ מסתברא איכא למימר דהיינו מקמי דסליק אדעתין לפלוגי בין תרומה לאבידה אבל בתר דמפלגינן בינייהו אידחי ליה ההוא תירוצא וה״נ מסתברא דאיתמר עליה: