כסף משנה על משנה תורה, הלכות תרומות· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק א · הלכה יא
פירות העכו"ם שגדלו בקרקע וכו'. בספ"ק דבכורות (דף י"א) א"ר חנינא הלוקח טבלים ממורחים מן העכו"ם מעשרן והם שלו דמרחינהו מאן אילימא דמרחינהו עכו"ם דגנך אמר רחמנא ולא דגן עכו"ם אלא דמרחינהו ישראל ברשות עכו"ם מעשרן דאין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר והן שלו דאמר ליה קאתינא מכח גברא דלא מצית לאשתעויי דינא בהדיה ומפרש רבינו דהא דקאמר דמרחינהו ישראל ברשות עכו"ם היינו שלקחן ישראל אחר שנתלשו קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל וכן פירשו התוס'.
ומ"ש חייבים בכל מן התורה משמע לרבינו דדרשא דגנך ולא דגן עכו"ם דרשא גמורה היא מן התורה אלמא כל שאינו דגן עכו"ם אלא דגן ישראל חייב מן התורה.
ומ"ש ומפריש תרומה גדולה וכו' עד ולוקח דמיה. שם:
כתוב באורחות חיים בסוף הלכות חלה בשם הראב"ד אפילו קנה מהעכו"ם דגן ומירח ישראל חייב בתרומה ומעשרות ואם קנה מהעכו"ם שבלים לצורך מצות ומרחן עכו"ם בשביל ישראל מחייב בתרומה דשלוחו של אדם כמותו אבל אם המוכר עכו"ם מרחו פטור עכ"ל. ואיני יודע מניין לו לרב ז"ל לחלק בין מוכר עצמו לעכו"ם אחר ואפשר דהוא הדין אם המוכר עכו"ם מרחו קודם שמכר לישראל פטור. ומ"ש דשלוחו של אדם כמותו יש לגמגם בו דהא אין שליחות לעכו"ם:
ודע דבמנחות פרק רבי ישמעאל (מנחות דף ס״ו:) אמרינן מירוח העכו״ם אי פוטר תנאי היא דתניא תורמין משל ישראל על של ישראל ומשל עכו״ם על של עכו״ם ומשל כותיים על של כותיים ומשל כל על של כל דברי רבי מאיר ורבי יהודה רבי יוסי ורבי שמעון אומרין תורמין משל ישראל על של ישראל ומשל עכו״ם על של כותיים ומשל כותיים על של עכו״ם אבל לא משל ישראל על של עכו״ם ושל כותיים ולא משל עכו״ם ושל כותיים על של ישראל (עוד שם דף ס״ז) בעי רבא גלגול העכו״ם מאי וכו' הדר אמר רבא מ״ד מירוח העכו״ם פוטר גלגול העכו״ם פוטר מ״ד מירוח העכו״ם אינו פוטר גלגול העכו״ם אינו פוטר. איתיביה רב פפא [לרבא] עכו״ם שהפריש פטר חמור וכו' ועוד איתיביה רבינא לרבא חלת העכו״ם בארץ וכו' והא האי תנא דאמר מירוח העכו״ם אינו פוטר גלגול העכו״ם פוטר מדרבנן גזירה משום בעלי כיסין. ופירש״י משל כל על של כל וכו' מאי זה שירצה תורם על של חבירו ואפי' משל עכו״ם וכותיים על של ישראל אלמא מירוח העכו״ם אינו פוטר והו״ל שניהם חייבים. אבל לא משל ישראל וכו' דקסבר מירוח העכו״ם פוטר והו״ל מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור. מדרבנן כלומר לעולם הא דקתני לגבי חלה גלגול פוטר הנך תנאי היא דפטרי לעיל במירוח והא דקתני לעיל מדוקיא הא תרומתו אסורה מדרבנן הויא אסור מדרבנן גזירה משום בעלי כיסים עשירים שלוקחים תבואה מחמרים ואי שרית ללוקח מן עכו״ם שלא יעשר דמירוח עכו״ם פוטר אתי למימר נמי לוקח מחמר ישראל פוטר. לישנא אחרינא משום בעלי כיסים שיש להם קרקעות הרבה וחסים על רוב מעשרות ויקנוהו לעכו״ם וימרחהו עכו״ם ומפקע ליה ממעשר עכ״ל. ומשמע לרבינו דלענין הלכה אין לנו לחייב מירוח עכו״ם היכא שהיו של העכו״ם משום דרב פפא ורבינא פליגי עליה דרבא ולית להו גזירת בעלי כיסים והלכה כוותייהו דבתראי נינהו ובהכי אתי שפיר ההיא דפ״ק דבכורות דפטר אפי' מדרבנן ועוד דא״ל דרבא נמי לא גזר משום בעלי כיסים אלא היכא שהיה מתחלתו של ישראל וכלשון שני דרש״י אבל היכא שהיה מתחלתו של עכו״ם לא גזר. והראב״ד חולק ע״ז שעל מ״ש רבינו בספי״א מהלכות מעשרות דגנך ולא דגן עכו״ם כתב א״א חייב מדרבנן עכ״ל. ומצאתי שכתב ריב״א בתשובה ונטה לומר דהלכה כרבא דחייב משום גזירת בעלי כיסין אלא שבזה יש להסתפק אי גזירה דבעלי כיסין שייכא היכא שהיה מתחלתו של עכו״ם ומירחו עכו״ם דשמא לא נגזרה אלא היכא שהיה מתחלתו של ישראל ומכרו לעכו״ם ומרחו עכו״ם דומיא דבעלי כיסין אבל היכא שלא היה מתחלתו של ישראל פטור לגמרי ולפי המסקנא דפרק רבי ישמעאל דמוקי לה משום בעלי כיסין ההוא דחלת עכו״ם מיתוקמא כשהיה מתחלתו של ישראל ומכרו ומירחו ואין זה דוחק דהא ההיא דרבי יהודה מוקמינא בגדל שליש ביד ישראל כדפרישית לעיל וכל שכן דהשתא ניחא טפי דלא מוקי הא דר״ש שזורי כמ״ד אין קנין וס״ל דמירוח עכו״ם פוטר דא״כ היה פטור לגמרי דלא שייכא גזירה דבעלי כיסין דמסתמא כי אמר ליה לך וקח מן העכו״ם דגדל ברשות העכו״ם מיירי ולא סמך ע״ז שימצא מזומן שגדל ברשות ישראל ומכרו. ועוד דהו״ל לפרש אם בענין זה דבר והאריך מאד בדבר ובסוף דבריו כתב ולענין מירוח העכו״ם נראה בעיני דהלכה כרבי יוסי לגבי ר״מ ורבי יהודה דר״י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי וכל שכן לגבי ר״מ ואע״פ שאסרתי אפילו כשהיה מתחלתו של עכו״ם משום בעלי כיסין אם היה מנהג בא״י שלא להחמיר לא היה בידי לבטל המנהג כי מנהג אבותיהם בידיהם והייתי תולה הטעם שהראשונים היו סוברים כר״פ ורבינא ואע״פ שקשה לי ההיא דבכורות בהלכה רופפת הלך אחר המנהג ונדחק לפרש וכו' ובספר הרמב״ם מצאתי כשהיו מתחלתן ביד עכו״ם ומירחם העכו״ם ומפני שנסתפקתי ולא יכולתי לעמוד על בירור הדבר נראה בעיני להחמיר ולהפריש תרומות ומעשרות מתבואות העכו״ם אע״פ שגדלה שליש בידו ומירחה מפני שלאיסור באות כל ההלכות בפשיטות יותר אלא מפני הספק יש ליזהר שלא להפריש מתבואה שגדלה שליש ביד ישראל ומירחה העכו״ם על תבואה שגדלה שליש ביד עכו״ם ומירחה שלא יהא מן החיוב על הפטור ואם יש מנהג ראוי לעמוד על המנהג עכ״ל ריב״א. והמנהג הפשוט בכל א״י כדברי רבינו ומימינו לא שמענו פוצה פה לחלוק על זה. ועתה קם חכם אחד ונראה לו שהוא מתחסד בעשותו הפך המנהג הפשוט ומעשר פירות שגדלו בקרקע העכו״ם ונגמרה מלאכתן ביד עכו״ם וגם מירחן עכו״ם. והולך ומפתה אחרים שיקבלו עליהם לעשות כדבריו. ונראה פשוט בעיני שראוי למנעם מזה משום לא תתגודדו ועוד שמאחר שבכל אלו המדינות קבלו עליהם לעשות כדברי רבינו מלבד מה שנוגע בכבוד הראשונים שנהגו כן והרי ריב״א לא מלאו לבו לסמוך על סברתו לבטל המנהג ומי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן ועוד שדבר זה הוא דבר שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו לכן יש לגזור עליהם שלא ינהגו כן ואם יסרבו יכופו אותם כההיא דשמואל דא״ל אכול משחא ואי לא כתיבנא עלך זקן ממרא. אח״כ נתפשטו הדברים עד שהוצרכו חכמי העיר לתקן ונתקבצו כולם וגזרו גזירת נח״ש שעוד כל ימי עולם לא יעשר אדם לקוח מן העכו״ם אלא כמו שנהגו עד עתה ע״פ רבינו: