אור ברסלב

כסף משנה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]

פרק ח · הלכה טו

הלכה יד

שתי הלחם מעכבין את הכבשים וכו'. במשנה פרק התכלת (מנחות דף מ״ה:) פלוגתא דתנאי הלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבים את הלחם דברי ר״ע אמר ר״ש בן ננס לא כי אלא הכבשים מעכבים את הלחם והלחם אינו מעכב (את) הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבו כבשים בלא לחם אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם אר״ש הלכה כדברי בן ננס אבל אין הטעם כדבריו [שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר] וכל האמור בת״כ אין קרב במדבר משבאו לארץ קרבו אלו ואלו ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים [בלא לחם] שהכבשים מתירים את עצמם ולא הלחם בלא כבשים שאין לו מי יתירנו, ולכאורה משמע דהלכה כר״ש ור״ש בן ננס דרבים נינהו ועוד דיהבי טעמא למילתייהו ויש לתמוה על רבינו שפסק כר״ע וז״ש הראב״ד הלכה זו בהפך עכ״ל. וי״ל לדעת רבינו שהוא סובר דמ״מ הלכה כר״ע דהוא מאריה דגמרא טפי מהנך תנאי וטעמא דבן ננס הא איפרך וטעמא דרבי שמעון איכא למידחי דאע״ג דר״ש יהיב טעמא שלחם בלא כבשים אין לי מי יתירנו איכא למימר דאע״ג דכשהלחם בא עם הכבשים הכבשים מתירין את הלחם כשהלחם בא לבדו הוא עצמו מתיר את עצמו. ועוד דבגמרא אמרינן מ״ט דרבי עקיבא גמר יהיו מתהיינה מה להלן לחם אף כאן לחם ובן ננס גמר יהיו יהיו מה להלן כבשים אף כאן כבשים ושקיל וטרי גמרא ובסוף קמה טענת ר״ע ולפיכך פסק כוותיה ועוד דאיתא התם בגמרא (דף נ״ו) ת״ר שתי הלחם הבאות בפני עצמן יונפו כו' עד אף שתי הלחם נמי לאכילה והאי ברייתא כר״ע אתיא ומדשקלי וטרו בה אמוראי משמע דסברי דהלכתא כוותיה.

ומ״ש ואם הונפו עם הכבשים מעכבים זה את זה ואם אבד הלחם יאבדו הכבשים וכו' בפרק התכלת (מנחות דף מ״ו) איבעיא לן תנופה עושה זיקה או לא ואסיקנא בתיקו וא״כ לא היה לרבינו לכתוב הלכה פסוקה בדבר וכבר השיגו הראב״ד וכתב א״א ספק הוא בגמרא עכ״ל. ואפשר שטעם רבינו מדאמרי' בתר הכי א״ל אביי לרבא מ״ש ב' כבשים דמעכבי לחם ומאי שנא שבעה כבשים ופר ואילים דלא מקדשי לחם ולא מעכבי א״ל הואיל והוזקקו זה לזה בתנופה משמע דס״ל דתנופה עושה זיקה:

תוכן העניינים

כסף משנה על משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה