אור ברסלב

כסף משנה על משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]

פרק ו

פרק ה

הלכה א

אין עושין סחורה בפירות שביעית. משנה פ"ח דשביעית.

ומ״ש ואם רצה למכור מעט וכו'. בפ' לולב הגזול (סוכה דף ל״ט:) אוקימנא הא דתנן בפ״ט דשביעית הפיגם והירבוזין וכו' ונלקחים מכל אדם בשביעית בכדי מן שנו כלומר בכדי מזונותיו דוקא ולא יותר ומשמע התם דהיינו מזון ג' סעודות ורבינו אע״פ שלא הזכיר פה מזון ג' סעודות סמך על מ״ש ברפ״ח דדוקא מזון ג' סעודות.

ומ"ש ואותן הדמים הרי הם כפירות שביעית וכו' ואותו הפרי הנמכר וכו'. הוא ע"פ מה שיתבאר בפרק זה:

הלכה ב

לא יהיה לוקח ירקות שדה וכו' עד הרי זה מותר. משנה פרק ז' דשביעית (משנה ג'):

הלכה ג

כשמוכרין פירות שביעית וכו' עד לא יאגוד אותן. משנה שם פ"ח (משנה ג'):

וכתב הראב"ד לשון המשנה וב"ה אומרים וכו' ואין פירושו מוכרח:

הלכה ה

פירות ח"ל וכו'. ירושלמי שם ותוספתא פרק רביעי:

הלכה ו

חומר בשביעית מבהקדש וכו' האחרון נתפש בשביעית והפרי עצמו הוא כמו שהיה. משנה פ"ח דשביעית (משנה ז'):

הלכה ז

ומ״ש כיצד לקח בפירות שביעית או בדמיהם בשר וכו'. בס״פ האיש מקדש (קידושין דף נ״ד) ובע״ז פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ״ד):

הלכה ח

אין שביעית מתחללת וכו'. בפרק לולב הגזול (סוכה דף מ:) אמר רבי אלעזר אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח ורבי יוחנן אמר בין דרך מקח בין דרך חילול ואסיק רב אשי (שם דף מא) מחלוקת בפרי שני אבל בפרי ראשון דברי הכל דרך מקח אין דרך חילול לא ופסק כר"י:

הלכה ט

וכשמחללין פרי הנלקח שנית וכו'. שם ברייתא וכחכמים:

הלכה י

דמי שביעית אין פורעים מהם את החוב וכו' עד וצריך להודיע. ירושלמי פ"ג דדמאי (הלכה א') ותוספתא פ"ז דשביעית:

וכן אין לוקחים מהם וכו' ואין מביאים מהם וכו' ואין סכין כלים וכו'. משנה בפ"ח דשביעית (מ"ח):

הלכה יא

אין נותנים מהם לא לבלן וכו' עד מתנת חנם. ג"ז משנה שם (משנה ה'):

הלכה יב

האומר לפועל הא לך איסר וכו'. גם זה משנה שם (משנה ד') ופירש רש"י בריש פרק בתרא דעבודה זרה (דף ס"ב) לקוט לי בו לשון מכר הוא דמשמע לקוט לי שוויו ירק שכרו אסור לשהותו אחר זמן הביעור אלא מתבער בשביעית לקוט לי ירק לשון שכירות הוא ולא לשון מכר ואין לו דמים שיתפסו בקדושת שביעית. ולדעת רבינו צ"ל דמתניתין בירקות שאין דרך לזרעם אבל בירקות שדרך לזרען אפילו גדלו בששית כל גידולם אסורים בשביעית כמבואר בדבריו פרק רביעי ולישנא דמתניתין הכי מוכח דקתני לקח ממין ירקות שדה ומדנקט ירקות שדה משמע דבירקות שגדלו מאליהם בשדה מיירי:

הלכה יג

החמרים העושים וכו' עד משום כדי חייו. בריש פרק בתרא דע"ז (דף ס"ב:) מסקנא דרבא ופירש רבינו הא דחמרים בעושים מלאכה אסורה וכ"כ הר"ן וכך הוא בירושלמי (פ"ח הלכה ו'):

הלכה יד

הלוקח מן הנחתום וכו'. משנה פרק שמיני דשביעית (משנה ד'):

הלכה טו

אוכלין פירות שביעית בטובה וכו'. משנה פרק ד' דשביעית (משנה ב') וכב"ה:

מי שנתנו לו פירות שביעית וכו'. בספ"ט דשביעית (משנה ט') מי שהיו לו פירות שביעית שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה ר"א אומר ינתנו לאוכליהן וחכמים אומרים אין החוטא נשכר אלא ימכרו לאוכליהן ודמיהם יתחלקו לכל אדם ומפרש בירושלמי (פרק ט' הלכה ט') דר"א סבר כב"ש דאין אוכלין פירות שביעית בטובה וחכמים לדבריו דר"א קאמרי ומשמע דלדידהו מותר לו לאכלם:

תוכן העניינים

כסף משנה על משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה