כסף משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק א · הלכה ג
נתן מעות לשלוחו לקנות לו קרקע וכו'. מעשה בבתרא בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס״ט ע״ב) ופירש שלא באחריות שפירש בשטר שאין לו עליו אחריות דאילו בסתם הא קי״ל אחריות ט״ס הוא וכמ״ש רבינו פי״ט מהלכות מכירה. וא״ת אם זה השליח כשקנה הקרקע פירש שקונהו למשלח למה נחייב השליח לקיים המקח נימא ביטול מקח כמו כשנתאנה שאין מחייבין לשליח ואם לא פירש שקונה אותו למשלח אלא קנה סתם והוה ליה כקונה לעצמו למה נחייב המשלח המוכר שיקבלנה נימא ליה אתה קנית לעצמך ומדברי רבינו פ״ב נראה שמעשה זה בסתם היה וכמ״ש שם דאילו הודיעו דלמשלח קונהו היה המקח בטל וקשה א״כ למה נחייב המשלח לקבלה כמ״ש. והר״ן בפרק האיש מקדש תירץ דאה״נ דאין כופין למשלח ויכול לומר לו תן לי מעותי דלתקוני שדרתיך ולא לעוותי ויותר הייתי רוצה באחריות מוכר מאחריותך אלא אם הוא חפץ בקרקע יקבל השליח עליו אחריות, ולי נראה דאה״נ דמחייבין למשלח לקבלה כשיקבל עליו השליח אחריות מפני שהרי קנאה במעות המשלח ואין כאן אונאה לגבי המשלח שה״ז יקבל עליו אחריות ונראה שזו כוונת רבינו שכתב חוזר ומוכרה למשלח באחריות הואיל וקנה אותן במעותיו ובפ״ז מהלכות מכירה נראה כן. והראב״ד כתב על דברי רבינו באמת כך הוא דרך הגמ' וכו':
לפיכך אם וכו'. זה פשוט דכל דבר שבממון תנאו קיים: