כסף משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק כו · הלכה טז
כל שהוא ראוי למאכל בהמה וכו' את החצב מפני שהוא מאכל לצבאים וכו'. כתב ה''ה ואני תמה היאך כתבו היתר בחרדל שהרי במשנה שנינו לא את הלוף ולא את החרדל והיא סתם משנה בלא מחלוקת עכ''ל. ואני אומר דאי משום הא לא איריא דרשב''ג דמתיר בלוף ה''ה דמתיר בחרדל כדמשמע בברייתא וכמ''ש התוספות וכל מקום ששנה רשב''ג במשנתנו הלכה כמותו אלא הכי ה''ל לאקשויי דכיון דאוקימנא לרשב''ג בשטה לא קי''ל כוותיה והרי''ף כפי נוסחאות שלנו נראה שפוסק כת''ק דמתניתין שכתב דלית הלכתא כרשב''ג וכתב עוד ואין מטלטלין את החרדל דקי''ל בהא כסתם משנה. אבל ה''ה כתב שדעתו כדעת רבינו וגם הר''ן כתב כן ויישב דעתם דמשמע דס''ל דתנא דמתני' ותנא דברייתא לא פליגי אהדדי אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דתנא דברייתא היו רגילין לגדל יונים ובאתריה דתנא דמתני' לא היו רגילין בהם אבל לכ''ע אין מטלטלין אלא מה שהוא ראוי לבהמה חיה ועוף המצויים אצל רוב בני אדם עכ''ל. וכך מבואר דברי רבינו שכתב שהוא ראוי למאכל חיה ועוף המצויים מטלטלין אותו בשבת וכו' אין מטלטלין שברי זכוכית וכו' מפני שאין אלו וכיוצא בהן מצויים אצל רוב בני אדם: