כסף משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק כה · הלכה כא
חריות של דקל וכו'. כתב ה''ה ומכאן למדנו שמחשבה בלחוד סגי. ונ''ל שלכך השמיטו בהלכות ההיא דנדבך משום דמהכא שמעינן שא''צ מעשה ובמחשבה לחוד סגי ואם כן יש לתמוה על רבינו למה פסק למעלה כמאן דמצריך מעשה שכתב אם למדום. ונ''ל שדעת רבינו וכו' עד להוכיח שהם לישיבה. ול''נ שאע''פ שהשמיט רבינו דין נדבך אין ספק שהוא מחלק בין חריות לאבנים דהא רב אסי גופיה דאמר גבי חריות ישב אע''פ שלא חשב אמר גבי נדבך צאו ושפשפום וא''כ ע''כ יש לחלק בין חריות לאבנים וטעמא דנדבך כדפירש''י צאו ולמדום סדרום והושיבום כדי שלא נצטרך ליגע בהם למחר לפי שאין הזמנה אפי' במעשה חשוב מועיל לאבן לעשותה כלי ור' אמי לטעמיה דאמר לעיל אין אבן נעשית כלי בהנחה. ושפשפום מן הטיט שיהא נאות לישב ולמחר תלמדום דבמעשה כל דהו נעשה כלי דהשתא לכ''ע באבנים לא סגי בחשב. ולא השמיטה הרי''ף להא דנדבך אלא מפני שסמך לו על מ''ש בפרק נוטל אמתני' דאבן שע''פ החבית מטה על צדה והיא נופלת א''ר הונא ל''ש אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האיסור ומזה נלמוד דלא סגי לאבן בחשב דסתם אסור במניח אפי' חשב עליה: