כסף משנה על משנה תורה, הלכות שבת· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק ו · הלכה כ
הנותן אגרת לנכרי וכו'. מדברי רבינו נראה שהוא מפרש שהבי דואר הוא במקום שממנו שולחים האגרות ולא כדפירש''י, ונראה עוד מדבריו שמה שאמרו כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה היינו לומר שמאחר שאין אנו יודעים היכן הוא ביתו של הבי דואר צריך שיהיה שהות ביום כדי שילך לבית היותר רחוק והוא הבית הסמוך לחומה, וקשה על זה דא''כ ה''ל ב''ה לחומרא. ויש לדקדק בלישנא דברייתא דב''ש אמרי כדי שיגיע לביתו וב''ה אמרי כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה במאי עסקינן אי בשיודע הישראל היכן הוא בית הבי דואר או בשאינו יודע אי בשאינו יודע היכי אמרי ב''ש כדי שיגיע לביתו והא לא ידע היכן הוא ביתו והיאך ישער בו ואי בשיודע אמאי אמרי ב''ה כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה ליסגי בכדי שיגיע לביתו. ואפשר לומר דבשאינו יודע ביתו עסקינן וב''ש אסרי כל שאינו יודע ביתו משום דחיישי' שבעודו מבקש לידע ביתו יקדש היום ונמצא נכרי זה הולך בשליחותו של ישראל בשבת וב''ה סברי דאפי' אם אינו יודע ביתו שרי בכדי שיגיע לבית הסמוך לחומה מהצד היותר קרוב לבית ישראל הנותן האגרת דכיון שזו אינה אלא חששא בעלמא תלינן להקל והוי האי שמא שכתב רבינו כמו ההיא דחיישינן שמא חוץ לחומה לנו לפירוש הרי''ף ורבינו. ואם נדקדק לשון רבינו שפתח בעיר וסיים במדינה דשם מדינה הוא מחוז שיש בו עיירות הרבה אפשר לפרש שאותו בי דואר יושב באחת מהעיירות שבמחוז ההוא וכל בני העיירות של אותו מחוז שולחים אגרותיהם לאותו בי דואר והוא משלחם למי שנשתלחו לו ואפי' שהם חוץ למחוז והשתא מיירי שאחד מבני עיר אחת מעיירות המחוז שולח אגרת לבי דואר שבעיר אחרת מאותו המחוז כדי שישלחנה למחוז אחר וב''ש אסרי לשלוח אגרת מעיר זו לבי דואר שבעיר אחרת אלא א''כ זה השליח יודע ביתו של הבי דואר (וב''ה מתירין אם) יש שהות ביום כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה שהבי דואר יושב בה דתלינן להקל שמא ביתו סמוך לחומה הוא. ודרך זה בפירוש רבינו כפתור ופרח:
כתב הטור אם אין אדם ידוע בעיר לקבל הכתבים אין משלחין אותו בע''ש אא''כ קצץ ובד' ובה' מותר והרמב''ם כתב לא קצץ אסור לשלח לעולם עכ''ל. פי' אסור לשלח לעולם אפילו בד' ובה' שהרי לא חילק בין ע''ש לד' וה' וזה דעת הרי''ף ג''כ שגם השמיט ברייתא דשריא בד' ובה'. ולפי דעתם ז''ל צ''ל דהא דת''ר אין משלחין אגרות ביד נכרי בע''ש לאו דוקא ע''ש אלא כל שאין המלאכה נעשית קודם השבת קרי ליה ע''ש אפילו מיום ראשון. א''נ נקט ע''ש לאשמועינן דבשקצץ אפילו בע''ש מותר: