כסף משנה על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק טו
הלכה א
ספק דברי סופרים כיצד וכו'. פ"ד דטהרות:
ומ"ש וכן אם אכל אוכלים טמאים וכו' וספק נגע בטהרות אלו וכו'. פשוט הוא שזה בכלל ספק ד"ס.
ומ"ש וכן האוכל ספק אוכלים טמאים וכו'. גם זה בכלל ספק ד"ס.
ומ"ש וכן האוכל תרומה תלויה טהור. תוספתא פ"ה דטהרות.
ומ"ש אבל אב הטומאה שהוא מד"ס וכו'. משנה פ"ד דטהרות.
ומ"ש אא"כ היה האב עצמו טמא בספק וכו' כמו שביארנו. בפי"ג:
הלכה ב
ספק החולין וכו'. משנה פ"ד דטהרות:
הלכה ג
ספק הקרבנות כיצד וכו'. שם ומייתי לה בסוף פירקא קמא דכריתות (דף ח'):
הלכה ד
ספק נגעים כיצד וכו'. גם זה שם:
הלכה ה
ספק עומד ועובר וכו'. בפרק שלישי דעדיות (משנה ז') ובפרק ששי דטהרות הטמא עומד והטהור עובר הטהור עומד והטמא עובר וכו' ספק האהיל ספק לא האהיל וכו' רבי יהושע מטמא וחכמים מטהרים וזה ע"פ מה ששנינו פרק י"ג דנגעים הטמא עומד תחת האילן והטהור עובר טמא הטהור עומד תחת האילן והטמא עובר טהור ואם עמד טמא וידוע דהלכה כחכמים:
הלכה ו
ספק שרצים כו'. בפ"ד דטהרות ספק שרצים כשעת מציאתן ובתוספתא אי זהו ספק שרצים שטיהרו חכמים זה ספק הנזרקין ובמשנה דטהרות רפ"ד שנינו הזורק טומאה ממקום למקום ככר לבין המפתחות מפתח לבין הככרות טהור פי' מפתח טמא ואין ידוע אם נגע בככרות בעת עוברו עליהם וכן ככר לבין מפתחות טמאים אנו דנין הדבר כשעה שמצאנו אותו וכיון שעכשיו אין נגיעה טהור:
הלכה ז
השרץ בפי חולדה וכו'. בפרק רביעי דטהרות.
ומ"ש היתה מהלכת בו ונוגע בככרות וכו'. תוספתא פרק ד' דטהרות וכחכמים.
ומ"ש במה דברים אמורים בזמן שנטלתו וכו' עד הרי אלו טמאות. שם בתוספתא.
ומ"ש ראוהו חי בפיה. אע"פ שמצאוהו מת בפיה כך היא הנוסחא הנכונה והיא בתוספתא בפרק הנזכר:
וכן השרץ בפי חולדה וכו'. משנה פרק ד' דטהרות שם:
הלכה ח
ספק רשות הרבים כיצד. תוספתא פ"ו דטהרות:
וכל אלו הספיקות וכו'. הדבר מבואר דלא קאי אמאי דסליק מיניה שהוא ספק ר"ה אלא לספיקות הקודמים לזה:
וכתב הראב"ד מפני שאין בהם א"א זה שיבוש אלא אע"פ שיש בהם עכ"ל. ולכאורה משמע כדברי הראב"ד דשאין בו דעת להשאל אפילו ברה"י טהור בכל הספיקות ומאי רבותא דהני דקתני אלו ספיקות שטהרו חכמים אלא ודאי דהני אפילו שיש בהם דעת להשאל טיהרום אלא שבפ"ק דחולין (דף ט' ע"ב) אמרו על ההיא דשרץ בפי חולדה ומהלכת ע"ג ככרות של תרומה דטעמא הוי משום דככר אין בו דעת להשאל ומשם למד רבינו דכל הני טיהרום מטעם זה וצ"ל דמשמע לרבינו דכי תנן אלו ספיקות שטיהרו חכמים לאו למימרא שנשתנו אלו משאר ספיקות שאע"פ ששאר ספיקות טמאות אלו טהורות אלא הספיקות שטיהרו חכמים מטעם שאין בו דעת להשאל מני ואזיל:
הלכה ט
ספק ב' רשויות כיצד וכו'. משנה פ"ו דטהרות במתניתין ד' ספקות ר' יהושע מטמא וחכמים מטהרים:
אע"פ שספק ר"ה טהור וכו'. בפ"ב דע"ז (דף ל"ו:):
הלכה י
שרץ שנמצא שרוף וכו'. פ"ט דטהרות.
ומ"ש ומחט שנמצאת וכו'. שם פ"ג:
הלכה יא
שני עדים אומרים לו נטמא וכו'. ספ"ה דטהרות וכחכמים.
ומ"ש ואעפ"כ אין אומרים לו עסוק בטהרות וכו'. תוספתא שם (פ"ו) טהור ואין אומרים לו עסוק בטהרות אלא יחוש לעצמו. וכתב ר"ש יחוש לעצמו דלגבי אחרים לא מהני מאי דקאמר לא נטמאתי אלא לדידיה דוקא הוא דמהני עכ"ל ולישנא לא משמע כפירושו אלא הכי קאמר אפילו לעצמו יחוש ולא יתעסק בטהרות עד שיטבול.
ומ"ש עד אומר נטמא וכו' עד סוף הפרק. משנה שם ספ"ה דטהרות: