כסף משנה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק ז
הלכה א
תלמיד שגלה לעיר מקלט וכו' וכן הרב שגלה וכו'. בפ' אלו הן הגולין (מכות דף י'):
הלכה ב
עבד שגלה לעיר מקלט וכו' אבל אשה שגלתה לערי מקלט וכו'. בסוף פ"ק דגיטין (דף י"ב):
הלכה ג
רוצח שנגמר דינו להגלותו וכו'. בפרק אלו הן הגולין (מכות דף י״א:) אמר אביי נקיטינן נגמר דינו ומת מוליכין עצמותיו לשם דכתיב לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן ואיזוהי ישיבה שהיא בארץ הוי אומר זו קבורה.
ומה שכתב ובעת שימות הכהן הגדול וכו' נראה לי דאכל רוצח קאי והוא שם תנא מת קודם שמת הכהן הגדול מוליכין עצמותיו על קברי אבותיו דכתיב ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו אי זו היא ישיבה שהיא בארץ אחוזתו הוי אומר זו קבורה. ומצאתי מוגה בספרי רבינו ורוצח שמת בעיר מקלטו קוברים אותו שם ובעת שימות הכהן הגדול מוליכין עצמות הרוצח משם לקברי אבותיו ע"כ. והוא מבואר כמו שכתבתי:
הלכה ד
שאר הלוים השוכנים בערי מקלט וכו'. מימרא שם (דף י"ב):
הלכה ה
רוצח שהרג בשגגה וכן לוי שהרג במדינתו וכו'. משנה שם ע"ב.
ומה שכתב ואם הרג חוץ מערי הלוים וכו'. שם:
הלכה ו
עיר מקלט שרובה רצחנים וכו' וכן עיר שאין בה זקנים וכו'. שם (דף י':). וכתב הראב"ד עיר מקלט שיש בה רוצחים א"א שיש בה רוב רצחנים עכ"ל. ספר מוטעה נזדמן להראב"ד בדברי רבינו:
הלכה ז
רוצח שגלה לעיר מקלט וכו'. משנה שם (דף י"ב:):
הלכה ח
הגולה אינו יוצא מעיר מקלטו לעולם וכו'. גם זה משנה שם (דף י"א:):
הלכה ט
אחד כהן גדול המשוח בשמן המשחה וכו'. גם זה משנה שם ע"א.
ומ"ש אבל משוח מלחמה אינו מחזיר. גם זה משנה שם ודלא כר' יהודה:
הלכה י
רוצח שנגמר דינו לגלות וכו' עד ואין יוצאין מעיר מקלט לעולם. גם זה משנה שם:
הלכה יא
נגמר דינו לגלות ואחר כך מת הכה"ג וגו' עד שנגמר דינו בפניו. גם זה משנה שם:
הלכה יב
נגמר דינו ונמצא הכהן הגדול בן גרושה או בן חלוצה וכו'. שם נגמר דינו ונעשה כהן בן גרושה או בן חלוצה פליגי בה רבי אמי ורבי יצחק נפחא חד אמר מתה כהונה וחד אמר בטלה כהונה לימא בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע קא מפלגי וכו' אליבא דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי כי פליגי אליבא דרבי יהושע מאן דאמר מתה כרבי יהושע ומ"ד בטלה עד כאן לא אמר ר' יהושע התם דכתיב ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה וכו' אבל הכא אפי' ר' יהושע מודה. ופירש רש"י מתה כהונה הרי הוא כמת ואין הרוצח גולה. בטלה כהונה איגלאי מלתא למפרע שלא היה כהן גדול והוה ליה האי רוצח נגמר דינו בלא כ"ג ואינו חוזר לעולם וכו'. ופועל ידיו תרצה עבודותיו כשירות אבל לענין שאר דבריו אינו כהן. ופסק רבינו כמ"ד בטלה כהונה משום דבפ"ג דקדושין (דף ס"ו:) אמרינן דטעמא דרבי יהושע משום דכתיב ברך ה' חילו ואתי כמ"ד בטלה כהונה ועוד דהכי משתמע בירושלמי פרק ה' דתרומות:
הלכה יג
רוצח ששב לעירו וכו' ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו. זה נראה שהוא פשוט:
הלכה יד
ומה שכתב אע״פ שנתכפר אינו חוזר לשררה שהיה בה לעולם וכו'. משנה בס״פ אלו הן הגולין (מכות דף י״ג) וכרבי יהודה לגבי ר״מ:
הלכה טו
אף על פי שהחובל באביו ובאמו וכו' אינו חייב גלות וכו'. בסיפרי פרשת מסעי מכה נפש בשגגה אי מכה נפש שומע אני אף מכה אביו ואמו במשמע ת"ל רוצח הוא מכה נפש לא אמרתי אלא רוצח מכה נפש יצא המכה אביו ואמו שאינו גולה: