כסף משנה על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]
פרק ד · הלכה ג
הפסח שיצא מירושלים וכו'. משנה פ' כיצד צולין (פסחים דף פ״ב) הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד נטמאו הבעלים או שמתו תעובר צורתו וישרף בט״ז.
ומ"ש אפי' אם נטמאו או מתו קודם זריקת הדם וכו'. שם בגמ'.
ומ"ש זה הכלל וכו'. ברייתא שם. ומה
שהשוה משכו ידיהם לנטמאו או מתו. בסוף פרק אלו דברים (פסחים דף ע״ג:).
ומה שכתב לפיכך אם שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידם וכו'. זה פשוט שהרי פיסולו בגופו הוא:
במה דברים אמורים שישרף אם נטמאו הבעלים וכו' אבל אם התחילו כלם ונטמאו מקצתם וכו'. ירושלמי סוף פרק כיצד צולין התחילו אלו ונטמאו אלו זכו טהורים בחלקם של טמאים ולא עוד אלא אפילו התחילו ונטמאו הם זכו טהורים בחלקן של טמאים אבל אם התחילו אלו (ואלו) ונטמא אחד מהם לא זכו טהורים בחלקן (של טמאין):
נטמא שלם או רובו וכו'. משנה פרק כיצד צולין (פסחים דף פ״א:).
ומה שכתב כדי שלא יחשדו אותם וכו' לפיכך אם ישרפוהו בקש או בקנים וכו'. שם (דף פ"ב) פלוגתא דאמוראי ופסק כרבא דאמר מפני החשד. ופירש רש"י שלאחר שריפתם מחזירים מותר העצים לתוך ביתן והרואה חושדן בגונבי עצי המערכה ונהנים מהם. ודע דבגמרא רמי אמתני' ברייתא דקתני דנטמא מיעוטו נמי שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה ומשני דההיא באכסנאי משום דאין לו עצים וצריך טעם למה השמיטו רבינו.
ומה שכתב נטמא מיעוטו וכן הנותר שורפין אותו בחצרותיהן מעצי עצמן וכו'. גם זה שם במשנה: