אור ברסלב

כסף משנה על משנה תורה, הלכות פרה אדומה· רבנו יוסף קארו [מרן הבית יוסף]

פרק יב

פרק יא

הלכה א

אדם שנטמא במת וכו' כיון שנגע כל שהוא ממי הנדה וכו'. בפרק דם חטאת (זבחים דף צ״ג) מסיק רבא דפליגי ר״א ורבנן בהזאה אי צריכה שיעור אי לא ורבנן סברי אינה צריכה שיעור.

ומ"ש בכ"מ מעור בשרו של טמא עלתה לו הזאה וכו' אבל אם נגעה בלשונו אינה כלום אע"פ שהלשון כאיברים שבגלוי וכו'. פ"ק דקידושין עלה כ"ה וכחכמים:

וכן כלי שנטמא במת וכו'. זה בכלל מה שאמרו הזאה אין לה שיעור ומתניתין היא בסוף פרה מזין על האדם ועל הכלים אפילו הם מאה:

הלכה ב

שני כלים וכו'. מתבאר ממה שיבא בסמוך:

והזה על שני כלים ונסתפק לו וכו'. בפרק י"ב דפרה:

הלכה ד

כלים המפוצלים. בריש פרק במה טומנין (שבת דף מ״ח ע״ב) וריש פרק במה אשה (שבת דף נ״ח ע״ב):

הלכה ה

שני כלים שחברן. מתבאר ממה שיבוא בסמוך:

הלכה ו

שלל הכובסין והבגד שהוא תפור בכלאים וכו' עד המפוצלת. בסוף פרה:

הלכה ז

המחבר ג' כסתות וכו' עד כל שהן. פכ"ט דכלים ויש כאן חסרון מט"ס וכך היא הנוסחא הנכונה או י"ב מטפחות הרי אלו חיבור לטומאה ולהזאה יתר מכאן חיבור לטומאה ולא להזאה:

הלכה ח

כיסוי המיחם וכו'. בסוף פרה שם וכבית הלל:

הלכה ט

הזוג והענבל חיבור וכו'. שם:

הלכה י

הכוש שפותלים בו החבלים וכו'. בסוף פרה כוש של רובן לא יזה לא על הכוש ולא על הפיקא ואם הזה מוזה של פשתן חיבור ופירוש רובן גמי שפותלים ממנו החבלים וטעם החילוק בין כוש של רובן לשל פשתן מפני ששל פשתן חלקיו מחוברים יותר:

וכתב הראב"ד א"א בכל מה שמאריך וכו'. אין זו השגה שרבינו בחיבור הזה אינו בא לפרש לשון המשנה ומ"מ מתוך דבריו נלמד שרובן הוא דבר שפותלים ממנו החבלים:

הלכה יא

עור של עריסה וכו'. שם ופירושו עור שמשימים על עריסה של קטן ודרכו להיות מחובר בטבעות הקבועים בעריסה ועשויין כעין פיקות:

המלבן של מטות וכו'. גם זה שם ופירושו שמניחים תחת כרעי המטה מלבנות של עץ שלא ירקבו מלחלוחית הקרקע והם חקוקים והכרע נכנס בהם:

הלכה יב

כל ידות הכלים הקדוחות וכו'. שם וכת"ק:

תוכן העניינים

כסף משנה על משנה תורה, הלכות פרה אדומה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה